# ספר עץ חיים — שער ל דרוש ד מ"ב

[קריאה בקורא](/reader/kabala-a9460fdaceb6/1/82/)

<div lang="he" dir="rtl">

שער ל דרוש ד מ&quot;ב
אח&quot;כ נעשה לו פרצוף אחר ג&#x27; מחב&quot;ד דז&quot;א ע&quot;ד הנ&quot;ל בכל חלקיו ונקרא פרצוף פנימי המתלבש 
תוך פרצוף אמצעי בחג&quot;ת דז&quot;א והרי נשלם עתה ז&quot;א שלם בכל חלקיו שהם ג&#x27; גופות זה תוך 
זה וראושן נקרא פרצוף דאחור ונקרא נה&quot;י לבד כי כל ספירות הפרטיות כלולות מנה&quot;י לבד 
אשר ע&quot;כ זה פרצוף גבוה שליש הקומה. ופרצוף הב&#x27; נקרא חג&quot;ת נקרא אמצעי כי כל ספירות 
הפרטות נכללין מחג&quot;ת נה&quot;י וזה גובה שליש האמצעי של קומת ז&quot;א יותר מראשון. ופרצוף 
הג&#x27; נקרא פנימי ונקרא חב&quot;ד יען כל ספירות הפרטות כלולות מט&quot;ס חב&quot;ד חג&quot;ת נה&quot;י וע&quot;כ 
הוא גדול הקומה שליש יותר וכל ג&#x27; אלו הם ג&#x27; לבושין ושלשתן יחד נקרא גוף שלם גמור אל 
הז&quot;א וזה גבוה מזה וזה גבוה מזה הכל ביחד הוא פרצוף א&#x27; ובתוכם נר&quot;ן. ועתה בדרך 
כללות כל הפרצוף האחור נקרא עיבור דנה&quot;י וכל פרצוף האמצעי נקרא פרצוף האמצעי דחג&quot;ת 
דיניקה וכל פרצוף הפנימי נקרא פרצוף דמוחין וכשנשלם זה אז ראוי לזווג יען כי בכל 


ספירות מעשר ספירות פרטיות לא היו כוללים בחי&#x27; חב&quot;ד כנ&quot;ל רק זה הפרצוף הג&#x27; הנעשה 
מחב&quot;ד דז&quot;א שבכל ספירה וספירות פרטיות מהל&#x27; ספירות אשר בשלשתן היא כלולה מחב&quot;ד חג&quot;ת 
נה&quot;י ע&quot;כ אלו הם וחין ממש משא&quot;כ באחרים והבן זה היטב. נמצא כי הגרון של כללות 
הפרצוף שם הוא מתחיל כתר של פרצוף האמצעי ומלביש את הגרון הזה של פרצוף הפנימי כי 
כל בחי&#x27; ז&quot;א עתה הם ע&quot;ש זה הפרצוף הפנימי הגבוה מכולם וחצי תחתון של ת&quot;ת דכללות 
הפרצוף דז&quot;א שהוא עתה פרצוף הפנימי כנ&quot;ל שם הוא מתחיל כתר דפרצוף הא&#x27; להלביש פרצוף 
הב&#x27; והב&#x27; מלביש לג&#x27; דפנימי. ובזה תבין ענין הנשמה השורה במוח שהוא בפרצוף הפנימי 
למעלה בחב&quot;ד שלו ומשם מתפשט בכל הז&quot;א והרוח של זה הנשמה מלובשת תוך הלבוש האמצעי 
הנקראת לב כי משם התחלת פרצוף ב&#x27; הנקרא רוח ושניהן יורדין מלובשים זה תוך זה עד 
מקום ראש הפרצוף החיצון שהוא מן הכבד ולמטה ושם הנפש ממש ושם באותו נפש נמצא נפש 


שבנשמה מלובשת בנפש הרוח ונפש הרוח מלובשת בכל ג&#x27; חלקי הנפש ממש והבן זה מאד. ונבאר 
עתה מה שהיה בעת מיתת המלכים קודם העיבור כי היה אז ז&quot;א מבחי&#x27; ו&quot;ק לבד של זה הפרצוף 
הראשון שכל עצמו אינו רק נה&quot;י לבד ונמצא שהוא חג&quot;ת נה&quot;י של פרצוף דאחור ונמצא שהם 
ו&quot;ק אבל אינם רק נה&quot;י לבד ובזה לא יחלקו הדרושים הכתובים אצלינו. וע&quot;י העיבור נגדל 
שנעשה בו פרצוף שלם דאחור גם החב&quot;ד שלו אמנם כל עצמן אינם רק הנה&quot;י יען כי כל י&quot;ס 
שבנצח וי&quot;ס שבהוד וי&quot;ס שביסוד אינם אלא כללות נה&quot;י בכל ספירה וספירה מהם והרי הוא 
פרצוף שלם בזמן העיבור ואינם רק נה&quot;י לבד וביניקה פרצוף שלם כלול מחג&quot;ת ונה&quot;י ג&quot;כ 
כנ&quot;ל: 
 


שער ל דרוש ה מ&quot;ב
דרוש עי&quot;מ. דע כי ז&quot;א היה בעת העיבור בבחי&#x27; נה&quot;י לבד כי פחות מזה אינו נקרא פרצוף 
כי אם הוא ספירה א&#x27; אינו נקרא פרצוף ואם הם ב&#x27; ספירות א&quot;א כי צריכין ג&#x27; קוין ימין 
ושמאל ואמצע המכריע וע&quot;כ יש בו ג&quot;ס אשר ארכן אינם רק גובה ספירה א&#x27; אלא שברוחב יש 
בו ג&quot;ס והוא כי ג&quot;פ של הנצח הם משמשין לו אז בבחי&#x27; חח&quot;ן קו ימין וג&quot;פ של הוד היה לו 
אז בבחי&#x27; בג&quot;ה קו שמאלו וב&quot;פ דיסוד הוא דעת ות&quot;ת והעטרה היתה יסוד והרי נשלמו ג&#x27; 
קוין בג&quot;ס ובין שלשתן הם י&quot;ס דזמן העיבור וזה הקשר של ג&quot;ס אלו הוא התיקון שנעשה ע&quot;י 
העיבור ואלו הם עשיה שבז&quot;א פרצוף שלם ואינם רק נה&quot;י ואמנם היה לו בחי&#x27; ראש שהם 
שיעור ב&quot;ש ת&quot;ת של היניקה וענין זה מפורש בדרוש תפילין בענין טעם שהקטן פטור 
מתפילין. והנה המלכות והנוקבא של הפרצוף הזה היא שוה בשוה אליו אחר שהיא גדולה בסוד 
אב&quot;א כנודע ואלו הב&#x27; שוין בקומתן ונקרא יעקב ורחל. אח&quot;כ בזמן היניקה באים לו ג&#x27; 


אמצעית הנקרא חג&quot;ת והם אז בזמן יניקה מתפשטין ונכנסין בתוך הפרצוף (הב&#x27;) הא&#x27; 
ומתלבשין בתוכו ע&quot;ד הבינה המתפשטת תוך הז&quot;א כך אלו ויש בהם ג&quot;כ פרצוף שלם של י&quot;ס 
ע&quot;ד הנזכר בנה&quot;י כי ג&quot;פ דחסד הם ג&quot;ס חח&quot;ן ימנית וג&quot;פ גבורה בג&quot;ה שמאלית וג&quot;פ ת&quot;ת הם 
דת&quot;י קו האמצעי. ואמנם קומת הפרצוף הזה היא גדולה מקומת פרצוף הנה&quot;י והכתר של 
הפרצוף הא&#x27; מתחיל להלביש לזה הפרצוף הב&#x27; מן החזה שלו ולמטה ונשאר ב&quot;ש הת&quot;ת של 
הפרצוף זה מלובשים תוך כתר של פרצוף א&#x27; ונצח של פרצוף ב&#x27; שהוא פ&quot;ת של חסד הוא ארוך 
בכל קו ימיני דפרצוף א&#x27; וכעד&quot;ז בהוד ויסוד. נמצא כי ג&quot;פ תתאין דחג&quot;ת שהם נקרא בו 
בחי&#x27; נה&quot;י הם כשיעור קומת פרצוף הראשון וזה הפרצוף הב&#x27; הפנימי נקרא יניקה ונקרא 
בחי&#x27; ו&quot;ק כי הרי כל שיעור פרצוף א&#x27; הוא כשיעור נה&quot;י של זה הפרצוף ועודף עליו בחי&#x27; 
חג&quot;ת של כללות כל הז&quot;א בשלימותו כמ&quot;ש אבל בארך הפרצוף הב&#x27; בעצמו יש מגולה כל ו&quot;ס 


הראשונות וגם בפרצוף הזה הנקרא יניקה והוא יצירה דז&quot;א והוא חג&quot;ת דז&quot;א יש בו ראש א&#x27; 
והוא כנגד ב&quot;ש תחתונים של הדעת דגדלות כמ&quot;ש בע&quot;ה. וגם בפרצוף הב&#x27; הזה דיניקה יש 
נוקבא שוה בשוה בקומתו מתחלת מסוף השליש ראשון של הדעת דגדלות הנקרא לאה וזה פרצוף 
נקרא ישורון. והנה כאשר נעריך ב&#x27; פרצופים אלו של עיבור ויניקה זה תוך זה נמצא שעתה 
נגדל קומת ז&quot;א כפל מבראשונה בבחי&#x27; היותן שניהן פרצוף א&#x27; (מלובשים זה תוך זה) ע&quot;ד 
שנתבאר בב&#x27; פרצופי בינה ותבונה הנעשין פרצוף א&#x27; לבד וכן הוא ממש כאן נמצא כי לא 
נשתנה פרצוף עשייה דז&quot;א כלל ממה שהיה בראשונה אלא שעתה נכנס בו פרצוף זה הב&#x27; בתוכו 
שהוא יותר גדול ממנו וכללות שניהם הוא פרצוף גדול. אח&quot;כ בזמן הגדלות באים לו ג&quot;ס 
חב&quot;ד ואלו הם ג&quot;כ י&quot;ס שלימות כי החכמה יש לה ג&quot;פ והוא בבחי&#x27; חח&quot;ן קו ימין וכן ב&#x27; 
קוין הנ&quot;ל ואלו נקרא מוחין דגדלות ופרצוף הב&#x27; הוא מתחיל להלבישו מהחזה של זה הפרצוף 


הג&#x27; המתלבש בתוכו והנה&quot;י של זה הפרצוף הג&#x27; גם הוא גדול ככל קומת זה הפרצוף הב&#x27; כולו 
והרי עתה נמצא שהם ג&#x27; פרצופים כ&quot;א כלול מי&quot;ס והם זה תוך זה ואינם שוין כי הפרצוף 
הקטן והחיצון שבכולם הוא מתחיל מהחזה של זה הפרצוף הב&#x27; האמצעי עד סופו ובערך הפרצוף 
הג&#x27; הפנימי והגבוה מכולן הוא מתחיל מסוף שליש אמצעי של יסוד שבו. ופרצוף הב&#x27; האמצעי 
מתחיל להלביש פרצוף הג&#x27; הפנימי והגבוה מכולם מהחזה שלו ועד סופו. נצא כי כל המגולה 
מן הפרצוף הפנימי למעלה נקרא ראש שהם חב&quot;ד של ז&quot;א הכולל וכל המגולה מן הפרצוף 
האמצעי למעלה נקרא חג&quot;ת דז&quot;א הכולל וכל המגולה מפרצוף א&#x27; החיצון שכולו מגולה נקרא 
נה&quot;י דז&quot;א הכולל. ואלו ג&#x27; נקרא בי&quot;ע דז&quot;א וכללות ג&#x27; פרצופים אלו זה תוך זה נקרא ז&quot;א 
וגם לזה הפרצוף הפנימי מכולם יש נוקבא א&#x27; אב&quot;א שוה בשוה עמו והזווג שלהם אינו אלא 
נשיקין כי אין בהם מגולה רק ג&quot;ר וכשהם רוצין להזדווג בבחי&#x27; יסוד שלהם אינו אלא ע&quot;י 


זווג יסוד התחתון שבכולם דבחינת עיבור ע&quot;ד שנתבאר בפרצוף בינה ותבונה כשנכללין יחד: 

 
שער ל דרוש ו מ&quot;ב
אח&quot;כ יש בחי&#x27; ד&#x27; והוא פרצוף ד&#x27; והוא חכמה (כתר) דז&quot;א והוא גדול מכולם ופרצוף הפנימי 
הג&#x27; הגבוה מלביש לזה מן הת&quot;ת שלו ולמטה ע&quot;ד האחרים והרי הם ד&#x27; פרצופים כל א&#x27; כלול 
מי&quot;ס והם אבי&quot;ע וכולם ביחד נק&#x27; ז&quot;א ובכל פרצוף מהם יש בו זכר ונקבה שוים בקומתן 
מחוברים יחד ועליהן מלובש פרצוף א&#x27; כלול מזו&quot;ן. נמצא כי ע&quot;ד שביארנו בכללות האצילות 
כולו שיש א&quot;א ואו&quot;א וזו&quot;ן וכל א&#x27; כלול מי&quot;ס אלא שזה מתלבש תוך זה ונשאר קצתו עליון 
חגולה בכל פרצוף ופרצוף ולכן בא&quot;א אע&quot;פ שיש בו י&quot;ס אין אנו מונין בו רק הכתר שבו כי 
הוא המגולה שבו וכעד&quot;ז בכל השאר כן הענין בכל פרצוף ופרצוף מכל הה&#x27; פרצופים כ&quot;א 
נחלק לה&#x27; פרצופים זה תוך זה והבן מאד וכל פרצוף כלול מג&quot;ס ברוחב נה&quot;י חג&quot;ת חב&quot;ד 
וכו&#x27; והכתר אע&quot;פ שהוא ספירה אחד בה כלול כל הד&#x27; מוחין דחב&quot;ד כנודע ובתוך כל פרצוף 


דאבי&quot;ע דז&quot;א מתלבש בו פרצוף א&#x27; דבינה כי גם יש בה אבי&quot;ע והעשייה דבינה הנה&quot;י שלה הם 
גדולים ככל קומת ז&quot;א דעשייה ומתלבש בכל קומת הנה&quot;י והיצירה דבינה והוא נה&quot;י דחג&quot;ת 
שלה מתלבשת בפרצוף ב&#x27; שהם חג&quot;ת דז&quot;א וכעד&quot;ז כולם ובזה תמצא כי כל ג&quot;ס שבכל פרטי 
האצילות הם פרצוף א&#x27; גמור בכ&quot;מ שיהיה וכן עולה מג&#x27; לג&#x27; עד א&quot;ס ועי&quot;כ הם כלולים מי&quot;ס 
כי הנה&quot;י מתלבשין בתוכן סוף חג&quot;ת וסוף (וסופי סופי) החב&quot;ד וכעד&quot;ז כולם. ובזה תבין 
היטב מפורש איך גדל ז&quot;א מעט מעט ואינו משתנה כלל רק שנכנסין בו פרצופים זה תוך זה 
ועי&quot;כ נראה כאלו גדל כללות ז&quot;א. אך בפרטות כל פרצוף ופרצוף שבו אינו משתנה מכמו 
שהיה וא&quot;כ נמצא כי המקום שהיה ראש פרצוף העשייה שם הוא עתה יסוד דגדלות ומה שהי&#x27; 
מקום ראש היניקה הוא עתה תחת הגרון דכללות דגדלות נמצא שהגרון הוא בחי&#x27; ראש היניקה 
מבחוץ ולכן יש סביבותיו שערות ויש לו גרון דגדלות בפנים וכן ראש העיבור הוא עתה 


במקום יסוד דגדלות שבתוך ת&quot;ת דיניקה שבתוך הראש דעיבור והוא מ&quot;ש כי בכניסת המוחין 
דגדלות נדחין מוחין דקטנות לגמרי לגרן והבן זה היטב והם חיצוניות כי הם שמות אלהים. 
ובזה תבין כמה מיני פרצופים יש ברחל או עד החזה או עד הדעת או עד הכתר והם פרצופים 
גמורים זה תוך זה וכולם רחל בהכללם בפרצוף א&#x27; וכל פרצוף מתחיל מהחזה שבפרצוף הפנימי 
אליו בין בפרטות בין בכללות כי כל כתר שבכל פרצוף דז&quot;א הוא בחי&#x27; ת&quot;ת שבבינה כי נה&quot;י 
דנה&quot;י דבינה הם הנקרא עשייה דבינה חציה לבד מן החזה ולמטה והוא נקרא צ&#x27; דצלם והוא 
בכל פרצוף דז&quot;א הנקרא נה&quot;י דכללות דז&quot;א וחצי עליון נשארה עליו בסוד מקיף כתר ול&quot;ם 
דצלם כנודע וכל קומת נה&quot;י דעשייה שהוא נה&quot;י דנה&quot;י דבינה הוא גבוה כשיעור עשייה דז&quot;א 
ומתלבשת בו וכל יצירה דבינה שהיא נה&quot;י דחג&quot;ת דבינה הוא גבוה ככל יצירה דזעיר אנפין 
ומתלבשת בו הבריאה דבינה שהוא נה&quot;י דחב&quot;ד (דבינה הוא גבוה ככל בריאה דז&quot;א ומלבשת 


אותה ובריאה) דבינה הוא מן החזה שלה ולמטה הוא תוך הגדלות דז&quot;א כולו וחצי העליון 
דבינה עצמה הוא כתר ול&quot;ם דצל&quot;ם דגדלות דז&quot;א נשאר על ראש ז&quot;א דגדלות וכשמתלבשין כל 
ה&#x27; פרצופין דז&quot;א זה תוך זה אז הוא נשלם לגמרי פרצוף גמור כלול מכולם ע&quot;ד האצילות 
כולו בכללו שהוא פרצוף א&#x27; כולל ה&#x27; פרצופים והבן זה מאד איך הכלל והפרט שוין לגמרי. 
גם שכל ה&#x27; פרצופי רחל המתלבשין זה תוך זה נקרא רחל פרצוף שלם שוה אל הז&quot;א ב&#x27; מלכים 
משתמשין בכתר א&#x27; אמנם כל זכר ונקבה שבכל פרצוף ופרצוף שבזו&quot;ן הם שוין יחד אלא 
שהנוקבא תחלתה נקודה אחת ואח&quot;כ נגדלת יותר כשיעור ג&quot;ס נה&quot;י ואח&quot;כ ע&quot;י פרצוף הב&#x27; 
הפנימי דיניקה שלה הנכנס בה היא נגדלת עד הדעת וכעד&quot;ז ככל הנ&quot;ל בז&quot;א: 
 


שער ל דרוש ז מ&quot;ב
מן דרוש כ&quot;א אזכרות של תפילין נראה כי בסוד העיבור וגם קודם עיבור ראשון לא היה בו 
אפי&#x27; י&#x27; ספירות שלימות דבחי&#x27; עשייה שבו שהם נה&quot;י וב&quot;ש ת&quot;ת שבו רק ו&quot;ק דעשיה שבו 
בלבד והיה הראש ההוא שלו אז מבחי&#x27; ו&quot;ק דעשיה ואפילו אותן הו&quot;ק היו ג&#x27; כלילין בג&#x27; 
ואחר כך הגדילו ובאו לו ג&quot;ר דעשיה שבו וכן היה ביניקה מתחלה באים ו&quot;ק דיצירה שבו 
הנקרא חג&quot;ת וב&quot;ש הדעת ואח&quot;כ הגדילו ובאו לו ג&quot;ר דיצירה שבו כי לעולם אין הז&quot;א מתחיל 
אלא בבחי&#x27; ו&quot;ק ולא יותר. וראיה לזה מק&quot;ש שהוא הגדלות דג&quot;ר דבריאה שבו ואז תחלה באים 
ו&quot;ק בזמן ק&quot;ש ואחר כך באים ג&quot;ר שלהם בעמידה. ובזה תבין ענין שאלה עמוקה מאד איך 
תחלה בעיבור היה מו&quot;ק וא&quot;כ מה הגדיל ביניקה ואין לומר שנתוסף בו התפשטות שמתחלה היה 
ג&#x27; כליל בג&#x27; שהרי גם קודם העיבור היה כך בלתי ג&#x27; גו ג&#x27; והנה בפעם אחרת מ&quot;כ שבעיבור 
היה ג&#x27; לבד דעשיה ולא ו&quot;ק אך הענין שהיו ו&quot;ק לבד של העשיה שבו והגדיל ונעשו בו ג&#x27; 


מוחין דעיבור ואז נשלמו בו י&quot;ס דעשייה וכן ביניקה וכן בגדלות באופן כי לעולם בחי&#x27; 
המוחין שבו אפי&#x27; בעשייה הם אצלו בסוד תוספת כי שרששו מתחלה לא היה רק ו&quot;ק דעשייה 
נמצא כי בעשייה יש עשיה יצירה בריאה ולהות ז&quot;א בחי&#x27; ו&quot;ק בכ&quot;מ היה מוכרח שיהיה בו 
תחלה היצירה דעשיה ופחות מזה א&quot;א ע&quot;כ הוא לוקח לעולם כל ו&quot;ק ביחד והג&quot;ר ביחד בין 
בעשיה בין ביצירה בין בבריאה וכן ביצירה יש בי&quot;ע ולוקח תחלה עשיה ויצירה דיצירה 
ואחר כך בריאה דיצירה וכן בבריאה לוקח עשייה ויצירה דבריאה ביחד ואח&quot;כ ג&quot;ר שהם 
בריאה דבריאה ואחר שנשלם בכולם אז כל בחי&#x27; עשייה נקרא עשייה לבד וגם נקרא נה&quot;י שבו 
וכל יצירה נקרא חג&quot;ת וכל בריאה נקרא חב&quot;ד וזהו כללות הענין. ועד&quot;ז ממש היה המלכות 
אלא שנחלקה באופן אחר כי כיון ששרשה הוא ספירה עשירית לכן תחלה לוקחת המלכות דעשייה 
לבד ואח&quot;כ ביחד כל ט&quot;ס העליונים דעשייה בפעם אחרת בסוד תוספת וכן ביצירה שבה וכן 


בבריאה שבה וז&quot;ס שז&quot;א נקרא ו&#x27; נקודות והיא נקרא נקודה קטנה א&#x27; ולא אמרו שהוא ו&quot;ס 
והיא ספירה א&#x27; כי הספירה דעשייה הם קטנות בתכלית ונקרא נקודה בערך הספירה כי אינה 
נקרא ספירה רק בהיותה כלולה מכל אבי&quot;ע ובהיותם בחי&#x27; עשייה לבד נקרא נקודה. והבן זה 
מאד מאד ענין נקודה בכ&quot;מ מה ענינה שהיא עשייה של הבחי&#x27; ההוא אך לשון ספירה הוא 
בהיותה שלימה בכל חלקי אבי&quot;ע שבה והבן היטב ג&#x27; חלוקות אלו נקודה וספירה ופרצוף כי 
נקודה היא עשייה שבספירה וספירה הוא בחי&#x27; הספירה שלימה מאבי&quot;ע שבה ופרצוף הוא קשר 
י&quot;ס וכל ספירה מהם שלימה מאבי&quot;ע וזכור מאד מאד כלל זה. גם דע כי כל בחי&#x27; אלו הם 
בסוד אור דאחור וכנגדן יש אורות דפב&quot;פ וזהו ענין כ&quot;א אזכרות דתפילין כי הז&quot;א היה בו 
אז בעיבור א&#x27; ז&quot;ת דנצח ז&quot;א וז&quot;ת דהוד ז&quot;א וז&quot;ת דיסוד ז&quot;א וכל אלו בחי&#x27; עשייה והם 
כ&quot;א אזכרות ואלו לא נסתלקו מז&quot;א אח&quot;כ אלא אדרבה נתוסף בו יותר ומתלבשת יצירה תוך 


עשייה ובריאה תוך יצירה והכל יחד נקרא ז&quot;א וע&quot;כ הוא מוכרח שכל הבחי&#x27; יהיו רשומין 
בתפילין שהם כ&quot;א אזכרות דבחי&#x27; מקיפין דמוחין דז&quot;א דעיבור ונתוספו בו אח&quot;כ ג&quot;ר דנצח 
וג&quot;ר דהוד וג&quot;ר דיסוד והמקיפים שלהם שהם ב&quot;ש דת&quot;ת כתר דג&quot;ת ואח&quot;כ ביניקה נכנסו בו 
ז&quot;ת של חסד וז&quot;ת של גבורה וז&quot;ת דת&quot;ת אח&quot;כ נתוספו בו המוחין שהם ג&quot;ר דחג&quot;ת ואח&quot;כ 
המקיפים שלהם שהם ב&quot;ש הדעת כתר דג&#x27; אמצעית וכן במגדלות בסוד הבריאה ז&quot;ת דחכמה וז&quot;ת 
דבינה וז&quot;ת דדעת בק&quot;ש ואח&quot;כ ג&quot;ר דחב&quot;ד בעמידה ואח&quot;כ המקיפים שהם כתר של ג&quot;ר וזהו 
הכתר של ג&quot;ר הוא הנקרא כתר אמיתי דז&quot;א ונקרא כתר דכללות כל הז&quot;א ואינו כתר דפרטות: 
 


שער לא פרק א מ&quot;ת
שער פרצופי זו&quot;ן ויתחלק לה&#x27; פרקים: 
ועתה צריך לבאר ענין זו&quot;ן מי הם ואחר כך נבאר בחי&#x27; עיבור ב&#x27; שלהם לצורך המוחין 
דגדלות גם יתבאר ענין ד&#x27; בחי&#x27; שמצינו והם ישראל ויעקב רחל ולאה מה ענינם. הנה נודע 
כי ישראל ויעקב הם בחי&#x27; ז&quot;א ורחל ולאה הם בחי&#x27; הנקבות שלהם אבל בהכרח הוא שהם בחי&#x27; 
חלוקות זה מזה והענין הוא כי הנה ז&quot;א הנזכר בזוהר בכל חיבורינו הוא הנקרא ישראל 
והוא בחי&#x27; ו&quot;ס של כללות י&quot;ס דאצילות שהם מחסד עד יסוד כנודע ונוקבא דז&quot;א היא המלכות 
העשירית שבי&quot;ס דכללות עולם אצילות כולו ג&quot;כ והיא הנקרא רחל כי לכן נקרא רחל עקרת 
הבית כנודע באופן כי זו&quot;ן הם הנקרא ישראל ורחל. ואמנם יעקב ולאה הם הבחי&#x27; של המלכים 
והכלים של או&quot;א מבחי&#x27; אחוריים שלהם שנפלו במקום נוקבא דז&quot;א דרחל דאצילות ונשארו שם 
ולא למטה בבריאה, ולמטה בע&quot;ה נבאר כי אע&quot;פ שז&quot;א הוא פרצוף אחד שלם ונקרא ישראל עכ&quot;ז 
גם הוא נחלק לב&#x27; בחי&#x27; כי עד החזה נקרא ישראל ומשם ולמטה עד רגליו נקרא ישורן וכמ&quot;ש 


ויהי בישורן מלך וב&#x27; בחי&#x27; אלו שהם ישראל וישורן הם נקרא ז&quot;א ולמטה יתבאר בע&quot;ה. 
ונתחיל לבאר ענין זו&quot;ן שהם ישראל ורחל ואחר כך נבאר יעקב ולאה ובתחלה צריך שנבאר 
ענין ז&quot;א ענין המוחין הבאים לו בעיבור הב&#x27; שהם בחי&#x27; ג&quot;ר שבו. הנה בעיבור הב&#x27; של 
הז&quot;א שלצורך המוחין שלו נזדווגו או&quot;א ואבא הוליד מן מוח שלו טפה דדכורא והם כללות 
חו&quot;ב וה&quot;ח וה&quot;ג מבחי&#x27; הדעת שלו גם אמא נתנה בחי&#x27; טפת מ&quot;נ שלה והם חו&quot;ב וה&quot;ח וה&quot;ג 
שהם הדעת שלה כנודע ואחר היותן בסוד העיבור ילדה אותם התבונה בסוד לידה ויצאו דרך 
היסוד שלה וכבר נת&quot;ל כי אלו המוחין של ז&quot;א הנ&quot;ל נתלבשו תחלה בתוך נה&quot;י של התבונה 
ואח&quot;כ נתלבשו כולם יחד ונתפשטו תוך ז&quot;א. וזה ענינו כי נתבאר באדרא האזינו דרצ&quot;ה 
דאבא טמיר וגניז יתיר מאמא וע&quot;כ גם הנה&quot;י דאבא נתלבשו תוך נה&quot;י דתבונה באופן זה כי 
מוח של חכמה דז&quot;א שנמשך מן אבא נתלבש בנצח של אבא ומוח של בינה דז&quot;א שנמשך מן אבא 


נתלבש תוך הוד של אבא והמוח של הדעת דזעיר אנפין שנמשך לו מדעת דאבא והוא כלול מן 
ה&quot;ח מבחינת מוח חכמה דאבא וה&quot;ג ממוח בינה דאבא. והנה דעת הזה הוא שנתלבש תוך יסוד 
דאבא וכעד&quot;ז נתלבשו ג&#x27; מוחין שנמשכו לז&quot;א מצד אמא שהם חב&quot;ד דאמא ונתלבשו בנה&quot;י דאמא 
ואחר כל התלבשות זה שנתלבשו בנה&quot;י דאבא אחר היות בתוכם המוחין דמצד אבא נתלבשו נה&quot;י 
דאבא תוך נה&quot;י דאמא ונמצא א&quot;כ כי חב&quot;ד דז&quot;א דמצד אבא יש עליהם ב&#x27; כסוים וב&#x27; מסכים 
שהם הכלים דנה&quot;י דאבא וכלים דנה&quot;י דאמא. אבל חב&quot;ד דז&quot;א דמצד אמא אין עליהם רק כסוי 
ומסך א&#x27; בלבד שהם כלים דנה&quot;י דאמא נמצא חכמה דז&quot;א דמצד אבא וחכמה דמצד אמא שניהן 
בצד ימין בראש ז&quot;א מכוונים זה תוך זה ובינה דז&quot;א דמצד או&quot;א שניהם בצד שמאל בראש ז&quot;א 
מכוונים זה תוך זה וב&#x27; דעות דז&quot;א דמצד או&quot;א ג&quot;כ מכוונים זה תוך זה. והנה מוח דעת של 
ז&quot;א דמצד אבא הוא המכריע הב&#x27; הכרעות א&#x27; בין חו&quot;ב שמצד אבא וא&#x27; בין חו&quot;ב שמצד אמא אף 


על פי שהוא נתון תוך כלי יסוד אבא והם נתונים תוך ב&#x27; כלים דנ&quot;ה דאמא כנ&quot;ל וא&quot;כ נמצא 
שיש בדעת הזה ד&#x27; בחי&#x27; כלולו&#x27; בו בחי&#x27; חו&quot;ב שלקח מצד חו&quot;ב דמצד אבא ובחי&#x27; חו&quot;ב שלוקח 
מצד חו&quot;ב דמצד אמא, ואלו הד&#x27; נעשין בחי&#x27; ד&#x27; מוחין וארבעתן נקרא דעת והם בחי&#x27; חו&quot;ב 
ששלוקח מצד אבא נעשה בדעת הזה חו&quot;ב שבו ובחי&#x27; חו&quot;ב שלקח מצד אמא נעשה בדעת הזה חו&quot;ג 
בערך חו&quot;ב שבו שמצד אבא. נמצא כי הדעת הזה דז&quot;א שביסוד אבא יש בו כללות ד&#x27; מוחין 
והם חו&quot;ב חו&quot;ג וכולם הם ג&#x27; מוחין כנודע כי ה&quot;ח וה&quot;ג שניהן נקרא דעת א&#x27; א&quot;כ יש בו ג&#x27; 
מוחין חב&quot;ד בפרטות ושלשתן נקרא דעת דרך כלל וזה סוד אל דעות ה&#x27; כי הזעיר אנפין יש 
בו ב&#x27; דעות א&#x27; מיסוד דאבא וא&#x27; מיסוד אמא והרי נתבאר ענין המוחין בעצמן: 
 


</div>
