# ספר מגיד מישרים — קטע 30

[קריאה בקורא](/reader/kabala-a338c00ec4d2/1/30/)

<div lang="he" dir="rtl">

בעת פטירתו משום דהוה בעי לאזדווגא בהדה בההיא שעתא מאי דלא זכה בחייו וכיון דבעא 
משה למימר לישראל מילוי דהאי ספר דרמיז למטרוניתא תתאה קדים להו תוכחות כדי למרמז 
ההוא סטרא ויתיישבון מילין בלבהון דהא כי היכי דאורייתא כלילא ממצות עשה ומצו&#x27; לא 
תעש&#x27; מצות עשה לסלקא בדרגין דקדושה. ומל&quot;ת לאפרשא דרגין דסטרא אוחרא הכי נמי 
הוצטרכו תוכחות לאפרשא סטר חובא והכי עבד משה וחובין תקיפין דודאי אהדרו מנייהו לא 
האריך בהון וחובין דאכתי לא תבו מנייהו האריך בהו. וכתב אחרי הכותו כלומר בתר דאתבר 
תוקפ&#x27; דאנהו ס&quot;ט כתב האי ספר&#x27; דרמיז למטרוניתא תתאה ובסוף ספרא אמר האזינו השמים 
וגו&#x27; דאינון י&quot;ס עילאין ומשו&#x27; הכי כתב ואדברה דדבור רמיז בהו ותשמע הארץ דהי&#x27; 
מטרונית&#x27; תתאה והיינו אמרי פי דהיא אמרת ה&#x27; פי ה&#x27;. יערוף כמטר לקחי רמז בי&quot;ס עלאין. 
תיזל כטל רמיז למטרוניתא תתאה דמשפע&#x27; דנחית מי&quot;ס עלאין איהו בשופע סגי דומיא דטיפות 


מטר דאינון עבות ולא יכיל עלמא למסבל ליה וכד אתי במטרונית&#x27; תתאה איהי נקטא ליה 
ומפלגא ליה לכל חד וחד כפום מאי דצריך ונחית כטל דלאו איהו עב כ&quot;כ ויכיל עלמא למסבל 
יתיה והיינו דקאמר כרביבים עלי דשא כלומר דמטרוניתא תתאה מפלג&#x27; לכל חד כפום חיליה 
דהא לדשא. דאיהו דקיק נחית טפין דקות כשערות דלהאי אקרו שעירים ולעשב דאיהו רב טפי 
נחית כרביבים וז&quot;ס מ&quot;ש ז&quot;ל זן מקרני ראמים עד ביצי כנים כלומ&#x27; דלבריין רברבין יהיב 
כפי חילייהו ולדקיקין כפי חילייהו וז&quot;ס פותח את ידיך דהיא יד ה&#x27; כד&quot;א היתה עלי יד 
ה&#x27;. וקאמ&#x27; דאיהי משביע לכל חי רצון דלכל חד וחד יהיב כפי מאי דיכיל למסבל. כי שם ה&#x27; 
אקרא כלומר דשם ה&#x27; איהי מטרוניתא תתאה כד&quot;א זה שמי לעולם דאתמ&#x27; עלה משום דאיהי ממנא 
לאנהגא עלמין וזה זכרי אתמר על י&quot;ס עילאין דאינון עלמא דדכורא. לדר דר כלומר לאשפעא 
בדר דהוא מלכות&#x27; תתא&#x27; כד&quot;א ודר וסוחרת ובחובא דאדם קדמאה אתיהיב דוכתא לדר דסטרא 


אוחרא לאתחברא בדר דסטרא דקדושה דהא בההוא סטרא דקדושה אקרי דר דכל מה שברא קב&quot;ה 
ברא כנגדו והיינו וקוץ ודרדר תצמיח דאתחב&#x27; דר בדר כדאמרן וקאמ&#x27; השתא כי שם ה&#x27; דאיהי 
מטרונית&#x27; תתאה אקרא כלומ&#x27; אחבר ליה בי&quot;ס עילאין דאקרא לישנא דחבורא וזמונא איהו 
כד&quot;א ויקרא אל משה. הבו גודל לאלהינו המשיכו שפעא מגדולה לאלהינו דהיינו מטרונית&#x27; 
דתמן אינון ערי אלהינו ובתר הכי כת&#x27; וזאת הברכ&#x27; דרמיז למטרונית&#x27; תתא&#x27; דאיהי ברכה 
דאברה&#x27; יצחק ויעקב וכל מאי דכתב יוסף גיקיטליי&quot;א בחירי במדת מלכות הא איהו במלכות 
תתאה דשפיר ידע במלתא אלא דאעלים לה. ובכן ואתה שלום: 
 


פרשת ואתחנן 
אור ליום שבת נחמו י&quot;א לחדש אב ה&#x27; עמך וגו&#x27; בהדי כבשי דרחמנא למה לך ואילו הוית ידע 
כמה טיבו הוה לך הוית מברך ברוך דיין האמ&#x27; בשמחה מאד כדבריכ&#x27; עליה שהחיינו והא 
בההו&#x27; זמנא תבת בתיובת&#x27; רבא וכ&quot;ש השת&#x27; והא אגלה לך רזין עלאין בפרשת&#x27; קדישא. והא 
איכ&#x27; לדיוקי דאמ&#x27; ואתחנן לומ&#x27; דשרי בתחנה שהיא כנסת ישראל וחיבר לה בשמא דהויה 
דהיינו אל ה&#x27;. בעת ההיא עת היא כנסת ישראל לאמר לאלפא לבני עלמא גווני דצלותא: 
אדני יהוה חיבר כנסת ישראל עם בינה. אתה כלהו ספירן ומלילא לתפארת החילות שירותא 
דאיהי כנסת ישראל וחבר לה עם גדלך וידך החזקה ועם אשר דהיינו אבות וכנסת ישראל. 
אעברה נא ואראה את הארץ הטובה וגו&#x27; כלומ&#x27; דאע&quot;ג דחזא כמה ארעין וכמה מלכיות והאי 
ארעא איהי הרים וגבעות להכי אמר אע&quot;ג דהוא הר הוא טוב והלבנון דהיינו בית המקדש 
ורז&#x27; דמלתא דבעא למעבר בארע&#x27; ועי&quot;כ הוה מסתלק בלבנון דהיינו לובן עילאה דהיינו כתר 


עליון ויתעבר ה&#x27; בי למענכם כלומר לא בעא קב&quot;ה דאסתלק בלובן עילאה אלא דאסתלק בבינה 
משום דאי הוה מסתלק בלובן עלאה לא הוה ליה אהדרות&#x27; להאי עלמא וישראל צריכי דליהוי 
ליה אהדרותא להאי עלמא לצלויי על עלמא כד הוא בעאקו וכן בזמן חרבן הבית אתא לנחומי 
לישראל למענכם להנאתכם ולטובתכם וכן לזמן תחיית המתים יקום בהדייהו דישראל וזהו סוד 
ויתעבר כלומר אשתאר בבינה כעובר בבטן דעתיד למיפק לעלמא ואלו הוה מסתלק בלובן עילאה 
לא הוה ליה אהדרותא להאי עלמא כלל. ויאמר ה&#x27; אלי רב לך טפי עדיף לך דהשתא תסתלק 
בבינה ויהא אהדרותך להאי עלמא דהאי הוא זכותא סגי. עלה ראש הפסגה וראה וגו&#x27; דע&quot;י כן 
תסתלק בבינה כדקא יאות ובתר כן בסוף יומייא תסתלק בלובן עילאה. ואתה שלום: 
אור ליום שבת י&quot;ו לחדש מנחם חזק וכו&#x27; רק כי תדבק בי תמיד ובמשניותי כאשר אתה עושה 
ויותר לא תפריד מחשבותך אפילו רגע כי במה שהרהרת אלו הימים תמיד במשניותי לבך 


ואבריך הם מחנ&#x27; שכינתי וקב&quot;ה משבח יתך כל הימים תמיד דע&quot;י ההוא דבקותא תזכה להתדבקא 
בדרגין עלאין כד&quot;א השבעתי אתכם בנו&#x27; ירושל&#x27; וגו&#x27; דהא היא ממרא דכ&quot;י להיכלין דילה אם 
ואם היינו דביקותא דאם תתאה בוא&quot;ו דאיהי תפאר&#x27; ובאם עילאה תעירו היינו אתערותא 
דכנסת ישראל לאתדבקא בתפארת. תעוררו היינו אתערותא כפול לאתדבקא לה באם עילאה. ידוע 
דהוא כנסת ישראל האהבה ה&quot;א ידיע דאיהי ה&quot;א עילאה אהבה היינו חסד כלומר לאדבקא כנסת 
ישראל באימא עילאה ובחסד. עד הוא רזא עילאה ברזא דעד תאות גבעות עולם שתחפץ שי&quot;ן 
רמיז בבינה תחפץ רמיז נמי התם. ובאימא תתאה דאיהי ארץ חפץ בצבאות או באילות זהו סוד 
כי יצוד ציד חיה או עוף וגו&#x27; וכיסהו וגו&#x27; דחיה רמיז ביסוד ועוף רמיז בתפארת ומשום 
דאינון טמירין בין אימא עלאה ותתאה כסהו בעפר שני עפרים דתרי אמהן עפר איקרון ברזא 
דכי עפר אתה ואל עפר תשוב בצבאות או באילות היינו שפע דנחית מאלף לוא&quot;ו. השדה ידיע 


ברזא דשדה של תפוחי&#x27; וה&quot;א דהשדה רמיז לאם עלא&#x27; והיינו דסוב ודמה לך דודי לצבי וגו&#x27; 
הוא לישנא דאסחריתא כלומר כד נגיד שפעא מלעילא בני נשא עבדין ביה צדקתא וכן כד נפיק 
שפע חכמתא בני נשא עסקין באורייתא וההוא זכותא סליק לעילא ומזנין ביה עלאין ותתאין 
וע&quot;י נגיד תו שפעא והדר סליק זכותא ונגיד שפעא וכן תדיר ולא פסיק לעלם דוגמא דנהר 
דנגיד ולא פסיק והיינו סוב דלא תפסוק לעלמין ודמה ז&quot;ס כנסת ישראל דאיהי דמות סבוד 
ה&#x27; וסליק לה בלך דלמ&quot;ד איהי רזא דמגדל הפורח באויר לצבי היינו יסוד או דביקו דאלף 
עם וא&quot;ו לעופר למ&quot;ד איהי מגדל הפורח באויר. עופר היינו בינה. והלא לך למנדע דקב&quot;ה 
וכל בני מתיבתא עילאה משדרין לך שלם נביאי מהימני תנאי אמוראי רבנן סבוראי גאונים 
פסקנים כלהו מברכי יתך כד את עסיק במיליהון ומכוין יתהון כמה עלמין מזדעזעין לקל 
נעימו דהנהו ברכאן שאלין ואמרין מאי האי מתיבין ואמרין האי הו&#x27; ריש מתיבתא רבא דארץ 


ישראל פסקנא רבא דארץ ישראל מחברא רבא דארץ ישראל יוסף המכונה קארו דמלך מלכי 
המלכים חפץ ביקרו כולהו מתיבין ואמרין בריך יהא למארי עלמא והא אינון שדרוני לגלאה 
לך רזא סתימא בפרשת&#x27; קדישא אמאי הוה מתחבט מרע&quot;ה כולי האי לאעלא לארץ ישראל וכי 
זכותא הוה חסר. ותו אמאי לא אתקבלא צלותיה וכמה בני נשא דלא כשרין זכו למיעל לארץ 
ישראל ותו מאי קאמר אעברה נא ואראה הל&quot;ל ואכנס לארץ ותו אמאי סתם פומיה ואמר ליה אל 
תוסף דבר אלי וגו&#x27;. ותו מאי עלה ראש הפסג&#x27; וראה וכי מה תעלה לו בראיה: 
אבל רזא דמלתא ואתחנן חיבר וא&quot;ו דאיהי תפארת עם תחנה דאיהי מלכות אל חיבר אל&quot;ף עלאה 
עם למ&quot;ד דאיהי מגדל הפורח באויר בעת דאית עתים לטובה ועתים לרעה כדאיתא בס&#x27; קהלת 
וקאמר דבעת טבא כיון צלותא לאמר לחברא למ&quot;ד דאיהו רזא דמגדל הפורח בהדי אמיר&#x27; דאיהי 
רמז למלכות ה&#x27; אתה החילות וגו&#x27; מבוארים רמיזים רבים. אעברה נא ואראה משה בעא לאעברא 


ית ירדנא למיעל לארע&#x27; דישראל משום דכיון דנשמתיה הוה מיובלא אי הוה זכי למיעל לא&quot;י 
הוה מסתלקא נשמתיה לעיל מן יובלא וז&quot;ס נ&quot;א אסתלק לעילא מחמשין שערי בינה ברזא דאל&quot;ף 
ואראה דתמן הוא עולם הראיה וקאמר אעבר&#x27; את הירדן למרמז דבעא לאעברא לעילא מן בינה 
וזהו סוד ההר הטוב דאיהו יסוד. הזה והלבנון כ&quot;ע דאיהו לעילא מן בינה וקב&quot;ה לא בעא 
דיתעלה נשמתיה דמשה לעילא מן בינה משום דא&quot;כ לא הוה ליה דביקו בהאי עלמא וכי היכי 
דליהוי לישראל קיומא כגלותא אצטריך למיהוי למשה קצת דביקו בהאי עלמא ואוף כי היכי 
דיזכה לישראל בימות המשיח כי היכי דזיכ&#x27; להו בהאי עלמא והיינו דקאמר ויתעבר ה&#x27; בי 
למענכם. האי ויתעבר הוא כמו תשרש כמו ודשנו את המזבח והכי קאמר ולא שבקני קב&quot;ה 
דאיעבר למענכם כדאמרן. עלה ראש הפסגה היינו לומר מסתייך דתסתלק לעילא בראש בינה 
דאקרי ראש הפסגה ושא עיניך וגומ&#x27; כלומר באתרא דאקרי עינים דאיהו לעילא בריש שער 


החמשין קריב לחכמ&#x27; והיינו וראה בעיניך כי שמה לא תעבור כלומ&#x27; כ&quot;י אקרי שם ובינה שמה 
דאיהי אתחברותא דשם עם ה&#x27; עלאה והיינו דקאמר ליה ושמה לא תעבור כלומר באתרא דשמה 
דאיהי בינה לא תעבור תמן רק תדבק נפשך ברי&#x27; יובלא כדאמרן הא הכא רזא טמירא וגניזא 
לכן אזדהר מלפנאה לבך כלל מתורתי ויראתי ומשניותי ותעסוק בחכמת הקבלה פעמים שלש 
בשבוע ואפתח לך בה פתחין להבין מה שלא הבין אדם מכמה שנים עד היום. ובכן ואתה שלום 
וגו&#x27;: 
 


פרשת עקב 
בפרשתא דא והיה עקב כלומר דוהיה הוא שמא דהויה בהיפוך ואיהו מהופך למימר דוא&quot;ו 
דהיינו תפארת יהא קריב לן ומשום הכי ו&#x27; ברישא מקמי ה&quot;א ויו&quot;ד מקמי ה&quot;א ולמרמז דחכמה 
גניז וכליל בבינה ובינה איהי מתגליי&#x27; טפי מחכמ&#x27; ומשום הכי כתיב ה&quot;א בתר יו&quot;ד וקאמר 
עקב תשמעון כלומר עקב דאיהי כנסת ישראל תחברון יתה בהדי אתר דרמיז בשמיעא דאיהו 
בינה ותו תשמעון הוא לשון חיבור כד&quot;א וישמע שאול וגו&#x27; וקאמר אי לעקב דאיהי כנסה 
ישראל תחברון עם כל המשפטים דהיינו י&quot;ב גבולי אלכסון. ושמר היינו כ&quot;י ברז&#x27; דזכור 
ושמור ה&#x27; אלהיך לך וגו&#x27; והא איכא למידק דקאמר ברוך תהיה וגו&#x27;. אמאי אצטריך למימר 
מכל העמים ותו מאי האי ברכה דבריך לא יהיה בך עקר ועקרה ורובא דעלמא ליתנהו עקר 
ועקרה ומאי רבותייהו וכן במה דאמר ובבהמתך. ותו במאי דאמר וברך פרי בטנך ושגר אלפיך 
למה אצטריך לחזור לברכם שנית ותו אמאי כתיב לא ישימם שנית ותו אמאי נקט לישנא דהסרה 


בוהסיר ה&#x27; ממך וגו&#x27; דמשמע דהוו ביה וצריך לאעדאה יתהון ואחריו כתיב לא ישימם בך 
דנראה דלא הוו ביה. ותו אמאי כתיב ונתנם בכל שנאיך ולא קאמר לישנא דשימה או דהסרה 
כדקאמר ברישא. ותו דכתיב אל תאמר בצדקתי וגו&#x27; דהא כיון דחד מתרי דהוו אמרי קושטא 
איהו דהא איהו נמי אמר כי ברשעת הגוים וגו&#x27; לא הל&quot;ל וברשעת וגו&#x27;. ותו אמאי בפ&#x27; 
דברים קצר בחובא דעגלא והכא האריך טובא. ותו מאי ואתנפל וגו&#x27; דמשמע דמ&#x27; יים ראשונים 
הוו משום חובא והא ודאי לא הוו אלא לקבל הלוחות וא&quot;כ אמאי קאמר כראשונה. ותו מאי 
האי דקאמר לחם לא אכלתי וגו&#x27; דמשמע דהוה מצטער על מכליא ומשתייא: 
אבל רזא דמלתא ברוך תהיה כלומר לא תימא דלית לך צורכא בעממיא דהא עממיא אינון דוגמת 
קליפין לאיבא דאי לאו קליפין לא מתקיים איבא ומשום הכי קאמר תהא ברוך כל עממי&#x27; 
סחרין לך כקליפה לאילן והיינו דכתיב מכל העמים וכד תהא שלים יהון כלהון עלמין 
בשלימות והיינו לא יהיה בך עקר ועקרה כלומר בין משפיע בין מקבל לא יהא בהון מניעא 


מלנגד&#x27; שפעא בכולהו ספירו&#x27; ובבהמתך היינו בהנך סטרי לא יהון בהון מניעו משפעא דהא 
כלהו עלמין בשלימו. והסיר ה&#x27; ממך וגו&#x27; כלומר יעדי קליפין מסטרא דקדושה דאינון מהדרי 
לאתדבקא בה ומ&quot;ה שייך ביה הסרה וכיון דיעדי יתהון מלעיל&#x27; ממילא לא ישימם בך וכיון 
דיעדי לקליפין מסטרא דקדושה הא מכתשייא דאתיין מקליפין יהון מסירין יהבין לסנאך 
ומ&quot;ה אמר אל תאמר וגו&#x27; בצדקתי וגו&#x27; כלומר כד תחזי דקב&quot;ה פקיד על ז&#x27; עממין לא תחיה 
כל וגו&#x27; לא תימא כיון דפקיד לשיצאה קליפין דטעמא הוא משום שלימו דאיבא דלית צורכ&#x27; 
בקליפין דהיינו ע&quot;י צדקתא דילך והיינו דקאמר אל תאמר וכו&#x27; ותדע דבזכותא ושלימו דילי 
איהו דהא ברשע&#x27; וכו&#x27; כלומר לשציותהון והיינו ודאי משום שלימותא דילי לית לאיבא 
צורכא לקליפין לא תימא הכי דודאי לא בצדקתך וגו&#x27; דשלימו כההוא דאת חשיב ע&quot;י שתסתלק 
בזכותך לכ&quot;י בתפארת דלבבך דהיינו כ&quot;י דאקרייא לבב כדסלקא בת&quot;ת איהי סלק&#x27; בדרך ישר 


וא&quot;ת א&quot;כ דזכותא דילי לאו איהו שלם אמאי פקיד קב&quot;ה לשיצאה יתהון עממייא היינו משום 
דאינון רשיעין וטעמא דבפרש&#x27; דברים קיצר בהובא דעגל והכא האריך ביה משום דהתם בעא 
לאוכח&#x27; יתהון על חובין דעבדו קיצר בההוא חובא תקיפא דלאו אורח ארעא לאוכחא לבר נש 
דחוביה תקיפיה. אבל בהאי פרשתא הוה אמר להו כי היכי דלא לתנשו וידכרון מאי דעבדו. 
ותו בפרש&#x27; דברים מליל עם גוברין דהוו בני עשרין או קרוב בעידן עובדא דעגל&#x27; דהנהו 
ודאי אתנחמו מההוא חובא והשתא מליל עם אינון דהוו זכיכן דלא טעמו מרירותא מ&quot;ה האריך 
ביה כי היכי דלזדהרו מיניה ואמר ואתנפל כלומר חזו כמה ביש גרמתון בההוא חובא דבזמנ&#x27; 
דסליקית לקבלא לוחי קדמא&#x27; שהיתי מ&#x27; יום ומ&#x27; לילה וגו&#x27; דאינון לקבל יצירת הולד והא 
אדביקית בהו לעילא ממלאכי השרת ובת&#x27; דחבתון אכחשתון חילא ואפסידית כל ההיא סליקא 
דהא כדבעיתי לצלאה עליכון כי היכי דתסלק צלותי לעילא אצטריכי&#x27; לאתעכבא מ&#x27; יום 


אחרנין דלא אכלית לחמא כאילו לא אתעכבית מ&#x27; יום קדמאין והיינו כבראשונה כלומר אהדרת 
כקדמייתא ובכן ואתה שלום וגו&#x27;: 
אור ליום שבת כ&quot;ג למנחם ה&#x27; עמך וגו&#x27; רק כי תדבק בי ובתורתי וכו&#x27; והא שדרוני למשאל 
לך שלם וכו&#x27;. והא בפרשא קדישא איכא למידק מאי עקב תשמעון מה ענין עקב לענין שמיעה. 
אבל רזא דמלתא דעקב רזא למילין דמתעבדין מצד החומר כמא דעקב איהו תתאה הכי סטר&#x27; 
דחומר איהו תתאה וקאמר כי סטרא תתאה תעלון יתיה דימטי לדרגא דשמיעה דאיהו בחכמ&#x27; 
ואמר ה&#x27; אלהיך לך הא אתר דשמיר&#x27; ידיע ואת&#x27; דברי&#x27; וחס&#x27; ידיע וקאמר דישפע יתהון מאתר 
דשמירה דאיהי מלכות והא רזא דבשר תאוה משום דכד ישראל שלימי לא אכלי בשרא וכדאיתא 
בספר הזוהר ועל דא אצטעיר משה כד שאילו ישראל בישרא ואי הוה מרע&quot;ה נכנס עמהם לא&quot;י 
לא הוו אכלי בישרא ובימי משה אכלו מנא דאיהו משמיא ותלתין יומין בתר מיתתיה נמי 
אכלו מנא בגין דכל תלתין יומין הוה נפשיה דבקה בישראל ומההוא דביקו הוה נחית להו 


מנא ובתר תלתין יומין אסתלק לעילא לעילא ופסק מנא לגמרי וקאמר קרא כי ירחיב ה&#x27; 
אלהיך את גבולך דתהא דביקותך באתרא דרחובות דהיינו בינה ועכ&quot;ז תאמר אוכלה בשר בגין 
נפשך המתאוה. וזבחת מבקרך דרמיז לגבור&#x27;. ומצאנך דרמיז לת&quot;ת. הזהרני מאד לכתוב כל 
הנאמר לי וללמד פעמים ושלש בשבוע בחכמת הקבלה ושיפתחו לי בה פתחים גדולים. עוד 
הזהרני פעמים אחרים ללמוד בחכמת הקבלה לפחות פעם א&#x27; בשבוע ב&#x27; שעות או יותר ויפתחו 
לי בה פתחים גדולים: 
אור ליום שבת י&quot;א לאלול ה&#x27; עמך וכו רק כי תדבק בי וביראתי ובמשניותי לא תפריד 
מחשבותיך אפילו רגע א&#x27; ותמאס הנאות העולם והזהר מלהתענג במאכל ובמשתה רק כאשר 
הורתיך ואחר שזכית להיות כ&quot;כ בתענית ראוי לך להתנהג בקדושה ובטהרה וכשאתה אוכל על 
כל לעיסה ולעיסה הרהר בד&quot;ת ובכן יהיה המאכל קדוש דוגמת הקרבן וז&quot;ש כי לא על הלחם 
לבדו יחיה האדם וגו&#x27; כלומר כשהאדם אוכל לבד לחם בלא ד&quot;ת לא יתפרנס ויחיה בכך אבל 


תדע במה יחי&#x27; האדם ויתפרנס על כל מוצא פי ה&#x27; כלומר כשבשע&#x27; אכילה יהרהר בד&quot;ת שהוא 
מוצא פי ה&#x27; יחיה האדם אז יחיה אדם ויתפרנס במעט שיאכל שיתברך המזון שבמעיו על 
הרהורו בד&quot;ת והזהר שתתנהג עם הבריות בנחת ולא תכעוס בשום פנים שבעולם אף על קנאת ה&#x27; 
לא ישלוט בך הכעס כי זה כלל גדול: 
 


פרשת ראה 
אור ליום שבת כ&quot;ז למנח&#x27; שנת ש&#x27; זמן המגפה ה&#x27; עמך וכו&#x27; והא איכא למידק מאי ראה אנכי 
וכו&#x27; דמאי לישנ&#x27; דראיה דנקט ותו מאי נותן דקאמר דהא במילין לא שייך לישנא דלפניהם. 
ותו מאי היום דקאמר אבל רזא דמילתא דכי היכי דאיכא אברין לגופא איכא אברין לנשמתא 
ואע&quot;ג דאיהי רוחנית ע&quot;י מלבוש&#x27; דאתלבש ביה מתחזיין בה אברין כמא בגופא. וברכאן 
ולווטין דנחתין מלעילא למפעל בהאי עלמא אית בהו ממשותא ואחזיין להנהו זכיכי נפשא 
ומרע&quot;ה אחזי להון ברכאן ולווטין ממש נחתין מלעילא בממשותא ומשום הכי אמר להון חזי 
בעיני נשמתא ותסתכל ותחזי מלתא דתמיה&#x27; דהיום בעוד דאתון דבקין בגופא אנכי נותן 
לפניכם ברכה וקללה נתינה דאית בה ממש ושייך למימר בה לישנא דנתינה ולישנא דלפניכם 
ומשום דלא הוה אפשר למחזי האי מלתא אלא יחידי סגולה דנשמתהון זכא&#x27; ביותר משום הכי 
אמר להו ראה בלשון יחיד כלומר יחידים הם אותם שיראו זה וכל עמא זולת הנהו יחידים לא 


נחתו לעומקא דמלתא וסברו דראה דקאמר היינו לומר שישגיחו בדבריו. וקאמר אנכי דרמיז 
לכנסת ישראל דהאי ממשותא דאית בברכאן ולווטין אתי מסטרא דכנסת ישראל דאיהי מנהגת 
העולם ואתה שלום: 
אור ליום שבת כ&quot;ח לאלול שנת ש&quot;ט ה&#x27; עמך וכו&#x27;. רק כי תדבק ביראתי במשניותי ולא תפסיק 
מחשבתך אפי&#x27; רגע א&#x27; ואזדהר ממחשבין דמעיילי בלבך יצה&quot;ר ונחש וסמאל אוקיד יתהון בקש 
דק&quot;ש וייחד לבך בתפלה ובטל כל הנך הרהורים דרדפין אבתרך כי אליך תשוקת&#x27; ואתה תמשול 
בהם וייחד תמיד כל מחשבתך לי וטוב לך ודקדק הנהגת מזוניך ומחשבתך דבקה בי כדעבדת 
האי תרי שבועייא אלא דאת בעי לייחדא מחשבתך לי טפי ותבטל כל הנך הרהורין לגמרי ולא 


</div>
