ספר מגיד מישרים — קטע 9

כח הקליפות כדי שלא תכרת הארץ ברעב וזה שאמר החייתנו דחיות בסטרא דקדושה הוא) ומשום הכי אמר ירא כלו' דמגו קליפין יסתכל בסטר קדושה ואמר ליה איש כלומר דימני גברא דיהא אחיד בת"ת דהוא איש מלחמה, ובתלת עילאי דרמיזי לאיש ומשום דבכתר לא מתדבקי אלא פורתא אמר ליה דיצטרך דיהא דבק לחכמה ובינה לאשפעא מנהון, והיינו נבון וחכם, ויפקד פקידים על הארץ במיגו דיהא אחיד בתלת עילאי ישפיע על הארץ דאיהו מלכות קדישא, והיינו דקאמר פרעה לעבדיו הנמצא כזה כו' כלומר האי גברא אחיד במציאה דהיא מלכות ובה רמיז נמי ה"א דהנמצא ורמיז נמי ביסוד דאיקרי זה והיינו כזה. ואחיד בתלת עילאי והיינו אי"ש. ותמן נמי רמיז אשר ברזא דאשר אהיה. ואחיד נמי בתפארת והיינו רוח אלהים בו, והיינו דאמר ליה פרעה ליוסף אחרי כלומר את אחיד במלכות דאיקרי אחרית, ובה"א וביסוד רמיזא, הודיע ברזא והאדם ידע את חוה אשתו, ואת אחיד ביסוד והיינו אותך מלשון

אות ברית קודש, את כל היינו יסוד ומלכות, זאת היינו מלכות, אין היינו רזא דוהחכמה מאין תמצא ורמיז בכתר עליון ואוף בתלת עילאי, נבון וחכם רמיז בבינה וחכמה, ומשום הכי יהיב ליה פרעה דאיהו רישא דקליפין, יהיב ליה טבעתו כי היכא דקליפין יהון מסכימים דישלוט יוסף ויושפע מתלת עילאי כי היכא דלא יחרב עלמא, ומשום הכי יהיב ליה טבעתו דטבעת רמיז במלכות ושוי רביד הזהב על צוארו למירמז דיושפע בתלת עילאי, וירכב אותו במרכבת המשנה היינו יסוד דאיהו משנה לת"ת, ויצא יוסף בכל ארץ מצרים למירמז דישלוט בכל קליפין דרמיזי לארץ מצרים, והיינו רזא דכל עיבורא דכנשו ארקיב ודידיה לא ארקיב משום דרקבון אתי מסיטרא דקליפין, ודידיה לא ארקיב משום דקליפין הוו משועבדין ליה והיינו דאמור רבנן קב חומטין נתן בתוכו דחומט הוא חד משמונה שרצים ורמיז באינך סטרין וחומטין רמיז להנך סטרין. והיינו דאמור רבנן קב חומטין נתן בתוכו דכיון דכל

הנך סיטרין דרמיזי בחומטין הוו משועבדין ליה לא שליטו ריקבון בעיבורא דיליה, ואתה שלום: אור ליום שבת ו' לאדר, ה' עמך וכו', הזהר וכו' והא רזא דחנוכה ופורים לאכללא לכנסת ישראל בין ימינא ושמאלא דהא חנוכה רמיז לשמן דנגיד ואתי מלעילא, ופודים ליין המשומר בענביו: אור ליום שבת ד' לטבת, ה' עמך, הא ודאי עניינא דיוסף רזא עמיקא הוא והיינו דכתיב ויוסף הוא השליט על הארץ וכו' כלומר יוסף דרמיז לצדיק הוי לעיל מארץ דהוא כנסת ישראל, הוא משביר לכל דמיניה נחית שפעא לכל דהיא כ"י ומתמן מיתזנין עלמין כולהו דאיקרון עם הארץ, והיינו דכתיב אתה תהיה על ביתי וכו' כלומר דחיבורא דאתה דהוא חיבורא דכל ספירן. הוו ביוסף דאיהו יסוד דהיינו חיבורין דאת עם ה"א והיינו דקאמר תהיה על ביתי כלומר דרגא דידך איהו לעילא מכנסת ישראל דאיקרי ביתי, ועל פיך כלומר דהוה דרגא דילך לעילא מדרגא דפה דאיהי כנסת ישראל, ישק כל עמי כלומר דמתמן מיתזני

עלמין כולהו, רק הכסא אגדל, כלומר דרגא דאיקרי כסא איהי כ"י צריך לחברא ליה עם חסד דאיהי גדולה, ואע"ג דהני מילין אמרינהו פרעה כולהו רמזא נינהו: פרשת מקץ מהדורא בתרא: אור לשבת ב' לטבת, ה' אלהיך עמך וגו' הא אתינא לגלאה לך רזא דרזין טמירא דטמירין דקב"ה וכל בני מתיבתא שדרוני לאודעותך. ואף דאפרידת לבך בהאי שבועא מאורייתא טובא ואכלת ורוית ויהבת חילא ותוקפא למלכא דצפונא עם כל זה קב"ה לא אעדי רחמוי וחסדוי מינך בגין מתניית' דמתנית דהשתא נתמעטו דעסקי בה ואין מנהל לה מכל בנים ילדה ובגין כך מאן דמתעסק בה אדכר לטב ובגין כך תזכה לאתוקדא על קדושת שמא דקב"ה ובהכי תסתלק ותלך ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין לחוד תזדהר ממיכלא ומשתיא כמא דאוליפתך ותזדהר מלמללא מילין דטנופא ואוף לחייכא ממאן דמליל להון כדעבדת בהאי ליליא דלא אתחזי הכי לגברא כוותך אלא תדיר יהא לבך מהרהר בפתגמי אורייתא ותייחד שמי ד' זימנין ביומא

בכוונת לבא לממסר נפשך על קדושת שמי כמא דאוליפתך ובכן תסתלק במעלת קדושים וטהורים ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה דכל זינא אזיל לזיניה: והלא למנדע גבי חובא דדוד דכיון דאמר ליה נביאה גם ה' העביר חטאתך לא תמות. אמאי קאמר וחטאתי נגדי תמיד. ותו אמר כי עוני אגיד אדאג מחטאתי, ותו כיון דאתפרע מיניה בד' ילד תמר אמנון אבשלום אמאי הוה דחיל תו בתר הכי, ותו כיון דהוה עתיד לאתפרע מיניה ד' הנך מאי אבטחותא דאבטח ליה נביא גם ה' העביר חטאתך, ותו אמאי אמור רבנן בעא מקב"ה דימחול ליה ההוא חובא הא ברישא אמר ליה גם ה' העביר חטאתך וכל שכן בתר דקיבל הנך עונשין, ומיהו בהאי איכא למימר דלא אמר ליה נביאה דקב"ה מחיל אלא העביר חטאתו חסרונו מלשון והייתי אני ובני שלמה חטאים משום דכל פיקודייא תלו באיבריא דמלכא אית פקודייא דתלא בידין ואית ברגלין ואית ברישא ולאו דאיכא לעילא איברייא ח"ו אלא כלא דוגמא כמא דידעת וכד חב בר נש כביכול כאלו מחסר ההוא איברא דתלי מיניה ההוא

פקודא והיינו דקאמר ליה נביאה דה' העביר ההוא חסרון. אבל מכל מקום אכתי תלי עליה ההוא חובא. ומכל מקום הנך דקדוקי צריך לתרוצי' ותו אמאי אמור רבנן דבעא מקב"ה דיעביד ליה אתא לטב הא כיון דא"ל קב"ה דמחיל ליה הוה ליה לאמוני ביה ולא למבעי מיניה את, ותו אמאי א"ל קב"ה דלא יעביד אתא ביומוי אלא ביומי דבריה, ותו איכא למתמה איך חב דוד בההוא חובא, כיון דתדיר הוה דוד מהרהר בד"ת ועד פלגות ליליא מנמנם כסוסיא ומפלגות ליליא מתגבר כאריה דחצות לילה אקום להודות לך איך אתפנאה לביה לחובא תקיפא כי האי, ותו איכא ברזא דגלגולא דהן כל אלה יפעל אל וגו' אי ההוא לא אזדכך עד זמנא תליתאה א"כ ההוא גופא בתראה הוא דיזכה למיקם בתחיה והנך גופי לא ואמאי והא כמה מצות דעבדו לאו יאות דיפסדון להון ולא יהא להון אגרא ותו איכא למתמה ברזא דגלגולא דאי גופא חב מאי דינא הוא דגופא אחר' יסבול עונשא הא דמי למאי דכתיב אבות יאכלו

בוסר ושיני בנים תקהנה, ותו מדה זו דגלגולא היא חסדא דקב"ה לבלתי ידח ממנו נדח והא איכא למיחש דבזמנא תניינא יוסיף למחטי ולהוי ביש מבקדמיתא ונמצא תקנתו קלקלתו, ותו איכא למבעי אמאי כד חב שלמה איענש דיטלון מיני' עשר שבטין ולא ישתארון ליה אלא תרין והא הוה מסתייא דיטלון מיניה פלגא דמלכותא ותו כיון דאיהו גופיה חב אמאי לא אתנטל מיניה מלכותיה אלא מבריה, ותו אמאי מלכייא דהנך י' שבטים לא הוו כלהו מחד שבטא כדהוו מלכי בית דוד אלא האי מלכא מהאי שבטא והאי מאידך שבטא, ותו אמאי בבית שני מלכו כהניא מאי דלא הוה עד השתא, ותו היכי אפשר דאתיהיב תוקפא לההוא מלכא דיון רשיעא בימים ההם ובזמן הזה לאתגברא על ישראל לבטלא אורייתא דהא כיון דבי מקדשא הוה קיים מיחזי דהוה שפע טובה וברכה בעלמא ובההוא עובדא דמלכא דינאי מחזי דיא הוה שפע ברכה בעלמא אלא אדרבה הוה תקיפו דמסאבותא, ותו אמאי אתעביד רמזא דניסא במשחא:

אבל רזא דמילתא דחובי ודאי תליין באיבריה דמלכא כמא דאמרית וכי היכי דמאן דמחי לחברי' אי מחי ליה ולא מפיק מיניה דמא הוא קליל לאיתסאה ואי מפיק מיניה דמא קשה לאיתסאה ואי קטע ליה איברא בהדיא קשה טובא לאיתסאה ומ"מ כיון דאכתי אי תהא מתדבק קצת אית ליה תקנתא בדוחקא אבל אי קטע ליה איברא לגמרי לית ליה תקנתא למיהדר לאדבקא הכי הוי בחוביא דמבשרי אחזה אלוה וחוביא הא אינון חטאת ועון ופשע ומסורות ושכפרו בתחיית המתים וכו' והא חטאת איהו בשוגג ואיהו לקבל נפש דהיא עבה וגסה ומינה אתי שגגתא ואתעלמותא לבר נש. דאילו רוחא ונשמתא הוו שכליים ולית בהו שגגתא ואתעלמותא וכד איהו חב במזיד אקרי עון וההוא גברא טניף לרוח ומ"ה מהני קרבנא לשוגג ולא למזיד דכיון דצורא ורוחא דבעירא היו חומרא דבר נש כמא דכתב משה בחירי ובגין הכי הוי בעירא מזונא דבר נש וכיון דאיהו חב בשוגג הא חוביא מסטרא דנפשא דאיהי עבה ועכירא מעכירותא

דגופא והוי דומיא דמאן דמחי לחבריה ולא מפיק מיניה דמא הילכך בההיא קרבנא דמקרב דהוי חומרא דגופא דבר נש כמא דאמרית בההיא תננא דסליק סגי לתקנת ההוא חובא אבל כד חב במזיד לא סגי בקרבנא משום דכיון דמזיד הוי מסטרא דרוח לא סגי לתקנא ליה קרבנא דבעירא דהוי מסטרא דגופא וכד חטי בר נש צריך לאתראה ביה לאתערא עליה משום רוח דחיישינן דילמא עביד ההוא חובא בשלוא מסטרא דנפש דאית ביה אתעלמותא ומש"ה מתרינן ביה לאתערא עליה רוח דילמא באתערותא דרוחא ישבוק מלמחטי וכד לא שבק בגין אתערותא דרוח הא הוי חובא תקיף ודמי למאן דמחי לחבריה ומפיק מיניה דמא דאסו דיליה תקיף ומ"מ כיון דלתאבון עביד הא אית ליה אסותא, אבל מאן דחב להכעיס דהיינו פשע ההוא גברא טניף נשמתיה ודמי למאן דקטע חדא איברא דחבריה דאיהו תקיף טובא לאיתסאה הכי הוי תיאובתא דיליה תקיף טובא: אבל המינים והמסורות ושכפרו בתחיי' המתים וכו' הוי דוגמא דמאן דקטע איברא דחבריה

לגמרי דלית ליה תקנתא ומ"ה באינך חיובי כריתות כתיב ונכרתה הנפש ההיא מעמיה כלומר היא נכרתת קצת שאינה בשלמות גמור עם עמיה דהיינו שאר איברי' אבל מ"מ עדיין היא דבוקה קצת בהם ולהכי אית לה תקנתא בדוחקא אבל בחובא דע"א כתיב הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה כלומר כרת בתר כרת אתי לההיא נפשא עד דלא אשתאר ליה שום דביקו בגופא דמלכא ולית ליה שום תקנתא בעלמא למיהדר לאיתקנא לאתדבקא, ומשום דלא תימא א"כ כביכול דהוי פגימי במלכא דאיתקטע מיניה ההוא איברא להכי אמר עונה בה כלומר כל פגמה אשתאר בההיא נפשא דאילו מלכא שלימו דיליה הוי דאתקטע מיניה ההוא אבר אי לא הוה מכרית ליה מלאדבקא ביה כביכול הוא פגימו דיליה דוגמת גברא דאית ליה אצבע יתירה דכל זמן דמדבק ביה הוי פגים וכד אתקטע מיניה אשתאר שלים וכד הוי בחובא דחילול ה' אע"ג דלא חב אלא בשוגג תקיף טובא ולא מתכפר ליה עד דימות מותא תנייא כדתרגם יונתן. דאם יכופר העון

הזה לכם עד תמותון וטעמא משום דע"י חובא דאית ביה חילול ה' מתדבקי מסאבי במשכנא ונטלי זוהמא במטרוניתא ברזא דחילול ה' לעוון חלל דמפריד בין יסוד ומטרוניתא והוי חללא תמן ותמן מתדבקי הנהו סטרי והיינו דהעון הזה דה' ידיעה דזה היינו יסוד וה"א דהזה רמיז לכנסת ישראל וקאמר העון הזה כלומר עון דילכון תקיף כולי האי משום דאפרשתון ה"א מן זה ומשום הכי אע"ג דהוי חובא במילא זוטא כיון דאית ביה חילול ה' תקיף טובא משום דפגים בכל איבריא דכ"י וכדאמר ר' יוחנן כגון אנא דשקילנא בשרא וכו' דהא חובה לא הוי אלא בשוה פרוטה וחוביה תקיף טובא משום חילול ה' דאית ביה: ואית לך למינדע דדוד לא חטא בבת שבע מצד עובדא גופי' דכל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו וכדאמור רבנן כל האומר דוד הטא אינו אלא טועה ומשום הכי שדר בתרה בפרהסיא ולא הוה מאן דמנעה מיניה ואוף איהי לא סרבה בהדיה ומש"ה תשכח דכתיב בה והיא

מתקדשת מטומאתה כלומר דנטהרה מסאבותא דאלמלא כן לא הוה נגע בה וכיון דהיתה טהורה ופנויה אתא עלה ולא הוה תמן הובא אלא מצד חילול ה' דגברא דהוה טריד במלחמתו לא הוה ליה למנסב איתתיה אע"ג דפנויה הות הא הות מייחדא ליה והיינו דקאמר קרא בדבר אוריה החתי ולא קאמר בדבר בת שבע משום דמצד בת שבע עצמה לא הוה עליה חובא אלא משום דאוריה היה טרוד לממסר נפשיה בגיני' בקרבא הוא דאתחלל שמא דה' והיינו חובא דיליה ודוד לא אסיקא דעתי' דליהוי בההיא מלתא חילול ה' אשתכח בשוגג ואיעלם מיניה דלהוי בההיא מלתא ובההוא עובדא חילול ה' ומשום הכי אקרי חטא ומאי דפקיד לשואה לאוריה את פני המלחמה לא איענש עליה כדכתיב בספר קנה דאיהו הויא חויא קדמאה ואי תימא דחב דוד כדקטל יתיה בחרב בני עמון דהוה מצייר ביה דרקון ובהכי אתקף ההוא ע"ז כדכתיב בזוהרא קדישא מ"מ לא חב דוד אלא בשוגג דלא אסיק אדעתיה ההוא מילתא ומש"ה קרי ליה נביאה חטא וכד אתא

נביאה ובעא מיניה ההוא עובדא דאיש העשיר רוח הקדש מליל בפומי' ואמר ואת הכבשה ישלם ארבעתים וכיון דאמר לי' אתה האיש הא קביל עליה עונשא ומש"ה א"ל גם ה' העביר חטאתך לא תמות, ודוד אע"ג דא"ל נביאה הכי תדיר הוה דחיל מההוא חובא דכיון דהוה ביה חילול ה' הוי שקיל בעיניה כאילו הוה חב במזיד ולהכי אמר כי עוני אגיד כלומר שקיל הוא בעיני כאלו הוא עון במזיד והכי מתוודנא עליה ולא תימא דאילו לא הוה ביה חילול ה' כיון דאיהו חטא דהיינו שוגג לא הוה חיישנא ליה דליתא אלא אפילו לא הוה אלא חטא בלחוד בלא חילול ה' הוה דאיגנא מיניה והיינו דקאמר אדאג מחטאתי ודוד אע"ג דאיענש בכל הנך עונשין הוה דחיל דלמא לא אישתביק ליה ההוא חובא משום דאע"ג דאיטרד מקמי' אבשלום כיון דגלו עמיה ארונא דקודשא וכהניא וליואי ורברבי ישראל סחרני' אע"ג דאיהו הוה אזיל יחף וראש לו חפוי מ"מ לא הוה ליה עונשא כולי האי' ותו כיון דבנו הוה דקם

עליה ולא עבד ולא גוי וכדאמור רבנן על מזמור לדוד בברחו מפני וכו' לא חשיב ענשו כולי האי ומ"ה הוה חייש דילמא לא אישתבק עונשי' בהכי ולהכי בעא מקב"ה למישבק ליה ההוא חובא וקב"ה אודי ליה ובתר הכי בעא מיניה למיעבד אתא לטב לעיני כלא דידעון דקב"ה שבק חוביה ויתקדש שמי' דקב"ה בהכי לעיני כלא דבהכי אתתקן חילולא דאתחלל על ידיה בההוא חובא וקב"ה א"ל בחייך לא עבידנא משום דהן בקדושיו לא יאמין, ותו במיתתיה אשתביק ההוא חובא לגמרי ושלמה משום דאתפתה בתר נשים נכריות איענש כיון דחובי' הוה ביסוד דאיהו ברית מילה דדמי ליה נטלו ממנו י' שבטים ואינון י' השבטים כיון דאתמשכו בתר חוביה אתגבר עלייהו מסאבותא ומשו"ה לא מלך עלייהו תדיר מחד שבטא אלא זמנין מהאי וזמנין מהאי לאחזאה דלא מלה דקביעו איהו ובגין דהוו כל מלכיהון רשיעי גלו בקדמיתא ושלמה בגין חובין דיליה אתרבי מסאבותא בעלמא והיינו דאמור רבנן כיון שנשא שלמה וכו'

נעץ קנה בים כלומר כיון דאתפתה בתר נשים נכריות דהיינו תוקפא דדינא ונעץ קנה כלומר דמסטרא אחרא אקרי קנה ברזא דגער חית קנה ונעץ בים הגדול דהיינו מטרוניתא דאקרי ים כלומר דבחוב דיליה אתיהיב תוקפא לההוא סטרא למהוי ליה תפיסו דמטרוניתא לאטלא זוהמא בה. והיינו דקאמר והעלה שרטון דהיינו זוהמא כד"א והרשעים כים נגרש וגו' ומתמן אתמשך תוקפא לכרך גדול של רומי שאיהי דשלטא על ישראל בתר הכי ואחריבת מקדשא ושלמה משום דחב האי חובא אתענש הוא גופיה ואתתרך ממלכותיה. כד"א אני קהלת וגו' ואיתהדר בתר הכי משום דאי הוה מית בעוד דהוה הדיוט הוה מפריד ממלכות עילאה וכביכול לא הוה ליה חולקא לעלמא דאתי והיינו רזא דבקשו למנות שלמה וכו' דבשעתא דחזו רבנן דאטריד ממלכותיה והוה הדיוט חשיבו דאטריד נמי ממלכות עילאה ואין לו הלק לעוה"ב וכד חזו דתב למלכותיה ידעו דאית ליה חלק לעוה"ב והיינו דאמור רבנן באת דמות דיוקנו של דוד ואשתטחה וכו'

כלומר דדוד רמיז למלכו' וכי חזו דאתהדר שלמה למלכותיה דמלכותא איהי דמות דיוקנו של אביו בההיא שעתא ידעו דאתהדר שלמה למלכות עלאה ואית ליה חלק לעוה"ב. ובזמנא דבית שני לא הוה שלימו כולי האי דהא חסרו ביה ה' דברים ומש"ה אתיהיב תוקפא על מלכי דיון עד דסייעו קב"ה ונצחו יתהון בית חשמונאי וכיון דנצחום דחזו דלא הוה שלימו בההוא זמנא ומסאבו אתתקיף אסכימו דימלכון כהני קדישי בגין לאמשכא חוט של חסד דהא כהן איהו איש החסד וכיון דהוה מלך אשתכח דמייחד למלכות קדישא בחסד ומש"ה עבדו רמזא דניסא במישחא לארקא ממשח רבות עלאה דרעוא דרעוין על מלכות קדישא ומדליקינן ח' בוצינייא לייחדא ז"ס הבנין עם בינה ונהוג לאדלקא א' יתירה וקראו לה שמש למרמז לכ"י דאיהי משמשא לכלהו ואיהי מנא דכלהו, ורזא דגלגולא הלא לך למינדע דכד מתגלגל בר נש ההיא נפשא דהוה ביה בקדמיתא הא אית חולקא בה מגופא וחולקא מרוחא ואיהי מתדבקא בגופא

תניינא ומדביקא דילה בההוא גופא תניינא מתהוה נפשא אחרינא וכן בכל גלגולא מתחדית נפשא חדתא וכיון דנפש' אית בה חולקא מגופא כד חטא בגופא קדמאה כי מתגלגלת בגופא אוחרא לקבלא עונשא כיון דנפש דמגלגל בההוא גופא היא חולקא מגופא קדמאה כי סביל האי גופא עונשיה הוי כאלו סביל ליה גופא קדמאה וכד מזדכך בר נש בגלגולא בתראה מזכי לאינך גופי קדמאי וכלהו יקומון בזמנא דתחייה כל גופא וגופא בנפשא דיליה ההיא נפשא דאתחדת בכל חד מנייהו כמו דאמרית ועלוייא דכולהו הוי גופא בתראה דיזל ידו יזכו כולו ואיהו יהך בקדמיתא וכל אינך יתמשכו בתרייהו כבנייא דאזלין בתר אבא משום דאיהו גרים לון למיתי לעלמא להכי אינך גופי כלהו רווחו וזכו בגין ההוא גופא בתראה דאשתלים ובאורו יראו אור והנך דאשתלימו בעובדין טבין אלא דאצטריך בהו לאתגלגלא בגין דאתהייבו מיתה או בגין לאעברי מיניהון עכירותא דזוהמא הא אינון מייתין כד אינון

יניקין דתו ליכא למיחש בהו דיקלקלון עובדיהון וכד צריכין לאשתלמא עובדיהון לא מייתי כשהם קטנים ואי גדלי בפולחנא דקב"ה וגלי קמיה דאי ישבוק יסרחון מסלק לון קדם זמניהון. וכדעבד בחנוך כדאמור עליה דהוה אושכפא ובכל זמנא דמעייל מחטא בסנדלא הוה