# ספר מגיד מישרים — קטע 15

[קריאה בקורא](/reader/kabala-a338c00ec4d2/1/15/)

<div lang="he" dir="rtl">

דעובדין דלתתא מסתלקין עד כתר עליון: 
ורזא דתענית איהו ברזא דשית אלפי שנין הוי עלמא וחד חריב דבההוא אלפא דיהא חריה לא 
סליק מזונא לספירן, ובתענית דמתענה בר נש השתא דתב בתיובתא קמ&quot; מאריה ומתעסק 
בפולחנא דמאריה. מתהוה מזונא למיהוי נטיר לספירן לההוא זימנא דיהא חריב, להן אזדהר 
טובא למיהוי מחשבתך דביקה תדיר בלי שום הפסק דהא את חזי כמה עלמין מתזני על ידך 
בהיות מחשבתך דביקה בי תדיר בלי שום הפסק כלל ועיקר. להן אזדהר להיות מחשבתך דביקה 
בי תמיד כי איש אתה ומי כמוך בישראל, דהא לית ישיבא בגלותא דילפין בפלפולא כמו 
בישיבתך והא בכל עידן דאת מהלך בשוקא אילו ניתן רשות לעין לראות הוה חזי מלא עיניך 
חיילות מקיפין אותך מכל צד ואתה כמלך בגדוד ומכריזי ואמרי פנו מקום הבו יקר לדיוקנא 
קדישא דמלכא כמה עלמין מזדעזעין לקול נעימו דההוא כרוזא ושאלי מאן האי, מתיבין 
ואמרי ההוא פלוני דמלך מלכי המלכים חפץ ביקרו דאיהו יקר מכל כלי חמדה. דאיהו תנא 


דא&quot;י ריש מתיבתא דא&quot;י ריש גלותא דכולהו גלוותא, פסקא דילן סברא דילן מחברא דילן, 
ובעידן דאת מפסיק מלהרהרא במילין דקדושה, ומה גם את מהרהר במילי דגופא ההוא כרוזא 
מתחלש וכל עלמין מזדעזעין ואמרי מאי האי דאפסיק כרוזא וכיון שכן החזק בעצמך בכך ולא 
תפריד מחשבותיך מיני אפילו רגע אחת וחזי דהרימותיך ונתתיך נגיד על עמי ישראל שתי 
קהלות, ועוד אתנך נגיד על כל קהילות ארץ ישראל. לכך התחזק נגד יצר הרע וסמאל ונחש 
הרודפים אחריך כי אליך תשוקתם ואתה תמשול בם. ושרוף אותם בקש דקריאת שמע וייחד לבבך 
ומחשבותיך להיות דביקה בי תמיד בלי הפסק ואשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא, ואתה 
שלום: 
(שייך לעיל סוף פרשת בא אחר אור ליום ראשון של פסח כו&#x27;) והלא בפרשת משכו וקחו לכם 
צאן רמיז דידבקון בהקדוש ברוך הוא וימשכון שפעא מלעילא. והיינו משכו, וצאן היינו 
תפארת, ושחטו הפסח לאפקא דמא מיניה דהוא תוקפא דדינא, ולקחתם ברזא דלקח טוב נתתי 


לכם, אגודת היינו שלשה עדרי צאן, אז&quot;ב, אלף רמיז לכתר עליון, ז&#x27; רמיז לשבע ספירן 
הבנין, בית רמיז לשני ההין, או לחכמה ובינה, וטבלתם בדם אשר בסף וכו&#x27;. משקוף ושתי 
מזוזות רמיזי לבינה ופחד והוד. דאינון ספירין דאית בהו דינא, וראיתי את הדם על 
המשקוף וכו&#x27; ופסחתי עליכם כלומר יחזו דדמא דהוא דינא באתריה דאינון תלת ספירין דאית 
בהו דינא, ולא יתן המשחית, כלומר אפשר דיעול המשחית לבתיכם אי יהא שום מצראה תמן 
אלא דלא יהא לנגוף דלא ימחא לכון ושלום: 
 


פרשת יתרו 
פרשת יתרו מהדורא קמא: 
אור ליום השבת י&quot;ז לשבט, ה&#x27; עמך וכו&#x27; והא שדרוני לגלאה לך רזא דומשה עלה אל האלהים, 
דהיינו לומר דסליק במלכות אי נמי דסליק בגבורה משום דתורה מפי הגבורה נתנה, ויקרא 
אליו ה&#x27; דהיינו תפארת מן ההר דהיינו בינה, כה היינו מלכות. לבית יעקב היינו נשייא 
דמסטרא אתו, ותגד כלומר דתמשיך שפע ברכאן מספירין עילאין. לבני ישראל דאתו מסטרא 
טבא. ואשא אתכם על כנפי נשרים, היינו שלוחי דמטרוניתא דאיקרון כנפי נשרים, ועתה אם 
שמוע תשמעון בקולי כלומר דתחברון כולהו ספירן במלכות, דשמיעא לישנא דכנושי הוא 
מלשון וישמע שאול, בקולי היינו מלכות, ושמרתם את בריתי כלומר דתחברון יסוד עם 
מלכות. דמלת ושמרתם היינו מלכות, בריתי היינו יסוד, והייתם לי סגולה. כלומר תסלקון 
בדרגא דבינה דבהכי רמיז סגולה לעילא, ויען כל העם וכו&#x27; כל אשר דבר ה&#x27; נעשה ונשמע, 
הכא איכא למידק היאך יעשו קודם שישמעו. ותו היכי קאמר כל אשר דבר דאיהו לשון עבר, 


הא אכתי לא מילל ולא פקיד להו אורייתא והכי הוה להו למימר כל אשר ידבר. ואפשר לומר 
על דרך הפשט דכיון דאמרו חז&quot;ל דשבת ודינים במרה איפקד, משו&quot;ה אמרו כל אשר דבר ה&#x27; 
במרה נעשה. וקאמר כל משום דהוה תמן חק ומשפט, לאכללא תרווייהו קאמר כל, ונשמע מה 
דיימר לן מכאן והלאה: 
אבל רזא דמילתא דישראל דההוא דרא הוו אתו מסטרא דיובלא ואורייתא כתובה במרום היתהן 
ואשתכח דעד לא אתו לעלמא שמעה נשמתהון אורייתא, ומשום הכי כל אשר דבר ה&#x27; לנשמתין 
דילן עד לא אתינא לעלמא נעשה, והשתא גם כן נהדר למישמע בהאי עלמא כדי לשעבדא גופים 
דילן והכי נמי כל חד וחד מישראל יכיל למימר כל אשר דבר ה&#x27; לנשמתין עד לא ייתי לעלמא 
וכמה שאמרו חז&quot;ל מלמדין אותו כל התורה כולה ואוף משביעין ית זרעיה לקיימא אורייתא 
וכדאיתא בזוהרא קדישא על פסוק נפש כי תחטא וכו&#x27; ושמעה קול אלה וכו&#x27; נעשה ואוף נשמע 
מילי דאורייתא ונילוף יתה בהאי עלמא לשעבדא נמי גופין דילן, ואתה שלום: 


וישמע יתרו וכו&#x27; מה שמועה שמע, מר אמר מלחמת עמלק, כלומר דבההיא מלחמה אתידע דכנסת 
ישראל שלטא על כל אינך סיטרין דהא תברת תוקפיהון ומשו&quot;ה אתא למיעל תחות גדפהא, ומר 
אמר קריעת ים סוף שמע. כלומר דקודם לכן הוו סברין דאיכא תרי אלהות חד פועל הרעות 
וחד פועל הטובות וכד חזא דבקריעת ים סוף טבע למצראי ושיזיב לישראל ידע דפועל רע 
וטוב חד הוא, וזה שאמר עתה ידעתי כי גדול ה&#x27; מכל האלהים, ומה שאמר כי בדבר אשר זדו 
עליהם, כלומר כיון דדן יתהון מדה כנגד מדה ושזיבת ישראל אתברר דאלהא חד הוא ומכילן 
ריבוייא דיליה. לאו אינון ריבוייא ביה, אלא לכל חד כליל במכילה דאיצטריך, והיינו 
ויחד יתרו שייחד יחוד גמור, והיינו ויקח יתרו עולה דרמיזא לבינה ליחדא כולא בה, 
וזבחים לאלהים כלומר דאעבר מדעתיה שולטנתא דאלהים דהא הוא בשמא דה&#x27; שליט על כולא 
ואיהו חד ושמיה חד, ויבא אהרן דאיהו סיטרא דחסד, וכל זקני ישראל דרמיזין לשאר 


מכילין, לאכול לחם היינן כנסת ישראל ברזא דכי אם הלחם אשר הוא אוכל, עם חותן משה, 
והא משה רמיז בתפארת, לפני האלהים, כלומר לאפוקי ממאי דהוה סבר דאלהים הוא שלטנותא 
בפני עצמו חס ושלום, ויהי ממחרת וישב משה לשפוט את העם, דהכי איצטריך למיעבד בההוא 
יומא, כמא דפרישית דכל יומא ויומא הוא מיוחד למילתיה, ואתה שלום: 
ליל שבת כ&quot;ט לשבט. אכלתי ושתיתי הרבה ולא שניתי משניות בתחילת הלילה, וישנתי כל 
הלילה וקמתי באור היום והתחלתי לגרוס משניות, והנה קול דודי דופק ואומר ה&#x27; עמך וכו&#x27; 
אע&quot;פ שהיה ראוי לעזבך ולנטשך בסיבת מה שעשית לאכול לשבעה ולשתות יותר מדאי ולהתבטל 
מתלמוד תורה כי מי שיודע סוד הימים והלילות וגריעותן ושלימותן יודע בגרעון וחסרון 
לילה אחת אין לה תשלומין, ומה לך לילך אחר מאכל ומשתה, דהא כתיב צדיק אוכל לשובע 
נפשו כלומר אינו אוכל אלא לקיום נפשו בלבד, ודבר מועט שהוא אוכל הוא שבע וזהו שאמר 


לשובע וזהו שאמר ואכלת ושבעת וברכת את ה&#x27; אלהיך כלומר כשתאכל יהיה לשם שמים לקיום 
גופך ולא להתענג תשבע במה שתאכל לחם צר ומים לחץ מאחר שאין כוונתך גאכילה להתענג 
אלא לקיום גופך, ואם היה אפשר להתקיים הגוף בלי שתקבל שום הנאה. מאד היית חפץ בדבר 
כדאמרית לך בההיא הנאה נמי כמי שכפאו שד אז תהיה ראוי לברך את ה&#x27;, ובטן רשעים תחסר, 
כלומר הרשעים כוונתם באכילה להתענג, ולכן כתיב בהו ובטן רשעים תחסר, מפני שכוונתם 
למלאת בטנם תחסר כלומר תמיד הם חסרים ותאיבים כי אפילו שיאכלו כל מעדני עולם. תמיד 
הם מתאוים התענוגים יותר ויותר, כי אותם התענוגים שהתענגו נראה בעיניהם שאינו כלום 
וצריכין להתענג בעניינים אחרים ומזונים משונים באופן שתמיד הם חסרים, אבל הצדיק 
אוכל לשובע נפשו לקיום נפשו ולא להתענג תמיד ולהכי איתקריאת נפשו משום דאיהו נפישא 
וכל מאי דתתן בה איהי סבלא ולכך האוכלים למעדנים תמיד הם חסירים, אבל הצדיק אפילו 


הוא אוכל פת חריבה הוא שבע, ועל כן היה ראוי לעזבך ולנטשך אבל אני לא אעשה כן כי לא 
אעזבך ומני הטוב לא אמנע מפיך, וטובי לא אפסיק ממך אפילו רגע אחת רק הזהר מכאן 
ולהלאה מהמאכל והמשתה, ולא תאכל אלא לקיום גופך ונפשך בלבד ותמיד תהרהר במשניותי 
ויראתי ועבודתי ולא תפסיק אפילו רגע וכל מעשיך לא יהיו אלא לשם שמים, ולא תתענג ולא 
תהנה משום דבר שאתה עושה לקיום הגוף ותתאוה לזולת אותה הנאה כי תהיה אותה הנאה 
מאוסה בעיניך ויהיה בעיניך נבזה מעט הדבש הזה, ותמיד יהיה בעיניך כאילו חרב מתוחה 
על ראשך וגיהנם פתוחה לך מתחתך להענש אם תתענג בהנאה הבאה לך אפי&#x27; מדבר שאתה עושה 
לקיום הגוף, וצא וראה סופם של המתענגים והנהנים מה עלתה בידם, אני אני המשנה המדברת 
בפיך המתקשטת בעדי עדיים וקשורי המשניות שאתה גורס תמיד כי אתה עולה במרכבת המשנה, 
כי דבר אחד הוא לגרוס הדבר, ודבר שני הוא לידע אותו: 
והא איכא למידק במאי דכתיב בהאי פרשתא קדישתא דא במאי דכתיב לא תעשון אתי אלהי כסף 


ואלהי זהב מאי אתי ומאי לכם, ותו מאי דגבי אלהי כסף כתיב אתי וגבי אלהי זהב כתיב 
לכם, ותו מאי מזבח אדמה תעשה לי דלאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה, פתח באלהי כסף 
ואלהי זהב וסיים בעשיית המזבח, ותו דמשמע שאין מזבח כשר אלא מאדמה, והא הוה מזבח 
הזהב ומזבח הנחושת. ותו אמאי הוה מזבח הזהב ומזבח הנחושת ולא הוי מכסף המזבח, ותו 
ועשית עליו את עולותיך ואת שלמיך, ואמאי לא קאמר נמי דיעבדו חטאות ואשמות וכל שאר 
קרבנות, ותו מאי מזבח אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן גזית כי חרבך הנפת עליה ותחלליה, 
ותו מאי ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערותך עליו: 
אבל פירושא דמילתא, משום דשלשה אהבות נינהו, אהבת הערב, אהבת המועיל, אהבת הטוב, 
אזהר הקב&quot;ה לישראל דלא יסטון בתר אהבת הערב, והיינו אלהי כסף כלומר למיזל בתר 
כיסופין דעלמא ובתר הנאין דעלמא, וקאמר אתי כלומר דלא תשתתפון בתר כיסופין דעלמא 
לאהבה דילי וכד תעבדון פיקודא דאית בה הנאה, לא תעבדון יתה משום הנאה דאית בה, אלא 


אי הוה אפשר לכו למיעבד ההוא פיקודא בלא הנאת הגוף הייתם חפצים מאוד, ואלהי זהב 
דהיינו אהבת המועיל לא תעשו לכם, למיהוי רהוטים למרחם ממונא, מזבח אדמה דהיינו אהבת 
הטוב דהא לא מתקשטין ומתגאין בני נשא באדמה, וקרי ליה מזבח אדמה לומר שאע&quot;פ שאינך 
מתגאה כמו אוהבי המועיל ולא מתהנה וכמו אוהבי הערב אותם דברים שתעשה לקיום גופך 
ההנאה שבהם תהיה זביחה שתחפוץ מאוד שלא היית נהנה אלא שאתה מוכרח לעשות הדבר ההוא 
לקיום גופך, ועשית עליו את עולתיך כלומר כל מחשבותיך העולות על לבך תעשה עליו כי 
זהו סוד העולה שהיא באה על הרהור הלב, ועל כן עולה העולה הרומזת בבינה, ואת שלמיך, 
שהם הדברים שאתה עושה לקיום גופך ושלימות נפשך וגופך, ועולותיך שהם המחשבות הכל 
תעשה עליו, כלומר שהכל תעשה לשם שמים בלי שתוף שום דבר אחר בעולם, בכל המקום שתהיה 
לא תפריד מחשבותיך ממני, אשר אזכיר את שמי כלומר כשאתה תזכיר את שמי אני אהיה 


המזכיר כי תהיה מחנה שכינה והשכינה תדבר בפיך, ועל כן אבוא אליך מלא וטעון ברכות 
וברכתיך, ואם מזבח אבנים תעשה לי, שגם האבנים אדמה הם חשובים ומ&quot;מ יש בהם צד 
להתגאות, שהרי אבני גלל ושיש הם חשובים ויקרים, לא תבנה אתהן גזית כי חרבך הנפת 
עליהם וכו&#x27;, שהברזל נברא לקצר ימיו של אדם וכו&#x27;, ולא תעלה במעלות על מזבחי וכו&#x27; 
כלומר במצות שיש בהם הנאה וכן בדברים שאתה צריך לעשות לקיום הגוף, לא תתכוין להנאתך 
כלל שאם תכוון להנאתך תגלה ערותך עליו כי לא ישאר בידך זכות דמצות אלא הנאת הגוף 
הנגוף ואין לו ערוה גדולה מזו ושלום: 
אור ליום שבת ח&quot;י לשבט, ה&#x27; עמך וכו&#x27; אנכי ולא יהיה לך. ולא תעשה לך פסל. איבון לקבל 
לא תרצח לא תנאף לא תגנוב דהא מאן דגונב כאלו מכהיש מציאות השי&quot;ת, ומאן דנואף הוי 
לקבל לא תעשה לך פסל. דהא איתעבד מתמן ממזרת או ממזר דאיהו פסל, ומאן דקטל הא איהו 
ממעט את הדמות, ומגבר תוקפא דאינון סכרין ולהכי הוי לקבל לא יהי&#x27; לך וכו&#x27;: 


 
פרשת משפטים 
פרשת משפטים מהדורא קמא: 
ביום שבת כ&quot;ב לשבט, ה&#x27; עמך וכו&#x27; דברי תוכחות כמנהג, ובפרשתא קדישתא דא איכא למידק 
וא&quot;ו של ואלה, ותו מאי משפטים, דהא משפט אחד הוא כמא דאת אמרת משפט לאלהי יעקב, 
וכתיב משפט אחד יהיה לכם, ותו כיון דמשפט חד הוא, היכי כתיב משפט עבדו ומשפט עמו: 
אבל רזא דמילתא דתפארת איקרי משפט, והכי נמי איקרי יסוד וכן איקרי הק כמה דאת אמר 
כי חק לישראל הוא. כלומר יסוד משפט בישראל הוא, אבל משפט דהיינו תפארת הוא מתעלה 
לעילא לאלרי יעקב, והכי נמי חק איקרי תפארת כמא דאת אמר את החוקים ואת המשפטים, 
וזהו סוד משפט עבדו דהיינו יסוד, ומשפט עמו דהיינו תפארת, והשתא קאמר דואלה המשפטים 
דהיינו תפארת ויסוד תשים לפניהם, כלומר תעלה ותדביק יתהון לעילא בדרגין. דמלת 
לפניהם רוצה לומר דלפניהם שהם דרגין עילאין: 
(חסר) ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, כלומר מה שדברתי עד הנה הם דברים נוגעים בגופם 


ממש אופן הנהגתם באכילתם ושתייתם והנהגותיהם, ואלו הם תלויים בגופם ולא לפניהם, אבל 
אלה המשפטים שבין אדם לחבירו נופל לומר אשר תשים לפניהם, כי תקנה עבד עברי וכו&#x27; 
מאחר שאין השמיטה מוציאתו למה יוצא בשנה השביעית, אבל סוד הענין תלוי במה שאמרו 
חז&quot;ל המהלך במדבר ואינו יודע אימתי הוא שבת, מונה ששה ימים ושובת וכן לעולם מפני 
שכל שביעי הוא שבת כי כל הספירות שבת הן, וכן הענין בזה, ותו הא רמז לבר נש דשש 
שנים יעבוד בהאי עלמא, כלומר שית עשיריות שנים יתקיים בעלמא, ובעשר שביעאה יצא 
לחפשי חנם, כמא דאת אמר ערום יצאתי מבטן אמי כו&#x27;, אם אדוניו יתן לו אשה, אשה יראת 
ה&#x27; דהיינו אורייתא וכנסת ישראל. וילדה לו בנים הבנות דהיינו מצות ומעשים טובים, 
האשה וילדיה תהיה לאדוניה והוא יצא בגפו, כלומר דלית בה כל כך זכו בהנהו עובדין 
דאיהו עביד משום דלא עבד להו מאיתערו דידיה, אלא מאיתערו דאשה יראת ה&#x27; ולזה כתיב 


האשה וילדיה וכו&#x27; דמשמע דאיתערו מסטרא דילה הוה, ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אדני 
וכו&#x27;, כלומר אנא בעינא לאיתקיימא בהאי עלמא טפי לאעסוקי בהאי אשה יראת ה&#x27; למפלח 
לקודשא בריך הוא, והגישו אדוניו אל האלהים, לשון דין כלומר כד יתקיים בר נש בעלמא 
טפי משבעין שנין אית ביה כמה מרעין וכל ימיו יהיו מכאובים והיינו ורצע אדוניו את 
אזנו במרצע כלומר דלא שמע ולא חזי ולא יכיל למיפלח לקודשא בריך הוא, לכן בעוד בר נש 
בתוקפיה איבעי ליה למיתב קמי קודשא בריך הוא, וכי ימכור איש את בתו, איש זה הקב&quot;ה, 
בתו היא בתו של אברהם אבינו, שארה דהיינו מזונא, כסותה ועונתה לא יגרע, שהם רמז 
לנפש רוח נשמה, שהמזון רמז לנפש שהיא נהנית מהמזון, כסותה רמז לרוח שהוא למעלה 
מהנפש שהוא במכוסה, ועונתה רמז לנשמה שהיא ניזונת בחשאי ובהעלם כעין העונה, ואם שלש 
אלה לא יעשה לה ויצאה חנם אין כסף, מלשון נכספה. כלומר כל הנאות וכיסופין שנהנה 


האדם בזה העולם לא יועילוהו ולא יצילוהו ולא ישא את כל מאומה בידו אדרבה הם יהיו 
בעוכריו, לכך צריך האדם שלא ליהנות מזה העולם כי אם על דרך שהוריתיך פרשת יתרו 
בדרוש לא תעשון אתי אלהי כסף וכו&#x27;, ואתה שלום: 
אור לשבת משפטים כ&quot;ט לשבט, חזק ואמץ וכו&#x27; וייסרני מלפסוק מלהרהר תמיד במשניות ודברי 
תורה ויראת שמים והוכיחני למה אני איני כותב מה שהוא מחדש לי, התחיל ואמר שפרשה זו 
רומזת על האדם שילך בדרכי קונו, דעבד עברי היינו רוח שהוא ודאי משועבד בתוך הגוף 
וקאמר קב&quot;ה לגוף כי תקנה עבד עברי דהיינו רוח, לא תעביד ליה דיהך בתר תפנוקי גופא 
דהא קיומא דגופא דעלמא לא יהא אלא שש שנים דהיינו שתין. ובשביעית כלומר כד יימטון 
שבעין שנין יצא מהאי עלמא לחפשי חנם, אם בגפו יבא כלומר כד ייעול בהאי שתין שנין 
ייעול יחידאי בלא תורה ומצות, יחידאי יפוק מהאי עלמא, אם בעל אשה הוא כלומר דאיתחבר 
בתורה אשה יראת ה&#x27; והוא בעל דידה לא יפוק בלחודוי מהאי עלמא דהא איהי וכל אוכלסאה 


יפקון לקדמותיה, והיינו דכתיב ויצאה אשתו עמו כלומר ההיא אשה יראת ה&#x27; היא תיפוק 
לקדמותיה: 
אם אדוניו יתן לו אשה, כלומר אם הקב&quot;ה יתן לו האי אשה יראת ה&#x27; דהיינו אורייתא, 
וילדה לו בנים, כלומר דאתעסק בה ועביד פיקודהא דהיינו בנין דצדיקייא, האשה וילדיה 
דהיינו אורייתא ופיקודהא תהיה לאדוניה דעל ידהא יתחבר בר נש בקודשא בריך הוא, ואם 
לא יתעסק בה הוא יצא בגפו, ואם אמר יאמר העבד כלומר אם יתעסק בר נש בהאי עלמא טפי 
משבעין שנין, ויחשב דבההוא זימנא יפלח לקב&quot;ה והיינו דקאמר אהבתי את אדוני את אשתי 
ואת בני הא לאו הכי דבההוא זימנא כמה מרעין בישין רדפין בתריה דע&quot;י כן לא יכיל 
לאתעסקא אלא בצורכי גופא, והיינו והגישו אדוניו אל האלהים והגישו אל הדלת, דהא 
סבייא יתבין תדיר בתר תרעא מגו מרעין דאית בהו או מגו אינון סבין, ורצע אדוניו את 
אזנו וכו&#x27; הא כד ייעול בהנך יומין ירדפון כמה מרעין בתריה דיהא עויר וחגיר וחרש, 


ונקיט חרשות דאזנו משום דבחרשו נותן לו דמי כולו, דחרשו הא שקיל כנגד הכל, וטעמא 
דנפיק עבדא בשביעית רמיז דאיהו איזדבן לאחרא דוגמת המשתעבד לאינך סטרין, והיינו ולא 
עבדים לעבדים דאינך סטרין אינון עבדים ממש וכד ימטי שביעית דרמיז למלכות יצא לחפשי 
דבהכי מתקן מאי דפגים, דהא בהכי משפיעין עליה יובילא עילאה, דהא יובל איהו מפיק 
עבדים לחירות, וכד משפע במלכות איהי נמי מפקא להון, וטעמא לדין שמיטה אלא שנה 


</div>
