# פירוש הראבד לספר יצירה — פרק ב משנה ו

[קריאה בקורא](/reader/kabala-b34e2671e842/1/14/)

<div lang="he" dir="rtl">

פרק ב משנה ו 
מ&quot;ו ובאלו שמותיו [יצר מתהו] ממש. פירוש לממשות של היצירה כי הלביש צורה לדבר תהו:
ועשה אינו ישנו. ואצילות הנמשך מאין שאין לו צורה ודמיון והשכל אלא כל חכמות הבריות 
נאספו מלידע מהו. הנה ע&quot;י אלו ההויו&quot;ת הוציאו מאין ליש כל הנמצאות:
וחצב עמודים גדולים. והוא שנאמר בהם חצבה עמודיה שבעה והם הנזכרים בפסוק לך ה&#x27; 
הגדולה וגו&#x27; וקראם גדולים להיות ראשיתם גדולה:
מאויר שאינו נתפס. פירוש מרוח אלהים (בינה) חיים (חכמה) יש בהם שש מאות ועשרים 
עמודי אור וכל עמוד ועמוד הוא עמוד ויסוד לעולם שנאמר וצדיק יסוד עולם. וגם נתן בהם 
כח להיות כל אחד מהם צופה ומסתכל בחכמה העליונה ההויו&quot;ת:
וממיר. האותיות כ&quot;ב אותיות עד רל&quot;א שערים לכל מין ומין וע&quot;י כך עושה בתחלה בשם לפי 
שכל פעולות העליונות נפעלו בו&#x27; קצוות מגדולה ולמטה. והעטרת שהיא שם ה&#x27; ר&quot;ל של תפארת 
והיא שם אחד היא פועלת כל מעשה וחדוש ע&quot;י אותיות הללו:


וסימן לדבר. יחוד ה&#x27; כי הנה כ&quot;ב חפצים והם יו&quot;ד אצבעות ידים ויו&quot;ד אצבעות רגלים ושם 
יד ושם רגל הרי כ&quot;ב בגוף אחד. אע&quot;פ שהידים מתפצלים אחת לימין ואחת לשמאל וכן הרגלים 
אחת לימין ואחת לשמאל מ&quot;מ הם נובעים מגוף אחד, כן בעולם וכן בשנה. וכן בשם ית&#x27; שכל 
כחותיו מתאצלים מאחדות הפשוטה ית&#x27;. וי&quot;מ כ&quot;ב חפצים בגוף אחד הם כ&quot;ב אותיות אשר 
נחצבו בכדור אחד שהם היו&quot;ד:
 


פרק ג משנה א 
מ&quot;א והנה הזכיר בפרק ראשון נתיבות ואותיות וספירות, ובפרק שני הזכיר אמות ואותיות 
וגלגולם ולא רצה להזכיר בהם ערך לפי שבב&#x27; פרקים שקדמו מדבר בכ&quot;ע וחכמה ובינה לפיכך 
הסתיר ערכם בסוד עולם ובסוד שנה ונפש. אבל בזה הפרק שהוא רומז חסדי ה&#x27; התחיל לדבר 
בערכם אל עולם שנה ונפש ואמר כערך שיש לעולם העליון מקור לאמ&quot;ש שממנו מתפשטים אמ&quot;ש 
שבעולם ההוא כן יש בעולם החסד אמ&quot;ש שיסוד כף זכות וכף חובה ולשון חק מכריע בינתיים 
והם כללי ספרים והם שלשה ספרים שנפתחים בר&quot;ה אחד של צדיקים גמורים והם בכף זכות 
ואחד של רשעים והם בכף חובה ואחד של בינונים והם בלשון חק מכריע בינתים. וצא&quot;ל כי 
צורת הנשמה המחוברת מאותיות הקדש בסדרי המצות אלו יעשה אותם האדם וחי בהם ממש כי 
יתלוו אליו החיים והשלום על נשמתו בעליונים וממנו יגיע אל אדם הגופני חיים וחסד 
ויתחזק כל אבר ואבר מאיברי הנשמה בכח רוח אלהים חיים, ואם יעבור אדם על המצות אזי 


ישתנו סדרי האותיות אשר בנשמתו ויכתבו לעבירה אשר עשה שנאמר ותהי עונותם (חקוקים) 
על עצמותם. והנה הוא בכף חובה וה&#x27; בעל החסד והרחמים והחיים סר מעליו והאבר ההוא אם 
הנשמה תלויה בו מיד מת או נכרת ואם הוא אבר שאין הנשמה תלויה בו הרי הוא האבר חולה 
או נפסד בסוד והפקדתי עליכם בהלה את השחפת ואת הקדחת. ולא כמאמר הרופאים שאחת 
מלחותיו גוברת עליו כי דורשי ה&#x27; לא יפעל בהם טבע רק ה&#x27; עליהם יחיו, ואם לא סר מר 
המות:
ולשון חוק מכריע בינתים. פירוש בינה ותפארת במקבלי מצות כשם שיש כף זכות וכף חובה 
במשפטיו המגיעים אלינו כך יש כף זכות וכף חובה בשרי מרום שנאמר יפקוד ה&#x27; על צבא 
המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה, ונאער והוא מהשנא עידניא וזמניא מהעדא מלכין 
וגו&#x27;:
 


פרק ג משנה ב 
מ&quot;ב שלש אמות אמ&quot;ש סוד גדול מופלא ומכוסה. פירוש כשנבא לחקור איך נאצלו שני הפכים 
כמו אש ומים מכח פשוט נמצא שהדעות נלאו מהשיג סבה זו. ולפיכך קראו סוד פירוש דבר 
נעלם:
גדול מגדולה ומופלא מגבורה ומכוסה מבינה. פירוש אפילו ג&quot;ג ובינה נעלם מהם אמתת סבת 
ההפכים איך היו בכ&quot;ע באחדות השוה:
וחתום בשש טבעות. פירוש שש טבעות הם ששה קצוות שנחתמו בששה שמות אלו הן יה&quot;ו יו&quot;ה 
הי&quot;ו הו&quot;י וי&quot;ה וה&quot;י כמו שפי&#x27; בפ&quot;א ושש הויות אלו הן מקורות לששה סדרים של אמ&quot;ש 
אש&quot;ם מש&quot;א מא&quot;ש שא&quot;מ שמ&quot;א ונקראו טבעות כי בטבעת המלך נחתם ונגמר ונתכסה ונעלם מה 
שרצה להעלימו ונשלם מה שרצה להשלימו. ולפי שכל (אלו) הטבעות אשר בכל בעלי הטבע מאשר 
במציאות כולם מוטבעים בטבעות הללו על כן נקראו ג&quot;כ טבעות, והנה יו&quot;ד מן יה&quot;ו כנגד 
א&#x27; מאמ&quot;ש והוא שרש לאויר כד&quot;א רוח אלהים בחכמה כמו ששנינו אחת רוח אלהים חיים וה&#x27; 
מן יה&quot;ו כנגד מ&quot;ם מאמ&quot;ש והוא מים מרוח, וא&quot;ו מן יה&quot;ו כנגד שי&quot;ן מאמ&quot;ש והוא כנגד אש 


ממים. ודע כי מאמ&quot;ש ולמטה מתחלקין הנפעלין מהם לסוד זכר ונקבה אבל באמ&quot;ש אין ראוי 
להזכיר שם זכר ונקבה. והנה סוד יו&quot;ד עם ה&quot;ו אין ראוי לומר בהם זכר ונקבה אע&quot;פ שהם 
כח לאמ&quot;ש:
יסודן אויר מים אש. כי בחקיקת הא&#x27; נתהוה אויר בעולם ובשנה ובנפש. ובחקיקת המ&quot;ם 
ובחציבותו בסלע יצא לו מעין מים חיים הרי רוח אלהים חיים מרחפת על פני המים. 
ובחקיקת השי&quot;ן יצא אש ממים שנאמר מים תבעה אש:
ומהם נולדו אבות כשם ששם יה&quot;ו סבה לשלש הויות אותיות אמ&quot;ש כן שלש אמות סבה לכל אויר 
מים אש אשר במציאות מלמטה מהן. אמנם כל מה שבתורת הספירות נקרא אמות ומה שלמטה מהן 
נקראו אבות כדאמרו רז&quot;ל האבות הן הן המרכבה וכשם שאמ&quot;ש הן יסוד לכל הספירות שנמצאו 
מהן כן האבות הם סבות ויסודות לכל הנמצאים מהם. הנה ג&#x27; אבות במשנה ב&#x27; יתפרש בעולם 
כי יסודם נעלם. ובאמרו זכר ונקבה מתפרש בנפש, ובאמרו שמהם נברא הכל מתפרש בשנה:
 


פרק ג משנה ג 
מ&quot;ג ג&#x27; אמות אמ&quot;ש בעולם אויר מים אש. שמים נבראו מאש וארץ נבראת ממים ואויר נברא 
מרוח מכריע בינתים. ק&quot;ק ממה שארז&quot;ל שמים אש ומים. ועוד ארז&quot;ל בב&quot;ר ובספר הבהיר מלמד 
שטפח הקב&quot;ה אש ומים ועשה מהם השמים. וי&quot;ל כי דברי רז&quot;ל הם ברקיעי התפארת שבודאי 
נבראו מאש וממים כי המים בימינו ואש בשמאלו. אמנם אמרו בכאן שמים נבראו מאש פירוש 
שמים שבגבורה. ומה שנאמר בתורה יהי רקיע בתוך המים הם רקיעים אשר בגדולה:
וארץ נבראת ממים. שנאמר יקוו המים מתחת השמים וגו&#x27; ונאמר כי לשלג יאמר הוא ארץ. 
ואויר נברא מרוח שנאמר כי הנה יוצר הרים ובורא רוח, והנה האויר מכריע בין האש ובין 
המים. וק&quot;ק אחר שאמ&quot;ש הן יסודות לשמים ולארץ ולרוח והן בעצמם מן הנחקקים בגלגל כי 
הן מאותיות כ&quot;ב והחקיקה בהכרח לאחר מציאות השמים אשר יקבלו החקיקה. וי&quot;ל כי עצם 
הרקיעיס הראשונים אשר קבלו החקיקות הם הם בעצמם הצורה והם סבות לאמ&quot;ש ומהם נמצאו כל 


שאר השמים והארץ והאויר וכל צבאם והבן זה. ואל זה הסוד רומז בהזכירו שש טבעות ומהם 
יצא אש רוח ומים והבן במשנה שלישית של זה הפרק:
 
פרק ג משנה ד 
מ&quot;ד שלש אמות אמ&quot;ש בשנה קור נברא ממים וחום מאש ורויה מרוח מכריע בינתים. קור וחום 
רויה מכריע בינתים קיץ וחורף ורויה מכריע ביניהם כי יש שני זמנים של רויה והם ימי 
ניסן וימי תשרי. והנה עיניך רואות שכשם שסבת קור וחום ורויה ר&quot;ל אלו ג&#x27; זמנים הם 
סבה להויה כן סבתם להפסד, וביאור זה כי תקופת טבת שהיא קרה ולחה בו יתלחלחו הזרעים. 
וכאשר יגיע תקופת ניסן ר&quot;ל זמן רויה אזי יצמחו הצמחים ויתמעט הקור מעט מעט עד זמן 
הרויה ומשם יתרבה החום מעט מעט וכח החום מושך לצמיחת הזרעים מן הנסתר אל הנגלה. 
ולפיכך בתקופת ניסן תדשא הארץ דשא עשב ויתמלאו האילנות אמנם לא יתבשלו תכלית בישולם 
עד הגיעם אל תכלית החום והוא זמן תקופת תמוז ואזי יתבשלו הפירות בתכלית הבישול עד 


שיהיו ראוים להאכל ולהתחלף באדם ואזי מתוך שעבר החום הגדול על הצמחים ישתנה מראיהם 
ויתיבשו ויחזרו להיות כגוון גחלת שנשרפה עד שחזר לאפר כירה ר&quot;ל קרה ויבשה והיא 
תקופת תשרי עד שתחזור אל תקופת טבת ויתלחלחו הזרעים וישובו עוד בגלגול חמשים שבועות 
ר&quot;ל כל השנה כן ג&quot;כ קור וח:ם ורויה, קור בגי&#x27; שא&quot;ה חום בגי&#x27; מי&quot;ד רויה בגי&#x27; ריי&quot;א 
הם ג&quot;כ סבה לכל הויה והפסד אשר מגיעים בעולמי השמיטות והיובל:
 


פרק ג משנה ה 
מ&quot;ה שלש אמות אמ&quot;ש חקקן. בכח החכמה הן באויר הן במים הן באש והמציא מהן יסודות ושרש 
בעולם ובשנה ובנפש. וכן חצבן בכח הבינה הן באויר הן במים הן באש והמציא מהן יסודות 
ושרש בעולם ובשנה ובנפש:
צרפן. פירוש חבר ההויו&quot;ת אשר נתיסדו באויר ומים ואש:
שקלן. האותיות שבהן מי יעלה בתחלה:
והמירן. זה שהיה סוף להיות ראש וזה שהיה ראש להיות סוף. וי&quot;מ צרפן בשם של יו&quot;ד ה&quot;א 
וא&quot;ו ה&quot;א כמו שרמזתי לעיל:
וצר בהם ג&#x27; אמות בעולם וג&#x27; אמות בשנה וג&#x27; אמות בנפש זכר ונקבה. פירוש כשם שיש זכר 
ונקבה בנפש כן יש סוד זכר ונקבה בשנה עד שתמצא שיחסו החוזים ו&#x27; מזלות לזכרים ו&#x27; 
מזלות לנקבות. ומזלות הזכרים אלו הן, טלה שור אריה מאזנים קשת דלי, ואלו הן הנקבות 
תאומים סרטן בתולה עקרב גדי דגים, ופירוש נקבות כי מכחם יולדו הנקבות בדומם וצומח 
וחי ומדבר, וכנגדם ו&#x27; הויו&quot;ת זכרים ו&#x27; הויו&quot;ת נקבות, וכן חלקו את ז&#x27; כוכבי לכת קצת 


לזכרים וקצת לנקבות, וכן היא השנה והזמן קצתו מורה ומוליד זכר וקצתו נקבות, וכן 
הרוחות קצתם זכרים וקצתם נקבות. וכן יתחלפו הזכרים לנקבות והנקבות לזכרים לפי ערך 
הד&#x27; רבעים שהן מקיפין בו ולפי היום והלילה. ומכאן נתבונן כי כל אלו הכחות כולם 
נשפעו לכוכבים ולמזלות וליום ולילה ולרבעים משם של ההויו&quot;ת ושם של מ&quot;ב כאשר רמזתי 
בו לעיל:
 


פרק ג משנה ה 
מ&quot;ה המליך אות אל&quot;ף. ר&quot;ל במה שעלה בתחלה בכח מלך (בינה) מלכי המלכים (עטרת):
וקשר לו כתר פי&#x27; קשר אות א&#x27; ברוח אלהים חיים הנקרא כ&quot;ע והגיע מכ&quot;ע רוח חיים באויר 
וע&quot;י כ&quot;ע יצא אויר העולם שממנו חיי כל העולם, ר&quot;ל חיות אשר בגלגלי המרכבה ובהויות 
אשר בהם:
ורויה בשנה. הוא רוח האויר האמצעי המתפשט מן י&quot;ב הויו&quot;ת כשהוא ממוצע שאינו לא קר 
ולא חם:
וגויה בנפש. פירוש גויה מלשון מן גו יגורשו, שפירושו מתוך וכן תרגום של תוך גו. וכל 
אותו רוח חיים אשר בנפש כל חי בעליונים ובתחתונים שרשו הוא מא&#x27; של אמ&quot;ש. וצא&quot;ל שאלו 
שלש מלות עולם שנה ונפש יתפרשו בדרך כלל. עולם על בינה ומה שלמעלה הימנה כי הוא 
עולם עליון. שנה על תפארת כי בה י&quot;ב הויו&quot;ת ובה יהיה קבוע חדשים וזמנים. ונפש על 
המלכות כי בידה נפש כל חי. ויתפרש ג&quot;כ על דרך הפרט, עולם על גלגלי המרכבה וארצות 
המרכבה ואוירם, ושנה על בינת יצורי המרכבה בחזרת וסיבובי המרכבות על ראשם וספירת 


זמן עלייתם וירידת ם וסבובם והשתנות אוירם יקרא שנה מלשון שינוי והתחלפות היצורים 
בהם לפי מערכות ההויו&quot;ת כי לכל הוי&quot;ה והוי&quot;ה טבע ידוע מאמ&quot;ש ומכל ל&quot;ב נתיבות ומכל 
נ&#x27; שערי בינה. ויתחלפו טבעיהם לפי מקומם או התקרבותם אל מי שמנגד לטבעם או לפי שם 
בן מ&quot;ב כאשר רמזתי לעיל. ולפי שכל הצורות מדומם וצומח וחי ומדבר כולם כלולים 
בהויו&quot;ת וכולם כלולים בעולם ובשנה ובנפש, לפיכך יאמר יצירה על הימים שנאמר ימים 
יוצרו ולא אחד בהם. ועל דרך זה כל מה שייוחס לעולם ייוחס לשנה ולנפש:
 


פרק ג משנה ז 
מ&quot;ז המליך אות מ&quot;ם. במה שהעלהו בתחלה בכח בינה:
וקשר לו כתר. פירוש קשר אות המ&quot;ם ברוח אלהים חיים הנקרא כ&quot;ע והגיע למ&quot;ם כח מכ&quot;ע:
וצר בו ארץ בעולם. פירוש בגלגל מפנימי נקרא ארץ מצד גבנינותו לעומת הגלגל שעליו. 
והנה ביאר כי גבנינות גלגלי המרכבות נוצרו ממים אע&quot;פ שקערירותן נבראו מאש כדאמר 
לקמן זה שארז&quot;ל שמים מאש ומים:
וקור בשנה. פירוש צר מכח המ&quot;ם טבע הקור בי&quot;ב הויו&quot;ת כאשר יעלו יתעורר מהם הקור מכח 
תפארת המ&quot;ם הבא מכ&quot;ע:
ופרי בטן בנפש. פירוש כח הזרע אשר בכל חי הוא מכח מים חיים שבתי, כן הקור איננו 
הקור אשר הוא חלק מגדר סבת המות שהוא קר ויבש ואשר בסבתו יעדרו חיי כל חי. אמנם 
הקור הזה הוא בסוד מים קרים על נפש עיפה. והסוד אותי עזבו מקור מים חיים, וזה הקור 
הוא במקום גשם נדבות ובמקום טל של תחיית המתים. ופי&#x27; פרי בטן נוהג בעליונים בסוד 
בנים אתם לה&#x27; אלהיכם:
 


פרק ג משנה ח 
מ&quot;ח המליך אות השי&quot;ן וקשר לו כתר. במה שהעלהו בתחלה בכח בינה וקשר אות השי&quot;ן ברוח 
אלהים חיים הנקרא כ&quot;ע והגיע לשי&quot;ן מכח כ&quot;ע כח:
וצר בו שמים בעולם. פירוש קערורית השמים מאש וכן ראוי כי מצד המים אשר מעל השמים 
יתפעל גבנונית השמים לקבל קור המים מהם ומן האש אשר בטבע קערורית השמים יתפעל יסוד 
האש. ועוד מן השי&quot;ן של אע&quot;:ז יתפעל חום המיוחד להיות בשנה. והם ג&quot;כ סבת המציאות 
והחום ההוא הוא סבת חיי החי. וכן מן החום של שי&quot;ן מאמ&quot;ש יתפעל ראש בנפש. ומלת ראש 
בנפש אינו ר&quot;ל המוח כי המוח קר ולח הוא. אמנם הוא כח החום החיוני השוכן בין שני 
קרומי המוח כי בחיותו יחיו כל האיברים ויבא בהם ההרגש והרצון. וצא&quot;ל שכל הנמצאות 
נמצאו זכר ונקבה לפי שכ&quot;ע ובת זוגו שהיא עטרת הם מקור לכל הנמצאים בהכרח יתפעל מסבת 
רוח הזכר זכר ומסבת רוח הנקבה נקבה. וכן מים יש מהם זכרים והם מים עליונים ותחתונים 
נקבות ועיין בב&quot;ר ובמסכת תענית. וכן האש יש ממנה זכר והיא אם עליונה ויש ממנה נקבה 


והיא אש שלמטה. וזהו סוד שפעמים אנו מוצאים אש בלשון המקרא זכר ופעמים בלשון נקבה, 
וכן רוח, וכן מים. וכן יש שמים זכרים ויש מהם נקבות, וכן בכוכבים ובמזלות. וכן יש 
ארץ נקבה ויש ארץ זכר, וכן יש רוח זכר ורוח נקבה. והרוחות הם ח&#x27; ופרטיהם י&quot;ב מיני 
רוחות, וכנגדם י&quot;ב רוח שבים. ואלו ח&#x27; אבות וד&#x27; תולדותיהן, רוח מזרחית א&#x27;, רוח 
מערבית כ&#x27;, רוח צפונית ג&#x27;, רוח דרומית ד&#x27;, מזרחית צפונית ה&#x27;, מזרחית דרומית ו&#x27;, 
מערבית צפונית ז&#x27;, מערבית דרומית ח&#x27;, מזרחית רומית מזרחית תחתית מערבית רומית 
מערבית תחתית דרומית רומית דרומית תחתית צפונית רומית צפונית תחתית, הסר מהן ד&#x27; 
תחתיות כי הם למות ובהם ירדו הספינות לתהום ישארו י&quot;ב רוחות והם מסודרות ע&quot;פ י&quot;ב 
מזלות. וכבר ידעת כי המזלות ו&#x27; זכרים ו&#x27; נקבות וה&quot;ה ברוחות, וכן יש שנה זכר ונקבה 
לפי הכוכבים והמזלות, וכן זכר בנפש ונקבה בנפש וכן בדומם ובצומח וחי ומדבר וכולם 


בשם יה&quot;ו בסוד אמ&quot;ש בחכמה ובתבונה ובדעת, והבן זה:
 
פרק ד משנה א 
מ&quot;א שבע כפולות בג&quot;ד כפר&quot;ת מתנהגות בשתי לשונות ב&quot;ב ג&quot;ג ד&quot;ד כ&quot;כ פ&quot;פ ר&quot;ר ת&quot;ת. רך 
וקשה גבור וחלש. דאהב&quot;ז כי הגיוני האותיות כאשר יתגלגלו בחשמ&quot;ל עד שיוצא בקול ורוח 
ודבור ברוח אלהים כאשר פירשתי, וכאשר יטו האותיות לצד הגבורה יתגבר הרוח בכלי של 
האות להדגישו בכח גבורת השם המניעו. ופעמים ירפה הרוח בקול דממה וירפה האות מהדגישו 
בכח חסדו המתנהגת בנחת עם כל היצורים כי רוח אלהים מרחפת על פני המים בנחת ולא ברעש 
ולא בהמיה. ורוח המנהג האותיות האלו מתחלק לימין ולשמאל לחסד ולגבורה לת&quot;ת ולנצח 
ולהוד וליסוד והמלכות בכללן, ויש לך לדעת כי כל משפטי העליונים ותחתונים הם כולם 
בסוד אלו ג&#x27; שמות והם אל אלהים הוי&quot;ה, כי אל מצד החסד פותח בזכות, אלהים מחייב, 
וידו&quot;ד מכריע, והלכה כדברי המכריע. אמנם בכל אחד מאלו יש בהם ז&#x27; כפולות ותמורות, 


ולפיכך מתנהגות בשתי לשונות לחיים ולמות לטוב ורע ודעת הוי&quot;ה אינה דעת שלישית כי 
אינה מוספת בעצמותה דבר מה שחינו בכלל אל אלהים. אמנם היא פוסקת הדין במקצת דבריו 
של אל ובמקצת דברי אלהים, לפיכך יקרא שלום ותמורתו מלחמה. ויש ממנו פנימיות והיא ה&#x27; 
איש מלחמה, ויש ממנו תמורה שנאמר מלחמה לה&#x27; בעמלק והבן זה. ובדברי רז&quot;ל אילו נאמר 
מלחמת ה&#x27; בעמלק הוה משמע שהשם נלחם בעמלק ועכשיו שנאמר מלחמה לה&#x27; מלמד שאין השם שלם 
ואין הכסא שלם שנאמר כי יד על כס יה עד שימחה זרעו של עמלק. רך מצד החסד, קשה מצד 
הגבורה, גבור מצד התפארת, חלש מצד העטרה כי החולשה בנקבות. שבע כפולות יסודן, חיים 
א&#x27;, ושלום ב&#x27;, וחכמה גד, ועושר דד, וחן וז&#x27;, וזרע ו&#x27;, וממשלה זד. הנה ענין החיים 
הוא נמשך ממקור החיים והוא חיי כל חי והוא חי העולמים, וממנו חיי הספירות וכל 
מיניהם, וממנו חיי הרקיעים וה,:מים והארץ עד שאפילו הארץ ההיא נקראת חיים והיא ארץ 


החיים, וממנו חיי הדומם והצומח והחי והמדבר והמלאך ומים חיים וכל אשר נשמת רוח חיים 
באפיו. ותמורתו המות וממנו שערי המות ושערי צלמות. ועל דבר החיים והמות נאמר עת 
לפרוץ ועת לבנות בענין השמטות וחדושם, ועת להרוג ועת לרפוא, כי ההריגה היא השחתת 
הכלי המקבל החיים, ולרפוא הוא תיקון הכלי המקבל החיים, וכל חיי כל חי נמשך מכח 
הבינה כי הוא אלהים חיים ומלך עולם. שלום ארז&quot;ל שמו של הקב&quot;ה שלום שנאמר ויקרא לו 
ה&#x27; שלום. והוא אחד מג&#x27; דברים שהעולם עומד עליהם על הדין ועל האמת ועל השלום. והשלום 
הוא המכריע בין מדת החסד ומדת הדין. ועת מלחמה שהשי&quot;ת משתמש בסוד ה&#x27; איש מלחמה כגון 
בים ובתמורות ויצא ה&#x27; ונלחם בגוים ההם. ועת שלום שהשם ית&#x27; משתמש בשלום שנאמר ישא 
פניו (עט&#x27;) אליך. וישם לך (ישראל) שלום (יסוד). ויש מלחמה פנימית ויש מלחמה נכרית 
שנאמר אני שלום וכי אדבר המה למלחמה, ועת לאהוב בתורת שלום ועת לשנוא בתמורות בתורת 


מלחמה. ודע כי האהבה היא מצד החסד והשלום, והשנאה מצד הדין והמלחמה, ושלום הוא יסוד 
עולם כי עליו העולם עומד כי השלום שהוא יסוד המכריע בין חסד ודין וימין ושמאל פנים 
ואחור. חכמה, שנאמר גם אויל מחריש חכם יחשב. וזס&quot;ה עת לחשות בסוד החכמה כי היא קול 
דממה דקה. ועת לדבר בסוד אולת כי קול כסיל ברוב דברים, ועת לתפור הקרעים בסוד 
החכמה, ועת לקרוע בסוד אולת כדארז&quot;ל איזהו שוטה זה המקרע כסותו, והתפירה שייך 
בבגדים. וכן בחלקי האדם המשתלחים, ועת לקרוע מצד האולת. עושר, עת כנוס אבנים והוא 
להכניס עושר ואבנים יקרות כד&quot;א בתוך אבני אש התהלכת, ומצפון זהב יאתה והוא העושר. 
עוני עת להשליך אבנים פירוש להשליך מחיתו, עת לבקש אחר העושר והמחיה, ועת לאבד כי 
העוני והעושר מצד הגבורה שנאמר מצפון זהב יאתה. חן, שנאמר עת לחבוק מצד החן של 
הזיווג, ועת לרחוק מחבק מצד הכיעור, עת לשמור מצד החן והתפארת שעל דבר הנשמר. ועת 


להשליך מצד הכיעור ובו סוד הגירושין. זרע, עת ללדת מצד החסד (נצח) שהוא גלגול 
הנפשות, ועת למות מצד השממה. ועת לטעת הנפשות כי האדם עץ השדה מצד נצח, ועת לעקור 
נטוע מארץ החיים מצד השממה. ממשלה, עת רקוד מצד הממשלה, ועת ספוד מצד עבדות, ועת 
לבכות מצד עבדות ועת לשחוק מצד הממשלה כמו שפירשנו לעיל. ועל שבע תמורות החיצונות 
נאמר שש הנה שנא ה&#x27; ושבע תועבת נפשו, עינים רמות לשון שקר וידים שופכות דם נקי לב 
חורש מחשבות און רגלים ממהרות לרוץ לרעה יפיח כזבים עד שקר ומשלח מדנים בין אחים. 
דע כי כשם שיש לשון אמת כך יש לשון שקר בתמורות לפיכך שארית ישראל לא יעשו עולה ולא 
ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית. ועינים רמות כנגד דוגמת חכמה וכ&quot;ע כי התכלת 
כוללת כל העינים והצבעים והוא פסול והוא צבע קלא אילן שמו. וידים שופכות תמורת יד 
ימין ושמאל הידים ידי עשו, ולב חורש מחשבות און תמורת גופו של יעקב, והוא עשו תמורת 


התפארת, ורגלים ממהרות לרוץ לרעה, אלו תמורת נצח והוד, יפיח כזבים עד שקר, תמורת 
יסוד שהוא עד אמת (תפארת) ומשלח מדנים בין אחים, תמורת שלום בין איש לאשתו. ואלו 
שמות התמורות, זרים, אכזרי, נכרי, אדם בליעל, איש און, זונה, הומיה, לץ, רשע, כסיל, 
פתי, חסר לב:
תמורת עושר עוני, דכתיב רש עושה כף רמיה ויד חרוצים תעשיר. בן חכם (יסוד) ישמח אב 
ובן כסיל תוגת אמו:
תמורת חכמה כסילות ואולת. בן מביש תמורת יסוד. תמורת ברכה חמס, חכם לב יקח מצות, 
פי&#x27; מן התפארת ואויל שהוא תמורת חכם שפתים ילבט, פי&#x27; יכשל ויתעוית. תמורת עושר עוני 
שנאמר הון עשיר קרית עוזו ומחתת דלים רישם. מאזני מרמה תועבת ה&#x27; ואבן שלימה רצונו. 
תמורת זדון קלון של צדיק וכבוד. חנף תמורת צדיק גומל נפשו איש חסד פי&#x27; שעתיד 
להתגלגל בדין בני חלוף בגבול הבא על הערוה שנאמר בה חסד הוא. תמורת אור חשך. אמנם 
כפרת העון יהיה בחסד ואמת ר&quot;ל באל ידו&quot;ד שנאמר בחסד ואמת יכופר עון וביראת ה&#x27; סור 


מרע:
שבע כפולות בג&quot;ד כפר&quot;ת בדבור ובתמורה. ידוע כי כל משפטי השם הם על ידי י&quot;ב הויו&quot;ת 
ושלש שמות כי בידם כל המשפטים בסוד אל אלהים ה&#x27;. ידוע הוא כי ששה מי&quot;ב הויו&quot;ת יהיו 
תמיד מלמעלה לארץ החיים וששה מלמטה. והנה הוי&quot;ה א&#x27; הממונה לחיים הז&#x27; להוי&quot;ה ההיא 
ממונה למות. והוי&quot;ה השניה הממונה על העושר הח&#x27; שהיא ז&#x27; לב&#x27; ממונה על האולת, הוי&quot;ה 
הד&#x27; הממונה על החן הז&#x27; לה שהיא היו&quot;ד היא ממונה על הכיעור. והחוזים הופכים אלו 
הבתים הד&#x27; על הכיעור והי&#x27; על החן, הה&#x27; הממונה על הזרע הז&#x27; ממונה על השממה, הוי&quot;ה 
הו&#x27; הממונה על הממשלה והז&#x27; לה ממונה על העבדות. והפילוסופים הופכים אלו שני בתים 
ואומרים כי הוי&quot;ה הי&#x27; לממשלה והו&#x27; לעבדות והי&quot;א לאוהבים ולחן. וכל דומם וצומח וחי 
ומדבר ויסודות וגלגלים ומלאכי מרום כולם מקבלים כחות מי&quot;ב הויו&quot;ת איש על מטהו ואיש 
על דגלו לצבאותם, וע&quot;י כן יש כח ודרך לנביאי ידו&quot;ד:
 


</div>
