{"bookId": "kabala-bd11e1351be2", "part": "1", "torah": "109", "title": "ספר פרדס רמונים — שער כג פרק ט", "hebrewTitle": "שער כג פרק ט", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-bd11e1351be2/1/109/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-bd11e1351be2/1/109/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער כג פרק ט\nפרק תשיעי: \nטבור היא השכינה והרמז ביה אל מציאותה הנעלם הנרמז באות י' ואמנם הגוף הוא התפארת. \nוהבטן הוא המלכות מצד הבינה דהיינו מציאות ה' שהוא הבטן אשר לה מצד הבינה כנודע \nבסוד הה\"א. והטבור מציאות הי' בהיות' בבטן ובתפארת והיא נקודה שממנה הושתת העולם \nוהוא טבור הארץ והיינו נקודת ציון. ויש בזה עיון שאפשר שנקודת הטבור הוא יסוד ונבאר \nכל הצורך בערך ציון. וכל זה נתבאר בתיקונים אחת הנה ואחת הנה מפוזר ומפורד במקומות \nרבים: \nטבעת הוא בחכמה ולא החכמה בעצמה בעצם. אמנם הוא מציאות המלכות אשר למעלה בחכמה \n[בבחינה] אשר היא שוה לחכמה כאשר נתבאר בשער המציאות ולזה רמז טבעת של קדושין ואל \nזה רמז טבעת החותם. ובדרך העברה תקרא טבעת בחכמה כל זה נתבאר בתיקונים: \nטהרה כלל אמר הרשב\"י ע\"ה בתיקונים ובר\"מ ובזוהר מקומות רבים כי הטהרה מצד החסד כי \nמשם הטהרה, והקדושה מצד הלוי [מה]. ושמענו בו טעם כל דהו כי טהרת סטרא דשמאלא \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "והכרתתם הוא כמבואר בשער השמות. ובזוהר פ' קרח (דף קע\"ו ע\"ב) פי' הרשב\"י ע\"ה איפכא \nוז\"ל תרין דרגין אינון קדוש וטהור. כהן קדוש, לוי טהור. ושם מוכרח מן הענין בעצמו \nכי הטהרה מצד הלוי והקדושה מצד הכהן. וכן בפ' חוקת (דף ק\"פ ע\"ב) בפסוק ונתתם אותה \nאל אלעזר (יט ג) איתא מ\"ט ליה ולא לאהרן. וקאמר התם אהרן לא אתי מסטרא דטהור אלא \nמסטרא דקדוש ובגין דדא אתייא לטהרה לא אתיהיבת ליה עכ\"ל. עוד שם ואסף איש טהור, ולא \nקדוש. והניח מחוץ למחנה במקום טהור, דהא טהור לא אקרי אלא מסטרא דמסאב בקדמיתא וכו' \nועל דרך זה תירץ שם כל הענין. לכן נ\"ל לתרץ לעת כזו. עיקר הקדושה בחסד כי עליה \nהחכמה הנקר' קדש. ומשם סוד הימין המשכת הקדושה על הכל. והטהרה הוא העיקר בסוד \nהגבורה כי באש של גבורה יצטרפו ויתלבנו הכל והיא סוד פרה אדומה תמימה באדמימות \nלתוקף הדין. ולא לבן אפי' קצת שהם שתי שערות מפני שלא יהיה רחמים כלל. ולא שחורות \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "מפני שלא יתדבקו אליה הקליפות ובמקום ביעורם יהיה קיומם אלא אדומה. ועוד שרופה \nבתוקף אש. וכן א\"ר יהודה (פסחים דף כ\"א) אין ביעור חמץ אלא שריפה. וחכמים פליגי \nעליו ואומרים אף מפרר וזורה לרוח, בסוד קו הרחמים. או מטיל לים, בסוד קו החסד. ובאש \nשהוא תוקף הדין כולי עלמא לא פליגי. ואף אם נמצא טהרה מצד החסד היינו האש המעט \nהכלול בימין כדפי' בשער מהות והנהגה. וכן אם נמצא קדושה מועטת מצד הלוי היינו בסוד \nהמים המועטים שבצד הגבורה כדפי' בשער הנז'. ובזה יתורצו כל הלשונות החולקים בענין \nזה לעת כזו עד ירחם ה' מן השמים: \nטוב כל לשון הטבה הוא מצד החסד ופי' מלשון בהיטיבו את הנרות (שמות ל ז) והוא לשון \nהארה. ועל הת\"ת מצד החסד נאמר טוב. וכן על צדיק. והמלכות מצדו נקרא טוב. וכן בדוד \nוטוב רואי (ש\"א טז יב) כי היה יונק מן הצדיק מצד החסד. פי' בהיות הצדיק יונק מן \nהחסד. וז\"ל בז\"ח שה\"ש (דף ע\"ו.) כי טובים, לגבי אור קדמאה. ודקדק בלשונו שקראו לחסד \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "אור קדמאה לומר לנו כי בחי' הנקרא טוב הוא בחינתה העליונה על בחי' החסד והוא נק' \nאור קדמאה לשון קדמות. וכן פי' בזהר פ' תרומה (דף קס\"ח ע\"ב) ז\"ל אמאי אקרי טוב \nואמאי אקרי חסד. טוב איהו כד כליל כולא בגויה ולא אתפשט לנחתא לתתא. חסד כד נחתא \nלתתא ועביד טיבו לכל בריין עכ\"ל. והעתקנוהו בשער המכריעים פ\"ק. וכן בארו בזוהר (בלק \nדף קפ\"ט) כי הטוב מצד החסד בפסוק (שה\"ש ז י) וחכך כיין הטוב דארמי ביה מייא. ופי' \nכי היין מצד הדין וטוב מצד החסד והנה בהיות הספי' מאירות מצד פנימיות אותה הבחינה \nשהיתה נעלמת קודם היות חסד נקרא טובים. כלם טובים ומאירים בסוד הדקות הפנימיות \nהנעלם. ות\"ת משם נקרא טוב שנאמר (תהלים קמה) טוב ה' לכל. וכן צדיק נקרא טוב שנאמר \n(ישעיה ג י) אמרו צדיק כי טוב. ומלכות טוב שנאמר (אסתר ח ה) וטובה אני בעיניו במאמר \nאסתר. והכל הוא מצד החסד כדפי'. ובזהר פר' ויקרא (דף כ\"א.) בפסוק (תהלים נב יא) \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "אודך לעולם כי עשית. פי' כי צדיק נקרא טוב מצד חסדי דוד הנאמנים. וז\"ל וכד אילין \nחסדי דוד מתמליין מההוא טיבו כדין אקרי יסוד טוב עכ\"ל. והכונה כי כאשר נו\"ה מלאים \nטוב שהוא מצד החסד אז היסוד מקבל מהם ונקרא טוב. ור' משה פי' כי כתר ג\"כ נקרא טוב \nכי הוא המטיב לכל הנרות. ואין דברי הזהר [מו] נוטים כן שאמר טוב לאו איהו כו' בלשון \nשלילה. ונוכל לומר על צד הדוחק כי כשמשפיע הכתר אל גדולה נקרא טוב על שמשפיע בטוב \n[מז]: \nטוב ירושלים פי' הרשב\"י ע\"ה בזוהר פ' ויקרא (דף י\"ג) כי הוא השפע הנשפע על המלכות \nמצד הת\"ת באמצעות היסוד וז\"ל מאן הוא טוב ירושלים אינון ברכאן דנפקי לה מן מלכא \nקדישא על ידא דההוא דרגא קדישא דצדיק וע\"ד יברכך ה' מציון כו' עכ\"ל. ופי' השפע \nהנשפע על המלכות מן התפארת ע\"י היסוד נקרא טוב ירושלים. ואפשר שלא יקרא כן אלא \nבהיותם שניהם נקראים טובים כדפירשנו לעיל: \nטחול פי' רז\"ל (ברכות סא) טחול שוחק. והוא שחוק הכסיל. כן ביאר הרשב\"י ע\"ה בר\"מ \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "(פנחס דף רמ\"ד.) וז\"ל מארת חסר ו' ודא לילית דאיהי ממנא דההוא עושק ואיהי איקרי \nטחול ואיהי אזלת וחייכת בינוקא ולבתר עבדת בהו רוגזא ודמעא למבכי עלייהו. טחול \nלזינא דכבד אזלא דא איברי בשני ודא ברביעי עכ\"ל וכונתו ברורה: \nטוחנות פי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (פנחס דף רל\"ה) שני פירושים. הא' שהם כחות מצד המלאכים \nהנקראים אישים. וז\"ל מאילין אישים נפקי דרגין דקדמי ונטלי מכבד בקדמיתא ומאן אינון \nאילין טוחנות וכו' עכ\"ל. ואח\"כ (בדף רל\"ו.) פי' שהם נצח והוד שהם נקראים שחקים \nוהטעם שהם טוחנים מן לצדיקים. ובארנו הענין הזה בשם צבאות בשער השמות. ופי' כי \nנקראו טוחנות מצד הימין ושחקים מצד השמאל והטעם כי טחינה היא יותר דקה ויותר טובה \nמשחיקה וכאשר יגבר הצד הנצח על ההוד ויהיה שפע רחמים אז נקרא טוחנות שהיא טחינת מן \nיפה למדת צדיק וכאשר יגבר הצד ההוד על הנצח ויהיה גובר הדין אז יקראו שחקים שהוא \nמלשון שחיקה שאינה טובה כ\"כ שהיא גסה ואין המן מזומן יפה כראוי כ\"כ: \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "טל הוא כללות יו\"ד ה\"א וא\"ו שעולה טל והוא שפע הבא מכ\"ע דרך הספירות ואותיות אלה עד \nהמלכות שהיא ה\"א והטל הוא לראש הת\"ת כענין שראשי נמלא טל (שה\"ש ה ב) פי' משפע עליון \nהנ\"ל ואז הוא (טל של) תחיית המתים. ויש כנגד טל מלכות ל\"ט מלאכות ול\"ט רצועות הבאים \nמרצועה בישא שהיא הקליפה כמו שנבאר בערך ל\"ט: \nטלית לבנה פי' ר' משה שהוא החכמה והטעם שהיא לבנה בסוד הרחמים והיא מצוייצת בסוד \nל\"ב חוטין בסוד ל\"ב נתיבות. ואפשר שתהיה הבינה גם כן. כי כן פי' עוטה אור כשלמה \n(תהלים קד). האור בבינה והעוטה היא החכמה והיינו י' חכמה מעוטפת באור בינה ונעשה \nאויר כדפי' בערכו מלשון הזוהר. ועוד פי' ר' משה טלית לבנה בחסד. ובר\"מ (פנחס דף \nרכ\"ח.) פי' התפארת מצד החסד נקראת טלית לבנה וז\"ל שם בהיותו עוסק בת\"ת דטלית לבנה \nאיהו לימינא מסטרא דחסד דאתמר אל מלך יושב על כסא רחמים כו' עכ\"ל. וכוונתו בת\"ת. \nוכן מבואר שם בפי'. ובמה שפי' בענין אור נתבארו כולהו פי'. כי עיקר טלית לבנה היא \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "אור לכן יצדק בת\"ת שכן כתיב (משלי ו כג) ותורה אור ויצדק בבינה ויצדק בחסד: \nטנא פי' רבינו בחיי בפ' כי תבא כי המלכות ה\"א אחרונה נקראת טנא ובו מונחים הביכורים \nשהם ג' אותיות שהם יה\"ו שהם ביכורים וראשית לכל העולם: \nטפה מבואר בתיקונים מקומות רבים (תקונא י\"ט דל\"ז. ותקונא כ\"א דף מ\"ג. ובדנ\"ב ע\"ב) \nכי המלכות נקראת טפה בבחינת יו\"ד שבה שהיא טפה אחת ומצדה נקרא החכמה והבינה ב' \nטיפין ממטה למעלה וממעלה למטה וכן מבואר שם (בתקוני ז\"ח דף קט\"ו. וז\"ל או\"א מסטרא \nדברתא דמלכא טיפין אתקריאו כו' ע\"ש). והכוונה שהם שני יודי\"ן בסוד וייצר (בראשית ב \nז) המבואר בתיקונים פעמים הרבה. והקליפה היא נקראת טפה סרוחה כן בארו בתקונים \n(תקונא כ\"א דף נ\"ב ע\"א): \nטפח כבר בארנו קצת במלה הזאת בערך אמה ושם העתקנו דברי הרשב\"י ע\"ה בתקונים ושם \nמבואר כי י' הוא חצי אמה שהם ג' טפחים. אמנם מצאנו בר\"מ (פנחס דף רמ\"ה ע\"ב) שפי' כי \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "טפח שיעורא דיו\"ד וז\"ל ומסלקו מן הקרקע טפח בגין דאות ה' איהי כוס צריך לסלקא לה \nבאת י' דאיהו טפח דביה אתפתחת ה' בה' אצבען עכ\"ל והנה נראה מדבריו בפי' כי שיעורא \nדיו\"ד טפח לבד וקשו תרי מתניתין אהדרי. ונראה לנו ביישוב המאמרים האלה כי עיקר \nשיעור היו\"ד הוא טפח שהוא קמיצת הי\"ד וכן נקרא היו\"ד קומץ סתום כמו שנראה במקומות \nהרבה בתיקונים. ובהתפתחו נעשה זרת שהוא ג' טפחים. וכן בהתפתח ונעשה ה' שהוא פתיחת \nהיו\"ד כנודע, אז שיעור' ג' טפחים שהם ג' ווי\"ן שהם בה' של יו\"ד עליונה. והם גדולה \nגבורה תפארת שהם כללות האצילות בסוד אמ\"ש כדפי' בשער מהות וההנהגה. וכן י' קטנה \nלמטה כשהיא נפתחת נפתחת בה' שהוא נצח והוד ויסוד שהם על האמת ג'. והם ג' טפחים \nוהיינו ה' שהם חמשה כי החמשה בריחים נכללים שם בזרת. ושעורו שלשה טפחים היינו אחר \nהתפתחו אל ה' אצבעות דהיינו ה' זרת ודאי וכשאמרו שהוא טפח הוא בהיות הי\"ד קמוצה \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "קודם שיתפתח אל הזרת. וזהו שרמז הרשב\"י ע\"ה במאמר ר\"מ באמרו דאיהו טפח דביה אתפתחת, \nשהוא לרמוז כי לפעמים שעורו זרת שהוא שלשה טפחים כדפי'. וגם במציאות יו\"ד עצמה הם \nנכללים ג' טפחים עם היותה י'. והוא כי י' אית לה קוצא לעילא וקוצא לתתא וגיו \nבאמצעיתא הם ג' יודי\"ן נכללים ביו\"ד. והיינו פעמים היא יו\"ד אחת והיא טפח אחת \nופעמים שלש יודי\"ן ג' טפחים. עד הנה הגיע שכלנו הדל בביאור אות ט' בעזרת החונן \nדלים. ועתה נבא לבאר ערך אות י': \n \nשער כג פרק י\n", "en": ""}]}
