# ספר עץ חיים — שער ח פרק ה מ"ת

[קריאה בקורא](/reader/kabala-a9460fdaceb6/1/30/)

<div lang="he" dir="rtl">

שער ח פרק ה מ&quot;ת
ונחזור לבאר סדר יציאת ז&#x27; מלכים אלו מתוך הבינה ואיך נשברו הנה ראשונה יצאו כולם 
מתוך הבינה והיו כלולים באור הדעת ונכנסו עמו בכלי שלו. והנה נודע כי ו&#x27; (נ&quot;א ז&#x27;) 
מלכים אלו הם בחי&#x27; ו&quot;ק דז&quot;א וכל א&#x27; אינו גדול מחבירו כי כל א&#x27; הוא קצה א&#x27; גדול 
כחבירו ולכן לא היה כח בשום כלי מהתחתונים לסבול בתוכו יותר מחלק אור המגיע לחלקו 
בלבד וכאשר יצא כולם כלולים בדעת לא היה יכול הכלי לסבול את כולם ונשבר וירד למטה 
כמ&quot;ש בע&quot;ה. אח&quot;כ יצאו ו&#x27; אורות האחרים בכלי חסד וגם הוא לא היה יכול לסובלם ונשבר 
וירד למטה כמ&quot;ש בע&quot;ה. וכבר נת&quot;ל כי ז&#x27; אורות הם אלא שנ&quot;ה נחשבין לא&#x27; כי ב&#x27; פלגי 
דגופא הם ואח&quot;כ ירדו הה&#x27; אורות בכלי של גבורה וירד ג&quot;כ עמהם הרשימו של חסד פי&#x27; כי 
נודע שכל הה&#x27; ספירות מחסד עד הוד כל אחד מהם נותן חד רשימו שלו בספירת יסוד כי לסבה 
זאת נקרא יסוד. כל, לפי שהוא כולל כולם וע&quot;כ כ&quot;א מוריד רשימו חד ליסוד ולא יכול 


לסבול ומת ונשבר. ואח&quot;כ ירדו הד&#x27; אורות וב&#x27; רשימין של חו&quot;ג בכלי הת&quot;ת ונשבר גם הוא 
וירד וכעד&quot;ז עד שירדו שני (נ&quot;א ב&#x27;) אורות וה&#x27; רשימין בכלי היסוד ולא היה יכול 
לסובלם ונשבר וגם הוא ירד וכשבא אור המלכות לא בא אלא הוא לבדו ועכ&quot;ז לא היה יכול 
לסבול ונשבר גם הוא וירד. וטעם הדבר כמו שהודעתיך למעלה כי העקודים כאשר חזרו 
האורות שנית להכנס בכלים שלהם לא נכנסו ממש בכליהם רק בכתר נכנס אור החכמה וכו&#x27; 
ובכלי היסוד נכנס אור המל&#x27; ונשאר כלי המלכות ריקם אשר לסבה זאת נקרא המלכות 
אספקלריא דלא נהרא דלית לה מגרמה כלום ונקרא עניה ודלה (וכל זה) כי האור שנכנס אח&quot;כ 
בכלי של המלכות אינה אור שלה רק אור חדש מזווג או&quot;א כמבואר אצלינו וזה ענין מ&quot;ש 
לעיל אספקלריא דלא נהרא דלית לה מגרמה כלום רק האור שלה הוא ממקום אחר וזכור ענין 
זה. והנה כיון שכל אלו הכלים של הנקודים נעשים בהסתכלות העין בעקודים כנ&quot;ל לכן כיון 


ששם (נ&quot;א שכאן) היה חסר בחינת אור המלכות מן הכלי שלה גם זה הכלי של המל&#x27; דנקודים 
היה חסר ולא יכלה לקבל אור שלה ונשברה: 
 
שער ח פרק ו מ&quot;ת
ונבאר עתה ענין אחוריים דאו&quot;א שגם הם נפלו ונשברו ותחלה צריך לבאר הקדמה פב&quot;פ 
ואב&quot;א. והענין כנ&quot;ל כי מקום הקליפות והחיצונים הם אחורי נוקבא דז&quot;א ושם הם נדבקים 
ואמנם ג&quot;כ באחור ז&quot;א יש קצת אחיזה והנה טרם ברא אלקים אדם על הארץ היה כח בקליפות 
לינק שפע מקדושה בסוד ואדם אין לעבוד את האדמה ואחד מעבודת האדמה הוא כיסוח קוצים 
מן הכרם אשר לזה צריך מצות מעשיות. אבל כאשר נאלצו ז&quot;ת עדיין לא היה אדה&quot;ר התחתון 
נברא בעולם יצאו זו&quot;נ אב&quot;א מפני פחד החיצונים שלא יינקו כי אם היו עומדים פב&quot;פ הי&#x27; 
לקליפות מקום להתאחז במקום אחיזתן שהמה אחוריים לינק כי מפנים לא יוכלו לינק ולכן 
הוצרכו להיות מתדבקים אב&quot;א כדי שלא יוכלו החיצונים לינק משם. וכאשר נברא אדה&quot;ר ועשה 
מצות מעשיות החזירם פב&quot;פ ואז לא היה פחד מן הקליפות כי כבר חפר ועזק סקל וכרת קוצים 


מן הכרם והנה בהיותם אב&quot;א אין לזו&quot;ן רק כותל א&#x27; לשניהם וכותל א&#x27; לבד מפסיק בין 
שניהם ומשתמשין בכותל א&#x27; חצי כותל לז&quot;א וחצי כותל לנוק&#x27; וכאשר אדם החזיר&#x27; (נ&quot;א 
וכשאדם מחזירם) פב&quot;פ ע&quot;י מצות ומעשים הטובים אז נגמר ונשלם אחור א&#x27; שלם לזה ואחור 
א&#x27; שלם לזה ויכולין להחזיר פב&quot;פ. וטעם הדבר כי האדם התחתון ע&quot;י מעשיו גורם זווג 
עליון ויורדין טפין עלאין למטה שהם בחי&#x27; המוחין דז&quot;א הם בחי&#x27; החו&quot;ג אשר הם (נ&quot;א 
משם) עיקר הטפה כנודע כי אין יוצא מיסוד דבינה רק חו&quot;ג כי מן החכמה ובינה דז&quot;א אינו 
יוצא רק הארה בעלמא שמכים החסדים המגולין שם ומוציאין אורותיהן לחוץ והנה בבא אלו 
החו&quot;ג בראש ז&quot;א כדין איהו נקיט החסדים ומשתלים אחור דידיה ואיהי נקטא גבורה ומשתלים 
אחור דידה וכדין אתהדרו פב&quot;פ כמ&quot;ש בברכת אבות. והרי בארנו איך החו&quot;ג גורמין הגדלת 
אחוריים ועי&quot;כ יכולין לחזור פב&quot;פ נמצא כי בודאי הוא (נ&quot;א הלא) שבערך בחי&#x27; זו יותר 


גדולה הארה של החו&quot;ג הבאים להם מחדש מהארה שהיתה להם בראשונה לפי שהארה ראשונה 
הניחה בבחי&#x27; אב&quot;א והארה זו החדשה החזירם פב&quot;פ נמצא כי זו הארה המחודשת היא נקראת 
פב&quot;פ אבל בערך בחי&#x27; אחרת לא תקרא אלא בחי&#x27; אב&quot;א לפי שלא הגדילה רק בחי&#x27; אחוריים 
כנ&quot;ל וממילא הוחזרו פב&quot;פ מאליהם ובבחי&#x27; זו תהיה הארה זו פחותה וגרועה מהראשונה כי 
הראשונה תיקנה ועשתה כל פרצופים כולם שלימים וזאת לא עשתה רק הגדלת החצי אחוריים 
כנ&quot;ל: 
והנה מ&quot;ש שנפלו האחוריים דאו&quot;א הוא על בחי&#x27; חו&quot;ג המגדילים האחוריים ומחזירים פב&quot;פ 
לכן אל תתמה אם אנו אומרים ומכניס בחי&#x27; זו פעם פב&quot;פ ופעם אב&quot;א והוא על בחי&#x27; החו&quot;ג 
אלו (שהם הבחי&#x27; שהגדילו האחוריים וכל זה נפל למטה) והוא (על) בחי&#x27; חו&quot;ג שלוקחים 
או&quot;א מן הכתר שהוא א&quot;א כדי להחזירם פב&quot;פ כי גם באו&quot;א היה בהם בחי&#x27; אב&quot;א כמ&quot;ש בע&quot;ה 
וכבר ידעת כי הטפה המציירת הולד ומגדיל והוא הבחי&#x27; זו (נ&quot;א זהו החו&quot;ג) החו&quot;ג ואלו 


הם סוד האותיות שמהם נוצר הולד ועוד כי האותיות תמיד לעולם הם בחינת הכלים כנודע 
ואלו נעשים כלים לאו&quot;א בסוד האחוריים כנזכר ואלו הם שירדו למטה עם שארית החסדים 
(נ&quot;א האורות החו&quot;ג) היורדין לצייר הכלים של הולד שהם ז&#x27; מלכים דבחי&#x27; זו&quot;ן והנה כל 
אלו הם בחי&#x27; כ&quot;ב אותיות התורה וז&#x27; מהם הם כלים לז&#x27; מלכים וט&quot;ו מה הם כלים לאו&quot;א 
וכנ&quot;ל כי יותר גדולים הם או&quot;א מכל זו&quot;נ וסי&#x27; לאותיות או&quot;א הם י&quot;ה כי או&quot;א הם ג&quot;כ 
סוד י&quot;ה שבשם כנודע ואותיות ז&quot;א הם שעטנ&quot;ז ג&quot;ץ והט&quot;ו אותיות הנשארים הם דאו&quot;א ו&#x27; 
מהם הם אחוריים דאו&quot;א שהם בד&quot;ק חי&quot;ה וכנזכר בתקונים ובזהר ושאר אותיות הם אוכ&quot;ל 
מספר&quot;ת הם פנים דאו&quot;א וזהו הטעם של אלו אותיות של שעטנ&quot;ז ג&quot;ץ צריכין ג&#x27; זיינין 
ותגין על כ&quot;א מהם ואמנם באותיות בד&quot;ק חי&quot;ה צריכה תג א&#x27; על כל א&#x27; מהם וגם למה נשתנו 
אלו (ט&#x27;) האותיות משאר אותיות שאין בהם שום תג. אבל הענין כי האותיות שעטנ&quot;ז ג&quot;ץ הם 


סוד הז&#x27; מלכים שמתו ולפי שמהם נתהוו ויצאו הקליפות כנודע לכן הם אותיות שט&quot;ן ע&quot;ז 
ג&quot;ץ פי&#x27; שהם תגבורת וחוזק עוז הדינין העזים אשר ירדו ונעשו מהם השטן שהם הקלי&#x27; וכבר 
נודע מ&quot;ש בזוהר באדר&quot;ז ובס&quot;ד דרצ&quot;ב ע&quot;ב כי אלו הז&#x27; מלכים הם נצוצין דאזדריקו כהאי 
אומנא דאכתיש בפרזלא ואפיק זיקין לכל סטר וזהו ג&quot;ץ כמ&quot;ש גץ היוצא מתחת הפטיש כו&#x27;. 
וכבר נת&quot;ל כי אלו ז&#x27; מלכים לקחו אורם מגוף א&quot;ק שתחת שבולת הזקן ולא מלעלה נמצא שהם 
חסרים בחי&#x27; ג&#x27; אורות עליונים שהם אח&quot;פ כי לכן נשברו הפנים והאחוריים שלהם ואלו הם 
בחי&#x27; ג&#x27; תגין שיש למעלה על כל אות מאלו הז&#x27; הנ&quot;ל כי הם מורים על הסתלקות האורות 
והחיות מן הכלים שהם אותיות ונשאר האור למעלה מהם ולא בתוכם כדרך צורת התגין על 
האותיות אבל האותיות בד&quot;ק חי&quot;ה הם אחוריים דאו&quot;א שירדו. וכבר ביארנו לעיל כי או&quot;א 
לוקחים ב&#x27; אורות של ח&quot;פ ולא חסר מהם רק אור אזן אשר ע&quot;כ לא ירדו מהם רק בחי&#x27; 


אחוריים וכנגד אותו אור שחסר מהם אנו מתייגים תג א&#x27; על כל אות מהם כנגד אותו אור 
הפרטי שחסר מהם. וכבר ביארנו כי מה שיורד מאו&quot;א הוא נקרא אחור וגם נקרא פנים כי 
להיותו חסר אור אזן העליונה מן ב&#x27; אורות אחרים לכן החסרון הנמשך מצדו הוא גדול כי 
הוא הבחי&#x27; העושה אותו פב&quot;פ. והנה מוחין אלו שהם חו&quot;ג הם נמשכין לאו&quot;א עם הכלים 
דנה&quot;י דא&quot;א דוגמת מוחין דז&quot;א שבאים עם נה&quot;י דאו&quot;א וגם נה&quot;י אלו ירדו למטה ובערך 
שבאו מא&quot;א נמצא כי זה נקרא חסרון בא&quot;א עצמו. וכבר ביארנו הטעם כי מה שגרם לו ענין 
זה הוא לסבת לקיחתו אור האזן בסופו לא בתחלה. ואמנם בערך שכר לקחו או&quot;א לא יקרא 
חסרון זה חסרון דא&quot;א אלא חסרון דאו&quot;א עצמן. והנה בענין העקודים כבר נת&quot;ל ענין בחי&#x27; 
טנת&quot;א שבהם ונבארם פה בבחי&#x27; הנקודים ונאמר כי בחי&#x27; הנקודים הם האורות הראשונים 
שיצאו בראשונה והאותיות הם הכלים ואח&quot;כ כשנשברו הכלים ונפרדו איש מעל פני מתו 


האורות נשארו בבחי&#x27; תגין על האותיות שהם הכלים והטעמים הוא שם מ&quot;ה החדש שיצא אח&quot;כ 
מאור המצח לתיקון המלכים כמ&quot;ש בע&quot;ה. וזה טעם הס&quot;ת שיש לו בחי&#x27; כתיבת אותיות ותגין 
וחסרים ממנו טעמים ונקודות כי כבר ידעת כי ס&quot;ת הוא בחי&#x27; היסוד דאבא וכבר נודע בזוהר 
בהרבה מקומות דבמחשבה איתבריר כלהו ולכן הס&quot;ת (נ&quot;א ולשון ס&quot;ת) מורה על זה הנ&quot;ל וע&quot;י 
מה שהש&quot;ץ קורא הפ&#x27; בתורה בטעמים ונקודות לתקן מה שחסר ממנו לכן תמצא כי הטעמים יש 
בהם הוראה בהוצאת הבל הפה כי יש ניגון פרטי לכל טעם בפ&quot;ע בהוצאתן מהפה ולחוץ וכן 
הנקודות יש להם הברת כמו א&#x27; א&#x27;&#x27; א&#x27; א&#x27; אא&#x27; א&#x27; א&#x27; אבל (נ&quot;א כי) התגין אין להם שום 
תנועה ונדנוד בעת קריאת האותיות והטעם כי בחי&#x27; הטעמים והנקודות הם מורים בזמן 
שהאורות בתוך הכלים ולכן הם נרגשין ונדנדים בעת קריאת האותיות יען כי ע&quot;י הנקודות 
והקריאה הם מאירין בתוך כליהם שהם האותיות אבל התגין מורים על זמן היות האורות ע&quot;ג 


האותיות וחוץ להם שאז אין לאותיות שום נדנוד ותנועה כי רוחניותם נסתלק מתוכם (מן 
הכלים הנקודים) אמנם עומדין עליהם מרחוק להאיר להם הארה מועטת כדמיון התגין העומדים 
זקופים על האותיות לא בתוכן. עוד יש שינוי אחר כי הטעמים והנקודות יש מהם הרבה 
שעומדין תוך האותיות כגון דגש ורפה ופסק ומקף בטעמים ושורק בנקודות ויש מהם שעומדים 
תחת האותיות אבל התגין כל בחינתם אינם אלא ע&quot;ג האותיות תמיד מבחוץ להם אמנם עכ&quot;ז 
עומדים אצלם להאיר להם אף על פי שאינם בתוכם כמ&quot;ש. ואמ
נם למטה בע&quot;ה נבאר סדר או&quot;א ומציאותן ושם נאמר כי אבא כולל י&quot;ס וכן אמא כלולה מי&quot;ס 
וכן זו&quot;ן מי&quot;ס. והנה כמו שז&quot;א הנקרא ישראל כלול הוא מי&quot;ס ונחלק לב&#x27; נגד לאה ורחל 
ונמצא שרגלי לאה עד שליש ת&quot;ת דז&quot;א שהוא בחזה שלו ומשם ולמטה מתחיל ראש רחל כן הענין 
באו&quot;א כ&quot;א מהם נחלק לב&#x27; חצאין וב&#x27; חצאי העליונים של או&quot;א נקרא או&quot;א עלאין וב&#x27; חצאי 
התחתונים נקרא יש&quot;ס ותבונה וכאשר נעריך כל זה בבחי&#x27; א&#x27; נמצא כי ראש יש&quot;ס ותבונה הם 


בחזה ספי&#x27; שליש ת&quot;ת דאו&quot;א עלאין עיין לקמן. ונחזור לענין ונאמר ענין סדר ירידת ז&#x27; 
כלים של מלכים איך נשברו וירדו הנה אמרנו לעיל כי בתחלה יצאו כל הכלים ואח&quot;כ יצאו 
כל האורות כלולים בכתר ואח&quot;כ כולם בחכמה ואח&quot;כ כולם בבינה ואז היו ז&#x27; מלכים אלו 
במעי הבינה כדמיון העובר בבטן המלאה ונבאר ענין יציאתן משם הנה נת&quot;ל כי אדה&quot;ר גרם 
ע&quot;י מעשיו חזרת פב&quot;פ לזו&quot;ן כי קודם שנברא אדה&quot;ר היו זו&quot;נ אב&quot;א. ודע כי א&quot;א לעולם 
לחדש שום זווג אפילו בבחי&#x27; אב&quot;א אם לא ע&quot;י מצות מעשיות התחתונים ואמנם קודם בריאת 
אדה&quot;ר בעת האצילות היה בהכרח שאותו פעם ראשון תהיה מאליו הזווג שלא ע&quot;י מצות כי אדם 
אין עדיין עד אחר הזווג ההוא אמנם לא היה אלא בבחי&#x27; אב&quot;א וכשנולד אדה&quot;ר ע&quot;י הזווג 
ההוא החזירה פב&quot;פ ע&quot;י מצותיו ומעשיו אמנם מאז ולהלאה אנו צריכין לעשות כל הבחינות 
אפילו בחי&#x27; זווג אב&quot;א על ידינו כמ&quot;ש בברכת אבות. והנה כל זה אינו אלא בזו&quot;ן אבל 


באו&quot;א לא הוצרכו מעשה ידי אדם כי על ידי עצמן מאליהן שלא ע&quot;י אדה&quot;ר חזרו פב&quot;פ והנה 
זה הזווג הא&#x27; טרם שנברא אדה&quot;ר עליו נאמר בזוהר פעמים רבות וז&quot;ל כד סליק ברעותא 
למברי עלמא פי&#x27; כי אז לא היה עדיין התעוררו&#x27; התחתונים אלא מאליו סליק הכי ברעותא 
וזה היה להכרח כי אדם אין לכן היו האורות התחתונים עולין למעלה בסוד מ&quot;נ תמורת מה 
שעושין נשמות הצדיקים עכשיו שהם עולין בסוד מ&quot;נ וז&quot;ש כד סליק ברעותא שהוא העלאת מ&quot;נ 
כי אז היו עולין שלא ע&quot;י מעשה התחתונים: 
 


שער ט פרק א מ&quot;ת
השער השני שער שבירת הכלים ובו ח&#x27; פרקים: 
ונחזור אל הכוונה ונאמר כי הלא או&quot;א היו מתחלה פב&quot;פ לפי שנעשה להם מוחין מהכתר כנ&quot;ל 
אמנם מ&quot;ן שלהם הגורם להם העמדה וקיום הבחי&#x27; דפב&quot;פ היו מציאת ז&#x27; מלכים אלו אשר היו 
במעי בינה ואלו היו מ&quot;ן דילה כי כן הוא תמיד שהבנים הם מ&quot;ן דאמא ובעוד שאלו הז&#x27; 
מלכי&#x27; היו תוך הבינה היו מעלין מ&quot;ן וגורמין זווג לאו&quot;א ונמשכו להם מוחין והוחזרו 
או&quot;א פב&quot;פ ונזדווגו יחד כדי להוציא ז&#x27; מלכים אלו. ובעת צאת המלכים אלו אם לא מתו 
אלא שהיו קיימים היו מעמידין לאו&quot;א פב&quot;פ אפי&#x27; שיצאו למטה והיו מועילין למ&quot;ן שלהם 
אמנם יען שנשברו ומתו לכן גם או&quot;א האחוריים שלהם המעמדת אותם פב&quot;פ ירדו למטה ואז 
חזרו להם אב&quot;א כי כבר אין להם מי שיעלה להם מ&quot;ן ומקיים חזרתן פב&quot;פ והנה פשוט הוא 
שלא נגמרו אחוריים דאו&quot;א לירד עד כלות שבירת ז&#x27; כלים שכל בחי&#x27; שבירת מלך א&#x27; היה 
גורם ירידת קצת מאחוריים דאו&quot;א וזהו ביאור הענין. הנה כאשר נעריך מציאות הז&#x27; מלכים 


אלו בד&#x27; פרצופים של חו&quot;ב יש&quot;ס ותבונה כנ&quot;ל נמצא כי עד שליש ספי&#x27; ת&quot;ת שהוא המלך הד&#x27; 
אז נגמרו לירד אחוריים דאו&quot;א עלאין וכאשר נשברו כל הז&#x27; מלכים אז ירדו גם אחוריים 
דיש&quot;ס ותבונה. והנה הדעת הוא המלך הראשון שיצא ובו היו כלולים כל הז&#x27; כנ&quot;ל והנה כבר 
ידעת כי עיקר העלאת מ&quot;ן הם הכלים [נ&quot;א הבנים] שנולדו כבר בעולם ולכן עיקר העלאת מ&quot;ן 
עד עתה היה ע&quot;י הדעת אשר כבר יצא לעולם בראשונה כי [נ&quot;א כי בראשונה] כבר ביארנו שלא 
הוצרכו תחלה מ&quot;ן לאו&quot;א רק סליק ברעותא לבד ומ&quot;ש שאלו הז&#x27; מלכים היו מ&quot;ן אין הכוונה 
לומר שהם המשיכו חו&quot;ג כי כבר נמשכו בתחילה. וראי&#x27; לזה שהרי החזירו או&quot;א פב&quot;פ ואח&quot;כ 
נתן חכמה בבינה ז&#x27; מלכים אלו כמ&quot;ש א&quot;כ א&quot;א לומר שהיו מ&quot;ן אל הבינה אמנם הכוונה שהם 
היו מעמידין אותם בבחי&#x27; פב&quot;פ לאו&quot;א ע&quot;י העלאת מ&quot;ן שלהם אחרי שהיו כבר בבינה ואז היו 
ממשיכין עוד החו&quot;ג כבתחלה. ונחזור אל הענין כי הנה אחר שיצא אור הדעת ונכנס בכלי 


שלו העלה מ&quot;ן והמשיך חו&quot;ג באו&quot;א כי הלא הדעת הוא כלול מחו&quot;ג. ועוד כי הלא הז&#x27; מלכים 
היו אז כלולים בו ולכן היה בו כח להוריד חו&quot;ג כנ&quot;ל. ואמנם לפי שאין שאר המלכים 
מעלין מ&quot;ן לפי שעדיין היציאה לא היתה להם אלא אל הדעת לכן א&quot;א להוריד מוחין שלמים 
רק ע&quot;י זו&quot;ן ביחד ולכן מה שהוריד הדעת היה בחי&#x27; חו&quot;ג בראש דאו&quot;א עלאין במקום הדעת 
שלהם הדומה אליו כמוהו וכאשר נשבר כלי המלך זה הנקרא דעת אז גם הדעת דאו&quot;א עלאין 
ירד למטה במקום הגוף דאו&quot;א אבל כלי המלך הזה הנקרא דעת אחר שנשבר ירד לעולם הבריאה 
כמ&quot;ש בע&quot;ה ושאר הששה (נ&quot;א הז&#x27;) אורות שהיו עמו נכנסו בכלי המלך הנקרא חסד ואז עדיין 
או&quot;א עלאין היו פב&quot;פ כי אינן חוזרין אב&quot;א עד שיגמור הכל לירד כי הם דבוקים פב&quot;פ 
וצריך שיגמור להסיר התדבקות הזה לגמרי ואח&quot;כ יחזרו אב&quot;א אבל כל זמן שעדיין נשארו 
קצת דבקות בהם אינם חוזרין אב&quot;א ולהלן בע&quot;ה נבאר ענין הדבקות גמור דאו&quot;א בהיותן 


פב&quot;פ מה ענינו. והנה כשירדו ה&quot;ח וה&quot;ג מרישא דאו&quot;א עלאין עד למטה בגופא (בין התרין 
כתפין) בהכרח הוא שגרם חסרון האור אע&quot;פ שלא חזרו לגמרי אב&quot;א והנה ענין (נ&quot;א עדיין) 
חסרון הזה הוא חסרון הסתכלות עיני או&quot;א זה בזה וכאשר מלך הב&#x27; שהוא חסד המשיך הה&quot;ח 
שיתפשטו בגופא דאבא כנודע וכשמת ירד הוא בבריאה והה&#x27; אורות ירדו בגבורה במלך הג&#x27; 
ואז נפלו האחוריי&#x27; דאבא הנעשין ע&quot;י התפשטו&#x27; ה&quot;ח כנ&quot;ל ועתה נפלו כולם והחסדים ירדו 
ביסוד דאבא ואז אבא החזיר אחוריו אל פני הבינה אשר בחי&#x27; זו נקרא אחור בפנים כי פני 
הבינה נוכח אחורי החכמה עומדין. וא&quot;ת הרי פרצוף אבא אינו נגמר (לירד) עד שליש הת&quot;ת 
כנ&quot;ל וי&quot;ל כי אותו שליש של ת&quot;ת הוא אל אבא בערך היסוד והוא דוגמת ז&quot;א עם המוח&#x27; שלו 
שמצד הבינה וכל דרוש זה צריך שתבינהו ע&quot;ד הדרוש ההוא והכל בציור א&#x27; ואז תבינהו. 
והנה היסוד כולו הוא בחי&#x27; פנים ואין לו אחוריים שירדו ממנו לפי שכל היסוד של זכר 


נכנס תוך היסוד של נקבה וכולו הוא בחי&#x27; פנים משא&quot;כ בשאר הגוף שיש בו בחי&#x27; אחוריים 
החוזרים (נ&quot;א פנים הנחזרי&#x27;) נגד פני הנקבה אבל אחוריו אינם דבוקים עמה ולכן סיום 
האחוריי&#x27; דאבא הם נגמרים לירד טרם היות פגם וגרעון ביסוד דאבא. ואח&quot;כ מלך מלך הג&#x27; 
שהוא גבורה והמשיך התפשטות הה&quot;ג באמא עלאה (בגופא) וכשמת ירד לבריאה והד&#x27; מלכים 
(אורות) ירדו בכלי הד&#x27; שהוא הת&quot;ת ואז נפל התפשטות הגבורות ביסוד דאמא (נ&quot;א ה&quot;ג דאמא 
עלאה שהיו בגופה) ונפלו גם האחוריים שלה למטה ואז ג&quot;כ אמא החזירה אחוריה והיה אחור 
דאמא באחור דאבא. ואח&quot;כ מלך המלך הד&#x27; והוא ת&quot;ת ובהגיע אור אל שליש עליון שלו שהוא 
עד החזה אז המשיך בחי&#x27; כללות ה&quot;ח ביסוד אבא וה&quot;ג ביסוד אמא כנודע כי לכן היסוד נקרא 
כל שכולל ה&quot;ח וה&quot;ג וכבר בארנו זה הציור כי דעת כולל רישא דאו&quot;א והחסד הוא גופא דאבא 
וגבורה הוא גופא דאמא ושליש ת&quot;ת עליון הוא היסוד דאו&quot;א. והנה כאשר הגיע האור לב&quot;ש 


תחתונים דת&quot;ת אז (נגמר
ו כל אחורי או&quot;א עילאין לירד והמשיך החו&quot;ג ברישייהו דיש&quot;ס ותבונה כי שם הוא מקום 
ראשם יחד וכשמת ירדו ג&#x27; מלכים בכלי הה&#x27; שהוא נצח) ואז ירדו החסדים מרישא דיש&quot;ס 
וגבורות מרישא דתבונה עד למטה בגופא דילהון וגם ישסו&quot;ת נגרע מהם הבחי&#x27; דהסתכלות 
עיניהן זה בזה ע&quot;ד הנ&quot;ל באו&quot;א עלאין. ואח&quot;כ מלך הנצח והמשיך ה&quot;ח בגופא דיש&quot;ס וכשמת 
ירדו שאר מלכים בהוד וירדו האחוריים דיש&quot;ס והחזיר אחוריו נגד פני תבונה. אח&quot;כ מלך 
ההוד והמשיך הה&quot;ג בגופא דתבונה וכשמת ירדו ב&#x27; מלכים ביסוד ואז הכלים דנ&quot;ה ירדו אל 
הבריאה כי שניהן מלך א&#x27; בלבד כנ&quot;ל דתרוייהו אינן רק פלגי דגופא ואע&quot;פ שמלכו זה אחר 
זה עכ&quot;ז שניהן מלך א&#x27; בלבד נקרא ואז ירדו גם אחוריים דתבונה וחזרו יש&quot;ס ותבונה 
אב&quot;א. אח&quot;כ מלך המלך ו&#x27; שהוא יסוד והמשיך כללות ה&quot;ג ביסוד תבונה וכללות ה&quot;ח ביסוד 
יש&quot;ס וכשמת ירדו גם בחי&#x27; אלו. אח&quot;כ מלך מלך הז&#x27; שהיא המלכות בכלי שלה היא לבדה ואז 


המשיכה כללות ה&quot;ח במלכות דישראל סבא וכללות ה&quot;ג במלכות תבונה כי גם המלכות יש לה 
כללות על דרך הנ&quot;ל ביסוד כי (לכן) גם היא נקרא כלה כמו שהיסוד נקרא כל וכשמתה היא 
אז ירדו כללות ה&quot;ח וה&quot;ג ממלכות דיש&quot;ס וממלכות דתבונה והכלי דמלכות ירד לבריאה גם 
עתה נגמרו כל אחוריים של ד&#x27; פרצופי&#x27; דאו&quot;א ויש&quot;ס ותבונה ליפול לגמרי וא&quot;ת למה באו&quot;א 
לא נכנס בחשבון כללות החו&quot;ג במלכות דאו&quot;א עלאין ע&quot;ד שנכנסו בחשבון המלכות דיש&quot;ס 
ותבונה וי&quot;ל כי נודע כי בשליש עליון דת&quot;ת שם הוא בחי&#x27; העטרה שהוא בחי&#x27; המלכות והרי 
היה נכללת ביסוד אבל כאן היא יותר נגלית המלכות דתבונה ממלכות דבינה כי מלכות 
דתבונה היא ממש מלכות בערך כללות בינה ותבונה יחד בפרצוף א&#x27; אבל המלכות דבינה עלאה 
היא בחי&#x27; גופא של כללות והוא מקום החזה של ת&quot;ת של כללות הפרצוף יחד דבינה ותבונה 
כנודע ואינה מלכות ממש: 
 


</div>
