{"bookId": "kabala-bd11e1351be2", "part": "1", "torah": "114", "title": "ספר פרדס רמונים — שער כג פרק יג", "hebrewTitle": "שער כג פרק יג", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-bd11e1351be2/1/114/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-bd11e1351be2/1/114/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער כג פרק יג\nפרק שלושה עשר: \nמאד פי' בזהר פרשת לך (דף פ\"ג) בפסוק (בראשית יג ו) ואברם כבד מאד. מאד מסטרא \nדמזרח. פי' מצד הת\"ת שהוא הנקרא מזרח כנודע. ובזהר פ' וישמע יתרו (דף ס\"ח ע\"ב) פי' \nכי מאד הוא סטרא דדינא. פי' בגבורה. והכריח הענין ממה שדרשו מאד זה גהינם [עא]. \nואפשר לומר כי ת\"ת מצד הגבורה נקרא מא\"ד וצרופו אד\"ם: \nמאור שני מאורות הם מאור גדול ומאור קטן. המאור הגדול ת\"ת והוא חמה, ומאור קטן \nמלכות והוא לבנה. וצריך באור בענין ב' מאורות אלו ונתבאר בשער המיעוט בע\"ה. אמנם \nמצאנו ענין מנגד לזה בזהר פ' תרומה (דף קל\"ח ב') וז\"ל המאור הגדול דא מזבח הפנימי \nדאיהו מזבח הזהב. וידוע כי מזבח הזהב הוא בינה. וכן מצאנו בתקונים (תקונא ח' דף כ\"ב \nע\"ב) כדברים האלה וז\"ל ובההוא זמנא דיתבני בניינא ע\"י דקב\"ה לעילא ותתא אתמר \nבשכינתא עילאה ותתאה והיה אור הלבנה כאור החמ' ע\"כ. ולכאורה נראה שחמה אמר על \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "הבינה. אמנם כשנדקדק היטב בלשון התיקונים יצא לנו אור לענין זה. והענין כי חמה הוא \nהתפארת, והלבנה הוא המלכות. ואורו של חמה הוא הבינה, ואורה של לבנה ג\"כ מהבינה. כי \nאור הלבנה ואור החמה הכל אור אחד. אלא שזה יונק מבינה עצמה בלתי אמצעי, ומלכות \nיונקת ממנה ע\"י אמצעי שהוא השמש בין הלבנה ובין האור הבא אליה. ובזה אמר הכתוב כי \nכשיהי' היחוד אמת ושלם ותחזור עטרה ליושנה להיותה עטרת בעלה אז ישתווה אל הת\"ת \nהשפעת המלכות מהבינה. ונמצא הלבנה שהיא מלכות ואורה הנשפע אליה מהבינה ישפע אליה \nשלא ע\"י האמצעי. כמו החמה שהוא הת\"ת שמקבל אורו והשפעתו מהבינה עצמה שלא ע\"י \nהאמצעי. וזהו כוונת הרשב\"י בתיקונים שאמר בשכינתא עילאה וכו' כי הכוונה אל האורות \nשהם ההשפעות שהם נמשכות מהבינה. וזהו כוונת הרשב\"י ע\"ה ג\"כ בפ' תרומה באמרו המאור \nהגדול דא מזבח הפנימי. פי' המאור דהיינו כנוי אל האור המאיר בת\"ת עצמו והמאור הזה \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "הוא נשפע מבינה. וכן דקדק הפסוק שלא אמר והיה הלבנה כחמה אלא אור הלבנה כאור החמה. \nזהו הנראה לנו בתיקון המאמרים האלה וישובם אל ההקדמה הקודמת המוסכמת בכמה מקומות \nמהזהר שמאור הגדול הוא הת\"ת הנקרא חמה ודאי כדפי' לעיל: \nמאכל פי' בזהר פ' ויחי (דף ר\"מ.) כי השפע שמשפיע היסוד למלכות נקרא מאכל. והענין \nהזה נתבאר בפסוק (שופטים יד יד) מהאוכל יצא מאכל כי אוכל הוא יסוד כדפי' בערכו \nומאכל הוא השפע הנשפע: \nמארת חסר בלא וא\"ו, פירש הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא מ\"ד דף פ'.) שני פירושים. וז\"ל \nמאי מארת דא אורייתא דבע\"פ אע\"ג דאוקמוהו מארת חסר דא לילי\"ת ע' אנפין לאורייתא \nעכ\"ל. הכוונה כי מלכות היא נקבה ולכן נקראת מארת לשון אור והתי\"ו כנוי לנקבה. והיא \nנקראת כן כשהיא מאירה אבל אין האיש בביתו כי היא חסרת וא\"ו [עב]. וכאשר נפרש אותו \nעל לילית פירושו מלשון מארה כמו מארת ה' בבית רשע (משלי ג לג) והיא לילי\"ת הרשעה \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "סטרא דשמאלא. וכבר נודע דהא בהא תליא ויתבאר בשער התמורות בע\"ה: \nמבוע היושר פי' ר' משה כי כתר נקרא כן מפני שהוא מיישר נתיבות החכמה על קו האמצעי \nבארח מישור עכ\"ל. ונ\"ל כי אפשר שיקרא כן בהיותו משפיע לתפארת הנקרא ישר כדפי' \nבערכו. ואפשר דהא והא איתנהו: \nמגדל שם זה הוא בשני מקומות. הא' במלכות, והשני בבינה. והטעם כי היא כמו המגדל \nהבנוי במקום גבוה מכל הבנין. ולפעמים תקרא מגדל הפורח באויר. ופי' שהיא פורחת \nוסוככת בכנפיה על הת\"ת הנקרא אוי\"ר כדפי' בערכו. ובהיות כי היא משגחת באויר בפרטות \nומתעלה בזה אז תקרא מגדל הפורח באויר. ובהיותה מושבה על ההרים הרמים אז תקרא מגדל \nסתם. ומלכות נקרא מגדל מן הטעם עצמו כי היא ראש לכל אשר ממנה ולמטה כנודע שהיא סוף \nהאצילות וראש לכל הנבראים. לא שהיא נבראת ח\"ו, אמנם היא ראש לכלם וכלם נבראו מכחה. \nותקרא המלכות מגדל עו\"ז בהיות העוז בתוך המגדל כנודע (מזהר שלח דף קס\"ד ע\"ב). וכבר \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "נודע כי שם מגדל כנוי להורות ג\"כ על שמירת הדברים אשר בתוכו כדברי רז\"ל שידה תיבה \nומגדל. וכן נקראת מגדל דוד ובארוהו בזהר בפרשת ויגש (דף ר\"ט ע\"ב). ולפעמים הכתר \nיקרא מגדל הפורח באויר מטעם שהוא פורח וחופף על החכמה והבינה ששתיהם יחד נקראו אויר \nשפי' אור י' כמו שהארכנו בערך אויר בס\"ד: \nמגן היא המלכות ונקראת כן בהיותה יונקת מג' אבות ומשפעת לג' מחנות שראשם מ'יכא\"ל \nג'בריאל נ'וריאל ר\"ת מג\"ן. זה נראה לכאור' וכן פי' המפרשים. אמנם בזהר פ' שמות (דף \nג') נראה כי מגן הוא הברית והכריח הענין מן הכתוב (תהלים פד יב) כי שמש ומגן ה' \nאלדים: \nמדון פי' בזהר פ' ויקרא (דף ט\"ז) בפסוק (משלי טז כח) איש תהפוכות יגרה מדון שהוא \nהשפעת הדין המשולח בכל הספירות מכח איש תהפוכות כי הוא המעורר כח הדין: \nמדין [כמו כהן מדין] הוא צד השמאל כמו אשת מדיינים (משלי כז טו) כן פי' בזהר פ' \nיתרו (דף ס\"ח ע\"א) ושם פי' כי כהן און וכהן מדין שניהם שוים והכל דבר א' [עג]: \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "מדע היא הבינה ונקרא כן בבחינתה שהיא מקור הדעת וזהו אמרם ז\"ל אם אין בינה אין דעת. \nוהמדע עצם בפועל [עד] כי הדעת מגלה מה שבמדע ומטעם זה אם אין דעת אין בינה: \nמדת יום ומדת לילה הם תפארת יום, ומלכות מדת לילה. והיום והלילה לכל א' י\"ב שעות \nזמניות ושעותם תלויות בי\"ב גבולים כדפי' בארוכה בשער חמשים שערים. ויש שפי' כי נצח \nמדת יום, והוד מדת לילה. ואפשר הכל אחד כי המלכות אל השמאל ותפארת אל הימין כדפי' \nבשער השמות: \nמדת הדין הקשה והרפה הם גבורה קשה ומלכות רפה. ושניהם מדות של דין כי הם שני בתי \nדינין שבהם דנין את העולם. ואלו נוטות לצד הדין הגבורה מטבעה. והמלכות רפה [עה] \nכשהיא יונקת מתוקף הגבורה. ויש שחלקו המדות לשני חלקים כתר חכמה בינה גדולה גבורה \nלהנהיג העליונים רוחניים ולכן היא גבורה קשה לפי שיעור העליונים. וחמש טבעיות \nלהנהיג התחתונים והם ת\"ת נצח הוד יסוד מלכות. ומלכות גבורה אחרונה דין רפה להנהיג \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "תחתונים וכמו כן גבורה היא אחרונה לחמש עליונות. ואין זה מתישב אצלינו. כי שבע \nספירות כלם להנהיג עליונים ותחתונים כל א' לפי שיעורו כדפירשנו בשערים הקודמים: \nמה שמו ומה שם בנו הכוונה החכמה נקרא מ\"ה ות\"ת ג\"כ נקרא מ\"ה. והטעם כי שם בן ד' \nבמילואו יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א עולה מ\"ה. והרמז אל שם זה בחכמה בהיות מאירות בה י' \nספירות. ולכן נכלל שמה בעשר אותיות ונקרא מ\"ה והיינו מ\"ה שבחכמה. והיינו מ\"ה שמו \nוכן כשהת\"ת כולל עשר ספירות כמנין י' אותיותיו אז נקרא מ\"ה כחכמה עצמה וזהו ומה שם \nבנו. והיינו מ\"ה שהוא החכמה נקרא אב. ובנו הוא הת\"ת. ויש לכאורה מנגד לזה בתיקונים \n(בתקונא ס\"ט דף ק\"ו.) וז\"ל ורזא דמלה הכא מה שמו וכו' מה שמו באימא עילאה דתמן חכמה \nומה שם בנו באימא תתאה אשתמודע' עכ\"ל. וכאשר נדקדק נמצאהו כדברינו אלה. כי כיוון \nלבאר מלת שמ\"ו ומלת שם. והכוונה כי מ\"ה הוא בחכמה ומתגלית בבינה וזהו אמרו דתמן \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "חכמה וא\"כ שמו הוא בינה כי היא שם לחכמה [עו] כמו שפירשנו בשערים הקודמים. וכן \nתפארת מתגלה על ידי המלכות וזה ומה שם בנו כי תדע. ר\"ל ידיעת שני הדברים האלה שהם \nחכמה ות\"ת הם בבינה ומלכות. וז\"ש באימא תתאה אשתמודע פי' ידיעת הת\"ת במלכות. ובזהר \nפ' תרומה (דף קכ\"ז.) פירש ר' יהודה וז\"ל דרגא תתאה דאיהו רזא דעלמא תתאה אקרי מ\"ה. \nותנינן אל תקרי מה אלא מאה. בגין דכל דרגין תתאין באשלמותהון הכא אינון כו' ע\"כ. \nפי' כי מ\"ה הוא כנוי אל המלכות בבחינתה התחתונה וזה רצה באמרו דרגא תתאה שהיא מלכות \nובחינתה התחתונה דאיהו רזא דעלמא תתאה, פי' בסוד בחינתה התחתונה. והוצרך לכל זה \nלהיות כי מ\"ה פי' אל תקרי מה אלא מאה שהוא סוד י' פעמים י' ואם לא היה בבחינתה \nהתחתונה לא היו כי אם תשעה פעמים י' שהם תשעים. אמנם עתה שאנו אומרים שהוא בבחינתה \nהתחתונה נמצאת המלכות בבחינתה העליונה משלמת ג\"כ המנין. עוד אמר שם. תו אמאי איקרי \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "מ\"ה אלא אע\"ג דמשיכו עילאה אתמשך לא אתגליא עד דאשתלים הכא דאיהו אתר סופא דכל \nדרגין סופא דאמשכותא דכלא וקיימא באתגלייא ואע\"ג דאתגלייא יתיר מכלא קיימא לשאלא מה \nחמית מה ידעת כד\"א כי לא ראיתם כל תמונה עכ\"ל. הוסיף לתת טעם למה לא באו בשלימות \nהמאה כיון שהכוונה במ\"ה מאה כדאמר אל תקרי מה אלא מא\"ה, לזה אמר תו כו', פי' תוספות \nביאור על הנדרש כי להיות המדרגה הזאת סוף כל המדרגות ולא בלבד סוף אלא סוף דסוף \nשהוא סוף המשך העליון שהוא בחינתה התחתונה כדפי' לעיל. וזה כוון באמרו סופא דכל \nדרגין. ואח\"כ אמר סופא דאמשכותא דכלא, לרמוז אל בחי' אחרונה כדפי'. וקודם לזה אמר \nאע\"ג דמשיכו עילאה וכו', פי' אע\"פ שנמשך המשך והשפע כלול מלמעלה אינו משתלם לחשבון \nהמאה עד המדרגה התחתונה כדפי' לעיל. ולפי שאינו נשלם אינו מתגלה להתראות בבחינתה עד \nבחינה הזאת. ונתן טעם לזה דאיהו סופא וכו', כדפי' לעיל. ואז בבחינה אחרונה קיימא \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "לאתגליא מפני שנשלמה במנין המאה. ואע\"פ שמתגלית עומדת בשאלה להראות שאין שם הבנה \nאפי' בבחי' הגלוי. וזה שבא ענין זה בשם מ\"ה ולא מאה כאמרו מה חמית וכו'. ובזה \nנתיישב כוונת מ\"ה שהוא מאה וחסר א' להראות שאפילו בבחינה מאה עדיין שייך שאלת מה. \nע\"כ פי' המאמר. ובזה יצא לנו טוב טעם ודעת למה המלכות נקראת מאה שהוא בחינתה \nהמתגלית והיא כלולה י' ימים כדפי'. ובתיקונים (תקוני ז\"ח דף כ\"ח.) פי' כי המלכות \nנקראת מ\"ה מצד החכמה להורות על העלם המאציל הנעלם. ולכאורה משמע דפליג אהאי. ולמאי \nדפרשינן בשער השמות לא פליגי. דתרי גווני מ\"ה איכא או מה כדפרשינן במלכות לעיל \nדהיינו מאה, או מה כדפי' בחכמה שפי' מילוי השם פני אדם. והיינו מ\"ה שבחכמה משובח \nכמה וכמה פעמים. ומ\"ה שבמלכות נקרא מ\"ה מצד החכמה היינו מ\"ה באותו מ\"ה שבחכמה שפי' \nשם בן ד' במלוי כדפי' לעיל במה שבחכמה. ותירוץ זה מוכח התם בתיקונים דבשם מ\"ה יו\"ד \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "ה\"א וא\"ו ה\"א במלכות עסקינן: \nמוח הוא בחכמה וכסוי המוח שהוא הקרקפתא הוא כתר שהוא על הראש ולכן השערות רומזים \nעולמות מתאצלים מהכתר. והמוח שהוא חכמה בכללות נחלק לג' חלקים שהם חכמה בינה דעת \nשהם ג' כחות במוח. והיינו ג' יודין. והמו\"ח קר מצד מי הרחמים כי החכמה משפעת רחמים \nאל הבינה. ולכן המוח כנוי לפעמים אל החסד. וכבר נתבאר כי מחכמה נשפעים ל\"ב נתיבות \nוכן מן המוח נמשכים ל\"ב עורקים לפי דעת חכמי הנתוח. והכלל העולה כי בהיות החכמה \nכלול בתוכה ג' כחות הללו נקרא מוח והם רחמים פשוטים. ובתיקונים (תקוני ז\"ח דף \nקכ\"ז.) פי' כי המוח היא החכמה כשהיא בכתר שהוא הראש וז\"ל ומאי מוחא דא חכמה עילאה \nסתימאה בכתר דרישא דאיהו כתר עליון עכ\"ל וכשנשפעי' ג' כוחות הללו בראש זעיר אפין \nנעשו שם מוח ג\"כ כדמותו ונעשו עם המלכות וכללותם שם בן ד'. כי הדעת הוא הוא\"ו והשאר \nמפורסמים. וכל זה פי' הרשב\"י ע\"ה. אמנם המקובלים האחרונים קראו לכתר מוח סתים. וכן \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "הרשב\"י ע\"ה מכנה לכלם בשם מוח, באמרו דא קליפה לדא ודא מוחא לדא. והטעם כי כמו \nשהמוח מתכסה בראש, כן כל א' נעלמת בחברתה. וכן התחתונה קליפה לעליונה לכסות אותה \nולהעלימה. ויש מי שפי' כי המוח הם נ' שערי בינה א' מג' חלקי המוח ויתישב קצת: \nמוט פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים כי ת\"ת עם יסוד נקרא מו\"ט. וכבר נודע כי מ\"ט אותיות \nשבק\"ש וברוך שם וכו' הם ת\"ת ויסוד. ופי' בשער נ' שערים. והם ששה תיבות בכל פסוק שהם \nו\"ו והיינו ו' במילואה שבין מ\"ט. כל זה נרמז במוט. והכלל העולה כי הוא רמז לת\"ת \nויסוד בהיותם כלולים מנ' שערים ושש קצוות לכל א' וא' (וע' זהר משפטים קט\"ו ע\"א): \nמוסדי ארץ פי' בתקונים (תקונא כ\"א דף מ\"ה.) מוסדי ארץ צדיק וצדק. ואפשר כי מוסדי \nלשון יסוד וארץ מלכות: \nמוסף נקרא יסוד כן פי' בתקונים (תקונא ח\"י דף ל\"ב: \nותקונא כ\"א דף מ\"ד ע\"ב). והטעם כי בו תלוי כל תוספת. כמו קרבן מוסף תוספת, וקבלת \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "תוספות שבת, ותוספות נשמה. וכל העניינים האלה נקרא מוסף בסוד הקדושה הנתוספות בו \nדהיינו ענין היחוד שמתייחדים ע\"י ת\"ת ומלכות ואז יעלה ע\"י למעלה והיא נקראת קדושה \nואז הוא מוסיף בתוספת קדושה: \nמועד בפ' ויצא (דף קסד ע\"ב) פי' כי יחוד החסד והגבורה שהם שני מועדים מוע\"ד הבקר \nומועד הערב בקר דאברהם וערב דיצחק בהיותם כלולים אש במים ומים באש שניהם יחד נק' \nמוע\"ד בלשון יחיד. ובתיקונים (בתקוני ז\"ח דף קי\"א.) פי' כי שש קצוות נקראים מועדים. \nאבל ג' ראשונים [עז] גדולה גבורה ת\"ת נקראים מועדי ה'. וג' שניים [עח] נקראים אלה \nהם מועדי כדכתיב (ויקרא כג ב) אלה ה\"ם מועדי שהם נצח הוד יסוד. מועדי המלכות. \nונהפוך ה\"ם ונמצא מ\"ה שהיא המלכות. ובמקום אחר פי' כי מועדם היא הבינה וזהו אשר \nתקראו אותם במועדם (שם שם ד). מופלא הוא הכתר ונקרא מופלא מלשון העלם שהוא נשגב \nונפלא מכל רעיון. וכל לשון הפלאה תלוי בזה: \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "מור במלה זו פי' הרשב\"י ע\"ה שני פירושי'. בר\"מ (משפטים דף קי\"ז) פי' בפסוק (שה\"ש ג \nו) מקוטרת מור ולבונה שהוא כתר. ובפסוק (שם ה ו) אריתי מורי פי' (בר\"מ ויקרא דף ג' \nע\"ב) שהוא חסד. ונ\"ל לחלק כי מקטרת מ\"ר הוא חסר בלא ו' ופי' הכתר מלשון אדון כי הוא \nאדון לכל האצילות. ומלת מורי וכל שאר שהם מלאים הם בחסד. והכונה כי כמו שהמור הוא \nראש לכל הבשמים כן החסד ראש לכל הבנין. ובתיקונים (תקונא כ\"א דף מ\"ד) פי' מור הוא \nבחסד או בנצח (ובז\"ח פ' חוקת פי' מור דא אברהם): \nמושיע פי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (תצא דף רע\"ט.) שהת\"ת נקרא מושיע מטעם כי הוא המושיע \nהשכינה מהגלות ב\"ב ולכן נקרא מושיע. ואפשר שנקרא מושיע מצד החסד ששם הישועה בכח \nהבינה כי משם המשכת הישועה והחירות. מושל פי' הרשב\"י ע\"ה כי הת\"ת מצד היסוד נקרא \nמושל. וכן נאמר ביוסף הצדיק (בראשית מה כו) וכי הוא מושל, מצד היסוד: \nמות פי' הרשב\"י בזהר פ' ויצא (במדרש הנעלם דף קמ\"ח.) כי היא הקליפה הנקבה המקבלת מן \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "הזכר שהיא נקראת אשה זרה ונקראת מות: \nמזבח שני מזבחות הם פנימי וחיצון. פנימי בי\"נה אשר שם הזהב ושם הקטורת כי היא \nהקושרות כל הספירות ומאחה אותן. וחיצון נחשת היא המלכות. והטעם איתא בזהר פ' תרומה \n(דף קל\"ט) וז\"ל בספרא דשלמה ע\"ה אית גו האי מזבח הנחשת דקאמרן רזין עילאין דהא מזבח \nאדמה כתיב מזבח אדמה תעשה לי ודא איהו רזא כדקא יאות. נחשת, כד שלטין טורין אחרנין \nואיהי איצטריכא למיזן לון אצטבעא בהאי גוון למיזן לון ואינון אקרון הרי נחשת. \nואינון הרי נחשת אתמשך מנייהו רוח חדא מגו האי מזבח. וכד האי מזבח אסתלק בסליקו \nאחרא כדין אסתליק את נו\"ן דאיהי מזבח קדישא ואשתאר רוחא דאילין הרי נחשת. וכד ההוא \nרוחא אסתלק בקיומיה אקרי תח\"ש דהא אסתלק מניה את נו\"ן והאי אתפריש לכמה רוחין \nאחרנין ואקרון אוף הכי תח\"ש. וע\"ד אקרי ההוא עמא (חד) תחש כד\"א ואת תחש ואת מעכה. \nעכ\"ל, ומבואר הוא. ומ\"ש ואיהי איצטריכא למיזן לון, הכוונה כי היא נותנת מזון וחיות \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "לכל, לימין הקדושה ולסטרא דשמאלא. ולפי שאין ראוי לתת להם המזון הקדוש נותן להם \nמשמרי היין ומהעכירות כמו הם בלחמם הטמא. ולכן נקראת היא אז נחשת להראות על ענין \nהתחש הקרוב אליה. והנו\"ן רומז אל המלכות עצמה. ונודע כי המזבח הרומז למלכות נבוב \nלוחות היה והיו ממלאים אותו באדמה. ואדמה נגזר מאדם שהוא בעלה. וסביב לה הקליפה של \nנחש\"ת. ועד שלא בא שלמה המע\"ה היה מזבח הנחשת מטעם שהיתה לבנה בחסרונה ולא היה \nהזווג אמתי כנודע. וכאשר נבנה בית המקדש של מטה נבנה ב\"ה של מעלה והי' לבנה במילואה \nוהיה המזבח מאדמה כולו [עט] להראות על לבנוניתה וכבר נפרדה ממנה קליפת התחש. והיה \nמלובן בסוד הלובן להראות שכבר עברו ימי לבונה ונטהרה מהדמים ועומדת לבנה בלבונה. \nוזה החילוק שבין מזבח אדמה למזבח נחשת. ונקרא המזבח לפעמים מזבח אלדים בסוד יניקת \nהמלכות מהגבורה. וכאשר יונקת מהקו האמצעי בעלה נקראת מזבח ה' כן פי' בזהר פ' ויקרא \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "(דף כ\"ד ע\"ב). ובהיות המלכות נקראת מזבח רומז אל היותה יושבת על י\"ב בקר י\"ב שבטים \nשהם תקוני המזבח. ומזבח דאליהו יוכיח. וכן ביארו בזהר פרשת בהעלותך (דף קנ\"א ע\"ב \nעניין ב' מזבחות): \nמזוזה פי' בר\"מ (פנחס דף רנ\"ז) וז\"ל שכינתא אתקריאת מזוזה מסטרא דעמודא דאמצעיתא \nדאתוון דידו\"ד: \nמזוזות פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא כ\"ב דף ס\"ד ע\"ב) כי הם נצח והוד שהם מזוזות \nלמלכות שנקראת בית והיינו מזוזות ביתיך: \nמזון בארו בזהר פרשת תרומה (דף קס\"ח ע\"ב) כי החסד נקרא מזון. וז\"ל על הארץ ועל \nהמזון הא דביקותא בחסד. על הארץ דא איהו ארץ החיים ועל המזון דא איהו חסד כלילו דא \nבדא בדבקותא חדא עכ\"ל. ופי' ארץ החיים בזה הוא המלכות, כי כן ביאר בפי' למעלה מן \nהענין. והכוונה כי ע\"י ברכת המזון מתייחד המלכות בחסד כי כן הכוס בימין. וכן ביאר \nשם בפי'. ואפשר שהחסד נקרא מזון מצד שבו תלוי המזון כדפי' בערך טוב. ונקרא החסד \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "מזון בהיותו שופע מזון למטה על דרך טוב וחסד שבארנו בערך טוב: \nמזל הכתר נקרא מזל. והטעם כי הוא המשפיע ומזיל ומרביב לכל הספירות. וכמו שהמזל הוא \nעליון לכל האצילות. אמנם נקרא מזל מצד בחינתו המתגלה ומשפיע לכלם: \n[פ]: \n", "en": ""}]}
