{"bookId": "kabala-a9460fdaceb6", "part": "1", "torah": "77", "title": "ספר עץ חיים — שער כח פרק ב", "hebrewTitle": "שער כח פרק ב", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-a9460fdaceb6/1/77/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-a9460fdaceb6/1/77/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער כח פרק ב\nונבאר עתה סדרי העיבורים בבחי' חיצוניות ופנימיות ונאמר כי הנה ג' זמני עיבורים יש. \nא' הוא עיבור די\"ב חודש כנזכר בגמרא מעשה דהוי אשתהי תריסר ירחי שתא ואכשריה רבה \nתוספאה. ב' הוא עיבור של ט' חדשים המורגל תמיד ברוב העולם. ג' עיבור של ז' חדשים \nואמנם בבחי' חיצונית שמשו ב' עיבורים הראשונים שהם עיבור של י\"ב וט' ובבחי' פנימיות \nשבו שמשו ב' עיבורים של ט' ושל ז'. ונתחיל לבאר ענין החיצוניות ששמשו בו ב' עיבורים \nא' משל י\"ב ושל ט'. ונתחיל מן הא' ונאמר כי הנה עיבור א' היה בבחי' א\"א עצמו בבחי' \nנה\"י שבו ומן הזווג שבו עצמו נעשה ו\"ק הז\"א בבחי' ג' כלילין בג' וע\"ש. וענין זווג \nא\"א הוא זה כי הנה נת\"ל כי אין בא\"א רק ט\"ס לבד ולא נזכר בו בחי' מלכות האמנם היסוד \nשבו כלול מזו\"ן כדמיון התמר הכלול מזו\"ן בסוד צדיק כתמר יפרח הנזכר בזוהר ואז נתעלו \nנה\"י שלו בחג\"ת שלו אשר שם מעמד ומצב או\"א כנודע כי אבא מלביש חסד וחצי ת\"ת הימין \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ואימא מלבשת גבורה וחצי ת\"ת השמאל ועלה הנצח דא\"א בחסד שלו אשר שם אבא ועלה הוא \nדא\"א בגבורה אשר שם אמא ועלה היסוד דא\"א בת\"ת אשר שם בחי' הדעת שהוא היסוד של שניהן \nחציו כאן וחציו כא ואז ע\"י התלבשות נה\"י שלו תוך או\"א עצמן אשר הם זכר ונקבה ממש \nשמשו אז ע\"י יסוד דאריך אנפין הכלול מזכר ונקבה מיניה וביה ואז הוציא את החיצוניות \nו\"ק דז\"א ג' כלילין בג' ואת הנוקבא בסוד פסיעה לבר כמבואר אצלינו ועיין לעיל היטב. \nותכלית כוונתו היה להתלבש בתוכם כנ\"ל ונמצא שעליית נה\"י דא\"א במקום חג\"ת שבו היה \nלטעם הנ\"ל להתלבש תוך או\"א שהם זו\"ן ועל ידם גם היסוד שבו יזדווג מיניה וביה כמ\"ש. \nעוד יש ט\"א והוא כבר נת\"ל כי ז\"א היה בבחי' רה\"ר ו\"ק נפרדין זה מזה ותיקונו הוא \nלקשרו בסוד פרצוף א' מיוחד לעשות (נ\"א ונקרא) רה\"י לכן הוצרכו גם נה\"י דא\"א להכלל \nבחג\"ת שלו עצמו ויהיו אז ו\"ק דא\"א כלולין ג' גו ג' כדי לכלול גם את ז\"א שהוא ו\"ק \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "בבחי' ג' גו ג' ויתקשרו יחד והנה העיבור זה היה זמנו יב\"ח. וטעם הדבר הוא לסבת א\"א \nעצמו כי הנה היו נה\"י שלו נכללין בחג\"ת של או\"א הרי הם כללות של ו' וגם יש כללות \nהנה\"י שלו שנכללו בחג\"ת שלו עצמן הרי הם כללות של ו' אחרים והרי הם י\"ב. ועוד טעם \nב' בענין א\"א עצמו כי כמו שנכללו נה\"י בחג\"ת והם ו' מתתא לעילא גם נכללו מעילא לתתא \nחג\"ת מן הנה\"י ו' והרי הם י\"ב. עוד טעם ג' כי הנה זווג זה הוא דא\"א אלא שהיו \nבהתלבשותו בגו אבא ואמא והנה זווג אוא עיקרו הוא מן המזל הח' דדיקנא דא\"א כמבואר \nאצלינו שאבא יונק מן הח' ואמא מן הי\"ג וגם נתבאר כי מזל הח' הוא ג' שמות של מילוי \nיודי\"ן ונמצא שיש בו י\"ב יודי\"ן וכדי לקבל שפע מאלו י\"ב הוצרכו להתעכב שם יב\"ח. גם \nטעם ד' בענין זו\"ן עצמם והוא כי גם בז\"א עצמו נכללו נה\"י שלו בחג\"ת שלו הרי ו' וכן \nחג\"ת שלו נכללו בנה\"י שלו הרי ו' אחרים נמצא שהם י\"ב בחי'. עוד טעם ה' כי הנה אלו \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "היו תחלה ג' בחי' שהם חג\"ת ובאלו הג' היו הד' אחרות שהם נהי\"ם כלולין בכל א' וא' \nמהם מהג\"ר נמצא שהם ג\"פ ד' הרי י\"ב. עוד טעם ו' כי צריך שהמלכות תהיה כלולה מכל הג' \nנה\"י הרי ג' ואח\"כ כל א' מאלו ג' תהיה נכללת בכל הג\"ר שהם ט' הרי י\"ב וכל זה בהיות \nז\"א ו\"ק ג' גו ג' והמלכות רביעית אליו. והנה נמצא כי זמן עיבור א' עיקרו הוא בא\"א \nאלא שהיתה ע\"י היותו מתלבש תוך או\"א כנ\"ל כי הנה היתה כוונתו לעשות אליו בחי' \nלבושים מן זו\"ן שילבשהו מטבורא דיליה עד סיום גופו כנ\"ל נמצא כי היה זמנו יב\"ח. \nוז\"ס במאמר קו המדה דבתיקונים וכן בזוהר פ' בראשית דל\"ה כי הנטיעות כקרני חגבים היו \nואתנטעו ואשתהו י\"ב ירחי שתא. ואח\"כ נולדו זו\"נ ובא זמן היניקה ובכח היניקה נתפשטו \nו\"ק דז\"א ממה שהיו תחלה ג' בג' ונעשה עתה פרצוף גמור קשורים זה בזה בסוד קוין כנ\"ל \nבתחלת דרוש זה והנה בחי' יניקה אין בה עיבור כנ\"ל (בפ\"א) כי ב' עיבורים הם לבד אמנם \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "עכ\"ז בבחי' א' גם היניקה יש בה סוד עיבור. והענין כי הנה היניקה זאת הם יונקים מן \nהשדים ודדים של אמא ונודע כי בחי' הדדים נקרא שם שדי והנה נתבאר אצלינו כי שדי הוא \nגימטריא הוי\"ה שד' אותיות הוי\"ה הם כ\"ו גם נעשי' בחי' ע\"ב גם בחי' רי\"ו שהם ג\"פ ע\"ב \nכמבואר אצלינו ע\"פ ויעבור ה' על פניו ויקרא ושם נתבאר כי ג' בחי' אלו הם גי' שד\"י \nשהם כ\"ו ע\"ב רי\"ו אשר מקומן בג' קוין של חג\"ת כי בת\"ת הוא שם הוי\"ה עצמה שהוא כ\"ו \nוחסד הוא גי' ע\"ב וגבורה הוא גי' רי\"ו לכן מקום הדדים הם בחזה שבין חג\"ת וכל \nבחינותו יחד הם שד\"י ומזה השם של שד\"י שהוא בדדים של אמא יונק ז\"א ומתפשט ונתקנו \nהג' קצוות ראשונים שלו שהם חג\"ת אשר יש בהם ע\"ב רי\"ו כ\"ו גימטריא שד\"י כנ\"ל ואח\"כ \nגם נה\"י שבו ינקו משם ונעשו ע\"ב רי\"ו כ\"ו אחרים כנודע כי כל מה שיש בחג\"ת יש בנה\"י \nאלא שבבחי' חג\"ת הם רחמים ונקרא שד\"י ברפה בסוד בין שד\"י ילין שהם מקום הדדים ממש \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "ובנה\"י נקרא שד\"י בדגש\nבסוד אל שד\"י כנודע לפי שהוא יותר דינין כנודע כי הדגש ורפה הם דין ורחמים והנה \nנמצא כי גם בבחי' יניקה נמשך מסוד ע\"ב רי\"ו שהם אותיות עיבור ודי בזה ויניקה זו \nנמשכת עד היותו בן ט' שנים ויום אחד ואח\"כ בא זמן הגדלות ולזה צריך עיבור ב' וענינו \nהוא מבחי' זווג או\"א לתת מוחין לזו\"ן כי בעיבור הא' היה עיקרו מזווג א\"א מיניה וביה \nאלא שהיה ע\"י התלבשות באו\"א אבל זה העיבור הב' עיקרו הוא מזווג או\"א וא\"א טפל לו \nהיפך מן העיבור הא'. וטעם הדבר כמ\"ש בגמרא שאל טורנוסרופוס הרשע את ר\"ע איזה מעשים \nנאים של הקב\"ה או של ב\"ו וכו' וכוונתו היה למה לא נברא האדם מהול והביא לו ראיה מן \nהחטים הנבראים ע\"י השם יתברך ומן הגלוסקאות הנעשים ע\"י ב\"ו נראה מזה כי יש דברים \nשהניחם הבורא ביד ב\"ו התחתונים לתקנם והוא לא תיקנם לכן אל תתמה אם העיבור שהוא \nלצורך ו\"ק בז\"א היה ע\"י א\"א, ועיבור ב' שהוא לצורך מוחין דז\"א היה לו ע\"י או\"א, כי \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "יש דברים נתקנים ע\"י תחתונים כנ\"ל ובפרט כמ\"ש כי עיקר הכל הוא להוציא עיקר ושורש \nהז\"א שהוא ו\"ק. אבל הג' מוחין שבו הם בסוד תוספת אליו כי לכך משתנים והולכין (נ\"א \nוחוזרים) ואינם בקבע בו גם זמן עיבור הזה היה ט' חדשים והטעם הוא כי הנה עתה יש בו \nו\"ק וג' מוחין שהם ט'. עוד טעם ב' ממה שנת\"ל כי או\"א זווגם הוא מכח המזל הח' \nשבדיקנא דא\"א שיש בו ג' הויו\"ת דיודי\"ן ויש בו ט' ווי\"ן ומשם נמשך בהם שפע בסוד \nעיבור ט' חדשים אלו לצורך המוחין והנה אחר ט' שנים ויום אחד שהיו לז\"א באו לו \nהמוחין אלו מאז עד תשלום י\"ג שנה שלמים ויום אחד ואז נעשה בחי' ז\"א גדול והגדיל \nונקרא אדם גמור. וטעם היות י\"ג שנים הוא כי תחלה היה לו ו\"ק אח\"כ נמשכין לו ד' \nמוחין שהם ח\"ב ודעת כלול מחו\"ג ואלו נמשכו לו תחלה בסוד מקיפים קודם שיכנסו תוך \nפנימותו כנ\"ל כי אז הם בלי לבושין הם ד' מוחין ואח\"כ מתלבשים תוך נה\"י דתבונה כנ\"ל \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "ואז נכנסין ומתפשטין תוך פנימית ז\"א ואז אינן רק ג' מוחין כי החו\"ג נתלבשו ביסוד \nבינה שהוא כלי אחד ונעשו מוח אחד ונקרא דעת ונמצא כי ו\"ק וד' מקיפים וג' מוחין \nפנימים הרי י\"ג: \n \nשער כח פרק ג\nועתה נבאר בחי' הפנימית דזו\"ן כי הנה אחר כל הנ\"ל היה פעם ב' כל הנ\"ל לצורך פנימית \nהזו\"נ כנ\"ל והנה עיבור אחד היה בבחי' הפנימים של א\"א עצמו ולא ע\"י התלבשות דאו\"א \nוהיה זמנו ט' חדשים לפי שעתה בפעם ב' הזאת לא די שנכללו נה\"י הפנימים של א\"א עצמו \nבחג\"ת שלו ע\"ד שהיו למעלה בעיבור אחד של החיצונית אמנם גם החג\"ת ששלו עלו ונכללו \nבחב\"ד של עצמו ונמצא ט\"ס דא\"א נכללו והיו בבחי' ג' של ג' ג' ומזווג זה נעשה העיבור \nבט' חדשים כמספר ט\"ס דא\"א ואז נעשו ו\"ק פנימים של זו\"ן ג\"כ ומפנימיותם נמשכין כל \nהנשמות כולם כנ\"ל. ואח\"כ היה העיבור הב' של המוחין של הפנימיות וזה היה בסוד ז' \nחדשים לבד. והענין כי עיבור זה נעלם ועליון מאד כי הוא בסוד ז' ספירות תחתונות של \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "עתיק המתלבשים תוך ז' תקוני דגלגולתא דרישא דא\"א כמבואר אצלינו וכנגדן היה העיבור \nזה מן ז' חדשים. ודע כי באותן ז\"ת דעתיק אין יכולת להשיג כלל בחצי עליון של החסד \nשבו רק מחציו ולמטה בלבד לכן ארז\"ל שכל היולדת לז' יולדת למקוטעים ואינו בעיבור כל \nהז' חדשים שלמים והנה גם מזה הפנימיות של המוחין דזו\"ן נמשכו ונעשו נשמות הצדיקים. \nוהבן וראה כי כמה צדיקים וחסידי עליון קדושים כולם נולדו למקוטעים לז' חדשים עיבור \nכמשה ושמואל הנביא ופרץ וזרח וכיוצא באלו ונמצא כי כל אלו (הנשמות) נמשכין מאותן \nהז' דעתיק (המלובשים) בז' דגולגלתא דא\"א ודי בזה: \n \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "שער כח פרק ד מ\"ב\nא' דע סוד שארז\"ל במסכת ב\"מ פ\"ה ע\"ב בכולהו גוהרקי תסתכל לבר מר' חייא. הנה נשמות \nהצדיקים הם למעלה ממדרגת המלאכים וז\"ש כאן שבכל הכסאות של נשמות הצדיקים היו \nהמלאכים מעלים אותן חוץ מכסא דר' חייא שהוא עולה מאליו והיה נראה שיותר כבוד היה \nשיעלו אותו המלאכים משתעלה היא בעצמה א\"כ מה מעלה הזאת ופירש שאלו המלאכים המעלין \nכסאות של נשמות הצדיקים הם המלאכים שנחצבו עם הנשמה והכסא נושאת אותם כמשרז\"ל הכסא \nנושא את נושאיו והארון נושא נושאיו ונראה שהמלאכים מעלין את כסא אבל (באמת) הכסא \nמעלה אותן עד מדריגתן שהמלאך אינו עולה יותר ממדרגתו אפילו נקודה א' ולזה הכסא של \nר' חייא שהיתה למעלה ממדרגת המלאכים היתה עולה מאליה שלא היו המלאכים יכולין לעלות \nעמה וזהו מגרמא סלקא ומגרמא נחתא כנ\"ל שע\"י שהצדיקים עוסקין בתורה ובמע\"ט מדרגתן \nלמעלה מן המלאכים: \nב מ\"ק בהיות זו\"ן בבטן אמא היה ג' גו ג' בסוד ו' שבתוך הה' ושם המל' בסוד פסיעה לבר \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "ברגל הו' ומכאן נתפשטו לז' הוא ו' והיא ז' לו באחור ואימא נותנת לו נה\"י שלה והם לו \nבחי' חב\"ד כי ר\"ת בינה הם בינה יסוד נצח הוד וזהו בסוד העיבור הנעשה באדם אחר לידתו \nוהמ\"ב זווגים דפ' בראשית הם מ\"ב זווגים דחיך וגרון דא\"א והם בסוד העיבור הזה והנה \nהנה\"י שבו נעשים חג\"ת ונקבא שם במה שחזר עתה יסוד להיות ת\"ת והנה עתה חסר נה\"י (לו) \nואז תבונה שהם אותיות ב\"ן וב\"ת ו\"ה והנה תבונה זו מתפשטת לעשות בו נה\"י אשר חסרים \nלו ונעשין ג\"כ חב\"ד לנוקבא ואז ז\"א נותן לנוקבא ג\"כ שית דיליה (החיצונית) עצמם ואז \nנשלמת לי\"ס ולכן נקרא נה\"י לבר מגופא לפי שלא היה לו נה\"י עד שניתנו לו מן התבונה \nכנ\"ל לכן נקראת אספקלריא דלית לה מגרמה כלום כי הכל בא לה מחדש ג' מתבונה ו' מז\"א \n(הנה סוד ציצית טלית קטן הוא סוד או\"מ בחי' ו' בלתי ראש בהיותו ג' גו ג' וטלית גדול \nהוא אחר התפשטות): \nג מעיקרא היה הת\"ת בסוד ו\"ק לבד ולמה הוצרך לעיבור ג' גו ג'. והענין כי תחלה נאצלו \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "י' נקודות כל א' כלולה מי' והקשר שהיה להם שהיו מקבלות זו מזו כפי סדר המדרגות \nותחלה היו הנקודות האלה בסוד העצמות פנימים והיו כל הכוחות כלולים בעצמות ולא \nניכרין כל א' ואחד לעצמו רק כדמיון הנשמה הכלולה מראיה ושמיעה כו' אבל אינם ניכרות \nבה כ\"א לבדה וע\"י הגוף מראה כחותיה וכל הי' (נ\"א הה') כחות הכלולין בה א' א' לבדו \nכיצד השמיעה באוזן כו' וכן היה באצילות הזה כי נתקנו והיה התיקון כדי לעשות להם כלי \nא' מגביל הרוחניות האלו ובו כלי לשמיעה וכלי לראיה וכיוצא בזה וזה התיקון שנתקן \nתחלה בא\"א והוא הכתר. אח\"כ עשה מב' נקודות השניות שהם חו\"ב ב' פרצופים גמורים כלים \nוהם או\"א והז\"ת נידחו כולם למטה במקום המל' ולכן הוצרך לסוד העיבור כדי ליחדם \nולכלול ג' בג' כדי שמכל הו' נפרדין יעשו פרצוף א' ואז עדיין הם בסוד העצמו'. ואח\"כ \nבסוד הליד' נעשו הו' אחדים ונעשה להם כלי א' ואח\"כ ע\"י המוחין נגמר ונשלם הפרצוף: \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "ד ענין זמני העיבור עיין בביאורנו עליהן כי יש בפנימית וחיצוניות ומה שמצאתי כאן \nבחילוף כתבתיו וזה הענין כי סוד העיבור של ט' חדשים כדי לעשות מוחין לז\"א כדי שיוכל \nלהוליד לכן נתקשרו ו\"ק דא\"א בג\"ר חב\"ד שבו בא\"א עצמו שהם מוחין ממש ועי\"ז נעשה לז\"א \nמוחין בסוד עיבור דט' חדשים והנה עיבור זה של ט' חדשים הוא לצורך חיצוניות ז\"א \nויוליד בחי' עולמות אבל עיבור ז' חדשים הוא לצורך פנימית ז\"א שוליד בחי' נשמות \nוהענין כי לצורך פנימית ז\"א הוצרך שיתקשרו ט\"ס דא\"א בז' דגלגלתא דיליה כנזכר בס\"ד \nואלו הז' דגלגלתא ד' מהן בחי' מקיפים וג' מהן בחי' מוחין ואלו יתלבשו למטה בת\"ת \nבתוך המוחין כדי שיוכל לברא פנימי' נשמו' בכל העולמו'. והנה בהצטרף י\"ב וט' גימטריא \nאהי\"ה שהוא סוד עיבור כנודע מהזוהר: \nה דע כי הי\"ס הם ה' פרצופים שלימים א\"א והוא כתר ויש בו י\"ס וכן או\"א פרצופים \nשלימים ויש בהם י\"ס בכל א' מהם וכן זו\"ן כל א' כלול מי'. אך דע כי הת\"ת כשנאצל לא \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "היה רק מציאות ו' ונקרא ו\"ק מחסד עד יסוד ולא היה בו ראש וז\"ס ו' שבתוך ה' בבינה \nשאין לה ראש. ואמנם אחר שיצא לחוץ אז נעשה לו ראש וז\"ס מנחל בדרך ישתה כי מנחל יסוד \nבינה ישתה הת\"ת בהיותו בדרך פירש אחר שיצא ממנה ואז נקרא ירים ראש. והענין הוא כי \nחג\"ת שלו נעשין לו חו\"ב (ודעת) ונה\"י נעשה לו חג\"ת וזה ע\"י המשכת שפע דאו\"א וה\"ס \nהתפשטות ב' עטרין דמתעטרין (להו) וכו' וזהו בעטרה שעטרה לו אמו שהוא רישא דיליה \nואמנם עתה נשאר חסר לו נה\"י אז הוצרכה בינה להאריך רגליה למטה (נו\"ה) וסוד הארת \nהיסוד שבה כי גם היא עלמא דדכורא ואז נעשה לו נה\"י כי זה הנזכר בזוהר ומבינה \nנביאים. וז\"ס כונן שמים בתבונה וז\"ס ובתבונה יתכונן ולכן להיות הנה\"י משם ואינן לא \nמן הת\"ת ולא מן המלכות ולכן מועילין לשניהן כי נעשו רגלים לז\"א ומוחין למלכות ולכן \nתבין כי או\"א מציאות (א' והב' למטה המוחין הנעשים לז\"א והבן. גם דע כי ספירין תתאין \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "של או\"א) שהם מחכמה ולמטה ר\"ל כשתסיר כתר דאו\"א ישארו לכל א' ט\"ס ומאלו נמשכו ונעשו \nסוד (ט' תיקונים) דיקנא של ז\"א ט' תיקונים כפולים מצד או\"א ו' ג' בחי' היה לז\"א א' \nבהיותו במעי בינה כי היה ו' זעירא ג' כלילן בג' ובחי' המלכות שבו בסוף הו' בסוד \nפסיעה לבר ואח\"כ כשיצא לחוץ אז נתפשטו כל הו\"ק ו' שלימה ובסופה סוד המלכות ואח\"כ \nבקניית המוחין נשלם לי\"ס הרי ג' בחינת והראשונה היא סוד ראובן שמעון לוי (ואח\"כ \nיהודה עוד) בחי' ב' והוא כי הלא בהיות הז\"א (נ\"א המלכות) בסוד ו\"ק אז המלכות אינה \nרק נקודה זעירא ואין בה שום התפשטות אבל היא כלולה מי' אבל אינה נחלקת לפרטי איברים \nואח\"כ בבחי' הג' בקניית המוחין נגדלים שניהם בסוד פב\"פ אח\"כ יש בחי' ה' והוא כאשר \nנתמעטת אז לא היה בה רק מציאת אותה נקודה א' רק שעתה נחלקת לפרטי איברים בסוד י\"ס \nאבל אין בכמותה רק ההיא נקודה לבדה כי כדי שיוכלו חיילותיה להתנהג על ידה צריכה \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "להתחלק לי\"ס ואז נתמעטה וירדה בבריאה ושם מקומה בו' היכלין ובד' היכלין שבהיכל ק\"ק \nשהוא כחב\"ד כי המל' שבמל' היא בהיכל הז' דיציר': \n \n", "en": ""}]}
