{"bookId": "kabala-a5501c8f1a43", "part": "1", "torah": "10", "title": "פירוש הרמק לספר יצירה — קטע 10", "hebrewTitle": "קטע 10", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-a5501c8f1a43/1/10/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-a5501c8f1a43/1/10/", "segments": [{"index": 1, "he": "אבל קו\"ף עם היותה מתקנת הדין קצת מצד מה שהיא באה מן השמאל אל הימין, עם כל זה \nבהיותה משפעת היא מושכת גם כן שפע הימין אל השמאל קצת אל סטרי טהרה. וזהו פשיטות ר' \nשל קו\"ף שהיא באה עד כנגד האמצע ועוד להמשיך השפע במזיגת דין, ועם כל זה רובו דין \nאל התחתונים כדפרישית. ואף החצונים נכללים בה בסוד השמאל שהוא גבורה, וזהו רגל קו\"ף \nדאחידא בשמאלא ומשיך לתתא חוץ מן האות שמורה חוץ ממקום טבעה והקדושה. ובזה הרגל \nתלויים אף אותם שאינם קדושים עם קדושים, כפי סדר השתלשלות מדרגה אחר מדרגה עד השפל \nשל המדרגות. ומטעם זה יש קצת דמיון בבחינה זו אל הוא\"ו עם הקו\"ף, ועם כל זה וא\"ו \nעולה למעלה: \nומילואם וא\"ו קו\"ף, וצירופם וא\"ף קו\"ו, וקפא\"ו ו', פו\"ק וא\"ו, וכמוהם רבים: \nהששי ז\"צ. כבר פירשו בזוהר כי הזי\"ן ענינה י' על ו', ויו\"ד איהי שכינתא, ו' בעלה, \nוהיא עטרה בראש בעלה, ולא בעלה ממש אלא יסוד, דהיינו וא\"ו זעירא, וכן פירשו \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "בתיקונים. ואולם היא על בעלה בסוד שלש בחינות שיש בו, האחד בחינת הימין שמקבלת מן \nהימין, והשני בחינת השמאל שמקבלת מן השמאל, והשלישי בחינת האמצע. וזהו סוד ויס\"ע \nויב\"א וי\"ט דסלקין תלתא ווי\"ן י\"ח, והיינו יסוד שנקרא ח\"י, והם ח\"י ברכות לראש \nצדיק. ולכך היא עטרה עליו בסוד כתר כהונה אל הימין וכתר מלכות אל השמאל וכתר תורה \nבאמצע, והיינו שלשה עוקצים שיש אל ראש הזי\"ן, והרביעי כתר שם טוב עולה על גביהן \nוהיינו סוד העלם היסוד בכתר, ומשם יש לו בחינה דקה רביעית כענין הדעת אל הת\"ת, ואף \nתמן רכיבת, והוא כתר שם טוב שהוא על הכל. וכן בבחינות אלו להפך הם אל הצדיק, כי \nצדיק הוא סוד י' יסוד על נו\"ן שהיא מלכות, ומה דהות תמן לעילא עטרה היא לתתא אתר \nבית מותבא ליה, ולכך היא נ' נפילה תחת רגלוהי, ולכך לו צורת י' דקמיט בגוייהו שלשה \nבחינות הנזכרות שהיו למעלה בבחינת וא\"ו, דהיינו פשיט לון לעילא לסלקא לה, והכא קמיט \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "לון לתתא לנחתא עלה השפע משלשה בחינות. וכן היא נו\"ן מקבלת משלשה שבו שלשה שבה, \nוהיינו נ' שיש בה י' בראשה נגד החסד, וגופיה ו' נגד הת\"ת, ומושבה נגד הגבורה, והם \nשלשה בחינות נגד שלשה. נמצא זי\"ן וצד\"י ענין אחד להם, ומפני מעלת הזי\"ן על הצד\"י \nכדפרישית לכך זי\"ן על צד\"י: \nומילואם זי\"ן צד\"י, וצירופם זיי\"ן צ\"ד, ציד\"י ז\"ן, ז\"ד ציי\"ן, די\"ץ זי\"ן, ציי\"ד \nז\"ן: \nהשביעי ח\"פ. שתי אותיות אלו קרובות במספר כנודע, וגם שכנות שזו לחי\"ך וזו לפ\"ה. \nאמנם חי\"ת ימצא בה שהיא אכסדרא, וה\"א גם כן אכסדרא אמנם ה' היא פתוחה משני מקומות, \nוזו אינה פתוחה אלא ממקום אחד, מורה על צד המעלה סתום שאין בו השגה כלל, ולכך היא \nמבוי שאינו מפולש שאין הדעת עולה משם ולמעלה. והטעם שהיא בינה שמינית ודאי ובה סוד \nחכמה וסוד חיים, ואין לעלות למעלה ממנה. ועניינה היות הדעת שהוא הת\"ת למעלה סוגר \nואוחז תרין עטרין דאבא ואימא, ולכך בזוית ימין שם יש עובי מורה על אבא לגבי חסד, \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "ובזוית שמאל אימא לגבי גבורה, ונחית לון לתתא הני תרין עטרין. והסוד יו\"ה ברא בין \nאבא ואימא, ומשיך מתמן אותם העטרות הנעלמות בתוכן, ומשם נמשכות דרך הקוים להשקות \nהספירות. והיינו נמי י' שיורד על נצח וה' שיורד על הוד: \nאמנם פ\"ה לה בחינה זו גם כן כדפרישית, אבל לא בדרך זה אלא ד' היא הבינה ומושכת אליה \nהיו\"ד עם סוד הדעת הקושר שתיהם יחד, ומשם הכ' שבה מושכת אותה דרך הימין וגם אל \nהשמאל בסיבוב ענין הפ\"א שהוא מן הבינה אל החסד ואל הנצח, ומשם אל השמאל אל הגבורה \nהוד. והיינו המשך שלשה קוים של (הכ') [הפ'] ולא בדומה ממש אל החי\"ת. לכך חי\"ת גובר \nעל פ\"ה: \nומילואם חי\"ת פ\"ה, וצירופם פ\"ת הח\"י, הפ\"ת ח\"י, ח\"פ ית\"ה, וכיוצא רבים: \nהשמיני ט\"ע. הטי\"ת היא מורה אל סוד האצילות כולו בכלל, וזה במה שיורד אל נקודת \nהעוקץ השמור בתוכו יורה על הדק הנעלם המחיה העולמות כולם, והוא כסא אל המאציל, ולכך \nנכנס בפנימיות האות להורות שאין יכולת בכל הנקרא במציאות אם לא על ידי סבה זו שהוא \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "על כל ובתוך הכל, והכל שואבים ממנה החיים, והוא למעלה ולמטה ומצדה ימצא הכל. זהו \nסוד המשך האות אל האורך והרוחב סוד המדות, ונקודה זו כמרכז בתוך העגולה, כי היא \nהנותן מדה לכל המדות כרצון המאציל. ואולם למטה מנקודה זאת סוד תשעה נקודות שהם סוד \nמרכבה אל הנקבה כדפירש הרשב\"י ע\"ה בסתרי אותיות, והיינו ט'. ולהיות אותיות מאל\"ף \nועד תי\"ו טי\"ת מרכבה ליו\"ד, לכך יו\"ד היא מצויירת ראש לכל האות בצדה השני, מורה אל \nהיות המאציל הזה קודם לנאצליו ומאוחר לנאצליו. והנה בהתפשט למעלה הנקודה הנעלמת \nכזה, יורה על קדימתו לכל, ובהיותו למטה יורה על חיותו לכל, ובהיות ראש לסוף היו\"ד \nואינו בראש יו\"ד כזה, יורה כי בסוף הנאצלים הוא גם כן, שהוא הנותן סוף לכל סוף והוא \nראשון והוא אחרון. גם כן יורה כי המדות עצמם הם זו למטה מזו, אמנם בבחינת מאצילם \nכלם שוים למטה, ראש בסוף סוף בראש כחשיכה כאורה. גם כן יורה כי על ידי הספירות \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "נקשרות נעוץ סופם בתחלתם ותחלתם בסופם, וזהו קשר אות זה ראשו בסופו וסופו בראשו: \nאמנם בעי\"ן יש קצת מעניינים אלו, שהוא הרמז אל השגחת העין העליון בעין התחתון בסוד \nכי עין בעין יראו, והיינו סוד ההשגחה שאין הסתר והעלם אליה לעולם, והיינו עינא \nדאריך דלית ליה גבינין מורה שאם רגע אחד השגחתו יסתלק יספו כלם כרגע, ובהשגחתו מחיה \nהכל ומעמיד הכל. וזהו סוד צד ימין שבעין שהוא למעלה ויורד למטה, ועין שמאלי שהוא \nסוד הזעיר הוא תלוי בו כקמיע בזרוע, כתינוק בחיק אביו, כן אריך אנפין סובל הכל \nומחיה הכל וזן הכל בכח מאצילו כדפרישית. ואפילו תחתונים למטה משבע הנאצלים, דהיינו \nמה שיורד העין למטה משבע, שנית כלם אינם עומדים אלא בכחו הגדול, וזה משך העין למטה \nאפילו בשמאל. וזהו שאמרו בתיקונים וקב\"ה נהיר בעשר ספירות דאצילות ובעשר דבריאה \nובעשר כתות דמלאכין ובעשר גלגלי רקיעין. ולכך אותיות אלו קרובות זו אל זו, ועם כל \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "זה ט' גובר בלי ספק: \nומילואם טי\"ת עי\"ן, וצירופם נט\"ע ית\"י, תטענ\"י י', תט\"ע יי\"ן, וכמוהם רבים: \nהתשיעי י\"ס. אין ספק שהיו\"ד היא נקודת חכמה, והיא תקרא נקודה כי כמו שהנקודה ראש \nלכל כנודע, כן החכמה ראש לכל הספירות. וכמו שהנקודה יסוד לכל מוסד אם עגולה או איזה \nדבר שיהיה מן החכמה יסוד ממה שנכנס בגדר יש. אמנם קדם אליה האין והוא הכתר, לכך היא \nמורה באצבע אל הכתר הקודמת. וממנה נמשך כל העגולה וכל מציאות הספירות, לכך היא מראה \nבעוקץ למטה כאלו אומרת זה שלמעלה ממני נתן בי כח להתאצל ולהתהוות זה שלמטה ממני. \nוהנה מן היו\"ד שהיא נקודה יתפשט ההיכל שהוא בינה, ובינה זו היא היכל בת חמשה ה\"א \nשבה, ועל ידי הנקודה שבתוכה היא עולה ששה דהיינו ס' ששים כיצד עשר פעמים ה' הם \nחמשים, וי' עצמ' הם ששים, והיינו סוד עגולה סתומה, כי הנקודה בהיכלה, ולכך היא \nסותמת הכל ואינה פתוחה אלא אחר התעלם הנקודה ממנה, כענין הנקבה שאינה מוציאה \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "התולדות מצדה אלא בהסתלק הזכר מעליה, וכן בינה אינה פותחת אסיריה ביתה אם לא בהסתלק \nהחכמה. אחרי כן היא בחינת מ', ואחרי כן ה', ופותחת ומראה האצילות שבתוכה לחוץ, וזהו \nס' שהיא סתומה. והדרך הנכון י' היא סתומה מכל צד, וסמ\"ך היא פתוחה מבפנים וסתומה \nמבחוץ קרובה אל היו\"ד בבחינה אחת, ולכך הם קרובות זו לזו י' ס'. ויו\"ד דקה ונעלמת \nיותר ולכך היא גוברת על סמ\"ך: \nומילואם יו\"ד סמ\"ך, וצירופם וסמ\"ך י\"ד, סמ\"ך יד\"ו, ס\"ך מיד\"ו, כי\"ס דמ\"ו, וכמוהם \nרבים: \nהעשירי כ\"נ. אלו האותיות הפכיות זו מזו ממש שהרי כ' כתר ונ' נפילה, האמנם כ\"ף יורה \nעל סוד המלכות שהיא כ\"ף אחת עשרה זהב מלאה קטרת, והיא בשמאל למטה גבורה תתאה דאתי \nמגבורה עילאה, וימינא אחיד בה וסליק לה לעילא לאתר דלא שליט בה עינא. וזה סוד שהיא \nנמשכת עשר מלמעלה למטה, ולכך היא בשפל המדרגות, ובסילוקה היא עולה עד הכתר להיותה \nשם כתר, והיינו עשר ממטה למעלה שהוא עשרים. וזהו סוד כתר יתנו לך ה' אלהינו דהיינו \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "סילוק המלכות להיותה כתר מלמטה ממקומה שמאלית נוטה אל השמאל גבורה, משם באה דרך הוד \nויסוד אל הנצח, והוא ק\"ו אשר למטה, ומנצח עולה דרך ת\"ת וגדולה שבימין אל החכמה וזהו \nקו הימין, והיינו יתנו לך ה' שהוא חכמה, ואחרי כן בא אל הבינה וזהו אלהינו. ולכך קו \nאל הימין אל השמאל. ואחרי כן היא נאחזת בכתר בכח אבא ואימא, וזהו עוקץ שעולה להיותה \nכתר, דהיינו בחינת אימא בכתר: \nאמנם נו\"ן יש בה הירידה ולא העליה, ולכך היא י' למעלה ונמשך מדרך הימין למטה בשמאל, \nושם היא מדרגה עשירית ואינה עולה להיותה כתר כמו כ'. אמנם יש לה דרך להתעלות בהיות \nהאור מתרבה בה עד שתוכל להאיר ממטה למעלה, וזהו בהיותה מלאה שפע מבעלה במילואה כזה \nנו\"ן, שאז בעלה וא\"ו מעלה אותה אל הכתר אימא עילאה, ושם היא נו\"ן פשוטה, ואז \nבמילואה קרובה אל הכ' ולכך יתייחסו שתיהן, וכ\"ף לעולם גוברת: \nומילואם נו\"ן כ\"ף, וצירופם פ\"ן וכ\"ן, פנ\"ו כ\"ן, כנ\"ו פ\"ן: \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "האחד עשר ל\"מ. האותיות האלה שכנות וקרובות במאד מאד, כי ל' ירצה סוד הדעת המתעלה אל \nהכתר ושם יונק השפע, וראשו יורה על קבלתה מחכמה ובינה, ולכך יש לה ראש למעלה בסוד \nהיו\"ד, ויורד למטה בסוד הדעת, שהוא יונק משתיהן. ואחרי כן הוא משפיע למטה בסוד כ\"ף \nשהיא מלכות כף אחת וכו', והיינו סוד יהו\"ה, י\"ה בראשה, ו' פשיטות צוארה, גופה למטה \nה'. ובסוד זה ממש למטה מ', אלא שמורה אבא על ברתא אימא על ברא, בסוד ה' בחכמה יסד \nארץ. הנה גוף המ' בצד שמאל על ו' שהוא בת\"ת יש בו ראש והוא אימא, והגוף עצמה בימין \nשהיא כמו כף יש לה ראש והיא אבא. והיינו י' לגבי ה', ו' לגבי ה', בסוד יהה\"ו. וזה \nצירוף אחד מצירופי ה' הטובים. ולכך ל' שהוא השם ביושר גובר על מ', וקרובות זו לזו \nמאד: \nומילואם למ\"ד מ\"ם, וצירופם מלמ\"ד מ', ממלמ\"ד, מלמד\"ם, וכמוהם רבים. ובזה נתבארה זאת \nהאלפא ביתא בס\"ד: \n(יד) א\"ג ד\"ת ה\"ש ו\"ר ז\"ק ח\"ץ ט\"פ י\"ע כ\"ס ל\"נ ב\"מ: \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "האחד א\"ג. נודע בענין האל\"ף שבה יחוד זכר ונקבה דהיינו י' תחת ו', ואחר ייחודה היא \nזוכה ועולה להיותה עטרה על ראשו וזה יו\"ד על וא\"ו. ואין ספק שאין לה יחוד עם בעלה \nאלא ביסוד. ולענין שתי בחינות אלו אל המלכות עם הת\"ת הם אצלינו פירוש אוזר ישראל \nבגבורה, כי ישראל הוא תפארת, האזו\"ר הוא הדבק אל מתני איש היא המלכות, ומצד בחינתה \nלמטה היא נקראת גבורה שהיא יונקת מצד הדין, ולכך היא בצד שמאלית כי מצד הגבורה הוא \nהמיעוט ורדתה למטה. או ירצה שמצד הגבורה היא מיוחדת עם בעלה, כי משם התעוררות הזווג \nכדפירשו בתיקונים יצר הרע לעילא איהי גבורה. ולעניין הבחינה השנית שהיא עטרה על \nבעלה אומרים עוטר ישראל בתפארה, בפאר לא אמרינן אלא בתפאר\"ה, דהיינו מלכות בהיותה \nלמעלה עטרה מפוארת על ראשו. וזהו סוד אל\"ף שיש בה בחינת עטרה ובחינת שרפרף תחת \nרגליו. והוא\"ו האמצעית הוא הת\"ת, ולמטה יו\"ד תחתונה רגלה ארוכה קצת לכלול שם היסוד \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "שעל ידו היחוד: \nאמנם גימ\"ל גם כן יכלול שתי בחינות אלו, בחינת היותה עטרה היינו ראש גימ\"ל שהיא כמו \nיו\"ד על וא\"ו, אמנם אינה בצד ימין כיו\"ד של אל\"ף, אלא בצד שמאל קצת מפני שהיא עטרה \nעליו מסטרא דאימא לא מסטרא דאבא אל\"ף. ואחרי כן נמשכת וא\"ו בקומה זקופה להורות לה \nבחינה למטה, ועם כל זה בחינתה בצד ימין, והיינו עוקץ למטה מהגימ\"ל והיא בצד ימין, \nוהיא תחת בעלה ממש, והיסוד הוא הנמשך מהימין אל השמאל למעלה ממנה למטה מבעלה, \nובחינה זו הוא היסוד מצד ימין ונטיל לשמאלא וכדפירשו בתיקונים. ונמצאו אל\"ף גימ\"ל \nשוים בקצת, ועם כל זה אל\"ף על גימ\"ל: \nומילואם אל\"ף גימ\"ל, י\"ם פל\"ג א\"ל, יפל\"ג מא\"ל, יפג\"ל אל\"ם, ג\"ם א\"ל לפ\"י, אל\"י \nפלג\"ם, אלי\"ל פג\"ם, אלפ\"י גמ\"ל, וכמוהם רבים: \nהשנית ד\"ת. נודע ענין דל\"ת שיש לה קרן זוית, ואותו קרן הרמז בו אל היו\"ד בלי ספק \nוכן פירש הרשב\"י ע\"ה. והוא פושט הנהר שהיא בינה הנה והנה אל הימין והשמאל, ואותו \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "עצם החכמה כלילת בגוה, נמצאת בד' כלילין כחדא חכמה ובינה עם חסד וגבורה, והיינו \nשהיא עולה ארבעה נגד ארבע מדות אלו. והנה ת' היא כוללת ארבעה אבל לא בדרך זה, כי ר' \nשבה הם חסד וגבורה, והחכמה נסתלקה שאינה שם בעצם. אמנם הת\"ת היא בה אבל בשמאל, והיא \nממטה למעלה בסוד י' שהיא הרביעית שהיא רגל ת' ותשכב מרגלותיו, ושם אחוזים קצת \nהחצונים. ומפני זה דל\"ת למעלה מת' בלי ספק: \nומילואם דל\"ת תי\"ו, וצירופם יו\"ד לת\"ת, לתת\"ו י\"ד, ת\"ת ליד\"ו, ל\"י תוד(ו)\"ת, דתו\"ת \nל\"י, תולי\"ד ת', ת\"ל ידו\"ת: \nהשלישי ה\"ש. אלו הם קרובות במאד מאד בצורתם ועניינם, שהם שלשה ווי\"ן בה' ושלשה \nווי\"ן בש', וכן בתיקונים מייחס שי\"ן בבינה או במלכות במקום ה', אמנם ישתנו שה' הוא \nסוד אילן מלמעלה למטה, לכך שורש האילן א', והוא יו\"ד שבקרן זוית, ומשם מתפשטין \nהענפים אל הימין ואל השמאל והאמצע. אמנם שי\"ן מתפשטין הענפים משלשה מקורות שהם שלשה \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "ראשים, והבטתם אל מקום אחד הפך ה', ולזה ה' על שי\"ן: \nומילואם ה\"א שי\"ן, וצירופם ה\"ן אי\"ש, הי\"ן א\"ש, אי\"ן ש\"ה, נ\"א יש\"ה, וכמוהם רבים: \nהרביעי ו\"ר. ענין וא\"ו פירשנו לעיל שהוא סוד נטייתו אל השמאל הפיכת פניו לגבי אימא. \nוכן ענין ר' ממש, ועוד הוסיפה עליה שהיא בעצם רודפת אחר השמאל שנתפשטו פני הוא\"ו \nבעצם עד הבינה, לכך היא נקראת רי\"ש שיש בה משמעות רא\"ש מצד הדין היפה, ור\"ש ועונ\"י \nמצד הדין. וכן וא\"ו פעמים מטה האלהי\"ם מצד הדין להכות לרשע כדי רשעתו במספר, פעמים \nמטה כלפי חסד. ולכך הם שוים, והוא\"ו על רי\"ש שהיא עדיפא מינה ודאי: \nומילואם וא\"ו ר\"ש, וצירופם וראש\"ו, ראש\"ו ו', ושר\"ו א', ש\"ר וא\"ו, שא\"ו ו\"ר, רו\"ו \nא\"ש, וכמוהם רבים: \nהחמישי ז\"ק. כבר פירשנו כמה פעמים כי הזי\"ן הוא ברתא דמלכא דאחידא בהדא, כלי זין \nנגד החצונים כדי לבטל הקליפות, ולכך היו\"ד היא אבן דאתגזרת וכו' וא\"ו זעירא דקמיטת \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "גרמה מעלייהו שלא להשפיעם בסוד רחצתי את רגלי איככה אטנפם. ולא כן קו\"ף שאינה יכולה \nלהשמר מהם, מחמת שאין ראשה י' אלא רי\"ש שהיא בחסד ובדין כנודע, לכך היא וא\"ו משוכה \nמקבלת מצד יניקת' ומשפיע' מחלקם מן השמאל, וזהו פשיטות רגל קו\"ף בהם. ולכך הם דומים \nבקצת, אלא שזי\"ן היא יפה מקו\"ף ולכך היא על קו\"ף: \nומילואם זי\"ן קו\"ף, וצירופם זק\"ף נו\"י, נזקו\"ף י', ק\"י נזו\"ף, נז\"ק פי\"ו, פו\"ק \nזי\"ן, וכמוהם רבים: \nהששי ח\"צ. ואולם כבר פירשנו לעיל ענין חי\"ת שהיא סוד חטוטרת שבו הסתלקות הדעת מעלה \nמעלה, והתפשטות הימין והשמאל מטה מטה להמשיך השפע, וכדפרישית סימן י\"ב. ופירשנו \nלעיל עוד היות צד\"י הפך מזה, שבה יניקת מן הימין אל היו\"ד האחד שהוא יסוד, ויניקת \nהשמאל אל היו\"ד השנית שהיא סוכת דוד הנופלת, זה אל הימין וזה אל השמאל. ואין ספק \nשהם מתייחסים זה תחת זה לקבל זה מזה, כזה , ולכך קרובות זו לזו והם זו למטה מזו \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "כראוי להם: \nומילואם חי\"ת צד\"י, וצירופם חצי\"ת י\"ד, תח\"צ יד\"י, דח\"י צי\"ת, ח\"י תצי\"ד: \nהשביעי ט\"פ. כבר פירשנו לעיל ענין הטי\"ת היותה רמז אל סוד חיות הכל מתפשט בנאצליו \nוזולתו אין להם קייום והעמדה, כדפרישית בסימן י\"ג. וגם פ\"ה יורה ענין זה, כי הוא כ' \nסוד עשר ממטה למעלה ועשר מלמעלה למטה. וסוד הכנס י' לתוכם מורה על התפשטות הכתר עם \nהחכמה, והרוכב עליהן אל תוך העשר הנעוצין סופן בתחילתן ותחילתן בסופן. וזה בסוד \nשלשה ראשין שהם אי\"ן סו\"ף כת\"ר חכמ\"ה שפירש הרשב\"י בשעת פטירתו, ופי' בשערים \nהקודמים מקומות רבים. ועם כל זה טי\"ת יורה בעצם על הסוד הזה, ולכך היא גוברת על \nפ\"ה: \nומילואם טי\"ת פ\"ה, וצירופם טיפ\"ת ה', טפ\"ת י\"ה, ת' טיפ\"ה, וכמוהם רבים: \nהשמיני י\"ע. כבר פירשנו לעיל כי היו\"ד לה שלשה ראשין, האחד חכמה והשני בינה, והיינו \nימין ושמאל, והשלישי דעת, בזולת העוקץ העליון. ואפשר שזה הוא שלשה יו\"דין שביו\"ד, \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "וכן נראה בקצת מקומות מהתקונים. והסוד הזה נעלם במקור שהוא יו\"ד חכמה. אמנם בעי\"ן \nשהוא התפשטות האור מתגלה ענין זה, וזהו עי\"ן לה שני ראשין שהם חכמה ותבונה, \nומתפשטים ענפיהם עד דעת, ודעת הוא יוצא מחכמה ובא אל הבינה. וזהו נטיית רגל עי\"ן מן \nהימין אל השמאל. ומאימא מתפשט לכל להשפיעם ולהמשיכם. וזהו סוד י' שהיא עי\"ן, ולכך \nקרובות זו לזו. ועם כל זה י' רכיב על עי\"ן, שהיא למעלה ממנו: \nומילואם יו\"ד עי\"ן, וצירופם ידעונ\"י, י\"ד עונ\"י, ידעונ\"י, ענ\"י יד\"ו, עד\"י נו\"י, \nעו\"ד יי\"ן, וכמוהם רבים: \nהתשיעי כ\"ס. כבר פירשנו כי כ' היא כתר בינה, והסוד עשר ממטה למעלה וכו'. ונודע כי \nהסמ\"ך קרוב לעי\"ן זה שיש בה צורת כ', ועוד סתימו דעגולה המורה בבינה גם כן שהיא \nסתומה. אמנם אין בין סמ\"ך לכ\"ף אלא שהסמ\"ך סתומה והכ\"ף פתוחה, לכך הם קרובות זו \nלזו. וכ\"ף שהיא פתוחה ומורה המשכה למעלה מכ\"ף. והם מתייחסות: \nומילואם כ\"ף סמ\"ך, וצירופם פ\"ס מכ\"ך, פ\"ך מס\"ך, מכ\"ף ס\"ך, כ\"ס כפ\"ם, וכמוהם רבים: \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "העשירי ל\"נ. אין ספק שהלמ\"ד יורה על הת\"ת שהוא וא\"ו על מלכות שהיא ר' יורה על היותה \nעניה ודלה שהיא לשון רש כדפרישית, והוא\"ו שעליה מעמידה שלא תפול. ועם כל זה אינו \nנותן בה אלא מצד שמאל, ולכך היא עם כל זה דלה קצת. ונ' היא סוכת דוד הנופלת, ולולא \nראש נו\"ן שהיא בימין מקבלת מחסד וחכמה, היתה נופלת מכל וכל. נמצאו למ\"ד ונו\"ן \nקרובות זו לזו, ועם כל זה למ\"ד טובה מנו\"ן (שהיא בימין מקבלת מחסד וחכמה), שאע\"פ \nשהיא דלה עם כל זה אינה נופלת כמו נו\"ן. לכך למ\"ד על נו\"ן: \nומילואם למ\"ד נו\"ן, וצירופם לנ\"ו דמ\"ן, למדנ\"ו נ', מו\"ל ננ\"ד, נמו\"ל נ\"ד: \nהאחד עשר ב\"מ. כבר פירשנו לעיל בעניין ב' עניינים רבים, ואין ספק שיורה על הבינה. \nוגם מ' בבינה, ואולם ב' יורה על פתיחה להשפיע בעצם בסוד שלשה קוים שהם חסד וגבורה \nת\"ת כדפרישית, ואולם מ' גם כן כוללת בעצמותה שלשה אלה, אלא שהת\"ת סוגר פתח הבינה \nופותח בה מעט, ואפילו מעט זה הוא בסוד השמאל וכדפרישית לעיל, ולכך הם שוות זו לזו \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "בקצת. וכמו שיש בבי\"ת רמז לחכמה ובינה עליהן בסוד עוקצים עליונים, כן אל המ\"ם למעלה \nממנה כמין שני חוטמין שהם רמז אל חכמה ובינה, ולכך הם קרובות זו לזו. ועם כל זה \nבי\"ת היא טובה ממ\"ם ורוכבת עליה: \nומילואם בי\"ת מ\"ם, וצירופם בתמי\"ם, ב\"ת מי\"ם, י\"ם בת\"ם, וכמוהם רבים: \nובזה נתבארה זאת האלפא ביתא בס\"ד. וראיתי שמשלשה אלו יתבארו הכל בס\"ד, לכך ראיתי \nשלא להאריך בהם עוד: \n(טו) צופה וממר ועושה את כל היצור ואת כל הדבור שם אחד, וסימן לדבר כ\"ב חפצים וגוף \nאחד. [סליק פירקא]: \nצופה. ירצה כעניין שקלן דקאמר לעיל, והכוונה שהקב\"ה היה צופה ורואה הדבר הנרצה \nלהבראות על תכונת הקיום, והיה רואה שיתייחס אל אבר פלו' אות פלו' מצורף בעניין כך, \nואחרי כן ממירו כפי הראוי באלפא ביתות הראוייות כדי שבכח התמורה יצא הבריאה ההיא או \nהאבר ההוא אל שלימותה כראוי: \nואמר ועושה את כל היצור וכו' - מפני שימשך לפי דבריו שהקב\"ה ברא כל בריה ובריה בפני \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "עצמה, וכן לאדם הראשון כל אבר ואבר בפני עצמו, וכן אל העולם בחלקיו כל חלק וחלק \nבפני עצמו, וזה יורה ח\"ו מבלתי יכולת ה' להמציאו כאחד. ועוד דכתיב הפך לזה שאמר \nקורא אני אליהם יעמדו יחדיו אני ה', לכך אמר כי ענין אומרנו לקמן באות פלו' עשה \nפלו' והמירו וכיוצא, הוא אל האדם הגשמי, כי להקב\"ה אמת שנמלך לבריאת עולם באותיות \nכ\"ב, וזהו שאמר צופה - כדרך צפיית קודם העשות כל, אבל בעת העשיה עושה את כל היצור \nוכו'. ומפני שהדבור אל האדם אינו כדבור הרוחני, כי הדבור הגשמי כאשר ירצה לדבר מלה \nאי אפשר להוציאה בבת אחת בלי שיתנועע האבר הגשמי אל הדבור אות אחר אות, כזה - דב\"ר, \nתחלה יתנועע הלשון ואחרי כן השפה ואחרי כן השניים, והם שלשה תנועות גשמיות זו אחר \nזו. אמנם הדבור הרוחני אינו כן אלא עשר דברות במלה אחת בבת אחת במבטא אחת הוציא \nהקב\"ה, וכן פירשו רבותינו ז\"ל. ומטעם זה האדם כשירצה לברוא השמים וכיוצא בהם יעמוד \n", "en": ""}, {"index": 21, "he": "זמן עד יתנועע הלשון מלה אחר מלה בסוד גלגול האותיות, ומפני שאין הדבור אחד כן \nהיצור אינו אחד. אמנם הקב\"ה אינו כן אלא עושה את כל הדבור שם אחד, שיצאו כ\"ב אותיות \nוגלגולם וצרופם ותמורתם בבת אחת וברגע אחד, וכן היצור יעמוד כרגע. וזהו שאמר היצור \nוהדבור שם אחד - כאלו כלו לא היה אלא שם אחד יוצא במבטא אחד: \nוסימן לדבר כ\"ב חפצים וכו'. הוקשה לו שאם כן היה ראוי שיהיו הבריות כולם אחד ובלתי \nנפרדות למינים הרבה, כי אחר שכלם יצאו בשם אחד וברצון אחד ובמבטא אחד אם כן למה היו \nנפרדות. לזה אמר וסימן לדבר כ\"ב חפצים וגוף אחד - הענין כי הנפש תחפוץ לדבר כך וכך \nולשמוע כך וכך ולראות כך וכך ולאכול כך וכך ולפעול כך וכך, הרי כח אחדיי בנפש ובידה \nלפעול כל חפציה ברגע, שהרי היא חפצה בכל ואינה פועלת אלא בחפץ, ועם כל זה אותם \nהחפצים אינם בגוף אלא אחד שראשונה תפעול חפץ זה ואחרי כן חפץ זה. ואפילו בחפץ עצמו \n", "en": ""}, {"index": 22, "he": "תתחלק לרגעים, כאלו תאמר האדם ברצונו לדבר כך וכך, הרי ברצונו כל הדבור הוא מיוחד, \nואחרי כן בצאתו באבר הגשמי תתחלק לחלקים קודם אות פלו' ואחרי כן אות פלו' הרי מלה \nאחת, ואחרי כן מלה אחר מלה. והכל היה חפץ שלם בנפש, אמנם מפני שאין לו אלא גוף אחד \nאינה פועלת אלא פעולה אחת. ואם היה אל הנפש שני גופים היה באפשר לה לפעול שני \nפעולות יחד, והראיה על זה מהעינים שהם שתים והיא רואה בשתיהם יותר מהאחד, וכן \nהאזנים, מורה היות הגריעות מהגשם לא מהרוחני. וכן הענין בבריאה העליונה שהיה בכחו \nלהמציאם כאחד וברגע ובשם אחד, אמנם הם נפרדים מצד עצמם. או ירצה שהם כ\"ב חפצים - \nדהיינו כ\"ב אבני חפץ שהם כ\"ב אותיות, והם גוף אחד - דהיינו העולם או גלגל או ל\"ב \nשהם גוף אחד וכ\"ב חפצים המציאוהו, מורה שבבת אחת הוציא כל האותיות. וראשון עיקר. \nובזה נתבארה משנה זו בס\"ד: \n \n", "en": ""}]}
