{"bookId": "kabala-a338c00ec4d2", "part": "1", "torah": "23", "title": "ספר מגיד מישרים — קטע 23", "hebrewTitle": "קטע 23", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-a338c00ec4d2/1/23/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-a338c00ec4d2/1/23/", "segments": [{"index": 1, "he": "וכתיב נמי וירא ישראל את היד הגדולה וכו' דבמצרים כד אייתי עליהון עשרה מחן מגבורה \nאגח קרבא בהון וכדאמרי חרטומייא אצבע אלהים, אבל בהאי יומא דחסד אגח בהון קרב כתיב \nהיד, הגדולה דיד סתם היא גבורה, ויד גדולה היא חסד ומש\"ה כתיב וייראו העם את ה' \nכלומר דעד ההיא יומא לא הוי דחלין אלא מגבורה אבל כיון דחזו דחסד אע\"ג דאיהו רחמי \nעביד האי דינא תקיפא, אמרו כ\"ש דיעבד דינין ת\"ת דאיהו כליל מחסד וגבורה ודחילו \nמגרמי' השתא מה דלא הוה קודם לכן, ומאי דכתיב ויאמינו בה' ובמשה עבדו, ר\"ל דעד ההוא \nיומא הוה קשיא להו אמאי אצטריך ת\"ת ונצח הא בחסד וגבורה הוה סגי לאנהגא עלמא בלחוד \nדחסד הוה משלם אגר טב לצדיקייא, וגבורה הוה מתפרע מרשיעייא, וכד חזי דחסד עביד דינא \nתקיפא כדין ויאמינו דודאי אצטריך למיהוי ת\"ת ביניהו דאי לאו הכי הוי מוקיד גבורה \nעלמא בשלהובוי ולא הוה יכיל לאתקיימא אפי' שעתא ואוף הוה צורכא בנצח לתקנא דלא יפוק \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "לעלמא דינא כד תקיף וקרי לנצח משה עבדו דהא משה רמיז בנצח ואיהו עבדו דת\"ת: \nעוד אמר לי לא תקשי לך דבקצת דוכתי אמור שבעים פנים לתורה ובדוכתא אחרינא אמרו מ\"ט \nפנים טמא. ומ\"ט פנים טהור דהא כיון דכל ספירא כלילא מעשרה אשכח דז' ספירות הבנין \nסלקין לשבעים ומגו דכל ספירה כלילן בה ז' ספירות הבנין הוו להו שבע ספירות הבנין ז' \nפעמים שבעה דאינון מ\"ט לקבל מ\"ט שערי בינה שהשיג מרע\"ה. ומ\"ט פנים טהור אינון \nבסיטרא דקדושה מבפנים ומ\"ט פנים טמא אינון לארחקא מסאבא מקדושתא דילן, ורזא די\"ב \nהוויות הוא בת\"ת, ואל תתמה היאך ספירות אינון עשר ואנן אמרינן דאית בהו חושבן טפי \nדהא שרגא חדא היא ונצצין כמה ניצוצין לכל עבר ופוק חזי שמשא דהוא חד מן שמשוי כמה \nניצוצין נצצין, כ\"ש דנצצין מכל ספירה וספירה ניצוצין דלית לון הושבן אלא דאנן מנינן \nעיקר ניצוצין דמתנוצצין מספירן ומהני ניצוצין דאינון עיקר מתנוצצין עוד ניצוצין \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "סגיאין דלית להון חושבן: \nעוד אמר לי רזא דברכות התפלה הא ג' ראשונות ברזא דתלת עילאי כתר חכמה בינה. ותלת \nבתראי הא אינון ברזא דתלת תתאי דלקבלייהו דאינון ת\"ת יסוד מלכות דהני תלת תתאי \nמכוונן לקביל תלת עילאי כמה דאוליפתך וי\"ב אמצעיות אינון לקביל י\"ב הויות דבת\"ת \nואע\"ג דאנן אמרינן י\"ג אמצעות הא אמור רבנן ברכת המינים ביבנה תיקנוה דההיא ברכתא \nאיצטריכא לאבדלא מסאבא מקודשא, ושמא מוכח עלה דאיהו ברכת המינים. דההיא סיטרא מין \nבפני עצמו הוא והוי חוצץ, ומשום הכי אדכרו רבנן שמא דאתרא דאיתתקינת ביה האי ברכתא, \nדמה לנו אי הוה בהאי אתרא או באתרא אחרינא אלא משום דהאי ברכתא אצטרכת לתקונא \nדבניינא וה\"ק ביבנה תיקנוה כלומר בשביל בניינא דתיקונא תקנוה: \nעוד א\"ל מאי דשדרת על ענין המעשר יאות הוא וקושטא הוא כל מה דאת עביד יאות הוא \nמיניה בגין דמעשר יכיל למיתי לידי תקלה ולא אתקן מעשר אלא למאן דבעי לאתעשרא אבל \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "מאן דלא חייש אי הוי ליה עושרא או לא, לא איהו מחוייב במעשר: \nעוד א\"ל דבכולה פלח בר נש לקב\"ה בין בעותרא בין בענייא, דכי היכא דעתירא זכו \nבעותריה לההוא עלמא ע\"י דעביד ביה טיבו הכי נמי זכי עניא בדסבל עניותא בסבר פנים \nיפות, ואף בזעיר צדקתא דעבד לפום ממונא דאית ליה, וז\"ש אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד \nשיכוין לבו לשמים וכו' דלזמנין הממעיט בממונא אסף עשרה חמרים דאינון צבורין דזכותא \nולזמנין המרבה בממונא אסף עשרה המרים דאיהו כחמור טעון כסף וזהב וכל רוח אין בקרבו \nולהכי חייב אדם לברך על הרעה בלב טוב כמו על הטובה בגין דההוא דאיהו חשיב דאיהו \nרעה. איהו טבא בגין דקבל לה בסבר פנים יפות זכי לעלמא דאתי: \n \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "פרשת שמיני \nפרשת שמיני מהדורא קמא: \nאור ליום שבת כ\"ו לניסן, ה' עמך וכו' והא שדרוני לגלאה לך רזא דויהי ביום השמיני \nוכו' דבויהי שמא דהוי\"ה, ומוסיף ה' למרמז לה\"א דכנסת ישראל, ותו ויהי עולה לא' \nלמרמז בשמא דאל, ביום השמיני רמז למדרגא דבינה קרא וזמין יתהון, ולזקני ישראל למרמז \nדסבי עילאי דהיינו ג' עליונות אתנהרו עלייהו, קח לך עגל אחז\"ל לכפר על מעשי העגל: \nוהא איכא למידק דאמאי איצטריך קרבן להכי דהא כבר מכופר הוה דכתיב ובאהרן התאנף ה' \nמאוד, ותו מאי נפקא מיניה אם התאנף ה' באהרן ואמאי אצטריך לאודעינהו לישראל, ותו \nאיכא למידק מאי מאוד ומה גם, ותו מאי בעת ההיא, ותו דאמרו רז\"ל להשמידו זה כלוי \nבנים והא כתיב ובנים לא יומתו על אבות, והא הוו יותר מבני שלשה עשרה ומבני עשרים \nשנה ותו דאחז\"ל והועילה תפלתו לכפר מחצה וכו' וזש\"ה על אלעזר ואתמר הנותרים דמשמע \nדנדב ואביהו בחובא דאבוהון מתו, והא אמרו חז\"ל על ארבע דברים מתו בני אהרן שנכנסו \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "שתויי יין וכו' ותו דמשמע דלא מיתו על שום חוב' כלל וכדאמרו חז\"ל על פסוק הוא אשר \nדבר ה' בקרובי אקדש, ותו היכי מהני קורבנא לחטאה דעגלא, דהא התם לאו בשגגה הוי, \nוקרבן לא אתא אלא על שוגג ותו דאחז\"ל דאהרן לא הוי ליה הובא בעובדא דעגלא, משל לבן \nמלך שזחה דעתו עליו ונטל את הציפורן לחתור וכו' וא\"כ היאך איצטריך קרבנא לכפרה, \nוהיכא אמרו ז\"ל על קרב אל המזבח שהיה העגל מרקד לפניו ומשום הכי היה ירא לגשת והיכי \nאתענשו בנוי בחוביה: \nאבל רזא דמילתא דאהרן אע\"ג דהוה ליה מחשבה טובה וכההיא דמשל לבן מלכים שזחה דעתו \nעליו וכו' מכל מקום עובדא גופיה הוי ביש והוה ביה חלול ה'. אישתכח דההוא עובדא דמי \nלשוגג דכי היכי דשוגג לית ליה מחשבה למיחב ועובדא גופא הוי חובא, ומשום הכי אתיהב \nלכפרה על ידי דקרבנא, הכי נמי חובא דעגלא כיון דדמי לשוגג כדאמרן, ואף על גב דקב\"ה \nידע מחשבתיה דאהרן, התאנף ביה משום חילול ה' דהוה למאן דחזא עובדא דעגלא, ומשום הכי \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "לא סגי קרבן לכפרא, והיינו דקאמך ובאהרן התאנף ה' מאוד, כלומר דרוגזא יתיר הוי \nדבשורת הדין לא הוי חזי למירגז עליה כיון דלטובה נתכוון אלא משום דהוה חלול ה' \nבדבר, ותו דהוה במידי דע\"ז, משום הכי התאנף דומיא דמאי דכתב הרמב\"ן על פסוק פוקד \nעון אבות על בנים וכו' כשאוחזים מעשי אבותיהם בידיהם דאפשר דאין אותה מידה נוהגת \nאלא בע\"ז משום חומר דידה, ותו איכא למימר דאמר מאוד משום דאמר להשמידו, כלומר \nדכוונתו היתה לטובה אע\"ג דמשום חילול ה' ומשום חומר דע\"ז התאנף ביה, מ\"מ לא הוה \nכדאי לאחמרא עליה עונשא רבא עליה כ\"כ להשמידו, ותו איכא למימר דאמר מאד דמשום דלא \nהוה חזי לענשא להשמידו דהיינו כלוי בנים כיון דהוו בני עשרים לא הוה להו לענשא \nבחובא דאבוהון. דמהכא תחזון חומר חובה דידהו דאי לאקרן דנתכוון לטובה כך, אתון \nדנתכוונתם לרעה על אחת כמה וכמה, ואמר ואתפלל גם בעד אהרן וכו' כלומר ראו חיבתכם \nלפני המקום דתפילתי הועילה עליכם לגמרי ועל אהרן לא הועילה אלא לכפר מחצה משום \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "דזכותא דרבים עדיף מזכותא דיחיד כמה דרגי, ואי תימא לאו משום זכותא דרבים הוה אלא \nמשום דתפלתו על ישראל הוי בעת רצון דכך איתרמי, ותפלתו של אהרן אתרמי דלא הוה בעת \nרצון, להכי אמר בעת ההיא כלומר בעידנא חדא צליתי עליכון ועליה ולכון הועילה תפלתי \nלגמרי, ולאהרן לא הועילה אלא לכפר מחצה משום דזכותא דרבים עדיף: \nעוד יש לומר דאמר ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא משום דכי אמר ובאהרן התאנף ה' מאוד \nלהשמידו הוה דוכתא לישראל למימר גלית אדעתך דכל מה דצלית מ' יום ומ' לילה לא הוה \nאלא על אהרן דהוה תפיס בסירה ומשום הכי צליתא ואיצטרכיתא [ואיצטערתא] כולי האי, ואי \nאהרן לא הוה תפיס בסירה לא הוית מיטפל לצלאה ולאיצטערא עלן כולי האי, מש\"ה אמר \nואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא, כלומר תדעו בקושטא דלא צליתי על אהרן אלא בתר דצליתי \nעליכון והכי דייק מילת גם ובתר דאתבשרית על הסליחה דילכון צליתי עליה והיינו בעת \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ההיא: \nומאי דאמרו חז\"ל דעל ארבע דברים מתו בני אהרן וכו' איכא למימר דכולהו רמיזי באשר לא \nצוה אותם, דלמאן דאמר שתויי יין הכי קאמר כגוונא דאכתי לא פקד יתהון במצות יין ושכר \nדבתר הכי נאמרה, ומאן דאמר שהורו הלכה בפני רבם, ה\"ק אע\"ג דבההוא הקרבת אש לא הוה \nחובא דאע\"פ דאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט, לא הוה להו למעבד עד דיפקד \nמשה בהכי, והיינו אשר לא צוה אותם, ומ\"ד משום דזא אינסיבו או משום דלא הוה להו בנין \nהכי קאמר הקריבו אש והוו כגוונא דלא עבידו פיקודא דאתפקדו למינסב נשין ולאולדא \nבנין. ומאן דאמר משום ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו, הכי קאמר אשר לא צוה אותם \nכלומר דלא הוה להו לאסתכלא אלא דיפקד יתהון ויתן להו רשו לאסתכלא ומ\"מ לדברי הכל \nחובא דידהו קלישא הוי, ולא הוה כדאי למימת עליה, ואוף בחובא דאהרן לא הוה להו למימת \nעליה משום דהוו גדולים מבני עשרים ותו דהתפלל עליו משה ע\"ה, ותו דאייתי קרבן לכפרא, \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "אלא דכיון דחבו חובא אע\"ג דקליש איהו איתער עלייהו חובא דאהרן אבוהון אע\"ג דצלי \nעליה משה. ואוף אייתי עליה קרבן ואצטרף בחובא דידהו קלישא, ואיצטרף במאי דבעא קב\"ה \nלאיתקדשא בהו ולא הוה בישראל כוותייהו וכמו שאמרו חז\"ל על פסוק הוא אשר דבר ה' \nבקרובי אקדש: \nותדע דחובא דידהו קליש טובא מדאפליגו כמה רבנן במאי חבו כדאפליגו בחובא דמשה במאי \nהוה משום דהוה קלישא טובא ולא הוה כדאי למחשביה חובא, אלא משום וסביביו נשערה מאוד, \nואע\"ג דאהרן נתכוון לטובה. וצלי עליה משה, ואוף אייתא קרבנא לכפרה הוה דא בחובא \nדחילול ה' בדבר ע\"ז באורחא דצדיקייא וכדאמר דוד המלך ע\"ה וחטאתי נגדי תמיד: \nוהא דאמרו חז\"ל דאע\"פ שאש יורד מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט למרמז דאע\"ג דשפעא \nנחית מלעילא צריך לאיתקשרא בפיקודא, לאיתקשרא אשא דפיקודייא באשא דלעילא ובהכי \nמקשרין עלמין ועיקר האי קישורא ע\"י דקרבנייא דהא אשא מתקשר באשא, וכד חרב ב\"ה מתקשר \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "על ידי חכמים העוסקים בהלכות קרבנות דההוא הבל דנפק מפומייהו הוי דוגמת אשא ומתקשר \nבאשא דלעילא, והיינו דאחז\"ל וכי אית פולחן בבבל. אלא אלו ת\"ח דעסקי בקרבנות וכו', \nוז\"ס מיום שחרב בהמ\"ק אין לו להקב\"ה אלא ארבע אמות של הלכה וכו' דהבל פומייהו דהנהו \nדעסקי בהלכה הוי דוגמת אשא ומתקשר באשא דלעילא ובהכי מתקשרים עלמין ואתה שלום: \nאור ליום שבת י\"ב לניסן, ה' עמך וכו' הגם כי נטשתני ועזבתני והפרדת תורתי ויראתי \nמלבך מאוד, ועל כן היה ראוי לעוזבך מ\"מ אני לא אעשה רק כי כרועה עדרו ירעה טלאים \nדסטיין מאורחא יקבץ, פלס מעגל רגליך היינו מטרוניתא תתאה דיכוון לה בהדי ספירין \nעילאין ולישנא דפלס היינו לומר דישפע בה דינא ורחמי בשווה, ולא יהא חד יתיר מאידך, \nויאות אמרת דמשה שמש כל שבעה יומי דמלואין בחלוק לבן לפתחא צנורא ולאמשכא לה \nלבנוניתא מלובן עילאה, וביומא תמינאה דאיתעלא לעילא עאל אהרן לשמשא, וההוא יומא \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "עילאה איתעטר בעשר עטרות והוה שלימו רב, אלולי בני אהרן דאתחייבו במתן תורה דויחזו \nאת האלהים וכו' כלומר דאיסתכלו במטרוניתא תתאה דאקרייא אלהים דהיא עלמא דאכילה \nושתייה והיינו ויאכלו וישתו וחשיבו דהכי הוי נמי בספירין עילאין, והאי הוי חובא \nדמקושש דאקיש אעאין דהיינו ספירין תתאין לספירין עילאין, והשתא דאעילו אשתא אתקיפו \nדינא ואענשו ומש\"ה פקיד בתר הכי יין ושכר אל תשת דלא לאתקופי דינא: \n \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "פרשת תזריע \nפרשת תזריע מהדורא קמא: \nאור ליום שבת כ\"ט לניסן, ה' עמך וכו' אל תחשוב כי עזבתיך נטשתיך, אע\"פ שהיה ראוי \nכפי מה שהפרדת לבך מתורתי ויראתי ומשניותי, אבל הא אודעתיך דכיון דאהדרתך לדחלתי לא \nאשבקינך ולא ארטשינך דהא אף על גב דהנך סטרי שלטין על בר נש ואיהו אזיל בחשוכי עלמא \nאתערותא למיעבד עובדין טבין מאיתערו דחילא דרוחא דקודשא דביה, וכן כד אזיל בר נש \nבאורחין טבין מתער למעבד עובדין בישין מאיתערו דרוחא בישא דבי' דבעי בר נש לפנאה כל \nהרהורין בישין מיניה ולארגזא יצ\"ט על יצה\"ר דזהירות מביא לידי זריזות, דתחת ג' רגזה \nהארץ, דבעי בר נש לשעבדא רוחיה ונפשיה לפולחנא דקב\"ה דכתיב השמים כסאי וכו' דהא \nאיכא למידק דהאי קרא לאו רישין, סיפיה וכו' דכמה דשרי בכסאי ובהדום רגלי הכי הוה \nליה לסיומי איזה כסא אשר תבנו לי ואיזה הדום רגלי, ותו מאי איזה בית אשר תבנו לי \nוכי הוו בעו ישראל לליבני ליה ביתא דהוה אמר להו איזה בית אשר תבנו לי, ותו מאי \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "ואיזה מקום מנוחתי: \nאבל רזא דמילתא דהוו אמרי ישראל דלא יחרב הקב\"ה בית מקדשא בגין דהוו פלחין ביה \nפולחנא תמן ואית לי' תמן בית קודש הקדשים והיכלא ועזרן, אמר להו הקב\"ה השמים כסאי \nוכו' כלומר אין סוף קאמר שמים דאינון ג' עילאי כסאי והארץ דהיא בינה הדום רגלי אי \nנמי הוא מימר ג' עילאי השמים היינו ג' אבהן וארץ היינו תלת עדרי צאן אי נמי הוא \nמימר ג' אבהן שמים היינו תלת עדרי צאן וארץ היינו כנסת ישראל וכיון שכן מאי רבותיה \nדבית המקדש דבניתון לי דלא אחרב יתיה, וכפל ואמר ואיזה מקום מנוחתי חד לקבל בית \nקודש הקדשים וחד לקביל היכלא ועזרן אי נמי מקום מנוחתי רמז על שילה דאיקרי מנוחה, \nותו אוכח יתהון על דהוה להו גאוה, ואמר עם כל רוממותא דאית לי ואל זה אביט אל עני \nונכה רוח מפורש דאיהו לקבל רוחא, וחרד על דברי איהו לקבל נשמה: \nוהלא בפרשתא קדישתא דא אמר אשה כי תזריע כלומר דכ\"י גורמת להזריע ולמיתי לה שפע \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "עילאה על ידי איתערו דילה בעובדין טבין דתתאי דאיתערו דתיאובותא מינה הוה וכד אית \nלה שפעה דנשמתא קדישא דנחתא לה, וטמאה שבעת ימים משום דבעוד דאיהי מקבלא משבע \nספירות הבנין טמאה כלומר איהי אטומא בגין דלא יקרבון לה קליפין דסחרין לז' ספירות \nהבנין, ואוף דלת\"ת לא קרבין מכל מקום כיון דאינון סחרין לח' ופ' דאיהו אחיד בהון \nהוי כאלו סחרין ליה, ושלשים יום ושלשת ימים כלומר שלשים דרגין דמלכות מתייחדין \nומתעלין לקבלא שפעא מג' עילאי והיינו ושלשת ימים, וגבי שלשים מעלות דמלכות קאמר יום \nכלומר אע\"ג דכמה זינין נפקין מינה וכמה עלמין מתזנין מינה דמחזי דאית בה רבוייא לאו \nהכי דכולא יחוד' חד. ומשום הכי קאמר בה יום. ומשום דתלת עילאי אמרי' דאינון יחודא \nחד אמר בהו ימים למימר אע\"ג דאינון חד מ\"מ איתנצצותא דתלת אית בהו, וקאמר תשב בדמי \nטהרה כלומר דכיון דקבלא שפעא מג' עילאי הא דמא דהוה בה רמז לבינה אתהפך לטהור, ורמז \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "להאי תשכח דכיון דאתא שפעא לתתא ואתעברת דמים פוסקין ומתהפכי לחלב דאיהי חיוור, ואם \nנקבה תלד וטמאה שבועים וכו' וששים יום וששת ימים וכו' משום דבזמן דשליט דכורא רחמי \nמתגלגלין ודינא כליל בהו, משום הכי סגי בשבעת ימים ושלשים יום ושלשת ימים, אבל בזמן \nדנוקבא שליטא דינא שליט ובעי לייחדא לה בספירין עילאי באורח רחמי נמי כי היכי דלא \nיחרב עלמא משום דבעי ליחדא לה בספירן באורח דינא ובאורח רחמי משום הכי בעי ימים \nכפליים מדכורא, בכל קודש לא תגע וכו' כלומר בכל זמן דלא אשלימא כ\"י לאתייחדא \nבספירין כולהו, אי תגע בקודש וכו' הוי פגימותא ח\"ו, ובמלאות ימי טהרה וכו' חד לקביל \nתפארת דאיהי עולה משום דסליק לבינה ברזא דוהאכלתיך נחלת יעקב אביך וחד לקבל יסוד \nואיהו חטאת כלומר דכל מאן דמנגיד לה שפעא מדכי לה, דלא יקרבון לה מסאבין, וכפר עליה \nהכהן דאיהו איש חסד. וביום השמיני ימול וכו' כלומר כד תסתלק בבינה דאיהי תמינאה \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "איבעי ליה למיגזר ערלה, דהא תמן לית רשו לערלה כלל כדאית בסוחרני ז' ספירות הבנין \nומשום הכי דחי' שבת דתמן איהו שבת הגדול, ובתר הכי פקיד על דיני הצרעת ואע\"ג דאדם \nעילוייא הוא לא תקשי לך דאמר ביה צרעת דהא בעור בשרו קאמר דאיהו לקבל עור תחש, ותו \nאית לך למידק דסגירותא הוי בבית בבגד ובעור ואיהו לקבל נפש רוח ונשמה, דאי איהו \nמטנף נפש אתי צרעת בבית דאיהו רמיזא לנפש דאיהו גסה מכולהו, וכד איהו מטנף רוח אתי \nצרעת בבגד דרמיז ליה דהא איהו קריב לגופא דבר נש טפי מביתא, וכד איהו מטנף נשמה אתי \nבעור בשרו, ועלך למידק דבעור בשר ובבגד איכא שני הסגרים ובבתים איכא שלש: \nאבל רזא דמילתא דהכא רמיז רזא דגלגלתא דרמיז אליהו ואמר הן כל אלה יפעל אל פעמים \nשלש עם גבר, כלומר לזמנין לא מגלגל ליה אלא תרי זימנין, ולזמנין מגלגל ליה ג' \nזימנין, דהסגר רמיז לחד גלגולא, דהסגר איהו שבעת ימים, לקביל שבעין שנין דאינון חיי \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "דבר נש בהאי עלמא, ומאן דטניף נשמה או רוח, דצרעת בגד ועור בשר רמיז להו, לא \nמתגלגלא אלא פעמים, וכד לא מטניף אלא נפש דצרעת בתים רמיז ליה מגלגלין ליה ג' \nזימנין ולקיבליהון אין הבית נחלט אלא עד ג' שבועות, ובתר הכי מפקינן עפרא וכולא \nמחוץ למחנה אל מקום טמא ותמן לא דרסי טהורים אבל באריכות יומין אבנין ואעין נמי \nמתעבדין עפרא, ורוחא מפזר לעפרא ומטלטל ומוביל יתיה למקום דדרסי טהורים ביה והא הוה \nמתדכי ע\"י כך, והיינו רזא דרוח מפזרתן ונעשין אפר תחת כפות רגלי הצדיקים שנא' \nועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם ורזא דמילתא דהנך נדחים ונמכרים לכחות \nהטומאה וכד משתלם קסטייהו ומטא זמנייהו לאתפרקא לא מתגלגלי הם בקריבייהו דהא אתדחי \nמניהון, אלא צדיקא דכבר קיים מצות פריה ורביה מגלגל להנך ומזכה להון ע\"י דמוליף להו \nלאורייתא ומעשים טובים ואי הדר למיחב הדר לאיתגלגלא כדבקדמיתא דרזא דגלגולא מיהדר \nתדיר לעלמין ולא שכיך: \n", "en": ""}]}
