{"bookId": "kabala-a5501c8f1a43", "part": "1", "torah": "8", "title": "פירוש הרמק לספר יצירה — קטע 8", "hebrewTitle": "קטע 8", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-a5501c8f1a43/1/8/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-a5501c8f1a43/1/8/", "segments": [{"index": 1, "he": "חמשה הברות אלו בעת עוברם הנקודות דרך בהם, שכן חכמה בבינה, והם א - קמ\"ץ, ב - \nציר\"י, ג - חיר\"ק, ד - קמ\"ץ, ה - צר\"י או סגו\"ל או שב\"א, כי מוצא אחד להם בזה. ו - \nקמ\"ץ, ז - קמ\"ץ, ח - צר\"י, ט - גם כן צר\"י, י - חול\"ם, הרי שבא סוד חול\"ם ביו\"ד סוד \nחכמה ששם גלוי הכתר שעל הדעת שזהו סוד חול\"ם. אחרי כן כ - קמ\"ץ ל - קמ\"ץ, מ - צר\"י, \nנ - שור\"ק, ס - קמ\"ץ, ע - קמ\"ץ, פ - צר\"י, צ - קמ\"ץ, ק - חול\"ם הוא בסוד עשר פעמים \nעשר דהיינו יו\"ד. ר - צר\"י, ש - חיר\"ק, ת - קמ\"ץ. הרי האותיות נשקלות במציאותם של \nהנקודות, והם אל הקמ\"ץ חסד בצד הימין עשר אותיות א ד ו ז כ ל ס ע צ ת, ואל הגבורה \nצד שמאל ב ה ח ט מ פ ר שבעה אותיות, ואל הת\"ת שנים י ק, ואל הנצח ג' ש' שני אותיות, \nואל ההוד אות אחת והיא נ' שבו נפילה כדכתיב והודי נהפך עלי למשחית: \nויש להזכרת האותיות בניקוד אלו סגולה גדולה, והעד על זה שם המפורש שעיקר נקודתו כך \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "יהוה, וכן פירש הרשב\"י ע\"ה בהרבה מקומות. [א\"ה - הרמ\"ק ז\"ל בסידורו תפילה למשה מנקד \nבכל פעם יהוה, ובפרדס הביא בשם ספר ברית מנוחה יהוה, אבל פה בכ\"י מודינא לא ברור]. \nוכן פירשו בעלי המעשה כי הזכרת שם אדני כזה יש בו כח גדול. וכן שם אהיה והיינו \nניקוד השם הגדול גם כן. ואמנם בהשתנות הניקוד צריך משקל גדול, ולא שיהיו הדברים על \nדרך מקרה אלא בסוד המשקל אל כל דבר. ופעמים שיצטרך שני מיני ניקוד אל שם אחד כדי \nשיהיה האחד לבוש אל השני, ולפעמים יצטרך גם טעמים, הכל במדה ובמשקל לפי צורך אל \nהכוונה. ומלאכה זו לא נמסרה אלא לנביאים ובעלי רוח הקדש שהיו שוקלים התיבות הנרצים \nאל כוונתם, פעמים מלאים פעמים חסרים, פעמים אותיות גדולות פעמים קטנות, פעמים נקוד \nכך פעמים כך, פעמים טעמים כך פעמים כך. וזו היא חכמת עזרא הסופר שהחזיר עטרת הטעמים \nוהניקוד ליושנה. אך הכל במדה ובמשקל ובמשורה. וזהו דעת הספר לעיל באומרו שקלן וכו': \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "\nוהנה פעמים גם כן שבהתחלף השם דרך הכ\"ב תתחלף הניקוד ופעמים לא תתחלף, הכל לפי \nהמשקל. והעד על זה שם ב\"ם שע\"פ הדרך המקובל מפי הגאונים עובר כל אות ואות שלשה או \nארבעה ויותר מהאלפא ביתות, והיה אפשר להמציאו בראשונה, אלא הכוונה להמזיגו דרך \nהשערים כדפרישית. ואף ניקודו בניקוד התורה, ויש לו כמה מיני ניקוד הכל לפי הנרצה \nבכוונה שבו פועל הבורא, אפילו להחיות מתים. והטעם שבו נברא העולם ובו כלול הכל, \nולכך הוא סוד ל\"ב נתיבות ועשר ספירות. והנראה לזה כי ל\"ב הוא סוד כ\"ב אותיות ועשר \nספירות שבחכמה, ועשר הנשארות הם למעלה, ולכך כחו גדול לאין תכלית. וכשתדקדק תמצא \nשאין בו אותיות ה\"מ\"ס, מפני שהוא בניין העולם וקייומו, ואותיות אלו יורו קלקול, \nאמנם בהתחלף ימצא בו גם כן כח ההריסה. וזה סודו - אב\"גית\"ץ קר\"עשט\"ן נג\"דיכ\"ש \nבט\"רצת\"ג חק\"בטנ\"ע יג\"לפז\"ק שק\"וצי\"ת. ובו אל\"ף אחת ושלשה ב'ב'ב' וארבעה ג'ג'ג'ג', \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "ו' אחת, ז' אחת, ח' אחת, ט'ט'ט' שלש, י'י'י'י' ארבע, כ' אחת, ל' אחת, נ'נ'נ' שלש, \nע'ע' שתים, פ' אחת, צ'צ'צ' שלש, ק'ק'ק'ק' ארבע, ר'ר' שתים, ש'ש'ש' שלש, ת'ת'ת' שלש. \nהרי בפירוש כח מזיגת האותיות האלה לדעת כי צריך ארבע מאות פלונית ושלש מאות פלונית \nושנים מאות פלונית ואחת מאות פלונית. ואין ספק שזה מין משקל אחד לדעת כמה אותיות \nיהיו ממין זה וכמה מזה, משקל שני באיזה צד יונחו אותיות אלו מצורפות קצתם בקצתם אות \nפלונית בצד אות פלונית, משקל שלישי בכמה תיבות יהיה השם נחלק, שיש שם נחלק לשבעה \nכזה, ויש לששה כשם אלהינו, ויש לחמשה כשם צבאות אלהים, ויש לארבעה כשם אהי\"ה אדנ\"י \nיהו\"ה, ויש לשלש כשד\"י ושם ע\"ב וכיוצא, ויש לשתים כשם י\"ה. והכל במדה ובמשקל. ומי \nיאמר ששם בן ארבע אותיות יכפל בו אות כשם אהי\"ה וכשם יהו\"ה וכי ספו תמו האותיות, \nאלא כי יוצר הכל ידע משקל האותיות (ומספרם) [ומסרם] לנביאים. ועל דרך זה אל הניקוד \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "בהסתכל יחס האות ויחס מקומה ויחס הניקוד הקודם והמאוחר, וכל זה הוא הוראה גדולה אל \nסידור המערכות האלהיות. וזה יספיק להקדמת דבר זה בע\"ה, ועתה נבוא בביאור האלפא \nביתות אלו אחת לאחת בסייעתא דשמיא: \n(יב) א\"ל ב\"ת ג\"ש ד\"ר ה\"ק ו\"צ ז\"פ ח\"ע ט\"ס י\"נ כ\"מ: \nהדרך אשר נעלה בה אל אבני חפץ והשערים אשר נבא אליהם גילה לנו הרשב\"י ע\"ה בשיר \nהשירים ששם פי' קצת מא\"ת ב\"ש, ועל פי אותו הדרך נפרש כולם בס\"ד. והם כ\"ב אבנים \nמתייחדים י\"א זוגות. האחד א\"ל - אין ספק שאל\"ף יורה על הבינה, וכן הוא אל\"ף בינה \nכמבואר בתיקונים. אמנם יורה על מציאותה בכתר שהוא שם אהי\"ה, וכל אל\"ף מורה אהי\"ה \nוכן פירשו בתיקונים. ועוד יורה על היחוד הגמור שהוא י' למעלה י' למטה ו' בנתיים, \nדהיינו יחוד שני אורות אור ישר ואור הפוך ממטה למעלה וממעלה למטה, וזה פשוט ומבואר \nבכמה דוכתי: \nול' יורה התפשטות אל\"ף כענין שהוא י' בראש. ו' מתפשטת עד עוקצה התחתון וזהו סוד \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "עוקץ ל - שהיא י' תתאה ובעוקצו דק עקום שבה כוללת כל הנמצאות שממנה ולמטה בדקות, \nוגופה כולה הוא סוד ו' עילאה מתפשטת מחכמה בסוד הדעת, והיא באה לצד שמאל שהיא בינה \nששם היא בעובי הנעשה בצד שמאל אל הב' שבה ששם חיבור י\"ו אל הב' שהיא בינה. והיא \nמתפשטת בחסד בסוד שמאל בימין, ולכך בינה אזלא לגבי חסד ושם עושה סוד חסד בעובי כפל \nהלמד, וכבר בינה בעצמה שם אחוזה הגבורה, ומשך שמן הגבורה והבינה אל נצח וחסד הוא \nהת\"ת, ועל ידי הוד ויסוד נוטה אל השמאל, ולא בעצם מפני שאינם דין גמור, אלא יורדים. \nובין הוד שהוא לצד השמאל אל הימין ששם הנצח המשך הזה הוא יסוד, ולמטה העוקץ שהיא \nהמלכות שפירשנו והרי מה שהיה אור מתעלם ונכלל זה בזה באלף נתפשט ונתגלה בסוד הלמד. \nוזהו א\"ל זה מעלים וזה מציץ: \nבזולת שנכלל במלה זו א\"ל ועניינו ידוע ופירשנו בספ\"ר בארוכה בסוד אותיותיו ומילואם \nאל\"ף למ\"ד ויש בהם צירופים יורו עניינים גדולים כזה - מא\"ף לד\"ל, מא\"ד פל\"ל, דל\"ף \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "מל\"א, פל\"א מד\"ל, לא\"ל פד\"ם, פל\"ל אד\"ם, אפל\"ל ד\"ם, לד\"ם אפ\"ל, וכיוצא עוד רבים: \nהשני ב\"ת. הנה השנים אלו קרובות במאד מאד כי צורתם יורה שלשה ווי\"ן כל אחד לעצמה, \nוהם סוד ויס\"ע ויב\"א וי\"ט והם חסד גבורה ת\"ת. אמנם הבי\"ת בבינה בחכמה יבנה בי\"ת, \nוהיא ברכה ובה התחילה תורה. והסוד כי יורה נקודה שעל בי\"ת על צד שמאל סוד הבינה \nודאי, וממנה משך הת\"ת סוד הוא\"ו בסוד הדעת אל החסד דהיינו מוליך לימין משה, וזהו \nרקיע המתפשט מן הבינה אל הימין חסד. אמנם אינו בחסד עצמו אלא ברישא דנהירו דחסד \nדהיינו חכמה, ולכך בין שני הדבקים עב לרמוז אל נהירו דתרווייהו מחכמה. ושמשה במזרח \nדאיהי חכמה נהיר ובחסד אתמשך היינו הולך אל דרום וסובב אל צפון שיורד עם החסד \nדהיינו ו' בקומה עד הגבורה שהיא למטה מן הימין אל השמאל, וכדי להכניע הדין למטה \nמת\"ת וגדולה בסוד שתי תקיעות המכניעות הדין לכך היא לא נאחזת בהם לבד אלא היא מטה \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "מוצעת תחתיהם, ולכך לה עוקץ לאחוריה, עוד להורות שמשם היא יונקת מן החכמה שהיא \nלמעלה מן החסד בעובי דבקות שני הווי\"ן, וא\"ו תתאה עוקמת ועוקצה לגבי מעלה לקבל \nמהחכמה לכבות אש דיניה, וזהו קדוש שני שהוא מהחכמה אל הגבורה, והיא נמשכת בסוד נצח \nהוד יסוד ביניהם והיינו משך וא\"ו זה מן הימין אל השמאל, ומטה עוקצה לצד מטה דתמן \nמלכות שמאלית, וראה שמפני היפוכה כלפי מעלה ושיתוף החכמה עמהם וגבורה מקבלת היא \nרחמים בינה: \nאבל ת' מלכות יש בה דין ועליה נאמר והתאוית ת' והיא שני ואוי\"ן כדפרישית. אמנם \nהוא\"ו השלישית היא אוחזת בגבורה דין ולכך היא דבוקה בצד שמאל ועוקצה עקום שלא לקבל \nמן הימין, דהיינו סוד גבורה תתאה דאחידא בגבורה עילאה בסוד הדין סוד ראש השנה ודאי \nשהיא דין. אמנם בראש העליון דתמן אימא לא יניק לגבורה מן השמאל אלא מכניסה לפנים \nמשורת הדין, ולכך התי\"ו בראשה עודפת לצד שמאל אל דבקות וא\"ו זו בה, ואז ברתא אושיטת \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "אנפהא וקבילת מצד הגבורה מאימא, וזהו סוד יום הכפורים בסוד אחת ואחת דאימא אחידת \nבברתא כדפירשו בזוהר פרשת אמור וזהו סוד ב\"ת אימא וברתא כחדא, וזהו סוד כי וא\"ו זו \nשלישית של תי\"ו מהופכת להורות אל הגבורה והדין וההפוך, ועם כל זה מתוק הדין בתשובה \nדאהדרת אימא אנפהא לברתא וברתא לאימא דינא אתבטיל, ולכך באות ת' נחתמין לחיים ולהפך \nבסוד ראש השנה ויום הכפורים וסוד החיתום: \nוזהו סוד ב\"ת, ומילואם בי\"ת תי\"ו ויש בהם צירופים בת\"ת יו\"י פירוש בתת ה', ו\"י \nבתת\"י, וב\"י תת\"י, תו\"ב ית\"י, תי\"ב תו\"י, תיב\"ת י\"ו, בת\"ו ית\"י, ב\"ת ו' ית\"י, \nוכיוצא עוד רבים: \nהשלישי ג\"ש. גם שתי אותיות אלו שוות בעניינם, ואף אם אינם שוות בצורתם ממש. והענין \nכי אל\"ף כתר, ב' חכמה ובינה, גימ\"ל שלשה אבות וכן תחלתם מחסד שכך גמילות חסדים \nוהסוד ראשה י',וסודה חכמה בשיתוף שלש ראשונות בה דהיינו סוד י' בכל מקום. אמנם יש \nבראש גימ\"ל הרחבה קצת עד כמו מחצית היציע התחתונה, דהיינו הת\"ת עד חציו שהוא סוד \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "הימין שבו לבד, ונמשכת החסד מהחכמה והדעת ומגעת עד המלכות. וזהו סוד עוקץ ימין למטה \nוהסוד חוט של חסד המשוך על אסת\"ר, והיא שם יונקת מהחסד ובעוקצה כלולים התחתונים \nכולם. וזהו סוד הזן את העולם כולו בחסד. והגבורה נאחז למעלה בחסד בסוד הנצח ושם \nיונקת ממנה סוד המים שבצפון שעל ידה העולם ניזון, והיא משפעת במלכות, ולכך היא נוטה \nכלפי מטה. וזהו סוד ובח\"ג חסד גימ\"ל נידונים על המים דהיינו נידונים מצד הגבורה, \nומשם גבורות גשמים. והסוד שלחן בצפון נוטה כלפי מטה להמשיך בשולחן המזון שהיא יונקת \nמן הדרום: \nאבל שי\"ן יש בה סוד זה אבל לא ביחוד אל החסד כולו אלא גם בשמאל, שלשה ראשים שבשי\"ן \nהם שלשה יודין סוד החכמה בסוד שלשה בחינותיה בשלש ראשונות, הרי שכולל גם הבינה \nבהיותה בשמאל, ושלשה ואוי\"ן אלו נמשכין למטה בסוד שלשה אבות חסד גבורה ת\"ת כל אחד \nבמדרגתו ימין ושמאל ואמצע, אמנם בסוד החכמה כי שם עומק הנהרות ומשם נמשכים דרך \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "בינה, ולכך עיקר שי\"ן בבינה כדמוכח בכמה דוכתי, ונמשכין דרך נצח הוד ויסוד אל \nהמלכות שהיא שלחן בצפון, ולכך נקודה אמצעית שאליה פניית השלשה היא בה בשמאל. ועם כל \nזה גם חסד ותפארת נוטים אליה אל הדרך להמשיכה ולכך וא\"ו אמצעית נטויה מן הדרום \nלמעלה בחכמה אל ההוד למטה בשמאל להמשיכה. והסוד ברכו\"ת והודאו\"ת כי ברכה בימין \nוהודאה בשמאל, והיינו סוד משך הברכות מן החסד, והגבורה מסכמת אליהם בסוד מדת הוד \nשיש בה גם כן צד רחמים. וזהו סוד כריעה בברכת אברהם להשפיע ובברכת הודאה להודות על \nהברכות: \nומילואם גימ\"ל שי\"ן, ויש בהם צירופים ינ\"ש גימ\"ל, מ\"ל ינשג\"י, יג\"ש מלי\"ן, ימ\"ש \nנגי\"ל, יש\"מ גיל\"ן, ישל\"מ גנ\"י, ימש\"ל גנ\"י, י\"ש ל\"י מג\"ן, יג\"ש ל\"י מ\"ן, גמ\"ל \nשינ\"י, מ\"י ל\"י נג\"ש, שג\"ל ימנ\"י, וכיוצא רבים: \nהרביעי ד\"ר. אלו קרובות זו לזו במאד מאד בצורתם ובשמם, זה ד\"ל וזה ר\"ש, זה ד\"ל גבוה \nוזה רא\"ש. והנה הראש היא בחכמה וכן פירש ר' שמעון ר' ר\"ש ראשית חכמה, והכוונה \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "התפשטות הנהרות אל הבינה ואל החסד. אמנם בצד החסד יורד עד המלכות כי שם אשד נחלי \nהחכמה, ובצד הבינה נמשך הדעת עד הבינה והיינו ראש שיש שם כלפי מעלה, ועוקץ מורה על \nהבינה בסוד הדעת המתייחד עמה. וזהו בכוונתה רא\"ש, ובכוונתה ר\"ש ירצה בחכמה תתאה \nשהיא דלה וענייה שאין בעלה עמה ולכך אין לה מי\"ש עולמות הכלולים בה כאשר נבאר מאתים \nלבד, ולכך אין לה באמצע וא\"ו שהיא משלמת המנין, ולא י' שבין המאתים דהיינו עוקץ \nרביעי כאשר נבאר: \nד' היא קרובה לזו בשתי בחינותיה וטובה ממנה, כי היא ד\"ל גבוה מן הראש, והיינו שתי \nבחינות הנהרות הנזכרות מתייחדות בבחינת חכמה דהיינו י' עוקץ ד' דהיינו עצם החכמה, \nולמטה במלכות מורה היותה דלה ולא כר\"ש אלא שיש לה מאתים ועשר והיינו י' מיסוד שכלול \nעמה שמייחד אותה עם א\"ח של אח\"ד, ולכך היא דלה שאין בעלה ו' בתוך ה' עמה ולא כרא\"ש \nשהיו\"ד של יסוד עמה, ולכך הוא ד\"ר דל\"ת על רי\"ש: \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "ומילואם דל\"ת רי\"ש, ויש בהם צירופים יד\"ל תר\"ש, לי\"ת דר\"ש, תיר\"ש ד\"ל, יר\"ש דל\"ת, \nירש\"ת ד\"ל, ישר\"ת ד\"ל, תיש\"ר ד\"ל, תי\"ש לד\"ר, י\"ש ת\"ל ד\"ר, תל\"ש יר\"ד, שת\"ל די\"ר, \nשת\"ל דר\"י, שי\"ת לד\"ר: \nהחמישי ה\"ק. אלו קרובות זו לזו מאד בצורתם לבד, האמנם בה\"א כלולה דל\"ת ובקו\"ף כלולה \nרי\"ש, וכך הם מסודרות ה' על ק' כדמיון ד' על ר'. ואולם ה' כוללת י\"ש עולמות דהיינו \nכל וא\"ו וא\"ו מהם מא\"ה אמ\"ה וא\"ו ודאי, ושלשה אמות שלשה ווי\"ן שלש מאות י' שבה הם \nיש עולמות, וירצה ייחוד החכמה שהיא י' בבינה שהיא שי\"ן. וכן בה\"א עצמה י' חכמה \nנבקעת בבינה בשלש נהרות, וכן בהיותה במלכות היא מיוחדת עם בעלה שהרי י' שבה יסוד \nכדפרישית ונטילת סימנין דבעלה דהיינו וא\"ו בתוך ה\"א: \nאבל ק' היא הבינה ואין חכמה עמה, ולכך פשיטת סטרין דגבורה לתתאי והיינו אריכו דרגל \nקו\"ף שהוא צד דאחידן בה אינון קליפין שהם כקו\"ף לפני בני אדם, כן הם לפני הקדושה, \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "וכן פירש הרשב\"י ע\"ה דבהאי אות תליין סטרין דשקר ולתתא הכי נמי. ולהכי אסתלקת י' \nמינה כדי שלא יגיעו בי' החיצונים ויפגלו הקדשים. ואפשר ה' בבינה ק' במלכות והם בסוד \nותלכן שתיהן דהיינו תרוייהו דאתתרכו כענין שלח תשלח את האם. ועם היות שפירשנו כי ק' \nור' הכל ענין אחד, עם כל זה נוסף בה ענין למעליותא דלא איתא אפילו בה\"א, והיא שרגל \nימיני נוטה אל צד רגל שמאלי לאחוז בו לבלתי יטמעו בין החיצונים, וזהו סוד ימינך ה' \nנאדרי בכח דהיינו היות הימין אוחז בשמאל לבלתי יאחזו בו החיצונים: \nומילואם ה\"א קו\"ף, ויש בו צירופים הוק\"ף א', א\"פ קו\"ה, אפ\"ו ק\"ה, קפא\"ו ה', פ\"ה \nקא\"ו, א\"ף הק\"ו: \nהששי ו\"צ. בענין וא\"ו כבר נתבאר בכמה מקומות שהיא סוד הת\"ת, אמנם יש בו בחינות שהיא \nעצמה ת\"ת אבל ראשה עקום לצד שמאל דהיינו לגבי אימא דאיהי צדק\"ה ועבידת עמיה צדקה. \nוכדי שלא לשכח בית אביו דהיינו חכמה, היא עושה קרן זוית אחריה בקצרה לינק מן החכמה, \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "ומסלק עוקץ למעלה מזה לינק ממקורו שהוא שרשו הקדום, ואחרי כן למטה ממנו עוקץ למטה \nלינק מן הבינה דאיהי אימא. והנה שלשה בחינות אלו הוא ממשיכם דרך בו, כי הוא קו רחב \nשפתו האחד ימיני חסד מצד יניקתו מהחכמה, שפתו השנית גבורה מצד יניקתו מהבינה, ועצם \nהאמצעי יניקתו מהכתר הלבן. ושפע זה נעלם בין שתי הקצוות והוא נמשך דרך בה בחס\"ד \nגבור\"ה ת\"ת ונצ\"ח הו\"ד יסו\"ד, ויסוד עוקץ דק שבו מתערב הכל, וסוף העוקץ שם יניקת \nהמלכות, הרי הכל מיוחד בסוד הוא\"ו הזה: \nוצ' יורה יחוד זה ולא כולו, כי בה סוד נ' וי', ואמנם יו\"ד זאת אינה כשאר יו\"דין, \nששאר היו\"דין (פניהם אל הימין אמנם זאת פניה אל השמאל) [פניהם אל השמאל, אמנם זאת \nפניה אל הימין]. ויו\"ד זאת יש לה שלשה עוקצין כנודע שהיא שלש ראשונות. אמנם שאר \nיו\"דין זקופות וזאת כפופה, והיינו יו\"ד של צדי\"ק בעת דאהדרת אנפוי משכינתא ואשתארת \nאיהי נפילה בגלותא, ועם כל זה זווגא מאחורא איתא. וזה סוד צדקה דליתהא ראויה אל \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "השפע והוא עושה צדקה עמה בלי חיוב שאין לה צדיקים, ולכך אין בו יכולת להשפיע מצד \nהדין שהוא מצד הבינה והגבורה, אלא חוזרת פניה השמאליים אל החכמה ובסוד החסד שבו טוב \nלרעים ולטובים הוא נוטל בצדקה, וכביש אנפוהי דבהיל לאסתכולי לעילא משום דלית \nצדיקייא בעלמא, ולכך יהיב מאחורא ולא יהיב ארישהא כדקא חזי משום דאיהי נמי לא ספק \nלה שפע דיסוד ובעאת למתבע מלעילא, ואיהי לא תבעת אלא מאימא, והיינו דאנפהא לאימא \nואימא יהיב לה מצד עילא מתלתא מוחי, והיינו תלת רישין דנ' של צד\"י, ופושט שפע זה \nדרך ענפיה כלם, והיינו משך שיש בה קרוב למשך וא\"ו. ומפני שהשפע הזה נתן לה שלא \nבמעשיה אלא בצדקה בחנם לכך היא צריכה לחלק, והיא מחלקת אל הטובים דהיינו צידי הדין \nלמעלה, ולרעים והיינו צידי הדין למטה, והיינו טהורים ובלתי טהורים. וזהו מושבה \nשנמשך אליה ושם שני עוקצים אחד עליון אל הטהורים ואחד תחתון אל הבלתי טהורים. ושתי \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "יניקות אלו שאמרנו אינם מספיקים ולכך שתיהם באים אל נקודה אחת לומר לך שצדקה אינה \nמספקת לבעליה, ולכך ו' על צדי\"ק להורות על המעלה אשר לה על צד\"י. אבל עם כל זה הם \nקרובות אלא דהא בבר והא בלא בר: \nומילואם צד\"י וא\"ו, צא\"י דו\"ו, צא\"ו יו\"ד, יצא\"ו ו\"ד, יצא\"ו ד\"ו, צ\"ו ודא\"י, וכמוהם \nרבים: \nהשביעי ז\"פ. הנה אותיות שמותם יורה על עניינם, כי הזי\"ן שמה זי\"ן מורה שהיא חרב או \nכיוצא בזה שהם כלי קרב ומלחמה, והפ\"ה יורה היותם לשבח ולפייס, הרי שהם למלחמה \nולתפלה ששתיהם צריכות ודאי. ואולם הזי\"ן עיקרה במלכות אשה כלי זיינה עמה, והסוד \nדהיינו שהיא נוטלת אבנים לזרוק על אויביה כענין חזה הוית עד די מטורא אתגזרת אבן די \nלא בידין ומחת לצלמא. והנה האבן הזאת היא על ראש וא\"ו והיינו י' שעל זי\"ן, וענין \nיו\"ד זאת הפך היו\"דין, כל היו\"דין כפופות קצת וזאת זקופה, כל היודי\"ן נוטות לצד \nשמאל וזו לצד ימין, משל לבת מלך שהיא הולכת למקום גדודים היא נוטלת את אביה עמה, אף \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "כאן היא מכוונת אל היו\"ד שהיא חכמה, ולכך פניה אליה כי משם איהי אב\"ן יו\"ד כיו\"ד \n", "en": ""}]}
