# ספר מגיד מישרים — קטע 33

[קריאה בקורא](/reader/kabala-a338c00ec4d2/1/33/)

<div lang="he" dir="rtl">

ויחתון יתה לנחל איתן אשר לא יזרע וגו&#x27; דמדי דלא עביד פירין רמיז לההו&#x27; סטרא כדאיתא 
בזוהרא קדישא ונחל איתן דאיהו קשה רמיז נמי לההוא סטרא והוו ערפין לה דאיהי מיתה 
אכזרית כי היכי דעבד ההוא סטרא לההוא חלל וע&quot;י ההוא עובדא משתליף נפשא דההוא חלל 
מההוא סטר&#x27; ובהכי מתקן פגימו דה&quot;א בתראה. והאי הוה פלוגת&#x27; דת&quot;ק ור&quot;י בזקניך ושופטיך 
דמר אמר שלשה ומר אמר חמשה למ&quot;ד שלשה רמיז לשלשה עדרי צאן רובצי&#x27; עליה דאינהו איבעו 
לנקמא נוקמ&#x27; דמטרונית&#x27; והיא כבודה בת מלך פנימה. מאן דאמ&#x27; חמשה לרמוזי דה&quot;א בתרא&#x27; 
גופה תיקום נוקמאה. והוו אמרי ידינו לא שפכו את הדם הזה כלומ&#x27; לאו אנחנ&#x27; מצטערין על 
דמא דא דהא פרע חובי&#x27;. קב&quot;ה לא עביד דינ&#x27; בלא דינ&#x27; אבל אנחנ&#x27; מצטערין על דידינו לא 
שפכו את הדם הז&#x27; דהוה נפקא ע&quot;י סטרא דקדוש&#x27; ולא ע&quot;י דההוא סטרא. ותו דהוו מבררין 
ליה מיתה יפה ועינינו דהיינו סנהדרין דאינון עיני העדה. לא ראו בדינו דהוו מהפכין 


בזכותיה. ולא הוה משתאיב נפשיה בההיא סטרא. והשתא ע&quot;י האי עובדא דעבדוה הא אשתליף 
נפשיה מההוא סטרא ואתדבק בסטרא דקדושה. כפר לעמך ישראל כלומר קנח והעבר רוח הטומא&#x27; 
דלא יקרב להו דכפר לשון קינוח כמו בעא לכפורי ידיה בההוא גברא. אשר פדית ה&#x27; כלומר 
כי היכי דהוו בגו סטרי מסאבי ופרקת יתהון מתמן ואעברת מניהון רוח הטומ&#x27; הכי אעבר 
יתיה עכשיו. ונכפר להם כלומר ע&quot;י האי עובדא יתקנח ויתעבר רוח הטומאה אפי&#x27; מדמא 
דההוא חלל דאע&quot;ג דדמא איהו מדורא מסטרא מסאבא הכא ע&quot;י האי עובדא יתעבר מניהון 
ומתמן. והא כללות דהאי עובדא תלי ברזא דנפש רוח נשמה כמא דאוליפתך ברזא דחליצה דהא 
נפיקו דעגלא איהו עובדא ממש ואיהו לקבל נפש ואמרו ידינו לא שפכו את הדם הזה לקבל 
נשמתא דאיהי דקיקה והכי הוי דבורא ורחיצת ידים הוי לקבל רוח דאיהו ממוצע בין 
תרוייהו והכי האי רחיצה לא הויא עובדא שלימה דלא הוי אלא לאעברא מסאבותא ובה משתלמי 


נמי. ומשום דהאי עובד&#x27; איהו לאהדרא נפשא דקדוש&#x27; לאתרא דבהכי הוי שלימו דסטרא דקדושה 
להכי סמך לה פרשת בכורים דעניינא דילהון הוי כי האי גוונא דפירי ידיע דנפקי מכ&quot;י 
ולהכי מייתי בכורים לאהדרא היכא דנפיק מינה ומנח להו בטנא דרמיז לה ומייתי להו לגבי 
כהן דאיהו איש חסד דאיהו ראש ז&#x27; ספירות הבנין. והניחו לפני מזבח ה&#x27; דרמיז בבינה 
והכא נמי מתייחדי והכא נמי בעובדא דלקיטה והנחה בטנא והבאה אינון עובדי. ואינון 
לקבל נפש. ואמרת אליו הגדתי וגו&#x27; ארמי אובד אבי איהו לקבל נשמה ותנופה והנחה לפני 
ה&#x27; זהו אינון עובדי ולאו עובדי לגמרי ותו לקבל רוח דאיהו ממוצע בין נפש לנשמה. ואין 
מביאין בכורים אלא משבעת המינים דאינון לקבל שבע ספירות הבנין וכל אינון איבין תלי 
מניהון. וכן אין מביאין קודם שבעה שכבשו דלא ליהוי רשותא אחרא בארעא. וכן אין 
מביאין קודם שבעה שחלקו דכל זמן שלא חלקו אכתי הוה לההוא סטרא קצת תפיסו תמן דומיא 


דהיכא דאית ביה קליפה מרירה דממרר לקצת מאיבא וכן כד מקלפין קליפ&#x27; מאיבא לא אפשר 
אלא א&quot;כ יקלפון קצת מאוכל ומשום הכי אבעי ליה דלא אשתאר לקצת מאיבא שום צד תפיסה 
לההוא סטר באיבא ולא בארעא כד ייתון בכורים. ומ&quot;ה אין מביאין אותם אעפ&quot;י שכבשו עד 
שיחלקו. ושארי מארמי אובד אבי משום דאברהם ויצחק אע&quot;ג דהוו להו ישמעאל ועשו לאו 
רבות&#x27; עבדו לאחוהון דאיכא למימר דאחוה גרמא להון אבל ארמי דלא הוה ליה אחוה עם יעקב 
הא ודאי הוה מאב&#x27; ליה אי לא דחס קב&quot;ה עליה. ותו דהכא רמיזו ארבע גליות. ארמי היינו 
גלות בבל וקאמר אובד אבי משום דבזמנא קלילא נסבו נשים נכריות ואבדו יהידותא וייחס 
אבהותא דיליהון. וירד מצרימה וגו&#x27; וירעו אותנו וגומ&#x27; רמיז דבגלות מצרים משתעי. 
ויענונו רמיז לגלות יון דעניונא בכמה עינויין וגזרות. ויתנו עלינו עבודה קשה רמיז 
לגלות אדום דאתמשך כל כך זמנא וגזרו כמה גזרות. ומכל מקום עניינא דבכורים ועגלה 


ערופה איהו לאהדרא סטרא דקדושא לאתרא דבהכי הוי שלימו דשפעא וברכתא נגיד בכל עלמין: 

והכי הוי סילוקא דצדיק מעלמא ומשום הכי פקיד קב&quot;ה לא תתגודדו וגו&#x27; דאנהו דפלחי 
טעוות&#x27; הוו מתגודדי&#x27; על מתיהון משום פגימו דמטי לסטר מסאבא דיליהון. במיתת ההוא 
מיתה דיליהון. אבל דישראל לאו הכי אלא כי היכי דכי מתיליד רביא חדין כולי עלמ&#x27; בגין 
דאתי שפע ברכה לעלמא במיתי נפשא חדתא לעלמא. הכי נמי בסליקו דצדיקייא נפקין כמה 
משריין קדישין לקדמותיה ובהכי מתקדשי עלמין כולהו ומתוסף בהו רוח קודשא והיינו רזא 
דרבי כד נח נפשיה דעליוני&#x27; מבקשים את רבי ותחתוני&#x27; מבקשים את רבי ואע&quot;ג דעליונים 
ניחא לון דצדיקי דיהון בהאי עלמא ומולפי עלייהו זכו קמי קב&quot;ה היינו מקמי דמטא 
זמנייהו לאסתלקא מעלמא אבל כד מטא זמנייהו לאסתלקא מעלמא אינון מהדרין דיסתלק מעלמא 
כי היכי דיסתלקו אינהו בסליקו עלאה משל למה&quot;ד למלך שמסר בריה לפרגודא דכל עבדי מלכא 


דיכלין למילף זכו על ההוא ברא דמלכא אינון מסתלקין בסלוקא עלאה קמי מלכא וכד מטי 
זימנא לאסתלק&#x27; מההוא דוכתא ולסלקא לדרגא דמלכותא כל מאי דיכלין למעבד דיסתלק לעילא 
עבדין דבסליקו דיליה דמלכותא מסתלקין אינון בסליקו עלאה טובא והכא נמי כל זמנא 
דצדיקא איהו בעלמ&#x27; עילאי כולהו מולפי עליה זכותא דיתקיים בעלמא כי היכי דיעביד 
עובדין טבין דע&quot;י כך מסתלקי אנהו ונתעלו וכד מטא זמנייהו לאסתלקא מעלמא עילאי מהדרי 
ובעו דיסלק מעלמא כי היכי דיסתלקו אינהו בסלקותא עלאה טובא יתיר דכד מסתלק&#x27; צדיקיי&#x27; 
מעלמא כמה משריין דקדושא נפקין לקדמותיה ובהכי מתפתחין כמה מבועי שפעא וברכה 
ומתברכין עלמין כולהו. ושפחתו של ר&#x27; היינו גופא דיליה דאיהו מלבוש&#x27; דנפש&#x27; דהוה זכיך 
ובריר וכשזקף י&#x27; אצבעותיו וגו&#x27; ואמר לא נהגתי אפילו באצבע קטנה וכו&#x27; דהיינו כ&quot;י 
דאיהו קטנ&#x27; וכל הנאין וכסופין בה תליין וכיון דאמר דלא אתהני בה ממילא משמע דלא 


אתהני כלל וכיון דחזא גופא דמטא זימנא לאסתלקא מעלמא הוה מהדר לאשתארא בעלמא קצת 
כדי לקיימ&#x27; שום מצוה בההיא שעתא ומ&quot;ה אמר יהי רצון שיכופו תחתונים וכו&#x27; וכיון דחזא 
דהוה מצטער טובא ומגו צערא לא הוי יכיל למעבד שום מצוה אמר כיון דכן הוא יהי רצון 
שיכופו עליונים. הא קאמרן דבאהדרותא דנשמתא דצדיקא לאתרא מתוסף קדושה וברכה לעלמא 
והיינו טעמא דעגלה ערופא ודבכורים כדאמרן וטעמא דבתרי שתא קאמ&#x27; מעשר ב&#x27; ובג&#x27; מעשר 
עני היינו דב&#x27; שני קדמאי רמיזין לחסד וגבורה דאינון תרין וב&#x27; שני תניינ&#x27; רמיזן לנצח 
והוד דאינון נמי תרין ושתא ג&#x27; רמיזא בננסת ישראל דמקריא עני והאי מצוה רמיז&#x27; נמי 
בנפש רוח ונשמה דהא כ&quot;י רמיז לה נפש ויסוד דאיהו בין נצח והוד רמיז לרוח ותפארת 
דאיהו בין חסד וגבורה רמיז לה נשמה והשת&#x27; דהאי ג&#x27; מצות עגלה ערופה ובכורים ומעשרות 
כל חדא רמיזא לנפש רוח נשמה הא אינון תשעה לקבל תשע תקיעות דר&quot;ה דאינון שלש של ג&#x27; 


ג&#x27; לקבל עשר ספי&#x27; דעשיראה כלילא מט&#x27; ובתר דאשתלימו ואתכלילו בי&#x27; ספירן אתחזו לקבלא 
לווטיא אינון י&quot;א לקבל כתרין דההוא סטרין דאינון י&#x27; וחד על גביהון לקבל ספירן 
דקדושה דגם את זה לעומת זה עשה האלהים ורזא דנקט הני פקודייא טפי מאוחרנין ליתבא 
האי אצטריך למנדע כל דרגי וכתרי דההוא סטרא ובתר הכי למנדע רזי דהני פקודייא ומניה 
תנדע אמאי אכתיבו הני פקודייא גבי לווטייא טפי מאחריני ועוד אתן את דודי לך. ובתר 
הכי אתחזו לווטיא יתהון במוסרא דמוסרא איהו שלימותא טפי מברכתא ואילו הוו בני נשא 
ידעין שלימותא דמוסר&#x27; הוו קריין ליה תדיר והוו חדאן ביה טפי ממאי דחדאן בברכתא 
ואע&quot;ג דבכל פרט ופרט איכא תלי תלים של הלכות ועוד תדע קצת מניהון מ&quot;מ כלילא דיליה 
איהו לאזהרא לישראל מלמיחב ואידך מוסרא והאי דמו למוסרא דאבא ואימא דאימא רחימא 
טובא לברא וכד לקי ליה לקי ליה ברחימו ואבא לא מגזם ליה כולי האי ולקי ליה בקשיו 


טפי. והכי מוסרא קמא הוי מאבא דהא ארבע&#x27; ספרי קדמאי רמיזו בספירן עילאין ולהכי 
קללות דבתורת כהנים הוו חמירין ותקיפין והני קללות דבמשנה תורה הוו מאימא דאיהי 
מלכות ולהכי הוו קללות דבה טובא בשיעור&#x27; וקלילין בתוקפא דלא הוו תקיפין כ&quot;כ כמו 
קללות קדמאי. ומאי דכתב בהו והתמכרתם שם היינו בזמן שמד&#x27; דתעבדון גרמיכון כאילו אתם 
מזדבנין שם לעם אחר כעבדים ואמהן כי היכי דיחפון עליכון ואין קונה כלומר ההוא זבינו 
דיליכון לא יהא באורח מכר וקנין אלא דתחזון גרמיכון כאילו אתון מזדבנין ולא אתון 
מזדבנין. ובמאי דאמרית לווטייא הוו טבין טפי מברכאן דכתיב מוסר ה&#x27; בני אל תמאס וגו&#x27; 
דהא איכא למידק מאי מוסר ומאי תוכחת ואמאי גבי מוסר נקט תמאס וגבי תוכחת נקט תקוץ 
ותו אמאי כי את אשר יאהב ה&#x27; יוכיח דמהדר לאל תקוץ בתוכחתו. ואמאי לא אהדר נמי למוסר 
ה&#x27; אל תמאס כי היכי דאהדר לאל תקוץ בתוכחתו: 
אבל פירושא דמלתא דמוסר מקרי מאן דמייסר לבריה או לחברי&#x27; מלמיהך באורח בישא. ותוכחת 


הוי מאן דמדריך ליה באורח טבא דמוסר הוי סור מרע ותוכחת הוי עשה טוב. ומשום דכד 
מפרישין לבר נש מאורחא דתפנוק דיליה איהו מאיס למאן דמפרי&#x27; ליה להכי קאמר גבי מוסר 
אל תמאס. ומשום דכד מוכיחין לבר נש למיהך באורח טבא והדר מוכיחין ליה כמה זימנין 
איהו קץ בכל כך זמנין דמוכיחין ליה משום הכי גבי תוכחת נקט ואל תקוץ והדר קאמר כי 
את אשר יאהב ה&#x27; יוכיח משופ דבתורה איכא כמה וכמה זימני מזהר למיהך באורח טבא ואיכא 
למיחש דיקוץ בר נש בהנך תוכחת ואמר אל תקוץ בהם דמשום אהבה רבא דאית ליה עמהון מהדר 
ליה זימנין סגיאין לאוכחא יתהון והדר קאי לרישא דקאמר קרא מוסר ה&#x27; בני אל תמאס. 
ואמר וכאב את בן ירצה כלומר דבר נש מתייסר מבעלי דבביה דאי בעל דבביה מחרף ליה 
בעבירה דאיהו עבד איהו אזדהר מלמעב&#x27; ההוא עבירה כי היכי דלא יחרף ליה חבריה אשתכח 
דההוא בעל דבביה הוה סבה למהדר האי גברא בתיובתא מההוא עבירה אבל ההוא בעל דבבו לא 


אכוון לכך. אבל כד קב&quot;ה מייסר לבר נש אינו על הכוונה הב&#x27; אלא על הכוונה הראשונה כי 
היכי דלשבוק אורחא בישא והשתא קאמר כיון דקב&quot;ה לא מייסר לך אלא כדי לאפרשא לך 
מאורחא בישא ולא איבעי לך דלא תמאס אלא דתרחם ליה כיון דמכוין להנאתך ולטובתך ולא 
לחרפא לך כעין ההוא בעל דבבך דמחרף לך והיינו דכתיב כי כאשר ייסר איש את בנו ה&#x27; 
אלהיך מייסרך כלומר איהו מכוון לייסר יתך כאב דמייסר לבריה דאיהו מכוין לאפרשא ליה 
מאורחא בישא ולא כההוא בעל דבבא דחברי&#x27; מתייסר על ידיה דלא אכוין איהו להכי. אם כן 
דין הוא שתקבל מוסר דקב&quot;ה ברחימו סגיא וכו&#x27;. ואתה שלום: 
 


פרשת נצבים 
שבת פ&#x27; נצבים איכא למידק אמאי אצטריך למהדר לאעלא יתהון בקיימ&#x27; הא כבר עלו בסיני 
בקיימ&#x27; ותו דחזינ&#x27; דמרע&quot;ה אמר לעברך בברית וגו&#x27; ולא חזינ&#x27; דישראל אתיבו מידי וכ&quot;ת 
דמסתמא אתיבו ליה מלתא וקבלוה אלא שהכת&#x27; קצר קשה דא&quot;כ מאי האי דאמור רבנן מכאן 
מודע&#x27; רבא לאורייתא דכפה עליהם הר כגיגית וכי הדור קבלוה בימי אחשורוש נמי איכא 
למימר דהות בה מודעה שהרי היו מסורים להשמיד להרוג ולאבד. ותו דהיכי אפשר לומר דלא 
קבלו אורייתא בהר סיני אלא מגו אונסא דכפה עליהם הר כגיגית דהא חזינן דברצון טוב 
קבלוה עלייהו והקדימו נעשה לנשמע. אבל תירוצא דמלתא דבסיני אע&quot;ג דהקדימו נעשה לנשמע 
היו אנוסים לפי שהיו במדבר שמם ולא היו יודעים שום דרך ולא היה להם שום מזון כי אם 
המן וזהו דוגמת כפיית ההר כגיגית ומ&quot;ה השתא דהוו בסוף הארבעים והיו בבחירתם רצה 
מרע&quot;ה להעבירם בברית משום דהוה אפשר למיסק אדעתא למהוי מודעה רבא בקבל&#x27; קמייתא 


והיינו דאמר להו פן יש בכם איש או אשה וגו&#x27; כלומר ח&quot;ו מלחשוב כי האי מלתא על כולהון 
אבל אי אפשר למיסק אדעתא כי האי מלתא הוא איש או אהבה וגו&#x27; ואינון לא אהדרו ליה 
מידי משום דשתיקה כהודאה דמיא ואכתי הוא מודעא. דאיכא למימר דשתיקה לאו כהודאה 
דמייא ומשום הכי הדור וקבלוה בימי אחשורוש: 
אור ליום שבת כ&quot;ה לאלול חזק ואמץ וגו&#x27; וכל אשר אתה עושה ה&#x27; מצליח ויצליח רק כי תדבק 
בי בתורתי וביראתי כאשר עשית בקצת שבועות וכמשפטן דלא לאתנאה ממילי דעלמא כמו 
דאזהרתיך ולא כאשר אתה עושה רק תדבק בי כאשר צויתיך ואזהרתיך ואהיה עמך ואזדהר 
למגמר למנדע כל שיתא סדרי משנה קודם יום הכפורים ואזדהר למגמ&#x27; קבלה ולא תתרפה מינה 
בשום פנים דהא לך זמן רב דאתרפי&#x27; מינה ולי&#x27; את ידע כמה עלויא למגמר בה. חשף ה&#x27; את 
זרוע קדשו וגו&#x27; הא איכא למידק מאי ניהו חשף מה לי דיהא זרועא חשיפא או מכסייא. ותו 
אמאי קאמר וראו כל הגוי&#x27; דמשמע דישראל לא יראו: 


אבל רזא דמלתא דזרוע היינו סטר שמאלא וקאמר דיפריש מניה קב&quot;ה קליפין דמדביקין ביה 
ויהא קודשא לחודיה והיינו זרוע קדשו. וקאמר חשף דיהא זרועא קדישא מגלייא ואז ייחזון 
עממיא דלית תוקפא בקליפייא אלא כל תוקפא איהו בקדושה והיינו ישועת אלהינו דהא 
אלהינו דאיהו רמיז למית הדין איהו עביד ישועה והם עמך ונחלתך וגו&#x27; כלומר דישראל 
נשמתהון מסטרין עלאין ולהכי רחים קב&quot;ה להו דהא עשר ספירן אינון וישראל אינון 
לקבלייהו דהא כהנים לויים וישראלים רמיזי לחסד גבורה ת&quot;ת. ובכהני איכא תלת דרגין 
כהן גדול וכהן הדיוט וכהן משוח מלחמה ואינון לקבל חסד נצח מלכות. ובלויים איכא נמי 
תלת דרגי משוררים משוערים ומשא בכתף בזמן המשכן והא אינון לקבל גבורה הוד מלכות. 
ובישראל נמי איכא תלת דרגי מארי חכמה לקבל תפארת דהא תפארת איהו נובלות חכמה עילאה. 
ומארי עושר לקבל יסוד דעותר&#x27; ושפעא דספירן כולהו נגדי ביה. ומארי עובד&#x27; לקבל מלכות 


דאיהו עלמא דעובד&#x27;. ובמאי דאמ&#x27; ונחלתך איכא למידק דלא אפשר לפרושי דירית להו 
מאחרינ&#x27; דהא כתיב ביה אני ראשון ואני אחרון: 
אבל רזא דמלתא דאמר לקב&quot;ה הא אינון עמך כלומר נשמתהון אתייא מז&#x27; ספירות הבנין ותמן 
אתיין מלעילא מתלת עילאי דז&#x27; ספירן הבנין ירתו להו מתלת עלאי ומשום דנשמתהון אתיא 
מלעילא ומתגלגלי מספיר&#x27; לספיר&#x27; עד דמטו למקום פריחת הנשמות להאי עלמא א&quot;ה. אשר פדית 
כלומר כמו דקליפין סחרין לקדושא הכי הוו ישראל משתקעין ביני אומי&#x27; וקב&quot;ה פריק יתהון 
בכחך הגדול וגו&#x27; כחך היינו בינה דאיהי תוקפא דשאר ספירן. הגדול היינו חסד. ובזרועך 
הגדולה היינו גבורה ומשום דנשמתהון דישראל אתיין מספירן עלאין אמר משה וסלחת 
לעונינו ולחטאתינו ונחלתנו דהא חובי תלת אינון חטאת עון פשע. ועוד איכא רביעאה 
המסורו&#x27; והמיני&#x27; וכו&#x27; וחילול ה&#x27; והא אינון לקבל ד&#x27; קליפין דהא קליפה עילאה דאגוזא 
איהו מריר טובא. ואתהנון מינה בני נשא לצביעת מאני&#x27; וקליפה תניינא איהי תקיפא טובא 


ואתהנון מינה בני נשא לאוקדא ואינון לקבי עון וחטאת דלאו אינון תקיפין כולי האי. 
אבל קליפה שלישית לית מינה הנאה כלל וכן קליפה רביעית לית בה הנאה כלל אדרבה אי בעו 
לקלפה לא יכלין עד דנסבין עמה מאוכלא ומ&quot;ה הני שני קליפין רמיזין לפשע ומסורות וכו&#x27; 
ולא אדכר לישראל אלא עון וחטאת ולא פשע. משום דנשמתייהו אתיין מדרגין עלאין ומשום 
דאתיין מדרגין עלאין גזר עמהון קב&quot;ה ברית דהא ברי&#x27; איהו דגזרי מידי לתרי גזרין 
דאיהו למרמז דהנך דגזרין קיי&#x27; אינון מלאחד&#x27; והכי גזר קב&quot;ה קיים עם ישראל למרמז 
דאינון רבקין ביה דהא נשמתהון אתיין מדרגין עלאין ולהכי קאמר בפ&#x27; קדישא דא: 
אתם נצבים היום כלכם וגו&#x27; הא איכא רמיז רזייא דנשמתין איך קיימין אתם נצבים היום 
היום אתם נצבים. היום נצבים אתם. אתם היום נצבים. נצבים אתם היום. נצבים היום אתם. 
דהא בתר מוסר&#x27; דאיהו לאכנעא תוקפא דמלבושא דרזי דחוייא דאיהו גופא ובהכי מתעלייא 


נשמתא וקאמר אתם דהיינו נשמתין. נצבים אית לכון קיום ועלוייא ע&quot;י דאתחלש גופא 
בלווטייא דמוסרא דהא מאן דממלל עם חבריה מסתכל באנפויי כאילו לא מליל אלא עם 
אנפויי. הכי אמר הכא אתם נצבים עם נשמתין ממלל ולאו למגנא אמור רבנן אתם גם אתם 
לרבות שלוחכם דהא אתם היינו נשמתין ושלוחכם היינו גופין ומה אתם בני ברית דקב&quot;ה 
דאמרן אף שלוחכם דהיינו גופיכם יהיו בני ברית כלומר דיהון דבקין בקב&quot;ה. שופטיכם 
שוטריכם זקניכם שופטיכם היינו חסד דאע&quot;ג דאיהו חסדא ורחמי דינא כליל ביה כמא 
דאוליפתך דאיהו דיינא דפסיק דינא ומ&quot;מ לא מתעסק למגמר דינא. אבל שוטר דרמיז לגבורה 
איהו גמיר דינא וכייף דיקבלון ליה עליהון. זקניכם רמז לתפארת איהו רמיז לישראל סבא: 



אז הגיה ה&quot;ר שלמה. ישראל אין כתיב כאן אלא ראשיכם שבטיכם זקניכם והנה כנור מנגן 
מאליו ואומר הלא אעפ&quot;י שלפעמים אני מפרש שום פירוש על פסוק שאינו כן הלא לפי מאי 
דאיהו ברעותך אני אומר ומ&quot;מ פירושא דאמינא קושטא איהו ועלך רמי ליתובי ליעל פסוקא 
כדכתיב והיינו דכתיב אכן רוח היא באנוש כלומר לפום מאי דאית ברעותא דבר נש הכי 
מחזיין ליה. ונשמת שדי תבינם כלומר אעפ&quot;י כן האי דמפרשי קושטא איהו ואיבעי דיבינון 
יתיה על קרא כדכתיב והיינו דכתיב וביד הנביאים אדמה. כלומר אע&quot;ג דתחזי בקצת נביאי 
דלא הוי בלשון צח ואוף דאיהו באורח משלים כגון נבואת זכריה לאו מיניה הוא דאנא חזון 
הרבתי אלא ממאי דסליק בדמיונא דנביא&#x27; אתו הנך משלי&#x27; ולשון דלאו צח. ואהדר לעניינא 


</div>
