{"bookId": "kabala-a9460fdaceb6", "part": "1", "torah": "11", "title": "ספר עץ חיים — פרק ג סוד העיבור ויניקה:", "hebrewTitle": "פרק ג סוד העיבור ויניקה:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-a9460fdaceb6/1/11/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-a9460fdaceb6/1/11/", "segments": [{"index": 1, "he": "פרק ג סוד העיבור ויניקה: \nהעיבור של אמא מזו\"ן והנה מלת עיבור הוא ע\"ב רי\"ו ונודע כי ע\"ב מהימין ורי\"ו מהשמאל \nהוא שם אהי\"ה דיודי\"ן גימ' קס\"א ושם ב\"ן דההי\"ן עולה רי\"ג. אח\"כ תחלק שם אלהים אל \nמהימין דבינה ים משמאל ה' באמצע הרי רי\"ו. ונודע כי ג' שות אלו אהי\"ה וב\"ן ואלהים \nשלשתן באים מצדה (נ\"א מאמא). והנה דע כי ג' עבורים הם א' עיבור של ז' חדשים ב' \nעיבור של ט' חדשים ג' עיבור של י\"ב חדשים וביאור הדברים כי עיבור של ט' חדשים זה \nהיה בעיבור הבינה מז\"א ג' גו ג' וכ\"א מהם נכלל ונתקשר בשלשתן ונצח נכלל ונתקשר \nבשלשתן שהם חג\"ת. והוד נכלל ונתקשר באותן הג' וכן יסוד נכלל באותן הג' זהו ג' \nכלולין גו ג'. ג' תתאין כל א' [נכלל] בכל ג' עילאין הרי הם ט' בחי' של כללות וכנגדן \nהוצרך עיבור של ט' חדשים. עיבור ז' חדשים הוא שהוצרך לכללות נה\"י דא\"א וחצי ת\"ת \nהתחתון בחו\"ג וחצי ת\"ת העליון דא\"א כנ\"ל וכללות זה היה לצורך א\"א עצמו לפי שהיו \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "נה\"י מגולים הוצרך ליכלל עד\"ז כדי שיצאו זו\"ן אז על ודי כללות הזה וילבישו את נה\"י \nדאריך אנפין. והנה כללות הזה הוצרך לו ז' חדשים לבד אך לצורך ז\"א נתוספו ב' חדשים \nשהם ט' כי א\"א נשלם כללותו בז' חדשי' ולכללו' [ז\"א] ג' גו ג' הוצרכו לט' חדשים אך \nהנוקבא דז\"א לא נשלמה עד תשלום כל י\"ב חדש כמ\"ש בע\"ה. ונבאר עתה ענין ז' חדשים דא\"א \nהם כך כי ת\"ת דא\"א נכלל חצי תחתון בעליון לכן לא הוצרך ליכלל בכל ג' עילאין כיון \nשחציו הוא מכלל העלאין לכן נכלל בחצי העליון לבד והוא חדש א' אך הנצח הוצרך ליכלל \nבכל הג' עלאין כי הוא מדה בפ\"ע וכלול מתחתונים וצריך ליכלל בכל ג' עליונים וכן הוד. \nהרי ששה חדשים לנ\"ה וחדש א' לת\"ת הרי הם ז' חדשים וז\"ס שאמרו רז\"ל שמרע\"ה נולד לז' \nחדשים כי הוא מבחי' ת\"ת הזה שנכלל חציו בחצי העליון והם ז' חדשים. אך יעקב מיסוד \nא\"א וגם הוא נכלל בחצי הת\"ת העליון א\"כ צריך יותר מז' חדשים וז\"ס מ\"ש בזוהר משה \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "מלגאו שהוא ת\"ת ויעקב מלבר שהוא היסוד. עיבור ג' של יב\"ח הוא להוציא המל' וז\"ס ואחר \nילדה בת ר\"ת י\"ב כי הבת נולדה אחר יב\"ח [י\"ב שבטים] ונשתהה שם יב\"ח וזהו לשון ואחר \nמלשון ואחר עד עתה. וענין י\"ב אלו הוא ע\"ד הנ\"ל כי נכללה גם המל' בכ\"א מג' עלאין \nחג\"ת והוצרכו לה ג' חדשים אחרים כי נכללו תחלה ג' תחתונות נה\"י בכל א' מג' אמצעיות \nוהם ט' חדשים ואחר כך נולדה המל' כנ\"ל ואחר ילדה הבת ונשתהה ג' חדשים אחרים כדי \nלכלול בכ\"א מג' אמצעיות הרי יב\"ח: \nונחזור לבאר ענין הכללות דא\"א הנה כאשר עלה הנה\"י דא\"א לג' אמצעיות חג\"ת שלו עלו גם \nכן מובחר האורות של מאנין תבירין למעלה עמהם. ודע כי במעי אמא היה נכלל מה שהוא \nיותר זך וברור (ומזה נעשה פרצוף ז\"א וכל נקודה מאותן הנקר' מאנין תבירין היתה כלולה \nמי\"ס. והנה כשנתקן פרצוף א\"א ואו\"א עלה האור יותר זך) ומזה נעשה פרצופים הנ\"ל ואמנם \nנשאר קצת אור שלא יוכל להתברר שהיה עב בלתי זך (והנה) מג\"ר כח\"ב שבכל נקודה מז' \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "נקודות תבירין ועתה כשנתקן זו\"ן הובררו גם הג\"ר של כ\"א וא' מהנקודות אשר מהם נעשו \nפרצוף א\"א ואו\"א מהג\"ר והיותר עב מהג\"ר שלא יוכל לעלות בג' הנ\"ל הנה הוא לוקחם ז\"א \nלעצמו כי אע\"פ שאינו ראוי לבחי' או\"א ראוין הם לז\"א ואז הובררו מהם אוכל מתוך פסולת \nומכל ג\"ר שבכל א' וא' מהז' נקודות נתהווה מהם רישא דז\"א ג' מוחין כח\"ב דיליה בהיותו \nבסוד עיבור במעי אמא כי אע\"פ ששם הוא ג' כלולים בג' עכ\"ז גם העובר יש לו ראש אפי' \nהיותו במעי אמא. ואח\"כ נתבררו ד' בחי' שהם חגת\"ן מנקודות של ז' נקודות ומהם נתהווה \nגופא דז\"א ונתברר מהם היותר זך וברור ע\"ד הנ\"ל בג\"ר ונשארו ג' שהם הי\"ס שבכל נקודה \nונקודה שלא נתבררו כלל עד זמן היניקה כמ\"ש בע\"ה. ולפי שהם תחתונים והקליפה נאחזת \nבהם מאד לכן לא יכלו להתברר עתה והנה ז\"ס אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה ז' ימים \nוהטעם לפי שז\"א נשתהה בעיבור כדי להתברר ונתבררו בו ז' בחי' הנ\"ל שהם כח\"ב חגת\"ן \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "וכשנולד ז\"א אז כל הדינין שהיא הפסולת הנשאר מז' בחי' שלא יכלו להתברר יותר כי היא \nפסולת וכבר נברר האוכל ויצא הפסולת של ז' בחי' בסוד דם נדה היוצא בעת הלידה לכן \nתטמא ז' ימים כנגד ז' קליפות ההם אך אם נקבה תלד שהם ז' קליפות אלו הנ\"ל ועוד ז' \nקליפות אחרים שהם הפסולת הנשאר בהם גם מז' בחי' המל' שיש בכל א' מהבחי' הנ\"ל כי \nהנקבה אינה רק אחר בירור הזכר לכן טמאה שבועיים י\"ד יום ז' וז'. והנה אח\"כ בזמן \nהיניקה כמו שהמינקת נהפך לה דם נדה לחלב כך אותם ג' של הי\"ם שלא נתבררו בזמן העיבור \nכנ\"ל והיו דינין כולם בסוד דם אבל עדיין היה אוכל בתוך הפסולת ולכן לא יצא בסוד \nהלידה כנודע אמנם נשאר בתוך האמא והוא להתברר שם באורך זמן היניקה ונתהווה האוכל \nשבהם לבחי' חלב ומניקה אמא לז\"א מחלב זה כדי שיהיה שלם בכל קצוותיו. וזמן היניקה \nכ\"ד חדש והטעם כי ההוד צריך להתמתק בח' חדשים לפי שהיא כלולה בז' עליונות והוא ח' \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "וכן יסוד ח' וכן במל' ח' עד\"ז הנ\"ל ס\"ה כ\"ד חודש וע\"י יניקה מבחי' הי\"ם זו נגדל ז\"א \nכי בכ\"ד חודש נתפשטו התלת שהיו כלולים בג' ונתגדלו והיו מו' קצוות. וא\"ת והלא היו \nבג' כלילן בג' ואיך אמרנו שהג' ספירות הנז' נשארים תוך אמא בסוד החלב. אך הכוונה \nשלא נתבררו עד זמן היניקה כי אז הדינין שהיו בהם נתמתקו בסוד החלב המניקה אותן ואז \nע\"י החלב ההוא נגדלו בחי' השוקיים וג' אחרונות שבו כי תחלה היו חסרים הרבה מבחינתם \nולכן היו ג' כלילן בג' ולא היו נכרים בהם ואחר שינק ולקח אותן בחי' של הדין שבהם \nוהובררו ע\"י יניקה אז נשלמו ונגדלו רגליו כי לא נשארו תוך אימא כל ג' ספירות הי\"ם \nרק הדינין שבהם שראוים להתבררר בסוד הדם הנהפך לחלב. והוא דוגמת הנער שכבר יש לו \nשוקיים ורגלים ואינו יכול להלוך בהם עד שיונק ואז ע\"י יניקה מתגדלים רגליו ומתחיל \nלהלוך בהם ובחי' התפשטות מג' עלאין שהו כלולים שם וזהו הגדלתן. אמנם יש לראות כי כל \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "ב' שוקיים נבררים ע\"י היניקה ונגדלין והרי נצח הוברר בתוך העיבור אך הטעם כי בהדי \nהוצי לקי כרבא כי נ\"ה בסוד תרי פלגי גופא וכיון שלא הוברר הוד גם בירור נצח אינו \nמתגלה עד שיגמור הוד להתברר ביניקה. וסוד החלב הוא שם אהי\"ה בבינה כזה כי אהי\"ה \nדההי\"ן פשוט ומלא ומלא דמלא אהי\"ה אל\"ף ה\"ה יו\"ד ה\"ה אל\"ף למ\"ד פ\"ה ה\"ה ה\"ה יו\"ד \nו\"ו דל\"ת ה\"ה ה\"ה הם אותיות חלב עם המלה והכולל. וכבר ידעת כי אהי\"ה דההי\"ן הוא \nבדעת ובת\"ת ששם מקום השדיים ודדים בכל קו אמצעי. גם באופן אחר כי הלא דם נהפך לחלב \nוהנה הדם הוא אחורים של שם אהי\"ה גימ' ד\"ם כזה א' א\"ה אה\"י אהי\"ה ותסיר ממנו ד' \nאותיות אהי\"ה ויחזור גימ' חל\"ב שהוא המלוי לבד. וסוד השדיים והדדים הם בסוד ויעבור \nכו' כי סוד ויעבור ע\"ב מימין רי\"ו מהשמאל הוי\"ה באמצעיתא וכ\"ז בבינה כי היא המנקת. \nוהנה ע\"ב ורי\"ו הוי\"ה גימ' שד\"י שהוא השדיים גם נקרא דדים והם סוד אלהי\"ם שבבינה \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "שהוא א\"ל מימינא מ\"י משמאלא ה' באמצעיתא תצרף א\"ל שבימין עם דד ויהיה א\"ל דד תצרף \nמ\"י משמאל עם דד ויהיה מ\"י דד וז\"ס אל\"דד ומי\"דד מתנבאים במחנה. והנה כאשר אמא היא \nמניקה לבנים אז נק' א\"ל שד\"י ע\"ש השדיים המניקים בהם וכשעולה למעלה ומסתלקת מעל \nהבנים שכבר נגמר יניקתם אז נק' אמא אל עליון גומל חסדים טובים שאנו אומרים בברכת \nאבות וגומל מלשון ויגדל הילד ויגמל כי נגמרה זמן יניקה. וסוד אל עליון הוא בינה \nכשעולה למעלה ושד\"י הוא כשהוא מניקה בשדיים שלה וכבר\nביארנו מה הוא שדי גם עליון הוא אחוריים דס\"ג גימ' עליון ושם א\"ל הוא נגד הפנים \nדס\"ג שם ייא\"י שבו גימ' א\"ל וזהו א\"ל עליו\"ן (גם אהי\"ה דיודין עה\"כ וד' אותיות גימ' \nעליון) ונחזור לבאר אות ה' דבאמצעיתא הנשאר משם אלהים הנ\"ל כי א\"ל מימין מ\"י משמאל \nה' באמצעיתא כנ\"ל וביארנו כי א\"ל מ\"י הם ב' דדים בסוד אלד\"ד ומיד\"ד וסוד ה' הוא \nהחלב שמתפשט בב' הדדים האלו לכן הוא באמצע כי הוא מתפשט לדד ימין ושמאל והנה נמצא \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "כי ב' מיני חלב יוצאין א' לדד ימין וב' לדד שמאל וא\"כ צריך שיהיה בה' זו ב' מיני \nחלב והם באופן זה כי אות ה' יש לה ב' ציורין ד\"ו ד\"י גימ' כ\"ד גם אם תמלא ה' זו בג' \nמילואים שסימנם יה\"א הוא גימ' י\"ו ועם כ\"ד גימ' חל\"ב וכל זה מהציור בלתי מנין הה' \nעצמה גם באופן אחר ג' ההי\"ן במלוי ה\"י ה\"ה ה\"א גימ' א\"ל ועם ו' אותיותי' הרי ל\"ז \nוג' אותיות המילוי יה\"א הרי גימ' חל\"ב והרי ב' מיני חלב יוצאין מן ה' זו שבאמצע \nהדדין של בינה ומן ה' זו מתפשטים ב' מיני חלב א' לדד ימין וב' לדד שמאל: \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "פרק ד עיבור ב' והגדלת השלישים: \nועתה נבאר מ\"ש בזוהר פ' אחרי מות דס\"ה בתר דינקא להו אתעברת מנייהו פי' כי הנער אין \nלו דעת שלם עד שיהיה בן ט' שנים ויום א' שאז ביאתו ביאה להיות דעתו שלם בסוד והאדם \nידע את חוה אשתו (ואע\"פ שנשלם כל הפרצוף שלו) לכן אחר יניקה דז\"א חזר להתעבר באמא \nעיבור ב' כדי להיות לו מוחין אע\"פ שכבר נשלם לו כל הפרצוף של ו\"ק בימי יניקתו וכדי \nשלא תתמה מזה איך יש עיבור ב' אחר היניקה הלא מבשרי אחזה אלוה והענין כי כמו שבמל' \nעולין נשמות של התחתונים בכל לילה כשאומר בידך אפקיד רוחי ומתעברת מהם ומתחדשים שם \nבסוד חדשים לבקרים רבה אמונתך כך אמא עלאה אתעברת פעם ב' מנשות זו\"נ ומתחדשין בסוד \nמוחין חדשים הניתנין להם. והנה בעלות זו\"ן במעי אמא אז עושין שם מ\"ן אל הבינה \nלזווגה עם אבא וע\"י זווג זה מולידין ומורידין המוחין לזו\"ן. ונבאר עתה סוד גדלות \nז\"א כי הלא בהיות ז\"א בעיבור ראשון ג' כלולין בג' במעי אמו. היה בחי' אות ו' שבתוך \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "ה' של בינה ה' עילאה ובאות ו' זו יש פסיעה לבר וז\"ס נקודת ו' הבולטת בסוף הו' וז\"ס \nנקודת המל' העומדת עם ז\"א שהוא אות ו' בלתי ראש בסוד ג' כלילין בג' ו' זעירא. \nוכשיוצא ז\"א לחוץ אז הוא בחי' אות ו' הנגלית בשם הוי\"ה העומדת אחר ה' ראשונה ואז יש \nלזו הו' ראש וראש הזה הוא רמז לרישא דז\"א כח\"ב בסוד הקטנות והיניקה לבד כי עדיין \nאיברים שלו דקים כקרני חגבים (נ\"ב חגבים גי' ס\"ג סוד ס\"ג שהם הנקודות) ואינם נקראי \nרק בחי' ו\"ק לבד אך עכ\"ז יש לו ראש של קטנות והוא ראש של ו' וו\"ק שלו הוא התפשטות \nו' שלו ודקות ו' למטה בסופה הוא בחי' מל' הכלולה שם עמו בזמן היניקה ג\"כ: \nועתה נבאר בחי' הג' של הגדלות כי להגדיל אברים של קטן זה שהם קטנים כקרני חגבים \nצריך שיכנסו נה\"י דאמא תוך ו\"ק דז\"א ואז פרק עליון דנצח אמא מתחבר עם ב' פרקין של \nחסד ז\"א ועולין עד רישא דז\"א ונעשית חכמה שלו מג' פרקין ופרק אחד דהוד אמא מתחבר עם \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "ב' פרקין עלאין דגבורה דז\"א ונעשית בינה שלו ג\"כ מג\"פ בראש הז\"א. וז\"ס מ\"ש בזוהר בק \nדרמ\"א חסד חסדים גבורה גבורות כי פרק א' דנצח אמא שהוא קו ימין הנק' חסד נתחבר עם \nב' חסדים שהם ב\"פ עלאין דחסד ז\"א ונעשה ג\"פ שהם ג' חסדים ונעשים מהם חכמה דז\"א \nועד\"ז נעשית בינה דז\"א מן גבורה גבורות ועד\"ז נצח נצחים הוד הודות שהם ב\"פ תתאין \nדנ\"ה אמא שאלו אינם נקראים חסדים וגבורות ומתחברים עם נ\"ה דז\"א להשלימם כמ\"ש בע\"ה. \nוקשה כי כמו שאמרו חסד חסדים גבורה גבורות כו' למה לא אמרו ת\"ת תפארות ג\"כ. ונחזור \nלענין כי כן עד\"ז פרק א' דיסוד אמא נתחבר עם ב\"פ ת\"ת עליונים דז\"א ונעשה מהם דעת \nדז\"א ופ\"ב דנצח אמא נתחבר עם שליש א' הנשאר מג' שלישי חסד דז\"א ועם שליש עליון דנצח \nדז\"א ונעשה חסד דז\"א מג' שלישי. ופ\"ג דנצח אמא יורדת עם ב\"פ דנצח ז\"א ונעשה נצח ז\"א \nמג\"פ. ודע כי כשיורד פ\"א דנצח דאמא ונעשה חכמה דז\"א הנה לא ירד רק פ\"ת דאמא כי כן \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "סדר ירידתו ואח\"כ כשרוצה ליכנס פרק אמצעי של נצח דאמא כדי לעשות חסד דז\"א כלול מג\"פ \nאז ירד פ\"ת דנצח דאמא שהיה בתחלה בחכמה דז\"א ויורד עתה אל החסד ונשאר פ\"א דנצח אמא \nבחכמה דז\"א ואח\"כ כשרוצה לכנס פ\"ג דנצח אמא להשלים נצח ז\"א הנה אז נכנס פ\"ע דנצח \nאמא בחכמה דז\"א ויורד פרק אמצעי דאמא בחסד ז\"א ויורד פ\"ת דנצח אמא בנצח ז\"א ועל סדר \nזה נשלם קו ימין דז\"א וכן עד\"ז בקו שמאל דז\"א הנעשה מג\"פ דהוד אמא ועד\"ז בקו אמצעי \nדז\"א הנעשה מיסוד אמא. הנה נמצא חסד דז\"א נעשה מן חיבור ג' שלישים נפרדין זה מזה \nשהוא פרק אמצעי דנצח אמא ופרק תחתון דחסד ז\"א ופ\"ע דנצח ז\"א ומחיבור שלשתן נעשה חסד \nז\"א וכן עד\"ז בגבור' דז\"א וכן בת\"ת דז\"א משא\"כ בשום ספי' אחרת מי\"ס דז\"א כי אלו \nהולכים בבחינת שלישים נפרדין זה מזה. והנה נמצא כי הז\"א בכ\"א מי\"ס הגדיל שליש א' \nשלקח מבינה כי היה בו ב' שלישי' שלו ולוקח שליש א' מאמא ג\"כ והדיל וכן בכל הי\"ס שלו \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "וס\"ז שאמרז\"ל כי הידור מצוה עד שליש כי כך בז\"א מגדילין בו שליש ובזה תבין אם שליש \nזה שארז\"ל הוא מלגאו או מלבר והנה הטעם שכל ז\"א נעשה ע\"י שלישים אלו הוא סוד הפסוק \nוכל בשליש עפר הארץ כי זו\"ן נקראים עפר בסוד הכל היה מן העפר ואפילו גלגל חמה ואלו \nנמסדדין בשלישים. ופי' הפסוק מי מדד בשעלו כו' כי ההפרש שיש בין מדידה לזרת שהמדה \nיש לה בית קיבול לקבל מה שנותנין לתוכה ולכן אחר שמדד מדה ראשונה זורק אותה מהכלי \nכדי לחזור פעם ב' למלאות המדה למדוד יותר אך הזרת א\"צ לזרוק שום דבר כי אינו בחי' \nבית קיבול כמו המדידה [ס\"א המדה] א\"כ פי' הפסוק כך ע\"י מ\"י פי' הבינה אמא עלאה מדד \nבשעלו מים הם ב' מים תתאין ועלאין שהם זו\"ן שהפרישן והבדילן זה מזה בסוד ויבדל \nאלהים בין המים כו' וזה נעשה ע\"י מדידת המדה שאחר שמלאו פעם א' מים בחי' א' של מים \nעלאין הנה זורק מה שבתוך מדה זו ליתן אל ז\"א וחוזרת למלאות המדה פעם ב' של בחי' \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "מיין תתאין אחרים לצורך הנוק'. ולכן בענין זו\"ן הזכיר לשון המדה שצריך להבדיל \nולהפריש בין זו\"ן וזה ע\"י מדה המתמלאת וחוזרת פעם אחרת להתמלאות מיין תתאין משא\"כ \nבזרת כי כולו לצורך ז\"א הנק' שמים כי מ\"י שהוא בראש הפסוק תיכן השמים בזרת. וענין \nתוכן הוא שנותן קצבה וגבול ותחום וע\"י הזרת מדד בו ואמרה עד כאן יהיה גבול מוח חכמה \nוע\"כ יהיה חסד וע\"כ יהיה נצח ועד\"ז בקו שמאל ובקו אמצעי ואחר כך וכל בשליש עפר הארץ \nפירוש כי מדדה הבינה בשליש עליון של ת\"ת דז\"א שהוא מקום החזה ושם בשליש ההוא יוצאת \nמדת מל' נוק' הנק' עפר הארץ כנז' באדרא דנפקי מבין חדוהי מבין תרין דרועין דיליה. \nוז\"ס המזוזה שהיא המל' כי מזוזה גי' אדנ\"י וראוי ליתנה בסוף שליש עליון של הפתח \nלרמז אל המל' שיצאה בשליש עליון של ת\"ת דז\"א בסוד והיה שדי בצריך שהוא שם שדי המגין \nמהקליפות הנקרא צרי\"ך כי לכך יצאה המל' שהיא המזוזה באחורי ז\"א כדי שלא יהיה אחיזה \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "אל הקליפות באחוריו כנ\"ל לכן יש כח בשם שדי להבריח הקליפות שהם צרי\"ך (שדי ר\"ת שומר \nדלתות ישראל): \nדברי יעקב צמח מ\"כ דרוש התפשטות נה\"י דאו\"א בז\"א להגדילו ורצוני לסומכו לכאן והוא \nביאור נאה.: \nהנה המוחין דז\"א נעשין מנה\"י אמא וכך סדר הבנין כי הלא כל מדה יש בו ג' פרקין ויורד \nפ\"ת דנצח אמא במקום שעתיד להיות חכמה דז\"א ועולין שם ב\"פ דחסד ז\"א ונעשים חכמה מג\"פ \nואח\"כ יורד פרק אמצעי דנצח אמא במקום חכמה דז\"א ונדחה משם פ\"ת ונשאר פרק אמצעי \nבחכמה דז\"א ופ\"ת יורד בחסד ז\"א ועולה שם פ\"ע דנצח ז\"א ונעשה חסד של ג\"פ. אח\"כ יורד \nפ\"ע דנצח אמא במקום חכמה דז\"א ופ\"ב דנצח שהוא בחכמה נדחה משם ויורד בחסד שלו ונדחה \nמשם פ\"ת ופרק זה התחתון יורד בנצח ז\"א ונעשה נצח ז\"א מג\"פ. והנה ההוד הוא קו שמאל \nונעשה בינה שלו מהוד אמא ויורד פ\"ת דהוד אמא במקום בינה דז\"א ועולין שם ב\"פ דגבורה \nדז\"א ונעשה בינה שלו מג\"פ אח\"כ יורד פרק אמצעי דהוד אמא במקום בינה דז\"א במקום אותו \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "פ\"ת דהוד אמא ויורד פ\"ת בגבורה ועולה שם פ\"ע דהוד ז\"א ונעשה גבורה שלו מג\"פ. אח\"כ \nיורד פ\"ע דהוד אמא במקום בינה דז\"א ונדח' משם פרק אמצעי ונשאר פ\"ע בבינה שלו ופרק \nאמצעי יורד בגבורה שלו ונדחה משם פ\"ת בהוד [ס\"א דהוד דאמא בהוד דז\"א] ונעשה הוד שלו \nמג\"פ. והנה היסוד הוא קו אמצעי ויורד פ\"ת דיסוד אמא בדעת ז\"א ועולין שם ב\"פ דת\"ת \nשלו ונעשה דעת שלו מג\"פ אח\"כ יורד פ\"ע דיסוד אמא בדעת ז\"א ונדחה משם פ\"ב ונשאר פ\"ע \nבדעת ופ\"ב יורד בת\"ת דז\"א בשליש עליון. אמנם נגד היסוד דז\"א אין בו לבוש מצד אמא \nבפטות והטעם כי גם מוחין אי לו כי ה\"ח נתפשטו עד ההוד דז\"א וז\"ס אמא עלאה עד הוד \nאתפשטת אך עכ\"ז מהארת התפשטות ה\"ח מתקבץ הארתם ביסוד ונק' כל וכמו שקבל הארץ החסדים \nכך מתפשטים הארת הלבוש שלהם מנה\"י דאמא ומכח יסוד דאמא אשר בו גנוזים החסדים (כן) \nברישא דז\"א יורד משם ומעטרה שלו מאיר עד היסוד אשר בו ונחזור לענין כי ע\"ד שביארנו \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "שנתפשטו ג\"פ דנצח דאימא בקו ימין דז\"א וכן ג\"פ הוד בקו שמאל דז\"א ג\"כ נתפשט יסוד \nדאמא בקו אמצעי באופן זה כי מפ\"ע דיסוד אימא נתחבר עם שני פרקים עליונים דת\"ת דזעיר \nאנפין ונעשה מהם דעת דז\"א מג\"פ וכן פ\"ב דיסוד אימא נתחבר עם פ\"ת הנשאר מת\"ת ז\"א \nועלה שם פ\"ע דיסוד ז\"א ונעשה ת\"ת דז\"א מג\"פ ואמנם יסוד דז\"א נשארו בו ב\"פ לבד כי \nיסוד אמא הוא יסוד נוק' קצר ואין בו רק ב' שלישים ושליש א' יורד לדעת ז\"א וא' לת\"ת \nדז\"א ונמצא שאין מה ליתן ליסוד דז\"א מחלק אמא כלל ונשאר בבחי' ב' שלישים לבד משא\"כ \nבכל שאר הספי' שיש ג' שלישים בכל א' מהם ע\"י שלוקחתם מאמא וז\"ס ויהי יוסף יפה תואר \nויפה מראה ר\"ת יתו\"ם כי נשאר יתום מאמא שהיא בינה כי שאר הספי' אמא עומדת עמהם \nמשא\"כ ביסוד והנה סדר התפשטות הנ\"ל הוא כך כי תחלה נתקן חכמה דז\"א ע\"י פ\"ע דנצח אמא \nואח\"כ בינה עד\"ז ואח\"כ דעת ואח\"כ חסד ואח\"כ גבורה ואחר כך ת\"ת ואח\"כ נו\"ה ואח\"כ \nיסוד ואז נשלם הגדלת דז\"א ע\"ד הנ\"ל: \n", "en": ""}]}
