# ספר עץ חיים — שער ל פרק א מ"ב

[קריאה בקורא](/reader/kabala-a9460fdaceb6/1/81/)

<div lang="he" dir="rtl">

שער ל פרק א מ&quot;ב
שער הפרצופים ויתחלק לז&#x27; דרושים: 
דרוש אחור ופנים. דרוש ג&#x27; בחי&#x27; שיש בכל העולמות והם כלים ואחור ואמצעי ופנימי.: 
דרוש עיבור יניקה ומוחין. דרוש חיצוניות ופנימיות של כל העולמות. וד&#x27; דרושים קשורים 
ביחד: 
(וזה ענינם בקצרה): 
דרוש א מ&quot;ב: 
דע כי ז&quot;א יש לו ג&#x27; פרצופים וכל א&#x27; כלול מי&quot;ס והם זה תוך י&#x27; תוך י&#x27; וי&#x27; אחרים 
בפנימיות כולם ואלו הג&#x27; פרצופים הם כולם בחי&#x27; כלים והם ל&#x27; כלים וכולם הם ביחד גוף 
א&#x27; וכלי א&#x27; ובתוכו יש האורות שהם נר&quot;ן וכו&#x27;ובהיות שלשתן יחד זה תוך זה הם שוים 
בקומתן אבל לפעמים אין לז&quot;א רק פרצוף החיצון מהם בלבד ולפעמים שניהן ולפעמים שלשתן. 
ובתחלה מתחיל הז&quot;א להיות בו פרצוף החיצון ואז הוא שיעור קומתו הוא שליש גדלותו לבד 
והוא כשיעור קומת נה&quot;י אחר הגדלות האחרון. ואח&quot;כ נכנס בו פרצוף אמצעי ומתלבש בתוך 
החיצון ואז נגדל ז&quot;א ב&#x27; שלישי קומתו שהם נה&quot;י וחג&quot;ת בין בחי&#x27; פרצוף החיצון ובין 


פרצוף האמצעי כי אמצעי גורם אל החיצון שיגדל כמוהו. ואח&quot;כ נכנס בו הפרצוף הפנימי 
ומתלבש בתוך האמצעי ואז גם ב&#x27; הפרצופים היצון ואמצעי נגדלים כאורך הפרצוף הפנימי 
ואז נשלם ז&quot;א כשיעור קומתו לג&#x27; הפרצופים והוא כאלו נמשיל משל כי החיצון שיעור קומתו 
כשיעור נה&quot;י דז&quot;א בגדלות והאמצעי כשיעור נה&quot;י וחג&quot;ת דגדלות והפנימי כשיעור נה&quot;י 
חג&quot;ת חב&quot;ד בגדלותו ולכן בבא האמצעי מגדיל את החיצון כמוהו ובבא הפנימי מגדיל שניהן 
כמוהו. ואמנם אפי&#x27; בהיות כל פרצוף מהם קצר הקומה הוא כלול מי&quot;ס ויש בו נה&quot;י חג&quot;ת 
חב&quot;ד שהם המוחין של הפרצוף ההוא ובהיות בו פרצוף החיצון אין בו רק נפש ובהיות [בו] 
ג&quot;כ האמצעי יש בו ג&quot;כ רוח ובהיות בו גם הפנימי יש לו ג&quot;כ נשמה ולסבה זו הנ&quot;ל שכל 
פרצוף מהם קצר הקומה מחבירו אע&quot;פ שהוא כלול מי&#x27; נחלקו לג&#x27; זמנים עיבור א&#x27; אז יש לו 
פרצוף ראשון וביניקה אז יש לו פרצוף ב&#x27; ובגדלות מוחין אז יהיה לו גם פרצוף הג&#x27; 


הנקרא פרצוף המוחין לסבה הנ&quot;ל כי הוא גורם לב&#x27; האחרים שיגדלו עד חב&quot;ד דזעיר אנפין 
והבן זה היטב. [הגה&quot;ה וצ&quot;ע ענין אחור ופנים מה עניינם ופירושם. וכן ענין פנימית 
וחיצוניות מה עניינו בכלים ובואורות וגם צ&quot;ע כי אמרינן כי עיבור יניקה ומוחין הם ג&#x27; 
כלים שיש בכל ספירה וספירה והרי אמרנו כי בחול אין לז&quot;א רק ב&#x27; כלים לדעת אחור ופנים 
לבד שהם ב&quot;ן וס&quot;ג ובשבת ע&quot;ב ס&quot;ג והם הם אותן הנזכר בג&#x27; כלים בספירת דעת והרי אף 
בחול יש מוחין והיה לו להיות ג&#x27; (נ&quot;א ב&#x27;) דעות בחול ג&quot;כ ע&quot;כ]. ודע כי כשנאצל ז&quot;א 
נאצל בב&#x27; הפרצופים חיצון וגם האמצעי הנקרא בחי&#x27; ו&quot;ק נה&quot;י וחג&quot;ת. אמנם בעיבור א&#x27; 
שבעת התיקון כנודע אז לא נתקן רק פרצוף החיצון כשיעור קומתו לבד שהוא שיעור נה&quot;י 
ואז גם פרצוף הב&#x27; היה מלובש בתוכו והיה שוה כקומת החיצון כי א&quot;א לז&quot;א שיהיה פחות 
מו&quot;ק אלא שעדיין לא נתקן. וז&quot;ס ג&#x27; כליל בג&#x27; ואח&quot;כ ע&quot;י היניקה נתקן גם פרצוף הב&#x27; ואז 


הראה כחו ועצמותו ואז נגדל הז&quot;א כשיעור קומתו של פרצוף הב&#x27; שהוא קומת ו&quot;ק נה&quot;י חג&quot;ת 
ונתגדלו ב&#x27; הפרצופים ואח&quot;כ בגדלות המוחין נכנס בו הפנימי ואז הגדילו שלשתם כשיעור 
קומתו הראוי לו. ודע כי באחוריים של הפרצוף החיצון מכולם שם נאחזין כל הדינין 
והקליפות יונקים משם מבחי&#x27; (נ&quot;א ובהיות) ז&quot;א בפרצוף זה החיצון ואף בהיותו גם בפרצוף 
האמצעי הוא מוכרח להיות דבוק אב&quot;א עם נוקבא כדי שלא יתאחזו שם הקליפות וכאשר נגדל 
והיה בו שלשה פרצופים ונכנס הפרצוף הפנימי שהוא רחמים אז אין אחיזה לקליפות אפילו 
בפרצוף החיצון ואז חוזרין זו&quot;ן פב&quot;פ ויען שעומדים ז&quot;א ונוקבא אב&quot;א בהיות להם פרצוף 
החיצון [לבד] לכן אותו פרצוף החיצון כולו נקרא פרצוף אחוריים עם היות בו פנים ואחור 
בודאי וכן הענין בפרצוף האמצעי אבל הפרצוף הפנימי נקרא כולו פרצוף הפנים עם היות בו 
פנים ואחור כיון שבהיות שנכנס הוא בז&quot;א אינו עומד רק פב&quot;פ עם נוקבא. והבן זה היטב 


ואל תטעה אם תמצא במ&quot;א שקורא בחי&#x27; אחור אל כל פרצוף החיצון או אמצעי כולו בין לבחי&#x27; 
אחוריים שבו ובין לבחי&#x27; פנים שבו אבל עיקר האחוריים אינם אלא כפשוטן שהוא אחוריים 
של כל פרצוף ופרצוף. והנה ב&#x27; בחי&#x27; יש בקדושה א&#x27; נקרא פנימית וא&#x27; נק&#x27; חיצוניות 
והענין כי כמו שבעוה&quot;ז התחתון יש בחי&#x27; אדם בפרצוף הגוף והנפש ועומד תוך הארצות של 
עוה&quot;ז כך יש למעלה בעולם אצילות בחי&#x27; אדם עליון דקדושה כלול מכלים ואורות כנ&quot;ל כי 
יש בו ג&#x27; פרצופים של כלים הנקרא עיבור יניקה ומוחין ובתוכם האורות הנקרא נר&quot;ן ובחי&#x27; 
זו היא עיקרית ונקרא פנימיות העולמות כי הוא דוגמת האדם בעוה&quot;ז. עוד שי בחי&#x27; ב&#x27; 
והוא עולם אצילות עצמו הנחלק בז&#x27; היכלות אשר בתוכו עומד אדם העליון ההוא והעולמות 
והיכלות נקרא חיצוניות העולמות ואע&quot;פ שהם בחי&#x27; עולם והיכלות בערך הפנימי הנקרא אדם 
אבל עכ&quot;ז גם הם בעצמם ההיכלות ההם מצוירים בציור אדם וכנזכר זוהר פ&#x27; תולדות דלית 


בריה ושום שייפא ושייפא דלא אתברי בצורת אדם וזה נקרא אדם חיצון בערך אדם הפנימי. 
וגם אדם חיצון הזה יש בו כל בחי&#x27; הנ&quot;ל כאדם הפנימי שיש בו עיבור ויניקה ומוחין 
ופרצוף של גוף וכלים ובתוכו האורות שהם נשמתם וכל זה בקדושה וכן דוגמתן בקליפות אדם 
פנימי ואדם החיצון שהם ההיכלות הט
מאים שלהם וכל זה באצילות ועד&quot;ז בבי&quot;ע ונשלמו הד&#x27; דרושים בקצרה (הבן מאד ענין פנים 
ואחור). ואמנם בענין נוקבא דז&quot;א כיון שתחלתה לא יצאת בו&quot;ק כמו הז&quot;א אלא הנקודה י&#x27; 
שלה בלבד לכן יש בה עוד מדרגות אחרות תחלת הכל נקודה קטנה ואז אינה נקראת פרצוף כלל 
רק רביעית ההין או מדה זעירא ואח&quot;כ כשיש לה פרצוף החיצון שלם גבוה כשיעור נה&quot;י 
דדכורא אז נקראת עיבור שלה ואח&quot;כ יש לה פרצוף הב&#x27; ואח&quot;כ גם הג&#x27; ע&quot;ד הנ&quot;ל ממש בז&quot;א 
ואז נשלמת כאורך ז&quot;א ממש. גם מזה תבין מה שנמצא כתוב בספרינו כי לפעמים אין ז&quot;א 
נוטל שפע אף אם הוא שלם בג&#x27; פרצופים אלא מן הפרצוף החיצון של עתיק או א&quot;א הנקרא 


אחור שלו כי היותר חיצון של העליון הוא מעולה יותר מפנימי שבתחתון. גם תבין כי 
פרצוף האמצעי אף כי נקרא אחור בערך הג&#x27; הפנימי מכולם אמנם לפעמים נקרא פנימי בערך 
החיצון שבכולם. ובזה תבין מה שנתבאר אצלינו כי בעת מיתת המלכים של ז&quot;א היה בו אחור 
ופנים והוא לסבת היות בו תמיד נה&quot;י חג&quot;ת ו&quot;ק שהם פרצוף החיצון ואמצעי כנ&quot;ל ואז 
החיצון נקרא אחור ואמצעי פנימי בערך החיצון והבן זה: 
 


שער ל דרוש ב מ&quot;ב
פרצוף של המלכות אין פחות משיעור זה בסוד וירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן 
רובצים עליה שהם נה&quot;י כנזכר בזוהר ופחות מג&quot;ס אין נקרא פרצוף ופרצוף ז&quot;א מתחיל מן 
הדעת דא&quot;א עד סיום רגלי דאריך אנפין לפי שז&quot;א שורשו מן הדעת והו&quot;ק כנ&quot;ל ומכ&quot;ש שכולל 
גם את המלכות ופרצוף אמא מתחיל מבינה דא&quot;א ולמטה ופרצוף אבא מתחיל מחכמה דא&quot;א נמצא 
כי כתר דא&quot;א גבוה מכולם ולכן נקרא א&quot;א כתר כי זהו התוספת אשר לו על כל הפרצופים 
כולם. ואחר זה צריך שתדע כי כל פרצוף מאלו הה&#x27; יש לו עצמות וכלים הנקרא גוף ונשמה 
אמנם האור שלו הנקרא נשמה גם הוא נחלק לה&#x27; מיני אורות כמספר ה&#x27; פרצופים והם נרנח&quot;י 
והם הם ענין כח&quot;ב ודעת וו&#x27; קצוותיו ומל&#x27;. האמנם בענין הגוף וכלים אשר לו לא היה רק 
ג&#x27; חלקים דכלים לבד כי כנגד חיה ויחידה אין כלי יכול לסובלו ואין נולד באמציעתו כלי 
באופן כי יש לכל פרצוף י&quot;ס הנקרא כלים ונחלקים לג&#x27; חלקים והם י&#x27; כלים חיצוניות מדור 


אל הנפש. י&#x27; כלים אמצעים מלובשים תוך חיצוניות והם מדור אל הרוח וי&#x27; כלים פנימים 
מלובשים תוך הכלים אמצעים והוא מדור אל הנשמה והם הם ל&#x27; כלים אבל גובה קומתן אינם 
אלא י&#x27; לפי שהם י&#x27; תוך י&#x27;, וי&#x27; תוך י&#x27;, אלא צריך שתדע כי בזכר אין בו רק ט&quot;ס כי 
המלכות נוקבא משלימתו לי&quot;ס, וא&quot;כ אין בזכר רק ט&#x27; כלים בתוך ט&#x27;, וט&#x27; בתוך ט&#x27; והם 
כולם כ&quot;ז כלים כמנין כ&quot;ז אותיות התורה וכל ספירה נבנית מג&#x27; כלים והם ג&#x27; אותיות בכל 
ספירה ומתחלק בסדר אי&quot;ק בכ&quot;ר כו&#x27;. הט&#x27; אחדים הם ט&#x27; כלים פנימים. והט&#x27; עשיריות הם 
כלים האמצעים. והט&#x27; מאות הם טו&#x27; כלים דחיצוניות. וגובה קומת י&#x27; כלים החיצונים 
ואמצעים ופנימים כולן שוין בקומה א&#x27; ממש והבן זה מאד. ועתה נבאר מה שיעדנו לבאר 
למעלה והוא כי בהיות בכל פרצוף כל אלו הל&#x27; כלים כנ&quot;ל אז הם שלמים כפי הראוי להם ואז 
מקום מצבם ומעמדם הם ע&quot;ד הנ&quot;ל האמנם כאשר מתו המלכים דאדום ואח&quot;כ נתקנו היה כל 


פרצוף ופרצוף נתקן לאט לאט ולא בפעם א&#x27;. ותחלה נתקן בחי&#x27; החיצונים מכולם והם י&#x27; 
כלים החיצונים מכולם והיה לו נפש לבד. אח&quot;כ נתקנו עשרה כלים האמצעים ונתלבשו תוך 
החיצוניים ונתוסף בו הרוח. ואח&quot;כ נתקנו גם י&#x27; כלים פנימים ונתלבשו תוך האמצעים 
ונתוסף בו נשמה וכיון שהדבר כן נמצא בהיות לו כלים חיצוניות אורותיו מועטים [צמח - 
וק&#x27; שהרי הם אותיות דמאות אם לא כל הוסיף גורע] והיה קצר הקומה מאד ולא היתה אז 
גבוה רק כשיעור שיש בפרצופו אחר תשלום תיקונו בל&#x27; כלים הנ&quot;ל מן הטיבור שלו אז עד 
רגליו זהו שיעור כל גובה קומתו עתה, וכשנגדל יותר ויש בו י&#x27; כלים אמצעים נתוסף בו 
גם האמצעי בחיצונית ואז כולם יחד הם גדלים עוד ושיעורם כמן הדעת שלו אחר תשלום 
תיקון פרצופו עד סיום רגליו, וכשיגדל יותר ויש בו י&#x27; כלים פנימים ג&quot;כ אז נגדל כל 
צרכו. האמנם עדיין אין לו אלא גדלות הראוי לו כפי שיעור היות ארכו מבינה שלו ולמטה 


ועדיין צריך להגדיל כל בחי&#x27; חכמה שבו, וגדלות ב&#x27; אחריו בחי&#x27; הכתר, אבל לפי שאין עוד 
כלים אחרים כנגדן חדשים כנ&quot;ל לכן לא נזכר רק ג&#x27; מיני גדלות לבד. ובחי&#x27; ג&#x27; מיני 
גדלות אלו הם הנזכר אצלינו בשם עיבור יניקה ומוחין כי בזמן העיבור לא היה רק כשיעור 
שיש לו בגדלותו מן הטבור ולמטה עד רגליו ובזמן היניקה גדול כמן הדעת עד למטה ובזמן 
המוחין גדול כמו המוחין שלו שהוא מחכמה שבו עד רגליו. [נלע&quot;ד מבינה כנ&quot;ל שהרי אינו 
מונה כתר כנ&quot;ל צמח]. ובענין חיבוק ונישוק וזווג, הם ג&#x27; זווגים. ג&#x27; פרצופים, דעיבור, 
יניקה ומוחין, כי בהתחברם הכל יחד בפרצוף א&#x27; לכן הזווג דפרצוף עיבור הוא ביסוד 
האמיתי תחתון, וזווג פרצוף היניקה שהוא נקרא חג&quot;ת נקרא חיבוק, וזווג עליון דפרצוף 
עליון דמוחין לבדו נקרא נשיקין, והבן כל זה מאד: 
 


שער ל דרוש ג מ&quot;ב
כבר נודע כי הז&quot;א אין בו רק ט&quot;ס והמלכות משלמת לי&#x27; אמנם המלכות נוקבא דז&quot;א יש בה 
י&quot;ס כי יש בה מלכות שבמלכות. והנה גוף של ז&quot;א צריך שיהיה בו ט&quot;ס גמורות והוא נחלק 
לג&#x27; בחי&#x27; חיצון אמצעי פנימי והנה כל אחד מאלו ג&#x27; כולל י&quot;ס וכל בחי&#x27; א&#x27; מאלו הבחי&#x27; 
היא כוללת ג&quot;ס. כיצד בחי&#x27; אחור הוא הנקרא נה&quot;י דז&quot;א והענין הוא כי אין פרצוף אא&quot;כ 
יש בו ג&#x27; קוין. והנה הנצח כלול מי&quot;ס אלא שאלו י&quot;ס אשר כלולין בו אינם שלמים רק בכ&quot;א 
מהם יש בחי&#x27; נה&quot;י לבד נמצא שספירת נצח של ז&quot;א כלולה מי&quot;ס שהם חב,ד חג&quot;ת נה&quot;י וכל 
ספירה מהם אין בה רק נה&quot;י שבכל א&#x27; וא&#x27; לבד וכן בספירת הוד של ז&quot;א היא כוללת י&quot;ס 
שבכל ספירה מהם אינו רק בבחיק נה&quot;י שבה לבד ועד&quot;ז ספירת היסוד היא כוללת י&quot;ס שבכ&quot;א 
מהם אין בה רק בחי&#x27; כללות נה&quot;י שבה לבד. וא&quot;כ נמצא כי ג&#x27; אחרונות דז&quot;א הם ג&quot;ס שכ&quot;א 
מהם כולל י&quot;ס דבחי&#x27; נה&quot;י בלבד. ובזה תבין למה אין נקרא רק נה&quot;י שאם יש בהם כללות כל 


ט&quot;ס גמורות א&quot;כ במה ישתנו אלו מזולתן ולמה לא יקראו גם הם חב&quot;ד או חג&quot;ת. והנה אע&quot;פ 
שכ&quot;א מהם יש בה כללות כל י&quot;ס דבחי&#x27; נה&quot;י כנ&quot;ל עכ&quot;ז נחלקים כ&quot;א מאלו ג&#x27; לג&#x27; פרקין כי 
ג&quot;ר שבנצח נקרא פ&quot;א וג&#x27; אמצעית נקרא פ&quot;ב וג&quot;ת נקרא פ&quot;ג וכנגדן יש י&quot;ס בהוד דז&quot;א וכל 
א&#x27; כלולה מנה&quot;י לבד ונתחלקו לג&quot;פ ע&quot;ד הנ&quot;ל בנצח וכנגדן יש י&quot;ס ביסוד ז&quot;א כ&quot;א כלולה 
מנה&quot;י ונחלקים לג&quot;פ ע&quot;ד הנ&quot;ל בנצח. והנה נמצא עתה אלו הנה&quot;י דז&quot;א שאין בהם רק בחי&#x27; 
נה&quot;י לבד אפי&#x27; בפרטות ונחלקין שלשתן לט&quot;פ נמצא עתה פרצוף שלם ואין בכולו רק בחי&#x27; 
נה&quot;י לבד והם ג&quot;פ ראשונים דנה&quot;י הם חב&quot;ד של זה הפרצוף וג&quot;פ אמצעים הם חג&quot;ת של זה 
הפרצוף וג&quot;פ אחרונים הם נה&quot;י של זה הפרצוף והרי נשלם פרצוף אחד מט&quot;ס וכולם בחי&#x27; 
נה&quot;י לבד לכן הוא פרצוף קטן בקומה מאד כי הרי ל&#x27; ספירות פרטיות שיש בפרצוף הזה אין 
בהם רק כללות נה&quot;י לבד לפי שהוא שליש גובה קומה. ועתה נחזור לפרט זה הפרצוף אל ג&#x27; 


פרטים כי הנה (הם) הג&quot;ת שבו נקרא נה&quot;י וג&#x27; אמצעים חג&quot;ת וג&quot;פ ראשונים הם הנקרא מוין 
של זה הפרצוף. והענין כי הנפש של ז&quot;א היא נכללת תוך הפרצוף הזה הנקרא נה&quot;י ונקרא 
פרצוף דאחור. והנה הנפש הזו בהכרח שהיא נחלקת לג&#x27; בחי&#x27; שהם נר&quot;ן וכולם בחי&#x27; נפש. 
והנה נפש שבנפש הוא תוך נה&quot;י של זה הפרצוף ורוח דנפש הוא בחסד גבורה תפארת של זה 
הפרצוף ונשמה שבנפש הוא בג&quot;ר של זה הפרצוף ונמצא כי כאשר נעשה נה&quot;י של זה הפרצוף 
בודאי שבא לו תכף עמהם נפש שבנפש כי א&quot;א להיות זולתו. וכאשר נעשה בו חג&quot;ת אז נכנס 
בו רוח דנפש. וכאשר נעשה בו חב&quot;ד של זה הפרצוף אז נכנסו בו מוחין פנימים בתוך חב&quot;ד 
שהוא נשמת הנפש ובאו מלובשים תוך נה&quot;י של פרצוף בינה אשר כל כללותו אינו אלא פרצוף 
אחור דבינה בסוד נה&quot;י שלה לבד ע&quot;ד הנזכר כאן בז&quot;א. אלא שהנה&quot;י שבפרצוף דנה&quot;י דאחור 
דבינה הם כ&quot;כ גדולות כמו כל הפרצוף דאחור שהם נה&quot;י דז&quot;א שלימות. והבן זה שהרי כל 


פרצוף דאחור דבינה שהם נה&quot;י שלה הם נעשו צלם א&#x27; אל הז&quot;א ושלישיתו תחתון שהוא נה&quot;י 
שבה והם צ&#x27; דצלם נכנסין ומתלבשין הם בלבד בכל קומה שלימה של פרצוף דאחור דזעיר 
אנפין שהם נצח הוד יסוד שבו וחסד גבורה תפארת דפרצוף דאחור דבינה נעשה מקיף ל&#x27; דצלם 
וחב&quot;ד נעשה מקיף עליון ם&#x27; דצלם והרי ידעת ענין המוחין על עיבור מה ענינם כי הם אלו 
שבארנו עתה. גם תדע פי&#x27; כל מקום שנזכר מוחין מה ענינם כי עיקר המוחין הוא בחי&#x27; נשמה 
פנימית שבתוך הג&quot;ר ממש אלא שנקרא הג&quot;ר מוחין לפי שכאשר נתקנו ג&quot;ר בגוף אז בהכרח בא 
עמהם חלק נשמה הנקרא מוחין שבתוך הג&quot;ר והיא מלובשת תוך לבוש נה&quot;י דבינה ולבושים אלו 
מלובשים תוך ג&quot;ר דפרצוף זה אמנם חצי ת&quot;ת תחתון של זה הפרצוף נה&quot;י דבינה הנקרא אחור 
זה נעשה בחי&#x27; כתר אל זה הפרצוף דנה&quot;י דז&quot;א הנקרא אחור דז&quot;א. ועתה נבאר ענין יניקה 
דז&quot;א כי אחר שנולד אז נעשה פרצוף אחר יותר פנימי ויותר גבוה מזה הראשון והוא כי יש 


בו ג&quot;ס חג&quot;ת דז&quot;א וכל אחד מהם כלולה מי&quot;ס אשר כל א&#x27; מהם כלולה מו&quot;ק שלמים ולא יותר 
באופן שהם ל&#x27; ספירות וכל ספירה מהם כלולה מו&quot;ק לבד ונעשה מהם פרצוף אחד שלם ע&quot;ד 
הנ&quot;ל בנה&quot;י דז&quot;א כי ג&quot;ר דחסד אשר כל אחת כלולה מו&quot;ק לבד נקרא פ&quot;ע דחסד וג&#x27; אמצעים 
שבו הם פ&quot;ב וג&quot;ת שבו הם פ&quot;ת דחסד. וכעד&quot;ז בספי&#x27; גבורה ג&quot;פ ובספי&#x27; ת&quot;ת ג&quot;פ ואז נעשים 
פרצוף ז&quot;א שלם מג&#x27; קוין וט&quot;ס כי ג&quot;ר דחג&quot;ת הם חב&quot;ד של זה הפרצוף וג&quot;א הם חג&quot;ת של זה 
הפרצוף וג&quot;ת הם נה&quot;י של זה הפרצוף הנקרא פרצוף אמצעי חג&quot;ת. והענין כי כמו שפרצוף 
הא&#x27; דאחור נקרא פרצוף דנה&quot;י אע&quot;פ שיש בו י&quot;ס והטעם הוא מפני שכל ל&#x27; ספירות שבפרטות 
פרצוף זה לא היה כל ספירה מהם כולל רק בחי&#x27; נה&quot;י שבה לכן נקרא כל הפרצוף פרצוף 
דנה&quot;י. ואמנם הל&#x27; ספירות שבפרטות פרצוף האמצעי כל א&#x27; מהם כלולה מו&quot;ק והרי התוס&#x27; שיש 
לזה הפרצוף האמצעי הוא ענין זה שבכל הפרטים שבו נכללוו גם מבחי&#x27; חג&quot;ת. משא&quot;כ בפרצוף 


דאחור וע&quot;כ נקרא זה
הפרצוף פרצוף חג&quot;ת. גם ט&quot;א כי הנה ודאי שזה הפרצוף הוא גבוה קומה יותר מפרצוף ראשון 
כפליים כי כל הספירות הפרטות של פרצוף ראשון אין בהם רק בחי&#x27; נה&quot;י והספירות הפרטות 
של זה הפרצוף האמצעי כלול מנה&quot;י ומחג&quot;ת א&quot;כ הוא גובה קומתו כפליים. והנה להיות כי 
הוא נעשה מג&quot;ס חג&quot;ת דז&quot;א אשר כל ספי&#x27; כוללת ו&quot;ק לכן הוא מעולה מן הפרצוף הא&#x27; שאינו 
רק בחי&#x27; נה&quot;י דזז&quot;א לכן זה פרצוף השני נכנס ומתלבש תוך פרצוף הא&#x27; ואז הפרצוף א&#x27; 
נקרא פרצוף דאחור שזה הוא יותר פנימי ממנו וזהו נקרא פרצוף האמצעי כמ&quot;ש בע&quot;ה. והנה 
נמצא כי שיעור קומת כל הפרצוף הא&#x27; עם כתר שלו הנעשה מת&quot;ת דנה&quot;י דבינה כנ&quot;ל הוא 
מתחיל להלביש את הפרצוף זה האמצעי מחצי ת&quot;ת תחתון שבו ולמטה כי הרי הוא שיעור גובה 
כפליים ממנו ונמצא כי מה שנשאר מלובש ממנו הוא מחצי ת&quot;ת ולמטה ומגולה ממנו מחג&quot;ת 
ולמעלה ממנו וע&quot;כ נקרא פרצוף דחג&quot;ת מלבד הטעם הראשון שאמרנו שכל ספי&#x27; פרטיות שבו 


נכללין מו&quot;ק. והנה זה הפרצוף דחג&quot;ת דזעיר אנפין הפרצוף האמצעי הוא נקרא פרצוף 
דיניקה וגם הוא נחלק ע&quot;ד פרצוף הא&#x27;. והענין כי כמו שזה הפרצוף גבוה קומתו כפליים מן 
הפרצוף דאחור הנה גם פרצוף אמצעי דחג&quot;ת דבינה הוא יותר גבוה מפרצוף נה&quot;י דבינה עצמה 
וכל הפרצוף הזה דחג&quot;ת דבינה נעשה צלם לזה פרצוף האמצעי דז&quot;א ע&quot;ד הנ&quot;ל בפרצוף ראשון. 
והנה כל צלם זה נקרא צלם דרוח דז&quot;א ום&#x27; דצלם הוא חב&quot;ד בפרצוף חג&quot;ת דבינה הוא מקיף 
עליון דפרצוף אמצעי ול&#x27; דצלם שהוא חג&quot;ת דבינה הוא מקיף ב&#x27; של פרצוף אמצעי דז&quot;א וחצי 
ת&quot;ת התחתון דפרצוף חג&quot;ת דבינה נעשה כתר אל זאת הפרצוף האמצעי דז&quot;א וצ&#x27; דצלם שהם 
נה&quot;י דפרצוף חג&quot;ת דבינה הם נעשין מוחין פנימים דפרצוף אמצעי דז&quot;א וכל זה הוא רח 
דז&quot;א וגם הוא מתחלק אל ג&#x27; חלקים שהם נר&quot;ן כולם מבחי&#x27; רוח. וכשנתקנו ג&#x27; אחרונות 
דפרצוף האמצעי זה אז בא נפש דרוח ונתלבש תוך כל חלקי הנפש שבפרצוף אמצעי (הא&#x27;). 


וכשנתקנו הג&#x27; אמצעית דפרצוף זה האמצעי אז נכנס רוח דרוח בחג&quot;ת של זה הפרצוף האמצעי. 
וכשנתקנו ג&quot;ר אז נכנס נשמה של הרוח הנקרא מוחין ונתלבש תוך נצח הוד יסוד של הפרצוף 
חג&quot;ת דאמא כנ&quot;ל ואותם הנה&quot;י נתלבשו תוך ג&#x27; ראשונות של פרצוף האמצעי ונשלם כל חלקי 
הרוח: 
 


</div>
