שער כג פרק ח פרק שמיני: חבוש פירוש בתיקונים (תקונא ו' דף ך) שהוא תפארת אסור וחבוש עם המלכות מצד הבינה שהוא החובש אותו עם המלכות בתוך הגלות ועליו נאמר אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים: חביון פי' ר' משה ז"ל חביון לשון מחבוא והוא משל לרוב הסתר והעלמות שאין לזולתו שום ידיעה במהות, והרי הוא כאלו נחבא דרך משל עכ"ל. וחביון עוזי פי' בת"ת ולא פי' למה. והעקר בכתר והוא מורה התעלמות. וכבר יצדק בג' ראשונות ועל הבינה קאמר עזו כאשר יתבאר בערכו: חבל פי' הרשב"י ע"ה בס' ר"מ (שופטים דף רע"ד ע"ב) כי ו' של שם נק' חבל. וז"ל סמא"ל ובה זוגיה עולם הנפרדים בחבל דיחנק ביה אחידן ה"ה בחמש אצבען דימינא ובחמש דיד שמאלא ו' חבל י' חניקא דלהון. שמא דיהו"ה מיתה לסמא"ל וכו' עכ"ל. הנה פי' כי חבל הוא ו' וכן נראה שאמר הכתוב (דברים לב ט) יעקב חבל נחלתו. אמנם יהיה לפעמים מקבל מצד הדין ולשון חבל לשון חבלה והשחתה. ויותר מתישב במלכות כי היא המחבלת המקטרגים.
ופעמים מקבל מצד הרחמים ואז יעקב חבל נחלתו [בסוד הוא"ו שהוא חבל נחלתו]: חבלה פי' בתיקונים (תקונא כ"א דף נ"ב) כי הקליפה הנקבה נקראת חבלה והזכר חובל. ומשם מלאכי חבלה כמו שיש מלאכי שכינה: חבית היא הבינה כן פי' הרשב"י ע"ה בס' ר"מ (פנחס דרמ"ה ע"ב) וז"ל גבי י' דברים שאמרו בכוס של ברכה וא' מהם ח"י. חי אוקמיה חי מן החבית. ואורח רזא שכינתא עילאה איהי תמינאה דעשר ספירן מתתא לעילא ובג"ד אתקריאת ח' ואתמר בה בחכמה יבנה בית והיינו חבית ח' בי"ת עכ"ל. והנה לפי זה תקרא חבי"ת בהיותה כלולה משמונה ספירות שתחתיה כדפי' כי זהו הנרצה בחי"ת. ותהיה בי"ת ומכון לחכמה שהיא דרה בתוכה אז תקרא חבי"ת כי אז היא בעלת החיים כי היא מקבלת ומשפעת. מקבלת חיים מהחכמה ומשפעת למטה בבנין ואז היין ח"י: חבצלת היא בשכינה כאמרו (שה"ש ב א) אני חבצלת השרון וגו'. והטעם פי' בזהר פ' אמור (דף ק"ז.) כי כמו שהחבצלת גדלה על המים ומעלה ריח טוב, כן המלכות נקרא כך בשעת
יניקתה מן הבינה שמעלה ריח טוב. ועוד אמר שם בזמנא דבעי לאזדווגא ביה במלכא אקרי חבצלת בתר דאתדבקא ביה במלכא באינון נשיקין אקרי שושנה. בגין דכתיב שפתותיו שושנים: חג כל החגים הם במלכות אמנם ישתנה לפי המקום אשר יהיה פניה אל פני דודה. המשל כאשר הוא חג הפסח אז היא מתחברת בת"ת במדת החסד. וכשהוא מתן תורה אז מתיחדת עם דודה במקומו הראוי לו בתפארת. ר"ה יום הדין אז מתיחדת עם דודה בצד הגבורה (ע' בתקונא כ"א דף מ"ד.). ועל זה הדרך כל החגים והמועדים הם במלכות. וזה מבואר בזוהר ובתיקונים [לה] מקומות אין חקר ואין מספר. אמנם פי' הרשב"י ע"ה בר"מ (פנחס דף רכ"ה ע"ב) בפסוק וחגותם אותו חג וכו', וז"ל וחגותם אותו דא אות ו' עמודא דאמצעיתא חג חסד גבורה וכו' ונוכל לישב במה שכבר קדם לנו מענין החבוק אל הזווג שהוא סוד שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני (שה"ש ב) כי עם היות שתתיחד עם בעלה באיזה ספירה מן הספירות כדפי', עכ"ז
תקבל תחלה מן הימין ומן השמאל דהיינו החבוק וזהו ח"ג שפי' חסד גבורה. ולעולם עקר חג במלכות לפי יחודה עם בעלה כדפי' בקודם. ופי' הכתוב כך וחגותם אותו פי' תחברו ותייחדו התפארת עם המלכות ויונק ראשונה מחסד וגבורה והיינו חג. ובזה נתקן הכל: חדרים הם בבינה. ובארנום בשערים הקודמים כי הם מציאות שש קצות הנעלמות בבינה. ומ"ש הכתוב (משלי כד ד) ובדעת חדרים ימלאו פי' ובדעת שהוא סוד הדעת הנעלם הוא ממלא אותם החדרים ומתלבש בהם ונעלם בהם. כי כדרך התפארת בספירות במקומם כן דרך הדעת בחדרים הנעלמים. וכן נקראת חדרי ג"ע כי הבינה נקראת ג"ע. ור' משה פי' חדרי הנשמות ביסוד וז"ל חדרי הנשמות כי משם יוצאות לעולם והן הנשמות שבגוף שאין בן דוד בא עד שיכלו. ואמר חדרי לשון רבים להורות על רבוי המינין למיניהם כאשר כתבנו. ויש שקוראים למדה זו חדרי גדולה מצד החסד עכ"ל. ואין בדעתנו לבאר חדרים אלא בבינה. כי כן ביאר הרשב"י
ע"ה בשיר השירים בפסוק הביאני המלך חדריו (א ד). ולכך נאמר כי חדרי הנשמות הם בבינה שמשם נשמות נאצלות למיניהם יש מחדר התפארת ויש מחדר הגבורה וכיוצא בו כמו שיתבאר בשער הנשמה בע"ה. וכן חדרי גדולה הכונה על הגדולה הנעלמת שם. ונקראים חדרי לשון רבים כי כל חדר כלול מחברו. זהו דעתנו בענין החדרים בכלל ובפרט: חדש כל חדש וחדוש הוא בלבנה כי היא המתחדשת בסוד לבנה בחדושה בסוד שני המאורות כו' שפי' בשער המיעוט וזהו סוד תתחדש כנשר נעורייכי (תהלים קג ה), לחדשיו יבכר (יחזקאל מז יב). והכל תלוי בחדושה של לבנה שהיא מלכות כדפירשנו: חוה פי' ר' משה כי המלכות נקראת כך ע"ש כי היא היתה אם כל חי. על האמת [לו] והיא אשתו של אדם הראשון בסוד מ"ה עולם אדם והוא חכמה כח מה כאשר יתבאר בעה"ו: חוזה הוא התפארת וכן פי' הרשב"י ע"ה כאשר נתבאר בערך חזון ב"ה. ואפשר שנקרא כן מפני שהוא משפיע החזיון והנבואה במלכות [דרך נצח והוד] וע"י להנביאים כדפי' בערך
אספקלריא המאירה. וחוזה עולה כ"ו כמספר השם: חוט השדרה פי' ר' משה שהם נצח והוד וז"ל נצח והוד הם חוטי השדרה המעמידים צידי הגוף הנה והנה וכל הבנין והמדות שתחתיהן עכ"ל ואינו מתישב. והנכון כי חוט השדרה הוא סוד קו האמצעי תפארת. וכן הוא נמשך מהמוח והוא משפיע שפע לכל הצדדין כנודע. עוד יש חוט השני הוא שפע הגבורה הנשפע למלכות בסוד ההתעוררות הצפון אל היחוד והוא מעורר הנשיקה והיינו כחוט השני שפתותיך (שה"ש ד ג). עוד יש חוט של חסד הוא שפע הנשפע מחסד אל המלכות. ומצד הגבורה נקרא עוד חוט הזהב. ויש חלוק גדול בין חוט השני לחוט של זהב, מה שבין אדום לזהב כדפי' בשער הגוונים. ומצד התפארת נקראת קו ירוק. ויש חילוק בין חוט השדרה לחוט הירוק, כי הירוק מורכב מדין ורחמים אדום ולבן, וחוט השדרה לבן ככסף. וענין חוט של חסד וחוט של זהב וקו הירוק נמצאים בענין בג' גווני העין והיא המלכות בת עין באמצע:
חוטם לפי הנראה מדברי ר' משה שחוטם הוא בגבורה ובעל החוטם שיודע להאריך האף לבל יצאו שלוחיה חוצה לה טרם שיחל הנגף. ולכן הוא בעלה וכופה אותה כי האדון הוא בעל עכ"ל. והנה משמע מתוך לשונו כי החוטם גבורה ובעלה גדולה המעכבה מלפעול בדין. אמנם הנראה לנו מלשון הזהר כי החוטם עצמו כולל ספירות רבות והוא ענין פרטי נכלל בחכמה ולכן החכמה נקרא בעל החוטם. וז"ל רשב"י ע"ה בתיקונים (תקונא שבעין דף קסה ע"ב) ריחא לדרום ריח ניחוח לה'. ואית לחוטמא תרין נוקבין כלילן מדינא ורחמי ואינון י' י'. חוטמא ו' באמצעיתא תרין צינורות אינון דיליה ואתמר לגביה מתנה ראובן לדרום רא"ו ב"ן. תרין נוקבין דחוטמא, אינון לקבל לאה ורחל. חוטמא בארח מישר בינייהו, דא יעקב עכ"ל. ופי' הריח הוא בחכמה כדמוכח בכמה מקומות. וכמו שיתבאר בערכו בע"ה. ואומר לדרום ששם החכמה, כאמרם הרוצה להחכים ידרים. וז"ש אשה ריח ניחוח לה', כי שם זה
בחכמה. וכן מוכח התם מראש הענין. ואית לה תרין נוקבין, פי' שני נקבי החוטם אשר בהם נשאב הריח כנודע. כלילן דינא ורחמי, שהם כלולים כל א' מדין ורחמים ובימיני יש ג"כ דין ובשמאלי יש ג"כ רחמים. וענין י' י' הם בינה ומלכות, אלא שבינה נוטה אל הימין ומלכות אל הגבורה. והיותם נקראים יודי"ן בארנו בשער המציאות ואחר ששניהם מציאותם בחכמה שהוא בעל החוטם כדפי' א"כ מציאותם האמיתי הוא תרין יודי"ן כדביארנו בשער הנזכר. ו' באמצעיתא הוא התפארת קו האמצעי המשתווה בין גדולה וגבורה וזהו בסוד הדעת שהוא מתעלם בחכמה. ואתמר לגביה מחנה ראובן, פי' רא"ו ב"ן תפארת והוא לדרום חכמה. תרין נוקבין וכו', נתבאר לעיל. הנה כי החוטם הוא בכללות תפארת והבינה והמלכות עם החסד והגבורה. וכל זה הענין בחכמה כי שם עיקר הריח כדפירש. ע"כ מה שנ"ל בענין זה אמת. שמתוך לשון התיקונים במקומות אחרים [לז] נראה שהחוטם הוא התפארת ושני נקבי
החוטם הם גדולה גבורה לכן מחד נפק תננא ואשא והכל מתיישב במה שפי' לעיל: חוליא הרשב"י ע"ה פי' בספר ר"מ (בהשמטות הזהר ח"ג דף שח ע"ב) חוליא לית לה פחות מתלת כריכין ודא שכינתא דאיהו בת יחידא קשורא בש' דשבת דאיהי אות דתפילין קשורה בש דתפילין דאיהי תלת ענפי דאבהן ודא י"ש דשד"י. וענין זה יתבאר במה שנתבאר בשער המציאיות מענין ג' גוונים דעינא ובת עינא: חום היום פי' הרשב"י ע"ה בזהר פי' ויקרא (דף י"ד ופי' וירא דף צח.) כחום היום (בראשית יח א) הוא נהירו דחסד. נראה כי חום היום הוא אור החסד. ואפשר שיקרא אור החסד חום היום בסוד מעט האש העומד בשער בצד הגדולה כדפי' בשער מהות והנהגה: חומה פסוק א' אומר והמים להם חומה (שמות יד) ופסוק א' אומר ואני אהיה לה חומת אש סביב (זכריה ב ט). והנה החומה היא המלכות. וכאשר יונקת מהחסד והמים להם חומה. ומצד יניקתה מהגבורה נקראת חומת אש [לח]. ונקראת חומה כי היא הסובבת על ישראל והיא להם
לחומה: חומרא בתיקונים (בתקוני ז"ח דף קטז) פי' הרשב"י ע"ה כי המלכות נק' חומרא מצד השמאל כי משם חומר הדבר בסוד הקליפה. ולכן צריך להחמיר ולהרבות סיג לבל יפרוץ הנחש הגדר. ושם פי' דאית דיימא חומרא מצד החסד שכנגד קליפות החמור. כענין חמור מן הימין (הנזכר בזהר בלק דר"ז. ע"ש) וכן חומר מים רבים (חבקוק ג טו): חוסן פי' בתקונים (בהקדמה ד"ה.) כי הוא רמז אל התפארת. וראיה מפסוק (ישעיה לג ו) והי' אמונת עתך חסן והוא גדר נשים בתפארת. והנה לפי זה יקרא חוסן ביחודו עם המלכות. וממשמעות המלה כי הוא נקרא חוסן לשון חוזק ותוקף: חופה ציירו בעלי הקבלה, האצילות כלו לחופה. וזהו סדרו כתר גג החופה, פי' המשכת שפעו על הכל דומה לגג החופה על הכל. והחכמה כתלי החופה. והבינה פתח החופה. וחסד וגבורה ונצח והוד הם כמו זרועות העומדים בפתח החופה. והת"ת והמלכות חתן וכלה בתוך חופתם ע"י היסוד שהוא השושבין:
חוקקי ישראל פי' בזהר פ' ויקרא (דף כ"ו.) מאן חוקקי ישראל חקוקי ישראל לא כתיב אלא לחוקקי אילין אבא ואימא דאינון מחקקי לישראל קדישא דאיהו נגיד מבינייהו עכ"ל ופי' מבואר כ"א [היה כתיב חקוקי] היה הפי' נצח והוד שהם חקוקים מישראל סבא. כי פי' חקוקי עניינו על החקיקה דהיינו ההתגלות בעצם. ועתה שאמר חוקקי פירושו מגלים התפארת ומהוים אותו הויה עצמות. והם החכמה והבינה שעל ידי שניהם נמשך והיינו דנגיד מבינייהו. ונמצאנו למדנו מן המאמר הזה ג' דברים. א' כי חוקקי ישראל נקראים חכמה ובינה בערך היותם מהוים התפארת. שנית כי מכאן נקיש אל שאר הספירות. כמו במחוקק במשענותם (במדבר כא יח) שיהיה פירוש מאציל היסוד כי משענת הוא היסוד והמחקקו הוא התפארת. וכל זה משל כדי שנוכל לשפוט אל שאר המקומות לפי הענין. ג' כערך חוקקי הוא ממאציל אל הנאצל, כן ערך חקוקי מהנאצל אל המאציל. כי כמו שחוקקי הם מאצילים, כן חקוקי הם נאצלים:
חותם בענין החתימה יש בתיקונים (תקונא נ"ה דף פ"ו ע"ב) דברים סותרים קצתם אל קצתם, וכן בענין הכתיבה. ולא נאריך בהעתקת דבריו הנה להיות שיאריך לנו הענין ואין מקומו הנה. אמנם נכתב העולה אלינו אחר עבור כל דבריו על דעתנו. והוא כי אל ענין החתימה הם ד' חלוקות. א' טבעת, ב' החותם הקבוע בטבעת, ג' החותם, ד' הדבר הנחתם ומקבל החתימה. והנה הטבעת הוא חכמה. והחותם הקבוע בטבעת הוא תפארת. והחותם בו הוא הבינה שהיא נקרא י"ד אותיות ה' אלהינו ה'. שהם כ"ח אותיות י"ד י"ד אלו לבוש לאלו כמבואר בשער פרטי השמות פ"ד. והיא י"ד חותמת. ומקבלת החתימה היא המלכות אשר בה תתישב החתימה והיא בית קבול. וכל זה הענין הוא מהשמאל אל הימין ר"ל נמשך מן השמאל אל הימין. כי עיקר הוא החכמה, והבינה והת"ת נמשכות אחריה אל הימין לחתום. אמנם תקבל החתימה המלכות שהיא שמאלית בצד שמאל ע"י היסוד. וזהו ביד כל אדם יחתום (איוב לז ז), והכונה על החותם
הנחתם הנתפס ביד וזה הענין ע"י היסוד הנקרא כ"ל והוא נקרא כל מצד הבינה כאשר יתבאר בערכו בע"ה. זהו כלל החתימה: וענין הכתיבה ג"כ מתחלקת לחלקים. ראשונה הכותב והם חמשה אצבעות המחזיקות הקולמוס, והקולמוס בעצמו, והיד הכותבת, והמקום שבו נכתבת הכתיבה שהוא חומר נושא האותיות הנכתבות. והנה הקולמוס הוא הת"ת והוא נקרא קנה בכל מקום כאשר יתבאר בערכו בע"ה. והאצבעות הם ג' האוחזים הקולמוס והם גדולה גבורה ת"ת. ושתים הסוכמים למטה שהם כסא ומכון לג' האצבעות האוחזים הקולמוס הם נצח והוד. ומקבל הכתיבה ר"ל קלף שהוא נושא הכתיבה היא המלכות. נמצאת הכתיבה ע"י ששה ספירות. ובקצת היא משובחת מן החתימה כי הכתיבה ע"י ת"ת שהוא עיקר אבל החתימה היא ע"י היסוד. וכאשר נסתכל במקורם למעלה החתימה מעולה שהוא ע"י החכמה, והכתיבה לא כ"כ שאינה אלא ע"י הת"ת כדפי'. אמנם הכתיבה הפך החתימה כי הכתיבה מן הימין אל השמאל כי עקר הכתיבה מן הבינה. כת"ב ר"ת,
כת"ר תור"ה ברכ"ה. ושלשתם בבינה. ונמשך אליה הימין ע"י הת"ת. ועתה יצדק היות הכתיבה ימין והחתימה שמאל או להפך. וכן יצדק היות הכתיבה מעולה מהחתימה או להפך כמבואר לעיל. זהו העולה לעניות דעתנו מפשרת דברי הרשב"י ע"ה כי בא הענין הזה בבלבול גדול בתיקונים: חזוא די ליליא פי' בזהר פ' מקץ (דף קצ"ו.) כי המלאך גבריאל נקרא חזוא די ליליא. פי' מראה שבו מתראה ענין המלכות הנקראת ליליא. וכדכתיב (דניאל ח טז) גבריאל הבן להלז את המראה. (ע' פ' ויצא קמ"ט ע"ב): חזון פי' הרשב"י ע"ה בתיקונים (בסוף תיקון ל"ט) כי הוא יחוד התפארת עם המלכות. וז"ל איהי חזון, וקב"ה חוזה דאיהו ידו"ד אדנ"י. דהכי סליק חזו"ן חסר ו' שתין וחמשה כחושבן אדנ"י כו'. ובמאי איהו חזון באת ו'. ביה אתעבידת אספקלריא דנהרא אדון דילה עכ"ל. הורה בפי' שהשכינה עם התחבר אליה התפארת תקרא חזון כמבואר. ובזה יובן למה היו קוראים לשמש הכנסת חז"ן כי כן עולה אדנ"י והוא שמש שהיא משמשת כל הספירות:
חזחזיות פי' ר' משה בת"ת. וז"ל חזחזיות פי' חזיון החוזים. כי כל החוזים מוצאים חזיונם כל א' כפי מדרגת מקומם הבא לו מלמעלה למטה הימנו, כי מדרגות ומעלות רבות לנבואה זו למעלה מזו וסוף סוף הכל מכאן עכ"ל. ויותר נראה כנוי זה למלכות ומן הטעם עצמו: חטה היא במלכות. והטעם פי' ר' משה וז"ל ויש שקראה חטה והאמת כי סדוקה כנקבה. וגם חטה מלשון חטא (בראשית ד ז) לפתח חטאת רובץ (ע' ברכות ס"א). ובזהר (בלק דף קפ"ח ע"ב) פי' חטה ברתא דמתחטאה לקמיה דאבוה ועבד לה רעותא ומאי חטה כללא דכ"ב אתוון עכ"ל והנה בפי' כי כאשר היא כלולה מכ"ב אותיות נקראת חטה. ועוד מלשון געגועין כי היא בת מלך חביבה. ושם פי' כי חטה מלשון מחתה בתי"ו כמו וממחתה כי לא תקרב אליך (ישעיה נד יד), מלשון שברון ע"ש שמשברת כל סטרא דשמאלא בסוד עד דהתגזרת אבן די לא בידין וכו' (דניאל ב). ובתיקונים (תקונא י"ז דף כ"ט: ותקונא ע' דף קכ"ה ע"ב) פי' כי חטה רמז אל השכינה בתוך הקליפות וזה ענין חט ה'.
המלכות נקרא ה', והקליפות שמתלבשת בהם נקראים חט שהיא מלשון ובחטא יחמתני אמי (תהלים נא ז). והנה בהיותה מתלבשת בקליפות היא מכנעת אותם כדפי' בשער אבי"ע: חטאת יש לשון נקיות. ויש לשון חטא. אמנם חטא הוא הזכר נחש הקדמוני. וחטאת היא הנקבה לילית המרשעת. אבל חטאת יש לשון נקיות והיא במלכות כאשר נתמעטה וירדה להדום רגליו בסוד וירד מעשות החטא"ת (ויקרא ט כב) לשון ירידה כן פי' בר"מ (פנחס דף רמ"ז ע"ב) חי הוא יסוד וכן מפורסם בר"מ (פנחס דף רמ"ה ע"ב) אמנם נקרא ג"כ חי העולמים ובמלה זו יש חילוק בין חי לחי. ור' משה כתב חי בפתח הוא כנוי לבינה וחי בצירי הוא כנוי ליסוד. ובס' שערי צדק האריך בזה הרבה. אמנם בזוהר לא נמצא בו חלוק. וכתבו כל המפרשים כי נקרא חי בהיות מושך מן הבינה אל המלכות החיים. (ובז"ח שה"ש דף ע"ג ע"ב) פי' הרשב"י ע"ה כי כאשר הוא נוטל ומקבל מן העליונים לבד נקרא חי. כי הוא מקבל החיים מלמעלה.
וכשישפיע החיים והשפע למטה נקרא חי העולמים לפי שהוא משפיע חיים לעולמים אשר למטה ממנו. ור' משה פי' כי התפארת גם כן נקרא חי העולמים לפי שהוא חיותה של מלכות, או של נצח הוד יסוד מלכות. כי כלם נקרא עולם עכ"ל. ואמר בזהר פ' ויצא (דף קס"ד.) כי התפארת נקרא לפעמים חי, ואדרבה הצדיק יונק החיים ממנו. והוא קצת סיוע לדברי ר' משה. עוד כתב ר' משה כי המלכות ג"כ נקרא חי העולמים, כי היא מחיה כל העולמים הנאצלים ממנה ע"כ: חידה פי' ר' משה, כי חידה הוא בנצח כי שם מקום הנבואה וכבר נודע הנבואה באה אל הנביא בחידה כד"א במשה (במדבר יב ח) ומראה ולא בחידות: חיה יש חיה עליונה וחיה תחתונה. העליונה היא חכמה שהיא חיה למעלה מן הרקיע שהיא י' שעל הא כזה [] ויש חיה תחתונה היא המלכות והיא נקראת חיה שתחת אלהי ישראל שהיא י' תחת ו' כזה א' כל זה נתבאר בתיקונים (תקונא ה' דף י"ח.) ואפשר שנקראת כן מלשון חיים
כי החכמה מקור החיים לכל הספירות כאשר יתבאר והמלכות ג"כ היא חיים מצד מציאותה שהיא