{"bookId": "kabala-a5501c8f1a43", "part": "1", "torah": "3", "title": "פירוש הרמק לספר יצירה — קטע 3", "hebrewTitle": "קטע 3", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-a5501c8f1a43/1/3/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-a5501c8f1a43/1/3/", "segments": [{"index": 1, "he": "קודם אל הכתר לפני אחד מה אתה סופר, שאין שם מניין כי לא יכונה האחד בשם אחד אלא \nמפני שני הבא אחריו וזה ראש אליו. ואחר שהאין סוף משולל מן השנוי ומן הפרוד ראוי \nשגם אל נאצליו לא יכונה שם המורה על הפירוד אלא האחדות הגמור וההשואה הגמורה, וזה \nבמה שנקשרים זה עם זה ראש בסוף וסוף בראש. ומפני טעם זה הפליגו עוד בעניין זה בזוהר \nשהורו היות קשר זה אפילו בשני מדות בעניין יסוד ומלכות מלכות ביסוד ויסוד במלכות, \nועל דא בשבע המדות חסד במלכות ומלכות בחסד, ויסוד בגבורה וגבורה ביסוד, והוד בת\"ת \nות\"ת בהוד, וכן עד כולם, וכן בששה מדות. וזה פירשו בתיקונים. וגדולה מזו כי אפילו \nבמדה אחד בעצמה יש בה אור ישר ואור חוזר שקושר ראשה בסופה וסופה בראשה, בעניין שהיא \nמיוחדת בחינתה הדבקה בעילתה בבחינתה הדבקה בעלולה בענין שהם מיוחדות אחדות אחד \nועניין אחד בערך מאצילם, ואין להם פירוד ולא ריבוי ולא חיבור קרוב אל מדת מאצילם \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "אחר שהם לבושים אליו ודאי כנודע. והארכנו בספ\"ר. ובזה נתבארה משנה זו בס\"ד: \n(ז) עשר ספירות בלימה, בלום פיך מלדבר ולבך מלהרהר, ואם רץ פיך לדבר ולבך להרהר שוב \nלמקום, שלכך נאמר רצוא ושוב. ועל דבר זה נכרת ברית: \nהודיענו במשנה זו הקדמה אחת נתבארה פעמים הרבה, והיא שהדיבור בבינה אסורה. וזהו \nשאמר הכתוב כי שאל נא לימים ראשונים דהיינו ששת ימי בראשית, ולמקצה השמים שהיא ה' \nעילאה ועד קצה השמים שהיא ה\"א תתאה, באלו מותר לדבר אבל בבינה אסור. וכן כתיב שלח \nתשלח את האם שהיא בינה אימא עילאה, ואת הבנים שהם ששה בנים ובת שילדה לאה אימא \nעילאה תקח לך. ושם מותר לדבר ולעסוק, אמנם בעליונות אסור. ועם כל זה ההרהור מותר \nבבינה, שכן נקראת היא מ\"י פירוש שאלה בלא תשובה. אבל בחכמה אפילו שאלה והרהור אסור, \nשאין להרהר אחר מדותיה. וכן נאמר למרע\"ה שתוק כך עלה במחשבה. ועוד פירשו בזוהר \nבמקום אחר חכמה שרותא דקיימא לא לשאלה ולא לאתבא, בינה שרותא דקיימא לשאלה ולא \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "לאתבא, חסד שרותא דקיימא לשאלה ולאתבא. והנה מזה נבין מתניתין כי מה שאמר בלום פיך \nמלדבר על בינה קאמר שהדבור בה אסור והרהור מותר, ומה שאמר ולבך מלהרהר על החכמה \nקאמר שאפילו ההרהור אסורה בה, כי בשאר אפילו דבור מותר כדמוכח מהזוהר מכמה דוכתי: \nואם רץ לבך וכו' שוב למקום - פירוש שוב אל החסד ומהחסד ולמטה מקום מחיצתך, שלכך \nנאמר אפילו בחיות רצוא ושוב רצים לצאת ממחיצתן להסתכל בכבוד עליון, ושבים מחמת ענוה \nאל מקומם. ועל דבר זה נכרת ברית - בתורה כדפרישית. ואפשר הכוונה נכרת ברית כשגילה \nהקב\"ה סתרי תורה אל הנביאים מאדם הראשון עד סופם. ואפשר לומר למקום דהיינו ת\"ת שהוא \nכולל שש קצוות ששם (ההרהור) [הדבור] מותר. ועם היות שפתח בעשר ספירות דמשמע דאכל \nעשר קאי באמרו בלום פיך, עם כל זה הכי קאמר בעשר ספירות יש שלשה בחינות, אחד שלא \nלהרהר, שנית שלא לדבר, שלישית שוב למקום ששם הכל מותר. ואף אם נאמר דאכל עשר קאי לא \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "קשיא, דהשתא בעשר ספירות שבל\"ב נתיבות קיימינן, והתם הם בחכמה ובינה כדפרישית של\"ב \nנתיבות יוצאים מחכמה ומתפשטים בבינה, ולפיכך בעשר של בינה בלום פיך מלדבר ובעשר של \nחכמה ולבך מלהרהר. ואף אם נפרש אותו סתם על עשר ספירות סתם כמשמעו, עם כל זה לא \nקשיא שגם יש בהם בחינות שההרהור אסור בהם, כאשר יראה המעיין מעצמו בלי שנעלהו בכתב, \nוכן בחינות שהדבור אסור והרהור מותר. ועל אלו וכיוצא נאמר בלום פיך וכו': \n(ח) עשר ספירות בלימה, אחת רוח אלהים חיים חי עולמים נכון כסאו מאז, ברוך ומבורך \nשמו תמיד לעולם ועד. קול רוח ודבור זו רוח הקדש, לראשיתו אין חקר לתכליתו אין קצבה: \n\n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "כבר פירשנו בספ\"ר בשער אם האין סוף הוא הכתר משנה זו, ועם כל זה לא נאסוף ידינו הנה \nמלפרש. ולהבין משנה זו נאמר ששלשה מיני אורות באין אל הספירות מאת האור המאיר לכל, \nוהאחד מהם הוא האור והחיות הבא מאתו בלי אמצעי כלל, אלא חיותו ושפעו שופע בשוה אל \nהספירות כפי כחן לקבל מאתו. וזה לא נזכר הנה בפרק זה, אלא ברמז לעיל באמרו ואדון \nיחיד מושל וכו'. השנית הוא האור המאיר עליהם על ידי הכתר, ולא יקבלו אור שפעו כפי \nצאתו מאתו אלא תתלבש באור הכתר, ואור הכתר חיות הספירות, ועל זה תקרא הכתר רוח \nאלהים חיים כאשר נבאר. שלישי הוא שיתלבש אור כתר עליון גם באור חכמה ועל ידה שפע \nוחיות הספירות, ולפיכך תקרא גם כן החכמה רוח, והיא רוח מרוח כאשר יתבאר במשנה שאחר \nזאת. ולפי זה נאמר על הכתר אחת שהיא ספירה ראשונה, והיא רוח והחיות אל כל הספירות \nעל הרוב מפני שאור אין סוף עליהם הוא נעלם ואין לדבר בו. ואור שלישי הוא בהעלם הכתר \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "לסבה. אמנם אור שני הוא המורגל אם לא יהיה לו מונע: \nאלהים חיים - החיים הם בחכמה עיקר כאומרו והחכמה תחיה בעליה, והם גם כן בבינה, ולכך \nתקרא היא בסוד החכמה בשתוף אלהים חיים. והכתר מפני היותו חיות אל החיים שבשתי \nהספירות אלו שהם כלל כל הספירות, נק' רוח ונשמה אל אלהים חיים: \nחי עולמים - יש חי העולמים בפת\"ח, והוא ביסוד, ופי' בשיר השירים שנק' כך מפני שהוא \nמקבל העולמים העליונים שהם תשע ממטה למעלה ותשע ממעלה למטה שהם חי, ועולמים פירוש \nהספירות, וירצה חי שהוא מקבל אותם וחי על ידם, ופי' חי על ידי עולמים. אמנם חי \nהעולמים הפך דבר זה, שהוא משלח חיות אל חי העולמים שתחתיו דהיינו הכתר שמחיה \nהספירות התשעה שתחתיו בין בבחינת אור ישר בין בבחינת אור חוזר. וזה הורה באומרו חי \nעולמים להראות שכמו שהוא מחיה הספירות מצד אור ישר כן הוא מחיה אותם מצד אור חוזר: \nנכו\"ן כסא\"ו מא\"ז - כבר פירשו בתיקונים סוד א\"ז בשתי בחינות, האחד אז תקרא וה' \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "יענה, דהיינו סוד שמנה אותיות שהם יאהדונה\"י, ויש אז ישיר משה, והוא סוד א\"ז שמונה \nאותיות אהי\"ה הוי\"ה כזה יאההויה\"ה. והסוד כי הוי\"ה ת\"ת אדנ\"י מלכו\"ת שניהם מיוחדים \nיחד יעלה יאהדונה\"י שהם א\"ז שהוא ח' אותיות שמנה ספירות, וכמו שיש יחוד בין ת\"ת \nומלכות כן יש יחוד בין בינה וחכמה, דהיינו סוד יהו\"ה חכמה אהי\"ה בינה, שתיהם \nמיוחדות הם א\"ז, שהוא שם הנז' יאההויה\"ה. והכתר אינו שורה בספירות אם לא בייחוד י' \nעם ה' ו' עם ה' ואז הם כסא אליו והוא שורה ומאיר בהם. וזהו שאמר נכון כסאו מאז, \nדהיינו סוד הייחוד, ואם אין ייחוד אין אורו ושפעו בספירו' מפני פרודם. אבל בהיותם \nמיוחדים ברוך ומבורך שמו, פירוש ברו\"ך הוא סוד עשר נשפעות מהכתר, וזהו שפירשו \nבתיקונים ברו\"ך פירוש רא\"ש ומקו\"ר כ\"ל ברכו\"ת דהיינו כתר, ושפעו יורד בכ' כתר, ו' \nשית ספירן, ר' ראשית חכמה, ב' תרין ההי\"ן, דהיינו המשכת אור עשר. וזהו שאמר ברוך \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "ומבורך שמו, שהוא חכמה שם הכתר, וכן פירש הרשב\"י ע\"ה חכמה קדומה שמא דכתרא עלאה. \nוכן כל שם כנוי לבוש, וכן חכמה לבוש ושם של הכתר: \nואמר תמי\"ד - שאין שפעם מתפרד. ואחרי כן בא אל הבינה דהיינו לעול\"ם, ואחרי כן דרך \nשית ספירן שהם ו' ואחרי כן במלכות שהוא נק' ע\"ד שעדיה האצילות. ורצה בזה לומר שכאשר \nהם מיוחדות בסוד א\"ז השפע נשפע מכתר על הספירות, ואם לאו אינו נשפע. והורה דרך השפע \nהיותו מכתר אל החכמה בלי להמש תמיד, ואחרי כן לעולם דהיינו סוד א\"ז אחד, וע\"ד סוד \nא\"ז שני. ויש גירסא אחרת במשנה זו וע\"פ דרכה פי' העניין בספ\"ר, והנה זו אצלי עיקר: \nוהנה פירשנו בעניין הכתר ארבעה הקדמות, האחד היותו ראש לאור המתפשט והוא חיות לכל \nהספירות, השנית שהוא חיותם בין בערך אור ישר בין בערך אור חוזר, השלישית שהוא דוקא \nשורה עליהן בהיותם מיוחדות יו\"ד בה' ו' בה' כדפרישית, הרביעית דרך המשכת האור \nבבחינות, ראשונה בחכמה בתמידות, ואחרי כן משם אל הבינה ומשתיהם אל ו' ה': \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "עתה פירש בשורש מדות אלו בעצמו ועל ידם קבלת המדות האלו, ואמר שחכמה ובינה ודעת \nנשרשים בו. וזהו שאמר קו\"ל - שהוא הדעת רו\"ח - הוא חכמה ודבו\"ר - בינה, והטעם כי אל \nהקול ואל הדבור והרוח מדרגות, ראשונה הוא רו\"ח יוצא מכנפי הריאה והוא דק בלי הברה, \nוהיינו סוד חכמה שהתולדות בה בדקות גדול בלתי נרגשות ויוצאות ממנו בסוד הדעת אל \nהבינה, ובסוד הדעת נמשלים אל הקול והוא רוח הריאה היוצא אל הקנה ונגרר דרך טבעות \nהקנה ונעשה קול. ונודע כי ריאה י' אריה, וכן פירשו בתיקונים, קנ\"ה סוד ו', דבור הוא \nחתוך הקול אל אותיות ויש בהם גזרה ונודע כוונת הקול והיינו צאת התולדות אל הבינה, \nושם מתגלים בעצם בערך הקודם והיינו הקול נעשה דבור בפ\"ה שהיא בינה. ועם היות שיש \nקול ודבור בת\"ת ובמלכות, היינו בערך למטה, אבל בערך הפה העליון שהיא בינה זו בחינתם \nבאמת בלי ספק. והנה בזה הורה על העלם מדות חכמה ובינה ודעת בכתר. ועל ידי שלשה מדות \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "אלו מתמצא בכתר תיקוני אריך אנפין כדפרי' לעילא באדרא, וקול ודבור ורוח הוא מציאותם \nבכתר. ונקט קול קודם עם היותו אמצעי בין רוח ודבור, שכן הדעת פעמים עולה על גביהן \nפעמים תחתיהן פעמים ביניהן, ונקט הכא בחינתו הא' שהוא קודם אליהם מפני שורשו בכתר \nשמשם אצילותו, ונקט לו בחינה שנייה שהוא ביניהם דהיינו קול בין רוח ודבור, ובחינה \nשלישית היא אחר אצילותו למטה כנודע. ומפני שלמעלה אמר רוח בכתר פירוש כי רוח הנאמר \nכאן הוא בחכמה, ואמר זו רוח הקדש - דהיינו בחכמה ששם הקדש כדכתי' קדש ישראל לה' \nראשית, וכדפירשו בזוהר בפרשת משפטים: \nלראשיתו אין חקר וכו'. אחר שפירש חמשה הקדמות אלו אל הכתר הורה שלא נייחס ח\"ו השגה \nבנאצל הראשון הדבק במקורו בבחינת חכמה שהיא ראשית שבו, כנודע שהיא נקראת ראשית \nובבחינת בינה שבו שהיא נק' אחרית והיינו תכלית, לכך אמר לראשיתו אין חקר לתכליתו \nאין קצבה - ממה שמתמצא בו מתיקוני אריך אנפין שאי אפשר לבא עד תכליתן ח\"ו. ואף אם \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "נאמר שיש בו כך וכך הוא על דרך הכלל אבל על דרך פרט אי אפשר לבא עד תכונתו. או אפשר \nשיהיה הכוונה שעם היות שאמרנו שקו\"ל ודבו\"ר ורו\"ח כלולים בה, אין הכוונה שיהיו \nכלולים בבחינתם ממש למטה, אלא הם למעלה באין גבול. או ירצה בסוד אני ראשון ואני \nאחרון בסוד אי\"ן אנ\"י שאין לו קץ ותכלה וקצבה כדפירשנו. ובזה נתבארה משנה זו: \n(ט) שתים רוח מרוח, חקק וחצב בה עשרים ושתים אותיות יסוד שלש אמות ושבע כפולות \nושתים עשרה פשוטות, וחקק וחצב בהן ארבע רוחות מזרח ומערב צפון ודרום, ורוח בכל אחת \nמהן: \nשתים - היא חכמה שהיא שנית אל הכתר. וקראה רו\"ח מרו\"ח כענין שפירשנו לעיל שגם היא \nחיות אל הספירות כשיתלבש אור כתר עליון בתוכה לסבות וכדפרישית באדרא, נמצאת היא גם \nכן רוח חיוני אל הנאצלים, והיא מרו\"ח שהיא נאצלת מן הכתר: \nחק\"ק וחצ\"ב - מלות אלו נשתמש בהן בעל הספר הזה הרבה, ואין ספק שאין החקיקה והחציבה \nדברים שוים, אלא החקיקה דבר דק מן החציבה. כי החקיקה היא חקיקת דבר בלי לחצוב דבר \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "מהמקבל העניין ההוא, והחציבה תקרא דבר הנחצב ונבדל ממקום. וכשנבא לייחס ענין זה \nנמצא על החקיקה דבר דק ממנו והיא הרשימה. ולמטה משניהם עב מכולם והיא העשיה. וכבר \nפירשנו בספ\"ר בשער אבי\"ע כי יתייחסו ארבעה מלות אלו שהם רשימ\"ה חקיק\"ה חציב\"ה עשי\"ה \nאל ענין אצילו\"ת בריא\"ה יציר\"ה עשי\"ה, והארכנו שם בעניינם: \nעוד פירשנו כי מדרגות אבי\"ע ימצאו בכתר חכמה ובינה וגם כן בשאר הספירות על פי \nהדרכים, וכן פירשו בתיקונים כי כת\"ר הוא בריאה, וחכמ\"ה יצירה ובינ\"ה עשיה, ופי' שם \nהטעם לדבר זה כי כמו שיסתלק הבריאה על היצירה כן יסתלקו ענייני הכתר על החכמה וכן \nענייני החכמה על הבינה. ועתה בזה נאמר כי אמר בעניין האותיות חק\"ק וחצ\"ב לפרש היות \nאליהן שתי בחינות האחד הבריאה הדקה מצד הכתר והשנית היצירה מצד החכמה. ולכך אמר \nחק\"ק מצד הכתר וחצ\"ב מצד עצם החכמה, והכוונה כי להיות האותיות דקות נכללות בכתר \nבסוד החכמה שבכתר בסוד ל\"ב נתיבות נעלמות שבה, והיא נמשכת חכמה פנימית מרשימה הדקה \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "שבעמקי הכתר אל חקיקה בחכמה עצמה ושם חוצבת האותיות ול\"ב נתיבות בחכמה החוצה כנודע \nשהם שתי חכמות בכתר ובחכמה כדפי' באדרא בפסוק חכמות בחוץ תרונה: \nעשרים ושתים אותיות - אין ספק שאלו הם סוד ל\"ב נתיבות שבחכמה, אמנם קשה למה לא אמר \nגם כן ענין עשר ספירו' שבה שהם משלימים ל\"ב ודאי. ואפשר כי באומרו רוח מרוח דהיינו \nהיות בה חיות לעשר ספירות כבר הורה היות בה עשר שהם כלל כל מדה ומדה, ובודאי דלא \nיגרע משאר מדות. אמנם מה שנתחדש בה לתשלום ל\"ב הוא ענין כ\"ב. ואם תאמר והרי אותיות \nהם בבינה עד שיש מי שפירש אח\"ת חכמה שתים בינה מטעם שרום הוא כתר לדעתם. וי\"ל אמת \nשאותיות הם בבינה אבל יוצאים מחכמה אל הבינה, וכן פירש הרשב\"י ע\"ה בשיר השירים \nופירשנו בספ\"ר וזהו סוד ל\"ב נתיבות חכמה יוצאין ממנה שבה הם פליאות חכמה ומתפשטין \nאל הבינה כדפרישית ריש פרקין: \nיסו\"ד - מלה זו מורה על ענין חכמה שאין האותיות בה בגלוי ובמציאות ממש אלא בדקות \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "נעלם כתולדות שהם נעלמות כחן באב, כענין ה' בחכמה יסד ארץ, והיא בחינת מלכות בדקות \nבה. ולכך תקרא יסוד שהיא יסוד ותחלה אל מציאות האותיות: \nשל\"ש אמו\"ת - היא בחינת שלש ראשונות והם אותיות אמ\"ש, פירוש א' כתר מ\"ם חכמה שי\"ן \nתשובה, ופי' אויר מים אש. והטעם שבינה וחכמה וכתר שורש אל הדין והחסד והרחמים ולכך \nנקראות אמות כי שלשה ראשונות כאמות לשאר כל נמצא. ושבע כפולות - הם שבעה אותיות \nבג\"ד כפר\"ת שהם משמשות פעמים בדגש פעמים ברפה והיינו פעמים לדין פעמים לרחמים. ולפי \nהנראה יתייחסו גימ\"ל דל\"ת גמול דלים דהיינו גמו\"ל מצד החסד, דל\"ת מצד הגבורה, ב' \nתפארת דאחיד בתרוייהו כנודע. וקרוב לענין זה פירשו בתיקונים לעיל בשער ראשון סימן \nכ\"ד. כפ\"ר הם נצח הוד יסוד, ת' מלכות. וי\"ב פשוטות - הם י\"ב גבולי אלכסון הם י\"ב \nענפים אל שש קצוות, פירשנו בספ\"ר בשער פרטי השמות ויתבארו לקמן בס\"ד. והאותיות \nהפשוטות הם הו\"ז חט\"י לנ\"ס עצ\"ק ויקראו פשוטות שהם ענפים מתפשטות משש קצוות כאשר \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "נבאר: \nוחק\"ק וחצ\"ב בה\"ן - פירוש נתן בכח שתי בחינות אשר אל האותיות, דהיינו בבחינת החקיקה \nובחינת החציבה אל כל אות ואות ארבעה רוחות. וזה בסוד מה שפי' בעניין האותיות \nבתיקונים ובספר הבהיר שהם מרובעות, ירצה שבהם כח ארבע יסודות דקים רוחניים והם \nאוי\"ר מזרח עפ\"ר מערב מי\"ם דרום א\"ש צפון, והם סוד ארבעה אותיות י' מים ה' אש ו' \nאויר ה' עפר, והם חס\"ד דרום גבור\"ה צפון ת\"ת מזרח מלכו\"ת מערב, והם פני ארי\"ה שו\"ר \nנש\"ר אד\"ם, והכל נכלל בסוד ריבוע האותיות. ועניין חקיקת וחציבת ד' צורות רוחניות \nדקות אלו בהן כנה בשם ד' רוחות כדפרישית. ולהיות שאין הנהגה אל המרובע אלא על ידי \nהעגול, דהיינו סוד שש קצוות שהוא סוד חיות האות נקודו אשר אל האות, והוא נמשך מכתר \nאל החכמה. והענין שהנקוד יתעלה מדרגה אחת אל האות, דהיינו שהאות נמשך מהחכמה אל \nהבינה כדפרישית, והניקוד נמשך מכתר אל החכמה. והוא סוד עגול לפי שכלול יותר שהוא \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "בעל שש. וכן פירש הרשב\"י ע\"ה בתיקונים ופי' בספר הבהיר. לכך אמר ורוח שהוא סוד הכתר \nוהחכמה בכל אחד מהן מהאותיות שלא יפעלו אלא על ידי הניקוד, כדפירשו בתיקונים \nשהאותיות הם גוף והנקוד נפש. ובזה נתבארה משנה זו [בס\"ד]: \n(י) שלש מים מרוח חקק וחצב בהן תהו ובהו רפש וטיט, חקקן כמין ערוגה, הציבן כמין \nחומה, סבבן כמין מעזיבה ויצק מים עליהן ונעשו עפר (נ\"א אפר) שנאמר כי לשלג יאמר הוי \nארץ. ואית דמסיימי, תהו זה קו ירוק שמקיף את העולם, בוהו אלו אבנים מפולמות שממנו \nהמים יוצאים שנאמר ונטה עליה קו תהו ואבני בהו): \nשלש - היא הבינה שהיא שלישית ודאי, ואין ספק שאצילותה מכתר וחכמה. וזהו שאמר מים \nמרוח, כי כנוי הרוח יתייחס בחכמה או בכתר כדפרישית. ואמר שהבינה מי\"ם מפני שברחמים \nהם הרוח והמים, והדק דק יותר הוא הרוח ואחר הרוח מים, לכך כתר וחכמה שהן דקות כנה \nאותן בשם רוח, והבינה שהיא נגלית יותר בשם מים, כמו שהמים מקבלים ציור הענין יותר \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "מהאויר כנודע: \nחק\"ק וחצ\"ב - בכח הכתר והחכמה ששתיהן פועלות בבינה, י' וקוצו של י' הם פועלות בה' \nוהיא הכוללת שלשתן כנודע: \nבה\"ן - חזרתי על כל הספרים לראות אם יש גורס ב\"ה - כדי שיחזור על הבינה, ולא מצאתי \nלי חבר. לכך נאמר שמלת בהן אהדר אל מים לשון רבים, או אהדר אל הכתר ואל החכמה ופי' \nבהן עמהן, והכוונה בכחן נאצלו תהו וכו' כדמפרש ואזיל. או נפרש בהן בכ\"ב אותיות, \nוהעניין שעל ידי ל\"ב נתיבות היה אצילות הספירות מחכמה אל הבינה. או ירצה בהן ממש \nוהיינו בכ\"ב אותיות שבבינה חק\"ק וחצ\"ב כל הנמצא מהחכמה אל הבינה: \nתה\"ו ובה\"ו רפ\"ש וטי\"ט - הם ארבעה אותיות שבשם וכן פירשו המפרשים. והם בחינתם \nשבבינה תה\"ו י', ובה\"ו ה', רפ\"ש ו', טי\"ט ה'. ופירשנו מאי בהו דבר המלביש את התהו. \nוהענין כי החכמה היא י' גל\"ם שכך עולה חכמ\"ה, והוא דבר המתהא בני אדם שאפילו הרהור \nאסור בה. וכן פירוש בהו אלו אבנים מפולמות דהיינו סוד יודי\"ן שמהם מים יוצאין לעולם \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "שהיינו מקורות הרחמים מן החכמה שבבינה לבינה, כי הרחמים הם מי\"ם ובינה נקראת עולם, \nבה\"ו היא המלביש היו\"ד שכך ה' היכל ולבוש ליו\"ד כנודע, והיא עניינה כזה ה נקודה בגו \n", "en": ""}]}
