{"bookId": "kabala-a9460fdaceb6", "part": "1", "torah": "63", "title": "ספר עץ חיים — שער כג פרק ד מ\"ת", "hebrewTitle": "שער כג פרק ד מ\"ת", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-a9460fdaceb6/1/63/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-a9460fdaceb6/1/63/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער כג פרק ד מ\"ת\nונבאר עתה ענין ירידת והשתלשלות הנה\"י של תבונה החדשים מאחורי ז\"א והטעם שאינן \nיורדין ונמשכין דרך פניו הוא כדי שתוכל התבונה להסתכל פניה בפני הז\"א כאשר תכפוף \nראשה להסתכל בו בהיות פניה באחורי ז\"א ותכפוף ראשה ותביט בפניו של הז\"א שהוא נמוך \nממנה ותאיר בו בהסתכלותה ואלו היה רגליה משתלשלין כלפי פניו נמצאת פניה כנגד פני \nהז\"א והנה היא גבוה מאד וכאשר תכפוף ראשה להסתכל בו אינה מסתכלת אלא באחור של ז\"א \nוהנה שיעור אורך והתפשטות והשתלשלות נה\"י החדשים הנ\"ל באחורי ז\"א הוא עד סיום שליש \nעליון דת\"ת דז\"א שהוא נגד החזה שלו אשר משם ולמטה יוצאת רחל נוקבא דז\"א באחורי ז\"א \nכנ\"ל כי מקום שמסתיים היסוד דתבונה שנכנס בתוך פנימית ז\"א שם כנגדה מבחוץ מסתיימין \nנה\"י דתבונה החדשים החיצונים. ואע\"פ שנה\"י דתבונה החדשים שיעורם כשיעור אורך נה\"י \nהראשונים עכ\"ז אינו דומה התפשטות בפנים ביושר אל החיצונים שנכפפין ומתעקמין ונכפלים \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ומתפשטין באחורי עורף ז\"א לכן הנה\"י הראשונים הנכנסין תוך ז\"א מתפשטין עד סיום רגלי \nז\"א והנה\"י החדשים אשר נכפפין ועקומים לאחור אינן מגיעין רק עד החזה לבד והנה ע\"י \nהתפשטות אלו הנה\"י החדשים באחור ז\"א עד החזה מתכסים אחוריים של ז\"א ואין החיצונים \nוהדינין שולטין באותן אחוריים עליונים של (עורף) ז\"א. ודע כי כל בחי' אותו החיוורא \nוהלבנונית שבאחורי העורף דז\"א וכל הלבנונית אחורי הגוף והכתפים שלו כולו הוא בחי' \nאלו הרגלים של אמא אשר הם מכלל בחי' הכתר שלו המקיף את ז\"א באופן שכל אותו החוורא \nהנזכר באדרא שיש למעלה בגלגלתא וכן אותה החוורתא המתפשטת באחוריים הכל הוא בחי' \nהכתר הנזכר באדרא הכותר ומקיף את ז\"א. וז\"ס מ\"ש באדרא נשא דף קכ\"ח ע\"ב על בחי' א\"א \nוז\"ל ומהאי גולגלתא נפיק חד עיבר חיוור דנחית לגללתא דז\"א כו' כי ודאי הוא יורדת \nדרך אחורי רישא דא\"א. ודע כי על הלבנונית שהוא בחי' הכתר הנ\"ל שהוא סיום הרגלים של \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "התבונה החיצוניות נמשך ומלביש עליהם בחי' חד קוצי דשערי הנמשך מראש הא\"א דרך עורפו \nבין תרין כתפין כנ\"ל באדרא דקכ\"ט ע\"ב ונמשך ג\"כ עד החזה דז\"א כדי לכסות הכתר מחשוף \nהלבן אשר שם ולכן נמשך קוצי דשערי דרך אחור ז\"א ועוד טעם ב' כדי שלא לכסות הפנים של \nז\"א לכן נמשך דרך אחוריו ודע כי הנה נתבאר כי קוצי דשערי מלביש ההוא חוורא שהם נה\"י \nהחדשים והנה למטה מן ההוא חוורא יצאת לאה אשת יעקב באחורי ז\"א מחציו ולמעלה \nומסתיימת עד החזה ג\"כ כי לאה יוצאת תכף במקום הדעת של ז\"א מאחוריו כנודע. וכאשר \nנכנסו המוחין תוך ז\"א תכף יוצאת דרך אחור בחי' לאה כנ\"ל וכאשר הונח הכתר על ראש ז\"א \nירד גם הוא ונתפשט ונמשך עד החזה כנ\"ל והלביש וכיסה את לאה העומדת שם פניה נגד \nאחורי ז\"א והכתר מלביש ומכסה אחור לאה ועי\"ז אין חיצונים שולטין באחוריים שלה וגם \nהלובן ההוא ממתק הגבורות והדנין הקשים שבאחוריים של לאה כנודע. וזהו הטעם שבספר \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "הזוהר קרא אל לאה עלמא דאתכסיא אבל רחל היוצאת אחר סיום הכתר הזה מהחזה ולמטה נקרא \nעלמא דאתגלייא. והנה סיום הכתר הזה שהם נה\"י החדשים של התבונה הם מגיעין עד ראש רחל \nומסופם ומסיומם נעשה כתר של רחל נוקבא דז\"א. והנה תבין באדר\"ז ואד\"ר למה לא הוזכר \nרק נוקבא תתאה רחל דנפקא בין תרין דרועין דז\"א מאחוריו אבל לאה שהיא עלמא דאתכסיא \nלא הוזכרה כי הנה היא נכללת ונחשבת בכלל הכתר של רחל וכאלו היא עצמה נעשה בחי' כתר \nשל רחל לסבה הנ\"ל. ובזה תבין משארז\"ל שאמרה הירח לפני הקב\"ה רבש\"ע א\"א לב' מלכים \nשישתמשו בכתר א' פי' כי הנה הת\"ת דתבונה הוא עצמו נגדל ונתארך ונעשו נה\"י החדשים \nממנו כנ\"ל אשר סיומם הוא כתר רחל הנקרא ירח ולבנה באופן כי הת\"ת דתבונה נעשה \nבהתחלתו כתר לזעיר אנפין ובסופו כתר דרחל. ועתה נבאר בחי' הג' והוא אותיות ל\"ם דצלם \nשהם ב' מקיפים על ראש דז\"א שהם מבחי' (הנ\"ל) חצי עליונה של התבונה עד תשלום חצי \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "עליון על הת\"ת שבה כי משם ולמטה הוא כתר דז\"א כנ\"ל. והענין הוא כך כמ\"ש בע\"ה כי ל' \nשל צלם הוא חג\"ת של התבונה ום' דצלם הוא כחב\"ד דתבונה והרי נגמרו י\"ס. ואמנם הל' \nאינה אלא ב' ספירות וחצי שהם ח\"ג וחצי עליון של הת\"ת של התבונה כי חצי התחתון הוא \nבחי' כתר של ז\"א כנ\"ל: \nוהנה אלו המקיפים יש להם בחי' אחרת והוא כי הכלים שלהם הם גופא דאמא דתבונה עצמה \nאבל האורות שבתוכם הם משותפים כי יש בהם אורות ומקיפים דמוחין דז\"א וגם יש עמהם \nביחד האורות של התבונה. והנה יש בחינה אחרת בכתר משא\"כ במקיפים כי הכתר הוא יורד \nומלביש ומכתיר וסובב את הז\"א כנ\"ל. וא\"כ אע\"פ שהוא בחי' אור מקיף אינו נכנס בחשבון \nהמקיפים הנ\"ל כי הם עומדים מרחוק למעלה ומשם הם מאירין למטה בז\"א אבל הכתר המסבב \nאותו בקירוב ובדיבוק גמור אינו נקרא מקיף ויש בחי' במקיפים משא\"כ בכתר כי אלו \nהמקיפים יש בתוכם ג\"כ אורות ז\"א כנ\"ל ולכן נקרא מקיפים של ז\"א אבל הכתר הכלי \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "והאורות הכל של תבונה ואין בו מחלק הז\"א כלל אבל המקיפים אע\"פ שהם רחוקים ממנו כנ\"ל \nעכ\"ז מתייחסים אל הז\"א ונקרא מקיף שלו כיון שבהם מעורב ומשותף אורות ז\"א עצמו ולולי \nכך לא היו מתייחסים אל הז\"א כלל משא\"כ בכתר אע\"פ שכולו הוא של תבונה עכ\"ז להיותו \nדבוק עם הז\"א מתייחס להקרא כתר שלו. ונמצא כללות הדברים כי ג' בחי' הם הבחי' הא' \nהוא מוחין דז\"א שהאורות שלו והכלים של התבונה והכתר דז\"א האורות והכלים של התבונה \nבלבד ומקיפים דז\"א הכלים של התבונה והאורות הם מחוברים ומשותפים והם אורות דתבונה \nואורות דז\"א וע\"ש: \n(מ\"ב נלע\"ד שתכלית הדברים שבינה ותבונה הם ס\"ם ותבונה היא ם' מל' דבינה העומדת מחזה \nשלה עד סיום שלה ולכן נקרא ם'. ואמנם המלכות דתבונה זו היא כלולה מי\"ס ג\"כ והט\"ס הם \nכללות לם דצלם והמלכות דמלכות שבה הוא צ' דצלם נכנסת בפנימית דז\"א. ואמנם הכתר דז\"א \nגם הוא מקיף לכן הוא מט\"ס דמלכות דתבונה הנ\"ל (ר\"ל שבעיבור נכנס כלי חיצון של מלכות \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "דמלכות דתבונה) וביניקה אמצעית של מלכות דמלכות דתבונה ובגדלות פנימית של מלכות \nדמלכות דתבונה) שבכל ספירה יש ג' בחי' כלים ונמצא שצ' דצלם דעיבור יניקה ומוחין הם \nג' מלכיות דתבונה הנקרא ם ולעולם מלכות דמלכות דתבונה הנקרא ם' היא נכנסת בפנימית \nז\"א וא\"כ נמצא שלעולם צריך להשלים מלכות שחסר מי\"ס התבונה. וז\"ס ענין הכפליים \nשנכפלים נה\"י ואינם נה\"י ממש אלא מל' ששיעורה נגד נה\"י והבן זה. נמצא שבכל עולם \nובכל ספירה הוא כך שהמלכות דמלכות של המלכות דאצילות מתלבש בבריאה וכן בכל ספירה \nוספירה כן הוא שבמלכות דמלכות התבונה שהוא מלכות דבינה היא הנכנסת תוך פנימית ז\"א \nוכללות הט\"ס דמלכות דתבונה הם המקיפין והבן זה: \n \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "שער כג פרק ה מ\"ק\nטעם למה הכתר דז\"א בשליש אחרון של ת\"ת דאמא לפי ששם הוא סוד הרחם סוד אות ה' של אמא \nושם נכנסת י' של אבא שהוא היסוד שבו ביסוד שבה ומכח הארה ההיא נעשית שם כתר לרישא \nדז\"א שהוא מתחיל מהטבור ולמטה. מ\"ק ב הטעם למה אין אנו מונין לעולם הכתר בתשבון \nהי\"ס רק אנו מונין הדעת במקומו דע כי הלא ת\"ת דבינה ממנו נעשה כתר לז\"א ומצד חיות \nפנימית שבה נמשך חיות לכתר דז\"א. והנה הכתר לא נעשה ע\"י זווג או\"א רק מהבינה לבדה \nוכיון שכן נמצא כי כפי בחי' זו יהיה יותר גדול הכתר מן המוחין כי המוחין הם נבראים \nומתחדשין מאו\"א ע\"י זווגם אך הכתר הוא מחיות הבינה עצמה כנזכר ובערך זה יהיה יותר \nגדולה הכתר מהמוחין אך יש בחי' אחרת והוא כי הלא מבשרי אחזה אלוה כי עיקר שכל \nותבונת האדם במוחין כי הגלגלתא טפלה בערך המוחין. והענין כי בבחי' שהמוחין הם מאו\"א \nמשא\"כ הכתר שהוא מאמא לבדה לכן בבחי' זו המוחין הם עיקרים ומשם מתחיל המנין ולא מן \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "הכתר כי אע\"פ שהת\"ת דבינה בהיותה בה בעצמה האור שלה גדול יותר מאור המוחין שבז\"א \nעמו עכ\"ז כאשר האור שלו נעשה ממנו כתר לז\"א אז יורד במעלה מן המוחין כי המוחין מאור \nאו\"א והכתר מצד אמא לבד ובזה תבין מ\"ש בזוהר כי כל כתר מסטרא דאמא. ג' דע כי (הלא) \nבסוד העיבור ג' כלילין בג' לא היה לז\"א רק ב' מוחין חו\"ב מצד אבא וב' מוחין מצד אמא \nכי היה הדעת חסר אז ממנו והם ד' שמות אלקים כולם בסוד ב\"ן פי' כי אלהים פשוט ומלא \nומלא דמלא הם ב\"ן אותיות כי ז\"ס בנ\"י אלקים וד\"פ ב\"ן של ד\"פ אלהים הם גימטריא קדקד \nוז\"ס הקדקד מקום שמוחו של תינוק רופף וזהו צחוק עשה לי אלקים כי ב' מוחין שהם ב' \nאלקים גימטריא עק\"ב וי\"ג אותיות המילוי בכ\"א משתיהן הרי הוא גימטריא צחק ועם י' \nאותיות דב' אלקים גימטריא יצחק וזהו (סוד) צחוק עשה לי אלקים וגו' וז\"ס שורש קין \nוהבל קין נגד ל\"ב אלקים (נ\"א ה\"פ ל\"ב) אשר בכ\"א מהם ה' אותיות הרי ק\"ס כמנין קין \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "וכן הבל ה' ל\"ב הנ\"ל ג\"כ אלא שהבל בכללות וקין בפרטות וקין והבל שניהם גימטריא צחק \nהנ\"ל וי\"פ ל\"ב גימטריא ש\"ך ניצוצין ושרשם ל\"ב אלקים וז\"ס בהלו נרו עלי ראשי ר\"ת \nנער. וז\"ס והנה נער בוכה כי בתיה בת פרעה חשבה שהוא כולו דינין מש\"ך ניצוצין כולם \nוזהו ותראהו והנה נער ובאמו נאמר ותרא אותו כי טוב הוא מצד החסדים לא מצד הדינין. \nהרי נתבאר כי בעיבור הם ד' מוחין ב' דאבא וב' דאמא לבד ומהם שורש הל\"ב אלקים אך \nביניקה בקטנות הם ו' מוחין ג' מוחין דאבא וג' דאמא והם ג\"כ בחי' אלקים הרי הם עתה \nו' אלקים ותצרפם עם ד' אלקים של העיבור שהיה בו מתחלה הרי עתה יש בו י' אלקים ביחד \nלז\"א והם גימטריא ת\"ת ת\"ל וז\"ס קוצותיו תלתלים כי מספרן ת\"ל ת\"ל ועם נ' אותיות שיש \nבי' אלקים הרי הכל גימטריא תלתלים והם סוד השערות וקוצין דז\"א. ד' אם אנו מונין \nבחי' הכתר ובחי' הדעת נראה שהם י\"א ובס\"י אמר עשר ולא י\"א עשר ולא תשע והטעם כי \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "הדעת הוא בחי' נשמה דז\"א ואין אנו מונין אלא מה שיש בו כלי אבל הדעת (הוא) בחי' \nנשמה בלי כלי וכן בכל כללות האצילות (וכן) עתיק יומין הוא בחי' נשמה לכל האצילות \nואין (בו) בחי' כלי כלל לכן אין אנו מונין בחי' הדעת בכלל הי\"ס. והנה הי\"ס שבכל \nכללות האצילות הם עשר נקודות שיצאו תחלה בתוך הכלים ומהם היה התיקון כי מנקודה \nראשונה נעשה כתר דאצי' הנק' אריך מכתר שבנקודה ובתוכו עתיק בבחי' נשמה ומב' נקודות \nנתקנו או\"א ומו' נקודות ז\"א ומנקודה אחרונה נבנית הנוקבא דז\"א הרי י\"ס דעשר נקודים \nלבד. והנה א\"א חכמה שבו מאירה לאבא ממקומה וכן בינה שבו מאירה לאמא ואין כן במלכות \nשהמלכות שבכולם אחר הקטרוג ירדו בין מלכות ז\"א ובין מלכות נוקבא בין מלכות דאו\"א \nבין מלכות דא\"א כולם ירדו ממש למטה אלא שמאירים אליה ממקומם ולא נשאר למעלה רק \nרשימו לבד א\"כ היה אפשר לומר ח\"ו דהשתא לא נשארו רק הט' בכל בחי' ותו לא שהרי \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "העשירית ירדה ונפלה לכן אמר י' ולא ט'. ואמר י' ולא י\"א כי אין זה רק הרשימו לבד \nכדי כשתעלה תדבק בשרשה למעלה דהיינו הרשימו וז\"ס לעולם ה' דברך נצב בשמים שהמל' \nדז\"א אף שנפלה למטה לעולם הרשימו שלה למעלה וזה דברך שהוא מל' נוקבא דז\"א הוא נאמר \nעל הרשימו ואמר שלעולם היא שם בשמים למעלה בז\"א שהוא שמים וכן בכל בחי' ובחי': \n \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "שער כג פרק ו' מ\"ק\nז\"א היה תחלה ו\"ק ואח\"כ נגמר לי\"ס גמורות באופן זה שהנה קו ימין הוא חסד ונצח ובהם \nשש פרקין ואז תרין פרקין עלאין דחסד מתחברים עם פרק עליון דנצח דאמא והרי חכמה שלו \nמג' פרקין מדה גמורה וכן בקו שמאל ב' פרקין עלאין דגבורה מתחברין עם פ\"ע דהוד דאמא \nוכעד\"ז בקו אמצעי שכיון שתבונה ממיתה עצמה עליו שאז מסתלקין פנימית נה\"י שלה \nוחיצוניות שלה לבד נכנס בו ובתוכם המוחין דז\"א לכן הם נעשין חלק מאיברי ז\"א ממש \nומגופו ומגדיל ז\"א ע\"י נה\"י דתבונה. ואמנם כשלא נכנסו עדיין רק ו\"ק דגדלות מתחיל \nלגדל אך לא נשלם ראש דגדלות שבו ועדיין חג\"ת שלו נקרא רישא דיליה וא\"כ בהכרח שבזה \nהראש מחג\"ת דיליה יהיה ניכר גדלותו. והוא דע שבתחלה מתחיל לגדל החלקים העליונים \nואח\"כ התחתונים שהרי בהכנסת המוחין התחתונים נכנסים תחלה אך בגדלות ז\"א עצמו \nהעליונים נגדלין תחלה וזה ברור נמצא שתחלה נגדל החסד וגבורה ואח\"כ הת\"ת וכן נ\"ה וכן \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "היסוד. ונחזור לענין ו\"ק דגדלות שהנה הד' פרקין העליונים דקו ימין שהם ג' פרקי החסד \nופ\"ע של הנצח הם מתחברים עתה יחד ונעשין חסד דז\"א ושם יש בחי' החכמה שלו שהרי הב' \nפרקין עליונים מאלו הד' הם חלקו. אח\"כ כשנשלמו ג\"ר דגדלות לכנוס כנ\"ל ונמצא ששם \nהחכמה בכח כלולה בחסד אך לא תהיה לגמרי עד שיכנוס החכמה של ג\"ר דגדלות ואז יתחלקו \nאותן ד' פרקין לב' בחי' חציים לחכמה וחציים לחסד כנ\"ל אך עתה ד' פרקין הם שם יחד \nבחסד והרי שהחסד מועיל עתה במקום מוח ממש בחכמה ונשארו ב' פרקי התחתונים דנצח לנצח \nדז\"א וכעד\"ז בג' קוין והרי איך החג\"ת שלו עומדין שם בכח של חב\"ד וחג\"ת נקרא עתה \nרישא דיליה כנ\"ל ויש שם רושם הגדלת רישא דיליה בכללות אע\"פ שאינם בפרטות שכבר הם \nעתה מוכנים לכשיכנסו ג\"ר דגדלות יתחלקו ב' פרקין עלאין בכל קו א' מהם לעשות חב\"ד אך \nעתה חב\"ד שלו כלילין בחג\"ת ומעורבים שם. ואח\"כ שנחלקו ע\"ד הנ\"ל הנה נכנסים ו\"ק \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "דגדלות באופן זה שנכנסו תחלה ג\"ת נה\"י שבהם בחב\"ד דז\"א אשר עדיין כלילין בחג\"ת \nדיליה ואח\"כ נכנסים ג' אמצעית בג\"ר דז\"א חב\"ד ונדחין נה\"י דמוחין בחג\"ת דז\"א והרי \nנשלם עתה בחי' ו\"ק דגדלות. ואמנם אחר שיכנסו גם ג\"ר דגדלות אז נדחין ג' אמצעים \nדמוחין בג' אמצעים דז\"א ונדחין ג\"ת דמוחין בג\"ת דז\"א ונשלם לי\"ס. גם צריך שתדע \nשבתחלה היו מוחין דז\"א דיניקה מצד אמא ומצד אבא כנודע. והנה המוחין ההם עצמם שהם \nחב\"ד דז\"א מתחלקים לפרקים כנ\"ל ג\"כ בבא המוחין דגדלות ונמצא שבבא ו\"ק דגדלות עלו \nבחסד דז\"א ד' פרקין מן צד מוחין דקטנות דאמא וד\"פ מצד מוחין דאבא וכעד\"ז בכל שאר. \nודע שבבא ו\"ק דגדלות נשארין ג\"ת נה\"י דז\"א בלי מוחין דגדלות הנ\"ל אמנם משם נמשך קצת \nהארה מנה\"י התחתונים דמוחין אשר בג' אמצעים דז\"א כנזכר בכוונת ה' אלהיכם אמת. והנה \nכל זמן שלא נכנסו ג\"ר דיליה דגדלות אין שרשי החו\"ג מתפשטין במקומן כי נשארו למעלה \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "שרשם בדעת מחוברים עם חו\"ב שלא נכנסו אמנם הארתן לבד נכנסת ומתפשטין בו\"ק דגדלות \nוהבן זה שלא יחלוקו ג' דרושים יחד כנזכר אצלינו וע\"ש איך יש ענפים ושרשים ונראה \nשהארה זו היא הארת הענפים ולא הארת השרשים. ודע שבכל הולדה והורדת הטפה בעת הזווג \nהוא בכח המוחין כי משם נמשכת הטפה לכן ביאת הקטן אינם ביאה עד שיהיה לו מוחין \nדגדלות ראוין להמשיך משם טיפת ההזרעה. והנה הז\"א המוחין שבו אינם תמיד מתקיימין \nכנודע כי הם מסתלקין וחוזרין בסוד תוספת ודע שיש מוחין דעיבור דפנימים ומקיפים \nדאו\"א ומוחין דיניקה דפנימים ומקיפים דאו\"א וב' בחי' אלו הם מוחין דאלקים ויש מוחין \nדגדלות והם של הויות והם מוחין פנימים ומקיפים דאו\"א. והנה בכל פעם שרוצין להמשיך \nלהם מוחין צריך שתחלה יזדווגו או\"א ומשם ימשכו המוחין לזו\"ן. אמנם בזווג ההוא צריך \nשיעלו זו\"ן מ\"ן וענין העלאתן מ\"נ הוא המוח שלהם שהם בחי' נשמה הפנימים שלהם. והנה \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "קודם שיעלו בסוד מ\"ן צריכין לקבל הארה מלמעלה וא\"א לקבלם אם לא ע\"י זווג או\"א ופי' \nהדבר כמ\"ש שב' זווגים יש באו\"א א' זווגם הוא בסוד חיצונותיהן והוא תמיד להחיות \nהעולמות חיות מוכרח לצורך עצמן ואם זה הזווג יתבטל אפילו רגע א' יתבטלו כל העולמות \nח\"ו והב' הוא בסוד הפנימית והוא לתת מוחין לז\"א כדי שהם יולידו נשמות בעולם שהוא \nפנימית העולמות כנודע וזה אינו תדיר. והנה זווג א' התדיר א\"צ שיעלו זו\"נ בסוד מ\"נ \nאמנם ההוא רוחא דשביק אבא באמא בביאה ראשונה אשר ההוא רוחא שורש זו\"נ וכל שאר \nהנשמות הנמשכין מזווג או\"א וההוא רוחא מספיק אז למ\"נ אך הזווג הב' הוא לצורך מוחין \nשהוא לצורך זווג זו\"נ להוליד נשמות שהם פנימית העולמות אז זו\"נ ממש עולין במ\"נ והנה \nכל מוחין הפנימים דיניקה דמצד אמא תמיד הם בו לעולם ועתה ע\"י מ\"ן בכח ההוא רוחא \nכנ\"ל נעשה זווג או\"א בבחי' יש\"ס ותבונה והוא זווג התדיר ואז נשלם בחי' מוחין בחג\"ת \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "דיניקה שהם חיצונותיהן והם אלקים. אח\"כ עולה\nמ\"ן זו\"ן עצמם כדי לקבל מוחין דו\"ק דגדלות שהם פנימית העולמות בזו\"ן ודע שאין זווג \nזה הב' נעשה אלא כשמתחברים יחד ד' פרצופים או\"א ויש\"ס ותבונה ונעשין ב' פרצופין לבד \nוהבן זה. גם דע כלל גדול שזה הזווג החיצונית שהוא לצורך העולמות נמשך ממוחין עצמן \nדאו\"א בלי שיקבלו הם מלמעלה כנודע שכל מה שלמטה מהם כולם כלולים בהם ויש בהם כח \nכנגד כל מה שלמטה מהם אך הזווג הפנימי צריך שיקבלו גם או\"א מאורות עליונים מהם ומהם \nממשיכין למה שהוא צורך להמשיך נשמות חדשות שהוא בחי' הפנימים ונמצא שגם א\"א מזדווג \nעם נוקבא תחלה והוא ממשיך לאו\"א וכן א\"א עצמו גורם זווג לעתיק וכן זה מזה עד רום \nהמעלות נמצא שזווג הפנימי הוא קושר כל העולמות כי א\"א להמשיך אם לא שיקבלו מרום \nהמעלות אורות חדשים זה מזה וזה מזה עד או\"א ומשם לז\"א. ודע שאין המוחין דגדלות כולם \nבחי' שמות שוים כי ו\"ק יש לו שמות הוי\"ה באופן אחר אבל ג\"ר הם בשלימות הגדלות כנזכר \nבדרוש הציצית יעו\"ש: \n \n", "en": ""}]}
