ספר עץ חיים — שער מ דרוש ג

שער מ דרוש ג ענין פנימיות וחיצוניות אפשר כי הג' בחי' כלים ואורות וניצוצין שיש בכל כלי מהם הכל נעשים ביחד כיצד כי יש למעלה זווג דחיצוניות להוציא חיצוניות עיבור א' וכן יש זווג עליון ממנו בפנימיות להוציא פנימיות דעיבור א' וכעד"ז ב' בחי' ביניקה וב' אחרות בעיבור מוחין דגדלות האמנם ענין חיצוניות ופנימיות אפשר שיש ב' פירושים א' הוא שנאמר כי נודע שיש מוחין בעיבור ויניקה וגדלות. ואמנם נדבר בעיבור ראשון כי אז מהכלים נעשה ג' חללי דגלגלתא עצמן שהם עצמות הראש ומהניצוצות נעשה קרומין הנקרא אלהים דקטנות והבן זה מאד ומהאורות נעששו המוחין עצמן שבתוך הקרומות והם בשר זך מאד ואלו הן הויות ממש ולא אלהים והנה מוחין אלו מתלבשין תוך נה"י דחיצוניו' אמא ובתוכם מתלבש הנפש שלו דבחי' אור ממש של י"ס דכלים ראשונים דחיצוניות ואח"כ ביניה נגדלים כל ג' בחי' שהם עצמות של ג' חללי גלגלתא עמה שהם הכלים וגם נגדלים הקרומים שהם

אלהים דיניקה [הגהה - צמח ר"ל חוץ מאותן דעיבור], וגם נגדלים המוחין עצמן שהם מבשר הזך שהם הויות ואורות ושם בתוכם מתלבשים נה"י אמצעית דאמא ובתוכם מתלבש הרוח בבחי' אור גמור אל י"ס כלים אמצעית של ז"א. והנה עד עתה בחי' הנפש והרוח הם בחי' ז"א עצמו אמנם בעיבור ג' דגדלות אז נגדלים ג"כ כל הג' בחי' עצמן שהם העצם בג' חללי דגולגלתא שהם הכלים וגם נגדלים הקרומות דבחי' אלקים וגם נגדלים המוחין עצמן של בשר זך שהם הויות מהאורות והם מתלבשים תוך נה"י פנימיות דאמא ובתוכם מתלבש נשמת ז"א של אור נשמה אל י"ס כלים פנימית דז"א ויען כי הנשמה היא אמא ע"כ אלו המוחין דגדלות הנקרא נשמה הם נמשכים מאורות או"א עצמן הנקראים נשמה אבל בנפש ורוח הן דז"א עצמו. ונמצא כי ג' בחי' דהויות המוחין עצמן של בשר זך דעיבור ויניקה ומוחין אשר בתוכם מתלבשין אורות דנר"ן דז"א אלו ג' בחי' המוחין הם פנימיות דז"א שהם הויות אך שאר ב' בחי' שהם

גולגלתא וקרומות הם אלהים חיצוניות. או אפשר כי ג' בחי' אלו הכלים דז"א הם חיצוניותו וג' מיני לבושי נה"י דאמא הם פנימית דז"א כי נעשה גוף דז"א ממש אלא שהוא פנימיות ובתוך אלו הפנימיות יש נר"ן ועיין במ"א שכתבנו איך התבונה כל אחוריים הם אלקים מחצי ולמטה המתלבש בז"א וא"כ אפשר כי אלהים עצמן דקרומות דז"א הם נה"י דאמא. ענין פנימיות וחיצניות נתבאר במ"א כי כל בחי' מהם כוללת או"פ ואו"מ מלבד הכלים ובמ"א עיין היטב ותראה איך הז' הויות מנוקדות בסגול ושבא וחולם כו' שהם נר"ן של ז"ת דז"א כנזכר שם. והנה גם הם בז"ת דיצירה תוך הכלים שלהם שהם ז' שמות דאנא בכח הוא שם ב"ן מ"ב וממשיכין אותו עד ז"ת דעשיה להאיר להם שיוכלו לעלות למעלה ממקומם בתוספת קבלת שבת של בחי' חיצוניות העולמות והלואי שהחיצוניות עליון יאיר להפנימי תחתון ומכ"ש שנאמר שיהיו שוין ומכ"ש ק"ו בן בנו של ק"ו אם נאמר שהפנימיות עליון יאיר

לחיצוניות תחתון א"כ בהכרח הוא כי כל אלו הויות בסגו"ל ושב"א כו' הם גם כן נר"ן בחיצוניות העולמות בלי ספק. גם נתבאר שם כי נכנסין בז"א ג"פ תתאין דל' דצלם דמוחין שהם בחי' המקיפים נמצא כי בחי' חיצוניות העולמות דכל אבי"ע יש בהם עי"מ ומקיפים דצלם וכלים ונשמות דנר"ן דהויות סגו"ל שבא חולם וקמץ כו' ט' הויות הנודעות וכעד"ז הוא בפנימיות העולמות נמצא כל הדרושים שיש בחיצוניות ישנם גם כן שוה בשוה בפנימיות וגם בחי' אחור ופנים ובחי' אלהים והוי"ה הכל הם בין בחיצוניות בין בפנימיות בכל הדברים כולם ואין הפרש רק זה לבדו כדי להבין היכן אנו מדברים אם בפנימיות אם בחיצוניות והוא שכל בחי' מעשה הוא בחיצוניות וכל בחי' דבור ותפלה הוא בפנימיות ואין הפרש אחר עוד ולכן אל תטריח עצמך יותר כלל. ודע כי אע"פ שתראה כתוב בספרינו בחי' חיצוניות ופנימיות אל תטעה בהם כי לפעמים רובן של מקומות אינם מדברים רק בחיצוניות

לבד או בפנימיות לבד כי הכל שוה כנ"ל אלא שלפעמים קורא פנימיות אל כלי ג' הפנימי מכולם ולפעמים קורא פנימיות זה אל נר"ן שבתוך הכלים שהם בחי' או"פ כנודע אמנם כל זה החיצוניות ופנימית מדבר בחיצוניות העולמות בלבד או בפנימיות בלבד זולת המקומות שנתבאר בפירוש חיצוניות העולמות ופנימיות נשמות העלמות וזכור כלל זה. והנה תבין מכמה דרושים כי חיצוניות העליון גדול מאד מפנימיות התחתון וכשעולה התחתון בעליון הנה הפנימיות של התחתון נעשה חיצוניות אל חיצון העליון וחצוניות העליון נשאר בחי' פנימי אל החיצוניות שהוא בחי' פנימי התחתון וא"כ עם זה הדרוש נוכל לבאר טעם עליות העולמות בתפלת החול ובשבת מתערבין חיצוניות עם הפנימיות ע"ד הנ"ל ונעשה הכל חיבור א' אך אין נראה כך בשאר מקומות בספרינו כמו בקבלת שבת ובתפלת ר"ה וכיוצא אלא שכל חיצוניות בפ"ע והפנימיות בפ"ע. גם אמר במ"א כי כל בחי' המעשה הם לתיקון החיצוניות

והפנימיות הכל במקומן עצמ ם אך הדבור הוא להעלותן מעולם אל עולם וחיצוניות עליון יחזיר פנימיות אל פנימיות תחתון שעולה להלבישו בסוד חיצוניות אליו וכל זה בסוד התפלה בחול אמנם בקבלת שבת אע"פ שאמרו כי אינו רק בחיצוניות העולמות בלבד הנה במ"א כתוב בהיפך כי הוא כולל בב' הבחי' של פנימיות וחיצוניות ע"ד עליית העולמות בתפלת החול כנ"ל אלא שבתפלת שבת הוא יותר עליון להמשיך אור בעולמות עצמן עיין לקמן פי' הדברים אלו היטב כי הם צריכין עיון מה ענין קדושה יתירה בתפלת שבת. ואפשר לתרץ בהיפך הנ"ל כי אמת הוא שהוא כדרך תפלת החול אמנם כיון שכל התיקון אינו רק אל החיצוניות שיחזור פנימיות אך הפנימיות לא הרויח להיות פנימיות אחר גדול ממנו אלא שחזר להיות חיצוניות אל הפנימיות אחר גדול ממנו עם היות שהיה לו מעלה יותר מבראשונה עם כל זה לא הרויח (לחזור) פנימיות גם כן כמו החיצוניות שחזר להיות פנימיות ממש וע"כ כל התיקון יכונה לחיצוניות בלבד

ולא לפנימיות. ויש תירוץ אחר כפי הנראה ממ"א והוא כי כל זה לא קאי רק למלכות לבדה כי היא הנקרא שדה תפוחין וע"כ בסוד קבל שבת שהוא בשדה אז היא מקבלת מוחין ממש מנה"י דז"א בבחינת חיצוניות ואח"כ בעמידה דויכולו אז המלכות מקבלת מוחין מנה" דז"א דבחי' פנימיות. ואפשר שיובן כי סדר עליות התפלות בחול הוא כי פנימיות המלכות עלתה תחלה והלבישה לחיצוניות נה"י דז"א כי כן הוא הסדר בחול אבל בקבלת שבת עולה החיצוניות דמלכות ומלביש לחיצוניות נה"י דז"א ובעמידה דויכולו פנימית המלכות הלבישה אל הפנימיות עצמו נה"י דז"א ונעשה נה"י דז"א מוחין אליה ונמצא אם כן כי חיצונותיה קבלה מוחין מחיצוניות נה"י דז"א ומלבישם ועד"ז יש ריוח יתירה כי תחלה היו התכללות העולמות פנימיות תחתון ביצוניות עליון ועתה בשבת נכללו שוה בשוה חיצוניות תחתון לחיצוניות עליון ופנימיות תחתון לפנימיות עליון. וזהו פירוש מ"ש לעיל שצ"ע מה ענין

קדושה יתירה שנעשית בליל שבת ממה שהיה בבלת שבת והענין כשקבלה מוחין דפנימים נה"י דז"א והפנים של הפנימיות הנ"ל אז עומדת עם יעקב פב"פ בנה"י דפנימיות דז"א ומזדווג בליל שבת דוגמת תפלת שחרית דחול כנודע. וצ"ע גדול כי במ"א כתב היפך מכל הנ"ל שאומר שכל עליית התפלה אפי' בשבתות אין עלייה והתכללותם רק בפנימית העולמות ולא בחיצונית עד ימות המשיח דוקא ואפשר כי הנה כל סוד תפלת החול אינו רק עליית הפנימיות התחתון להלביש החיצוניות העליון אך החיצוניות נשאר לעולם במקומו ממש אלא שבתחלה היה יונק מן העצמות ע"י אמצעית שהוא הפנימי הא' ועתה כל החיצוניות הראשון חזר להיות פנימיות ויונק מן העצמות ע"י עצמו ואמנם אינו עולה כלל למעלה ממקומו וכן בקבלת שבת אין עלייה רק אל הפנימיות לבד אך החיצוניות כולה נשאר במקומו ואינו מרויח בחי' עלייה כלל רק שמלביש את העצמות כנזכר במ"א כי הכלים לבדם הם העולין אך העצמות נשאר

במקומו. ובזה תבין שאין היפך כללכ כי האמת הוא שכל הריוח בקבלת שבת הוא אל חיצונית העולמות והוא הנזכר שם שהוא בדרך תפלת חול כי אז אנו מתקנים את החיצוניות ומסרין את הקליפות מעליו בסוד יפנה ויטול ידיו כיוצא ודוגמתו הוא רחיצת פניו ידיו ורגליו בחמין בע"ש ואח"כ ע"י קרבנות מתקנים חיצוניות עצמן לשיוכלו לקבל אור העצמות שלא ע"י האמצעי אלא הוא עצמו יהיה פנימיות וכן הענין דוגמתו קבלת שבת ע"י המזמורים ולעולם כל הריוח הוא לחיצוניות שיתוקן ויזדכך ויהיה פנימי ויקבל הוא עצמו אור העצמות אמנם הריוח דתפלת ערבית דשבת ממש הוא ריוח יתירה כנזכר שם. והענין כי תחלה בקבלת שבת מקבל החיצוניות אור העצמות ההוא לבדו שבמקומם בחול אלא שאינו ע"י אמצעי אמנם בליל שבת יורד אור גדול מעולמות עליונים אל תחתונים ומתגדל אור העצמות מאד יותר מבראשונה. אבל עדיין צ"ע כי בבוקר בשבת שעולין יותר העולמות עד דיקנא דא"א כנודע

ואז בהכרח כי גם החיצוניות העולמות יעלו ממקומם וע"ש וגם במעלת אדם הראשון קודם שחטא איך היו העולמות כי כן הוא עתה בשבת כנזכר במקומו ע"ש: שער מ דרוש ד ונחזור לענין הג' כלים הנ"ל תחלה הוא הגוף והם כלים הממשיים והם ג' בחי' בשר גידין ועצמות והם ג' כלים והחצון שבהם הוא הבשר והוא בחי' נה"י לבד ובתוכם נעלמים חג"ת וזה ענין תלת כלילן בתלת (ונקרא עיבור) וזה לפי שכל הו"ק נקרא בחי' ו' ואינה נפרדת אך ג"ר חב"ד שהם אותיות י"ה ואינם מכלל אות ו' אינם מוכרחים להיות שם והטעם שלא באו למה שביארנו כדי שיסתלקו בעת החורבן והגלות אך עכ"ז רושם שלהם שם בחג"ת שבתוך נה"י וזה הרושם נקרא מוחין דעיבור. ואח"כ בלידה ויניקה מתפשטין ויוצאין וניכרין גם החג"ת למעלה מן הנה"י ונעשה ו' שלימה בלי ראש והרושם של ג"ר עדיין הם נעלמים תוך חג"ת וזה הרושם נקרא מוחין דיניקה ואלו המוחין דעיבור ויניקה הם שמות אלקים כולם ואמנם אלו

המוחין שהם רושם ג"ר אינם ממש תוך חג"ת דא"כ כבר הם מחוברים יחד אמנם באים מלובשים תוך נה"י אמא ובעיבור הם תוך חיצונית הכלי החצון דנה"י דאמא ודיניקה תוך אמצעית נה"י דאמא ונמצא אותו המלבושש דנה"י אמא הוא המפסיק בין רושם ג"ר דז"א אל חג"ת דז"א ועי"ז אינם מחוברים לגמרי ויכולין להתפרד ולהסתלק למעלה או לירד למטה כמ"ש בע"ה. אח"כ בגדלות אז באין ג"ר דז"א והם בחי' הויות לא בחי' אלקים וגם אלו מתלבשים תוך הכלים הפנימים בנה"י אמא וגם זה כדי שיסתלקו כשירצו. ונמצא כי הו"ק לעולם אינם מתלבשים אלו באלו כי כולם בחי' א' באות ו' וזה גדול כחבירו ואין לזה יתרון על זה אך הג"ר שהם אותיות אחרות י"ה מעולות מהו"ק ואינם מתלבשים כולם רק הז"ת הם מתלבשים תוך הו"ק וג"ר שלהם הם מגולים למעלה על הו"ק כי כבר ידעת כי כל א' מהג"ר כלולה מי' אות י' בפ"ע ואות ה' בפ"ע והג"ר שבכל א' מג"ר נשארין מגולים והז"ת שבכל א' היא המתלבשת

תוך הו"ק והרי עתה הז"א גדול ונשלם בכל י"ס ובהוי"ה גמורה כוללת כל הפרצוף שלו הנחלק לה' בחי' שהם כח"ב ו"ק ומלכות. ונמצא כי הם כמה בחי' והם בעיבור הם ו"ק מלובשים תלת בתלת ותוכה חיצוניות החיצון דנה"י אמא ובתוכם מוחין דעיבור ואח"כ ביניקה נתפשטו ו"ק ובתוכן חיצוניות אמצעי דנה"י אמא ובתוכם מוחין דיניקה האמנם חיצוניות החיצון דנה"י אמא עם המוחין דעיבור יורדין למטה בסדר המדרגות מעט מעט עד שורדין בבריאה ואח"כ בגדלות הוא עד"ז כי מוחין דיניקה עם חיצוניותיו אמצעית נה"י דאמא יורדין בסדרי המדרגות עד למטה בבריאה והמוחין דגדלות עם פנימיות דנה"י אמא נכנסים תוך ז"א ואלו לבד הם הויות. ודע כי אינם נכנסין ביחד כי תחלה נכנסין הו"ק של י"ס דגדלות ואח"כ הג"ר שלהם ועד"ז הוא ירידת מוחין דאלקים ביניקה כי כפי שיעור הנכנסים כך שיעור הוצאין והיורדין למטה והבן זה ועד"ז יש גוף ב' יותר דק וזך והוא

סוד הנק' באדם חלוקא דרבנן שהוא לבוש וגוף של העצמות שהם האורות וג"כ יש בו ג' בחי' עד"ז ממש והם עיבור ויניקה ומוחין וגוף זה הוא זך מאד והוא קרוב אל מדרגת הנפש וזה נעשה ע"י המצות ובתוך זה הגוף מתלבשים נר"ן שהם האורות נפש בעיבור רוח ביניקה נשמה בגדלות. נלע"ד כי הפנימית שהוא זה הגוף הב' כולו הויות ג"כ אלא שהויות גדלות החיצוניות הם בסוד רבוע ואחוריים והויות הפנימיות הם היושר בלי רבוע גם אפשר שאלו בניקוד ואלו בלא ניקוד וצ"ע והא' נאות כי הפרש של הניקו' הוא בחב"ד ו"ק כי מלכות בלי נקוד כנזכר במ"א אך היושר והרבוע הוא בפנימית וחיצונית כנזכר בסדר מדרגות השמות והנה אלו הב' גופים הם הא' נקרא חיצוניות הספירות כי ממנו נשמות המלאכים הב' הוא שממנו נשמות הצדיקים ונקרא פנימית הספירות אמנם נסתפקתי אימתי נכנסין וכפי הנ"ל בענין ב' ימים דר"ה נראה כי אחר גמר כל החיצונית נעשה הפנימיות ואפשר כי נעשה יום

א' ויום ב' ביחד וצ"ע. וענין היות הנפש מצד הבינה כי שם האותיות וגם שם הוא ב"ן כי ס"ג נעשה ב"ן כנודע ובינה אין בה נקודות לכן כל החיצוניות הוא בלי נקודה כי מבינה נמשכו אך הפנימיות הנמשך משם מ"ה שהוא מחכמה לכן הוא אותות הויות בנקודות ובזה נתיישב הצ"ע דלעיל. והנה נראה כי החיצוניות שם ב"ן והפנימיות שם מ"ה וכבר ידעת כי בערך א' החיצוניות גדול מהפנימיות לכן שם ב"ן לעתיד יהיה גדול משם מ"ה נמצא כי כללות כל החיצוניות שהוא ב"ן נקרא נפש עם שיש לו ג"כ כל פרטי נר"ן וכל הפנימיות נקרא שם מ"ה עם שיש לו גם כן כל הפרטים. נמצא כי יש אחוריים וכלים ועצמות דב"ן וכלים ועצמות דפנימית דמ"ה ולהיות כי הוא רוח וכולם הויות מנקודות כנ"ל לכן אמרו בתקונים אותות נפש כי הוא שם ב"ן ונקודות רוח שהוא שם מ"ה. גם דע כי החיצוניות נקרא אב"א ולהיות כולו שם ב"ן שהיא נקבה לכן מדובקים אז יחד זו"ן אב"א ונמצא כי הב'

פרושים הם אמת כי הם אב"א דבוקים יחד וגם החיצוניות נקרא אב"א זה גורם לזה שלהיות חיצוניות ודין גורם להיותם אב"א דבוקים שלא יתאחזו בהם הקליפות כנודע וכשנכנסו בהם כלי פנימי ות דמ"ה אז חוזרים פב"פ ונמצא שלפעמים בהיות שאין להם רק אחוריים לבד שהוא החיצוניות יש זווג אב"א. וא"ת איך אפשר הלא הם דבוקים אב"א מפחד הקליפות אך הענין הוא כי אז עולין עד או"א ומלבישין אותן ונעשים להם או"א בבחי' פנימית שלהם ואז נשלמים וחוזרים פב"פ ומזדווגים אך בערך שאין הפנימיות שלהם נקראים זווג אב"א והבן זה מאד:

שער מ דרוש ה ודע כי כל הפרצופים והספירות כולם כ"א יש להם ב' גופים כנ"ל שהם פנימיות וחיצוניות אך לפעמים העליון שבכולם החיצוניות בו נעשה פנימיות לתחתון ממנו אשר עלה למעלה ומלבישו ואז א"א לו להיות פנימיות לבד וגם הוא עולה למעלה ממקומו ומלביש לעליון שעליו החיצוניות שלו ואז החיצוניות עליון נעשה פנימיות בו ומפנימיות שלו נעשה חיצוניות כי בערך היות עתה במקום גבוה הפנימיות נראה כעין חיצוניות ונמצא כי בהתחיל התחתון שבכל פרצופים לעלות מוכרח שכולם אשר עליו ישתנו ממדרגתן ולפעמים התחתון עולה ג"כ ב' בחי' כי לוקח גם פנימיות של העליון ואז הוא ממש כמוהו שלוקח חיצונותו ופנימיות והתחתון שתחתיו עולה ולוקח מקומו וחיצוניותו ופנימיותו וכן עד"ז כל המדרגות ועד"ז עולין מדרגות אחר מדרגות עד שנמצא שאפשר שעולם עשייה תעלה עד מקום מלכות דאצילות ושם תקח עולם עשייה חיצוניות ופנימיות המלכות דאצילות. והמלכות

דאצילות תקח חיצונית ופנימיות דחכמה דאצילות והמשכיל יבין ויקיש מלתא למלתא ולפעמים עולה העצמות ונשארים הכלים וזהו בעת הפגם ואז הוא ירידה לכל פרצופים. נמצא כי חיצוניות ופנימיות עצמות הכתר יהיה עתה חיצוניות ופנימיות עצמות הז"א אך בשבת הוא להיפך בתוספת קדושה כי העצמות נשארין למטה והכלים עולין למעלה ע"ד הנ"ל והבן זה היטב. נמצא כי כשעולה ז"א בבינה כפי סדר לקיחתו בה כך היא לוקחת ממה שלמעלה ממנה כי כשקח הוא יצוניות שלה אז היא אינה יכולה לעמוד בלי חיצוניות ואז פנימיות של נה"י שלה נעשים חיצוניות חג"ת וחיצוניות חג"ת שלה נעשה פנימיות לנה"י וכעד"ז עד שנמצא שחיצוניותיו של נה"י דא"א נעשה פנימית חב"ד לז"א: