# ספר מגיד מישרים — יום ויום:

[קריאה בקורא](/reader/kabala-a338c00ec4d2/1/14/)

<div lang="he" dir="rtl">

יום ויום: 
והלא בפרשתא קדישתא דא איכא למידק, אמאי כתיב בשלח פרעה היה לו לומר בהוציא ה&#x27; את 
העם וכו&#x27;. ותו אמאי קרי תדיר העם ולא קרי להו בני ישראל, ותו מאי ולא נחם היה לו 
לומר ולא הוליכם, ותו אמאי אלהים כיון דבמדת רחמים איתנהג בהו. ותו מאי כי קרוב 
הוא. ומאי דאמרי שהוא כמו אע&quot;פ כן. קשה דהא כי איצטריך למימר ולא נחם וכו&#x27; היינו 
משום דהוה קשה כיון דארץ פלשתים הוא קרוב אמאי לא נחם אלהים באותו דרך ואם כן אמאי 
איצטריך למימר אע&quot;פ שהוא קרוב דהא מילתא דידיעא היא ואדעתא דהכי נחית למיהב טעמא 
תיפוק ליה משום דבעא לערבלא יתהון במדברא כי היכי דלימא פרעה סגר עליהם המדבר מה 
דלא אפשר כן בדרך ארץ פלשתים, ותו מאי פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה ומה לו 
לקדוש ברוך הוא בכך הא הוא אפיק יתהון מתמן ואי אינון בעו לאהדורי למהוי עבדי 
להדרו, ותו אמאי איצטריך משום הכי לאהדרא יתהון דרך מדברא הא אי הוו בעו למיהדר הא 


הוה מצי לעכב על ידם באש שיפסיק להם בדרך שלא יוכלו לעבור או בעניינים אחרים כי לא 
קצרה ידו מלעכב על ידם בעניינים אחרים, ותו מאי ויסב אלהים ולא קאמר ה&#x27; ותו אמאי 
העם ולא בני ישראל. ותו אמאי קאמר דרך המדבר בה&quot;א הידיעה דרך המדבר ים סוף היה לו 
לומר דרך מדבר ים סוף, תו אמאי קאמר הכא וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים, לעיל כד 
נפקו הוה ליה למימר הכי, ותו אמאי איצטריך למימר ויקח משה את עצמות יוסף עמו, תו 
אמאי יהיב טעמא כי השבע השביע הלא בשעתא דמית יוסף הוה ליה למימר דהשביעם כן ולא 
הכא, תו מאי השבע השביע תרי זימני הלא בחדא סגי, כדאמר איהו על יעקב אבי השביעני 
לאמר, ותו דאיהו השביע לבני ישראל, איך נפקו ידי חובתן בלקיחת משה, ותו אמאי נקטיה 
משה עמו, היה לו לומר ויקח משה את עצמות יוסף כי השבע השביע אבל עמו אמאי איצטריך, 
תו מאי פקוד יפקוד תרי זימני. ותו אמאי ברישא אתו לאתר דמימוי מרירין, תו אמאי 


ויורהו ה&#x27; עץ וכו&#x27; וימתקו המים וכו&#x27; ותו אמאי קאמר בהאי דוכתא והיה אם שמוע תשמע 
בקול ה&#x27; אלהיך וכו&#x27; ותו רזי דהני תלת קראי דכליל בהון ע&quot;ב שמהן כמא דמסדרין בזוהר 
קדישא, ואינון לקבל ע&quot;ב נשרין דחסד, תו רזא דהיש ה&#x27; בקרבינו אם אין, ותו אמאי 
איתמסר מלחמת עמלק ליהושע, ותו אמאי ויחלש יהושע ולא שצינון לגמרי, תו רזא דאיתמר 
כי יד על כס יה: 
והלא לך למינדע דישראל הוו מכפתין במצרים בקישורי אינך סטרין דלא יפקון מתמן ולהכי 
איצטריך קודשא בריך הוא בעצמו ובכבודו לאכפאה לשרה דמצרים דאיקרי פרעה, ועל שמיה 
איתקרי תתאה פרעה דיפטר יתהון ולהכי כתיב ויהי בשלח פרעה: 
(תשובות של הקושיות אלו תמצאם בזה הדרוש שאמר לו בשנה האחרת על פסוק ראו עתה כי אני 
אני הוא): 
אור ליום השבת י&quot;א לשבט, ה&#x27; עמך וכו&#x27; ראו עתה כי אני אני הוא וכו&#x27;. הא איכא למידק 
אמאי כפל תרי זימני אני אני וכו&#x27; ותו מאי ראו ומאי עתה, ותו אמאי אמית הוה ליה 


למימר המתי כי היכי דקאמר מחצתי, אבל רזא דמילתא דאומות העולם סברי דאלהי ישראל 
איהו פועל הרעות, ותו מרחיקין הימנותא בישראל משום דישראל אמרי דקודשא בריך הוא 
איהו נעלם ולית מאן דידבק יתיה, ואהמות העולם מחזייאן אלההון עץ ואבן, וזה שאמר 
הכתוב באומרם אלי כל היום איה אלהיך ולהכי קאמר דכי ידין ה&#x27; עמו ויטיב לישראל 
ינדעון אומות העולם דאני פועל הרעות ואני פועל הטובות גם כן, ויהון מילין כל כך 
ברירן כאילו יחזון יתיה בעינא והיינו ראו, ובעידן דידעי למיקטל יתהון יימא להו ראו 
עתה איך אמית לכו ואחייה לישראל, ומהכא תשתמודעין דמאי דמחצתי לישראל בזמן עבר ארפא 
השתא אני, והכי הוה פרעה סבר דקודשא בריך הוא לא הוה אלא פועל הרעות, ואלו הוה קב&quot;ה 
מפיק להו לישראל על כרחם דמצראי דיהון חזן להון נפקי ולא ייכלין לעכבא לון כי היכי 
כד נסבו ית פסחא דהוו שיניהם קיהות וכו&#x27; לא הוו רדפין בתר בני ישראל דימרון כי היכי 


דאלההון עיכב על ידם דלא נבאיש להון הכי נמי עיכב על ידנא דלא נרדוף בתריהון, אבל 
כיון דחזו דפרעה שלח להון ולא נפקו על כרחיה חשיבו דלא הוה ליה ח&quot;ו יכולת לאפקא 
להון דאיהו פועל הרעות ולא עביד הטובות אלא במקרה, והיינו דאמר מה זאת עשינו כי 
שלחנו את ישראל מעבדינו הוה לן למימר אי אית לך חילא לאפקא יתהון יפיק אבל אנחנו לא 
נשלח ומשום הכי אתקיפו למירדף בתריהון וקודשא בריך הוא הכי עביד למיטבע יתהון בימא 
כי היכי דהוא גזר כל הבן הילוד וכו&#x27; דמשגיא לגוים ויאבדם, והשתא קאמר משום בשלח 
פרעה את העם ולא אפיק להו על כרחו דפרעה, הוו דחלין פלישתים מלאגחא קרבא בישראל, 
אבל כיון דלא אפיק קודשא בריך הוא להו על כרחו, אימעט דחלא דפלישתאי דיהוו דחלין 
והוו מגיחין קרבא בישראל, וכי תימא מאן חוי לפלישתאי כל כך בעגלא דפרעה שלח יתהון 
ולא נפקו בעל כרחו, להכי קאמר כי קרוב הוא כלומר קרובים היו למצרים ולעגל ידעו מה 


דאיתעבד תמן, ואם תאמר והא קודשא בריך הוא הוו ליה לתברא תוקפיהון דפלישתאי דלא 
יבאשון לישראל, דלמאי איצטריך ויסב אלהים את העם וכו&#x27; להכי קאמר פן ינחם העם בראותם 
מלחמה, כלומר הא ודאי דלא הוה שביק קודשא בריך הוא דיבאשון לישראל, אבל טעמא דהסב 
אלהים וכו&#x27; משום דיחזון עמא מרחיק לבשין מאנא קרבא עד לא יקרבון להון ידחלון 
מינייהון ויתובון למצרים, ומשום דהוו כל כך רכיכו לבא קרי להו העם לישנא דגריעותא 
ואם תאמר דהא רכיכותא דליבא דהוה בהון משום דלא הוה להון מאני קרבא קאמר לאו הכי 
אלא וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים: 
ויקח משה את עצמות יוסף עמו כי השבע השביע וכו&#x27; איכא למידק אמאי כפל תרי זימנא השבע 
השביע וכן כפל פקד יפקוד, אבל רזא דמלתא דיוסף צפה ברוח הקודש דעתידין בני אפרים 
למיפק קודם הקץ, ומשום הכי לא אומי לבנוהי דיסקון יתיה, דהא אינון יפקון קודם הקץ 
וקטלין להון בני גת אלא לבני ישראל הוא דאומי והיינו השבע השביע כלומר השביעם דלא 


יסקון גרמוהי בזמנא קדמייתא אלא בזמנא בתרייתא יסקון יתיה, והיינו פקוד יפקוד אלהים 
וכו&#x27; כלומר כד תהא פקידא תניינא והעליתם את עצמותי ולא בפקידא קדמיתא: 
וה&#x27; הולך לפניהם יומם וכו&#x27; לא ימיש עמוד הענן וכו&#x27; כלומר כיון דעמודא דאשא לא 
איצטרף אלא לאנהרא הוה כך אחזי דבעידן דמנהרא סיהרא יסתלק עמודא דאשא, וגם כן עמודא 
דעננא כיון דלא איצטריך אלא להנחותם הדרך הוה ליה דבפרשת דרכים יקום על אורחא 
דאיבעי להון למיהך בה ובתר הכי יסתלק, לכך קאמר דלא הוה הכי אלא לא ימיש וכו&#x27; 
מסגיאות חביבותא דהוה ליה עם ישראל, ויצעקו בני ישראל אל ה&#x27; וכו&#x27; ויאמרו אל משה 
המבלי אין קברים וכו&#x27; כלומר דישראל נמי הוו סברי דקודשא בריך הוא לא הוה פועל אלא 
רעות כיון דחזו דלא הוציאם ממצרים בעל כרחם דמצראי, ומשום הכי חשבו דודאי ימותון 
בהאי קרבא, והוו דאגי שלא ינתנו לקבורה ואילו הוו מייתי במצרים הוו נקברים, וכיון 
דחזו מצרים מת על שפת הים אינהו הימנו בה&#x27; דהוה שמא שלים והוא הוה פועל הטובות נמי: 



ולא יכלו לשתות מים. כי מרים הם, בעא הקדוש ברוך הוא לאחזיותהון דאיהו הוה פועל 
הטובות נמי דהא אינהו מי המרים. המתיק להון, שם שם לו חק דאיהי כנסת ישראל, דאיהי 
בי דינא, ומשפט דאיהו תפארת דאיהו רחמי דאיהו פועל הרעות והטובות: 
ויאמר אם שמוע תשמע וכו&#x27; כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, כלומר דהא אנא 
פועל הרעות ואם לא תשמע לקול ה&#x27; אלהיך כל המחלה אשים עליך דמכלל הן אתה שומע לאו. 
וג&quot;כ אני פועל הטובות דאי תיתי מחלה עליך אני ה&#x27; רופאיך: 
אור ליום שבת כ&quot;ב לשבט ה&#x27; עמך וכו&#x27; וכל אשר אתה עושה ה&#x27; מצליח ויצליח רק כי תדבק בי 
ובתורתי וביראתי תמיד לא תפסיק אפילו רבע אחת ולא כאשר עשית בזה השבוע וגם בזה 
הלילה אכלת ושתית ודברת הרבה והנך רואה שלא יכולת ללמוד אפי&#x27; חצי סדר, ועם כל זה 
איני מדקדק עמך בזה בהיות שזו שבת ראשונה שחזרת לביתך, אבל מכאן ואילך הזהר מלהפריד 
מחשבותיך אפי&#x27; רגע מתורתי ויראתי כאשר הוריתיך ולא תשמע לקול היצר הרע ונחש וסמאל 


המפתים אותך, והנה אתה מתפלל לפני הקדוש ברוך הוא שיורך בדרכי תשובתו הנוראים, והנה 
הנם הדרכים שהוריתיך השבת שעברה לכן הזהר בהם ואל ילוזו מעיניך ואל תפרידם ממך 
אפילו רגע אחד, ואם תלך בהם אפתח לך שערי אורה שערי תשועה כדכתיב ותשועת צדיקים 
וכו&#x27; כלומר תשועה היינו כנסת ישראל דיתבא בין שני צדיקים ינקא מצדיק עילאה ומניקא 
לצדיק תתאה דבהאי עלמא, וקאמר אע&quot;ג דינקא מצדיק, שפעא מה&#x27; דהיינו תפארת אתי לה 
ואיהו תפארת מעוזם דצדיק וכנסת ישראל בעת צרה כד מתתקפין אינך סיטרין לאטלא זוהמא 
בכנסת ישראל, ויעזרם ה&#x27; ויפלטם, כלומר דלזימנין לא עביד להו תפארת אלא סיוע בעלמא, 
ולזימנין משזיב יתהון לגמרי, והכי קאמר זימנין ויעזרם ה&#x27; וזימנין ויפלטם והדר פריש 
תדע אימתי מפלט להו לגמרי ומושיע להו אע&quot;ג דרשעים סגיאין מתקוממין עלייהו כי חסו בו 
כלומר כד תייבין בתיובתא שלימתא קמיה דאינון חסין בסתר כנפיו, אבל כד לא תייבין 


בתיובתא שלימתא אז עוזר להו סיוע בעלמא, אבל לא משזב להו לגמרי: 
ורזא דויבא עמלק וכו&#x27; הלא עמלק תוקפא דדינא קשיא דהא איהו הוה בר בריה דעשו, והא 
איהו אתתקף לאטלא זוהמא בכנסת ישראל, והיינו דקאמר וילחם עם ישראל ברפידים. דהא 
איכא למידק מאי נפקא מינה אי הוה ברפידים או בדוכתי אחריתי: 
אבל רזא דמילתא לאגחא קרבא בישראל דהיינו תפארת לאפרדא בינה לבין כנסת ישראל ע&quot;י 
היטיל בה זוהמא דהיינו רזא דדם נידה והיינו טפי דם כלומר דם הרפא הוי בעי למינגד 
ולמיעל בה, והיינו רזא על מה שאמרו ז&quot;ל ויזנב בך כל הנחשלים אחריך שהיה חותך 
מילותיהם וזורקן כלפי מעלה כלומר שהיה רומז שהצדיק שהוא נרמז במילה נסתלק למעלה ולא 
ישפיע בכנסת ישראל כמא דאת אמר הצדיק אבד, ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וכו&#x27; 
היינו רזא משום דיהושע הוא נער איבעי ליה למינגח קרבא באתגלייא ומשה דהיינו תפארת 
איבעי ליה לאגחה קרבא באיתכסיא, והיינו דקאמר בתר לנו, ולא קאמר בחר לך או לי, אלא 


דתרווייהו היו מגיחים קרבא מר באיתגלייא, ומר באיתכסייא. והיינו דקאמר ליהושע צא 
והלחם בעמלק כלומר את פוק ואגח קרבא עמו באיתגלייא, אי נמי הכי קאמר עד לא ישרי הוא 
לאגחא קרבא פוק את ואגח ביה קרבא והיינו דלא אתמר בקרא דאיתרעמו ישראל על משה מהאי 
קרבא וטעמא משום דעד לא ימטא הוא נפק יהושע לקדמותיה, מחר משום דאית מילין 
דמיתייחדין בקצת ימים, וההוא יומא לא הוה מיוחד לאגחא קרבא ההוא, אבל מחר הוי מיוחד 
להכי, אנכי נצב על ראש הגבעה וכו&#x27; כלומר אנא אגח קרבא באיתכסייא דאדכר לישראל זכותא 
דקבלת אנכי ה&#x27; אלהיך, ותו אנא דרמיזא לתפארת אהא נצב על ראש הגבעה דרמיזא לכנסת 
ישראל דאיתקרייא גבעת חלבונה, ומטה האלהים בידי ליחדא לתפארת עם כנסת ישראל, והיה 
כאשר ירים משה ידו וכו&#x27; כלומר דכדי לתברא תוקפא דדינא. הוה מרים ידא ברזא דאמור 
רבנן דמאן דהוה נוטה טובא לחד מדה כגון דאיהו וכו&#x27; איבעי ליה למהוי כילי טובא דאיהו 


קצה המידה שכנגדה כי היכא דלישתוה, והכי הוה משה מרים ידא דחסד כי היכי דלא יתגבר 
דינא טובא, ואז וגבר ישראל, וכד הוה דחיל דלא יגבר כולי האי לחסד דאיתחלש תוקפא 
דדינא הוה מניח ידיה אז וגבר עמלק, וידי משה כבדים כו&#x27; כלומר דלא הוה יכול לשואה 
חסד וגבורה דלא ליתקף האי טפי מהאי יתיר ממאי דחזי ולהכי ויקחו אבן דרמיזא לכנסת 
ישראל, וישב עליה לאתייחדא טפי בכנסת ישראל, אי נמי דגבעה ואבן. חדא רמיזא לכנסת 
ישראל עילאה וחדא למטרוניתא, ואהרן וחור תמכו בידיו להשוות חסד וגבורה, מזה אחד כו&#x27; 
כלומר ליחדא יחוד גמור. ותרין זימנין אחד סליק כ&quot;ו כמנין שם ההוי&quot;ה ומזה ומזה חד 
רמיז בצדיק וחד רמיז בתפארת דלקביל דאית ביה שנים עשר גבולי אלכסון כמנין ז&quot;ה, 
ולהכי אקרי צדיק זה משום דיניק משנים עשר גבולי אלכסון דתפארת, ויהי ידיו אמונה 
כלומר ועל ידי כך הוו תרין ידיו דהיינו חסד וגבורה בשיווי, והיינו אמונה עד דעל ידי 


כך אתייחד כנסת ישראל בתפארת והיינו עד בא השמש כלומר עד דשמשא דהיינו תפארת עאל 
בכנסת ישראל, ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב, כלומר דעמלק דבר עמיה מסטרין 
אוחרנין סיועא וקרי לון עמיה, וקאמר ויחלוש יהושע כלומר ולא שייצי יתהון לגמרי משום 
דאם כן הוה מתחלש טובא תוקפא דדינא ולקיומא דעלמא איצטריך כולי האי, והיינו דלא שבק 
יהושע ליגח בהון קרבא שום גברא בר מיניה מדלא קאמר ויחלוש יהושע ועמו את עמלק, 
וטעמא כדאמרן דלא יתחלש דינא טובא והיינו דקאמר לפי חרב, כלומר כדי שיתקיים דינא 
לצורכא דעלמא כמו פי חרב דאיצטריך לקיומא דעלמא, ויבן משה מזבח ויקרא, ויבן היינו 
בינה, משה תפארת, מזבח דא כנסת ישראל, ויקרא היינו מטרוניתא והיינו יחודא שלים, שמו 
ה&#x27; ניסי, כלומר דה&#x27; דהיינו תפארת ארים לכנסת ישראל כי האי דספינה דאיהי גבוה, כתוב 
זאת היינו כנסת ישראל. זכרון היינו צדיק, בספר היינו תלתא עילאי ברזא דספר וספר 


וסיפור, והיינו לייחדא כנסת ישראל עם צדיק ועם תלת עילאי, ושים באזני יהושע כלומר 
דהא הוא נער דנטיל למטרוניתא על כתפוי ואישתכח טמירא לאזניו דנער, כי מחה אמהה, 
כלומר אע&quot;ג דהשתא לא אשתצי תוקפי דדינא, לעתיד לבא כד יהא ייחודא שלים, יתעבר דינא 
דהנך סיטרין ויהון משעבדין תחות כנסת ישראל ברזא דולא יכנף עוד מוריך, ובההוא זימנא 
אכתי לא מטי עידנא, דלכל מילתא אית יומין מיוחדין כמא דאמרית, וכד ימלוך מלך בישראל 
דמלכות אית ליה בתוקפא איבעי ליה לאגחא קרבא בעלמא לשעבדא כל הנך סטרין תחות כנסת 
ישראל, ובההוא זימנא שאף על גב דמשה הוה מלך, לאו מלך הוה וכדאמר ליה ההוא רשיעא 
דקורח ומדוע תתנשאו על קהל ה&#x27;, וכד מלך שאול כתיב פקדתי והוא מלשון ופקדת נוך כלומר 
מתייחדא בכנסת ישראל, ולהכי צריך לאגחא קרבא בעמלק לשעבדא כל הנך סטרין תחות כנסת 
ישראל, וכד חמל על אגג וכו&#x27; איתענש שיפסוק מלכותיה מזרעיה מדה כנגד מדה דהא איהו 


אפסיק תוקפא דכנסת ישראל דאיהי מתקרייא מלכות, ואילמלא לא חב בהכי לא הוה פסיק 
מלכותא מזרעיה ואף על גב דהוה מלך דוד הוה כמו קיסר ופלגו קיסר, והיינו דקאמר זכור 
את אשר עשה לך עמלק כלומר כד יתייחד זכור דהיינו צדיק עם כנסת ישראל, יאגחו קרבא 
לשעבדא הנך סטרין תחות מלכות, מלחמה לה&#x27; בעמלק מדור דור, היינו רזא דדר וסוחרת 
דאתמר על בינה ומלכות והיינו רזא דמן העולם ועד העולם: 
אור ליום שבת י&quot;א לשבט, ה&#x27; עמך וכו&#x27; רק כי תדבק בי ובתורתי ובמשניותי ולא תפריד 
מחשבתך אפילו רגע אחת רק תהיה מחשבותיך דביקה בי ובעת האוכל לא תכוין ליהנות כלל כי 
אם בעבודתי בדוגמת ראשון ראשון הוא מסתלק כאשר הוריתיך ואז יהי&#x27; מאכלך כמו (נראה לי 
שעל דרך זה אתמר מאן מלאכי השרת רבנן שעל דרך זה הם משרתים את פני ה&#x27; כמו מלאכי 
השרת) קרבן ואם לאו הוא פועל בהמי, ועל דרך זה בכלל שאר הנאות. ובהיות מחשבותיך 
דביקה תמיד בי לא תחסר דבר ותהיה מהעומדים לפני תמיד כי תמיד תצייר בנפשך שאתה עומד 


לפני ועובד עבודתי, וזה שאמר אלישע חי ה&#x27; אשר עמדתי לפניו דתדיר הוה קאים קמי קודשא 
בריך הוא בלי שום הפרדה אפילו רגע ואמר אשר עמדתי ולא אשר אני עומד דלא אחזוקי 
טיבותא לנפשיה, אי נמי משום דהוי מסתכל ביהורם ההוא רשיעא לא הוי מחשבתיה דבקא לעיל 
כדקא יאות ומשום הכי אמר עמדתי, להן אזדהר למיהוי תדיר קאים קמאי בלי שום הפרדה כלל 
ויזדכך גופך ואיברך דוגמת חנוך שנעשה בשרו לפידי אש וכידורי אש, ותזכה שיעשו נסים 
ונפלאות על ידיך כמו על ידי חכמי התלמוד ויתקדש שם שמים על ידך וידעו כי יש אלהים 
בישראל על ידיך ואזכך לגמור כל חיבוריך ופסקיך נקיים מכל סיג וטעות ולהדפיסם ולפשטם 
בכל גבול ישראל. ובתר כן תתוקד על קדושת שמי ותסתלק כעמר נקי ותלך ותנוח לגורלך לקץ 
הימין: 
והלא בפרשתא קדישתא דא אית לך למינדע ולאסתכלא ברזא דמנא דהוה נחית מלעילא, ואמרו 
חז&quot;ל לחם אבירים אכל איש לחם שמלאכי השרת ניזונים ממנו, ומהכא תנדע דכל הנבראים 


צריכים מזון כל חד וחד כפום דרגיה מזונא דדא לעילא מדא ואפילו ספירות דאינון נאצלים 
צריכי כביכול מזוני דהא טלא דשפעא נחית מאין סוף בהו, ומאי דינקא דנקט כל אבר ואבר 
איהו מכוחא דכולהו אברייא והא מזונא דספירין איהו תורה ומעשים טובים דעבדין לתתא, 
וכמא דבר נש מעייל מזונא דרך הפה הכי סליק מזונא דידהו דאינון תורה ומעשים טובים 
דעבדין דרך מלכות דאיתקרייא פי ה&#x27;, והיא דוגמת הכבד דבר נש דתמן אתתקן ההוא ההבלה 
בתורה ומעשים טובים. ומתמן סליק מזונא לכולהו ספיראן עד כתר עליון, ושפעא דנחית 
מאין סוף איהו דוגמת הכחות שבגוף להבדיל, שעל ידם מתבשל המזון וניזונים האברים, 
ופוק הזי אם בגוף הגס הכחות שבו דקים, שפעא דנחית מלעילא כמה יהא דקותו לערך אין 
קץ, וזה סוד סנדלפון שקושר כתרים לקונו דהוא קאים לתרעא דמלכות ומקבל תורה ומעשים 
טובים דסלקין לעילא ומעייל יתהון במלכות ומתמן מסתלק עד כתר עליון, וזה סוד באדם 


הראשון דאיכא מאן דאמר דחב בהאי ספירא ואיכא מאן דאמר בהאי דכולהי קושטא איהו 


</div>
