{"bookId": "kabala-a5501c8f1a43", "part": "1", "torah": "13", "title": "פירוש הרמק לספר יצירה — שער שבעה עשר:", "hebrewTitle": "שער שבעה עשר:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-a5501c8f1a43/1/13/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-a5501c8f1a43/1/13/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער שבעה עשר: \n(א) שבע כפולות בג\"ד כפר\"ת מתנהגות בשתי לשונות, יסודן חיי\"ם שלו\"ם חכמ\"ה עוש\"ר ח\"ן \nזר\"ע ממשל\"ה: \nהנה הסדר אל הפרקים הקודמים היה פרק ראשון בספירות, פרק שני באותיות כ\"ב בכלל, בפרק \nשלישי בשלשה אותיות אמ\"ש, בפרק זה בשבעה אותיות בג\"ד כפר\"ת. והן נקראות כפולות - \nשיש בהן שנים בכל אחד מהן, דהיינו או דגושה או רפויה. והכוונה בזה כי כאשר ירצה \nהאדם לפעול בשם מן השמות או באות מן האותיות, אם ירפיה יפעול ברחמים ובנחת, ואם \nידגישיה יפעול בדין ובחוזק. וקרוב אלינו הדבר מאד כי הדגש סודה חוזק הפעולה, כי הקל \nרובו בודד והכבד רובו יוצא מפני הדגש שמטבעו מורה חוזק הפעולה. והנה האותיות שהדגש \nיורה בהן רפיון או חוזק הם שבעה אלו בג\"ד כפר\"ת: \nועתה נאמר כי הדגש סוד הדין והרפה סוד הרחמים, והטעם כי סוד הרפה רקיע כעין ו' והוא \nהת\"ת שהוא יהו\"ה רחמים ודאי, דגש נקודה כעין י' והיא המלכות שהיא אדנ\"י דין ודאי, \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ובהגביר צד הנקבה יהיו האותיות בדגש ובהגביר צד הזכר יהיו האותיות ברפה, דסימנין \nנטלין בידיהון דג\"ש ורפ\"ה כדפירשנו. והאותיות האלו הם רמז לשבע הספירות מחסד עד \nהמלכות שהם פועלות פעמים לדין פעמים לרחמים, ולכך נקראות כפולות שיש בה כח השוה \nלדבר ולתמורתו. ואין ספק שהם רמוזות באותיות אלו שהם ב' חסד, ג' גבורה, ד' תפארת, \nכ' נצח, פ' הוד, ר' יסוד, ת' מלכות, וסדרם כסדר המדות. ויש בידינו לייחסם על המדות, \nאלא שלא להאריך. ולהיות פעולתם כפולה כך מבטאם כפולה, שענין זה יורה על כפל הכח \nלדבר ותמורתו, והיינו שהם מתנהגות - בהנהגת העולם בשתי לשונות - שהם דין ורחמים \nכדפרישית: \nיסודן - רצה עם היות שאמר שיש בהן כח הדין והרחמים, עם כל זה פעולתם העיקרית אינה \nאלא רחמים וטובה, וזהו שאמר יסודן חיים וכו'. אמנם כאשר יגרמו התחתונים הסתר הפנים \nהם מתהפכין מדות רחמים לדין, אבל עיקרם לא היה אלא לרחמים. חיי\"ם - זה בחסד שהחכמה \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "עליה כדכתיב והחכמה תחיה בעליה, והחסד י' שהיא ביה, ומתמן אתקרי חסי\"ד. שלו\"ם - הוא \nמצד הגבורה ששם המלחמה, אמנם בזכותו היא שלום והיינו שהיא פועלת על ידי היסוד, ועל \nדרך זה פועלת גם כן היסוד החיים מצד החסד ומשם נקרא א\"ל ח\"י, ומהגבורה שד\"י שיש בו \nלשדד הכח החיצון ולהכניעו בחוזק הגבורה. חכמ\"ה - מצד הת\"ת, כי הוא נק' דעת ויונק \nחכמה מהימין ובינה מהשמאל, ונמצאו בו חכמה ותבונה ודעת, ופחות משלשתן אין חכמה \nודאי. עוש\"ר - הוא מצד הנצח, ועם היות שעיקרו בצפון, בנצח הוא מצד התחברו עמה שמשם \nהיא נוצחת בגבורה. ח\"ן - בהוד, וזהו ונ\"ח שהוא יסוד מצא ח\"ן מהוד ודאי. זר\"ע - \nיסוד, שהוא האבר הקדוש שדרך בו יוצא הזרע. וממשל\"ה - היא מלכות, כאומרו ומלכותו בכל \nמשלה. והם שבעה פעולות כוללות כל ענייני ההנהגה שבמציאות. והנה לפי זה הם חסד ב' \nחיים, גבורה ג' שלום, ד' ת\"ת חכמה, כ' נצח עושר, פ' הוד חן, ר' יסוד זרע, ת' מלכות \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "ממשלה: \nוהנה אלו הם שבעה בעצם המדות, אמנם במלכות יהיו ארבעה עשר שהם שבעה נקביים ושבעה \nזכרים, והם י\"ד עתים טובים שבקהלת, והם אלו: \nא. עת ללדת ב. ועת למות: \nג. עת לטעת ד. ועת לעקור נטוע: \nה. עת להרוג ו. ועת לרפוא: \nז. עת לבנות ח. ועת לפרוץ: \nט. עת לבכות י. ועת לשחוק: \nיא. עת ספוד יב. ועת רקוד: \nיג. עת השלך אבנים יד. ועת כנוס אבנים: \nטו. את לחבוק יו. ועת לרחוק מחבק: \nיז. עת לבקש יח. ועת לאבד: \nיט. עת לשמור כ. ועת להשליך: \nכא. עת לקרוע כב. ועת לתפור: \nכג. עת לחשות כד. ועת לדבר: \nכה. עת לאהוב כו. ועת לשנוא: \nכז. עת מלחמה כח. ועת שלום: \nהנה כ\"ח עתים אלו הם י\"ד טובים וי\"ד רעים, הם סוד שבעה בשבעה ושבע בשבע, והם בסוד \nדבר ותמורתו אשר נבאר לקמן. ויורה על פעולת המלכות שהיא הנקראת ע\"ת, ויש בה כ\"ח \nעתים הללו שהם י\"ד ימין וי\"ד שמאל בסוד יהו\"ה אל\"ה ינ\"ו יהו\"ה, והם י\"ד ימין, וי\"ד \nשמאל כוז\"ו במ\"ו כס\"ז כוז\"ו, והם בסוד שבעה בשבעה. וכבר פירשנו ענין אותיות אלו \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "במקומות רבים, והכוונה שיורו על שבעת המדות מימין ומשמאל ועל סוד שבעה בשבעה. ולכך \nכ\"ח עתים למלכות, ועל אלו נאמר ואל יבא בכל עת אל הקדש, עת לא יבא ועת יבא כפי העת. \nובזה נתבארה משנה זו בס\"ד: \n(ב) ומתנהגות בשתי לשונות ב\"ב ג\"ג ד\"ד כ\"כ פ\"פ ר\"ר ת\"ת, רך וקשה, גבור וחלש, כפולות \nשהן תמורות, תמורת חיי\"ם מו\"ת, תמורת שלו\"ם ר\"ע [נוסח אחר - מלחמ\"ה], תמורת חכמ\"ה \n[נוסח אחר - חרוצ\"ה] אול\"ת, תמורת עוש\"ר עונ\"י, תמורת ח\"ן כיעו\"ר, תמורת זר\"ע \nשממ\"ה, תמורת ממשל\"ה עבדו\"ת: \nרוב ענייני משנה זו נתבארו במשנה הקודמת, והכוונה על כח השוה לדבר ותמורתו \nכדפרישית. ואמר כי הדגש והרפה סודו רך - מצד החסד וקשה - מצד הגבורה, והכוונה שמזה \nנמשכו הפעולות הגשמיות קצתם רכות, אם במזג כטיט וכמים שהם דקות ורכות ומקבלות \n[הצורה] בקלות ומאבדת אותה בקלות, ויש קצתם קשות כאבנים וכברזל וכיוצא שהם קשות \nלקבל הצורה ולא תאבד מהן. וזה קצת יסוד הארץ שטבעה קשה ולא תקבל צורה אחרת חוץ מזו \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "על הרוב. וכן בבריות גבור וחלש - המשל בזה המים גבורים והאש חלש, שמבטלים המים כח \nהאש בקורבתם זה לזה, ובהתרחקם זה מזה האש חזק וגבור שמייבש לחות המים ומתיכם, והמים \nחלשים. וכן בבריות יש קצתם חלשים וקצתם גבורים, ובכולם הגבורה בתגבורת האש והחולשה \nבתגבורת המים כנודע. ואמר כי זה ימשך מענייני דגש ורפה שבאותיות אלו, שמצד הדין הם \nחזקים וגבורים ומצד הרחמים והחסד הם חלשים רכי הלבב. והנה כל רך לבב בטבע הוא חלש \nורחמן, וכן גבור בטבע הוא אכזרי: \nואפשר שדקדק באמרו רך וקשה - לרמוז אל חס\"ד וגבור\"ה, גבור וחלש - לרמוז אל נצ\"ח \nוהו\"ד. אמנם עם כל זה הנצחון למעלה לעולם אל צד הימין והרחמים אינו מן הדוחק שימצא \nגם כן למטה, כיוצא בו אל האריה שהוא רחמ\"ן וגבו\"ר: \nכפולות שהן תמורות. במלת כפולות דקאמר לעיל הוה משמע שהיה בהן כח להרע ולהעניש, לזה \nאמר שלא מפי עליון תצא הרע והטוב דבר ותמורתו, שהרי האולת והעוני והשממה וכיוצא הם \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "פעולות שהן נעשות על ידי החצונים. לזה אמר שהכוונה באומרו כפולות הרצון בזה שהם \nתמורות, פירוש שהטוב פועלות על ידי עצמן וההפך על ידי זולתן. דהיינו בסילוק השגחתן \nנתן כח אל התחתונים כענין איוב הנו בידך וכו'. או ירצה כפולות שהן תמורות - כי בצד \nהרחמים יש דין ובצד הדין יש הרחמים, כענין שהם כפולות ותמורות, כיצד, בימין חיים \nומות ובשמאל מות וחיים, והטעם, שיש מיתה לטוב וחיים לרע. וכן שלום ומלחמה בימין, \nהמלחמה ושלום בשמאל, הכל לפי עניינו, כענין שהם כ\"ח י\"ד טובים וי\"ד רעים. ואפשר \nשמהם כ\"ח עתים שפירשנו: \nתמורת חיי\"ם וכו'. אין ספק ששבעה אלו ותמורתם הם ימין ושמאל כדפרישית, והם פעולות \nנמשכות למטה, ושלשלת מציאותם משורש העליון בלי ספק כזה: \nב' ג' ד' כ': \nחסד גבורה תפארת נצח: \nחיים שלום חכמה עושר: \nעת לרפא עת לאהוב עת לחשות עת כנוס אבנים: \nעת לבכות עת שלום עת לתפור עת לבקש: \nמות מלחמה אולת עוני: \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "עת להרוג עת לשנוא עת לדבר עת להשליך אבנים: \nעת לפרוץ עת מלחמה עת לקרוע עת לאבד: \nפ' ר' ת': \nהוד יסוד מלכות: \nחן זרע ממשלה: \nעת לחבוק עת ללדת עת רקוד: \nעת לשמור עת לטעת עת לשחוק: \nכיעור שממה עבדות: \nעת לרחוק מחבק עת למות עת ספוד: \nעת להשליך עת לעקור נטוע עת לבנות: \nהרי ייחס דבר ותמורתו באותיות בספירות בעתים, ואלו תמורת אלו ודאי, והכי נמי נקט \nלהו קרא זו תמורת זו, כדקאמר עת ועת. והם כ\"ח מחנות ללבנה, י\"ד מלאים וי\"ד חסרים. \nוכן היו כ\"ח מלכים בישראל, י\"ד מלאים עד שלמה ששם עמד לבנה במילואה בלי ספק, וי\"ד \nחסרים משם ואילך עד צדקיהו שנ' עליו ואת עיני צדקיהו עור, חשכו המאורות בצאתם. וכבר \nפירשנו יותר בענין זה בפרש' אחרי מות, ובספ\"ר בשער פרטי השמות פי' ענין י\"ד וי\"ד \nשבשם כוז\"ו במוכס\"ז כוז\"ו שהוא רמז לזה, והנה הקיצור יפה. ובזה נתבארה משנה זו \nבס\"ד: \n(ג) שבע כפולות בג\"ד כפר\"ת, שבע ולא שש, שבע ולא שמונה. שש צלעות לששה סדרים כנגד \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "שבע קצוות, מהן שש קצוות מעלה ומטה מזרח מערב צפון ודרום, והיכל הקדש מכוון באמצע, \nוהוא נושא את כולן. ברוך כבוד ה' ממקומו: \nבמשנה זו רבו הגירסאות בספרים, ועם כל זה בחרנו במבחר הכל. והנה אמר שבע ולא שש - \nכדרך שאמר בכל העשר יחד, ולא אמר כן בשלש שהן אמ\"ש, מפני שכבר נודע עניין שלש \nראשונות שאין חסד מהן, ולא הוצרך לומר ולא ארבע. וכן אין לנו להפריד שלשתן, ולכך לא \nהוצרך לומר ולא שתים. אבל בשבע מדות תחתונות הוצרך לומר ולא שמנה - מפני שעדיין יש \nבזמנינו זה מי שרצה למנות הבינה בכלל השבע, ואמר שהיא עם התחתונות ואינו מן הדוחק. \nעוד אמר ולא שש - כדי שלא נאמר שהמלכות אינה בכלל השבע, לכך אמר ולא שש שגם המלכות \nהיא מכללם: \nונמצא לפי זה שבע כפולות הם שבע מדות חס\"ד גבור\"ה ת\"ת נצ\"ח הו\"ד יסו\"ד מלכו\"ת, \nוהוצרך לזה מפני שגבול כל הוה בששה קצוות, ולכך נאמר שיסוד ההוייות הם ששה ספירות \nשהם נותנות גבול לכל הויה, לזה אמר ולא שש, אם כן כיון שאינם ששה נאמר שהם שמנה \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "דהיינו ראש להויה וסוף ההויה וגבול שש קצוות שבאמצע בעניין שהם שמנה, לזה אמר שאינם \nאלא ששה. ואם כן הדרא קושיא לדוכתין שבע מאי נינהו, שאין יחס אלא אל הששה או אל \nהשמנה. לזה אמר שש צלעות וכו' - הכוונה שכן הוא, ששה מהן הם שש צלעות שהם מגבלות כל \nהויה, וזהו שאמר לששה סדרים - כאלו תאמר תסדר צלע למעלה וצלע למטה יתרחב[ו] שני \nצלעות אלו עד הגיעם אל מקום צלע מזרח וצלע מערב וצלע צפון וצלע דרום, וכן ארבע \nצלעות הנזכרות יתרחבו ויתפשטו עד הגיעם אל מקום צלע מעלה וצלע מטה, הרי ששה צלעות \nלששה סדרים: \nהאמנם שש צלעות אלו להם המשך ומבא בעצם ההוייה, אבל הם באים להתייחד אל נקודה אחת \nכזה: הרי ארבע צלעות מתפשטים אל תוך נקודה עד שהנקודה האמצעית יסוד אל שש צלעות, \nשמאותה הנקודה הצלעות מתחילין להתפשט ומגיעין אל גבול התפשטותם, והיינו שהם שש \nצלעות לששה סדרים - דהיינו היותם מסודרים אל סוף גבול ההויה. אמנם כולם הם שבע, \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "דהיינו שש קצוות מעלה ומטה ומזרח ומערב צפון ודרום - ונקודה אמצעית היא היכל הקדש \nמכוון באמצע - דהיינו מקום כל הקצוות יחד, שהיא נקודה כוללת כל הקצוות וממנה \nמתפשטין עד עדי עד: \nואולם על דרך הרמז ירצה כי שש קצוות הם מעלה נצ\"ח, מטה הו\"ד כדפירשו בתיקונים, \nומזרח ת\"ת ומערב יסו\"ד, וצפון גבור\"ה ודרום חס\"ד כדפרישית שם. ואולם נקודה אמצעית \nהיא המלכו\"ת שהיא נקודה באמצע הספירות, והיא נקודה שהכל פונים אליה בסוד היתה לראש \nפנה, והיא נקודה הנק' היכל - דהכי סליק היכ\"ל בחשבון אדנ\"י. וקראו הקדש - כי מסטרא \nדחכמתא אתקריאת קד\"ש, ומשם היא נקודה אחת י' אני שניה לחכמה כדפירשו בתיקונין. ואמר \nמכוון באמצע - ירצה שהיא אמצע לכל הקצוות, דהיינו מלכות שהיא מקבלת מכולן כנודע. \nוכשתרצה לעשות בחינה תקבל משש קצוות, לא תוכל אם לא שתצייר אותה מכוונת באמצע \nהקצוות בענין שתקבל מכל השש קצוות, כענין שש קצוות נותנים מקום וגבול להויה \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "שבאמצעיתן, שבאמת היא הנקודה. וזה הפך הדעת שלכאורה עיקר ויסוד הקצוות היא הנקודה \nהאמצעית, לזה אמר בא ולמד ממאציל הכל שהוא הנותן מקום לכל הספירות, (ונוציא) \n[ומוציא] אותן במציאות המקום שהמציא בעצמו כדפרי' בספ\"ר בשער טעם האצילות: \nוזהו שאמר והוא - האין סוף נושא את כולן - פירוש כל הקצוות וכל הספירות. וזהו סוד \nברוך כבוד ה' ממקומו - ופי' הוא מקומו של עולם ואין עולם מקומו. והענין שהמקיף מקום \nאל המוקף וכל עילה מוקפת מעילתו, ולכך האין סוף מקיף עלוליו ושש קצוות מקום וסיבה \nאל הנקודה, ולכך הם מקיפין אותה והיא עומדת בסבתם. והענין כי סבת המלכות הם שש \nקצוות שהם שש ספירות המשפיעות בה, לכך היא נקודה אמצעית מוקפת מכולם כדפרישית, והם \nסבות לה, מקיפין אותה בלי ספק שכן דרך העילה והעלול. ובזה נתבארה משנה זו בס\"ד: \n(ד) שבע כפולות בג\"ד כפר\"ת, חקק\"ן חצב\"ן צרפ\"ן שקל\"ן והמיר\"ן וצר בהן ככבים בעול\"ם \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "וימים בשנ\"ה ושערים בנפ\"ש, ומהן חקק שבעה רקיעים ושבע ארצות ושבע שבתות, ולפיכך \nחיבב השביעי תחת השמים: \nכבר פירשנו בפרקים הקודמים ענין החקיקה - שהיא פעולה רוחנית נעלמת, והוא הגלות \nהדברים והתהוותם מהעלם אל דקות יותר. וכן חציבה - . וכן פי' ענין משקל - לראות \nבאיזה אות יבראו איזו בריה על מתכונתה והיותה מצטרפת בכל השם כדפרישית לעיל. צירוף \n- פירשנו לעיל ויתבאר יותר לקמן, ועם כל זה הכוונה כי בבריאת עניין אחד היה מגביר \nאות הראוי אליו ומצרפו בהגברת האות ההוא כל הצירופין שאפשר. והענין בג\"ד כפר\"ת - \nבאות ב' נברא יום ראשון וכו', המליך אות ב' וצרף מלת בג\"ד כפר\"ת שבע מאות ועשרים \nפעמים, מפני שאות ב' אינה מצטרפת, נשארו ששה אותיות שהם מצטרפות שבע מאות ועשרים \nפעמים כו' כדמפרש לקמן, ובהן ברא ככבים בעולם ושערים וכו'. וכן בהמלכת ג' וכן \nבהמלכת כל אות ואות שבמלה. והמירן - ירצה תמורת שבעה אותיות בכ\"ב אלפא ביתות כדי \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "צורך הענין הנברא, על דרך שפירשנו במשקל בפרק שני. ואמנם הבריות היו בסוד עש\"ן \nשפירשנו בפרק הקודם, ולכך בשלשה אלו הם הבריאה, ולכך בכח אותיות אלו ברא ככבים \nבעולם - שהם שבעה ככבי לכת שמם שבת\"י צד\"ק מאדי\"ם חמ\"ה נוג\"ה כוכ\"ב לבנ\"ה הרי שבע. \nושבעה ימים בשבוע - והם יום אחד ויום שני יום שלישי יום רביעי יום חמישי יום ששי \nשבת, ושבעה שערים בנפש - שהם עין ימין עין שמאל אף ימין אף שמאל אזן ימין אזן שמאל \nפה. הרי שבעה בעולם, שבעה בשנה, שבעה בנפש: \nואולם יש לדקדק למה ימים בשנה אינם כככבים וכשערים, כי הימים ימצאו בקו\"ר וחו\"ם \nורוי\"ה שהם אותיות אמ\"ש שבשנה כמבואר בפרק הקודם, ושערים שבנפש אינם נמצאים בגוי\"ה \nובט\"ן שהם אותיות א\"מ, אלא בראש שהיא אות ש' כנודע. וכן ככבים בעולם היה ראוי \nשימצאו כל השבעה באמ\"ש, ואינו, שאויר ארץ אין בו אלא ענין אחד שהם אותיות א\"מ, וש' \nשהם שמים שבהם היה ענין שבעה. וגם אפשר דהיינו דקא מסיק וקאמר ומהם חקק - פירוש אחר \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "שנצטיירו שבעה רקיעים - בש' שהם שמים, מהם נחקקו אחרי כן שבעה גם כן (בא\"ו) [בא\"מ] \nשהיא הארץ, דהיינו שבעה ארצות. ואף גם כן כך היה ענין השנה שחקק שבעה ימים בשבוע \nראשון שעדיין הוא באלול חום, ומשם הם מתפשטין אל כל שבוע ושבוע מתשרי ואילך שהוא \nרויה, וכן בשאר הימים שהם קור. אמנם נשאר לנו להקשות בבטן וגויה בנפש ואויר בעולם \nשאין שבעה. ועוד גם כן נשאר לנו לבאר לדרך זה אומרו שבעה רקיעים ושבעה שבתות - שאין \nלו ענין: \nולזה נאמר כי גם באויר ימצאו שבעה, שאי אפשר שבעה רקיעים ושבעה ארצות שלא ימצאו \nשבעה אוירים בין רקיע לרקיע וכן בין ארץ לארץ, ואל האויר בחינה עם הרקיע ועם הארץ, \nלכך שבעה אוירים בין הרקיעים ושבעה אוירים בין הארץ. וגם בנפש נאמר שאפשר שימצאו \nשבעה שערים בגויה במדרגות הריאה ובחללי הלב, וגם כן יש כיוצא בזה בבטן כונניות ימנו \nבהם שבעה מדרגות. אמנם אמרו ושבעה שבתות לא ניחא לי: \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "לכן נאמר כי מה שאמר ומהם חקק - ירצה אל שבעה שבעולם ואל שבעה שבנפש ואל שבע שבשנה, \nואמר שמהם - מאלו המדרגות הנזכרות שהם כח שבעה אותיות הנזכרות, חקק שבעה רקיעים - \nבעולם משבעה ככבים, ושבעה ארצות - משכן אל שבעה מיני נפש, כדפירשו בזוהר במקומות \nרבים שבשבע ארצות יש בני אדם מראש אחד למעלה, ולמטה משני ראשים, ולמטה משלש, וכן עד \nהאחרונה. ושבע שבתות - משכן לשבעה ימים שהם שבעה פעמים שבעה, והם נמשכים בשנה משבעה \nימים, שיסודן שבעה ימים. וזהו הכרח לפיכך חיבב - כמו ששבעה שבתות אחריו יום טוב, \nובשבעה ימים אחריהם שבת, וכן ארץ עליונה משובחת מכל הארצות שבה מקדש ושכינה, וכן \nברקיעים שבע, למעלה ממנו כבוד ה'. על דרך זה כל מה שיהיה שביעי משובח וחביב לפני \nהקב\"ה כדפירשו בפרשת בהר סיני בס\"ד: \nולענין מה ששאלנו כי הימים ימצאו בקור וחום ורויה, הא לא קשיא ולא מידי, כי עיקר \nהשבעה אינם אלא בשי\"ן דהיינו שמים וראש וחום, וראיה לזה כי ש' היא אש היא הבינה, \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "ומבינה אחידן שבעה המדות התחתונות, ולכך בה בעצמה כלולים בגילוי ולא במ' ולא בא'. \nאמנם בימים עקר פעולתם שהם שבעה שבועות אינם אלא בחום שהיא ש', ומה שימצאו ברויה \nוקור הוא מפני שהשנה הוא אחוז בעולם, ונפש הוא אמצעי נכלל משבעה לעולם מצד ימין \nומצד שמאל. ובזה נתבארה משנה זו בס\"ד: \n(ה) המליך אות ב' וקשר לו כתר וצרפן זה עם זה, וצר בו שבתי בעולם, ושבת בשנה, ופה \nבנפש. [(כאן נמצא מחוק בספר הרב, אבל הפירוש לא נמצא מחוק, ולזה העתקתי אותו)]: \nהמליך אות ב' - כזה, בג\"ד כפר\"ת בג\"ד כפת\"ר בג\"ד כתפ\"ר וכו' עד תשלום תש\"כ בתים \nשימצאו בששה אותיות כדמסיק לקמן. ובסוד מלות אלו שהם תש\"כ צר בו וכו'. וענין המליך \nוקשר וכו' - פי' לעיל. ואולם ענין צירוף - זה יורה על כללות הכח אל כל השבעה בכל \nאחד מהן ורבוי בחינותיהם לאין תכלית. ופה הגשמית תוכיח מרבוי עניינים ל\"ב שיניים \nהלשון השפתים הרכבתם מהעצמות והגידים הכל בכל האותיות הנז' וצירופם והמלכת הב' שהיא \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "ראש לכלן. וכן כיוצא בזה אל שבתי - ואל ענין יום השבת. ואולם מה שצריך לדעת הוא יחס \nאות ב' בשב\"ת ושבת\"י ופ\"ה. ואית דגרסי שבת באות ת' וניחא טפי, דהכי הוי שבת ש' ב\"ת \nשהיא מלכות, וגם פ\"ה היא המלכות, והיא נקראת פי ה' פי הגבורה. ועיקר אות ב' שהוא \nחסד הוא צדק ויום ראשון ועין ימין, וצודק יותר. ובזה נתבארה משנה זו בס\"ד: \n(ו) המליך אות ג' וקשר לו כתר וצרפן זה עם זה, וצר בו צדק בעולם, ואחד בשבת בשנה, \nועין ימין בנפש (גם משנה זו נמצאת מחוקה בספר הרב, ומפני הפירוש גם כן שלא נמצא \nמחוק העתקתיה): \n(ז) המליך אות ד' וכו' [נוסח אחר - המליך וכו']: \nהמליך אות ג' - כזה, גב\"ד כפר\"ת גב\"ד כפת\"ר וכו' עד תשלום תש\"כ בתים, ובכח הבתים \nהאלו צייר העניינים האלו, ועין יוכיח שיש בו כמה עניינים פרטיים מהגוונים וגלדים \nשיש בו לאין תכלית. ואולם עיקר הגירסא האמיתית הנה עין שמאל ויום ב' בשבת שהם בכח \nהגבורה ודאי, ומאדים שהוא אל הגבורה שבו שפיכות דמים, וזה עיקר. ועל דרך זה לכל \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "האותיו'. ועל האמת ברוב הספרים לא נמצאו משניות אלו, אלא נראה דברי המפרשים. ועיקר \nהענין הוא באות ד' שהוא ת\"ת נוצר חמה בעולם, שכן ת\"ת נק' שמש כדכתי' כי שמש ומגן \nה'. נחיר ימין, שכן בו הוא חוטם ויום שלישי בעולם, שכן פירש הרשב\"י ע\"ה שהוא יום \nשלישי ודאי. ולא אחוש לדברי המפרשים בענין זה כלל: \nובאות כ' שהוא נצח נוצר אזן ימין בנפש ויום רביעי בשנה וככב נוגה בעולם. ובאות פ' \nשהיא הוד נוצר אזן שמאל בנפש ויום חמישי בשנה וככב בעולם. ובאות ר' שהוא יסוד נוצר \nנחיר שמאלי בנפש ויום ששי בשנה ולבנה בעולם. ובאות ת' שהיא מלכות נוצר פה בנפש ושבת \nבשנה ושבתי בעולם. והמפרשים דרכו בזה דרכים אחרים מפני שרדפו אחרי ראות עיניהם. וזה \n", "en": ""}]}
