{"bookId": "kabala-bd11e1351be2", "part": "1", "torah": "110", "title": "ספר פרדס רמונים — פרק עשירי:", "hebrewTitle": "פרק עשירי:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-bd11e1351be2/1/110/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-bd11e1351be2/1/110/", "segments": [{"index": 1, "he": "פרק עשירי: \nיאור פי' בזוהר פ' מקץ (דף קצ\"ד.) כי היסוד נק' יאור והוא עצמו נקרא נהר. וכבר אפשר \nלומר כי כל המקומות שיקראו נהר יקראו יאור, ויאור ונהר הכל ענין א'. ופירושו לשון \nאור ונהירו. ויש חילוק בין יאור ונהר כי נהר הוא בהיותו משפיע שפע גדול ובמרוצה. \nוהיינו נמי שפירושו מלשון ונהרו אליו כל הגוים (ישעיה ב ב) לשון מרוצה והוא משל אל \nרבוי השפע. והיאור בהיותו משפיע ולא כל כך כי היאור חלק הנהר ופשוט הוא. ובתיקונים \n(בתקוני ז\"ח דף קט\"ו.) פי' כי הת\"ת נק' יאור והטעם דאיהו נהורא דאורייתא. למדנו \nממנו ב' דברים. א' כי ג\"כ יקרא יאור הת\"ת כמו שיצדק עליו שם נהר ודאי. ב' כי לשונו \nמגזרת אור כדפרשנו: \nיבק פירש הרשב\"י ע\"ה (בר\"מ עקב דף רע\"ב ע\"ב ובר\"מ משפטים דף קט\"ז.) בשם זה כי הוא \nראשי תיבות י'חוד ב'רכה ק'דושה והכוונה על ג' אבות הרומזים בג' דברים אלו. התפארת \nאל היחוד, והגדולה אל הברכה, והגבורה אל הקדושה. והטעם כי עקר היחו\"ד הוא בתפארת כי \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "הוא המתייחד. ומגדולה שפע וברכה באה לעולם על ידו כד\"א (בראשית יב ב) והיה ברכה, \nומגבורה קדושה כמו שיתבאר בערכו ב\"ה. וזהו יבק. ואלו הג' מדרגות כלם ע\"י היסוד. וכן \nאמן באותיות מאוחרות מאבג\"ד וכו' עולה יב\"ק כיצד א' בחילוף ב', מ' בחילוף נ', ן' \nבחילוף ס'. עולה יב\"ק. ואמן עולה צ\"א בחשבון שם יאהדונה\"י שהוא רומז אל היחוד. \nויב\"ק עולה שני שמות אלה עם שם אהי\"ה שהוא היחוד ג\"כ. וזהו ויעבר את מעבר יבק (שם \nלב כב) בסוד ויעבר עיבו\"ר ע\"ב רי\"ו שהם ג' אבות שסודו עיבור. ויחוד קב\"ה ושכינתיה \nשהם יהו\"ה אדנ\"י. והחופה המחופפת אהי\"ה וע\"ז היחוד נאמר יב\"ק. וע\"ז נאמר (תהלים כ) \nיעננ\"ו ביו\"ם קראנ\"ו. וזהו חכם בק\"י בהלכה [מח] וזהו סוד יחוד אמ\"ש קו חסד קו רחמים \nוקו הדין. אלו הם דברי הרשב\"י ע\"ה בר\"מ ובתקונים מקומות רבים כמלקט שבלים. אמנם \nבזהר פ' לך (דע\"ח.) פי' וז\"ל ואעשך לגוי גדול מסטרא דימינא, ואברכך מסטרא דשמאלא, \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "ואגדלה שמך מסטרא דאמצעיתא, והיה ברכה מסטרא דארעא דישראל, הא הכא כורסייא דארבע \nסמכין וכו' עכ\"ל. ונראה מדבריו כי ברכה מצד הגבורה. וכן בתקונים פי' קדושה מסטרא \nדחכמה וברכה מסטרא דבינה, והעתקנו לשונו בערך ברכה. והנה יישבנו זה בערך טהרה ועוד \nנבאר בערך קדושה: \nיבשה היא המלכות. וכאשר גרם החטא ונשתברו ונתקלקלו הצנורות ואין השפע יורד והחום \nשורף בכח והדין גובר אז נקראת יבשה. כי נתייבש לחות מימי השפע וכל לחות מימי השפע \nמתיבש ומתנגב. עד שמשפיע בה התפארת ועל ידו מתלחלח היבש ומפשיר השפע הנקרש בה. וכן \nבארו בזהר פרשת בראשית (דף כ\"ט ע\"ב): \nיד צריכים אנו להתבונן כי ביד ה' אצבעות והם ה' ספירות שהם גדולה גבורה ת\"ת נצח \nהוד. והם נכללות בשתי ידות שהם ב' ההי\"ן ה' עילאה וה' תתאה זו שמאלית וזו ימנית. \nוהימנית רוב הפעמים הבינה, והשמאלית היא המלכות. והטעם כי זו נטייתה אל הימין וזו \nנטייתה אל השמאל כענין חסידה שנקרא הבינה. ואין לתמוה על אמרנו שהבינה היא ימנית עם \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "היות עיקרה בקו שמאל כדפירשנו בשער סדר עמידתן כי בערך המלכות היא רחמים. ועוד \nדקדקנו בלשוננו באמור נטייתה שהיא נוטה עם היותה דין מעקרא. וג' ידות הם והם ששה \nרצה לומר כי יתחברו אל כל אחד מג' ידות אלה שם גדול\"ה חזק\"ה רמ\"ה. והענין כי פעמים \nבינה משפעת בגדולה ונפתחת במקורות הגדולה ולכן תקרא י\"ד הגדולה. וכשתהיה השפעתה \nבגבורה דין וחוזק נקראת י\"ד החזקה. וכשיהיה השפעתה בתפארת ועל ידו הרמתה תקרא י\"ד \nהרמה. וכערך שלשה שמות אלה אל הבינה מצד השפעתה, כן ערך המלכות מצד קבלתה. ותקרא \nשלשה שמות אלה גדולה חזקה רמה וג' ידות אלה נרמזות ונכללות בשם מ\"ב. וה' אורות \nהנזכר בפ' יהי אור הם ה' אצבעות שביד הגדולה. וה' רקיעים שבפר' יהי רקיע הם ה' \nאצבעות שביד רמה. וה' פעמים מים שבפ' עצמה הם ה' אצבעות שבי\"ד חזקה. כמו שנבאר. והם \nפרטי הספירות רצה לומר ענפי הגדולה והגבורה. אבל ה' אצבעות שבי\"ד רמ\"ה הם עצם החמשה \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "ספירות. ולכן היא נחלה בלי מצרים כי אין שם יכולת לקליפות כלל. אולם בפרטי הספירות \nגדולה גבורה יש יכולת על דרך שנבאר בשער התמורות. ויש חילוק גדול בין יד לזרוע כי \nביד משגת כח המקטרגים ולכן צריך נטילת ידים ולכן הצפרנים בראשי האצבעות כי שם \nאחיזתם. אמנם הזרוע אין צריך נטילה כי הוא פנימיות הספי' ותוכיותיה וזהו טעם לנטילת \nידים ולא הזרועות. עוד יש י\"ד ה' הוי\"ה. והוא מצד מדין הגבורה אמנם הוא פגיעת הדין \nוהכרעתו אל הרחמים וכן פי' רשב\"י ע\"ה בתקונים (בהקדמה ד\"ח.). עוד יש יד כהה והוא כח \nהדין החזק במלכות מצד האש הגדולה קרוב אל החשך עד אשר כהו עיניו מכובד הדין [מט]. \nולפי הנראה מתוך לשון התקונים כי הבינה עצמה היא יד ה' הוי\"ה והמל' עצמה י\"ד כה\"ה. \nעוד המלכות נקרא יד כותבת מצד התפארת ויד חותמת מצד היסוד והארכנו בערך חותם. עוד \nיש ידי אדם ונקראים חסד וגבורה מצד שהם יוצאים מהתפארת שהוא נקרא אדם. ונמצא לפי זה \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "שהם חסד וגבורה שבתפארת ובחינתו מהם שהוא נכלל משניהם: \nידיעה הוא לשון חיבור. והוא בא' משני מקומות אם בת\"ת שהוא מחבר ומיחד החכמה והבינה. \nאם ביסוד שהוא המחבר ומייחד הת\"ת ומלכות כדפי' בשערים הקודמים: \nיהי הוא בתפארת כן פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא מ\"ד ד\"פ.) [וז\"ל בראשית תמן תר\"י \nתמן א\"ש ועלייהו אתמר] יהי מארת וכו' מאר\"ת חסר ו' כתיב יהי דא אורייתא דבכתב דתמן \nא\"ש מארת דא אורייתא דבעל פה. ואע\"ג דאוקמוה מארת חסר דא לילית, ע' ענפין אית \nלאורייתא עכ\"ל. ואמרו אוריי' דבכתב דתמן א\"ש [ג] כיון לבאר ענין יהי שהוא מגזרת \nויהי לשון צער שהוא בגבורה כדפי' בערכו. ולזה אמר כי יהי בתפארת ששם ג\"כ אשו של \nגבורה כי אש דת למו. ואין ספק כי בשם זה נרמז סוד השמאל וסוד הימין. השמאל הוא ה' \nעל יו\"ד דהיינו ה\"י מן אלדי\"ם שהיא נקבה ודאי, והימין י' על ה' וזהו י\"ה שהוא זכר \nרחמים. וכשנכללים הימין והשמאל הוא סוד יה\"י: \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "יובל היא הבינה. ונקראת כן מפני שהיא כלולה נ' שנה בסוד נ' שערים והיא שנת החמישים \nשהוא שער הנפלא ממרע\"ה כד\"א (תהלים ח ו) ותחסרהו מעט מאלדים אל תקרי מעט אלא מ\"ט \nוכו'. ונק' המדה הזו בשם זה כשהיא מנהרת בנ' שערים ומשפיע רב שפע וטוב. וזהו משמעות \nיובל כמו ועל יובל ישלח שרשיו (ירמיה יז ח). וכאשר יגלגל עד הגיע לשער החמשים אזי \nבו מתדבק בחכמה. ועליו נאמר למשה שתוק כך עלה במחשבה. כך בגי' נ'. כי שתיקה בחכמה \nשהיא יוד. ועלה למחשבה שהיא חכמה. ומטעם זה לא השיג בענין מיתת רבי עקיב' כי מיתתו \nהיתה על צד הדין בסוד העלייה כמו שנבאר בשער הנשמה פ\"ה. ונחזור לענייננו כי \nבהתדבקות השער הזה בחכמה אז הוא יובל ואז העולם כולו רחמים ורב שפע וחירות וגאולה \nואז נקרא המדה הזאת יובל: \nיום בכל מקום יום סתם הוא ת\"ת באותו הצד אשר הוא מתדבק בגדולה וזש\"ה ויהי ערב ויהי \nבקר יום א' ופי' הרשב\"י עי\"ה ערב דיצחק ובקר דאברהם וכו' ונתבאר לעיל בשער י' ולא \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "ט' פ\"ב. וכן נקרא בכל מקום מדת יום. אמנם בפ' בשלח (דמ\"ט.) בפסוק עוד היום בנוב \nלעמוד (ישעיה י לב) בארו כי היום הוא המלכות ואפשר לומר כי היום בה\"א הידיעה הוא \nהמלכות שהוא ענין גלוי וידוע כמו שנבאר בערך יום ההוא. ובזהר פ' חיי שרה (דף קל\"ב \nע\"ב) בפסוק כי פנה היום (ירמיה ו ד). פי' כי חסד נקרא יום ולא נקרא יום אלא עד חצות \nומחצות ולמעלה נקרא ערב וכן בפ' וירא (דף צ\"ח.) פי' כי היום הוא בחסד וז\"ל כחום \nהיום דהא אתנהיר ימינא דרגא דאברהם אתדבק ביה ופי' בערך חום. ועוד פי' שם בת\"ת. ור' \nאבא פי' שם (ע\"ב) ביסוד. ואפשר שהוכרחו בפי' האלה מפני מלת חום כדמוכח התם. ולכלהו \nפי' כי עקר יום הוא בת\"ת שעליו נאמר ויהי ערב ויהי בקר וכו' כדפי'. ומפני שצדו א' \nיום הוא והוא צד החסד, לכן נתייחס יום במלכות. ואין ספק שלא תקרא כן אם לא בהיותה \nעטרה לראש גבר. כי אז נאמר (ישעיה ל כו) והיה אור הלבנה כאור החמה וגו' ואז היא ג\"כ \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "יונקת מן הימין ונקראת מצדו יום. ונקרא [גם היסוד] יום, כי גוף וברית חשבינן חד \nכנודע [נא]. ונקראת יום ההוא המלכות במציאות הנעלם המתייחד במציאותה כמו שהארכנו \nבשער המציאיות מ\"ג. עוד יש יום הכיפורים ופי' ר' משה וז\"ל יום ספי' הבינה הנקרא \nכפורים. שהיא למטה הימנה והיא מאירה אותה בסוד נחלי ארנון ולשתיהן קורין י\"ה בסוד \nהיחוד הזה. ובזהר פ' אמור (ד\"ק) פי' כי י\"ה מנהרת אימא עלאה במטרוניתא ואתגלייא \nעתיקא והיינו יום הכפורים בלשון רבים. ולכן אין בו אכילה ולא שתיה כי העה\"ב בינה \nאין בו בו אכילה כו': \nיומם פי' בזהר (בלק דף קצ\"א ע\"ב) כי יומם הרמז בחסד כשהיא כלולה מכל הימים אשר \nתחתיו ומאיר לכלם וז\"ל בפסוק (שמות יג כא) וה' הולך לפניהם יומם אבל מאן דאזיל \nקמייהו סבא עלאה מאריה דביתא ההוא דאומי ליה קב\"ה ומנו אברהם דכתיב יומם יצוה ה' \nחסדו. וכתיב אם לא בריתי יומם ולילה יומא דכל יומין כלילן ביה יומא דשאר כל יומין \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "ודאי וע\"ד אקרי יומם ולא יום עכ\"ל. ופירוש אמרו סבא עילאה, להורות כי הוא ראש לכל \nהימים ולכן ראוי שיקרא יומם כדמפרש ואזיל מארי דביתא וכו'. הכונה כי בפסוק זה נתבאר \nענין גאולת שכינה כמו שפי' שם כי מפני סבתה וה' בזק\"ף שהרמז לשכינה שהיתה יוצאת \nבקומה זקופה. ולהיות שעקר המלכות בסוד החסד כד\"א (בראשית כד א) וה' ברך את אברהם \nבכל וכדפי' רז\"ל (ב\"ב דף ט\"ז) בת היתה לאברהם וכו' ולכן ראוי שיהיה המאיר החסד שהוא \nעיקר. מארי דביתא ההוא דאומי ליה, במראה בין הבתרים. דכתיב יומם יצוה ה' חסדו, כי \nנראה משם שחסדו הוא יומם. ולפי שאינה ראיה כ\"כ כי לא אמר הכתוב יומם חסדו אלא יומם \nיצוה. לכן הביא ראיה שנייה מהכתוב אם לא בריתי יומם, והברית הזה הוא התורה והתורה \nניתנה מחסד שנ' (משלי לא) ותורת חסד על לשונה. יומא דכל יומין כו', נתן טעם למה \nנקרא יומם ולא יום. לפי שהוא כלול מכלם מפני שכלם יצאו ממנו והוא נכלל מהם מפני \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "שנשאר שם מציאותם. יומא דשאר כל יומין, פי' יום המאיר ומנהיר לכל שאר הימים כי הוא \nיום ואור שלהם. דשאר כל יומין ודאי, פי' מאחר שיש שתי סבות הא' בערך אצילותם והשנית \nבערך יניקתם כדפי' א\"כ ודאי יתישב בו שהוא יום שקול ככל הימים והיינו יומם שירצה \nיום גדול ומעובר וממולא בסוד כל הימים ע\"כ. ומתוכו נתבאר ענין יומם בחסד לשתי סבות. \nאם מפני שהוא כלול מציאות שאר הימים. ואם מפני שכלם שואבים אור ממנו. ולפי האמת זו \nסבה לזו כי מצד המקורות הם המציאיות שאמרנו מאותו הצד הם יונקים ממנו: \nיונה יש מי שרוצה לבאר זה מלשון לא תונו, ורחמנא ליצלן מהאי דעתא כי אדרב' לשון \nיונה הוא במלכות בהתייחדה עם התפארת. וז\"ל הרשב\"י ע\"ה בתקונים (תקונא ס\"ט דף ק\"ב) \nיונתי ביומא תליתאה דתמן ו'. ופי' בשער סדר האצילות פ\"ב. ובמקומות רבים אומר הרשב\"י \nע\"ה בתקונים (תקונא ס\"ט דף ק\"ב) יונתי ביומא תליתאה דתמן ו'. ופי' בשער סדר האצילות \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "פ\"ב. ובמקומות רבים אומר הרשב\"י ע\"ה דמסטרא דעופין נקראת יונה ואין כונתו שמצד \nהעופות גופניות תקרא השכינה יונה אלא העופות האלו הם מטטרו\"ן וצדיק יסוד עולם. כי \nעליהם נאמר (קהלת י כ) כי עוף השמים יוליך את הקול ועל ידם הוא היחוד כמו שבארנו \nבשער אבי\"ע ולפי' כשהיא בת\"ת תקרא יונה. ויש יונה פותייה והיא חרב היונה מלשון לא \nתונו והוא הקליפה בישא: \n[נב] יוסף הוא היסוד. וקראו בלשון יוסף להיותו מרכבה אליו. ולכן הרמז בכל ענייני' \nהמדה הזאת. אם במה שכלכל כל בית אביו, כי כן המדה הזאת זנה את העולם כדפי'. וכן במה \nשמל המצרים כנודע. ועוד בענינים אחרים ואכ\"מ להאריך: \nיועץ פי' הרשב\"י ע\"ה בזהר פ' צו (דף ל\"א.) ז\"ל יועץ דא הוא נהר עלאה דנגיד ונפיק \nולא פסקא ודא יועץ לכלא ואשקי לכלא עכ\"ל. נראה מדבריו בפי' כי הבינה בערך בחינתה \nלהשקות לכל הספירות נקרא יועץ והבינה משקה לכלם ומנהיגם: \nיוצר בראשית כתב בספר שערי צדק כי צדיק יסוד נקרא יוצר בראשית והטעם מפני שהוא \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "מצייר כל הצורות המצטיירות במלכות הנקרא בראשית ויהיה לפי זה בית של בראשית משמשת. \nופי' באיזו מקום מצייר בראשית ר\"ל במקום הנקרא ראשית וזה דוחק. ולפי פי' יקרא היסוד \nכן דווקא בהיותו מתאחד עם המלכות ונותן בה כח לצייר הצורות. והמפרשים אחרים פי' כי \nהכתר נקרא יוצר בראשית שיצר החכמה. ויוצר יהיה פי' מאציל. ואינו דוחק כי כבר בא \nלשון בריאה במקום אצילות, והוא בראשית ברא ופי' האציל לפי דעת כל המפרשים. ולפי זה \nיקרא הכתר יוצר בראשית באותה הבחינה שנאצלה החכמה ממנה: \nיותרת הכבד שם זה מבואר בר\"מ (פנחס דף רל\"א ע\"ב) בארוכה ונעתיק לשונו הנה וז\"ל \nובחבורא קדמאה כתיב היותרת מן הכבד וכתיב ואת היותרת על הכבד. בתר דעבידת ניאופה \nאסתלק' עליה. יותרת מן הכבד כו' לאסטאה בני עלמא ולאסטאה עלייהו ושבקת לדכורא למעבד \nזנונים ובג\"ד היותרת מן הכבד. יותרת על הכבד בתר דעתידה ניאופ' אסתלקת עליה מצח אשה \nזונה אתגברת על בעלה כו' דאיהו כבד בכעס דמרה אשת מדינים כו'. וכעס כו'. ועוד יותרת \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "אתקריאת מסטרא אחרא, בתר דנפקת לנאפא עם כלא יהיבת שיורין לבעלה והאי איהו יותרת מן \nהכבד. מגו כבד ויותרת דילה נפקת מרה ואיהי חרבא דמלאך המות דנפקו מיני' טיפין \nמרירין לקטלא לבני נשא הה\"ד ואחריתה מרה כלענה ואיהו תליא בכבד וכל מרעין ומותא ביה \nתליין עכ\"ל. ודבריו מבוארים וכמו שיש בקדושה זכר ונקבה כן בצד הטומאה והם כבד זכר \nויותרת נקבה. וענין זה יתבאר בשער התמורות: \nיחוד היחוד תלויה בתפארת. והטעם כי עקר היחוד הוא התפארת עם המלכות ועל ידם יתיחדו \nכל הספירות ולפיכך סתם ייחוד רומז אליו התפארת עם המלכות לבד ואגביה מתייחדים הכל: \nיין סתם יין הוא בגבורה אמנם הלבן הוא בהיות נוטה אל החסד והאדום הוא כח הגבורה. \nואמנם נקרא טוב כשנמזג במים מצד מימי החסד ששם הטוב כדפירשנו בערך טוב: \nויש יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית. ופירושו כי בבינה יש יין וכשאותו יין יושפע \nאל ששת ימי הבנין אז נקרא יין המשומר בענביו. ופירוש משומר יש בו ב' פירושים. הא' \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "לשון שמרים ופי' נשקט על שמריו כי שמרי היין הם סיגי הזהב שהוא סטרא דחשך דגיהנם. \nוכשהיין הזה למעלה בבינה עדיין לא שקט כי אפשר להיותו נשפע דרך הגבורה ואז הוא קשה \nוצריך מזיגה יפה. אמנם כאשר כבר נשפע למטה בענביו אז הוא יפה מעצמו כי הוא שקט. או \nפיר' משומר מלשון שמירה כי הוא שמור שם מבלי תערובת דין קשה. ושני פי' אלו פי' \nהרשב\"י ע\"ה בז\"ח בשה\"ש (דע\"ו.) וז\"ל ת\"ח ישראל נטלין לחולקהון וחדאן חדווא מחמר טב \nדנהיר וזכיך ושכיך וקיימא על דורדייא. הנה שפי' לשון המשומר מלשון שמרים. ובסוף \nדבריו אמר וע\"ד ישראל חדוא דלהון בההוא יינא דמנטרא דנפיק מעלמא דאתי ומנטרא \nבענבוי. הנה שפי' מלשון שמירה. ודקדק לשון דנפק מעלמא דאתי להורות מה שפי' למעלה כי \nלענין יין יותר טוב אחר שנתפשט לפי שכבר נמזג ונמתק. ור' משה פי' שיין המשומר \nמענביו הוא בחכמה ז\"ל יין המשומר בענביו הוא סוד שפע אהיה העומד בכח לצאת דרך ל\"ב \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "נתיבות הידיעות לשמע אזן בקבלה אמיתית ליודעיהם. ויש מן המקובלים יקראו יין המשומר \nבענביו למלכות ואם כן היין הוא אדום ואמר הכתוב (דברים לב) ודם ענב תשתה חמר והוא \nמשומר ביסוד ואינו אדום כ\"כ עכ\"ל. ואין לפי' אלה עיקר כלל אלא כדפירשנו וכ\"פ הרשב\"י \nע\"ה: \nעוד יש יין חי והוא מצד הבינה בהיותה מתחברת עם החכמה כדפי' בערך חבית. עוד פי' אחר \nחי מצד יסוד שהוא חי. ושני פי' אלה פי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (פנחס דף רמ\"ה) החכמה תחיה \nבעליה. ויסוד אל ח\"י היותו יונק מן הבינה בחיבור החכמה כי ע\"י שלשתם הם נמשכים למטה \nלחיה אשר תחת אלהי ישראל: \nיכין שם זה לעמוד ימיני שעשה שהמע\"ה במקדש והוא כנגד נצח ונקרא נצח יכין מטעם שעל \nידו מתכוננת המלכות כן פי' כל המפרשים. ואפשר היות כוונתם כי על ידו נמשך חוט של \nחסד המשוך על המלכות ועל ידו מתקשטת הכלה להיותה נאה וחסודה בעיני בעלה. וקשיא לן \nכי היה ראוי לקרותו מכין על שם ההוה לא יכין על שם העתיד להכין ועדיין לא הכין. \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "ואפשר לתרץ בדוחק כי הכוונה יכין יוסיף על הכנתו הכנה אחרת כאמרו עם היות שהוא מכין \nעדיין יכין עוד יוסיף אומץ זה נראה לנו ע\"ד שיטת המפרשים. והנ\"ל כי הכונה על הגאולה \nכי תחלת הכנתה והוייתה מן הנצח וכ\"פ הרשב\"י ע\"ה כי התחלת הגאולה מן השחר ואח\"כ בקר. \nופי' שחר נצח כאשר נבאר בערכו ע\"כ. וכן תחלת הגאולה מן הנצח. ומפני שידע שהע\"ה \nשעתיד הבית ליחרב הניח העמוד הזה בבית וקראו יכין פי' עתיד להכין הבית ולסעדו \nבגאולה. כי אשב בחשך ה' אור לי (מיכה ז ח) [נד]. ילדים הנצח וההוד נקראים ילדים כן \nפי' בזהר פרשת וישלח (דף קע\"ב.) והם נקראים ילדים בסוד הכרובים שהיו פניהם כפני \nילדים: \nיללה הוא במלכות מצד כחות הדין והחיצונים שהם מעוררים הבכי ומזה נגזר לשון לילית \nולילין וכלם נגזרים ממלת יללה שהיא הדין ושליטתו כנודע: \nים שני מדות נקראות ים. א' הבינה והיא נקראת ים שהיא מאירה בחמשים שערים ולמטה \n", "en": ""}]}
