{"bookId": "kabala-a9460fdaceb6", "part": "1", "torah": "28", "title": "ספר עץ חיים — שער ח פרק א מ\"ת", "hebrewTitle": "שער ח פרק א מ\"ת", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-a9460fdaceb6/1/28/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-a9460fdaceb6/1/28/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער ח פרק א מ\"ת\nהיכל שני. היכל זה הוא הנקרא היכל נקודים ובו ד' שערים: \nהשער הראשון שער דרושי נקודות ובו ו' פרקים: \nונבאר עתה עולם הנקודים והם בחי' אורות היוצאין דרך נקבי עינים דא\"ק. והנה כבר \nביארנו לעיל כי ד' בחי' יש והם ד' הויות ע\"ב ס\"ג מ\"ה ב\"ן ובכל בחי' מהם יש טנת\"א \nוהנה המוחין של א\"ק הם הוי\"ה דע\"ב. ומן בחי' האזנים ולמטה עד תשלום כל סיום א\"ק הוא \nבחי' ס\"ג עד סיום הרגלים שלו. אמנם ענין זה היה בתחלה קודם מיתת מלכים בעולם \nהנקודים ואח\"כ היה בחי' מ\"ה וב\"ן ממקום טיבור שלו עד למטה בסיום הרגלים כמ\"ש בע\"ה. \nוהנה כבר ביארנו כי בשם ס\"ג יש טנת\"א והטעמים נחלקים לג' חלוקות שהם אח\"פ. ואמנם \nהנקודות הם בחי' אורות הנמשכים מן העינים שלו והענין הוא כי הנה ההבל היוצא מנקבי \nאזנים הוא הבל מועט כי אם יניח אדם אצבע על נקב האזן ויסתום אותו בחוזק ירגיש קול \nהברה בתוכו וזה מחמת תנועת ההבל שבתוכו שרוצה לצאת לחוץ ואינו יכול אמנם בהסיר \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "האצבע אינו נרגש. והנה מן ההבל הזה יצאו י\"ס מבחינת האזנים כמבואר למעלה. ואח\"כ \nבחוטם יש הבל יותר מורגש ויצאו בחי' י\"ס של חוטם כנ\"ל ואח\"כ בפה יש הבל יותר נרגש \nמכולם לפי שכל מה שהאור יורד למטה הוא ניכר ונרגש יותר ומתגלה שם ומשם יצאו הי' \nדעקודים ואלו השלשה מקומות הם בחינת הטעמי' דס\"ג. ואח\"כ מן העין יצאו הנקודו' דס\"ג \nולכן אין כ\"כ הבל בעין כמו בג' מקומות הנ\"ל כי אין דומה אור הנקודים הקטן כמו \nהטעמים אבל עכ\"ז מצינו קצת כח בהסתכלות העין כנראה בחוש העין בטבע כענין ביצת בת \nהיענה שנולד האפרוח על ידי הסתכלותה זמן מה בלתי שתשב על הבצים לחממם כמו שאר \nהעופות וזה יורה היות כח ממשית בהסתכלות העינים. והנה מבחי' הסתכלות הזה של העינים \nיצאו הנקודות. ובזה תבין מ\"ש בתיקונים תיקון ע' דקכ\"ו שמצייר צורת הוי\"ה של בן ד' \nאותיות בציור עינים בנקודים בסוד וגבותם מלאות עינים כזה (כאן יש ציור): \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "כי כל בחי' עינים הם נקודות כנ\"ל. והנה כשתמנה מן ע\"ב יהיה כל בחי' ע\"ב י' מן הוי\"ה \nוס\"ג אות ה' ראשונה של הוי\"ה ומ\"ה אות ו' וב\"ן אות ה' אחרונה וכשנמנה השם מבחי' ס\"ג \nלבדו יהיה הטעמים של ס\"ג אות י' והנקודות אות ה' ראשונה ותגין אות ו' ואותיות ה' \nאחרונה וכאשר נחלק גם את הטעמים תהיה אות י' באזן ואות ה' ראשונה בחוטם ואות ו' בפה \nואות ה' אחרונה בעינים. הרי כי העין יש לו בחי' ה' אחרונה וה' ראשונה וז\"ס מ\"ש \nבתיקונים אני ישנה נגד ה' אחרונה כי בביטול אור הנקודים אני ישנה בסוד השינה (פי' \nבסוד המיתה שלהם אחר שנתבטלו כי שינה א' מס' במיתה) גם אני ישנה אותיות שניה כי \nחכמה היא ה' ראשונה והיא שניה לכתר כי נודע שהטעמים הם כתר והנקודות הם חכמה והתגין \nהם בינה ואותיות ז\"ת נמצא כי העין הוא בחי' חכמה שהם הנקודות וזהו הטעם שחכמי העדה \nנקראו עיני העדה כמ\"ש והיה אם מעיני העדה וגו' ובאלו הנקודות הם בחי' המלכים שמלכו \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "בארץ אדום שמתו כמ\"ש בע\"ה. וז\"ס והארץ היתה תהו ובהו כי הארץ היא ה' אחרונה שהוא \nבחי' העין כנ\"ל והיא אשר היתה תהו ובהו שהוא ענין מיתת המלכים עד שבא התיקון שלהם \nואז נאמר יהי אור ויהי אור וזהו פקח עיניך וראה שוממותינו. ולהבין פסוק זה נבאר \nמציאות הענין (נ\"א מציאת העין) ונאמר כי הנה הנקודות הם ט' שהם קמץ ופתח צירי סגול \nשבא חולם שורק חירק קיבוץ. אמנם ג\"כ יש בהם בחי' עליונות שהם ניקוד חולם ואמצע כגון \nשורק וכל השאר הם תחתונים שמקומם הם תחת האותיות ואח\"כ יתבאר כל זה בע\"ה. והנה כל \nהז' אחרונות של הנקודות הם צורת יודי\"ן חוץ מב' נקודות הראשונים שהם קמץ פתח שהם ב' \nווי\"ן ויו\"ד והענין כי כאשר נמנה כל היודי\"ן שיש בז' נקודות אלו הם י\"ג יודי\"ן \nגימטריא ק\"ל כמנין עי\"ן להורות כי מן העין יצאו הנקודות ונשאר קמץ פתח שהם י' וב' \nווי\"ן שהם גימט' כ\"ב והוא סוד כ\"ב אותיות שמהם נעשו הכלים של הנקודים. וא\"ת למה \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "נרשמו ונרמזו הכלים בב' נקודות הראשונים שבכולם והמעולות אמנם הענין הוא כי מאלו ב' \nנקודות הראשונים שהם כתר חכמה של הנקודות כנודע מהם נעשו כלים (נ\"א יצאו כלים אלו) \nאל השאר והם אשר הולידו והוציאו כלים לספי' אשר תחתיהן. עוד טעם ב' לפי שנודע כי \nהז' נקודות תחתונים הם ז' מלכים שמתו אבל הראשונים לא מתו ונודע כי בחי' המיתה היא \nשבירת הכלי לכן הז' נקודות אחרות נשארו בלא כלי רק אור לבדו שהוא בחי' הנקודות אבל \nהראשונים לא מתו ונשארו (נ\"א נשארו) עם הכלים שלהם הנה האורות נעלמים ומתלבשי' תוך \nהכלים ונקרא ע\"ש הכלים שהם הכ\"ב אותיות הרמוזין בקמץ ופתח כנז' והנה הקמץ מורה על \nהכתר כנודע והכתר הוא טעמים והפתח מורה על החכמה והם הנקודות ולכן נקראים ב' נקודות \nאלו קמץ ופתח כי הם מורים על ענין הנ\"ל. והוא שכל זמן שעדיין לא יצאו רק הטעמים \nדס\"ג שהם בחי' אורות אח\"פ עדיין היו האורות סתומים וקמוצים וכשבאו בחי' הנקודות שהם \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "חכמה שהוא פתח והוא בחי' העין כנ\"ל אז הם נפתחו בפתיחו דעיינין כנזכר בתיקונים וזהו \nענין נקודות פתח אבל בתחלה (היו) בבחי' הטעמים שהם כתר הוא קמץ כי האורות היו \nקמוצים וסתומים. ונחזור לענין הפסוק פקח עיניך כי כאשר בא בחי' העי\"ן שהם הנקודות \nאז נאמר פקח עיניך שאז הוי בפתיחו דעיינין. והנה כבר נתבאר כי כל בחי' האלו הם בשם \nס\"ג ושם זה רומז לבינה שהוא גבורה עלאה דבה תליין הדינין לכן בזו הבחי' של ס\"ג היה \nענין ביטול המלכים גם בפרטות ס\"ג עצמו יש בו בחי' הטעמים שגם הם נקראים ע\"ב עם \nהיותם בס\"ג אבל הנקודות דס\"ג הם עיקריות דס\"ג עצמו שהם ס\"ג דס\"ג ושם היה ביטול \nומיתה. וז\"ש הכל ס\"ג יחדיו כי בשם ס\"ג היה כל הביטול וס\"ג עצמו מורה ע\"ז שהוא מלשון \nנסוגו אחור שהוא ביטול המלכים והנה העין נקרא ג\"כ ע\"ש ס\"ג כמו אח\"פ הנ\"ל והוא בענין \nזה כי הלא כאשר היה ג' בחי' הנ\"ל שהם אח\"פ שהם הטעמים היה שם ס\"ג שלהם בחי' הוי\"ה \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "שהוא ס\"ג יו\"ד ה\"י וא\"ו ה\"י: \nאמנם בענין שהוא בחי' הנקודות הוא ס\"ג של ג\"פ אהי\"ה שהוא גימ' ס\"ג ג\"כ וזהו ס\"ג אשר \nבעין והנה כל אהי\"ה מאלו הג' (ע\"ה עולה כ\"ב כי) לוקח כל בחי' כ\"ב אתוון הנרמזים \nבקמץ פתח כדי לעשות מהם כלים ע\"י הסתכלות העין בהם וא\"כ כל שם אהי\"ה מהם כולל כל \nבחי' כ\"ב או' ונמצאו ג' שמות אהי\"ה עם ג\"פ כ\"ב אותיות ע\"ה עולה ק\"ל גימ' עי\"ן הרי \nאיך שם ס\"ג רומז ג\"כ בעין וזהו פקח עיניך וראה כי באח\"פ יש ג\"פ ס\"ג גימ' פקח ע\"ה \nואחריהם בא בחי' עינים וזהו פקח עיניך כי ג' אהי\"ה אלו שבעינים הם בחי' אהי\"ה \nביודין גימ' קס\"א מנין עיניך ע\"ה וזה וראה שוממותינו כי כאן היה שממון גדול וביטול \nהמלכים: \nמ\"ב כבר נת\"ל בענף ד' משער דרושי העגולים ויושר כי אותן האורות (שיצאו כולם הם \nמבחי' היושר ולא מבחי' העגולים כי כל זה לא שייך אלא ביושר לפי שהוא דרך קוין כמראה \nאדם) ואותן האורות הנ\"ל שיצאו מאח\"פ של א\"ק אין בהם בחי' עגול ויושר רק הכל יושר \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "לבד אך בחי' המצח והעין של זה האדם שהם סוד הנקודות האלו יש בהם בחי' עגולים ויושר \nדוגמת א\"ק ויוצאין מנה\"י וחצי ת\"ת של זה הא\"ק ולמטה מבחי' היושר ושם יוצאין תחלה \nהעגולים של הנקודות והם מעגלים ומקיפים את הנה\"י וחצי ת\"ת דא\"ק (שהם) סוד היושר שלו \nומקיפים אותו יושר והוא באמצען. והנה כבר בארנו שיש או\"פ ואו\"מ בזה הא\"ק וכולם בסוד \nהיושר והנה אלו העגולים של נקודות (גם הם) מפסיקין בין אור המקיף של זה היושר ובין \nאו\"פ עם הכלים של זה האדם שבסוף היושר נמצא שאלו העגולים מקיפין וסובבין הכלים של \nזה האדם מכל סביבותיו ואח\"כ המקיף של יושר של זה האדם הוא מקיף וסובב את כל אלו \nהעגולים של הנקודות ובתוך אלו העגולים שם יש היושר של הנקודים ביניהן דוגמת היושר \nשל הא\"ק בתוך עגוליו. ואמנם יש הפרש אחד והוא שאלו העגולים אשר הם מקיפים את נצח \nהוד יסוד וחצי ת\"ת של זה האדם קדמון אינם מקיפין אותו מב' הצדדים כי עיקר האור היה \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "בצד הפנים של זה הא\"ק של יושר שלו אך מהארה זו מתפשט אל אחוריו ג\"כ בין בחי' יושר \nובין בחי' העגולים של הנקודות נמצא שנה\"י וחצי ת\"ת של זה הא\"ק מלובשים ומוקפים \nמנקודות אלו בין מבחינת העיגולים שלהם ובין מבחי' היושר שלהם וא\"ק בנתיים. ואמנם זה \nשאמרנו שיש בנקודים בחי' עיגולים ובחי' יושר לא היה זה מתחלה אך מתחלת האצילות \nהנקודים נאצלו בבחי' עיגולים שלהם לבד בלתי יושר ואלו הם בחי' נפש של הנקודים כנ\"ל \nולכן היתה שבירתן כי לא יצא להם רק בחי' נפש לבד שהם עגולים ולא יכלו לקבל אור \nהעליון ואז היה כל בחי' מיתת המלכים וביטולם כמבואר באורך בפרקין. וז\"ס הפסוק אשר \nעשה אלקי\"ם את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים כי א\"ק היה בו בחי' יושר וזהו עשה \nאת האדם ישר והמה שהם הנקודים בקשו חשבונות רבים שהם העגולים ולא נעשה בהם בחי' \nיושר ולכן נשברו ומתו ואח\"כ נבאר איך הם בקשו חשבונות רבים שהם בחי' העגולים ולמה \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "יצאו הנקודות כך בעגולים יותר משאר אורות של אח\"פ שכולם לא יצאו אלא בדרך יושר. \nוהנה תיקון של המלכים שמתו היה ע\"י ביאת הרוח שלהם והחיה אותן שהוא סוד היושר של \nהנקודים והוא סוד אדם כי צורת אדם דכר ונוקבא לא שייך אלא ביושר ואז הוא דכר ונוקבא \nממש גם האדם הוא שם מ\"ה שהוא גימטריא אד\"ם והוא בא ביושר ויצאו מהארת (נ\"א מאורות) \nהמצח. גם תבין איך זה השם של מ\"ה והוא בז\"א וביצירה שהוא בחי' רוח וזהו רוח של \nהנקודים: \nואני מסופק אם שמעתי ממורי זלה\"ה אם שם ס\"ג הם המלכים שמתו הנ\"ל והם העגולים ואח\"כ \nבא שם מ\"ה לבד וממנו נעשה היושר ושם הס\"ג נשאר לעגולים. או משם ס\"ג נתקן תחלה \nהעגולים ואחר כך בתיקון יצא היושר דס\"ג (נ\"א או משם ס\"ג נתקנו העגולים והיושר) ומשם \nמ\"ה היושר לבד ונצטרף היושר של ס\"ג עם היושר של מ\"ה כמבואר אצלינו שהוא סוד עתיק \nונוקביה שם מ\"ה וב\"ן או אם נאמר כי משם ס\"ג יצאו (תחילה עגולים) אח\"כ בעת התיקון \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "עיגולים ויושר (יצא היושר דס\"ג) וכן משם מ\"ה יצאו עגולים ויושר ונתחברו עגולים \nבעגולים ויושר ביושר: \nונבאר עתה הטעם למה יצאו הנקודות עגולים יותר משאר האורות של אח\"פ. והענין הוא דע \nכי אין דומה אור של העינים לשאר אורות כי העין בהיות אדם עומד ברוח א' ובצד א' יכול \nלהסתכל כל צרכו ולנענע ראייתו בעין אף שלא ינענע גופו וראשו כלל אך ינענע עיניו \nויסתכל בצדדיו משא\"כ בשאר האורות כמו אורות אח\"פ שיצא ההבל במישור (נ\"א הכל ביושר) \nולכן האורות היוצאין ביושר נעשו בחי' יושר אך הנקודים שיצאו מבחי' עינים הם מתפשטים \nסביבות א\"ק בדרך עגולים. טעם ב' לפי שהאורות עליונים יוצאים דרך צינור הפה או החוטם \nאו האוזן לכן הם נשארים ישרים משא\"כ בנקודות שהבל היוצא מנה\"י של הא\"ק הוא בוקע \nבכלים של א\"ק ויוצא לחוץ בסוד ואחר עורי נקפו זאת שהאור הוא בפנים ונוקף ומכה בעור \nויוצא לחוץ מכל צדדי האדם כולו ואם היה טיבורו פתוח והיה יוצא האור משם אל הנקודים \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "היה נקודים ביושר כנגד אור הטבור וקילוחו ביושר אך אור ההוא יוצא מכל צדדי העור דרך \nגומות ושערות שבעור לכן הנקודים הם עגולים. טעם ג' ובו יתבאר גם כן טעם ב' היטב \nוהוא כי הלא בארנו במ\"א ענין צמצום ב' של א\"ק כי כדי להאציל נקודים אלו הוצרך לצמצם \nאורות נה\"י וחצי ת\"ת שלו למעלה ושם פריס פריסה א' במקום הטבור ואותו אור שהיה שם \nתחלה יצא דרך העינים ומשם יצא לחוץ וירד למטה כנגד נה\"י של א\"ק מבחוץ ושם נתהוו \nהנקודים ובהעלות אור זה למעלה היה בדרך (נ\"א צריך) מ\"ן ויצא אור חדש וירד דרך \nפנימיות של זה האדם וירד דרך הפרסא וירד לנה\"י של זה האדם ובוקע משם זה האור חדש \nהפנימי ויצאו לחוץ דרך העור ומשם מאיר אל הנקודות כנז' ע\"פ ואחר עורי נקפו זאת בטעם \nהב' נמצא כי הנקודות נעשה ע\"י ב' אורות אור היוצא לחוץ והוא אור הראשון וע\"י או\"פ \nהחדש הבוקע ויוצא לחוץ והנה זה או\"פ יצא לחוץ מכל צדדין אחורי העור ולכן נעשו \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "עגולים כנזכר בטעם ב'. גם היה ענין אחר כי כיון שהאור הראשון היה במקום החזה (נ\"א \nהזה) ושם נשאר שורשו להאיר לחוץ וכשיורד אור החדש נפגעו יחד שם הג' אורות אור הא\"ק \nעצמו מבחי' ת\"ת שלו ואור הראשון שעלה מנה\"י ואור החדש ולכן הם דחוקים הרבה ובפרט כי \nכשעובר והולך להאיר לנה\"י הוא צריך לבקוע בחוזק אותו הפרסא ולעבור ולירד לכן מכח \nאלו הבחי' כשהוא בוקע ויוצא בעור להאיר לאלו הנקודות הוא יוצא בחוזק נמרץ והוא נעשה \nעגול. וטעם הג' הוא מחמת אור הראשון הוא בדוחק גדול (כי הוא יוצא מן העינים) וכשיצא \nמן העינים יצא בחוזק ונעשה עיגול. ואמנם האו\"פ הבוקע מכל צדדיו רצה להדביק כל \nצינורות הארה זו בזו ומכה בחוזק כנ\"ל לכן מתעגלין אור הצינורות היוצאים בחינת פנים \nומקיפין (נ\"א פנימי ומקיף) ופוגעין עם צנורות היוצאין מהאחור ונדבקים ואז נעשה האור \nעגול ובזה תבין איך העינים רומז לנ\"ה כי האור של נ\"ה של זה הא\"ק יצא לחוץ מהעינים \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "ולכן נ\"ה רומזין אל העינים: \nמ\"ב ע\"ב דא\"ק הוא ברישא דיליה אח\"כ בא הס\"ג דיליה והתחיל מן אח\"פ וכל אלו הג' \nחלוקים הם טעמים והם ע\"ב דס\"ג ובחי' ג' שהיא הפה נקרא עקודים. אח\"כ בא הס\"ג דס\"ג \nוהיא נקודות מתחילין מן העין דא\"ק והם ט' נקודות ה' מלכים ד' עבדים כנודע. וב' \nנקודות עליונים שהם קמץ ופתח שהם כתר חכמה לא מתו וז' אחרים מתו. וכאן יש קושיא \nשאמרנו כי ב' נקודים הראשונים בלבד נתקיימו ובמ\"א כתבנו כי ג' נקודות הראשונים לא \nמתו שהם כח\"ב והז' אחרות שהם ו' נקודות הנשארים מט' והמלכות שהיא מלך בלתי נקודה \nכנודע אלו הז' מתו. ואפשר לתרץ ולומר שכיון שהפנים של או\"א לא מתו הכל (נ\"א להכי) \nנקרא נקודה א' בסוד יו\"ד שהוא אותיות י\"ה בסוד הבן בחכמה ולכן הכל נקרא חכמה לבד \nוהאחוריים שנפלו מאו\"א הם הה' שבשם בסוד וחכם בבינה והכל נקרא בינה לבד שהוא סוד \nאחוריים אל הפנים שהוא זכר חכמה. נמצא כי נקודת הפתח הוא ב' פנים דאו\"א שהכל נקרא \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "חכמה ונקודת צירי הוא ב' אחוריים שלהם שהכל נקרא בינה ובזה צדקו ב' בחי' הנ\"ל כי \nהצירי גם בה יש מיתה שהוא כללות האחוריים גם צודק מ\"ש שגם הבינה לא מתה והוא בסוד \nהפנים שלה ואפשר שהפנים הם חו\"ב והאחוריים הם של יש\"ס ותבונה בסוד יעקב ולאה שהם \nאחוריים שלהם ודי בזה: \n \n", "en": ""}]}
