{"bookId": "kabala-a338c00ec4d2", "part": "1", "torah": "31", "title": "ספר מגיד מישרים — קטע 31", "hebrewTitle": "קטע 31", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-a338c00ec4d2/1/31/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-a338c00ec4d2/1/31/", "segments": [{"index": 1, "he": "יהיה לך שום הרהורים כי אם במשניותי וביראתי. והלא לך למחזי סגיאות טיבו ורחמוי \nדקב\"ה דהא הוה גזיר עלך מיתה קודם המ' ואקדים קב\"ה לאצערא לך למיתב בתיובתא קמיה \nוהא שדר קמך כמה אורחין דתקון לאשלמא נפשך ובההו' תיובתא דתבת קמיה אוריך יומך טפי \nממ' ובתר הכי שבקת אורחך ויהבת דוכתא טוב' להנך סטרי במיכלא ומשתייא והרהורין והשתא \nדאת ביומי סיבו אהדר קודשא בריך הוא לאערא יתך ושרית למיתב להן אזדהר דלא לאפסקא \nכלל ולאזער' בכיסופין והנאין כמה דאוליפתך וייחד לבבך תמיד לעבודתי דלא להרהרא בשום \nמלה כלל כ\"א ביראתי ומשניותי ובשעת תפלה כל מחשבתך יחד לי בלי שום הרהור אחר ולא \nאעזבך עד אשר אם עשיתי אק אשר דברתי לך לצורכך הכל אשלים להן אתקף טובא בדחלתי: \nוהלא ברזא דפ' איכא למידק אמאי אזהר כמה זמנין על דמא ואוף דמפרשייא מלילו ביה ואת \nדרשת בחד גוונא אגלה לך רזא עילאה והוא דארבע ליחות רמיזי לחפת\"מ דלבנה לחסד ומכה \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "אדומה לפחד ושחורה למלכו' ואדומא לתפארת דכי היכי דדמא הוא עקר גופא ה\"נ ת\"ת ואע\"ג \nדת\"ת רחמי' שפע' דביה דמי לסימנ' אדומ' בגין דשמטה היא שמיטת גבורה ותו דבדמא איכא \nנמי ערובה דשאר ליחות דהיינו מימות דאית בה וזו היא כלילא כולהו ליחות ואיהי קיומ' \nדכל גופא והכי איהו שפעא דת\"ת ודמא דבעירא רמיז לדמא דההוא סטרא דלקבל ת\"ת שכל מה \nשברא הקב\"ה ברא כנגדו ומשום דאי הוה אכיל דמא הוה מתקף ביה רוחא דמסאבותא להכי \nהזהיר כל כך זימנין עליה: \nותו איכא למידק אמאי קאמר ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה דמחזי דמשה הוה \nיהיב האי ברכתא והלא לא יהיב לה אלא יהושע בהר גריזים ובהר עיבל: \nאבל רזא דמלתא דכיון דמשה פקיד עלה הוה ליה כאילו הוא עצמו עביד לה וזה הוא שאמר \nאנכי נותן לפניכם היום כלומר הוה ליה כאילו אנכי ממש היום מברככא האי ברכתא והאי \nלווטיא ואית להו שלימו טובא כד יתיהבון ע\"י משה ואתה שלום: \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "נראה לי שזש\"ה ביהושע גבי ברכות וקללות שבהר גריזים והר עיבל כאשר צוה משה עבד ה' \nלברך את העם בראשונה: \nאור ליום שבת כ\"ז למנחם כי בשמחה תצאו וגו' הא איכא למידק אמאי נקט תרי לישני חד \nבשמחה וחד בשלום ותו בחד נקט תצאו ובאידך נקט תובלון ותו כי הולך לפניכ' ה' וגו' \nאמאי אצטריך תרי טעמי חד כי הולך לפניכם ה' אידך ומאסיפכם אלהי ישראל. אבל פירושא \nדקרא דאורחא דעלמא כד מתפרד בר נש מקריבוי בכאן כולהו משום דדאגי דילמא לא יהדרון \nלמחזי חד לקרוביה אבל בביאת משיח כד יסקון ישראל מארעהון לא יבכון אלא יסקון בשמחה \nמשום דלא יתפרדון מקריביהו אלא כל בני קרתא יסקון כחדא ואוף אינון מחכין לאתאחדא עם \nקרובין דאית להון בדוכתי אחריתי ומשום הכי יסקון בשמחה ואוף כד אזלין בני נשא באורח \nדחלין דילמא לא יהכון בשלם והשתא קאמר דבההיא שעתא בשלום תובלון ויהיב טעמ' למאי \nדסליק מיניה וה\"ק תדע אמאי בשלום תובלון משום כי הולך לפניכם ה' והדר יהיב טעמא \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "אמאי בשמחה תצאו משום דמאסיפכם אלהי ישראל כלומר דקב\"ה בעי לכנסא ית כולהון ואשתכח \nדלא תתפרדון מקריביכון אדרבה תשתכחון עם קריבין דהוו לכו במדינה אחרא: \nוהא בפרשת' דא איכא למידק אמאי קאמר ראה אנכי נותן וגו' את הברכה אשר תשמעון וגומ' \nדהא כמה זימני אזהר לעיל אהאי ואמאי אצטריך ליה למיהדר השתא לאזהורי. ותו מאי לישנא \nדראה ותו מאי ונתת את הברכה ולא כתב בהדיא את המברכים. ותו אמאי יהב להו כ\"כ סימנים \nהלא המה בעבר הירדן וגו'. אבל רזא דמילתא דכי היכא דישראל קבילו ית אורייתא בטורא \nדסיני וכל העם רואים את הקולות מה שאין העין יכולה לראות ה\"נ בעא קב\"ה דבעברא \nדירדנא יקבלון נמי אורייתא בההוא גוונא גופיה והיינו דקאמר הלא המה בעבר הירדן \nכלומר משום דאתון עברין ית ירדנא איבעי דתקבלון ית אורייתא כגוונא דקבלתון יתה \nבטורא דסיני דחזיתון ממש את הקולות והכי בעברא דירדנא תחזון ברכאן וליווטין ממש \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "לעין והיינו דקאמר ראה אנכי נותן וגומ' ברכה וקללה כלומר תחזון ממש בעיניכון ברכאן \nוליווטין נחתין והיינו דקאמר ונתת את הברכה כלומר ברבה ממש תחזון נחתא על הר גריזים \nבעידן דמברכיא יברכון וכן קללה ממש תחזון בעיניכון נחתא על הר עיבל בעידן דמלטטיא \nילטון. ואתה שלום: \n \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "פרשת שופטים \nאור ליום שבת ב' לאלול חזק ואמץ וגומ'. לא תטה משפט וגו' משום דמאן דמטי דינא הוי \nכמאן דמטי אורחא דתת' דאקרי משפט לא תכיר פנים משום דהוי כמאן דמשתמודע אפין \nלשכינתא דאקרי פני ה' והוי כאילו נסיב לה בלחודאה והוה ליה קוצץ בנטיעו'. ולא תקח \nשוחד דמאן דנסיב שוחדא הוי כמאן דנסיב ספירה חדא לגרמיה ומתייחד בה למנסב שפעא \nדחברתא ולאנגדא בה. כי השוחד יעור עיני חכמים דחשיב דיינא דדינא דקשוט קא דאין משום \nדשוחד' אסטי ליביה למחשב דקושטא דדינא הכי הוא. ויסלף דברי צדיקים כלומר דברי ההוא \nדאיהו צדיק בדינו מחזי בעיני דדיינא דאינון מעוותין משום דשוחדא דלקח מאידך גרים \nליה למיחש הכי. צדק צדק תרדוף באורח צחותא איכא לפרושי תרי צדק דקאמר במלכות והכי \nקאמר תרדוף צדק דאיהו מלכות או לרחקא לה מדעתך לאזדהרא מלמנסב יתה בלחודאה דלא תהא \nקוצץ ח\"ו ולפום קושטא הכי קאמר צדק תחתון וצדק עליון תרדוף לאדבקא ולחברא. וירשת את \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "הארץ לקבל צדק דאיהו ארץ חפץ וכללות קשר הפרשה אתא לאזהורי לישראל דלא יהא הנהגה \nדיליהון כשאר עממין כלל ושארי בשופטים תתן לך בכל שעריך כלומר דעכו\"ם שופטים \nדיליהון בקרתא חדא ותמן אתיין מכמה קרנין לדינא ובהכי מרבים שכר לחזניהם וסופריהם \nוישראל לאו הכי אלא בכל קרתא וקרתא ייתיבון דיינין כדכתיב שופטים ושוטרים תתן לך \nבכל שעריך כלומר בכל קרתא ושפטו את העם משפט צדק דלא ייסטון דינא לסופריהם \nולחזניהם. ובתר הכי כתב לא תטע לך אשרה וגומ' כלומר בזמן היתר הבמות הוה ס\"ד למיקם \nמצבה כדאשכחן ביעקב ע\"ה ולהכי אזהר דלא יעבדון ישראל משום דנהוג עכו\"ם בכך כדכתיב \nאשר וגומר. וכדפירש רש\"י ולאורויי דבבמו' יחיד בזמן היתר הבמות מיירי קאמר לא תטע \nלך אשרה וקאמר אצל מזבח וגו' אשר תעשה לך: \nומשום דחזינן דבקצת דוכתי פקיד קב\"ה למיהב דוכתא לדינא כעין לא תחסום שור בדישו הוה \nס\"ד למיטל מומא בשור דקרבנא ל\"תקופי דינא משום הכי אזהר לא תזבח שור אשר יהיה בו \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "מום. ומשום דבקצת דוכתי פקיד קב\"ה לאערובי דינ' ברחמי לאכללא יתהון כחדא הוה ס\"ד \nלמיטל מומא בשה דקרבנא דשה איהו רמיז לרחמי ומומא לדינא להכי אזהר לא תזבח לה' שה \nאשר יהיה בו מום דלית לך למעבד אלא כדפקדך קב\"ה בלא תוספת ומגרעת דאי תעביד מדעתך \nלדמויי מילתא למילתא אייתי למפלח ע\"ז משום הכי סמך ליה כי ימצא בקרבך איש וגו' וילך \nויעבוד אלהים אחרים וגומ': \nומשום דברבוי השופטים ירבו המחלוקות ונמצאת תורה כאלף תורות משום הכי כתב כי יפלא \nממך דבר וגו' על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא ובתר הכי אמר כי תבא אל הארץ \nוגו' ואמרת אשימה עלי מלך וגומ' כלומר יסק אדעתך למימר אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר \nסביבותי לא יהיה כן דנהי דתשוי עלך מלך אבל לא יהיה כגוונא דעכו\"ם דהא עכו\"ם ממני \nמלכא לפי בחירתם ואילו אתה את אשר יבחר ה' אלהיך בו. ותו עכו\"ם ממני מלכא אפילו מעם \nאחרא וכדאשכחן בח' מלכים שמלכו בארץ אדום ובבלק מלך מואב ואילו את מקרב אחיך דוקא \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ולא מעם אחר. ותו מלכי עכו\"ם מרבים נשים וסוסים וכסף וזהב ומלכא דילכון לאו הכי אלא \nלא ירבה לו וגומ' ולא תימא דא\"כ גריעו איהו דמלכא דישראל דהא לאו הכי אלא טעמא \nלבלתי רום לבבו למען יאריך ימים על ממלכתו וגו'. ובתר הכי קאמר לא יהיה לכהנים \nהלויי' וגו' כלומר דכהני אמו' ע\"א אית להו כמה נחלות אבל כהני דיליכון לאו הכי אלא \nלא יהיה להם חלק ונחלה וגו' ולא תימא דגריעו דילהון איהו לאו הכי אלא ה' הוא נחלתו \nוגו'. ומשום דעממייא ידעין עתידות דיליהון ע\"י חוזים בככבים להכי אזהר לישראל דלא \nידרשו להו אלא ידעון עתידות דילהו על ידי נביא מאחיך כמוני וגו'. ובכן ואתה שלום: \n \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "פרשת כי תצא \nאור ליום שבת י\"ד לאלול ה' עמך וגו' רק כי תדבק בי וביראתי ובמשניותי תמיד ולא \nתפסיק מחשבתך אפילו רגע אלא תדיר יהיו חללי לבך ממולאים בתורה וביראה ולא תתן מקום \nכלל למחשבו' והרהורין דמעיילין בלבך יצה\"ר וסמאל ונחש אוקיד יתהון בקש דק\"ש ובאש \nדאורייתא ואזהר בהנאין ובכיסופין כל מה דתיכול כמא דאוליפתך ולא אעזבך עד אשר אם \nעשיתי את אשר דברתי לך לצורכך וכל אשר הבטחתיך אמלא רק כי תדבק בי וגו': \nוהא קרא דכי תצא למלחמה וגומ' כי רמיז לכ\"י דהיא מגיחא קרבא עם יצה\"ר דילך דאלמלא \nסיועא דילה לא הוה יכילית בני נשא כנגד יצה\"ר וכמ\"ש ז\"ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל \nיום ומבקש להמיתו ואלמלא הקב\"ה עוזרו לא היה יכול לו דכתיב צופה רשע לצדיק וגו' ה' \nלא יעזבנו בידו וא\"ת א\"כ ליח ליה אגרא דהא אי לאו סיועא דקב\"ה הוה יצה\"ר נצח ליה \nלהכי אמר ולא ירשיענו בהשפטו אלא דקב\"ה חשיב ליה לבר נש כאילו הוא בלחודוי עביד בלא \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "סיוע דכ\"י והשתא קאמר כי דהיינו כ\"י למלחמה על אויביך ותפארת יסייע לה והיינו ונתנו \nה' דהיינו תפארת. אלהיך בינה או פחד. אי נמי קאמר דבמדת רחמים יתנהג עמך למימסרא \nבידך והיינו ונתנו ה' וגו' ושבית שביו דיהא שבוי וכפוף תחתיך. וראית בשביה אשת יפת \nתואר כלומר דאוף בתר דנצחת ליה לא יתייאש מינך אלא יהדר לייפויי קמך מילין דהאי \nעלמא וכדאמ' בזוהרא קדישא דיצה\"ר מתדמה כאשה יפה: \nאור ליום שבת י\"א לאלול חזק וגו' כי תצא למלחמה על אויביך דהיינו יצה\"ר ונתנו ה' \nאלהיך בידיך וגו' וכבר בזמן עבר ראית בשביה אשת יפת תואר דהוא יצה\"ר דאימתיל לה \nכדאית' בזוהר' קדישא וחשקת בה כמי שחושקת באשת זדונים ולקחת אותה כבר באותו זמן \nלאשה ואז באותו זמן הבאת אל תוך ביתך וגלחה את ראשה וגו' להתקשט וישבה בביתך. והשתא \nכד תיתוב בתיובתא בכתה את אביה ואת אמה ירח ימים כלומר תבכה על עונות נעוריך ירח \nימים שהוא היקף אחד ואח\"כ תבא אליה כלו' על כל פנים תצטרך ליהנות מיצה\"ר לקיום הגוף \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "אבל לא תביאנו אל תוך ביתך דא\"כ יהיה עיקר אבל תשליכהו חוץ מביתך ובעת הצורך ההכרחי \nתבא אליה ובעלתה כלומר ולא תתעכב אצלו אלא כאדם ההולך בהחבא לבעול אשה שתכף שגמר \nפורש והולך לו כן אתה לא תהנה ממנו אלא בעת הצורך ההכרחי כדי קיום גופך בלבד ומשום \nדמים גנובים ימתקו ואשתכח דבבוא אליו לפרקים יגדל עריבותו להכי קאמר והיתה לך לאשה \nכלומר בערך ענין זה תהיה בעיניך כאשה שלבו של בעל גס בה ואינו נהנה ממנו כל כך ואתה \nשלום: \nאור ליום שבת י\"א לאלול חזק וכו' יודיע דרכיו למשה וגו' כוללות ישראל לא ידעי \nאורחוי דקב\"ה אלא מתוך פעולותיו אבל משה הוה ידיע אורחוי ומנייהו ידע דקב\"ה פעל \nאותם פעולות וזה דוגמת ידיעת מן הקודם אל המאוחר וידיעת ישראל היא דוגמת ידיעת מן \nהמאוחר אל הקודם. והלא בסוף פרשתא דא פקיד על מצות יבום. ואיכא למידק דאחז\"ל דטעמא \nמשום דנפשא דמיתא מתגלגל בברא קמא והא תינח אי מכווני להכי אבל אי לא מכווני להכי \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "מה תהא עליה. ותו דאמרו רבנן דרזא דמלתא באות נפשא שאפה רוח ואתתא מיעוטא דמיעוטא \nהוא דמכווני להכי. ותו איכא למידק דתקנ' למאן דשביק אתתא אבל מאן דלא שביק אתתא מה \nתהא עליו ותו מאן דלא שביק אחא מה תהא עליו. ותו אמאי אשכחן דשאר קריבי הוו מייבמי \nוכדעבד יהודה בתמר ואילו אורייתא לא פקדא אלא לאחוי ולא לשאר קריבי וכיון דלנייחא \nדמיתא הוא ה\"ל למפקד לשאר קריבי נמי ותו דהנך צדיקי דלא אצטריכו לאתגלגלא ומה תהא \nעל יבום דילהו : \nאבל רזא דמלתא הוא דעלמא כוליה מתבני על רזא דגלגול' ותדיר מתגלגלי בני עלמא ולא \nמשתככי כעין מייא דנגדין בתחלה ולא משתככי ואזלין ונפלין בימא ומן ימא מתהדרי כל \nנחלא ואזיל למקורא דיליה והדר נביע ונגיד כמלקדמין והדר נפיל לימא והדר מהדר \nלמקוריה וכדכתיב בהדיא כל הנחלים הולכים אל הים וגו' אל מקום וגו' שם הם שבים ללכת \nה\"נ בני אדם אתו להאי עלמא והדר אזלי לההוא עלמא והדר מהדרי לאתגלגלא בהאי עלמא וכן \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "תדיר ולא משתככי דוגמת נחלא דאמרן וכי היכי דמיא דנגדין בנחלא דזימנין מתעכבין \nמלמהדר לאתגלגלא ע\"י חריצין ונעיצין דחפרין להו בינשתא ה\"נ מאן דלא שבק בנין בהאי \nעלמ' ושבק אתתא הא איהו דמי' למי' דמתעכבין ע\"י חריצין ונעיצין ה\"נ ע\"י אתתא דשבק \nמתעכב מלאתגלגלא ואע\"ג דאיהו צדיקא מתעכב ואילו שבק בנין בר כרעא דאבוה הוא והוה \nליה כאילו אשתאר חלק מנייהו ואיהו גופיה לא מתעכבא לאתגלגלא וכד לא שבק אתתא אע\"ג \nדלא שבק בנין לא מתעכב מלאתגלגל כיון דלית ליה תפיסו בהאי עלמא וכד שבק אתתא ולא \nבעי יבם ליבומי פקיד קב\"ה דיחלץ לה למירמז דאפליג מינה והוי כמאן דלא שבק אתתא ולא \nאתעכב מלאתגלגלא וקודם מתן תור' כל היכא דשבק קריבא בהאי עלמא הוה מתעכב' מלאתגלגלא \nוכיון דנתנה תורה אתנהיר עלמא ואע\"ג דישבוק כמה קריבי לא מתעכב אלא כד ישבוק אחא: \nנראה לי לפי דרך זה דמאן דשבק אתתא ולית ליה אחא לא מתעכב: \nיום שבת י\"ז לתמוז ה' עמך וגו' פקח עיניך ושבע לחם לחמא של תור' אל תאהב שינה פן \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "תיורש דהיינו הנך סטרין והיינו דכתיב עשיר ורש נפגשו וגו, כלו' אתא לאפוקי מדעת \nהאומרים דאיכא שני אלו\"דות חד פועל הטובות וחד פועל הרעות ולהכי קאמר עושה שניהם ה' \nדעשיר היינו סטרא דקדושה ורש היינו סטרא דמסאבא וקאמר תרויהון נפגשו כלומר דאינון \nמתדבקין כחדא דאינון קליפה ופרי ועושה שניהם ה' דאיהו אין סוף איהו דעבד סטרא \nדקדושה וסטרא דמסאבא: \nוהא רזא דלא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו משו' דהעבטת עבוט איהו רמיז לבר נש דאית עליה \nחובין ולית רשו להנך סטרין למגבי הובין מיניה בלי רשו ואי הוה מלוה נכנס לבית הלוה \nלעבוט עבוטו הוה רשו לאינך סטרין למגבי חובין מיניה בלא רשו בחוץ תעמוד והאיש אשר \nאתה נושה בו יוציא אליך את העבוט החוצה משום דמדת קב\"ה אינו כמדת ב\"ו שהספקלטור \nהולך אחריו וגו'. אבל קב\"ה רגלוהי דבר איניש אינון ערבין ביה וכו' ואם איש עני הוא \nלא תשכב ועבוטו אצלך משום דעני רמיז למאן דאית ליה חובין טובא ואי הוה שוכב ועבוטו \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "אצלו הוה יהיב דוכתא למה דאמרינן ולאילנא דמותא דפרוש גדפויי בליליא למגבי חובוי \nמההוא דאית ביה חובין ולעכבא פקדונא דנפשין דמסירין בידיה כל ליליא וזש\"ה בבא השמש \nתשיבנו לו וכן אזהר לא תחבול בגד אלמנה משום דאלמנה רמיז למאן דאית ליה שום זכו \nומשום הכי קאמר דלא יחבול בגדה כלל משום דאיהו נמי הוה יהיב דוכתא לאינך סטרין \nלמגבי ממאן דאית ליה זכו ולחרבה יתיה. וכן לא יחבול ריחים ורכב דאינון כלים דעבדין \nבהו צורך אוכל נפש ונקט ריחים ורכב מנא קדמאה דמתעבד ביה צורכא דנהמא ואי הוה חביל \nיתהון הוה יהיב דוכתא לאינך סטרין למחבל ולאעדא מזונא בדינא והיינו רזא דקשין \nמזונותיו של אדם כקריעת ים סוף וקב\"ה רחמיו על כל מעשיו דאפילו ביומא דעבדו עגלא \nמנו הטוב לא מנע מפיה' והיינו דקאמר כי נפש הוא חובל כלומר לא יחבול וגו' משום \nדאיהו נמי הוה מטי חבילו לנפשא דבני נשא לממנע מניהון מזוני כדאמרן וגלי בהאי דטעמ' \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "משום דתלי פגמא בנפש והוא הדין לכל אינך פקודי דאתמרו בעבוט כדאמרן: \nסוד סעודת שבת: \nומאי דאמרן בזוהרא קדישא דסעודת שבת שחרית רמיז לבינה וסעודה ג' רמיז לתפארת. \nובדוכתא אחרינא קאמר איפכא לא קשיא דקושט' דמלתא דנפש רוח נשמה מתחברי כחדא וכד חד \nמנייהו שארי בחד דוכת' כולהו שארן עמיה ותלתהון אקרון צרורא דחיי דאין צרור פחות \nמשלשה וזהו שאמר והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים. וא\"ת כיון דאין צרור פחות משלשה \nהיכי קאמר בצרור דהא בלא נפשא דדוד לא הוו אלא תרין רוח ונשמה והיכי קארי להו צרור. \nויש לומ' דהא אוליפתך בחבור' דנפשא בגופא מתהוי נפש אחרא וההוא איהו מתגלגל ודוד \nידיע דהוה מגולגל וא\"כ הא בלא נפשא דהוה ביה השתא הוו תלת נפש רוח ונשמה דאיהו \nצרור. ובליל שבת שארי נפש ולא מתגלי טפי. ובשב' שחרי' שארי רוח ושארי לאתגליי' בינה \nקצת ומשום הכי אמרינן נשמת כל חי ליקרא דבינה דשארי לאתגלייא ומיהו רוח איהו מתגלי \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "בשחרית כמא דמתגלי נפש בליליא. ובסעודה ג' אתגלייא נשמתא לגמרי ברוח ותמן נפש וכלהו \nמתחברי ברוח. והשת' מאי דאמור בחד דוכתא דסעודת שחרית שרייא נשמ' היינו על שירותא \nדאתגליי' ומאי דקאמ' בדוכתא אחרינ' דבסעודת שחרית שארי רוח היינו לומ' דמתגלייא בו \nרוח כי היכי דאתגלייא בליליא. וכן מאי דאמ' בחד דוכת' דבסעודת ג' שריא נשמה קושטא \nאיהו דהא בההיא שעתא אתגלייא בגוונא דלא אתגלייא מקמי הכי. ומאי דאמ' דבההי' סעורת' \nשרייא רוח היינו משום דאתגלאותא דנשמה ברוח איהו ותמן נמי מתחבר נפש ומתעבדי \nתלתיהון צרורא חדא תמן. ומאי דאקשיתון מוי נפש ולא קאמ' וי רוח או וי נשמה הלא אית \nלכו לדקדק' דקרא לא מיירי במוצאי שב' אלא בשבת וה\"ק וביו' השביעי שב' מלאנהג' עלמ' \nבצורכא דגופ' אלא מסתלקין לעיל' למילקט נפשאן ולאחת' לון לתתא והיינו וינפש כלומ' \nאתעסק בצורכי נפשאן ולא בצורכי גופאן דבשא' יומי שבוע' מתלבש ביומין דחול לאנהג' \n", "en": ""}]}
