ספר מגיד מישרים — קטע 28

דאתהפך למדת רחמים דאיהו חיוור ומתקדשין לאפר במים חיים לאדבקא לה בחסד עלאה: ביום הנזכר ה' עמך וכו'. הקיצו ישנים מתרדמת אולת והזהרו מיצה"ר האורב לכם בכל רגע כי אליכם תשוקתו תמיד ואתם תמשלו בו אם תרצו תרמסו כפיר ותנין דיצה"ר ברישא אקרי כפיר בעוד דלא אתקף כל כך על בר נש ובתר דאתקף אקרי תנין ואת' תרמסוהו ותשימו חחים באפו ומתג בלחייו תנקבו אפו בחוחים תמשכו לויתן בחכה דלויתן הוא נחש ותמשכוהו בהכנע' היצה"ר ותשימו חכה בפיו וחחים באפו תכתתו נחש הנחשת שהוא היצה"ר דהוא נחש הקדמוני והא איכא למבעי אמאי עבד מרע"ה נחש הנחשת לאסאה לישראל וכי לא הוה אפשר ליה לאסא' יתהון במידי אחרינא ולא ליתסו ע"י ההוא נחש דהוה כעין תלסם. עד דמשום הכי טעו בתרי' דרי בתראי וא"כ בההיא אסוות' יהב מרע"ה דוכתא למטעי בתר ע"ז דהוה אפשר למיסק אדעתייהו דהוה ממש בההוא תלס'. ותו היאך אפשר דאסא ויהושפט לא ביערוהו ודאקשו רבנין

ומאי דאהדרו שהניחו לחזקיא מקו' להתגדר בו לאו טענא איהו דמשום דיתגדר חזקיא יניחו הם שום שמץ ע"ז: אבל רזא דמילתא היא דהאי נחש הנחשת הוא רזא דיצה"ר ומ"ה שוייה מרע"ה על נס והיה כל הנשוך והביט אליו וחי למרמז דמאן דלא יתהני מיצה"ר אלא כדי קיום הנפש בלבד דלהכי רמיז הבטה ביה דלא מתהני מיניה אלא בהבטה בעלמ' וחי כלו' כדי חיותו לבד ההו' דאקרי חי ומאי דאתהני טפי מכדי חיותו לא איהו חי אלא מת וכד אתא חזקיה וחז' דמסאבות' סגי' בעלמא מחמ' אחז דהוה קמיה ומחמ' מנש' דהוה עתיד למיתי בתריה ומשו' הכי כתת נחש הנחשת דרמיז לנחש הקדמוני כדי לאבאש' תוקפ' דידיה דוגמ' דמאי דעבדו אנשי כנסת הגדולה כד אסרו ליצה"ר דע"ז ודעריו' ומאי דאמור ומקום הניחו לו להתגד' בו לאו למימר' דטענו בני נשא בתריה לע"ז אלא דהו' להו לאס' ויהושפט לכתתי לאכחש' תוקפ' דיצה"ר אלא דמקום הניחו לו להתגד' בו הבאי' אחריה' ולהכי אזדהרו מיניה ובטלו יתיה

וכופו יתיה תחתיכון ותהיו תמיד ערומים וערים לתחבולותיו ליזהר מהן: פרשת בלק אור ליום שבת י"ד לתמוז ה' עמך וכו' פתחו לי שערי צדק וכו' הא אית לדקדקא מאי פתחו לי דקאמר הא אי זכאה איהו לא צריך דיפתחו ליה דהוא מנפשיה ייעול וכדקאמר איהו גופיה זה השער לה' צדיקים יבואו בו דמשמע מעצמו ואי לא צדיק הוא אע"ג דלימא פתחו לי וכו' לא מהני ליה. ותו אמאי קאמ' אודה יה ולא קאמר שם מלא אבל רזא דמלתא משום כמה מקטרגים בעלמ' דדחו לבר נש מפולחן קב"ה ואית לקבלייהו מלאכין דמשזבי לון מניהון כמא דאוליפתך על קרא דוידי אדם תחת כנפיהם ועמהון הוה ממלל דוד ואמ' לון דישזבון יתיה מידא דמקטרגיה ויקרבון יתיה לפולחן דקב"ה כגוונא דיתפתחון ליה שערי צדק כלו' שערי מלכות תתאה דרמיזא בשם י"ה והיינו אבא בם אודה י"ה ולהכי אמר שערי לשון רבים משום דאית בה שערים טובא למיזן עלמ' וכל האי אצטריכנא סיוע למיסק מתמן לספירן עלאין דהא

זה השער דספירן עלאין צדיקים יבואו בו מעצמן. דהא לית תמן מאן דיעכב על ידייהו דהא תמן לית שטן ואין פגע רע. ומשום דרמיז בספירן עלאין אמר שער לשון יחיד ואוף קאמר לה בשם מלא: והלא בפרשת' דא איכא למידק מאי וירא בלק אטו הוא חזא וכ"ע לא חזו ותו מאי כל אשר עשה אמאי כתי' כל ותו אמאי אמ' אשר עשה לאמורי דהיינו סיחון ולא אמר דחזא נמי מאי דעבדו לעוג ותו עד השתא לא שמעו וידעו דקב"ה מרחיש לישראל נסין וגבורן ותו מאי ויגר מואב מפני העם מאד כי רב הוא אמאי נקט טעמא דרב הוא ולא נקט טעמא דחזק הוא דהא נצחונא דנצחו לאמורי ע"י תוקפא הוי טפי מע"י רבוייא. ותו מאי ויקץ. ותו מאי כלחוך השור את ירק השדה. ותו מאי פתורה אשר על הנהר מאי לנו אי הוה בפתורא או בדוכתא אחרינא ומה לנו אי הוה בפתור דעל הנהר או בפתור אחרינ'. ותו מה לנו אי הוה ארץ בני עמו אי לא ותו מהיכא ידע דאשר תברך וגו': אבל רזא דמילת' דבלק ומואב חשיבו דלא הוה חד יחיד ומיוח' דשליט על כולא אלא חשיבו

דאינון סטרין דאינון מתדבקין בהו הוו שליטי עלמא וכדהוה סבר פרעה דאמ' לא ידעתי את ה' ואימוראה הוו מתדבק' בסטר' אחרא תקיפא מכולהו והוו סברי כולהו דלית מאן דיכיל עם אמוראה משום דסטרא דאיהו מדבק ביה תקיף מכולהו אינהו סטרי וכד חזו דישראל נצחו ליה ארגישו בדעתייהו דאית שליטה עלאה דשליט על כולהו הנהו סטרי וה"ק וירא בלק כלו' חזא וארגיש בדעתיה את כל אשר עשה ישראל לאמורי דהוא משליטא עלאה דאינון מתדבקי ביה דשליט על כל סטרין והיינו דקאמר את כל למרמז לשליטא עלאה דשליט על כלא והיינו דקאמר ויגר מואב וגו'. כי רב הוא כלו' דחילו מבני ישראל משום דארגישו דאינון מתדבקין בשליטא רברב' דשליט על כל סטרין דרב היינו רברבא והוא רמז לייחודא קדישא ויקץ מואב כלומר דחזו גרמייהו דסטרין דאינון מדבקי בהו הוו כקוצים כסוחים באש יצתו וישראל מדבקי בייחודא והיינו דאמר כלחוך השור את ירק השדה כלומ' דשור היינו תוקפא דגבורה

דאיהו מוקיד כל הני דסחרניה ושדה היינו מלכות דרועה אלף הרים בכל יום וכיון דישראל מדבקין בייחוד' הא אנן נהוי משועבדי' להון. וישלח מלאכים וגו' פתורה כלומר דבלעם הוה מדביק בדרגי מסאבי יותר ממה דאדביק מרע"ה בדרגי דקדושה וכדאמור חז"ל בישראל לא קם אבל בא"ה קם דהא משה הוה מדבק בת"ת ובלעם הוה מתדבק בסטר' מסאבא דאיהו לקבל בינה ולהכי רמיז פתור' בהרגא דבינה דאיהי שלחן דמינה מתזנין עלמין כולהו ומשום דכ"י נמי אקרי שלחן דהא מינה מתזנין עלמין תתאין להכי אמ' אשר על הנהר כלומר תדע באיזה פתורא קאמינ' ההיא לעילא מתפארת דאיהו נהר היוצא מעדן וחשיב בלק דכיון דבלעם יניק מההוא פתורא עילאה הוה יכיל לבטלא סיוע דישראל דאתי להו ממלכות ותפארת והיינו דקאמר ארץ בני עמו כלומ' ארץ דאיהי מלכות איהי בני עמו כלומר איהי תחות דרגא קדישא דרמיז ליה דרגא מסאבא דמדבק ביה בלעם ולהכי ידעתי את אשר תברך מבורך וגומר דאת דביק בדרגא

דרמיז לדרגא עילאה: פרשת פנחס אור ליום שבת כ"ג לתמוז ה' עמך וגו' הא שדרוני לגלאה לך רזא יקירא בפרשתא קדישא דהא איכא לספוקי אמאי אצטריך ליחסא לפנחס ותו דהא כבר ייחס ליה באידך פרשה ותו אמאי אצטריך למימר הכהן. ותו אמאי השיב את חמתי בקטולא דזמרי. ותו מאי בעי למימר הנני נותן לו את בריתי שלום ותו אמאי זכה להאי זכותא הכא למיחי לעלמין ומרע"ה לא זכה להאי זכותא ורבותא. ותו מאי רבותא דלא מית הא מיתה צריכא היא לתיקונא דבר נש. ותו גופיה מאי אתעביד מיניה אי תימא דנשרף לאו רבותא היא: אבל רזא דמלת' האי איהו כהן דאיהו איש חסד ונקט אומנות' דשפיכות דמים אית לאחזוקי ליה טובא משום הכי כת' הכהן דקאי מלת הכהן לפנחס דאיהו גופיה כהן ומשום דהוי רבותא כדאמרן השיב את חמתי וגומ' ומשום דבגיניה לא כליתי את בני ישראל דין הוא דיהא חי לעלמין. ותו כיון דאיהו קני לברית דאיהו יסוד שכר דילי' דאתן לו ברית דאיהי כנסת

ישראל דבקה עם שלום דאיהו יסוד דאיהו מקורא דחיין דאתדבקותי' בחיי מלכא והיינו דקאמר הנני נותן דאינון מילין דתפארת כד איהו דביק בתלת עלאי בינה דיהון דביקין ביסוד ומלכות וכיון דמסטרא דדכורא קא אתא אתקיים לעלמין ולא הוה צריך למימת דהא מית מקמי הכי דבשעתא דעבר בין שבטא דשמעון דבעו למקטליה פרחה נשמתיה מיניה ובתר הכי תבת ליה ואתעביד בריה חדשה. ומרע"ה אע"ג דמית הא אתעלה בעלויא דלא זכה ליה בר נש לעלמין דקב"ה קבר יתיה והו' רזא עילא' לנתעל' גופיה ואזדכך לאתדבקא בספירן. אבל אליהו אתדבק גופיה במטטרון דאיהו עבד ואם כן פוק חזי מה בין דרגא דמרע"ה לדרגא דאליהו ובכן ואתה שלום: אור לשבת כ"ד לתמוז חזק וגומ' הדבק בי ובתורתי וכו' הלא בעניינא דהויתון עסקי בפנחס הוא אליהו דאיפכא איבעי ליה למימ' אליהו הוא פנחס ותו אמאי לא אמרינן פנחס הוא נדב ואביהו. ותו כיון דמשה לא אצטריך למיתי לעלמא אלא לאשלמא לישראל אמאי אתא בהבל. ותו

דרשב"י אמר מי עלה שמים וירד היינו אליהו דהוא מלאכא: אבל רזא דמילתא דאליהו רמיז לשמ' דהויה דהא תלת אתוון ביה וא"ל היינו ה' בתראה דמשום דהיא בתו של אברהם אבינו ע"ה אתקרייא אל והיא לעילא מיו"ד למרמז דהיתה לראש פינה ופינחס מלא אית בי' חמש אתוון ובחילוף אלפא ביתות מתחלפי באתוון דאליהו ומשום הכי איקרי פנחס הוא אליהו כלומר שמא דפנחס הוא מתחלף באתוון דאליהו דלא אדכרו נדב ואביהו משום דמרוב קדושתייהו נתעלמו דהא אינון ברזא דאורה דראה הקב"ה שאין העול' כדאי להשתמש בו וגנזו לצדיקים לעתי' לבוא והיינו דכתיב על פני אהרן אביהם כלומר אדבקו בדרגא דלעילא מאפי אבוהון דאבוהון הוה איש חסד ואינון הוו מתדבקין לעילא מיניה. ומשה נהי דאתא לאשלמ' לישראל בזמנא בתרייתא כד אתא בש"ת זיכה לעלמא לאלפא להון ייחוד' דקב"ה ובתר דאסתלק איהו אתא אנוש ובזימניה הוחל לקרוא בשם ה'. אשתכח דבההוא זמנא זיכה נמי לבני עלמא:

אור לשבת כ"א לתמוז ה' עמך וגומר אף על פי שהפרדת מלהרהר בתורתי ויראתי ונמשכת אחר התאוות מ"מ לא אעזבך וכו' רק כי תשוב להרהר בתורתי ויראתי תמיד לא תפסיק אפילו רגע ואשים דברי בפיך וגו'. איכא למידק מאי ובצל ידי כסיתיך דהא לא הוה ליה מלחמה עם חד דיצטרך לכסותו בצל ידו ותו מאי נטיעה שייך בשמים דקאמר לנטוע שמים: אבל רזא דמילתא דקאמ' דנבואה הוי דשכינה ממללא בפומא דנביאה והיינו ואשים דברי בפיך והוא מחזי כאילו נביאה מגרמי' הוה ממליל והיינו ובצל ידי כסיתיך. לנטוע שמים היינו שמים העליונים דאינון דעקרן הב"ה ושתלן. וליסוד ארץ היינו לחבר' יסוד עם מלכות ולאמ' לציון עמי אתה היינו לחבר' מלכות תתאה עם ספירן עלאין דהא מלכות תתאה איקריא ציון דהיא ציון עיר דוד והיינו דכתי' הציבי לך ציונים דחד ציון איהו מלכו' תתאה גופיה וציון תניינא איהו סטרא דאית במלכות תתאה ממלכו' עלאה והלא בפ' דא איכא למי'

אמאי ייחס לפנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ותו מאי השיב את חמתי והא מיתו כ"ד אלפי. ותו מאי בקנאו את קנאתי דהא קנאה לא הוי אלא מאן דמקניה בחבריה דאיהו עשיר מיניה או גבור מיניה והיכי שייך הכא. ותו מאי בתוכם ותו מאי הנני נותן לו את בריתי שלום היכי מתייחס האי אגרא עם עובדא דעבד. ותו מאי והיתה לו ולזרעו אחריו וגו' הא בלאו הכי פנחס כהן הוה ותו אמאי אמ' אשר קנא לאלהיו ולא קאמר אשר קנא לה' כדשרי פרשתא וידבר ה' ותו מאי ושם האיש המוכה אטו עד השתא לא ידעינן מאן הוא: אבל רזא דמילתא איהו דכד חבו ישראל בההוא עובדא אתפשט מסאבותא בעלמא ולהכי הוו משה ואהרן בכאן פתח אהל מועד דאיהו כנסת ישראל לתקנא בההי' בכיה מאי דפגמי בה הנהו רשיעייא וירא פנחס וגו' כלומר חזא דלא מתקן פגימותא בההיא בכיה דהא פגימותא הוו עבדי בעובדא ממש ובכיה אע"ג דאית בה קצת עובדא דהא מתעקמי בה אנפין ואיכא למ"ד עקימת שפתיו הוי מעשה מ"מ לאו עובדא שלימא איהו ומ"ה בעא לתקנא פגימותא בעובדא ממש

ויקח רומח בידו למעבד עובדא ביד ממש כדהוו עבדי הנהו דפגמי ממש ביד וקם פנחס למעבד הכי משום דאמר אהרן כהן גדול אלעזר סגן אנא משוח מלחמה וכיון דאבא דאבא ואבא לא אתמסר להון קרבא כלל לית עליהון לאגחא האי קרבא אבל אנא דאנא משוח מלחמה לי אתמסר לאגח האי מלחמת מצוה ומשום הכי ייחס ליה בתר אלעזר ואהרן למימר דחזא דאינון רברבין מיניה לא אתמסר להו האי מלתא אלא ליה מטעמי דאמרן ומשום דעד דאתא פנחס ועבד ההוא עובדא לא הוה מותא כלל דהכי אורחיה דההוא סטרא לאבטחא לאינון דמרגיזין קמי קב"ה עד די תתקפון בחוביהון ויתפשט מסאבותא טובא בעלמא ובתר יתפרע מניהון וכדאחז"ל יורד ומשטין עולה וכו' וכיון דלא הוה מותנא מקמי ההוא עובדא לא ארגישו ישראל טיבו דאתי להון על ידי ההוא עובדא דפנחס להכי בעא קב"ה לאודעא לון דפנחס עבד לון טיבו סגי דהשיב את חמתי וגומ' ואי תימא היכי השיב את חמתי ואנן חזינן דמיתו כ"ד אלפי להכי

קאמר ולא כליתי כלומר דאי לא אתא פנחס הוה מבטח לון והוה מתפשט מסאבותא בעלמא ובתר הכי הוה משני לון והשתא בהאי עובדא השיב את חמתי אל נדנה אלא דמשום דלא אפשר לה למיהדר ברקניא ברזא דאם יש עליו מלאך מליץ וגומר מצאתי כופר מיתו הנהו כ"ד אלף בקנאו את קנאתי כלומר בההוא חובא הוה פגים בברית דמשפע בבת אל נכר והאי איהו קנאה וכדאז"ל אין אשה מתקנאת אלא בירך וכו'. והכא כיון דשפעא דחזי לה הוו משפעי בבת אל נכר ושפחה כי תירש גבירתה והאי איהו קבאה בודאי דמקנאה מטרוניתא ופנחס קני ההיא קנאה משום דאתלבש במלכות וקני קנאה דידה ממש והיינו בתוכם כלומ' אתלבש בתוך מי"ם דאיהי מלכות ולהכי קני קנאה דיליה ממש דהא מי"ם רמיז למלכו' אי משום דאיהי אות קדמאה דילה ותו דמי"ם סתימא איהי נקודה בהיכלי' והיא רזא דמ' סאה שהאשה טובלת לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום והיתה לו ולזרעו וגומ' כלומר פנחס בהאי עובדא עבד

תרין מילין טבין חד דאתית רוגז' דקב"ה מעל בני ישראל ואשתכח דאעל שלמא בין קב"ה ובין ישראל. תניינא דקני קנאה דקב"ה ולהכי שלם לי' קב"ה על תרוייהו לקבל דאעיל שלמא בין ישראל לאביהם שבשמים קאמר הנני נותן לו את בריתי שלום דיהב ליה מדת ברית דהיא מדת שלום ולקבל דקני קנאה דקב"ה אמר והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם וגו' דיהון צדיקים כוותיה. ותו אבטח ליה דיהא זרעו קיים ולא יכלה בכל שמדות וגליות שיהיו בעולם והאי רמיז במאי דאמר ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם כלומר לעד לעולם יהא זרעו קיים. ותו אבטח ליה דכהנים גדולים יקומון מיניה תדיר והכי הוה דבבית ראשון הוו כהנים גדולים מזרעיה וכן לעתיד לבא ביומי משיחא כהנים גדולים יהון מזרעיה והאי רמיז במאי דאמר ברית כהנת עולם. תחת אשר קנא לאלהיו כלומר איבעי לאחזוקי טיבו לפנחס בגין האי עובדא דעבד משום דאיהו אחיד במדת חסד דהא איהו כהן וחסד אל אקרי והיינו דקאמר

תחת אשר קנא לאלהיו כלומר חלף דשני זיניה דאיהו אחיד באל דאיהו מדת החסד ושביק לההי' מדה ונסיב מדת קנא' על מילתיה דקב"ה והאי איהו טעמא למאי דסליק מיניה והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם דכיון דאיהו שני זיניה משום קנאה דקב"ה דין הוא שיזכה בזיניה בשלימו סגי והדר יהב טעמא למאי דפתח בי' הנני נותן לו את בריתי שלום וקאמר דטעמא דהאי אגרא היינו משום דבהאי עובדא כפר על בני ישראל ואעיל שלמא בין ישראל לקב"ה דין הוא דיהוי אומנותי' ואומנות זרעיה לאעלא שלמא בינייהו על ידי קרבנא דמקרב והיינו דכתיב ויכפר על בני ישראל ומשום דקשיא אמאי יהב כל כך אגרא לפנחס ומאי רבותיה דקטל חד גברא וחד אתתא להכי אמר ושם האיש המוכה ושם האשה המוכה כלומר תדע דמילת' רבא עבד בקטולא דידהו דהא גברא נשיאה הוה בית אב לשמעוני וכיון שכן לכלהו שבטא מטא עלבונא מקטילו דידיה ולהכי חשיב כאילו קטל לכוליה שבטא וכן שם האשה המוכה

וגומ' ראש אומות במדין הוא וכיון שכן הוה ליה כאילו קטל למדין כוליה דהא לכולהו מטי עלבונה מקטילו דילה וכיון דחשיב כאילו קטל חד שבטא וחד אומה בגין קנאה דקודשא בריך הוא מילתא רבתא עבד וכדאי היא לאתבא חימתא דקב"ה וכן נמי דין הוא לשלומי ליה אגר שלים דנא הוא רזא דמילתא ואתה שלום וגו': פ' מטות ומסעי אור ליום ו' כ"ח לתמוז חזק ונתחזק וכו' הדבק בי בתורתי ביראתי במשניותי ולא תפרד מחשבתך מיראתי ותורתי אפי' רגע א' כי אתה קורא ק"ש פעמים שלש בכל יום ואינך זוכר מה שכתוב בה ודברת בם בשבתך בביתך וגו' כי כן צריך שלא להפריד המחשבה מד"ת בשו' רגע והלא גם אם הוצרכת לשתו' יין משום רפואה דילך ל"ה לך לשתו' רק בכוס אחרון של סעודה ולא להרבות ממנו כאשר עשית לכן הזה' ממנו מהיו' והלאה עד יום י' באב לא תשתה יין כ"א כוס אחרון של סעודה זולתי בשבתות ותייחד כל מחשבותיך ליראתי ותורתי ובכן תשלוט על ס"מ ונחש הרודפים אחריך כד"א על שחל ופתן תדרוך דהא איכא

למידק אמאי נקט שחל ופתן בחד גיסא וכפיר ותנין בחד גיסא והא עדיף הוה למנקט שחל וכפיר בחד גיסא דתרווייהו גביהי מן ארעא ופתן ותנין בחד גיסא דתרווייהו נמיכי ותו אמאי גבי שחל ופתן קאמר תדרוך וגבי כפיר ותנין קאמר תרמוס ותו אמאי כי בי חשק ואפלטהו דמשמע דאף על גב דלית אלא חשק בלחוד יפלטהו ואמאי הא איבעי ליה למעבד עובדין טבין ולא סגי בחשק לחוד ותו מאי אשגבהו עם מאן אית ליה קרבא דישגב ליה ותו מאי כי ידע שמי דמשמע דידיעה לחוד סגי והא כמה אינון דידעין ולא כשרין עובדיהון: אבל רזא דמלתא דסמא"ל כד אתתקף על בר נש טובא אקרי שחל וכד לא אתקף כ"כ אקרי כפיר. ונחש כד אתתקף על בר נש טובא אקרי פתן וכד לא אתקף כולי האי אקרי תנין דאיהו נמיך והשתא קאמר קרא אי אתקפו ס"מ ונחש על בר נש טובא עד דאינון דמיין לשחל ופתן כדאמרן כד תהדר בתיובתא תדרוך עליהון אבל לא יהא לך חילא למרמס להון אם לא בחילא דתיובתא

תקיפא טובא ואי לא אתקפו ס"מ ונח"ש על בר נש טובא דאז לא אקרי אלא כפיר ותנין הא ע"י תיובתא דתיתוב יהא לך חילא למרמסי יתהון ולהכנעה יתהון תחותך והוי דומיא דמאי