# ספר עץ חיים — שער מט פרק ה

[קריאה בקורא](/reader/kabala-a9460fdaceb6/1/134/)

<div lang="he" dir="rtl">

שער מט פרק ה
אמנם הגוף ממש של החומר של האדם הוא בחי&#x27; אחרת ושל נעלך דמשה הוא מקליפת נוגה נאמר 
על הרע שבה כי לילית אשר שם נקרא שפחה בישא טחול אוכמא מצד הרע שבה אך כשר וטהור 
הוא ואוכלו כנודע כי מסירים הדם והחלב שהוא הרע שבה והשאר נאכל וזהו הלילית שהיתה 
רוצה להזדוג לאדה&quot;ר בבחי&#x27; לבוש לנפשו אך הגוף העכור הוא העה&quot;ז הכולל כל העולמות 
והוא פסולת הכל וחומר הכל ולכן תראה כי הרקיעים הנפש שלהם הם המלאכים דטוב ורע 
בקליפת נוגה כמ&quot;ש בתקני ס&quot;ו והם עצמם חומרים וגוף של אדם יש לו חומר זה ובפנים מזה 
יש לו ב&#x27; גופים אחרים א&#x27; הוא הגוף הזך והטהור מהחשמל כנ&quot;ל שבו זכה משה בסנה כנ&quot;ל. 
והב&#x27; הוא מקלי&#x27; נוגה והוא כלול מיצ&quot;ט ומיצה&quot;ר מלאך ושד ונקרא נפש הבהמית טו&quot;ר והנה 
זה הגוף האמיתי שהוא מקלי&#x27; נוגה שהוא לבוש אל הנר&quot;ן אשר נקרא כתנות עור להיותו כלול 
מטוב ורע אחר שנתערב ע&quot;י חטא אדה&quot;ר צריך לבררו והוא נעשה ע&quot;י התורה והמצוה וזהו כל 


הפעולה שעושין ישראל עד ביאת המשיח ושם הוא סוד נפילת אפים מקום רגליה יורדת מות 
כנ&quot;ל ממראה מתניו ולמעלה הוא טוב בתקונים ד&quot;ק וממראה מתניו ולמטה הוא רע כנ&quot;ל והרע 
שבו נקרא מות אילנא דמותא כנזכר בתקונים ק&quot;א ושם הוא נפילת אפים לברר משם הבירורין 
והנה לא נתן הקב&quot;ה תורה ומצות לישראל אלא לברר ולצרף ולהסיר הסיגים מהכסף שהם לבוש 
הנשמה וע&quot;י כונת האדם בתורה ובמצות נגמר לבוש נשמה כנזכר פרשת ויחי רכ&quot;ז וע&quot;י התורה 
מזדכך נוגה דיצירה לבוש הרוח וע&quot;י מצות מעשיות מזדכך נוגה דעשיה ונעשה לבוש הנפש 
ונמצא כי אלו הלבושים הנזכר פרשת ויחי אין פי&#x27; שנעשה מחדש ע&quot;י תורה ומצות אמנם 
מתבררים מהרע שנתערבו ע&quot;י חטא אדה&quot;ר ונעשים חדשים ממש והבן והנה כפי מה שחסר לאדם 
להשלימו כך ימים קצבו לו וז&quot;ש פרשת ויחי דרכ&quot;ד כי מן יומין דב&quot;נ ממש נעשה לו לבושים 
והבן זה והנה בקליפת נוגה יש רמ&quot;ח איברים ושס&quot;ה גידין טובים ובכולם נתערב הרע אך 


אינן שוין כי הנה כל התרי&quot;ג מצות כלולין בי&quot;ס ורמ&quot;ח מ&quot;ע הם נגד זכור ואז בעשותן 
נתקן הזכר דנגה כי שם אין חלב טמא כלל אמנם הוא שקוע בקלי&#x27; שם וע&quot;י המצות בכל מצוה 
ומצוה מוציא משם אבר אחד וע&quot;י שס&quot;ה לאוין שהם שמור כנגד הנוקבא כנ&quot;ל ששם טו&quot;ר ממראה 
מתניו ולמטה יש שם חלב טהור וחלב טמא וכל העובר על השס&quot;ה לאוין מערב הרע בטוב בחלק 
נפשו הבאה מהנוקבא דנגה כמ&quot;ש בתקונים מ&quot;ז וזש&quot;ה כאשה אשר נתת עמדי ואלו השס&quot;ה גידין 
הם שס&quot;ה עורקים מן הכבד ששם מדור הנפש נוקבא והם משתרגין בכל האיברים והדם נתפשט 
בהם ואם יעבור אדם על לאו א&#x27; אם הוא עורק העין מסתמה ואינו רואה כי הטוב שבו אינו 
מתגלה ואין העין של הנפש משיג שאינו מתלבש בו הנפש במלבוש ההוא עד שיסיר אותו מום. 
[הגהה - צמח בתיקונים כל אשר בו מום לא יקרב הכוונה הוא כל אבר הגוף אשר בו מום לא 
יקרב בו אבר הנפש דהיינו עין הנפש בעין הגוף וכן שאר האברים וזהו עין לא ראתה אלהים 


זולתך ר&quot;ל עין לא ראתה עין הגוף זולת בהיות בו רוח אלהים]. ויש לאוין של דם שהם 
למעלה ממתניו ובכל הגוף ויש של חלב והם מכנגד מתניו ולמטה אך כולם הם בנוקבא הסובבת 
גבר שס&quot;ה ל&quot;ת לכן לפי ניצוץ נשמת האדם כך מוכרח לקיום המצות של החלק ההוא כי מי 
שהוא מבחינת מתנים ולמעלה אין לו מצות ניקור החלב כי אינו צריך לו אך אם יאכלהו 
ודאי שיפגום בו אך לא יתגלגל מתחלה ע&quot;ז ולכן הראשונים שהיו יודעין תליית הניצוץ 
שלהם היו מתדבקים לקצת מצות יותר מאחרים והמשכיל יבין. [הגהה - צמח וזהו ששאלו אביך 
במאי זהיר טפי: 
וכעד&quot;ז בכונת המצות והתורה כי יש שנשמתו מן בריאה וע&quot;י עסק התורה בתלמוד מתברר בהם 
הרוח שלו ויש במשנה שהוא היצירה והוא ג&quot;כ ברוח שלו אך הוא רוח שברוח ובתלמוד רוח 
שבבריאה שהיא נשמה ולכן תראה כי אם הכבד הוא סמא&quot;ל איך אנו אוכלין אותו אך הענין כי 
הרע שנתערב עם הטוב אינו כי אם בכלי הנפש של הנוגה ולא בכלי של ר&quot;נ דנוגה והבן היטב 


מאד. [הגהה - צמח הרוח שבאדם מתחלק לרמ&quot;ח איברים וז&quot;ס יוצר רוח האדם בקרבו ס&quot;ת רמ&quot;ח 
בקרבו של אדם ברמ&quot;ח איברים שלו ואמר יוצר בל&#x27; יצירה שהיא בחי&#x27; רוח]: 
והנה הכבד של כלי הנפש דסמא&quot;ל דנוגה ובהסיר הרע מנו ע&quot;י מליחה יותר ונשאר הטוב שבו 
וכן בשאר האברים הנז&#x27; פ&#x27; פנחס באצטמוכא ובקיבה ובמרה ובטחול וכו&#x27; הכל בזה הנגה טו&quot;ר 
אך ממתנים ולמעלה לא יש רק הדם המתפשט בכלי והוא הרע נפש הבהמית כי הדם הוא הנפש 
נמצא כי כיון שבנגה הוא טו&quot;ר אם יתגבר הרע יתבטל הטוב שבו ונעשה קליפה גמורה לכן 
שמור על מל&quot;ת כי הם חלב טמא והם קלי&#x27; וכל אדם האוכל חלב נתגבר עליו הרע ויתבטל הטוב 
ויחזור כל לבוש דנגה רע ויתדבקו בג&#x27; קלי&#x27; הרעות נמצא כי בשמור שס&quot;ה ל&quot;ת גורם שלא 
יתדבק בו הרע יותר וזהו ענין סור מרע והבן זה כי בזה נשאר על עמדו כמו שהיה ואח&quot;כ 
ועשה טוב כי ע&quot;י הרמ&quot;ח מ&quot;ע הרע שבנוגה מתהפך לטוב ממש שמתדבק במוח: 
 


שער מט פרק ו
והנה מצות המילה הוא בסוד הלבוש קדוש דנגה להפריד משם ג&#x27; קליפין אחרנין שביסוד 
דקליפה הרע והם מילה ופריעה ואטופי דדמא וענין נדה בסוד נוקבא שבנוגה לכן יש שם ה&#x27; 
דמים טמאים וה&#x27; דמים טהורים וכעד&quot;ז שאר המצות כולם שם הם וז&quot;ש בתיקונים לרשיעייא 
אינון קשורין לכל מקטרגא דילהון אך החסידים שאין הרע דקליפת נוגה לבוש שלהם אין 
צריך להם המצות לצורך זה רק מתקשר ממש בגוף העולמות ולא במלבושים שבנוגה כנ&quot;ל ועד&quot;ז 
כל המצות נחלקים בזה הלבוש דנגה. וכן מצות הטרפה היא הרע שברפ&quot;ח ניצוצין דקליפת נגה 
שנטרפה מן הכלב הרע שבקליפה שהוא סוד ב&quot;ן מל&#x27; של הקלי&#x27; הרע וכשחוזרת למוטב נתקנה 
בב&quot;ן מ&quot;ן דקדושה וזה הטרפה הוא מלבוש העליון דחשמ&quot;ל הנקרא בשר שנטרפה מאה&quot;ר וזהו 
ובשר בשדה טרפה (והנה נתבאר ענין הנגה וחשמל כי זה לבוש דגופא ועלין וטרפין דיליה 
כי החשמ&quot;ל הוא עלין דאילנא דגנתא אך הפרי הוא בפנים מזה הלבוש) והנה כל ההיכלות 


דבי&quot;ע הם סוד חשמ&quot;ל והנה נתבאר שבכ&quot;א וא&#x27; מהן יש ג&#x27; כלים פנימים בבריאה אמצעים 
ביצירה חיצונים בעשיה והנה הרוחין הנזכר בהיכלות דפקודי הם רוחין וחיות דכל היכל הם 
הנפש ואח&quot;כ הג&#x27; כלים הנזכר אצלינו והלבוש שלהם הוא חשמ&quot;ל ועליו הנגה ועליו ג&#x27; 
קליפות והנה הרקעים דעשיה הם קלי&#x27; נגה דעשיה והם יריעות עיזים כי כל הבהמות וחיות 
ועופות ודגים ואילנות ועשבים ואבנים כו&#x27; כולם טו&quot;ר מקלי&#x27; נגה אך הטמאים שבב&quot;ח 
והאסורים לאכילה בעשבים ובעצים כגון ערלה וכלאי הכרם הם בג&#x27; קלי&#x27; הערלה ומ&quot;ש 
בתקונים ל&quot;ו כי הבריאה יכול לאתערבא עיה קליפה וכו&#x27; פי&#x27; בי&quot;ע יכול לאתערבא ביה קלי&#x27; 
והוא קליפת נגה שבכולם ואינם שוין כי בבריאה רובו טוב וביצירה בינוני ובעשיה רובו 
רע וזהו ענין אסתר שהיתה מנחת שידה במקומה ומזדווגת עם אחשורוש כמ&quot;ש פרשת תצא דף 
רע&quot;ו ובתקונים ד&quot;ן והוא קלי&#x27; נגה שלה מבחי&#x27; הרע הנקרא שד והיתה יודעת היא ומרדכי 


להשביע השד היצה&quot;ר שלה ע&quot;י שם המפורש כנזכר שם שיתלבש בדמות גוף וילך אל אחשורוש 
ומשם נולד דריוש בן אסתר מצד השידה ההיא שלה והרי הוא בן אסתר ממש לכן היה חציו טוב 
וחציו רע. [הגהה - צמח עם האמור באסתר כאן תבין מ&quot;ש ביוסף ותנח בגדו אצלה היינו 
בחינת הלבוש וינס חוצה היינו פנימית]. לכן היה גוי וגם צוה שיבנה בהמ&quot;ק כי הוא נתן 
רשות תחלה קודם שמלך כורש. והנה הנגע הוא דכורא דנוגה הפך ענג דקדושה היא ורעה היא 
נוק&#x27; לילית ויש להם יכולת להזדוג עם אנשים יען הם לבוש הנפשות שלהם ונ&quot;ל כי אשמדאי 
שד יהודי הוא קלי&#x27; נוגה ונוקבא דיליה היא לילית זעירתא כנודע אך שדים אחרנין הם 
משאר ג&#x27; קלי&#x27; והנה נגה סוד עור הנ&quot;ל משכא דחויא הוא רע וטוב הרי בעור רע וטוב לכן 
כל בחי&#x27; בעלי קריין נקרא רע בסוד ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה&#x27; כנודע והנה 
כשהיצה&quot;ר גובר אז בלילה מוליך עמו הנפש ואת היצה&quot;ט לקליפת נוגה ורואה חלום תבן וקש 


שהם קליפה נגה וכשעוסק בתורה נאמר בו בשכבך תשמור עליך ומתגבר היצה&quot;ט שהוא מלאך 
ומוליכו אצל המלאכים טובים דעשיה וז&quot;ס כאן ע&quot;י מלאך כאן ע&quot;י שד וז&quot;ס ושבע ילין בל 
יפקד רע שבע ילין מד&quot;ת אינו נפקד בחלומו ע&quot;י הרע של נגה הנקרא רע בסוד בעלי קריין 
כנודע: 
 
שער מט פרק ז
פסל ומסכה הם ז&quot;ן דנגה וכנגדן ב&#x27; עגלי ירבעם ועגל המדבר כולל שניהן כמ&quot;ש בפסוק עשו 
להם עגל מסכה עגל גימטריא ק&quot;ב נגד ק&quot;ב חרובין אשר שם ומסכה נגד פסל שם אדנ&quot;י. [הגהה 
- צמח נלע&quot;ד כי עגל גי&#x27; ק&quot;ב חרובין והם ק&quot;ב אותיות שיש בד&#x27; אחוריים כנודע ומסכה 
כמנין אחוריים דאדנ&quot;י והם סוד זכר ונקבה]: 
וגם פסל נקרא ע&quot;ש פסולת כנ&quot;ל ונרמז בתיקונים מ&quot;ז ובתקונים קל&quot;ב איך קורא אל היצה&quot;ר 
עץ הדעת טו&quot;ר גופא וסוסיא גם בריש מתניתא קורא ללהט החרב המתהפכת שהוא עץ הדעת 
אוכמא לא רגלין והנה שבתאי טחול אוכם בלא רגלין כי הנה הם בירורי המלכים הנקרא קב 


חרובין בסוד הקיטע יוצא בקב שלו וע&quot;ש בתקונים ס&quot;ט כי כולם חגרין בעלי קבין ע&quot;ש 
היטב. [הגהה - צמח קב חרובין היינו גימטריא בלע מלך ראשון וכן כולם דכתיב וימת שהיא 
חורבה]: 
וז&quot;ס הנחש שנתקצצו רגליו על גחונך תלך לכן מתהפך הפוכין בסוד להט החרב מתהפכת גוף 
טרוף בסוד היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו והם גווני צרעת הלבנים שבעורו כנודע כי 
הוא כושי אוכם והוא עור משכא דחויא והוא נמר וממזר רפ&quot;ח ניצוצין ומ&quot;ש אשכחנא ברזי 
טמירין דמתניתין דטורי רמאין עמיקין ר&quot;ל כי היה להם ברייתות העוסקים בענין הקליפות 
הנקרא הרים וגבעות בסוד רוח חזק מפרק הרים ומשבר סלעים זכרים ונקבות דתמן יתיב הנחש 
בסוד דרך נחש עלי צור וכו&#x27; כנזכר בתקונים ובכת&quot;י בהקדמת תקונים ואמר כי מצא באותה 
מתניתא שמדברת בענין טורין רמאין חזקים עמוקים והם הקליפה שם מצא דרוש זה והוא כי 
גו סוספיתא ר&quot;ל פסולת תוך הזהב הנקרא סוספיתא דדהבא פסולת הגבורות שבצפון משם תפתח 


הרעה ושם בקלי&#x27; יש חד בתוכם בלא רגלין הוא קלי&#x27; נגה כמה גלגלין סחרין ליה הם רקיעים 
דעשיה טו&quot;ר כנזכר בתיקונים דק&quot;ו כולהו מליין עיינין כגומרין דנורא הם מלאכים נפשות 
הכוכבים והגלגלין הנ&quot;ל ולהותן רקיעין הם עורות אלים מאדמים כנזכר פרשת תרומה קמ&quot;ז 
ובתקונים דקל&quot;ב ע&quot;ב אית נפשא דמרכיבין ליה בכלבא כי כלב בקלי&#x27; נוגה הרע נעשה לבוש 
ומרכבה אל נפש דעשיה שהוא משם ב&quot;ן קדוש וכנגדו בכלב ב&quot;ן טמא דנוגה דעשיה וזה הנגה 
הוא סוד הסוטה הנזכר בפרשת נשא בר&quot;מ דקכ&quot;ט והענין כי לנר&quot;ן שבבי&quot;ע הנקרא ערלה ונקרא 
עור כמ&quot;ש פרשת תצא רע&quot;ו יכיל קליפת נגה לאתדבקא אבל באצילות לא יכול לאתדבקא וז&quot;ס 
לשכב עמה פי&#x27; כי קליפת אש נתדבקה בנגה ונגה נעשה בסוד ערלה על המילה ודם נדה ביסוד 
דילה ואז נתחללה ואז ולו תהיה לאשה כי על ידה מתהפך משד למלאך וע&quot;ש פרשת תצא דרע&quot;ז 
ע&quot;ב ענין ס&quot;מ ולילית שהם ב&#x27; קליפות נגה שבהם היו משתמשין בדור הפלגה והמבול וכנגדן 


הם בנו מגדל בסוד ונעשה לנו שם זכר ונקבה והבן זה וכשגלתה שכינה סוד קב חרובין בסוד 
ומלכותו בכל משלה אז הרע קרא שמו אלוה ואז נטרד סמא&quot;ל ובת זוגו שבתחילה היה רובו 
טוב ומיעוטו רע ועתה נטמא כי היה רובו רע וטמא כנזכר בתקונים ע&quot;ב וכנ&quot;ל בסוד פרה 
אדומה ושם הוא בן סורר ומורה הנמשך מנוגה הנקרא פרה סוררה כנזכר פרשת בלק קצ&quot;ז ע&quot;ב 
וז&quot;ס עזאזל שנותנין לו השעיר ונקרא מצולת ים שיורי בירורי סיגי המלכים והם ציה 
וצלמות דכורא ונוקבא לכן מתהפך למילף סניגוריא בהאי שעיר מצד הטוב ששבו כנזכר פרשת 
אמור דק&quot;א ע&quot;ב ושם היה מלחמת עמלק דקלי&#x27; נגה הרע שבו כנזכר פרשת תצא דרפ&quot;א ופרשת 
ראה ע&quot;ש: 
 


שער מט פרק ח
והנה שים עיניך במ&quot;ש פרשת אחרי מות דס&quot;ב ע&quot;ב על ענין שעירי דיוה&quot;כ והוא כי הנה קלי&#x27; 
נגה כבר נודע שהוא חציו טוב וחציו רע והיא מפסקת בין קדושה לחול וכשאדם עובר על 
מצות ל&quot;ת אז הוא משליט הג&#x27; קלי&#x27; רעות על יצה&quot;ר שלו שהוא סוד הגבורה שלו שלא נתקנו 
ונעשית רע גמור וזהו סבת העונש העובר על מל&quot;ת. והנה ביה&quot;כ צוה הש&quot;י וברשותו אנו 
עושין לשלוח לס&quot;מ שעיר א&#x27; שהוא טו&quot;ר כנ&quot;ל ואז הוא שמח על ג&#x27; קליפות רעות כי כבר קבל 
השפע והחיות באותו הטוב שבאותו השעיר כנודע כי הסבה אשר הם רודפין אחר הקדושה הוא 
להחיות עצמן כי בלתה הם מתים וזהו שמחה גדולה שמקבל ס&quot;מ ע&quot;י שעיר לעזאזל ובפרט 
כשניתן לו מדעתנו מתנה גמורה שלא ביגיעה ואז היו ישראל מתוודים על עונותיהן וכה&quot;ג 
היה מתודה וסמך ידיו על ראש השעיר ובכח התשובה הזו שהוא מ&quot;ע אז מתברר חלק היצה&quot;ר 
ונפרד הטוב שבו מהרע שבו כי א&quot;א שיהיה כבתחלה קודם שחטא שהיו מעורבים ביחד כי ע&quot;י 


עבירה נתגשם וגבר היצה&quot;ר ונתחזק והיה הטוב כפוף תחתיו ועתה ע&quot;י התשובה אותו חלק טוב 
שהיה כפוף תחתיו תשוב למקומו וזהו פי&#x27; תשובה ואז נמצאו נפרדין עי&quot;כ ואינו עתה 
מחוברים בקליפת נוגה אמנם הרע שבו שכבר נגמר היה נדבק באותו השעיר ויצא לגמרי אל 
הקליפה הגמורה והטוב חוזר אל הקדושה העליונה ולא אל קלי&#x27; נוגה וזהו שמחת סמא&quot;ל שראה 
שהתתקף עתה ובכל דעתו רוצה להדבק עמו והוא שוטה כי אדרבא גחלים אתה חותה על ראשו 
פירוש כי בתחלה שהיה בקליפת נוגה הרע מעורבת עם הטוב היה לו אחיזה גדולה כי בהכרח 
הקדושה עליונה היא משפעת לאותו הטוב שהוא מחלקה להחיותו כי ז&quot;ס גלות ישראל לבין 
האומות שאמר רשב&quot;י ע&quot;ה שאז נאמר שמוני נוטרה את הכרמים והבן זה אמנם עתה שנפרד הטוב 
מהרע אבד סמא&quot;ל אותו החלק השפע הנשפע שהיה נשפע מבחי&#x27; אותו הטוב ונמצא כי זהו סבת 
רעתו של ס&quot;מ והפסדו גדול ואדרבא מה שהיה הוא תחלה נשלם ועתה הוא להיפך כי וה&#x27; 


ישלימנו לך פי&#x27; כי הטוב נשלם ומתחבר עם הנפש דקדושה של האדם ואז נשלם האדם וס&quot;א חסר 
ואבד הטוב ההוא. גם בזה תבין מ&quot;ש בפרשת ויקהל בהאי נוגה מפתי ס&quot;מ לאתתא והוא כי אשה 
יראת ה&#x27; מל&#x27; צריכה להשפיע בהכרח באותו קליפת נוגה מחמת הטוב אשר שם להחיותו אז ס&quot;ם 
נהנה משם. גם תבין ענין הזדונות הנעשות כזכיות כי הרי הם נפרדין ע&quot;י התשובה הטוב 
מהרע ואז הטוב שבהן הלך לקדושה לגמרי א&quot;כ הם נעשו כזכיות ממש אותה בחינת של הטוב 
שהיו מעורבים עם הרע כנ&quot;ל ולמ&quot;ד זדונות נעשו שגגות דס&quot;ל שגם ע&quot;י תשובה הלואי יספיק 
שיחזור כבתחלה מעורב טוב עם רע בקליפת נוגה שאז הם נקרא שגגות חציו טוב וחציו רע 
ויצא מכלל זדונות שהם קליפות רעות גמורות אך לא יספיק שיפרידו לגמרי ויעשו זכיות: 
 


</div>
