# ספר עץ חיים — שער כ פרק ז

[קריאה בקורא](/reader/kabala-a9460fdaceb6/1/58/)

<div lang="he" dir="rtl">

שער כ פרק ז
אח&quot;כ מתחיל ז&quot;א להגדיל גדלות האמיתי והוא כניסת הנשמה והטעם היות נקרא בחי&#x27; זו 
גדלות האמיתי הוא לפי שעד עתה היה אל הז&quot;א בחי&#x27; רוח אשר כל זה נקרא (בחי&#x27;) ז&quot;א 
(שהוא) רוח כנודע אך בבא לו נשמה אז הוא גדלות האמיתי שגדל ביותר מבחינתו כי כל 
שרשו הם ו&quot;ק הנקרא רוח ועתה נגדל לו ג&quot;ר שהם בחי&#x27; נשמה וחוזרין להגדיל כלים דז&quot;א 
בג&#x27; בחי&#x27; החיצון ואמצעי ופנימי בין בעובי בין בגובה וזה ע&quot;י הארת הנשמה בהם בנפש 
ורוח עצמה נמצא כי אע&quot;פ שמתחלה ג&quot;כ היה לו בחי&#x27; מוחין כיון שעדיין אין בהם רק בחי&#x27; 
הארת נפש בלבד או הרוח בלבד שאינם בחי&#x27; אור הראוים להם הרי הוא כאלו אין בהם מוחין 
אך עתה שבא הנשמה בתוכם וגם שנגדלו כנ&quot;ל לכן נקרא עתה גדלות דמוחין והבן וגם כניסת 
הנשמה זו היא מעט מעט ע&quot;ד הנ&quot;ל ברוח ונפש ונגדל מעט מעט וגם בזה הוא ככל הנ&quot;ל בנפש 
ורוח כי הם (כח) טפת הזווג דאו&quot;א ממשיכין טפת חומר וצורה מבחי&#x27; כלים הפנימים שלהם 


ומבחי&#x27; הנשמה שלהם ועל ידם מתבררין בירורי ז&quot;א עצמו מהמלכים שמתו מבחי&#x27; הכלים 
ומבחי&#x27; הנשמה. וצריך שתדע כלל א&#x27; בכל הצלמים דנר&quot;ן ח&quot;י והוא כי בחי&#x27; נפש של הצלם 
ההוא באה תחלה ואח&quot;כ רוח דו&quot;ק של הצלם ואחר כך כל ג&quot;ר ביחד שהם נשמה חיה יחידה כי 
ג&quot;ר חשובות כא&#x27; אמנם הם נכנסין א&#x27; א&#x27; שהוא תחלה נכנס הנשמה אח&quot;כ חיה אח&quot;כ יחידה. 
והנה בצלם יש בו צ&#x27; ובו נכלל הרוח כי בחי&#x27; נפש נקרא דמות וזה ניתנת אל הנוקבא אך 
הצ&#x27; דצלם הוא אל הזכר והוא בחי&#x27; רוח והוא נקרא דעת המתפשט בכל הגוף בסוד ובדעת 
חדרים ימלאו ויש בדעת זה ג&#x27; מוחין הנקרא חב&quot;ד ומתפשטין בג&#x27; קוין דז&quot;א עד נה&quot;י שבו. 
ואמנם החו&quot;ב שבו הם חו&quot;ג שבדעת ונקרא תרין עטרין הנודעים והוא מ&quot;ש בזוהר משפטים 
דקכ&quot;ב כי רישא דמלכא בחו&quot;ג אתתקן ויש בחי&#x27; דעת תחתון המחבר ב&#x27; עטרין אלו. ואלו הג&#x27; 
מתפשטין בכל גופא דז&quot;א בסוד צ&#x27; דצלם והוא בחי&#x27; דעת כנודע כי בז&quot;א יש בחי&#x27; שם יה&quot;ו 


לבד ובנוקבא ה&#x27; אחרונה וו&#x27; של יה&quot;ו הוא דעת כי כל העצמות ז&quot;א אינו אלא ו&#x27; שבהוי&quot;ה. 
ואח&quot;כ ל&#x27; דצלם היא בינה דז&quot;א והיא הנשמה שלו. ואח&quot;כ מ&#x27; דצלם הוא חכמה דז&quot;א והיא 
החיה שלו ואח&quot;כ בא כתר שלו.. והנה הנפש נקרא דמות באה ממלכות של הפרצוף דמל&#x27; דיש&quot;ס 
ותבונה והרוח שהוא צ&#x27; דצלם בא מו&quot;ק דמלכות דיש&quot;ס ותבונה, והנשמה שהוא ל&#x27; דצלם באה 
מבינה דמלכיות דיש&quot;ס ותבונה, והחיה שהוא מ&#x27; דצלם באה מחכמה דמלכות דיש&quot;ס ותבונה, 
ויחידה בא מכתר דמלכות יש&quot;ס ותבונה. וכל זה הוא הצלם דעיבור וכולם נקרא נפש לבד 
וכעד&quot;ז בצלם דיניקה (הכולל נרנח&quot;י) וכולם נקרא בחי&#x27; רוח והם נמשכין מחיצוניות ו&quot;ק 
דיש&quot;ס ותבונה אשר הוא כלול מכח&quot;ב וו&quot;ק ומלכות ועד&quot;ז הוא בצלם דנשמה דגדלות הכוללת 
נפש רוח וכו&#x27;. וכולם נקרא נשמה לבד והם נמשכין מחיצוניות בינה דיש&quot;ס ותבונה אשר היא 
כוללת כח&quot;ב וו&quot;ק ומלכות שבה. ואמנם כבר יש עתה אל הז&quot;א ג&#x27; בחי&#x27; נר&quot;ן בתוך ג&#x27; כלים 


ובתוך ג&#x27; צלמים מחומר וצורה של ישסו&quot;ת ממלכות וז&quot;א ובינה שלהם כנ&quot;ל וכל צלם מאלו 
הג&#x27; הוא כפול שהוא צלם דיש&quot;ס וצלם דתבונה וכבר נת&quot;ל שכנגד חיה ויחידה לא יש עוד 
כלים בז&quot;א אמנם נכנסין ומתלבשין תוך נשמת ז&quot;א ואח&quot;כ נכנס צלם דחיה בז&quot;א מבחי&#x27; חכמה 
דיש&quot;ס ותבונה כלול מה&#x27; בחי&#x27; נרנח&quot;י וכולם נקרא חיה. אח&quot;כ נכנס צלם דיחידה בז&quot;א 
מבחי&#x27; כתר דיש&quot;ס ותבונה כלול מה&#x27; מבחי&#x27; נרנח&quot;י וכולן נקרא יחידה והרי נשלם עתה ז&quot;א 
בנרנח&quot;י וכולם מה&#x27; בחי&#x27; דיש&quot;ס ותבונה: 
 


שער כ פרק ח
אח&quot;כ יש לו עלייה אחרת וחוזר כבראשונה ועולה ולוקח ה&#x27; בחי&#x27; נרנח&quot;י מן ה&#x27; בחי&#x27; או&quot;א 
עלאין עלאן ולכן חוזר לקטנות ויניקה ומוחין אחרים כנזכר בליל פסח ואח&quot;כ יש לו עלייה 
אחרת ככל הנ&quot;ל ולוקחם כולם בא&quot;א. וביאור הדבר כי תחלה היה לו בחי&#x27; עצמו שהוא רוח 
ובחי&#x27; נוקבא הכוללת בו והוא נפש ובלקחו מיש&quot;ס ותבונה כל אותן הצלמים אז יש לו נשמה 
שלימה כי הרי יש&quot;ס ותבונה נקרא בינה כנודע ובלקחו אותם שנית מן או&quot;א עלאין הנקרא 
חכמה יש לו חיה בשלימות. ובלקחו אותן (ג&#x27; כלים) מא&quot;א הנקרא כתר נשלם בו יחידה 
בשלימות. ועתה אנו צריכין לומר (לבאר) כי הרי כל אלו בחי&#x27; של הצלמים כנ&quot;ל הם כולם 
מבחי&#x27; חיצונית דיש&quot;ס ותבונה ודאו&quot;א ודא&quot;א. ואמנם צריך שתדע כי גם יש בהם בחי&#x27; 
פנימית וצריכין אנו לבאר ענינם לכן נבאר צלם דגדלות נשמה דז&quot;א שלקחו מיש&quot;ס ותבונה 
וממנו תקיש אל השאר משם ולמעלה כי משם ולמטה שהם עיבור ויניקה אין שם פנימית רק 


חיצוניות לבד כי אין בחי&#x27; פנימיות אלא כשהוא בגדלות שאז ראוי לזווג וצריך שיחזור 
פב&quot;פ בכח הפנימית וא&quot;כ אפשר שבעיבור ויניקה אינו לוקח רק בצלם מבחי&#x27; חיצוניות לבד. 
או אפשר שנאמר שגם לוקח פנימיות אלא שאף הפנימיות נקרא חיצוניות כי אין נקרא פנימית 
אלא בסוד נשמה והכלים שלה כי הפנימית של הכלים ההוא הפנימי הוא הנקרא פנימית ממש 
וזה אינו אלא בגדלות ממש שאז לוקח גם פנימית הכלי ההוא ועל ידו חוזר פב&quot;פ לצורך 
הזווג. ולכן נתחיל ונבאר ענין הצלם דמוחין הבאה לז&quot;א מיש&quot;ס ותבונה דע כי אין אל 
הז&quot;א יותר מג&#x27; כלים והם כנגד מלכות שבו וכנגד הז&quot;א שבו שהם ו&quot;ק שבו וכנגד הבינה שבו 
ואלו הם בחי&#x27; נפש רוח נשמה שבו אך החיה ויחידה שבו אין בהם כלים וכל א&#x27; מאלו הג&#x27; יש 
בו חיצוניות ופנימיות ר&quot;ל אחור ופנים כי זה הוא כלי באחוריים של כל אבר ואבר וזה 
כלי שהוא פנים של כל אבר ואבר וכנגדן אורות והם נר&quot;ן כ&quot;א מהם יש בו אור המאיר 


באחוריים ואור המאיר בפנים של כל אבר ואבר וכנגדם יש בחי&#x27; או&quot;א אשר לוקח ז&quot;א מהם 
מבחי&#x27; ג&#x27; כליהם ע&quot;ד הנ&quot;ל שהם כלי המלכות שבהם והוא הנפש וכלי ז&quot;א שבהם והוא רוח 
וכלי בינה שבהם והוא נשמה ובכל א&#x27; יש בו פנימית וחיצוניות ובכל א&#x27; יש בו ג&quot;כ אורות 
נר&quot;ן וגם הם בחי&#x27; אורות דפנים ואחור. ובהיות אור ז&quot;א מבחי&#x27; האחור אז יש אחור גרוע 
מחברו כנודע כי כמה אחוריים וכמה פנים הם ואז האחור גרוע נשאר באחוריו ואור המעולה 
אע&quot;פ שהוא מבחי&#x27; אחור נשאר בפנים ובבא אור הפנים אז אור האחור נדחה כולו אל האחור 
ואור הפנים נמשך אל הפנים ונמצא כי אפילו כלי החיצון של ז&quot;א יש בו כלי מצד אחור 
וכלי מצד פנים בכל אבר ואבר ויש בו אור נפש מבחי&#x27; אחור ופנים ויש בתוכם כלי החיצון 
דאו&quot;א בבחי&#x27; אחור ופנים וזה הכלי נתון תוך כלי החיצון דז&quot;א ובתוך כלי זה דאו&quot;א יש 
אור חיצון נפש דאו&quot;א דאחור ופנים ובתוכו נפש דז&quot;א דאחור ופנים ואח&quot;כ תוך כלי זה יש 


כלי אמצעי דז&quot;א בבחי&#x27; אחור ופנים ובתוכו כלי דאו&quot;א האמצעי דאחור ופנים ובתוכו אור 
רוח דאו&quot;א מבחי&#x27; אחור ופנים ובתוכו אור רוח דז&quot;א פנים ואחור. והנה ב&#x27; כלים הנ&quot;ל 
נקרא כלים דעיבור ויניקה והם מבחי&#x27; אלקים שיש בו אחור ופנים בין בכלים בין באורות 
ואח&quot;כ בתוך כלי הנ&quot;ל יש כלי הפנימי דז&quot;א בבחי&#x27; אחור ופנים ובתוכם כלי דאו&quot;א הפנימי 
פנים ואחור ובתוכו אור או&quot;א הנשמה בבחי&#x27; פנים ואחור ובתוכו אור ז&quot;א פנים ואחור של 
נשמה ואז בבא שם הנשמה משלח אורותיה אל הב&#x27; כלים וגם אל האורות שהם נפש ורוח ונעשין 
בחי&#x27; הויות כי אין הויות אלא בגדלות אלא שאז גם ב&#x27; הכלים החיצונים נעשין הויות. 
ונבאר עתה ענין זה הכלי הפנימי דז&quot;א שהוא בחי&#x27; נשמה דגדלות שהוא כלי הפנימי דאמא 
ובתוכה כלי הפנימי דאבא. והנה ג&#x27; בחי&#x27; אלו הכלים חיצון ואמצעי ופנימי בכל א&#x27; מהם יש 
בו בחי&#x27; פנים ואחור כנ&quot;ל וזה בין בבחי&#x27; הכלים דז&quot;א או דאו&quot;א ובין בבחי&#x27; אורות בין 


דז&quot;א בין דאו&quot;א וכל זה בין באחור בין בפנים וכל אלו יש להם בחי&#x27; מ&quot;ה וב&quot;ן מ&quot;ה אור 
החדש וב&quot;ן מברורי המלכים וזכור כל זה: 
 
שער כ פרק ט
ועתה נבאר כל זה בעז&quot;ה הנה תחלה בא לו זה הצלם דגדלות מבינה דיש&quot;ס ותבונה מבחי&#x27; 
חיצוניותם שהוא באחוריים בין בכלים בין באורות ונכנסין בז&quot;א ונעשין בו כלי הפנימי 
מכולם בבחי&#x27; האחור לבד שהוא חיצוניותו ובתוכו המוחין שהיא נשמה לו וכל זה בבחי&#x27; 
אחור ואז עומדין אב&quot;א זו&quot;ן ואז נגדלת הנקבה באחור ז&quot;א. והוא כי הנה הז&quot;א לוקח חלקו 
וחלק שלה כי הוא בן בכור וא&quot;כ לקח תחלה כלי שלו ושלה באחור לבד מבחי&#x27; מ&quot;ה וב&quot;ן וכן 
עד&quot;ז באורות ונמצא שיש בו עתה מ&quot;ה וב&quot;ן באור נשמה וכלי הפנימי לו וכן לנוק&#x27;. ואמנם 
הגבורות דב&quot;ן דמ&quot;ה שבאבא ניתנין בנה&quot;י דאימא ונעשו חסדים בערך הגבורה דאמא כנודע 
שהם ג&quot;כ גבורות דב&quot;ן דב&quot;ן דחלקה והחסדים דמ&quot;ה דמ&quot;ה דאבא עם החסדים דמ&quot;ה דב&quot;ן דאמא 
ניתנין בנה&quot;י דאבא ונעשו חסדים דאמא גבורות בערך חסדים דאבא כנודע. וכל זה נכנס 


תחלה כולו תוך הז&quot;א. ואח&quot;כ דרך האחור שלו היה מאיר לנוקבא ונותן לה אז הארה מהמוחין 
שבנצח הוד יסוד דאימא אשר כולם הם בחינת ב&quot;ן שלו ושלה ונותן לה הארה משלה בלבד שהם 
הגבורות דב&quot;ן דב&quot;ן וגם נותן לה הארת הגבורות דב&quot;ן דמ&quot;ה ואח&quot;כ בעת הנסירה מסתלקין 
נה&quot;י דאו&quot;א וב&#x27; בחי&#x27; חכמה וחסדים בין דאבא בין דאמא נשארין בסוד אור מקיף על ראש 
ז&quot;א והשאר שהם הבינות וגבורות נכנסין בנוקבא ונגדלת בכל האחור שוה אליו כי אז נוטלת 
הם עצמן ולא הארתן לבד כבתחלה ואז נעשה בחי&#x27; היסוד שבה כי מתחלה ע&quot;י הארה לבד 
הנמשכת לה ע&quot;י ז&quot;א לא נעשה בה רק בחי&#x27; המלכות שבה (ואח&quot;כ) [ועתה] נעשה היסוד שבה 
והם ציון וירושלים כנזכר במ&quot;א ואח&quot;כ מעלים אותן או&quot;א לחופה בהיכל עילאה דילהון אחר 
נסירה ועדיין אין בהם רק אורות דאב&quot;א ומזדווגים שם פב&quot;פ ונותן בה החסדים דאמא שגם 
הם אינן רק ה&quot;ג מ&quot;ה דב&quot;ן מבחי&#x27; עצמו אלא שבערך הגבורות שלה נקרא חסדים ואז אלו 


החסדים נקרא רוחא דשדי בגווה כי אז הוא בסוד זווג ממש אמנם הכלי שלה הוא היסוד שלה 
והמ&quot;ן הם ה&quot;ג של חלקה שלוקחת בעת הנסירה כנ&quot;ל. אך אלו ה&quot;ג עצמם שלו נקרא רוחא דיליה 
דשביק בגווה כי הנה ז&quot;א סוד רוח אך בהנתן בה נקרא נפש בצאת נפשה ולכן נקרא בן ולא 
בת ולהיותו בסוד אב&quot;א אינו זווג גמור רק רוחא דשדי בגווה והוא שורש להעלות כל 
הבירורים עד ימות המשיח והוא שורש לכולם כי הוא השורש הראשון דב&quot;ן וע&quot;י מתבררין כל 
בירורי המלכים של זו&quot;ן. ואמנם אח&quot;כ חוזרים פב&quot;פ ואז באים בחי&#x27; אורות הפנים דבינה 
שבתבונה ויש&quot;ס מלובשין בפנימיותן ממש ואז נותן לה בסוד הארה בחי&#x27; ה&quot;ג שלה ב&quot;ן דב&quot;ן 
ובסוד זווג ממש ה&quot;ג שלו הנקרא חסדים דאימא כנ&quot;ל (וכולם הן מן ב&quot;ן). עוד נ&quot;ל בדרך 
שני וב&#x27; פירושים הם אמת כי הנה א&quot;א להזדווג ז&quot;א בנוקבא אלא בהיותה שוה בשוה לגמרי 
כמוהו ואם לאו אז הזווג הוא זווג ז&quot;א בלאה או יעקב ברחל או יעקב בלאה. והנה בהיותה 


בסוד אחור בשוה אליו אז האיר בה בחי&#x27; הגבורות דב&quot;ן דב&quot;ן אך הגבורות דמ&quot;ה דב&quot;ן כולם 
נעלמים תוך יסוד דאבא הסתום כנודע לכן צריך שיצאו משם וינתנו בתוכה ממש בעת הנסירה 
ואז חוזרין להנתן בה נה&quot;י דאבא ואי אפשר שתקבלם אם לא יכנסו בה ג&quot;כ נה&quot;י דאמא 
ויתלבשו בתוכה ואז מקבלת היא גבורות דמ&quot;ה (דב&quot;ן) שביסוד דאבא והרי עתה בא ב&#x27; מנצפ&quot;ף 
א&#x27; דגבורות אמא וא&#x27; דגבורות אבא כנזכר במ&quot;א. אח&quot;כ בחזירתם פב&quot;פ אם לא גדלה כמוהו אז 
הוא זווג יעקב ורחל והיא קבלה תחלה גבורות דמ&quot;ה דב&quot;ן דרך מסך מז&quot;א ואח&quot;כ נותן לה 
חסדים דמ&quot;ה דמ&quot;ה בסוד זווג. אמנם כשנגדלת כמו הז&quot;א לגמרי פב&quot;פ אז לוקחת החסדים 
(דב&quot;ן) דמ&quot;ה (דב&quot;ן) וג&quot;כ החסדים דמ&quot;ה דמ&quot;ה כנזכר במ&quot;א כי ז&quot;א יש לו או&quot;א ויעקב אבא 
לבד. והנה מן זה הנ&quot;ל תבין איך החו&quot;ג שבנה&quot;י דאמא כולם הם בחי&#x27; ב&quot;ן וכולם הם גבורות 
ולכן הם מנצפ&quot;ך כפולות כי כולם גבורות והם י&#x27; דמים שבאשה ה&#x27; דם טוהר מהחסדים וה&#x27; דם 


טמא מהגבורות ומהם יונקים הקליפות הטמאים יען הם גבורות דנוקבא ששם אחיזת הקליפות. 
גם אפשר כי יש בחי&#x27; אחרת והם ה&quot;ג דמ&quot;ה דם טוהר וה&quot;ג דב&quot;ן דם טמא. והנה בעמידת לחש 
דחול הם לוקחים אחור ופנים דאמא דיש&quot;ס ותבונה ובחזרה הם לוקחים אחור ופנים דחכמה 
דישסו&quot;ת. ולכן עדיין אין זווג אלא ליעקב ורחל אלא שהוא במקום גבוה בחג&quot;ת דז&quot;א 
כנודע. אך בר&quot;ח במוסף הם לוקחים אחור ופנים דכתר דיש&quot;ס ותבונה ואז יכולין להזדווג 
ז&quot;א ברחל כנ&quot;ל שאין אלו מזדווגים רק בהיותן שוים בקומתן ובזה תבין מ&quot;ש במ&quot;א כי רבי 
עקיבא לבוש נשמתו מן (נ&quot;א מהוד) הנה&quot;י דאבא מצד גבורות שהוא צד שמאלי ואמנם נשמתו 
הוא מקין שהוא מן אמא כי הרי ר&quot;ע נקרא חסיד כי נתבסם גבורת נשמתו עם החסדים ברדתם 
ביסוד והחסדים היו תחלה גבורות דאבא כנ&quot;ל אלא שאחר כך נתחלפו וניתנו באמא לכן לבושו 
משם מאבא מצד הגבורות מצד שמאל שבו וכבר נתבאר איך הגבורה דהוד נכנסת ביסוד במקום 


החסד שבחסד לכן ר&quot;ע שנשמתו מהוד הגבורות נעשה לבושו מחסד שבחסדים והיה מצד אבא כי 
משם שרשם: 
 
שער כ פרק י
וכדי שתבין כל זה נבאר ענין או&quot;א היטב הנה אבא לוקח משם מ&quot;ה מבינה שבו הכתר והחכמה 
שבי&#x27; ספירות דבינה זו ואמא לוקחת בינה דבינה דמ&quot;ה ואפשר שגם הכתר נחלק לחצאין חציו 
לו וחציו לה אלא שכפי הנראה מדרוש שלוח הקן בש&quot;ע נהורין כי כתר שלה טמיר וגניז באבא 
א&quot;כ נראה שכל הכתר לקחו אבא ולכך נקרא טמיר וגניז יתיר מינה ויש&quot;ס לקח ו&quot;ק דבינה 
דמ&quot;ה ולכן נקרא יש&quot;ס הוא ז&quot;א שבו ותבונה לוקחת מלכות דבינה דמ&quot;ה לכן נקרא התבונה 
מלכות נפש תבונה כנזכר בתיקונים דמ&quot;ג וכשם שאו&quot;א לא מתפרשין וישראל ורחל מתפרשין 
לזימנין כן או&quot;א נרמזין בחיבור גדול בי&#x27; ראשונה שבהוי&quot;ה כנודע לפי שהם חו&quot;ב דבינה 
דמ&quot;ה. אך ו&quot;ק דבינה דמ&quot;ה עם מלכות דבינה דמ&quot;ה שהם יש&quot;ס ותבונה הם דומין לזו&quot;ן ואינן 
כ&quot;כ מחוברים חיבור גדול כמו או&quot;א. ואמנם מב&quot;ן לקח אבא ו&quot;ק דחכמה דב&quot;ן כי הרי ג&quot;ר 


לקחם עתיק לצורך הנקבה שלו ומלכות דחכמה דב&quot;ן לקח יש&quot;ס ולכן נרמז גם הוא בסוד נקבה 
בה&#x27; ראשונה דהוי&quot;ה כנודע. ואמנם מבינה דב&quot;ן הד&quot;ר שהם כח&quot;ב חסד לקחם עתיק ואז ה&#x27; 
קצוות דבינה דב&quot;ן שהם גבו&#x27; תפארת נה&quot;י לקחתן אמא ומלכות דבינה דב&quot;ן לקחה תבונה נמצא 
כי אבא יש לו מ&quot;ה וב&quot;ן, ואמא יש לה מ&quot;ה וב&quot;ן, ויש&quot;ס מ&quot;ה וב&quot;ן, ותבונה מ&quot;ה וב&quot;ן אך 
א&quot;א ועתיק אינם כן רק הזכרים לקחו מ&quot;ה לבדו והנקבות ב&quot;ן לבדם לכן הם מחוברים בפרצוף 
א&#x27;. אך באו&quot;א שהם זכר ונקבה נפרדין מוכרח שכל א&#x27; יהיה בו מ&quot;ה וב&quot;ן כדי שלא יתפרדו 
לגמרי וז&quot;ס הבן בחכמה וחכם בבינה וכעד&quot;ז בזו&quot;ן כי ז&quot;א יש לו ו&quot;ק דב&quot;ן וו&quot;ק דמ&quot;ה 
ונוקבא יש בה מלכות דמ&quot;ה ומלכות דב&quot;ן נמצא כי בז&quot;א יש בו חו&quot;ג שהם מ&quot;ה וב&quot;ן וכן 
בנוקבא. ואמנם ז&quot;א שלוקח מוחין שלו כפולים מצד אבא ומצד אמא היו אז החסדים דמ&quot;ה 
וחסדים דב&quot;ן באבא וגבורות דמ&quot;ה וגבורות דב&quot;ן באמא ואח&quot;כ בהכנסם בז&quot;א נתחלפו ואז 


החסדים דב&quot;ן נשתתפו עם הגבורות דב&quot;ן בנה&quot;י דאמא וגבורות דמ&quot;ה עם חסדים דמ&quot;ה נשתתפו 
בנה&quot;י דאבא נמצא מוחין דאמא כולם דב&quot;ן ודאבא כולם דמ&quot;ה ומן הנ&quot;ל תבין מ&quot;ש במ&quot;א כי 
כתר דאבא הם טעמים וט&quot;ס הם נקודות כי כתר שבו הוא כתר דבינה דמ&quot;ה כנ&quot;ל וכל כתר שבכל 
ספירה וספירה הוא טעמים וזכור זה היטב וט&quot;ס תחתונות של אותו ספירה הם נקודות דמ&quot;ה 
לבד מאותן השינוים שמצאנו כי לפעמים נאמר כי בינה היא אהי&quot;ה ולפעמים נאמר שהוא ס&quot;ג 
ועם הנ&quot;ל אפשר לישבו כי זה הוא בב&quot;ן וזה הוא במ&quot;ה שבה או זה באמא וזה בתבונה או זה 
בג&quot;ר וזה (נ&quot;א בז&quot;ת) בג&quot;ת ודוק ותשכח כי יותר נראה שאהי&quot;ה הוא בחלק מ&quot;ה אך ס&quot;ג הוא 
בחלק ב&quot;ן כי הרי ב&quot;ן שרשו מס&quot;ג שהם הנקודות כנודע שהם המלכים שמתו. גם תבין איך כל 
אבא הוא חכמה או חכמה דב&quot;ן או חכמה דבינה דמ&quot;ה אך לעולם אמא היא בינה או בינה דבינה 
דמ&quot;ה או בינה דב&quot;ן ולכן יכול להתקשר מ&quot;ה עם ב&quot;ן בין באבא בין באמא שכולם הם חכמה 


וזה באבא אלא שחכמה דב&quot;ן נעשה צד נוקבא לחכמה דבינה דמ&quot;ה או כולם הם בינות באמא אלא 
שבינה דבינה דמ&quot;ה נעשית צד זכר לבינה דב&quot;ן: 
ובזה אפשר לתרץ כנ&quot;ל בענין קין והבל כי זהו הענין כשנכנסים בז&quot;א. נה&quot;י דאו&quot;א אך שם 
בחטא אדה&quot;ר לא נכנסו בו רק מוחין דאמא לבד ואז אין חליפין נמצא החו&quot;ג דאמא הם ממ&quot;ה 
וב&quot;ן נמצא כי קין הוא מגבורות דב&quot;ן והבל מחסדים דמ&quot;ה כנלע&quot;ד חיים: 
 


</div>
