{"bookId": "kabala-a9460fdaceb6", "part": "1", "torah": "70", "title": "ספר עץ חיים — שער כה דרוש השלישי", "hebrewTitle": "שער כה דרוש השלישי", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-a9460fdaceb6/1/70/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-a9460fdaceb6/1/70/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער כה דרוש השלישי\nהנה הז\"א לא היה רק בעל ו\"ק הנקרא קטן והוא גדל והולך עד תשלום י\"ג שנה ויום אחד \nע\"י החסדים כנ\"ל בדרוש הקודם לזה שהם ה\"ח של הדעת התחתון הנ\"ל הנקרא מים ומטבע המים \nלהגדיל האילן ולהחיותו ולטעם זה נקרא ז\"א אילנא דחיי. וכבר נתבאר במ\"א ענין ג' בחי' \nשיש לז\"א שהם עיבור ויניקה ומוחין והנה אחר היניקה שהם ב' שנים דיניקה כנודע אז \nמתחילין לבא המוחין ולהתגדל מעט מעט עד תשלום י\"ג שנה ויום אחד כמ\"ש בע\"ה וכל זמן \nזה הוא זמן המוחין דז\"א הבא אחר זמן היניקה. ודע כלל זה כי כל מה שאנו מדברים בו \nשצריך זמנים לגדלות דז\"א כל זה היה בעת אצילות הראשון אך משם ואילך אחר שנאצל ז\"א \nבעת אצילות ונתקן הנה אע\"פ שבכל יום ויום חוזר לקבל מוחין חדשים כבתחילה כמ\"ש \nבדרושים אחרים שאין פה מקומם הנה א\"צ להמתין זמן כי ברגע אחד נעשה ולא בזמנים \nארוכים הללו ושמור כלל זה בידך והנה בדרוש הקודם נתבאר כי אלו המוחין נקרא צלם האדם \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "והם אור מקיף על ז\"א כמ\"ש וע\"ש ונבאר בו ביאור יותר. דע כי הצלם הוא פרצוף גמור דק \nוזך מאד ושלם בי\"ס והוא בחי' ד' מוחין שהם חו\"ב ודעת שנחלק לחו\"ג והם נעשה פרצוף \nאחד שלם בי\"ס ובזה הפרצוף הדק בעל י\"ס גמורות יש בו מוחין שהם חב\"ד של י\"ס האלו \nשבפרצוף הזה והנה הדעת של פרצוף זה יש בו ה\"ח וה\"ג כנ\"ל והה\"ח שבדעת זה של זה \nהפרצוף הם שם מלמעלה קודם שיכנסו תוך ז\"א להעשות בו מוחין פנימים קודם כניסתן הם \nמתפשטין שם הה\"ח בה\"ס חג\"ת נ\"ה של אותו פרצוף הדק והבן זה היטב. ודע והבן כי ע\"י \nהיניקה דז\"א נשלמו כל הו\"ק של ז\"א והאמת הוא שבערך עצמם הם ג\"כ פרצוף שלם מי\"ס כי \nגם הקטן יש לו ראש בהכרח אמנם כל אלו הי\"ס נקרא בחינת ו\"ק בערך כל בחי' ז\"א \nבשלימותן כי אלו י\"ס של פרצוף היניקה נעשין לו אח\"ך בחי' ו\"ק לבד והי\"ס דפרצוף \nהמוחין דגדלות הנקרא צלם כנ\"ל נעשין לו מוחין שהם חב\"ד ועוד יש לו בחי' הכתר של ז\"א \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "כי אינה בכלל המוחין דגדלות כי אלו המוחין הם חב\"ד דז\"א לבד ולקמן אחר ביאור המוחין \nנבאר ענין הכתר והבן ג' בחי' אלו היטב מאד מאד. ודע כי כל בחי' (זו הג') אלו הם צ' \nשל צלם הנקרא דעת כנזכר בדרוש הנ\"ל: \nונחזור לענין כי הנה הצלם הוא פרצוף דק כנ\"ל שהוא בעל י\"ס גמורות הנה נתבאר בדרוש \nהנ\"ל כי אחר העשותו מבחי' זווג או\"א עליונים הנה אחר כמה בחי' נתלבש בנה\"י וב\"ש \nהת\"ת של התבונה הב' שהיא הג' שהוא מהחזה ולמטה של תבונה זו והוא צ' דצלם אמנם צריך \nשתדע כי בחי' ג' הנ\"ל שהוא כתר דז\"א היא המתלבשת בת\"ת דתבונה הנ\"ל כמ\"ש סוף דרוש זה \nבע\"ה אמנם הצלם הנ\"ל שהיא הפרצוף הי\"ס של המוחין כנ\"ל כולו הוא מתלבש בנה\"י לבדם של \nהתבונה הנ\"ל שהוא צ' דצלם והבן היטב כל מה שביארנו והוא באופן זה. כי קו ימין של \nפרצוף זה שהוא חח\"ן מתלבש בג' פרקין של נצח של תבונה זו וקו שמאל שהוא בג\"ה מתלבש \nבג\"פ דהוד דתבונה וקו אמצעי שהוא דת\"י מתלבש בב' פרקין של יסוד דתבונה שהם ב\"פ לבד \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "יסוד ועטרה ושם עומדין סתומים כל הקו אמצעי של הפרצוף דצלם. ונבאר ענין אלו הנה\"י \nשל תבונה כי הנה חיצוניותן לבד הוא אשר בו מתלבש הצלם והמוחין הנ\"ל כי או\"פ אינו \nנשאר כאן כי אין כח בז\"א לקבלו והנה הוא מסתלק משם ומתקבץ בחציו ראשון של התבונה \nושם נשאר נמצא כי נה\"י של תבונה בלתי חיותם ואמנם חיצונותם ממש הם היורדין תוך ז\"א \nהם בעצמם וז\"ס אדם כי ימות באהל ודרז\"ל אין התורה מתקיימת כו' והוא ז\"א הנקרא תורה \nאינה מתקיימת אלא ע\"י מ\"י שהיא תבונה שממיתה עצמה ממש חיצונותיה שבה הנשאר בלתי \nאו\"פ שהם חיותה וזהו לצורך ז\"א לתת לו מוחין שהם קיומו אמנם הצלם הזה המתלבש בנה\"י \nדתבונה היה להם עתה חיותם ופנימותן ואחר שנסתלק פנימיותם העיקר שלהם נשארו כמתים \nבעת הולדת הצלם כמבואר על פסוק וראיתן על האבנים ואח\"כ חוזרים להחיות ע\"י הצלם \nהנעשה להם חיות ופנימית בהשאלה כי הלא אינו רק פנימית לצורך ז\"א עצמו (א) גם נקרא \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "בלשון מיתה על שיורדת ממקומה להתלבש בז\"א דוגמת וימת מלך מצרים שהורידוהו מגדולתו \nולפי שמתלבשת בזכר נקרא בינה עלמא דדכורא כנודע וזהו שממית עצמו ולא אמר שממיתה \nעצמה לשון נקבה. והנה אחר שנתלבש הצלם הזה בנה\"י דתבונה כנ\"ל מתחילין להכנס תוך ז\"א \nעצמו שהוא בחינת הפרצוף הנ\"ל הנקרא ו\"ק כנ\"ל ומתחילין להכנס אחר ב' שנים שהם זמן \nהיניקה כי אז נשלמו הו\"ק שהוא פרצוף הנ\"ל. והנה בשנה ג' נכנס פרק תחתון דנצח תבונה \nובתוכו ספירת נצח של הצלם ונכנס תוך ספירת חכמה דז\"א בבחי' פרצוף ו\"ק כנ\"ל ועדיין \nפ\"ת דהוד תבונה נשאר למעלה כאדם הכופף רגלו למעלה תלוי ובשנה ד' נכנס הוד דצלם אשר \nתוך פ\"ת דהוד תבונה ונכנס בבינה דז\"א ובשנה ה' נכנס חסד דצלם אשר בפרק אמצעי דנצח \nתבונה בחכמה דז\"א ופ\"ת דנצח תבונה אשר בתוכה נצח דצלם ירד למטה בחסד דז\"א ובשנה ו' \nנכנס גבורה דצלם שבתוך פרק אמצעי דהוד דתבונה בבינה ז\"א ופרק תחתון דהוד תבונה אשר \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "בתוכה הוד דצלם ירד למטה בגבורה דז\"א. ובשנה ז'. אז ביום א' של השנה תכף נכנס עטרה \nדיסוד תבונה תוך דעת דז\"א כנודע כי עטרת יסוד דתבונה הוא בדעת דז\"א כנודע כי עטרת \nיסוד נוקבא מבשרי אחזה אלוה שהיא למעלה בין ב' פרקין אמצעים דנ\"ה דתבונה ויותר \nעליון מעט ולכן נכנס אחריהן ולא בין ב' פרקין תחתונים כי קו אמצעי קצר כנודע. והנה \nעטרה זו אינה ספירה שלימה כי אחר גדלות דז\"א לגמרי תהיה מקומה בשליש עליון של ת\"ת \nשבז\"א לבד שהוא שליש מדה ולכן אינה צריכה שנה שלימה בכניסתה ותכף היא נכנסת וזה \nנקרא יום אחד והנה כבר עתה התחיל להתגלות אור בדעת ז\"א וכיון שכבר דעת הז\"א נתגלה \nבו אור העטרה זו ויש בו דעת נוסף מעט על שהיה מתחלה ולכן נקרא עתה פעוט בסוד \nהפעוטות מקחן מקח כי הם נקראו פעוטות מבן ו' שנה ויום אחד שהוא התחלת שנה הז' \nואילך. ואמנם סבת ארז\"ל מקחו מקח במטלטלין לבד הטעם הוא כי עדיין לא נכנסו רק בחי' \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "ו\"ק של הצלם והו\"ק נקרא מטלטלין יען שהם מטולטלין ומתהפכים מרחמים לדין ומדין \nלרחמים משא\"כ בג' מוחין ראשונים עצמן של הצלם. ואח\"כ בשנה ז' כולה ויום א' נכנס \nחכמת הצלם שבתוך פ\"ע דנצח תבונה בחכמה דז\"א ופרק אמצעי דנצח תבונה יורד למטה בחסד \nדז\"א ופ\"ת דנצח תבונה יורד בנצח ז\"א והרי נשלם קו ימין כולו. ובשנה ח' ויום א' נכנס \nבינת צלם אשר בתוך פ\"ע של הוד דתבונה בבינה דז\"א ופרק אמצעי דהוד תבונה יורד בגבורה \nדז\"א ופ\"ת דהוד תבונה יורד בהוד דז\"א ואז נשלם קו שמאל כולו. ובשנה ט' ויום א' נכנס \nדעת דצלם אשר בתוך היסוד דתבונה ונכנס בדעת דז\"א ועטרת יסוד תבונה נכנס בת\"ת דז\"א \nבשליש ראשון עד החזה שלו והרי נשלמו כל הג' קוין דז\"א ימין ושמאל ואמצע. וכבר ידעת \nכי יסוד עצמו דתבונה הוא למעלה בין ראשי פרקין העליונים דנ\"ה שלה ויותר למעלה מעט \nולכן נכנס עתה אחר כולם והרי עתה הוא בן ט' שנים ויום א' כי יום אחד הוא כנגד עטרה \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "דתבונה כנ\"ל והרי הוא עתה שלם בכל המוחין כולם במקומם האמיתי כל בחי' במקום הראוי \nלה ע\"ד הנ\"ל ונשלם הדעת שלו אשר שם ה\"ח כנודע והנה הוא ראוי עתה לביאה\nכי סוד הזווגים כולם להמתיק גבורות האשה בחסדי הזכר וכבר יש לו חסדים בדעתו להמשיך \nמשם טפה ע\"י זווג לתתם בתוך היסוד דנוקבא אשר שם ה\"ג ולכן נקרא הזווג לשון דעת בסוד \nוידע האדם את אשתו וז\"ס הנזכר בגמ' קטן מבן ט' שנים ויום אחד ביאתו ביאה משא\"כ עד \nעתה כשלא נשלמו בחי' המוחין של צלם במקומן גם לא הדעת שלו ולכן עדיין הוא קטן גמור \nואינו ראוי לביאה גם נתוספו עתה בחי' אחרת. והוא כי הנה נת\"ל כי ה\"ח אשר בדעת כבר \nנתפשטו למעלה בה\"ס של הצלם עצמו קודם שנכנס להיות מוחין פנימים אל הז\"א והם בחג\"ת \nנ\"ה שלו של הצלם. והנה נתבאר ג\"כ בדרוש הקודם כי החסדים בהיותן סתומים ביסוד תבונה \nאינם מתפשטין עד שיתגלו ויצאו מפי העטרה ההוא א\"כ נמצא כי בו' שנים הראשונים בהיותן \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "נכנסין הפרקין של נה\"י דתבונה בז\"א גם החסדים הנ\"ל המתפשטין בהם היו נכנסין בז\"א \nכ\"א במקומו בכל פרק ופרק וזה היה עד השלמתו לו' שנים אמנם בג' שנים אחרונים שהם ז' \nח' ט' ויום א' יורדין ג' חסדים תחתונים פחות שליש שאלו תמיד הם מגולין כנ\"ל בדרוש \nואז ירדו אלו כל אחד במקומו האמיתי אך עכ\"ז אינו ראוי להוליד אם לא דרך מקרה אך \nעיקר ההולדה הוא אחר כניסת החסדים עצמן שהם לנ\"ה וב\"ש תחתונים של ת\"ת דז\"א עצמו. \nנמצא כי ג' חסדים פחות שליש המגולין כנ\"ל כל א' עתה במקומו ואף תכף אחר ט' שנים \nויום אחד כולן יורדין ביסוד דז\"א כי ב\"ח ושליש העליונים הם סתומים ביסוד תבונה \nכנ\"ל. והנה נת\"ל כי המים המגדלין האילן הם החסדים הנקרא מים וצריכין לחזור ולעלות \nולהגדיל כולו זולת מה שהם ממתקין הגבורות בעת עלייתן כנ\"ל בדרוש ואין פה מקום \nביאורן רק פה נאמר ונבאר איך מגדילין את ז\"א עצמו דוגמת המים הנכנסין בשורש האילן \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "ומשם יונק האילן שהוא ז\"א הנקרא אילנא דחיי ועולין ממטה למעלה להגדילו והבן זה. לכן \nדע גם כן כי תמיד נשארין אלו השלוש חסדים פחות שליש המגולין ביסוד ז\"א ועולה אורם \nהחוזר ממטה למעל' להאיר ולהגדילו. גם דע כי כל זה הוא עתה בעת הגדלות דז\"א אמנם בעת \nהזווג אז כל הה\"ח יורדין ביסוד דז\"א לצורך הזווג והבן זה ואמנם עליית החסדים האלו \nאין צריכין זמן כי תכף מכח המרוצה הגדולה של הירידה חוזרין ועולין ברגע עד שליש \nהעליון דת\"ת דז\"א אשר שם עטרת יסוד תבונה ומכח העלייה זו שעלו תוך שליש עליון ההוא \nעצמו ומצאו שם הב' חסדים ושליש המכוסים ואז הגדילו אותן ונתוסף בהם אור כי הנה שרשן \nעומדים בעטרת יסוד דתבונה ומשם משלחין (הב\"ח) את אורם אל הב' זרועות דרך מחיצות \nעטרא דתבונה כנ\"ל כי שם בשליש עליון דת\"ת שם הוא עטרא דתבונה ושם היא פצול והתחלקות \nב' זרועות. ואמנם הגדלה זו יתבאר למטה בשנים של י' י\"א י\"ב י\"ג כמ\"ש בע\"ה כי משם \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "יובן היטב ענין הגדלת זו ונמצא עתה שכבר כל הז\"א נשלם כולו וגם התפשטות ה\"ח בה\"ס \nשלו בחג\"ת נ\"ה וגם הגדילו הב' חסדים ושליש עליון שהם חסד דחסד וחסד דגבורה ושליש \nעליון דחסד ת\"ת כמ\"ש בע\"ה לקמן הגדלתן. והנה כ\"ז נעשה עתה ברגע אחד בסוד אור חוזר \nובמרוצה תכף אחר ט' שנים ויום אחד לכן הקטן ראוי עתה לביאה וביאתו ביאה כנ\"ל לכן \nעתה התחלת חינוך הקטן למצוה אך לא חיוב גמור עד שנת י\"ג ויום א' כי אז נשלם הגדלתו \nכמ\"ש בע\"ה והענין כי כ\"ז נעשה עתה ברגע א'. אמנם גם צריך שיתפשטו חסדים של הדעת \nברישא דז\"א לשיהיה בחי' הדעת בכל חלקי ז\"א וגם שיהיו בגלוי כי שם בראשו כל האורות \nסתומים תוך נה\"י דתבונה והנה\"י דתבונה מפסיקין בין מוחי ז\"א לגופא דז\"א עצמו לכן \nצריך בחי' חסדים מגולין בכל י\"ס דז\"א כדי להאיר את האורות כולם הסתומים בו המתלבשין \nבמחיצות נה\"י דתבונה וזהו ענין התפשטות אלו החסדים והגדלתן והבן כלל זה. ונמצא כי \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "כדי לעלות אלו החסדים ג\"כ ברישא דז\"א שהוא מקום דחוק ומוקף במחיצות נה\"י דתבונה \nצריך זמן משא\"כ בעלייתן עד שליש עליון דת\"ת דז\"א כי עד שם הם בגלוי וחוזרין ברגע \nונכנסין באותו שליש העליון אשר שם עטרת יסוד תבונה אשר היה בט' שנים ויום א' ועתה \nצריך זמן רב שיעלו ברישא דז\"א לסבה הנ\"ל וגם צריך לתקן מחדש הכתר דז\"א כי עדיין \nאיננו בו לא חיצוניות ולא פנימיות כמ\"ש בע\"ה. נמצא עתה כי בשנה י' ניתן דעת שהם \nהחסדים המגולין בדעת ז\"א עצמו ובי\"א בבינה ובי\"ב בחכמה ובי\"ג ויום אחד בכתר ואז \nנשלם לגמרי ואז הוא חייב בכל המצות שבתורה. והנה היות צריך להעלות דעת בדעת ז\"א אחר \nאשר שם שורש החסדים כולם הוא לסבה הנ\"ל יען היותן סתומים ביסוד תבונה המפסיק בינם \nלחלל הגוף הדעת דז\"א ועתה ע\"י חסדים אלו יהיה אורם בגלוי כמ\"ש לקמן והענין כי בעלות \nאלו החסדים שם הנה יש בהם בחי' אור מקיף ואור פנימי ושמור כלל זה ואז או\"פ שלהם \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "עולה ונכנס בפנימיות המוחין והדעת ומגדילין מאוד והאור מקיף עולה ומקיפם מבחוץ \nלמחיצת נה\"י תבונה ובזה מתרבה אור המוחין מאד מאד מבית ומחוץ וגם ז\"א עצמו מקבל \nהארה מהם בלי מחיצת נה\"י תבונה.\nובזה תבין תועלת ב' גדול בעליית החסדים עתה מהתועלת הא' גם תבין כי עתה יש דעת ב' \nמגולה בגלוי גמור בגולגלתא דז\"א מחוץ למחיצת נה\"י תבונה והוא הנקרא דעת מגולה והבן \nהיטב. ונבאר עתה ענין הגדלת החסדים גם ברישא דז\"א הנה אחר שהאירו החסדים המגולים \nבב' חסדים ושליש המכוסה הגדילה ונכפלה הארתן לב'. הנה כפילת הארתן הוא כשנעריך שכל \nחסד מהם יש בהם ג' שלישים בסוד ג' פרקי הזרוע והשוק כנודע בסוד הדגלים שבכל א' ג' \nשבטים הנה בגדלותו נכפל לו' שלישים והנה נגדל חסד של החסד ונעשה ו' שלישים והג' \nנשארין במקומן וב\"ש עולין דרך קו ימין שלו בחכמה דז\"א ושליש א' עולה בדעת דז\"א \nבימין שלו במקום החסדים אשר שם ועד\"ז חסד של גבורה נעשה ו' שלישים הג' נשארין בו \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "וב' עולין בבינה דרך קו שמאלי שלו ושליש א' בדעת ז\"א בגבורות אשר שם בשמאל שלו ובכח \nאלו ב\"ש של החו\"ג הוא מכריע שם בין החו\"ב ושניהן חסדים אלא שזה מן החסד דחסד וזה \nמחסד דגבורה ועל ידיהן מכריע בין חו\"ב והבן זה והרי עתה נמצא ב\"ש בחכמה וב\"ש בבינה \nוב\"ש בדעת וכולם שוין. ואמנם למטה בגופא דז\"א הם ג' שלישים בכל א' והטעם לפי ששם \nאין בהם מוחין אך פה הם מוחין אמיתים ואינם צריכין כ\"כ ויספיקו להם זה לגלות אורם \nועיין בדרוש הכולל (לקמן) פ\"ו. והנה הגדלה זו בחב\"ד נשלמה בג' שנים האחרים נמצא \nהז\"א עתה בן י\"ב שנים ויום אחד וכבר הוא נשלם במוחין כולם ולכן חייב להתענות מד\"ס \nביוה\"כ בן י\"ב שנה ויום אחד אמנם חסר עדיין כל בחי' הכתר לגמרי וזה נשלם בשנת י\"ג \nשנה ויום אחד וכמ\"ש בע\"ה. וקודם זה צריך שנבאר בחי' הכתר דז\"א מה ענינו דע כי \nהמוחין דז\"א שהם חב\"ד נתלבשו תוך נה\"י דתבונה כנ\"ל אשר נתרוקן או\"פ שלהם ונכנסו אלו \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "המוחין באותן חיצוניות הכלים של נה\"י תבונה והיה להם לאו\"פ דז\"א אך כתר דז\"א נעשה \nמחצי הת\"ת דתבונה טבורא ולמטה והוא עצמו בב' בחינותיו החיצונים ופנימים שהוא החיות \nשלו נעשה כתר לז\"א ואינו כעין הנה\"י שלה שמסתלק פנימותם כנ\"ל ונמצא כי כתר ז\"א \n(מתחלתו) איננו זולת מחצית ת\"ת התחתון דתבונה עצמה בפנימיותו וחיצוניתו וכאשר יסתלק \nהכתר הזה ישאר ז\"א בלי כתר רק מחכמה ולמטה שהקטן אע\"פ שאין לו מוחין יש לו ראש שלם \nוהטעם לפי שכבר ידעת כי א\"א הוא הכתר. אך ז\"א נמנה מחכמה ולמטה לכן כתר חוץ ממנו \nונעשה לו מחדש לכן אין הכתר שלו נעשה כי אם אחר שנגמר השלמת כל ט\"ס והנה נבאר אח\"כ \nבע\"ה בחי' כתר ז\"א מה ענינו ונשלים תחלה ענין תשלום י\"ג שנים ויום א' ואח\"כ נבאר \nבחי' הכתר. והענין כי הנה מחצית של ת\"ת תבונה וגם נה\"י החדשים דתבונה כולן יורדין \nבראש ז\"א ומתפשטין גם מאחוריו עד רישא דרחל נוקבא דז\"א כדלקמן וכל המשכה זאת נגמרה \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "בשנה א' ואז נגמר הז\"א בן י\"ג ויום א' וחייב בכל מצות כי כבר הוא איש שלם וכבר היה \nלו תחלה י\"ב שנים ויום א' ועם זו השנה הרי י\"ג שנים ויום א'. ואח\"כ נבאר פירש שני \nביום א' הנוסף. והנה עם היות שאלו הב' בחי' אם התפשטות (הכתר) עצמו דז\"א עד רישא \nדנוקבא ואם עליית דעת זה בכתר מלמטה למעלה עכ\"ז שניהן נעשין בשנת הי\"ג גם טעם ב' \nליום א' הנוסף על השנה כי הנה השליש חסד תחתון שעולה עד הכתר הוא עולה יותר מלמטה \n(נ\"א מלמעלה) מסיום ת\"ת ז\"א שליש התחתון אשר שם ואמנם הכתר אינו יורד שם עד סיום \nשליש הא' דת\"ת שהוא עד החזה לבד ואותו השיעור שבנתיים שעודף שהתחיל לעלות תחלה אותו \nשליש תחתון זהו בחי' יום א' העודף על י\"ג שנים והרי עתה ז\"א שלם וחייב בכל המצות \nשהוא מבן י\"ג שנה ויום א' ואמנם זה שאמרנו ששנת הי\"ג היה בזה ההמשך של ירידת הכתר \nוהנה\"י החדשים עד החזה מאחוריו אינו לזה בלבד (אלא) רק ג\"כ היה בשעת י\"ג עליית החסד \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "אל הכתר. וזהו ענין תשלום עליית החסדים אל הכתר כנ\"ל וכ\"ז נעשה בשנת י\"ג. ונבאר \nענין עליית החסדים בכתר להגדילו. והנה נת\"ל כי ב' חסדים הם סתומים בחסד גבורה דזעיר \nאנפין והם הנכפלין ועולין בחב\"ד דזעיר אנפין להגדילו ונשאר השליש עליון דחסד דת\"ת \nז\"א המכוס' וגם הוא נגדל ונכפל ונעש' ב\"ש. ואמנם ב\"ש של הת\"ת התחתונים המגולין גם \nהם גדלו אחר שנתגלו שם למטה מהחזה דז\"א וגם הם נכפלו והנה ב\"ש תחתונים המגולין נעשו \nד' שלישים והב' מהן העליונים הספיקו במקומם וב' תחתונים שליש א' נעשה ממנו כתר דרחל \nושליש א' עלה עד שליש עליון דת\"ת המכוסה ונגדל גם הוא ונכפל לב' שלישים כנ\"ל ושליש \nא' נשאר במקומו ושליש א' נצטרף עם זה השליש שעלה מלמטה מהחזה כנ\"ל ועלו ב\"ש אלו \nבכתר דז\"א דוגמת החב\"ד שבכל א' מהם יש ב' שלישים כנ\"ל. ובזה תבין ענין ב' מלכים \nמשתמשין בכתר א' כי מן שליש תחתון דת\"ת נעשה ב\"ש ונעשה מהם ב' כתרים דזו\"ן כנ\"ל אלא \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "שכתרו גדול מכתרה כי כתרו ב' שלישי אור וכתרה חצי שליש אור: \nנל\"ח שא\"כ תהיה זאת התבונה ד' שהיא מל' דמל' שבתבונה: \nונל\"ח כי צ\"ע בענין יסוד דז\"א הנעשה מחדש אח\"כ בתוספת. ואולי הוא מכח בחי' היסוד \nדפרצוף הצלם הנסתם וגנוז פה: \nנל\"ח כי צ\"ע מה הוא בחי' דצלם אשר תוך עטרה זו. ואולי הוא המל' או יסוד של הצלם \nשנעשה מחמת כללות האור ולא עיקר אורות ולכן הוא דעת מועט: \nונל\"ח כי צ\"ע אם היו מתפשטים כבר קודם שיכנסו איך אמרינן בדרוש שקדם כי כולם מכוסים \nביסוד תבונה וברגע אחד יורדין אל היסוד ואחר כך עולין כ\"א במקומו להתפשט שם וגם כפי \nזה הם מכוסים הב' חסדים דנ\"ה של הצלם בנ\"ה דתבונה ואיך חוזרין לצאת מן היסוד דתבונה \nויורדין ביסוד דז\"א: \nונלע\"ד שצ\"ע גם זה כי הרי בשנה ז' כבר נגלה החסד אשר שם בנצח ובשנה הח' גם החסד של \nהוד א\"כ למה המתינו לירד ביסוד דז\"א שלשתן אחר ט' שנים ויום א' כי כבר בארנו כי \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "סיבת הירידה הוא הגלוי כי אין שם מחיצות מעכבת לכן יורדין במרוצה מאליהן. ואם נאמר \nשאמת הוא כך שכך היה רק כיון שעתה נשלם ירידתן לכן אמרנו שירדו עתה א\"א שהרי מכח \nמרוצת הירידה חוזרות תכף להעלות והרי אין עלייתן של שלשתן רק אחר ט' שנים ויום א' \nכמ\"ש עתה. ואפשר לומר כי גם בזה כך הוא כי כל א' בשנה שלו יורד וחוזר ועולה. ואכתי \nקשה כי הרי הה\"ג אינן יורדין ביסוד רק אחר כלות כל החסדים לירד כנזכר בדרוש שקדם \nואחר ירידת הגבורות אז עליית החסדים למתקן. ואפשר לומר עם מ\"ש לקמן כי אין החסדים \nהיורדין ביסוד חוזרין ועולין לגמרי ומסתלקין משם אמנם עיקרן נשארים שם ומשם עולה \nבחי' אור חוזר שלהם למעלה וא\"כ אפשר שירדו תחל' ועלה אור החוזר ואח\"כ ירדו הגבורו' \nונמתקו. גם לזה קשה דא\"כ הרי הגבורות מתמתקות דרך חזרה ועליה והרי בארנו בדרוש הנ\"ל \nכי מקצת גבורות נמתקו דרך ירידת החסדים וצ\"ע: \nונל\"ח דא\"כ כל כללות המוחין יהיו בגלוי [ג\"כ] מחוץ נה\"י תבונה בגופא דז\"א עצמו \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "ויהיו ב' מיני מוחין א' בהעלם וא' בנגלה: \nונל\"ח שהוא דוגמ' החסדי' המגולים שהאור ישר ירד ונתפשט עד למטה ביסוד והאור החוזר \nשבהם עלה כן היה באלו כי א\"א שיוכפלו הארתן מחדש מה שלא היה. אמנם בכח עליית של \nהחסדים המגולין שעלו מחמת ירידתן בכח כנ\"ל אך אלו לסבת סתימותן אינם יכולין לעלות \nלמקומן ולגלות האור החוזר אשר בהם ועתה ע\"י האור חוזר של המגולים גרם להם שגם הם \nיעלו אור חוזר שלהם למעלה והבן זה היטיב איך כל בחי' האורות יש בהם אור חוזר ואור \nישר וא\"א לחזור העליונים עד שיעלו החסדים התחתונים המגולין וכעד\"ז יהיה במוחין עצמן \nכי גם בהם יש אור חוזר כמ\"ש בסוף דרוש זה ושמור כלל זה: \nונל\"ח כי במ\"א נתבאר שמתחיל מהחזה שהם ב\"ש דת\"ת דתבונה: \nונל\"ח שצ\"ע בטעם זה ואפשר דקאי לעתיק שלקח הכתרים של ז\"ת דב\"ן שנעשו מהם זו\"ן: \nונל\"ח שצ\"ע אחר שכבר היום א' נכלל מקודם בכתר איך נחזור לבא בביאת הכתר: \nונלע\"ד שצ\"ע דא\"כ גם החסדים דנה\"י נכפלו וא\"כ מה נעשה להם במותרם ועיין בדרוש הכולל \nכי שם נת' כ\"ז: \n \n", "en": ""}]}
