פירוש הראבד לספר יצירה — קטע 2

דלתים לבל יצף התהום את כל העולם ערפ"ל בגימטריא רקי"ע ופירוש בגיחו מרחם יצא כי כאשר ימשכו המים לצאת מן התהום לשטוף העולם כמו שיצא הולד מן הרחם להוליד כן יצא. וי"מ כעין שיצא השמש על ההויות (השפע) מן הרחם שהיא תפארת ישראל אל העטרה כן יצאו כל ההויות והמים אשר בתהום להחריב את העולם, ובא ללמדך כי ההויות אשר בתהום יש בהם ג"כ עולם שנה ונפש וכן צומח חי מדבר. ואשבור עליו חקי ואשים בריח ודלתים, פי' כאשר הקפתי את התהום בענן וערפל שוב פסקתי עליו אורות ושמתיהו לפירורין ולרסיסים ולשברים עד שנתקשרו ונהיו קצתם חול הים וקצתם תכנתי לו וזמנתי לו נתיבות ודרכים להמשיך בהם שנאמר הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה, פירוש במים שהעזו ובקשו לשטוף את כל העולם. ורמז הנה בפסוק הגזרה שפסק על התהום וסוד המים הבוכים אשר נרמז סודם במעשה בראשית, ובב"ר רומז ג"כ על סודם בפסוק ויעש אלהים את הרקיע ובפסוק והארץ היתה תהו ובהו.

מיללת ומקוננת על שנתרחקה מקונה. ובבבא בתרא בפרק המוכר את הספינה. ובפסוק בכחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב וזה לשון התרגום ופסקית עלוהי גזירתי ושויתי פרידא היך נגרין ודשין. וי"מ ואשבור עליו חקי, פי' כשם שחקי לבלי גבול כן בדין היה להם להמשך עד אין תכלית וזהו שדרשו במס' חגיגה אני אל שדי אני אמרתי לעולמי די. והנה לפי זה מפרש מהות הגזרה באמרו ואומר עד פה תבא ולא תוסיף ופה ישית בגאון גליך, פירוש עד כאן תגיע ולא תוסיף וכאן תיבש בגאות והתנשאות גליך כשיגיעו עד המקום הזה יתיבשו ויחזרו להיות עפר מן האדמה ואלמלא כן היה התהום שוטף כל העולם. והנה פירש כאן סוד הפ"ה שיש לתהום אל היבשה וזהו שאמר השי"ת לאיוב איפה היית ביסדי ארץ ולכך תרגם המתרגם ואמרית עד כה תיתי ולא תוסיף וכה תשוי בגיותנותא גליך. המימיך צוית בקר ידעת השחר מקומו ארז"ל עתיד כל צדיק וצדיק לבראות שלש מאות ועשרה עולמות שנאמר להנחיל אוהבי י"ש חצי

מנין הכת"ר. והסוד המבואר הוא מה שנזכר בפרק היכלות רבתי בענין חט"ר ומטטרו"ן שר הפנים הנקרא אדני הקטן (עטרת) ובפרשת והיה עקב כי עיניכם הרואות את כל מעשה ה' הגדול אשר עשה מכלל שיש קטן. וע"ז נאמר בתורה השמר מפניו ושמע בקולו אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם ולא אמר כי לא אשא לפשעכם וארז"ל זה מטטרו"ן ששמו כשם רבו, והפילוסופים הודו שיש שכל פועל הפועל בגלגלים ויש שכל פועל הפועל ביסודות. ועוד ארז"ל עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש שנאמר והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלים, לפי שכל צדיק הכתוב לחיי עד בלתי נפסקים הוא שנתקיים ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום. והוא שנאמר עליהם עם המלך במלאכתו ישבו שם עם מלך מלכי המלכים ישבו נפשותיהן של צדיקים ובהם נמלך וברא העולם. ועיין בבראשית בפי' שפירשתי, זהו בכל שמטה מאותו החיים ומאותו יום אשר הוא כל ששת ימי

המעשה ר"ל מן הבינה ולמטה וממנו יברא העולם ויצוה להיות בקר בסוד ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור ויקרא אלהים לאור יום. זהו סוד המימיך צוית בקר פי' להיות בקר, ידעת השחר מקומו זה שמש ומגן ה' צבאות. דע אהובי כי את כל הגלגל של המרכבה בשס"ה יום ורביע יום מקיף שי"ב הויו"ת הן למספר י"ב מזלות וכשנחלק מספר שס"ה יום ורביע לי"ב הנה יגיע לכל הוי"ה ימים ל' שעות י' חלקים תק"מ וזה המהלך הוא למהלך השוה, אמנם יש לה מהלך יומי והיא מסבבת בו בכל כ"ד שעות את הגלגל. נמצאת אומר שבמהלך היומי מהלכת בכל שתי שעות הוי"ה אחד ששה הויו"ת ביום וששה הויו"ת בלילה נמצאת אומר שעם כל מעלה ומעלה מקפת כל ש"ס מעלות וסוד השס"ה ימים נרמזו בפסוק ה' שמעה ה' סלחה ה' הקשיבה. ולפיכך חלקו רז"ל כל יום ויום לד' חלקים כנגד ד' תקופות ואמרו י"ב שעות הוי היום ג' ראשונות הקב"ה (בינה) יושב ועוסק בתורה (תפארת) שניות יושב ודן את כל העולם כולו

כיון שרואה שנתחייב העולם כלייה עומד מכסא הדין (גבורה) ויושב על כסא רחמים (גדולה). שלישיות יושב וזן את כל העולם כולו מקרני ראמים ועד ביצי כנים. רביעיות יושב ושוחק עם הלויתן (יסוד), וי"א יושב ומלמד תינוקות של בית רבן (נפשות הקטנים) שנאמר את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדים, ובלילה מאי קא עביד אי בעית אימא כעין יומא. הנה ד' חלקים אלו כנגד ד' תקופות השנים. וידוע הוא כי השחר מאור השמש הוא נובע א"כ כל שחר ושחר משס"ה יום שבשנה יודע מתפארת טיבו ובכ"ע כנגד הויית כחו וכי אתה הודעת לכח השחר (חס"ד) מקומו בנגלה (בעט') ובנעלם. אמנם תרגם המתרגם ידעת השחר מקומו ידעת לקריצתא אתריה מלשון קורץ עין שפירושו תנועה. ומה שנראה לי כי כל הנשמות של הזכרים משתלחין מן התפארת אל העטרת בכל יום ויום הראויים לחיים לחיים ואשר למות למות ואשר לשלח לשלח ואשר לעלייה לעלייה ואשר לירידה לירידה

ואשר לכריתה לכריתה וכל זה ע"י שמש ומגן הוי"ה אלהים. ולכן נאמר לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה, פירוש לאחז בא"י ולהכרית הרשעים והתמורות ממנה לפיכך תרגומו ולמיחד בסטרי ארעא דישראל ויטלטלון חייביא מינה וביאור זה כשם שבעלייתה משלחת הנפשות לעולם כן בירידתה מחלפת הנפשות. ועל זה הסוד ארז"ל במדרש קהלת בפסוק דור הולך ודור בא כי ששים רבוא נולדים בכל יום וששים רבוא מתים בכל יום הנה מן ק"ף עד ש"ס הוא מחליף ומא' עד ק"ף הוא מחדש. והנה שש הויות מחיים ושש הויות ממיתים ושש הויות משמשים למלכות ושש הויות ע"פ הדין מכריתים את בעלי כריתות ובעת שיודחו מעל עטרת ישראל ר"ל אל התמורות אזי יתהפך כחומר טיט חותם תבניתם אשר לדומם לדומם ואשר לחי לחי ואשר לצומח לצומח ואשר למדבר למדבר ומתיצבים לעמוד בתוך מלבושם המזוהם והמטונף כד"א תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש. צא"ל כי השכלים הנפרדים מכת

המלאכים או מנפשות המתים וכיוצא בהן כשיתפשטו לרדת בעולם אזי מתוך ד' יסודות יקבלו כעין גוף לפי שעה עד שיראו פעמים לעומדים שם כעין אדם או משאר הבריות, ובאלו הצורות יתדמו לנביאים ולפעמים אפילו לשאר אנשים ואפילו לרשעים כאנשי סדום שראו המלאכים וכאשת מנוח ומנוח בעצמו וכנבואת אברהם ושרה ואכילת המלאכים באהליהם ועמדו עליהם וזהו סוד המלבוש. ולכן צריכין המכשפין ודורשים אל המתים קטרת ועשונים כדי לעשות האויר עד שיתנוצץ מתוכם הענינים המשתלחים באויר. ולכן יראו פעמים המתים בדמותם ובצלמם בהקיץ למקצת אנשים כמו רבינו הקדוש בשלחנו, וכן הדין בענין השלח לכל מין ומין ולכל הפרטים הנמצאים והמלבוש בירידה יקרא מלבוש מזוהם וזהו שתרגם מתהפכא כטינא חותמא דילהון ומתעתדין היך כסו זהים, והבן זה. וימנע מרשעים אורם וזרוע רמה תשבר. דע אהובי שכשם שהחמה הזאת מאירה לכל בשר כן שמש ומגן הוי"ה אלהים הוא אור לנשמות,

וכשם שעל ידי השמש הזאת יבדיל בעל הבשר בין הצורות כן באור השמש ומגן הוי"ה אלהים יבדילו הנשמות בין כל פרט ופרט שבכל עולם ועולם מי"ס, וכשם שהחשך מבדיל ומערב הצורות עד שלא יגיע הבדל ביניהם לכל בעל בשר כן בחושך שהוא תמורת האור לא יובדל בין הדברים. והחשך הזה איננו העדר האור לבד אבל הוא דבר מצוי שנאמר כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ואומר ורשעים בחשך ידמו, וע"כ נאמר בהבדל הוילון ההוא בין האור של נשמות הרשעים ובינם אזי הנשמות ההם כמבלי עינים כי עינים להם ולא יראו ודרך רשעים כאפילה לא ידעו במה יכשלו. והוא ארץ עיפתה כמו אופל צלמות ולא סדרים ותופע כמו אופל. ולפיכך זרוע (גבורה) רמה (תפארת) תשבר וזו היא מניעת האור וזהו סוד פירוק האיברים בי"ס ובגוף. פירוש המימיך צוית בקר וכי בששת ימי בראשית שהן הגדולה והגבורה והתפארת וכו' היית בי"ס כי כל צדיק וצדיק מתחדשים בנשמתו ימים כימי בראשית שנאמר

בהם לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת וכו' וצוית להיות בקר וערב שנאמר ויהי ערב ויהי בקר. ידעת השחר מקומו הידעת זריחת השמש (התפארת) על מעשה ידיך מקומו ר"ל באי זה מקום יזרח ובאי זה מקום ישקע בכל יום ויום לקבוע לזה תחומו ביום ולזה תחומו בלילה שנאמר ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה, לכן תרגם ואמר הביומי בראשית הוייתא ופקדת למהוי צפר ידעת קרון (זריחה) אן אתריה. לאחוז בכנפות הארץ. דע כי ארץ החיים יש לה כנפים אשר בהם תתנועע לימין ולשמאל לפנים ולאחור למעלה ולמטה והן שש כנפים שש כנפים לאחד כי השחר בצווי השי"ת אוחז בכנפים אשר לארץ. וינערו רשעים ממנה, ויטלטלו דורות רשעים ממנה להכרית מארץ החיים, תתהפך מדת הרחמים למדת הדין ומתוך הפוכם נהפך ג"כ חומר חותם תבניתם כסא הכבוד מפני אדם לאחד מבע"ח ולא נבראו בפועל אך עמדו גופותם בלא נשמה כמו כסות ריק בלא לובשו. ולכן תרגם למיחד בגדפי ארעא ואיטלטלו דרי

כו' רשיעיא מינה. תתהפך כחומר חותם איתהפכת איך טינא חותמא דילהון קמו גופיהון בלא נשמתא היאך כסו סריק. וימנע מרשעים אורם נתכסה מן התמורות ועובדיהם אורם של הצדיקים הוא האור הנברא ביום ראשון וגנזו הקב"ה לצדיקים לעתיד לבא כדאיתא בב"ר שנאמר ויבדל. וזרוע של הגבורים ברמה ובתמורות נשברה. וזהו שתרגם ויתכסי מחייביא נהוריהון דצדיקיא ואדרעא דגיבריא איתברית. הבאת עד נבכי ים. דע כי יש ים (עטר') שהוא מוכן לקבל כל הצורות כדרך שההיולי מוכן לקבל צורות כל הנמצאים כולם אמנם אין צורה קיימת מתמדת בים ההוא אלא בכל רגע ורגע פושט צורות ולובש צורות אחרות ולפי שאין לים ההוא צורה קיימת לכן נקרא נבכי ים פירוש מלשון נבוכים הם בארץ, וע"כ צוה רבי עקיבא לחביריו כשנכנסו עמו לפרד"ס כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים וכמעשה מרכבה דרב"א כי מאותו מקום נראים ליורדים למרכבה ואינו ראויים כאילו נראו גלים יורדים ועולים בו.

וכל מעשים דרבה בר בר חנה הנזכרים בפרק המוכר את הספינה כולם מדברים בים (עט') הזה. וכן גל אחד גבוה שלש מאות פרסה וסימנך שם מצפ"ץ כי הוא מפוצץ הרים ומשבר סלעים, וי"מ נבכי ים שהם מים בוכים הנזכרים במעשה בראשית ובבראשית רבה וסודו שבאו המים להחריב את העולם עד שגער בהם הקב"ה שנאמר מגערתך ינוסון מקול רעמך יחפזון, וי"מ נבכי ים הם גלגולי אותיות שבמי הים הגדול ר"ל מים עליונים ובהם עולם שנה ונפש כמו שפירשתי בפרשת בראשית והם המים המקיפים לכל היצורים מלמעלה. ובחקר תהום התהלכת פי' מחקר של מים התחתונים. וי"מ הבאת עד נבכי המים של ים שאינם לא קרושים ולא לחים ולא רקיעים ולא שמים. בחקר תהום פי' ברביו של תהום התהלכת כי כל אשר בשמים כנגדו יש בתהום תרגום אפשר דעלתא (שער) עד מערבלי (תערובת) סגור ימא (חתימה) ופישפוש (ברבוי) תהומא הליכתא. י"א הנגלו לך שערי מות ושערי צלמות תראה דע כי אין המות שוה בכל אך

מינין מינין הם עד שיהיה שם מות נאמר בהצטרף עד שיהיה מות של מין מהמינין והוא בעצמו חיות של מין זולתו כאילו תאמר האור האור יכסה וע"כ שדבר אחד ממיני הצמחים נתייבש והרים תולעים. הנה מת מהצמיחה וחזר לאחר מבע"ח, ולהפך בשר בלה ומת מחיותו ואח"כ צמח ממנו אחד מן הצמחים וכן מהצמחים לכל מין החי, וכן מן הצומח וכן מן הדומם וכן בעולם המלאכים והגלגלים והכוכבים והמזלות וכן בעולם הספירות, וכל אחד ואחד יש לו סדר לפי מעשיו לעליה ולירידה ועל אלה המעלות נאמר שערי מות. ד"א הנגלו לך שערי מות, ואלו הן ארבע מיתות ב"ד סקילה שריפה הרג וחנק וארז"ל במסכת סוטה (ח':) אע"פ שבטלו ד' מיתות ב"ד דוגמתן לא בטלה מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו. מי שנתחייב הריגה או נמסר למלכות או לסטין באין עליו והורגין אותו. שרפה או נופל באש או נחש מכישו. חנק או טובע בנהר או אוחזתו סרונכי (פי' אסכרה). דימה הנופל

ממקום גבוה (תפ') לבאר שחת כי הנופל מתפ' ה' נסקל כי משם רועה אבן ישראל היא שנותן אותה על לבו אחר שידחה מן התפארת ולמטה שתי קומות, רמז ליסוד עולם ולמטה. שרפה נופל באש או נחש מכישו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו כי אין מעמידין אותו במקום קדושה וטהרה ונקיות אך במקום הזבל והטנופות ר"ל בתמורות. ונותנין סודר קשה (גבורה) בתוך הרך (עט') וכורך על צוארו ממעל לסימנין שהן שתי צנורות החיים ושני עדיו זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עד שיפסוק ממנו רוח אלהים חיים ויפתח את פיו ומתיכין בדיל או עופרת וכיוצא בהן וזורק לתוך פיו רמז לאש גבורה העליונה עם האש (עט') של מטה והיא יורדת ושורפת בני מעיו והם ע"ב שתי זרועות פשוטות עם עובי רוחב האדם שבין הכתפים מצד הפנים, וכללו של דבר מתחלת ראש צפורן אמה של יד ימין עד תחלת ראש צפורן אמה של יד שמאל בהיות שתי הזרועות פשוטות והוא עולם המפרנס את הגוף. אמנם גופן נשרף

ונשמותיהן קיימת ולפיכך אין מאבדין כלי הנשמה שהן הריאה ואשר עמה לבד כלי המאכל נשרפין הנהרגין נהרגין בחרב כמו שהמלכות (עט') עושה. והנחנקין משקעין את המחוייב בזבל עד ארכובותיו ונותנין סודר קשה בתוך הרך וכורכין על צוארו זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עד שנפשו יוצאת. ודימה את החנק למיתת המים, ר"ל לחס"ד. הרג (עט') בחרב נוקמת נקם ברית, והנתלה נתלה על העץ (יסוד). הנגלו לך שערי מות, של מין ומין ואישי כל מין ומין מאיזה שער ידחו הנפשות המתים על מטתם או במיתה בידי שמים או במיתת ב"ד. ושערי צלמות המתפשטים על כל הנמצאות הן בצומח הן בחי הן במדבר הן בכל שאר המחודשים. ודע אהובי כי כח הנקרא מות אינו העדר החיים, אבל יש מקומות באשר הנשמה שוכנת שם עם רוח ונפש אזי חלקם בחיים והיא תפארת ה'. והסוד ואתם הדבקים בה' (תפ') אלהיכם (עט') כי בתפארת ועטרה הם יסודי י"ה שבטים שבטי י"ה והם י"ב הויות אשר בידו נפש כל חי

ורוח כל בשר איש. והנפשות האלה והרוחות האלה יש להם י"ב צינורות בתפארת וי"ב צינורות בעטרה. ובהם נשמות י"ב שבטים הכוללים כל ישראל. הנה מאיזה שבט שישתלח הנפש יקרא בית החיים. ואחריו ממונו ואחריו קרוביו, ואחריו אבות, ואחריו בנים, ואחריו חלי, ואחריו זיווג, ואחריו מות, ואחריו בית דרכו (גלות), ואחריו בית ממשלתו, ואחריו אוהבו, ואחריו אויבו:

והנה בהקפת הנפש מן הנפשות בי"ב הויות כאשר הגיע לבית ו' חלי ולבית ח' המות וכן כולם ולפעמים יהיה לה הצלה ע"ד אם יש עליו מליץ אחד מני אלף מפני פחד ה' ומהדר גאונו, ומי שנתחייב כרת יכרת מבית חיותו, או בבית מותו, וזהו סוד בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא. וכאשר נגזר עליו גזרת מות או כרת הנה האויב שהוא בעל החוב של העבירה אשר בסיבתו יתחייב מיתה הורסין הצינורות של החיים הנמשכין מן שם המפורש אל השבטים ומן השבטים אל המשפחות ומן המשפחה אל האיש ההוא וימשכהו בכח המושך והספירות ידחוהו בכח הדוחה מעליהם אל התמורות אשר למות למות ואשר לדין לדין בני חלוף שנאמר בחליו של חזקיה אני אמרתי בדמי ימי אלכה פירוש חשבתי שבכריתות ימי אלך ונכרתי מארץ החיים אל התמורות אלכה בשערי שאול פירוש והוא תמורת החיים ר"ל אל התמורות אשר בשאול. וכאשר קבלני השם בתשובה פוקדתי ע"י עטרת ישראל יתר

שנותי וחשבתי שאכרת מן י"ה של עטרת ומן י"ה של תפארת שנאמר אמרתי לא אראה י"ה י"ה בארץ (עט') החיים (תפא') מלמד שכל המתים נכרתים מי"ה י"ה אשר בארץ (עטרת) החיים (תפארת) לא אביט אדם (תפארת) עוד עם יושבי חלד (עטרת), דורי נסע ונגלה מני כאהל רועי פירוש גלגולי הויות חיותי אשר היה ראוי לנפשי ולרוחי כבר נסע וחלף ועבר גלגולי חיותי, דורי מלשון חזרה וסבוב מלשון הדורא דכנתא שפירושו סובב. ונגלה בתחלה הי,תי תחת סתר עליון בהיותי בצל שדי (עט') ושם י"ה י"ה על ראשי ועתה נגלה ונתפרסם ויצא לחוץ. מני פירוש ממני, כאהל רעי הוא דומה שר המתים שנאמר כמעט שכנה דומה נפשי כי הוא רועה הנשמות עד אשר ישלם דורם גלגולם כדאיתא בגמ' (חגיגה ה'). קפדתי כאורג חיי, דע אהובי כי בערך שמטוה השמים נארגו שנאמר נוטה שמים כיריעה, כן הויות אשר מהם נתהוה נפש כל חי היא נארגת, והסוד כי בכלות הימים נאמר ימי קלו מני ארג ברחו לא ראו

טובה. וביאור זה כי השתי יורד מכ"ע והערב מחכמ"ה בינ"ה וגדול"ה וגבור"ה ונצ"ח והו"ד, ושתי עליון תפאר"ת ותחתון עטר"ת. אמנם כאשר תמו ימי חיותו, אז יכרת מהחוטין של הארג השתי והערב זש"ה קפדתי כאורג חיי, מדלה יבצעני מיום עד לילה תשלימני, פי' מהמקום הנקרא דלה (עט') והיא עטרת יחתכני, מיום עד לילה תשלימני פירוש אתה השלמתה ומלאת ימי וכבר נשלמו. וי"מ נתחייבתי לשוב לקפוד שהוא שרץ מהשרצים בעון מה שהבאתי את הנכרים אל בית ה' (לעט') שויתי עד בקר כארי כן ישבר כל עצמותי מיום עד לילה תשלימני וכל הענינים השילום והעונש והמות והחיים בפרשה ההיא. וכן יש בתמורות י"ב מיני תמורות אע"פ שהן פשוטות שאין להם תמורות כדלקמן. מ"מ יש לך להבין כי יש י"ב מיני נפשות לישמעאלים. וכן עוד משפחות בני עשו.

וכן עוד משפחות בני שעיר החורי ולכל אחד מהם פני אדם אך במעט שיבוש והן כולם למטה