# ספר עץ חיים — פרק י דרוש יעקב ומשה מיסוד דאבא:

[קריאה בקורא](/reader/kabala-a9460fdaceb6/1/13/)

<div lang="he" dir="rtl">

פרק י דרוש יעקב ומשה מיסוד דאבא: 
והנה כמו שבאירנו לעיל שיש צלם דאמא וב&#x27; אותיות ל&quot;ם לראשו דז&quot;א כך יש בחי&#x27; צלם אבא 
על ראש ז&quot;א והם סוד חו&quot;ב וב&#x27; עטרין מתלבשים בנ&quot;י דאבא ונעשה מהם בחי&#x27; צלם דוגמת אמא 
ממש. ואח&quot;כ מתלבשים נה&quot;י דאבא תוך נה&quot;י דאמא באופן זה כי בינה דחכמה מתלבשת בנצח 
אמא ובינה דאמא בהוד אמא נמצא שיש להם ב&#x27; בינות וז&quot;ס כי לא עם בינות הוא וחכמה דאמא 
תוך הוד אבא וחכמה דאבא בתוך נצח דאבא והם ב&#x27; חכמות וז&quot;ס חכמות בחוץ תרונה. והה&quot;ג 
דאבא הם חסדים דאמא וה&quot;ג דאמא נכנסין ביסוד אמא וה&quot;ח דאבא מן החסדים שלו וה&quot;ח דאמא 
הנעשים גבורות דאבא נכנסין ביסוד אבא הם ג&quot;כ ב&#x27; דעות כי אל דעות ה&#x27;. והנה נה&quot;י דאבא 
מתלבשים בנה&quot;י דאמא והנה היסוד דאבא הוא דוכרא והוא ארוך ויסוד דאמא הוא נוק&#x27; והוא 
קצר וא&quot;כ כשמתלבש יסוד אבא ביסוד אמא נמצא כיון ששיעור יסוד אמא הוא שיעור שליש א&#x27; 
א&quot;כ יוצא יסוד אבא חוץ ליסוד אמא שיעור ב&#x27; שלישים מגולים ונמשך יסוד אבא עד סוף 


יסוד ז&quot;א עצמו וז&quot;ס הבל הבלים פי&#x27; הבל הכולל ב&#x27; הבלים כי הבל היוצא מיסוד דז&quot;א הם 
ב&#x27; הבלים א&#x27; שלו וא&#x27; של יסוד אבא והנה מן האור הגדול של החסדים שבתוך יסוד אבא 
שמתלבש תוך הת&quot;ת דז&quot;א והוא אור מגולה בוקע ויוצא האור לחוץ לבטן ז&quot;א מצד פנים דז&quot;א 
ושם נעשה יעקב לשון בקיעת אור בסוד אז יבקע כשחר אורך והוא אותיות יעקב וזהו אך יצא 
יצא יעקב כי ב&#x27; יציאות וב&#x27; בקעות יש ליעקב א&#x27; הוא אור שבתוך היסוד אבא שבוקע היסוד 
ויוצא תוך ז&quot;א. בקיעה ב&#x27; הוא שחוזר האור לבקוע ובוקע מבטן ז&quot;א ויוצא לחוץ בפני ז&quot;א 
כי אחוריו של יעקב נגד פני הז&quot;א מהחזה ולמטה וכן עד&quot;ז יצאה רחל מאחורי דז&quot;א אב&quot;א 
מהחזה ולמטה כי שם נשלם יסוד אמא והאור שלה יוצא לחוץ והנה שם מ&quot;ה מילוי דאלפין הוא 
בז&quot;א. והנה א&#x27; שבמלוי וא&quot;ו מקומה שם בשליש אמצעי של ת&quot;ת דז&quot;א תחת החזה אחר שכלה 
יסוד אמא אז מתגלית א&#x27; זו והוא אהי&quot;ה בסוד דם האדם באדם כמבואר אצלינו ואהי&quot;ה זו 


במילוי ההי&quot;ן שהוא קו אמצעי כנודע והוא גי&#x27; קנ&quot;א וע&quot;ה גימ&#x27; קנ&quot;ב כי שם נעשה נקב 
ויוצא אור לחוץ תוך ז&quot;א מתוך יסוד דאמא. פי&#x27; ב&#x27; כי שם זה של קנ&quot;א שהוא גימ&#x27; קנ&quot;ב 
הוא נוקב ויוצא אור לחוץ לרחל באחור ז&quot;א כי שם מקומה והיא נקרא ה&#x27; תתאה ואז נתחבר 
נקב זה עם ה&#x27; תתאה ונעשה נקבה באחורי ז&quot;א. וכותל א&#x27; יש לב&#x27; לבד לכן צריכה נסירה 
משא&quot;כ ביעקב שיש לו כותל לבדו חוץ מכותל הז&quot;א ויש הפסק בין ז&quot;א ליעקב באופן שאור 
אבא היוצא לחוץ לז&quot;א נ&#x27; יעקב אך ההארה שהיא יוצאת מיסוד אבא תוך בטן ז&quot;א בפנים ז&quot;ס 
משה וז&quot;ש משה מלגאו ויעקב מלבר: 
והנה ה&#x27; בחי&#x27; יש למשה א&#x27; הוא בדעת ז&quot;א עצמו כי שם יסוד אבא. ב&#x27; בשליש עליון המכוסה 
כי שם יותר מקום רחב בין הזרועות יותר בדעת ואז הוא בחי&#x27; ב&#x27; שמתפשט שם היסוד דאבא 
וכנגד זו הבחי&#x27; נאמר במשה ויסתר משה פניו כי ירא מהביט פי&#x27; כי שם בחי&#x27; סתר ומכוסה. 
בחי&#x27; ג&#x27; בשליש ת&quot;ת האצעי אחר צאתו מיסוד אמא ושם היתה נבואת משה וז&quot;ש בזוהר כי 


נבואת משה מן דכורא ושאר הנביאים מן נוקבא פי&#x27; כי משה מתנבא מיסוד אבא שבתוך ז&quot;א 
ושאר הנביאים מיסוד אמא בהיותם תוך ז&quot;א. בחי&#x27; ד&#x27; כשמגיע יסוד אבא תוך יסוד ז&quot;א ואז 
הוא בחי&#x27; שת. וז&quot;ס וחשופי שת פי&#x27; כי הוא שת מקום יסוד כשמסירין הערלה מהיסוד שמתגלה 
ונתוסף [ס&quot;א ונחשוף] האור אשר שם וזהו חשופי שת בחי&#x27; ה&#x27; הוא הבל היוא מיסוד אבא חוץ 
ליסוד ז&quot;א ושם הוא בחי&#x27; הבל וז&quot;ס משה ר&quot;ת &quot;משה &quot;שת &quot;הבל והנה הבל חטא שהביט בשכינה 
פי&#x27; שהבל היה רוצה שאור היוצא מן יסוד אבא והוא בוקע ויוצא ליעקב היה רוצה הבל 
להפכו לאחוריים ליתן לרחל הנקרא שכינה וזהו הציץ בשכינה שרצה להאיר ולהציץ בשכינה 
מאותו אור הנוגע ליעקב: 
פרק יא דור המדבר ובינה ותבונה ומ&quot;ם שלוחות שבנס היו עומדים.: 
והנה עם מה שביארנו לעיל כי זו&quot;ן מתחברים בכותל א&#x27; משא&quot;כ יעקב בזה תבין סוד מ&quot;ש משה 
ליששראל בכניסתן לא&quot;י ואתם הדבקים בה&#x27; אלהיכם חיים כולכם היום. כי ה&#x27; אלהיכם הוא 


זו&quot;ן וישראל הנכנסין לא&quot;י היו מבחי&#x27; זו אשר הם דבוקים אב&quot;א וזהו ואתם הדבקים בה&#x27; 
אבל דור הדבר דור דעה שהיו מבחי&#x27; יעקב ולא היו דבוקים בכותל א&#x27; מתו כלם ולא נכנסו 
לא&quot;י לכן היה משה רועה שלהם. ובזה יובן כמה טעמים למה משה היה ררועה שלהם ולמה נקרא 
דור דעה דור המדבר ולמה נתנה התורה להם ולמה ישבו מ&#x27; שנה במדבר ולמה לא מצא משה בהם 
רק אנשי חיל ולא מצא בהם נבונים. אך הענין כי יסוד אבא יוצא מתוך יסוד אמא ומתגלה 
מהחזה ולמטה ושם יוצא לחוץ בחי&#x27; יעקב. והנה כמו שיצאה בחי&#x27; לאה אחורי הדעת דז&quot;א כן 
אחורי דעת יעקב יוצאת בחי&#x27; לאה אחרת נוק&#x27; של יעקב. לכן נק&#x27; דור דעה דור היוצאים 
מבחי&#x27; דעת של יעקב. והנה בהסתלקות יסוד אבא מאליו נסתלק דור דעה הנמשך משם לכן משה 
להיות ששרשו היה יסוד אבא לכן היה רועה לדור המדבר כי משה מלגאו ויעקב מלבר. לכן 
אותן הנכנסין לא&quot;י אמר להם משה ואתם הדבקים בה&#x27; פי&#x27; שהוא ת&quot;ת חיים כולכם ותוכלו 


להכנס לא&quot;י אבל דור דעה להיות שמשה הוא יסוד אבא הרועה שלהם ודור דעה המה ג&quot;כ משם 
ממילא כשנסתלק משה נסתלקו גם הם כי כולם הם מבחי&#x27; חכמה ואינן נכנסין לארץ. ולכן לא 
נכנס משה ולא דור דעה לארץ. ולכן ניתנה להם התורה כי התורה מיסוד אבא שנבקע ויוצא 
האור לחוץ וזה היה בזמנם שגם הם יצאו מן בקיעה ההיא לכן ישבו מ&#x27; שנה במדבר כי שם 
ע&quot;ב דיודי&quot;ן הוא באבא שהוא בחכמה ויש בו ד&#x27; יודין שהוא גי&#x27; מ&#x27; לכן מצא משה בדור דעה 
אנשי חיל כי חי&quot;ל גי&#x27; מ&quot;ח כ&quot;ד כ&quot;ד שהם ב&#x27; שלישים דיסוד אבא המגולים מהחזה. כי בשם 
של ע&quot;ב יש ג&quot;פ כ&quot;ד וב&#x27; שלישים הם ב&quot;פ כ&quot;ד גימ&#x27; מ&quot;ח שהם ב&#x27; שלישים המגולים גימ&#x27; חי&quot;ל 
גימ&#x27; מ&quot;ח. אבל נבונים הבאים מבינה לא מצא כי יסוד דבינה אינו משמש כלום ליעקב רק 
לזו&quot;ן. וזהו הטעם שיעקב יצא בפרצוף שלם בכותל בפ&quot;מ ואינ דבוק בז&quot;א כי הוא לבדו לקח 
מיסוד אבא אך זו&quot;ן שניהם באים מיסוד אמא זה לוקח ה&quot;ח וזה לוקח ה&quot;ג לכן יצאו שניהם 


מחוברים בכותל א&#x27; וצריכים נסירה. ודע כמו שיש ד&#x27; רבתי וד&#x27; זעירא בזכינה בחי&#x27; עליונה 
לאה ובחי&#x27; התחתונה רחל כן יש באמא ב&#x27; בחי&#x27; אלו ב&#x27; דלתות ד&#x27; עליונה בינה ד&#x27; תחתונה 
תבונה וכ&quot;א מאלו יש בהם י&quot;ס. ודע שיש בזכר ג&quot;כ ב&#x27; בחי&#x27; אלו כי הז&quot;א שיעורו הוא 
מהחזה דאמא ולמטה כן רחל היא עד&quot;ז נגדו מהחזה דז&quot;א ולמטה כנ&quot;ל הכל. וא&quot;כ כמו שיש 
יעקב לתתא כנגד בחי&#x27; התחתונה דשכינה כן למעלה במקומו יצא יעקב אחר והוא יוצא מיסוד 
חכמה עליונה. והענין הוא כי כמו שיש סוד הדעת למעלה באו&quot;א כשיש זווג כך למטה בזווג 
בחי&#x27; התחתונה הנקרא תבונה עם בחי&#x27; תחתונה דאבא ג&quot;כ יש דעת אחר לכן למטה בשכינה יש 
ב&#x27; בחי&#x27; אלו וכמו שב&#x27; בחי&#x27; עליונות נכללין כא&#x27; כך ב&#x27; בחי&#x27; תחתונות נכללין כא&#x27;. וז&quot;ס 
כי אל דעות ה&#x27; וז&quot;ס והיו תואמים מלמטה שהוא בחי&#x27; יעקב התחתון שהוא מהחזה ולמטה 
ויחדיו יהיו תמי&quot;ם תאומי&quot;ם הוא יעקב האחר שהוא שוה בשוה עם ראש ז&quot;א ומתחילה ועד סוף 


הכל נק&#x27; ישראל ממקום שיצאה רחל יצא יעקב ג&quot;כ מלפניו ויעקב מזדווג עם רחל וישראל 
מזדווג עם לאה. וז&quot;ש בזוהר ויצא ע&quot;פ וישכב עמה בלילה הוא ולא הזכיר יעקב כי הכוונה 
על ישראל. ודע כי בינה יש לה ג&#x27; בחי&#x27;. א&#x27; כשיש לה זווג עם אבא ואז נק&#x27; בינה. ב&#x27; 
כשאין לה יחוד עם אבא ואז נק&#x27; תבונה כשעומדת לבדה. ג&#x27; כשיורדת ומתפשטת למטה תוך 
הז&quot;א נקרא ג&quot;כ תבונה וכשז&quot;א עולה למעלה נק&#x27; איש תבונות ידלנה פירוש ידלנה אותה 
למעלה. ואיש הוא ז&quot;א ותבונות הוא תבונה עולה למעלה עמו כשהיא עולה למעלה עמו אמר 
ידלנה פירוש יגביהנה. ואחר שעלה ז&quot;א למעלה אז נתייחדה הבינה עם אבא ואז נקראת הב&#x27; 
תבונות בינות כי עלו במדרגה עליונה הנקראת בינה וז&quot;ס כי לא עם בינות הוא: 
ודע כי מציאות אבא הוא יו&quot;ד של הוי&quot;ה וקוצו של יו&quot;ד הוא א&quot;א והנה יו&quot;ד במלואה יש בה 
ג&#x27; אותיות כזה יו&quot;ד והנה תכה י&#x27; על ו&#x27; שהוא י&quot;פ ו&#x27; גימ&#x27; ס&#x27; ואח&quot;כ תכה י&#x27; על ד&#x27; גימ&#x27; 


מ&#x27;. והנה כאשר בינה מתייחדת עם אבא אז נק&#x27; ם&#x27; [נ&quot;א ס] ר&quot;ל סתומה שהיא סתומה שמקבלת 
כל האורות וסותמת אותם לכן הו&#x27; ראשה נטוי כלפי הד&#x27; של יו&quot;ד להיות שאבא משפיע אורות 
לאמא. וכשאין אבא משפיע לאמא שאינה מזדווגת עמו אלא היא רביעא על בנין נקרא מ&#x27; 
פתוחה ופי&#x27; מ&#x27; ר&quot;ל משפיע פי&#x27; כשהיא משפעת לנין וז&quot;ס אותיות מ&quot;ם הנז&#x27; בזוהר על בנה 
וזו היא הו&#x27; והד&#x27;. כשהם בחכמה שהיא באות יו&quot;ד אז ו&#x27; קודם לד&#x27;. וכשהם בבינה שהיא אות 
ה&#x27; אז ד&#x27; קודם לו&#x27; כי צורת ה&#x27; ד&quot;ו כזה ה&#x27; אך כשהוא&quot;ו תחת ד&#x27; שהוא סוד ה&#x27; אז יושבת 
ו&#x27; זו בלתי ראש וכשהוא&quot;ו קודם לד&#x27; שהוא סוד יו&quot;ד אז יש לה ראש נטוי כלפי ד&#x27;. 
והכוונה כנ&quot;ל כי כשהיא מזדווגת עם אבא אז אותה ו&#x27; יש לה ראש שמשפיע אבא בסוד ראש ו&#x27; 
הנטוי כנגדה אך כשהוא בסוד ה&#x27; אז אין לה זווג עם אבא אז אותה ו&#x27; אין לה ראש כי 
האורות נשארים למעלה ואין אבא משפיע אותן לאמא ואותו ראש של ו&#x27; נשאר למעלה בצורת 


יו&quot;ד העומדת אחורי ה&#x27;. ומבואר אצלינו בסוד צורת ה&#x27; כזה ה&#x27; בסוד וחכם בבינה אמנם ו&#x27; 
של תוך ה&#x27; בלי ראש מתפשטת ומשפעת בכל ז&quot;א עד היסוד שלו. וכבר ידעת כי חכמה בינה דעת 
של הנקבה נגד ג&#x27; פרקי עליונים דנה&quot;י דז&quot;א כנודע. והנה ו&#x27; זו של ה&#x27; דבינה מתפשטת תוך 
ז&quot;א עד היסוד שלו. נמצא שאמא משפיע עד חכמה ובינה דעת דנוק&#x27; דז&quot;א ולא יותר. והנה דע 
כשאמא היא למעלה עם אבא אז נק&#x27; נקבה בערך נקבה המתקבלת מן דכורא וכשהיא רובצת על 
הבנים ומשפעת להם אז נק&#x27; דכורא דוגמת הזכר המשפיע בנוק&#x27;. וז&quot;ס עונש משכב זכור כי 
הוא מוריד הכח שיש באמא כשהיא למעלה וגם את אבא המשפיע באמא למעלה ומורידן עד נה&quot;י 
דז&quot;א. וז&quot;ס זכור שהוא גימ&#x27; הוי&quot;ה דיודי&quot;ן ותהי&quot;ה דיודי&quot;ן ע&quot;ב וקס&quot;א ושניהם גימ&#x27; 
זכו&quot;ר והם גימ&#x27; רג&quot;ל להורות שהורידן עד רגליו דז&quot;א ואז כביכול מתבטל הז&quot;א לגמרי 
שאינו יכול לסבול האורות ההם (שירשו את מקומו) ואז כביכול מתבטל לגמרי כענין וימת 


בלע. וז&quot;ס העון הזה הנקרא תועבה פי&#x27; תועה אתה בה ר&quot;ל כי אתה חושב שהורדתה אמא על 
הבנים ומשפעת להם כזכר לנקבה ואתה עושה אותה נקבה שאתה שוכב עמה. ולכן תשובה על חטא 
זה שיתענה רג&quot;ל תעניות כמספר ב&#x27; שמות הנ&quot;ל שבהם חטא והורידן למטה. ויכוין להעלות 
בכל יום חלק א&#x27; מהם עד שנמצא שבי&#x27; ימים הראשונים מעלה י&#x27; א&#x27; דע&quot;ב וכן עד&quot;ז עד 
שישלמו רג&quot;ל תעניות ואז נגמר להעלותן למעלה במקומן. והנה החוטא הזה גרם פגם גם 
באחוריים של השמות הנ&quot;ל שהורידן למטה לכן גם בהם צריך תיקון והם קפ&quot;ד ותקמ&quot;ד גימ&#x27; 
תשכ&quot;ח. וזהו זכו&quot;ר אל תשכ&quot;ח כי הזכירה היא מהפנים והשכחה היא מהאחורים. והנה ג&quot;פ 
רג&quot;ל שהוא זכו&quot;ר גימ&#x27; תשכ&quot;ח א&quot;כ כשמתקן חלק א&#x27; מהפנים יכוין להעלות ולתקן עמו ג&#x27; 
חלקים מהאחורים נמצא כי בי&#x27; תעניות ראשונים מתקן יו&quot;ד ראשונה דע&quot;ב כנ&quot;ל ומתקן ל&#x27; 
חלקים דאחוריים שהם יו&quot;ד י&#x27; מן יו&quot;ד ב&#x27; של אחוריים כי הפנים רג&quot;ל א&#x27; והאוריים ג&#x27; 


רגלים וביום התענית האחרון מרג&quot;ל תעניות יכוין לכלול הכל ביחד ולהעלות כל הפנים שהם 
הרג&quot;ל וכל האחוריים שהם תשכ&quot;ח בבת אחת ולהעלותן במקום של או&quot;א: 
ונחזור לענין מ&quot;ס שי בינה כנ&quot;ל כנ&quot;ל כי משה זכה לבינה בהיותה בסוד ס&#x27; לפי שהוא יסוד 
(סוד) אבא מלגאו אך יעקב שהוא מלבר לא זכה לבינה רק בהיותה בסוד מ&#x27; שהיא כד רביעא 
על בנין. וז&quot;ס שארז&quot;ל מ&quot;ס שבלוחות בס היו עומדין. פי&#x27; כי הלא ב&#x27; בחי&#x27; יש בבינה 
ותבונה כנ&quot;ל כי בהיותה פב&quot;פ עם אבא נקרא ס&#x27; שהיא כנגד ו&quot;ס שבה שהם כח&quot;ב דח&quot;ג. ונקרא 
מ&#x27; בהיותה בלי זווג בערך ד&#x27; תחתונות שלה שנכנסת בז&quot;א. וז&quot;א ג&quot;כ באלו ב&#x27; בחי&#x27; נק&#x27; ו&#x27; 
ד&#x27; כנ&quot;ל וה ו&#x27; מדות עליונות שבו שהם כחב&quot;ד ח&quot;ג שנכנסין נה&quot;י דאמא עד שליש ת&quot;ת שלו 
עד החזה. וד&#x27; הם חנה&quot;י שבו שאין בהם יסוד בינה. גם דע כי ו&quot;ס עליונות שהוא הו&#x27;. הוא 
פרצוף א&#x27; וד&#x27; תחתונים שהם סוד הד&#x27; הוא פרצוף ב&#x27;. ולמעלה ג&quot;כ סוד מ&quot;ס של הבינה שהם 


ב&#x27; פרצופים. והנה ז&quot;א (נ&quot;א אמא) פרצוף א&#x27; שהם ו&#x27; עליונים שבו נקרא בינה. פי&#x27; בן 
י&quot;ה. ופרצוף ב&#x27; שהוא ד&#x27; תחתונים שבו נקרא תבונה בן ובת. וז&quot;ס מ&quot;ס שבלוחות בנס היו 
עומדין כי הלוחות הם נ&quot;ה של מ&#x27; שהיא של תבונה תחתונה ונעשה ממנה פרצוף שלם מי&quot;ס וכן 
ס&#x27; למעלה שהם ו&#x27; בחי&#x27; נעשה פרצוף גמור די&quot;ס באמא ודאי שע&quot;ד נס הוא: 
או נאמר באופן אחר כי כמו שבינה הוא מ&quot;ס כנ&quot;ל גם בתבונה יש בו מ&quot;ס כי ו&#x27; העליונות 
שבה הם ס&#x27;. וד&#x27; תחתונים הם מ&#x27;. וג&quot;כ נקרא ו&quot;ד כנ&quot;ל בבינה. כי ו&#x27; הם ו&#x27; עליונים וד&#x27; 
הם ד&#x27; תחתונים. והנה מ&#x27; נקרא תבונה כי הם ד&#x27; תחתונות שלה שהם תנה&quot;י שלה לבד והם 
נכנסין בז&quot;א. והנה נמצא שכל פרצוף התבונה בכל בחי&#x27; שהם מ&quot;ס ו&quot;ד הנ&quot;ל לא נעשה אלא 
מד&#x27; תחתוניות תנה&quot;י דבינה ונקרא בינה מ&#x27; וכנגד מ&#x27; זו של בינה נקרא ג&quot;כ תבונה מ&#x27; כי 
משם נלקחה. ומה שנכנס מן התבונה בז&quot;א אינו רק חציו לבד שהם מ&#x27; שלה ד&quot;ס תחתונות שבה 


אשר היא חצי מ&#x27; של הבינה עלאה כי כל התבונה היא מ&#x27; ארונה של הבינה עלאה. נמצא כי 
חצי מ&#x27; לבד נכנס בז&quot;א. וז&quot;ס מ&quot;ס שבלוחות בנס היו עומדין כי הלוחות הם נ&quot;ה דז&quot;א ומ&quot;ס 
שבלוחות הוא כללות ז&quot;א שהוא ס&#x27; למעלה ו&#x27; ראשונות שבו מ&#x27; למטה ד&quot;ת שבו וכל כללות מ&quot;ס 
אלו לא נתהוו רק מן חצי מ&#x27; של בינה עלאה שהיא חצי של התבונה הנקרא מ&#x27; של בינה עלאה. 
ובחצי מ&#x27; ההיא מתקיימים כל בחי&#x27; מ&quot;ס שבלוחות שהוא הז&quot;א ונס גדול הוא זה: 
או יאמר באופן אחר כי דע שמן הפה של אמא יוצא הבל המקיף לז&quot;א כולו ואין הבל זה יוצא 
ומקיף לז&quot;א רק בעת שרביע&#x27; על בניה כדי לתת לו קיום וחיות לז&quot;א. וכאשר מסתלקת מעל 
בנין גם אותה הארה מסתלקת מז&quot;א. כפי זה לא היה אפשר להיות לו קיום לז&quot;א לולי ע&quot;י נס 
וזהו בנס היו עומדין. וסוד הנס הזה המעמידן ומקיימים לזו&quot;ן באותה שעה שאמא מסתלקת 
מעליהן כדי להזדווג עם אבא ונס זה הוא הנותן קיום להם והעמדה והוא שם מ&quot;ה דאלפין 


מקיים ומעמיד לז&quot;א. ושם אדנ&quot;י גימ&#x27; ה&quot;ס מעמיד לנוק&#x27; וב&#x27; שמות אלו מ&quot;ה וה&quot;ס גימ&#x27; 
נ&quot;ס. כי מ&quot;ס שבלוחות שהם ז&quot;א הנק&#x27; מ&quot;ס הם עומדין בנס שהם כמנין ב&#x27; שמות הנ&quot;ל: 
פרק יב פרצוף לאה וסוד תפילין.: 
ודע כי הלא חצי ת&quot;ת תחתון ונה&quot;י דאמא נכנס הכל תוך ז&quot;א והבחי&#x27; הראשונה שנכנסה היא 
מל&#x27; דתבונה בתחלה כי התחתון נכנס בראשון כנודע ומקומה בדעת ז&quot;א ושם כנגדה מהאחוריים 
דדעת ז&quot;א מכח הארה זו דמל&#x27; יצאה לאה מאחוריים. וז&quot;ס הראהו הקב&quot;ה למשה קשר של 
תפילין. ולפי שאין לה כ&quot;כ הארה מהמוחין דז&quot;א עצמן רק מן המ&#x27; לבד לכך היא בחי&#x27; עור 
לבד שהוא קשר של תפילין, אך התפילין עצמן הם הבתים של עור ובתוכם ד&#x27; פרשיות שהם 
הארת המוחין עצמן הבולטים במצחא דז&quot;א. והענין כי הא&quot;א יש לו שערות ונימין וקוצין 
והנה הנימין של א&quot;א נמשכין על ראש ז&quot;א וכשיורדין נימין אלו יש בתוכם אור גדול ומכה 
ברישא דז&quot;א מאחוריו ואז מהארת ד&#x27; המוחין דז&quot;א בכח ההכאה הנ&quot;ל יוצאין ארבעה בתים 


בחי&#x27; התפילין. ואח&quot;כ חוזר האור של מל&#x27; דאמא אשר שם וחוזרת עד אחוריו דז&quot;א ומוציא 
קשר של תפילין וזה נקרא לאה ונעשה בה ד&#x27; מוחין שבה שהם חב&quot;ד שהם ד&#x27; מוחין כנודע 
וז&quot;ס ד&#x27; אלפין של ד&#x27; שמות אהי&quot;ה אשר כתבנו בסוד היחוד של בשכמל&quot;ו: 
ועתה נבאר פרצוף לאה ואח&quot;כ סוד התפילין. והנה לאה מגעת עד חזה דז&quot;א ומשם מתחלת רחל 
וז&quot;ס אין מלכות נוגעת בחברתה אפי&#x27; כמלא נימא כי עד שתכלה מלכות עלאה לאה ממש אז משם 
מתחלת מלכות תתאה רחל. וזהו עקב ענוה יראת ה&#x27; שארז&quot;ל מה שעשתה ענוה עקב לסנדלה עשתה 
יראה עטרה לראשה כי ענוה היא בחי&#x27; לאה. ולפי שמשה השיגה כי עלה עד ן&#x27; שערי בינה לכן 
נקרא עניו מאד כי השיג עד מקום לאה ובמקום שנשלם עקב ענוה שהיא לאה שם מתחלת העטרה 
של רחל ובחינה שלה נקרא אשת חיל יראת ה&#x27;. פי&#x27; כי היא נקרא יראת היוצאת מז&quot;א שהוא 
הוי&quot;ה וזהו יראת ה&#x27;. ודע כי מהחסד דז&quot;א שהוא זרוע ימין נעשה כל קו ימין כולה דלאה 


שהוא חח&quot;ן. ומזרוע שמאל שהוא גבורה מג&quot;פ משם נעשה קו שמאל דלאה בג&quot;ה. ומקו אמצעי 
דז&quot;א עד החזה נעשה כל קו אמצעי דלאה. ודע כי בלילה הוא זווג ז&quot;&quot;א עם לאה. וז&quot;ס ויהי 
בבקר והנה היא לאה וזווג יעקב ורחל אינו אלא ביום בעת תפלת השחר לכן בתפלת שחרית 
[הז&quot;א] הוא כעין חסד שמעורר אהבה ובתפלת מנחה הוא שמאלו תחת לראשי וע&quot;י ב&#x27; התפלות 
שחרית ומנחה נתונה לאה בין ב&#x27; דרועין דמלכא וכבר הזווג מוכן לכן תפלת ערבית רשות כי 
כבר מוכן הזווג ובק&quot;ש של ערבית (ס&quot;א שחרית) נעשה הזווג. והנה לאחר הגלות והחרבן 
עשאוהו לתפלת ערבית חובה והטעם כי הדינין אז מתדבקים בז&quot;א וגם לאה כולה דינין כנודע 
כי רחל אע&quot;פ שיש בה ה&quot;ג עכ&quot;ז היא עומדת נגד נה&quot;י דז&quot;א שבהם החסדים מגולין לכן הה&quot;ג 
שבה ממותקות קצת כי ז&quot;ס דינין דנוקבא נייחין ברישא. אך לאה היא עומדת עד החזה ששם 
כל החסדים סתומים וצריך הז&quot;א להזדווג עמה למתק הדינין שבה כנזכר באדרא שהזווג הם 


החסדים היוצאים מדכורא לבסם ה&quot;ג דנוקבא. לכן אחר החורבן עשאוה חובה כי יש בה דינין 
רבים וצריכין לנו לזווגה עם ז&quot;א למתקה. ומה שביארנו הוא סוד מ&quot;ש רשב&quot;י לההיא גברא 
דאתא למתבע סוד תפלת ערבית דאיהי בין דרועי דמלכא ע&quot;ש. וא&quot;ת והרי לאה בחצי לילה 
הראשונה היא כנגד חזה ויסוד דז&quot;א הוא למטה ואי מזדווגים ז&quot;א עם לאה. אך הענין הוא 
מש&quot;ל כי כשמתגדל ז&quot;א עלה שליש עליון דיסוד ז&quot;א וממנו נעשה ת&quot;ת ז&quot;א ועל ידו הוא זווג 
דערבית ומחצי לילה ואילך מתפשטת לאה עד סיום דז&quot;א והזווג הזה הוא בבקר כשמשחיר השחר 
ואמנם רחל אחר חצות לילה היא בסוד נקוד&#x27; ויורד&#x27; לבריא&#x27; וז&quot;ס ותקם בעוד לילה ותתן 
טרף לביתה וחק לנערותיה שהם העולמות כי יורדת לבריאה לתת טרף לביתה שהם העולמות. 
ודע כי מן האור הגדול של לאה ע&quot;י אותו התפשטות שמתפשטת למטה אחר חצות משם לוקחת רחל 
מוחין דבריאה. ובזה תבין למה אנו מניחין תפלה של יד קודם והטעם כי אלו הם מסוד הארה 


שלוקחת רחל מלאה בחצות לילה אמנם המוחין דז&quot;א ע&quot;י תורה שאנו קורין בחצות לילה 
אחרונה מקבל ז&quot;א הארת המוחין ואחר כך על ידי תפילין שאנו מניחין ביום אז בטש הא&quot;א 
קוצי דשערי ברישא דז&quot;א ומאיר בסוד אור מקיף וז&quot;ס הקב&quot;ה מניח תפילין כי הקב&quot;ה הוא 
ז&quot;א והתפילין הוא הכאת אורות ואח&quot;כ כשאנו קורין ק&quot;ש כבר יש תפילין לז&quot;א והיחוד הוא 
לתת התעוררות לזווג זו&quot;ן דבריאה. וכבר ביארנו כי הד&#x27; מוחין דז&quot;א כשיוצאין מבינה הם 
ד&#x27; והם מ&#x27; דצלם. אח&quot;כ נכנסין בנה&quot;י דתבונה ונעשית ג&#x27; והם סוד ל&#x27; דצלם וז&quot;ס מגדל 
הפורח באויר הוא סוד רמז בחי&#x27; לאה אשר שם שהוא סוד מל&#x27; דתבונה מקבלת הארה שהוא סמוך 
ליסוד וקוצי דשערי דעתיקא בטש שם ונעשה שם תפילין בכח אותו צלם כמ&quot;ש בזוהר כי בעבור 
צלם בו&quot;ד יש לו צלם רוחניות וז&quot;ס אך בצלם יתהלך איש וזה שאותו צלם הוא מגדל הפורח 
באויר כעוף הפורח באויר [ס&quot;א ועובר] והנה כמו שלמטה בסוד צ&#x27; דצלם שנכנסין המוחין 


ברישא דז&quot;א אז יוצאין תפילין. כן כאן בסוד ל&#x27; דצלם שכבר יש שם מלכות דתבונה משא&quot;כ 
בסוד ם&#x27; דצלם שלא נתלבשו מוחין עדיין אך בל של צלם בטש שם קוצי דא&quot;א ויצאו תפילין 
בכח ובדקות יותר משל מעלה ואז נעשית ג&quot;כ לאה בסוד או&quot;פ ואלו הם סוד התפילין של שבת 
שהם למעלה מהראש בסוד ל&#x27; דצלם וכשבא שבת בא פנים חדשות שהם אלו המוחין דסוד ל&#x27; דצלם 
שהיו למעלה מראשו בסוד התפילין ועתה בשבת נכנסו הראשונים בראשו ונעשו לו מוחין 
חדשים והם הראשונים נעשו פנימית עתה לכן אין אנו מניחין תפילין בשבת כי התפילין 
נעשו ממוחין פנימים ובתחלה היו מקיפין לז&quot;א והיו בבחי&#x27; או&quot;פ ללאה. והנה נחזור לענין 
כי אחר בחי&#x27; ל&#x27; של הצלם שהם תפילין לז&quot;א ואו&quot;פ ללאה אחר כך נכנסין המוחין בז&quot;א והוא 
בחי&#x27; צ&#x27; דצלם כנ&quot;ל ואז בטש קוצי דשערי דא&quot;א ברישא דז&quot;א ויוצאין התפילין וחוזרת 
ההכאה לאחור ויצאה קשר של תפילין שהיא לאה ואז נעשה אור מקיף ללאה ופנימית לז&quot;א: 


</div>
