{"bookId": "kabala-a9460fdaceb6", "part": "1", "torah": "36", "title": "ספר עץ חיים — שער יא פרק ו מ\"ת", "hebrewTitle": "שער יא פרק ו מ\"ת", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-a9460fdaceb6/1/36/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-a9460fdaceb6/1/36/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער יא פרק ו מ\"ת\nועתה צריך לתת טעם אל כל הנ\"ל מה נשתנו נקודות זו\"ן מנקודות הג\"ר דע כי כל העולם \nכולו מתנהג ע\"י זו\"ן וכמו שהם נקראו בנים של או\"א גם אנחנו נקראים בנים של זו\"ן \nבסוד בנים אתם לה' וגו' וגם כי הכתוב אומר כי אמרתי עולם חסד יבנה ר\"ל שהעולם \nמבחינת החסד ואילך שהם ז\"ת שהם כללות זו\"ן וז\"ס ז' ימי בראשית כנודע ולכן כל הפגם \nשגורמים התחתונים ע\"י מעשיהם הרעים אינו מגיע בג\"ר שהם א\"א ואו\"א רק בז\"ת שהם זו\"ן. \nוהנה גם בזו\"ן עצמן יש שינוי ביניהן כי פשוט הוא שאין הפגם הנוגע בנוקבא שוה אל \nהפגם הנוגע עד ז\"א ממש שהוא גדול ומעולה ממנה והחילוק שיש בזה הוא כי (ע\"י) הפגם \nהמגיע עד נוקבא לבד אפשר שיהיה כח בפגם ההוא אם יהיה החטא גדול באופן שיגרום \nשיסתלקו ממנו הט' חלקים כולם ולא ישאיר בה רק חלק עשירית שהוא כתר שבה אבל בז\"א אין \nכח בפגם מעשה התחתונים שיסתלקו ממנו הו\"ק רק הג\"ר לבד. וצריך לתת טעם לזה ובכלל \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "הדבר נבאר מ\"ש לעיל כי ביציאת נקודת ז\"א יצאו ו' חלקי תחתונים ולא ג' ראשונות \nובנקודות הנוקבא יצאה נקודה העליונה כתר שבה בלבד וט' חלקי התחתונים לא יצאו אמנם \nב' הטעמים לב' השאלות האלו הם נתלין זה בזה והענין תלוי כמ\"ש בפרקי אבות בעשרה \nמאמרות נברא העולם וכך פי' הדבר שבחי' הו\"א שהוא עולם מתחיל מהחסד ולמטה והוא נקרא \nעולם בסוד אמרתי עולם חסד יבנה מחסד ואילך יבנה כנ\"ל ובחי' זו הנקרא ז\"א היה המאציל \nהעליון יכול לבוראו מחובר יחד כל הי\"ס שבו ולא להיותן י' מאמרות נפרדות זו מזו ולא \nהיה בדרך ג\"ר שהם א\"א ואו\"א שכל י' חלקיהם יצאו מחוברים יחד כנ\"ל ונתן לזה טעם ואמר \nלהפרע מן הרשעים כו' פי' כדי להיות בעה\"ז שכר ועונש לצדיקים ולרשעים ולכן היה הדבר \nהזה שיהיה זו\"ן מחולקים לי' חלקים שהם עשרה מאמרות ולא יצאו כלולים יחד ע\"ד ג' \nנקודות הראשונים. והטעם הוא לפי שכפי גודל שיעור הפגם שיפגמו הרשעים כך יגרעו \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "במאמרות האלו ויפרע אז מהם כפי הערך ההוא וכן להיפך זה אצל הצדיקים. והנה הפגם \nהמגיע אל נוקבא דז\"א יש בחי' פגם שיגרום שיסתלק ממנה חלק א' ויש שיגרום לסלק ב' \nחלקים ועד\"ז עד שאפשר שיהיה בחי' פגם שיגרום שיסתלקו ממנה הט' חלקים תחתונים ולא \nישארו בה רק חלק א' העשירי העליון בלבד שהיא הכתר שבה אשר ז\"ס מה שנאמר אל הירח לכי \nמעטי את עצמך והבן זה. ואמנם אם מה שהיה נשאר קיים ממנה לא היה חלק העליון מכולם \nאלא האחרון שבכולם ע\"ד הז\"א שנשארים התחתונים ומסתלקים העליונים הנה אז לא היה כח \nכלל בחלק ההוא ואז אפילו אותו החלק היתה מתבטל להיות תחתון שלה והיה נחרב ומתבטל \nהעולם ולכך הוצרך שחלק הנשאר יהיה העליון שבה שהוא הכתר שבה מחמת היותה כולה נתונה \nתוך הקליפה כמבואר בסוד רגליה יורדות מות והנה (נ\"א והוא) החלק הזה הנשאר הוא בעצמו \nבחי' החלק שיצא מתחלה קודם התיקון כנ\"ל כי אז לא יצא מכל חלקי נקודת נוקבא דז\"א רק \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "חלק עשירית ממנה והוא עליון שבה. וטעם הדבר כי כל דבר שבא בתחילה בבחי' שורש ועיקר \nאינו מסתלק אח\"כ בעת הפגם אמנם מה שבא לה בסוד תוספת בעת התיקון שהם ט' חלקים \nהאחרים אלו הם מסתלקים בעת הפגם משא\"כ אם באו מתחלה קודם התיקון בסוד שורש ועיקר \nשאז אם יפגמו התחתונים לא יוכלו להסתלק. וא\"ת ויותר טוב הי' שלא יסתלקו לזה ביאר \nהטעם ואמר להפרע מן הרשעים כו' ויהיה שכר ועונש (ודין ורחמים) ודין ודיין ובהסתלק \nיפרע מן הרשעים על שגרמו הסתלקות לבחי' היותן י' מאמרות נפרדות כי אם יצאו מחוברים \nכא' לא יהיו מסתלקים וזה שאמר שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות פי' ואלו נברא \nבמאמר א' כלול מכולם לא היה כך וכן עד\"ז לתת שכר טוב לצדיקי' שמחזירין אותן אחר \nהסתלקותן משא\"כ אם לא היו מסתלקין מעליהן ע\"י הפגם לא הי' שכר לצדיקים המחזירין \nאותן והבן זה: \nועוד יש טעם ב' מצד עצמם והוא כי אם היו תחלה בסוד שורש ועיקר באופן שאח\"כ לא היו \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "יכולין להסתלק הנה היה ח\"ו מגיע הפגם בהם אבל עתה כאשר חוטאים התחתונים הם מסתלקות \nלמעלה ואין הפגם מגיע בהם ואז יפרע מן הרשעים שגורמים נזק בעולם התחתון על מיעוט \nהשפע מחמת שגרמו הסתלקותן אבל בהם עצמם אין הפגם מגיע כנ\"ל כי הרי הם מסתלקין וז\"ש \nשמאבדין את העולם כו' ולא אמר שפוגמים בעשרה מאמרות עצמן ואמנם החלק העליון שבה \nאע\"פ שנשאר קיים בה ואינו מסתלק בעת הפגם אין הפגם מגיע בו להיותו עליון מאד יותר \nמכל השאר אבל החלקים התחתונים שבה הקרובים אל הקליפות היה הפגם מגיע בהם אלו לא היו \nמסתלקין ואמנם הז\"א שאינו קרוב אל הקליפות כמו נוקבא לכן היו בו ב' שינויים מנוקבא \nהא' הוא שיצאו ששה חלקים של הנקודה שלו בקבע מתחלה קודם התיקון מה שאין כן בנוקבא \nשלא יצאת רק חלק העשירית לבד והב' הוא כי יצאו חלקים תחתונים שבהם ולא העליונים \nוטעם הדבר הוא ע\"ד הנ\"ל כי כיון שאין בו החשש כמו בנוקבא כי אינו קרוב אל הקליפות \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "ולכן היה הענין בו בהיפך ומצורף לזה טעם אחר והוא זה כי הנה ג\"ר דז\"א הם אורות \nעליונים ואם היו יוצאין בתחלה היו נשארים קבועים כנ\"ל ולא היו מסתלקין בעת הפגם \nוהיה עון התחתונים גדול עד מאד מנשוא לאין קץ בתתם פגם במקום העליון הזה והיה העולם \nחרב לכן היה בהיפך כי הג\"ר יצאו בסוד תוספת לבד כדי שיוכלו להסתלק בעת הפגם ולא \nיגיע בהם פגם ח\"ו ובזה עצמו יהיה טעם לכל הג\"ר למה באים ביחד בסוד תוספת (ולא דרך \nעיקר בראשונה) והוא כי ג\"ר דז\"א חשובים כאחד ובעת הפגם צריך שיסתלקו יחד או שיחזרו \nיחד שלא בעת הפגם כי אם יסתלק א' וישארו ב' או להפך אין פגם גדול מזה לעשות פירוד \nבין ג\"ר דז\"א ח\"ו ויותר טוב שיסתלקו שלשתן ויהיו מחוברים משיסתלק א' ויהא הב' \nבפירוד ממנו. והנה הו' אחרונים שלו באו תחלה בסוד שורש ועיקר: \nואמנם אם בג\"ר היה יכול הפגם לנגוע בהם כ\"ש בו\"ק וא\"כ איך יצאו בסוד שורש ולא יוכלו \nלהסתלק בעת הפגם. אך הענין מבואר במה שנתבאר ג\"כ טעם של הב' שאלות הנ\"ל הא' הוא למה \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "יצאו ו' חלקי נקודות לבד ולא יצאו הי' כולן וגם למה יצאו הששה חלקים בעצמן נפרדות \nולא מחוברות ומקושרות אבל הענין הוא כי הלא המאציל ראה שאם היו יוצאין הג\"ר לא יהיו \nיכולין להסתלק בעת הפגם והיה הפגם נוגע בהם ח\"ו ואם נאמר שהיה יכול להוציאם נפרדות \nזה מזה כי אז לא היה הפגם מגיע בשלשתן יחד רק בבחי' ההוא המיוחסת (נ\"א שנתוסף) אל \nהפגם ההוא הנה אין לך פגם גדול מזה שג' ראשונות יהיו נפרדין זה מזה כנ\"ל ולכן הוכרח \nשלא יבואו כלל בסוד שורש אלא בסוד תוספת כדי שאם יפגמו התחתונים יוכלו להסתלק \nויסתלקו שלשתן בחיבור ולא בפירוד אבל הו' חלקים התחתונים הוציאם נפרדין זו מזו \nבכוונה ממש כדי שלא יפגמו כולם כי יש פגם שנוגע ביסוד לבד ויש פגם שנוגע בהוד לבד \nוכיוצא בזה והוא לבדו יפגום והשאר כיון שאינם מחוברים יחד אינן נפגמים ונמצא שבעת \nהפגם לא יהיה כל כך גדול וטוב יותר שיפגמו התחתונים ולא הג' ראשונות וגם יותר טוב \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "שהתחתונים עצמן יהיו בפירוד מתחלה קודם התיקון כדי שאפילו אחר התיקון כאשר חס ושלום \nיהיה פגם לא יגיע פגם רק באותו חלק לבד שנתפגם אף על פי שאז אחר התיקון הם מחוברים \nכנודע כיון שמתחלה היו נפרדות אין הפגם מגיע לכולם אבל בנוקבא אלו היו התחתונים שבה \nחס ושלום נפגמות היה העולם חרב לגמרי להיותה קרוב מאד אל הקליפות והם ג\"כ תחתונים \nשבה היו נאחזין בהם הקליפות לאין קץ ולא יהיה שום תיקון ח\"ו. ובזה יתבאר היטב הטעם \nלמה הוצרך בזעיר אנפין עיבור יניקה ומוחין כי הג' ראשונות יצאו כולם כל אחד כלולה \nמי' ולכן לא הוצרכו לכל זה רק לעיבור אחד בלבד והז\"א תחלה צריך עיבור ויניקה לתקן \nיחד הו\"ק אלו אשר הם לבדם יחד יצאו בסוד שורש ועיקר קבועים מתחלה קודם התיקון ואח\"כ \nעיבור ב' להביא אליו יחד כל הג\"ר שלו הם המוחין הנזכר אצלינו תמיד ובאים לו אז \nבתוספת ביחד כי כן בראשונה נשארו שלשתן יחד שלא יצאו כנ\"ל אבל נוקבא שכל ט' חלקי \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "התחתונים לא יצאו תחלה הנה אחר התיקון יצאו כולם (כ\"א בפ\"ע ונתקנו כולם) בפ\"א בסוד \nתוספת ברגע א' ביחד ואינה צריכה לכל אותן התיקונים דזעיר אנפין ודי לה בעיבור ראשון \nויניקה: \nמ\"ק מעיקרא היו העשר עצמות פשוט והיו כלולים מי' ולא ניכרת בהם והג\"ר שהיו רחמים \nהיו יכולין לקבל אור הא\"ס וכשהיה מגיע אל הו' נקודות היו מתבטלות ואלו הם המלכים \nשמתו לפי שהם דין והאור שבא הוא רחמים ולא היו יכולין לקבלו וכיון שלא קבלו החיות \nמתו לכן הוצרך לתקן שנעשו כלים אל הכתר ועי\"כ נתבסם האור שבא ועובר דרך מסך ועוד \nשניכרין בו הי' ואלה המלכים הם למטה ממלכות דאצילות ולא נשאר מהם אלא הדר מפני שהיו \nדו\"נ והם ת\"ת ומלכות ואז נעשה עיבור א' דאו\"א (נ\"א דא\"א) והטפה היתה י' אחת ונלקחה \nהו\"ד ממילוי (נ\"א ונחלקה לו\"ד מילוי) היו\"ד שבחכמה והם סוד ו\"ד דיו\"ד דאבא שהוא \nגימטריא י' ושם אבא הדכורא גובר לכן ו' קודמה לד' וזהו ו\"ד אך טפת הבינה נוקבא \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "גוברת לכן גוברת ד' על ו' וזהו צורת ה' ד\"ן כי משם נלקחו האותיות ד\"ו מן הבינה שהיא \nה' וז\"ס אדה\"ר ד\"ו פרצופים בראו כי בבינה הוא הד\"ו וביאורו הוא שהטפה בסוד אור מים \nרקיע כי ברישא דאבא הוא אור ובבטן דאמא נעשים מים ואח\"כ נעשים רקיע (דהיינו התפשטות \nג' כלילן בג' שהוא נקרא זעיר והוא נקרא רקיע וז\"ס יום ליום יביע אמ\"ר יום ליום הם \nקצוות דז\"א הנקרא ימים ונמשכו עליהם סוד אמ\"ר שהוא ר\"ת אור מים רקיע אך ולילה ללילה \nסוד קצוות דנוקבא דמלכות יחוה מלשון חוה כנזכר בס\"ה תרומה (ד' קל\"ז) כי היא סוד חוה \nואח\"כ בלידה נתפשטו ונעשו הו\"ק כ\"א מלובש בכלי והיו בסוד ו' אח\"כ ע\"י היניקה (נ\"א \nע\"י התיקון) הגדילו הו\"ק אלו בו' שנים לכן הפעוטות מקחן מקח כי כבר הגדילו בחי' ו\"ק \nשל נשמתו ועצמותו כל מה שיוכל להגדיל ואח\"כ הוצרך עיבור ב' להשלים המוחין וז\"ס שינה \nשמעלין הז\"א ונוקבא הפנימיות שלהם בבטן אמא להיותו שם בסוד מ\"ן וזהו כמו שאנו מעלין \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "נשמותינו בסוד השינה במלכות להיות מ\"ן דילה כן הענין בזעיר וניקבא כי נשמתן \nופנימיותן הם מעלין מ\"ן לאו\"א והענין כי אחר שאבא עשאה כלי נשארה ההוא רוחא גניז \nבמקומה משום דלא היה אפשר אל הנוקבא שהוא דין לקבל זכר אלא באותו רוח שמטיל בגווה \nוזהו הכלי שתקבל בגווה בחי' זכר וזהו עשאה כלי ואחר כך שהיא מקבלת ומתהוות הוולד \nויולדת כבר כלו מ\"נ ונשאר האי כלי שהוא האי רוחא בלתי מ\"נ ועי\"כ צריכין הבנים \nשנתהוו באותו כלי לחזור ולעלות נשמתן שם באותו הכלי ונעשים מ\"נ ואז היא יכולה לקבל \nמ\"ד ליתן להם המוחין וענין המוחין שנותן להם הם אחסנתיה דאו\"א וב' עטרין שהם ד' \nוזהו כי החו\"ג דא\"א הפרקין הראשונים מהם נעשה מוחי או\"א והפרקין השניים הם ב' עטרין \nלת\"ת ואו\"א נותנין לז\"א [מאותן] אותן הפרקין שיש להם מוחין ג\"כ וזהו אחסנתא דאו\"א \nוז\"ש במשפטים ובאדרא רישא דמלכא בחו\"ג אתתקן וכולן נכללין בנה\"י דבינה אוירא דכיא \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "ואשא דכיא בנ\"ה דהוי אחסנתא ואוירא ואשא דהוו הב' עטרין נכללין ביסוד דילה וזה נעשה \nדעת לת\"ת ועי\"כ הוא מכריע כי הוא חסדים וגבורות נמצא שהד' נעשו ג' ונכנסין למוחין \nואלו הם סוד ד' פרשיות דתפילין והם ד' פרשיות בבחי' קודם שנכנסו בנה\"י דאימא שהם \n(היו) אור מקיף אליו וכנגד מציאת הא' (נ\"א הב') כשנכנסו בה קודם שיכנסו בז\"א הוא ש' \nדד' רישין והבחי' הב' הוא ש' דג' רישין (נ\"א הוא ש' דג' רישין והבחי' הא' הוא ש' \nדד' רישין) ובחי' הפנימי רמוז בהם כי הם רמז למקיף שהוא מבחי' חוץ. ואח\"כ כמו שהאדם \nמעלה נשמתו להיות מ\"נ אחר שהוא מבן י\"ג ויום א' כן הת\"ת מעלה נשמתו אלא שהאדם אין \nלו עלייה זו עד י\"ג שנים והת\"ת מעלה אותן בעודו בן ט' שנה קודם המוחין כדי לקבל \nהמוחין וזהו בן ט' שנים ויום אחד ביאתו ביאה והנה בו' שנים נגדלו הו\"ק אלו כל הצורך \nוצריך לקבל אחסנתא וב' עטרין בז' (נ\"א בב') בחי' ד' וג' הנ\"ל הרי ז' וזהו בן י\"ג \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "ויום א' ואלו הז' הוא בתחלה צריך ג' שנים עד שיהיה בן ט' כי באלו הג' שנים נעשה לו \nהכנה לקבל מוחין ואז אחר שנעשה הכנה מקבל המוחין בד' שנים אחרים והרי הם י\"ג שנים. \nובמאי דאמרי' שהעושה אותה כלי משאיר בה רוחא יובן ענין היבום דכיון שמת אחיו השאיר \nהרוח שם דע\"י טפה דאחיו שהוא קרוב אליו קודם שיבא בה הרוח דאח [נ\"א דאחר] הוא (הנה) \nהיבם החי מקדים נשמתו הראשון ומתחבר ברוחו ובא זה בג' הכנות א' הרוח דשביק בגווה \nכנ\"ל ועוד טפת אחיו ועוד כוונת היבום שמכוין להביא נשמת אחיו הראשון המת שם וז\"ס אם \nישים אליו לבו היבם ומכוין לבו רוח של מת דבגווה וגם נשמתו אליו יאסוף פי' כי הוא \nמקבץ ומאסף נשמה עם רוח שהיו שם וז\"ס רוחו ונשמתו אליו יאסוף: \n \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "שער יא פרק ז מ\"ת\nונבאר עתה מה היה ענין מיתת המלכים הנה נתבאר בפרק הקודם כי יש שינוי בג' נקודות \nהראשונות שהם בחי' א\"א ואו\"א שכולם יצאו כל אחד מהם כלול מי' וגם שיצאו כל א' \nמחוברות כל הי' שבהם כלולות זו בזו דרך קוין משא\"כ בזו\"ן כנזכר היטב ולכן לא היה \nהפגם והשבירה שוה בהם וההפרש הוא כי להיות נקודות של או\"א יותר מתוקנים וגם שהיו \nכלולים כל א' מי' לכן היה בהם ב' שינוים הא' הוא שהכלים שירדו מן או\"א לא ירדו רק \nמבחי' כלים אחוריים דאו\"א שלהם בלבד אבל הכלים דבחי' פנים לא נשברו משא\"כ בזו\"נ שכל \nבחי' הכלים דפנים ואחוריים נפלו ונשברו. עוד היה שינוי ב' כי הכלים דאו\"א לא נשברו \nשבירה גמורה הנקרא מיתה רק ירידה לבד למטה ממקומם אבל נשארו עומדים בעולם אצילות \nעצמו במקום שהיה עתיד להיות מקום נוקבא דז\"א לכן לא נזכר בהם בחי' מיתה רק בז' \nמלכים תחתונים שבהם נאמר וימת כי ירדו למטה מעולמן ונפלו לעולם הבריאה כנ\"ל באורך \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "ונפלו ממש תוך הקליפות ונתבטלו שם בתוכם ושם לקמן נתבאר באורך השינוי שהוא בג\"ר \nעצמן כי גם בהם היה חילוק וע\"ש. אמנם בכאן נתבאר מאו\"א ולמטה מה ענינם ותחלת הכל \nנקדים לך הקדמה א' והוא כי בכל בחי' שיש זכר ונקבה יש ד' בחי' וזה סדרן לפי מעלתן \nממש מלמטה למעלה תחלה היא מדרגת אב\"א פי' שיהיו זו\"ן אחוריהם דבוקים זה לזה והפוכים \nאחור נגד אחור. למעלה מזה מדרגה ב' והוא שיהיו אחור בפנים שיהפוך הזכר אחוריו נגד \nפני הנקבה ואז יש מעלה בזה שמקבלת הנוקבא מהזכר דרך הפנים אבל עדיין אינה מקבלת רק \nאור של אחוריים מהזכר ואינה יכולה לקבל אור הפנים שלו. למעלה מזה מדרגה ג' המעולה \nממנו והוא פנים באחור שפני הזכר מביטים באחורי הנקבה ובזה יש מעלה יתירה שמקבלת \nהנקבה אור הפנים ממש אלא שלהיות אור גדול אינה מקבלתו אלא דרך אחור שלה ואז שם \nמתעבה האור וכאשר יתעבה יוכל אח\"כ האור לילך דרך אחור ולהגיע עד הפנים שלה ואז תוכל \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "לקבלו וז\"ס הפסוק חכם באחור ישבחנה כי כאשר החכמה שהוא זכר יפנה בפניו אל אחורי \nהנוקבא שהיא בינה ישבחנה יותר ממה שהיה (בעת) בהיות להיפך אחורי הזכר בפני הנקבה. \nמדרגה ד' למעלה מכולם הוא פב\"פ פי' שניהן זכר ונקבה פונים פניהם זה לזה ומדרגה זו \nהיא תכלית השלימות. ודע כי באו\"א היו בהם ג' מדרגות הנזכר שהם אב\"א ופנים באחור \nופב\"פ וחסר מהם מדרגה ב' שהיא אחור בפנים אבל בזו\"ן היו ארבעתן כולם. וטרם שנבאר \nחלוקות אלו נבאר בקיצור ענין התיקון מה עניינו הנה נתבאר כי לא היתה השבירה אלא \nבכלים שלא יוכלו לקבל האור שלהם נמצא שכאשר בא התיקון עיקרו היה לבחי' כלים אבל \nבענין האורות והעצמות שלהם לא נתחדש דבר בהם מחמת העיבורים ויניקות רק ענין אחד \nוהוא שבתחלה בהיות הכלים בחי' נקודות קטנות בלתי פרצוף לא היו האורות מוציאין \nחלקיהם לפועל ולא היו יכולים להראות פעולתן וכחם כי היו נכללין בנקודה קטנה ואחר \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "שנתקנו הכלים בבחי' פרצוף גמור אז גם האורות יכלו להראות פעולתם וכחם ולהוציאם לחוץ \nכי הרי הנקודה קטנה נעשית כצורת ראש ואזן ופה וכיוצא ואז יכלו להראות פעולתם לחוץ \nואמנם הכלים עצמן נתוסף בהם שנעשה בהם בחי' פרצוף ממש. והענין כי תחלה נעשה מנקודה \nהא' עתיק וא\"א כנ\"ל ואח\"כ מן הב' והג' נעשו בחי' ב' פרצופים דאו\"א כי עלו אותן \nאורות ב' נקודות הנ\"ל והלבישו לחג\"ת דא\"א כנודע כי שם מקומם וע\"י אותו הכסוי \nוהלבישה נעשה להם בחי' כלים ופרצוף שלם עם הבחי' של הכלים הראשונים שלהן עצמן \nשנשברו בתחלה ועתה הובררה הקדושה מהם ונתעלית ונעשית פרצופי או\"א ואח\"כ ע\"י עיבור \nראשון של ז\"א במעי אמו בהיותו ע\"ג נה\"י דא\"א כנ\"ל כי נכללו ג' בג' והכוונה היתה \nלהלביש אותן ו\"ק דז\"א שהיו האורות בלי כלים כי כלים ירדו בבריאה כנ\"ל ואז נעשה להם \nשם בחי' כלים בפרצוף שלם ואז גם הכלים שלהם הראשונים שירדו ומתו נתעלו גם הם \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "ונתחברו עם כליהם האחרים החדשים ומהכל נעשה יחד פרצוף שלם א' אל הז\"א וכן לנוקבא על \nדרך הנ\"ל. אמנם החילוק שהיה בהם הוא מה שביארנו למעלה כי או\"א וא\"א נתקנו בפ\"א אבל \nז\"א אשר לא יצא מתחלה רק ו' חלקים נקודות לבד שהם בחי' ו\"ק שלו ולכן אלו הו' נתקנו \nתחלה בט' חדשים של עיבור ויניקה ואח\"כ באים לו בסוד תוספת אותן ג' החלקים הראשונים \nשהם המוחין שלו שלא יצאו בתחלה ולפי שבתחלה חסרו ג' ביחד ממנו לכן גם עתה באים לו \nכל שלשתן יחד בעיבור הב'. והבן היטב מה ענין עיבור ויניקה ומוחין דז\"א המוזכר \nאצלינו בכ\"מ ושים דעתך לזה. וכן בנוקבא דז\"א אשר כל הט' חלקים התחתונים שלה לא באו \nתחלה בסוד שורש ועיקר לכן בעת התיקון באים כולם יחד אליה בבחי' תוספת לבד ברגע אחד \nואין בה הבחי' שיש בז\"א שהם עיבור ויניקה ועיבור ב' לפי שהכל באים ביחד. והנה אחר \nשנתקן ז\"א נקרא רה\"י כי הנה טעם וסבת העיבור של ז\"א היה מפני זה לפי שבתחלה היו ו' \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "חלקים נפרדין זה מזה בסוד הרה\"ר כנ\"ל לכן נכנס ב\nסוד העיבור תוך אמא כדי לאסוף החלקים האלו הנפרדין תוך מעי בינה ואז מחמת היותן \nמקובצים יחדיו וגם לסבת שנתוסף בהם עתה אור אמא בכח ב' סבות אלו יתחברו יחד ויתקשרו \nיחד ואז בזה העיבור הראשון נתחברו יחד ו' חלקים בבחי' קוין כנודע והוא כי חסד נכלל \nבנצח וגבורה בהוד ות\"ת ביסוד ואין (וענין) זה נקרא ג' כלילן בג' כנ\"ל עד שיעברו ג' \nימי קליטה ואז נתחברו כולם יחד חיבור אחד יותר מעולה והוא שכל חלק וחלק מהם נכלל \nמכל ז\"ת כמבואר אצלינו בענין התפילין שיש בהם כ\"א אזכרות לפי שבהיותן שם בסוד עיבור \nראשון היו בסוד ג' כלילין בג' ולא נשאר (נ\"א ניכרו) רק הג' לבד והיה כל א' מהם כלול \nמכל הז' הרי כ\"א כי הז' היא נקודת המלכות ואז הז\"א בסוד ו' שבתוך אות ה' ראשונה \nשהיא אמא והם ו\"ק והמלכות היתה נקודתה בסיום הוא\"ו (נ\"א הו\"ק) בסוד אושיט פסיעה לבר \nהנזכר פ' בלק דר\"ג בפסוק אשורנו ולא קרוב כמבואר אצלינו ואז נעשה רה\"י כי נעשו כולם \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "יחוד ואחדות אחד וז\"ס שאמרו בתיקונים קס\"ו רה\"י גבהו עשרה דאינון יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א \nורחבו ד' יהו\"ה פי' כי נודע דהוי\"ה דמ\"ה דמלוי אלפין הוא בז\"א אשר המלכים הו' שלו \nנתחברו יחד ונתקנו ונתקשרו ונעשה מהם בחי' הוי\"ה זו דאלפין מקושרת אות באות יחד בשם \nא' יחיד ומיוחד ונקרא רה\"י. ודע כי אע\"פ שאנו אומרים שנתקנו אלו הז' מלכים של זו\"נ \nעכ\"ז בהכרח הוא שלא נגמר בירור שלהם להצטרף ונשאר קצת ניצוצי קדושה שלהם בתוך \nהקליפות הנקראים סיגים שלהם והם נקרא רה\"ר בסוד הן רבים עתה עם הארץ שהם הקליפות \nלפי שלא נתקנו ונשארו נפרדין בבחי' רבים והנה בימות החול השכינה שהיא נוקבא דז\"א \nהיא בגלות בין הקליפות והבן ענין השכינה בגלות מה ענינה והנה היא נקראת שם ב\"ן שהיא \nהוי\"ה דמלוי ההי\"ן כנודע היא מבררת ברורין מתוך הסיגים והיא מעלה אותן למעלה בבחינת \nמ\"נ ושם נתקנים והבן זה מאד היטב ביאור מ\"נ מה ענינה אמנם בשבת עולה מתוך הקליפ' \n", "en": ""}, {"index": 21, "he": "למעלה ואינה בגלות ואמנם הזווג אשר לה בשבת עם ז\"א הם נשמות חדשות (נ\"א הם חדשים) \nולא מן ברורים האלו והנה זהו סוד איסור שבת המוציא מרשות לרשות כי הנה המוציא מרה\"י \nלרה\"ר גורם להמשיך הברורים הקדושים שכבר הובררו ונעשו רה\"י ומוציאין לה\"ר שהם \nהסיגים והקליפות ומערבב קודש בחול והמכניס מרה\"ר לרה\"י הוא גורם שהשכינה תרד בשבת \nלמקום הסיגים ותברר מהם ברורים להעלותן משם שהוא רה\"ר למעלה אל רה\"י וגם זהו פגם \nגדול מאד מאד נמצא כי איסור המכניס מרשות הרבים לרשות היחיד תלוי במלאכה אחרת והוא \nהבירור מכלל ל\"ט מלאכות דשבת כי כן הבורר עצמו גורם דבר זה הנ\"ל שתגלה השכינה בין \nהקליפות ותברר ברורין מהקליפות והסיגים: \n \n", "en": ""}]}
