{"bookId": "kabala-a5501c8f1a43", "part": "1", "torah": "14", "title": "פירוש הרמק לספר יצירה — דרך נכון על דרך הקדמת הזוהר:", "hebrewTitle": "דרך נכון על דרך הקדמת הזוהר:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-a5501c8f1a43/1/14/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-a5501c8f1a43/1/14/", "segments": [{"index": 1, "he": "דרך נכון על דרך הקדמת הזוהר: \nואחר שפירש ענין הבריאה אל כל המדרגות שבעה, סיפר דרך הצירוף ואמר כיצד צירפן, שתי \nאבנים בונות שתי בתים, שלש בונות ששה בתים, ארבע בונות עשרים וארבעה בתים, חמש \nבונות מאה ועשרים בתים, שש בונות שבע מאות ועשרים בתים, מכאן ואילך צא וחשוב מה \nשאין העין יכולה לראות ואין הפה יכולה לדבר ואין האזן יכולה לשמוע. וכבר הארכנו \nבענין הצירוף בספ\"ר שער בפני עצמו, והנה הקיצור יפה: \nועתה נכתוב דרך המפרשים בבריאת שבעה אברים ושבעה ככבים: \nב' ג' ד' כ' פ' ר' ת': \nשבתי צדק מאדים חמה נוגה כוכב לבנה: \nשבת יום ראשון יום שני יום שלישי יום רביעי יום חמישי יום ששי: \nפה עין ימין עין שמאל אף ימין אף שמאל אזן ימין אזן שמאל: \nועם היות שדעתנו דרך אחרת כפי יחס האותיות, עם כל זה דרך זה דרכו המפרשים, ואין בזה \nמקום להוכיח. ובכל אות ואות מהם שנו משנה א' כדרך שהעתקנו למעלה שתי משניות מהם, \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "המליך אות פלוני וקשר לו כתר וצרפן זה עם זה וצר בו כך בעולם וכך בשנה וכך בנפש, \nוזה לשונם: \n(ה) ב', המליך אות ב' וקשר לו כתר וצרפן זה עם זה, וצר בו שבתי בעולם, ושבת בשנה, \nופה בנפש: \n(ו) ג', המליך אות ג' וקשר לו כתר וצרפן זה עם זה, וצר בו צדק בעולם, ואחד בשבת \nבשנה, ועין ימין בנפש: \n(ז) ד', המליך אות ד' וקשר לו כתר וצרפן זה עם זה, וצר בו מאדים בעולם, ושני בשבת \nבשנה, ועין שמאל בנפש: \n(ח) כ', המליך אות כ' וקשר לו כתר וצרפן זה עם זה, וצר בו חמה בעולם, ושלישי בשבת \nבשנה, ואף ימין בנפש: \n(ט) פ', המליך אות פ' וקשר לו כתר וצרפן זה עם זה, וצר בו נוגה בעולם, ורביעי בשבת \nבשנה, ואף שמאל בנפש: \n(י) ר', המליך אות ר' וקשר לו כתר וצרפן זה עם זה, וצר בו כוכב בעולם, וחמישי בשבת \nבשנה, ואזן ימין בנפש: \n(י\"א) ת', המליך אות ת' וקשר לו כתר וצרפן זה עם זה, וצר בו לבנה בעולם, וששי בשבת \nבשנה, ואזן שמאל בנפש: \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": " \nפרק חמישי \nשער שמנה עשר: \n(א) י\"ב פשוטות באותיות ואלו הן, הו\"ז חט\"י לנ\"ס עצ\"ק. יסודן ראי\"ה שמיע\"ה רי\"ח \nשי\"ח לעיט\"ה תשמי\"ש מעש\"ה הילו\"ך רוג\"ז שחו\"ק הרהו\"ר שינ\"ה: \nכבר פירשנו לעיל כי י\"ב פשוטות - הם י\"ב הויות, הם י\"ב צורות קדושות שיש בת\"ת \nובמלכו\"ת ובבינ\"ה דהיינו עול\"ם שנ\"ה נפ\"ש, ופי' עניינים אלו בארוכה בספ\"ר בשער פרטי \nהשמות. ואולם הם י\"ב כוחות בנפש והם הנזכרים. וכמו שבכח שבעה כפולות הנזכרים בפרק \nהקודם נבראו שבעה דברים בעול\"ם שנ\"ה נפ\"ש, וכן בכח שלשה אמות כנזכר בפרק שלישי, כן \nבכח אלו הי\"ב הנזכרים הנה נבראו י\"ב כחות בעולם והם י\"ב מזלות, וי\"ב בשנה והם י\"ב \nחדשים, וי\"ב אברים בנפש. וזה בכח י\"ב אותיות בסוד צירוף ומשקל ותמורה כדמסיק לקמן: \nוהטעם שי\"ב אותיות אלו נקראים פשוטות - מפני שהם מתפשטין והולכים עד עדי עד, שהם \nי\"ב מקורות בכתר עליון, ועם הכח הכולל אותם הם י\"ג, והיינו י\"ג מדות של רחמים. והם \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "י\"ב הויות והכח הכולל אותם שהם י\"ג, והם כזה יהו\"ה יהה\"ו יוה\"ה - וכן שלשה של ההי\"ן \nכזה ההי\"ו ההו\"י הוי\"ה - ושלשה של ואוי\"ן כזה ויה\"ה והי\"ה והה\"י - ושלשה של ההי\"ן \nכזה היו\"ה היה\"ו הוה\"י - הרי י\"ב. ושם יהו\"ה עצמו שהוא מקור להם שמאות י' שבו \nיוצאין שלשה מקורות, ומאות ה' ראשונה יוצאין שלשה, ומאות ו' יוצאין שלשה, ומאות ה' \nיוצאין שלשה הרי י\"ב, והמקור י\"ג. והנה לא בא מציאות המקור באותיות מפני שהוא השם \nשבו נברא הכל, ולכך אותיות אלו אין בהם כח לצייר שום דבר ולא להמציא, אם לא בהשתתפם \nאל אותיות השם כדפרישית לעיל בפרק שלישי. ובענין סדר הבריאה על ידי האלפא ביתות הוא \nכפי ביאורם באותיות הקודמות אלו כאלו ממש: \nוי\"ב כחות אלו בנפש אינם כשאר האברים הנזכרים לעיל, כי האברים הנזכרים בנפש שהם \nשבעה, שתי עינים שתי אזנים שתי נחירים פה אחד, הם אברים גשמיים, ואף כנגדן י\"ב \nאברים גשמיים בנפש נבראים על ידי י\"ב אותיות אלו. אמנם י\"ב כחות הנפש הנזכרים הם \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "רוחניים כחות נפשיות, והם ראי\"ה חוש הראות וכו'. והם כחות בנפש והם כחות נאצלות \nמכחות עליונים. ושמנה מאלו פירש הרשב\"י ע\"ה בתיקונים שהם בסוד שם יאהדונה\"י - ארבע \nאותיות השם יהו\"ה הם ארבעה רוחניים, וארבעה אותיות שם אדנ\"י - הם ארבעה גשמיים. \nוהארבעה רוחניים הם ראי\"ה שמיע\"ה רי\"ח דבו\"ר הם דקים, ואף אם קצתם בנפש הבהמית, אין \nספק שלא ישתווה כח הריח והשמיעה והראיה שבבהמה ככחם באדם שהוא בכח השכל. ודיבור \nיוכיח על כולם שדיבור שבבהמה שהוא הגעיה והצניפה והנעירה בחמור ובסוס וכיוצא רבים \nשבהם ישכילו אלו את אלו, לא ישתוה אל דיבור האדם המשכיל, עד שכח הדבור ייחוס אליו \nולא אל השאר מפני יתרון מעלת דבורו על שאר דבור הבעלי חיים. ואף כן הוא בכחות \nהאחרים. והנה הראיה והשמיעה יתייחס אל החכמה והבינה בתיקונים, והריח אל הת\"ת שהוא \nהחוטם ודאי, והדבור אל המלכות שהוא הפה. וזהו בבחינתם למעלה בראש. וארבעה אחרים הם \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "גשמיים, והם נמצאים יותר בבעלי חיים עד כמעט שישתוו. והם פעולות גשמייות קצת בשיתוף \nהנפש עם הגוף, והם לעיטה שבו חוש הטעם, תשמי\"ש מעש\"ה הילו\"ך, ואלו הן פעולות \nגשמייות משותפות אל הנפש עם הגוף. והם בשם אדנ\"י, כי הטעם אל החכמה וחיך יטעם \nלאכול, והיינו חכמ\"ה חי\"ך מ\"ה. מעשה היינו בבינ\"ה שבה העשיה והיא מעשה בראשית, וזה \nאין ספק. תשמי\"ש על ידי הת\"ת שבו הגוף, וגוף וברית חשבינן חד. הילוך הוא במלכו\"ת \nוהיא ברגלים כנודע: \nויש ד' והם רעים בקצת פעולות גשמיות בלתי שתוף נפש המשכלת בהם כלל, והם רוג\"ז שחו\"ק \nהרהו\"ר שינ\"ה. הרהור הוא בלב, והם הרהורים לא מחשבה, כי מחשבה היא יפה והיא בחכמה. \nאמנם הרהור למטה ממחשבה כי המחשבה במוח והרהור הוא מה שיעלה על הלב, ותקדם ההרהור \nההוא אל המעשה. וזה ימצא בו טוב ורע, הרהורי עבירה דיצר הרע, או לטוב. רוגז הוא \nהכעס מן המרה, והשחוק מן הטחול, והשינה גם כן משם או מהאסטומכא. ואלו הם רעים, אמנם \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "יש בהם קצת לטוב. והנה אלו הם סוד כח אל י\"ב הויות שהם שלשה שמות יי\"י הה\"ה וו\"ו \nהה\"ה - כדפרישית בארוכה בספ\"ר בשער הנזכר. והם שם אחד רחמים פשוטים בראש ודאי שהוא \nשלש ראשונות, ושם אחד למטה בשאר הגוף והם בסוד שש קצוות, ושם אחד במלכות שהם עץ \nהדעת טוב או רע. והיינו שנת עולם או ישנתי אז ינוח לי, או שחוק הכסיל או עת לשחוק, \nאו רוגז הכסיל או רוגז לעבודת שמים, וכן הרהור כדפרישית. ולכך אלו יסוד ורוחניות \nונשמה אל הי\"ב אותיות אלו להמציא בעול\"ם שנ\"ה נפ\"ש י\"ב אברים בכל אחד מהם, וי\"ב \nאברים אלו מזוגים בהמזגה זאת הנזכרת לעיל, קצתם לטוב קצתם לרע כאשר יתבאר. ולכך אמר \nכי י\"ב אותיות יסודן - דהיינו הרוחנייות שהוא יסוד אליהם ונשמה אליהם, לתת טבע בהם \nשהם ימציאו במציאותם ובכחם האברים בעש\"ן, הם י\"ב כחות נפשייות אלו כדפרישית. ובזה \nנתבארה משנה זו בס\"ד: \n(ב) י\"ב גבולי אלכסון מפוצלין לששה סדרים מפסיקין בין רוח לרוח, גבול מזרחית \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "דרומית, גבול מזרחית רומית, גבול מזרחית תחתית. גבול מערבית צפונית, גבול מערבית \nרומית, גבול מערבית תחתית. גבול צפונית מזרחית, גבול צפונית רומית, גבול צפונית \nתחתית. גבול דרומית מערבית, גבול דרומית רומית, גבול דרומית תחתית: \nבפשט משנה זו נבוכו כל המפרשים, ואיש לדרכו פנו. ולפיכך עם היות שכבר פירשנו אותה \nבארוכה בספ\"ר בשער פרטי השמות, לא נאסוף ידינו מלפרשה הנה קצת. ונאמר כי כל גוף בעל \nששה קצוות, והם מזרח מערב צפון דרום מעלה ומטה. והם גבולים ישרים אל הגוף הנרצה \nלהגביל, ומאלו הששה גבולים יוגבל בהם עוד י\"ב גבולים הם הנקראים גבולי אלכסון, \nנחלקים לששה גבולים ששה קצוות ששה רוחות הנזכרים. וזהו שאמר במתניתין מפוצלין לששה \nסדרים - . וזה על דרך הפשט, כי אחר כך נפרשה על דרך הסוד. והענין כי כאשר תחבר ששה \nדפנות ששה לוחות הם ששה צלעות, ותבנה מהם ענין מרובע, אותם ששה צלעות הם מוגבלות \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "י\"ב זוייות שהם נגדיים ששה נגד [ששה] באלכסון, כמו שהם נגדיים ששה קצוות שלשה נגד \nשלשה ביושר. והענין כי צלע מזרח יתחבר אל ארבע צלעות מהששה לבד, והם מזרח מתחבר \nבמטה ובמעלה הם שנים, ומתחבר בדרום וצפון הם שנים. הרי הוגבל הגשם הזה באלכסון \nארבעה גבולים, האחד גבול מזרחית רומית שהוא מעלה, והשנית גבול מזרחית תחתית שהוא \nמטה, והשלישית גבול מזרחית דרומית, והרביעי גבול מזרחית צפונית. וכן אל צלע מערב \nארבעה גבולים כיוצא בהם שאינם אחר מהקודמין, מפני שהמערב לא יתדבק אל אחד מצדדי \nהמזרח אלא נגדו. בענין שיתהווה ממנו ארבעה גבולים, האחד גבול מערבית רומית, והשני \nגבול מערבית תחתית, והשלישי גבול מערבית דרומית, והרביעי גבול (דרומית צפונית) \n[מערבית צפונית]. והנה כמוהם אל הצפון וכמוהם אל הדרום. אמנם גבול דרומית מזרחית \nהיינו גבול מזרחית דרומית שפירש למעלה, וכן גבול מערבית דרומית היינו גבול דרומית \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "מערבית, בענין שלא נשאר לנו למנות אלא שנים שהם גבול דרומית רומית וגבול דרומית \nתחתית. וכן אל הצפון שנים מן הטעם הנזכר, שהם גבול צפונית רומית גבול צפונית תחתית. \nוהרי י\"ב גבולים. ודרך זה ודרך המשנה שוים. ועם היות שיש גירסא אחרת במשנה בדרך \nהגבולים, בסדר שמנינו אנחנו עתה הכל ענין אחד ודרך אחד: \nואחר שכבר פירשנו ענין הגבולים כפי הפשט, עתה נפרש אותו כפי הנסתר. ונאמר כי כמו \nשי\"ב גבולים אלו הם תולדות משש קצוות הגשמיים כדפרישית, כן י\"ב גבולי אלכסון \nהעליונים הרוחניים הם תולדות משש קצוות רוחניים. ועוד נאמר כי שש קצוות רוחניים כפי \nהמתבאר בזוהר ובתיקונים, הם מזרח ת\"ת, מערב מלכות או יסוד, צפון גבורה, דרום חסד, \nמעלה נצח, מטה הוד. ועתה נאמר כי כמו שהגבולים הגשמיים ענין אחד הוא צלע מזרח וצלע \nמטה, ומבין שניהם יתהוה גבול חדש שהוא אלכסון וזוית שניהם, כן בענין הספירות אחר \nשהששה הם מהם חסד ומהם גבורה ומהם רחמים ומהם חזקים ומהם [לא] כל כך, לכך בהתייחד \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "המזרח שהוא הת\"ת עם הדרום שהוא החסד, יתהווה מהם בחינה אחרת ומציאות נחמד וזה יקרא \nגבול מזרחית דרומית, ירצה פעולה שבחינתה ענין רוחנייות מה שבין חסד ות\"ת. אם כן הם \nי\"ב לדרך זה, האחד מבין חסד ות\"ת, והשנית מבין ת\"ת וגבורה, השלישי מבין תפארת ונצח, \nהרביעי מבין ת\"ת והוד. הרי ארבעה בחינות בלתי שוות, מפני שאין בחינת הרחמים אל הת\"ת \nעם החסד כבחינתו עם הנצח, שהחסד רחמים יותר מנצח. וכן בהיותו מתייחד עם הגבורה אינו \nדין רפה כהיותו עם ההוד שאין דינה חזק כל כך. עוד ארבעה אל המלכות או יסוד כזה, \nהאחד מבין מלכות עם הנצח, השני מבין מלכות עם הוד, השלישי מבין מלכות עם גבורה, הד' \nמבין מלכות עם החסד. עוד שנית אל החסד, האחד מבין חסד ונצח, השני מבין חסד והוד. \nעוד שנים אל הגבורה, האחד מבין גבורה והוד, השני מבין גבורה ונצח. הרי הם י\"ב \nגבולים, והם ממש מציאות ששה ספירות, ונקודה שעליהם תסוב הגלגל הנזכר היא המשלמת \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "י\"ג. ואלו הם י\"ב הוייות הנרמזות לעיל כדפרישית: \nואלו הם ממש זה כנגד זה כדפרישית כיצד, כמו שבגשמי גבול מזרחית דרומית נגד גבול \nצפונית מערבית באלכסון, כן בחינה המתהוה מחסד ות\"ת רחמים, נגד מה שמתהוה מגבורה \nומלכות שהוא דין חזק. וכן גבול מערבית דרומית הפך ונגד גבול צפונית מזרחית באלכסון, \nכן בפנימייות מה שמתהוה מבין חסד ומלכות הפך מה שמתהוה מבין הת\"ת וגבורה. וכן גבול \nמזרחית רומית נגד גבול מערבית תחתית באלכסון, כן מה שמתהוה מת\"ת ונצח הפך מה שמתהוה \nמהוד ומלכות, שזה דין וזה רחמים. וכן גבול מערבית רומית נגד גבול מזרחית תחתית \nבאלכסון, כן מה שמתהוה מבין ת\"ת והוד הפך מה שמתהוה מבין מלכות ונצח. וכן גבול \nדרומית רומית נגד גבול צפונית תחתית באלכסון, כן מה שמתהוה מבין נצח וחסד הפך מה \nשמתהוה מבין גבורה והוד. וכמו שגבול צפונית רומית נגד גבול דרומית תחתית באלכסון, \nכן מה שמתהוה מבין גבורה ונצח הפך מה שמתהוה מבין חסד והוד: \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "ועתה נאמר כי י\"ב הוייות הם בצירופם ממש זו הפך זו כדרך הגבולים, ראשונה יהו\"ה נגדה \nהוה\"י, שנית יהה\"ו נגדה והה\"י, שלישית יוה\"ה נגדה ההו\"י, רביעית ויה\"ה נגדה ההי\"ו, \nחמישית והי\"ה נגדה היה\"ו, ששית הוי\"ה נגדה היו\"ה. והם ששה נגד ששה כדפירשנו. ושאר \nדברים הצריכים אל שמועה זו נתבארו בספ\"ר בשער הנזכר: \n(ג) י\"ב פשוטות, י\"ב ולא י\"ג, י\"ב ולא י\"א. חקקן חצבן צרפן שקלן המירן, וצר בהן \nמזלות וחדשים ומנהיגים: \nכבר פירשנו במשנה הקודמת ענין י\"ב פשוטות וכחותם. ואולם בטעם היות המקור שהוא סוד \nעצם השם והוא נעלם בלתי בא בעצם האותיות לרוב העלמו, אמר י\"ב ולא שלשה עשר - כי \nהמקור בלתי נכלל בי\"ב אלו כלל אלא הם י\"ב בזולת המקור, שהמקור אינו עמהם שאינו בא \nבאותיות. ואם יבא יהיה בסוד יהו\"ה המצטרף עם האותיות כדפרישית לעיל בשער הקודם. \nומפני שאפשר לומר שהם י\"ב עם המקור, כי הענפים יהיו אחד עשר והמקור י\"ב עליהם, לזה \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "אמר י\"ב ולא אחד עשר: \nחקקן וכו'. חמשה מלות אלו מבוארים בפרקים הקודמים. מזלות חדשים ומנהיגים - הם סוד \nצורות עליונות בבינה בת\"ת ובמלכות, שהם סוד עול\"ם שנ\"ה נפ\"ש. דהיינו י\"ב צירופים \nשהם נמצאים בשם אהי\"ה, כזה אהי\"ה איה\"ה אהה\"י האי\"ה האה\"י היא\"ה יהא\"ה יאה\"ה יהה\"א \nההא\"י ההי\"א היה\"א, הם י\"ב. וכן הם י\"ב גבולים שבבינה, והם מזלות - שנוזל השפע מהם \nאל הספירות, והם מציאיות נמצאות משש ספירות. וכן הם י\"ב בת\"ת, והם חדשים - מתחדשים \nבהקף הסדר זמנים, ויונקים מהי\"ב עליונים. ובמלכות הם י\"ב מנהיגים - שכן שם אדנ\"י \nמצטרף י\"ב צירופים שני פעמים, שהם י\"ב זכרים וי\"ב נקבות, והארכנו בעניינם בספ\"ר \nבשער הנזכר. והצירופים הם עשרים וארבע בענין שהם סוד מנהיגים העולם מכח י\"ב עליונים \nכנודע. ואפשר שלזה הם ארבעה ועשרים כחות מהם בנפש, דהיינו י\"ב הנזכרים במשנה הקודמת \nוי\"ב שיתבאר לקמן, הם שנים עשר כחות ושנים עשר אברים. ובזה נתבארה משנה זו בס\"ד: \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "(ד) שנים לועסים, שנים לועזים, שנים עליצים, שנים עליזים, שנים נועצים, שנים \nטורפים, שנים ציידים. עשאן כמין מריבה, עשאן [נוסח אחר - ערכן] כמין מלחמה, גם את \nזה לעומת זה: \nבקצת הספרים לא נמצאת משנה זו כלל, ובה קצת חילוף הגירסא. ועם כל זה נפרש בה כפי \nאשר מצאנו באמתחות הראשונים. שנים לועזים - המרה והכבד שהם מביאים לעז. שנים עליזים \n- המסס והטחול שהם משמחים את האדם. המסס באכילה ושתיה, וטחול בשחוק כי ממנו יולד \nהשחוק. שנים עליצים - קורקבן ובטן, שהם מעליצים את האדם בבליעה, ובטן בהוצאת מי \nרגלים. שנים נועצים - שתי כליות שנאמר אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני \nכליותי. שנים טורפים - שני ידים. שנים ציידים - שתי רגלים: \nדברים אלו מצאתי בדברי הקדמונים, ולדידי קשה דהא משנה זו על מציאות י\"ב פשוטות נאמר \nסתם, בין אותם שהם בעולם בין אותם שהם בשנה בין בנפש, ואם כן איך פירשו אותם באברי \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "הנפש. לכן נראה לי לומר שהיה הכוונה בזה לפרש טבע י\"ב הויות אלו, שהם ששה נגד ששה. \nואמר שהם שנים לועזים - הם מצד הגבורה שבה הדין, ובה באים כל המלמדים קטיגוריא \nומוציאי לעז ודבה נגד ישראל, והם כחות הדין ודאי. שנים עליזים - הם מצד החסד שכנגד \nהגבורה, ואין בהם כעס ודין אלא שמחה. שנים עליצים - מצד הת\"ת שגם הוא נוטה אל \nהרחמים, מטה כלפי חסד. שנים נועצים - מצד הנצח שבה העצה, כליות יועצות. ואף אם הם \nשתים יהיו דוקא מצד ימין. שנים טורפים - הם מצד הוד שהוא מן השמאל, שגם משם הטריפה. \nשנים ציידין - הם מצד המלכות או היסוד, שהם צדים צייד מלמעלה להשפיע לתחתונים: \nעשאן כמין מריבה - שהטביע באלו טבע הדין ובאלו טבע הרחמים ובאלו טבע החסד, בענין \nשהם לוחמין אלו עם אלו בסוד הדין והחסד והרחמים, כדפרישית בספ\"ר בשער המכריעין. \nערכן כמין מלחמה - שהם אלו נגד אלו ממש, שלשה גבולים מהם גובר בהם צד המזרח שהוא \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "סוד האויר חם ולח, ושלשה מהם גובר בהם צד הדרום שהוא מים קר ולח. ושלשה מהם גובר \nבהם צד הצפון שהוא גבורה אש חם ויבש, ושלשה מהם גובר בהם צד המערב שהוא עפר קר \nויבש. והם זה לעומת זה, עפר קר ויבש לעומת הרוח חם ולח, הפכיי בשני פנים. מים קר \nולח לעומת אש חם ויבש, הפכיי בשני פנים. והם סובבים העגולה ונקשרים במערכה אלו עם \nאלו, כי המים בין העפר והרוח, משתוים אל העפר בקרירותו ואל הרוח בלחותו, וקושרם מצד \nזה. וכן האש משתוה אל העפר ביבשותו ואל הרוח בחמימותו, וקושרם מצד זה. וכן הרוח \nוהעפר קושרים עד\"ז האש והמים. וכן ימצא בספירות כמו שפירשנו בספ\"ר בשער המכריעין: \nוענין זה ממש ימצא בעולם שנה נפש הגשמיים. כיצד, י\"ב מזלות הם, טל\"ה ארי\"ה קש\"ת הם \nא\"ש, שו\"ר בתול\"ה גד\"י הם עפ\"ר, תאומי\"ם מאזני\"ם דל\"י לרו\"ח, סרט\"ן עקר\"ב דגי\"ם \nלמי\"ם. בענין שהם ממש ארבעה בחינות אלו, והם באין מערכה מסודרים מעורבים אלו עם \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "אלו. והארכנו בעניינם בספ\"ר בשער הכנויים. החדשים הם נחלקים לארבע תקופות, והם \nניס\"ן איי\"ר סיו\"ן רו\"ח, תמו\"ז א\"ב אלו\"ל א\"ש, תשר\"י חשו\"ן כסל\"ו מי\"ם, טב\"ת שב\"ט \n", "en": ""}]}
