{"bookId": "kabala-bd11e1351be2", "part": "1", "torah": "120", "title": "ספר פרדס רמונים — פרק ששה עשר:", "hebrewTitle": "פרק ששה עשר:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-bd11e1351be2/1/120/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-bd11e1351be2/1/120/", "segments": [{"index": 1, "he": "פרק ששה עשר: \nעב הוא החסד וכן עולה בגי' חס\"ד ע\"ב ועל זה רומז הנה אנכי בא אליך בעב הענן (שמות \nיט) והוא כח ואצילות שם בן ע\"ב. ועליו נאמר (ישעיה יט א) הנה ה' רוכב על ע\"ב ק\"ל. \nנמצא שע\"ב הוא החסד בהיותו בע\"ב גשרים כנודע: \nעבד נק' המלכות וכן פי' בזהר פ' קדושים (דף פ\"ו ע\"א) כי דוד עלאה נק' עבד, בפסוק \n(ישעיה מג י) ועבדי אשר בחרתי. ובתיקונים פי' כי כל לשון עבדות ועבודה הוא רמז בעבד \nשהוא מטטרו\"ן שהוא העובד והעבד. ומצדו צריך האדם לעשות עצמו כעבד [קג]: \nעבודת הלוים פי' בזהר פ' פקודי (דף רכ\"א ע\"ב) כי הבינה נק' עבודת הלויים בסוד השיר \nכד\"א ועבד הלוי הוא כדפי' בשער מהות וההנהגה. ופי' שם עוד פ\"א שהמלכות נק' עבודת \nהלויים בסוד שהיו נושאים המשכן בכתף ממקום למקום (ע' בז\"ח חוקת דף ס': \nמבואר דהמלכות נק' עבודה): \nעגולה נקרא הבינה כי היא כעיגול שאין בה תפיסה כלל משא\"כ למטה בבנין שיש בו תפיסה \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "כביכול. ואפילו כשהיא יושבת על בניה היא מרובעת ר\"ל רובצת תרגום רביעא. וכן פי' \nלמעל' בערך אפרסמון כי היא עגולה סמ\"ך סתומה בהיותה עולה למעלה. אמנם למטה על בניה \nמ\"ם מרובעת המורה על ההשפעה ושהאם רובצת על הקן החופפת על בניה: \nעגל נ\"ל שהוא מצד הגבורה כענין שור. ועגלה היינו המלכות מצד הדין. אמנם ירמזו אל \nכחות הדין קרובים לאלו: \nעד [קד] פי' בזהר פ' ויחי (דף רמ\"ז ע\"ב) כי המלכות נקראת עד בין שתהיה מתייחדת עם \nהת\"ת בין שתהיה למטה במקומה ואפשר הטעם מפני שעדיה הגיע האצילות ולא עוד. והיא סוף \nהמדרגות ובהיותה עולה למעלה ביחוד עם בעלה נקראת ג\"כ עד. וז\"ש התם והאי עד הכי נמי \nלעילא הכי אתקרי. והטעם כי אז עד בלשון עדה ולכן נקראת לעולם עד. וקצת משמע התם כי \nעד נמי בבינה. ואפשר שיהיה גם במלכות בהיותה עם הת\"ת והיינו השב' ע\"ד [קה]. ובפ' \nבראשית פי' כי גם היסוד הוא נקרא עד ואפשר לשני טעמים שפי' שהוא המקום שעדיו הגיע \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "האצילות בתחלה קודם המיעוט. או מפני שעדיו הגיע אצילות עולם הזכר וממנו ולמטה עולם \nהנקבה. כי בינה עולם הזכר הוא כמבואר בזהר פרשת ויחי (דף רמ\"ו ע\"א) ומיסוד ולמעלה \nהכל דכורא או מפני שעל ידו היחוד דהיינו ע\"ד כדפירשנו: \nעדה פירש בזהר פרשת ויצא (דף קנ\"ה ע\"ב) כי עדה היא המלכות והטעם כי מתקבצים \nומתוועדים דרום וצפון ומזרח שהם חסד גבורה ת\"ת בסוד הייחוד וכן פי' שם ועדותי זו \nאלמדם (תהלים קלב יב) כי מלה עדותי מלשון עדה: \nעדות הוא ענין היחוד ואל תקרי עדות אלא דעות והם ת\"ת וצדיק ששניהם דעות מלשון \nחיבור. צדיק עדות בין ת\"ת ומלכות ות\"ת הוא בין חכמה ובינה וכבר הארכנו בזה בשער אם \nהא\"ס הוא הכתר. ובזהר פרשת פקודי (דף רכ\"א ע\"ב) פי' כי אותיות י\"ה הם עדות ובהם \nקיום כל העולמות כענין כי ביה ה' צור עולמים. ואפשר שעל ידם הוא הויית העדות שהוא \nהדעת שהוא ו' אבא ואימא י\"ה יה\"ו: \nעדן הרבה עדנים הם ופי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים אמנם הוא ביאר בפי' כי עקר העדן והיותר \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "מתיישב הוא כ\"ע ושאר מקומות הם על דרך השאלה. וז\"ל בתיקונים (בהקדמה דף י\"א ע\"א) \nולית עדן אלא כ\"ע דאיהו מופלא ומכוסה ובג\"ד אתמר ביה עין לא ראתה אלהים זולתיך ע\"כ. \nהנה אמר בלשון שלילה ולית עדן וכו' ואין לומר כי ולית עדן הנזכר כא\"ן. כמו כי \nקאמרי' שבתלמוד. ממה שהאריך בענין להכריע שלא יצדק עדן כ\"א על הכתר שהרי על העדן \nנאמר עין לא ראתה אלהים זולתיך וכיון שכן לא יצדק שם עדן אלא בכ\"ע שהוא מופלא \nומכוסה ואין בו השגה כלל. ופי' עין לא ראתה אלהים הכוונה כי אלהים הוא הבינה ואין \nמי שיוכל להביט בעין זולת הבינה. ועל דרך השאלה יקראו החכמה והבינה עדן ויותר יצדק \nבחכמה מבבינה. וז\"ל הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תיקון נ\"ה דף פ\"ה.) ונהר יוצא מעדן אית \nעדן ואית עדן הה\"ד ונחל עדניך תשקם. עדניך ודאי עדן עלאה כתר עילאה. עדן דלתתא דא \nי'. ואית עדן לתתא ודא אימא עלאה. איהי עדן לגבי נהר דלתתא מינה הה\"ד ונהר יוצא \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "מעדן להשקות עכ\"ל לעניינו. ודקדק בלשונו באמרו אית עדן ואית עדן. לפי שאמר הכתוב \nונחל עדניך לשון רבים ולפי המוסכם אין עדן כי אם בכ\"ע כדפי' לעיל לזה אמר אית עדן \nואית עדן. כלומר יש עדנים ואין כולם שוין. ודקדק בזה שאמר הה\"ד, ולא אמר דכתיב \nכמנהגו. אלא הכוונה לומר הה\"ד. פי' עם הקדמה זו יתיישב ונחל עדניך לשון רבים. ודאי \nעדן עלאה וכו', פי' בכ\"ע שהוא עדן אין ספק כי זהו העדן האמתי. וכיוון לקראו כתר \nעלאה, פי' ודאי כי הכתר לא נקרא עדן סתם כיון שאנו רואים שנקרא כתר עלאה, וכיון שכן \nראוי שיקרא עדן עלאה. וא\"כ לפי זה יש עדן למטה ממנו שלא נקרא עליון. וזה שאמר עדן \nדלתתא דא י'. פי' כיון שיש עדן עליון העדן התחתון יהיה חכמה. ומפני שהוקשה לו כי \nעדן מורה על היותו נעלם כדמוכח מפסוק עין לא ראתה אלדים זולתיך. לכן אמר ודא י', \nכאמרו גם החכמה נעלמת שאין האות הנרמזת בה מושגת אלא נעלמת דהיינו י'. ואית עדן, \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "פי' עדן שלישי יש וזה אינו עדן בעצם אפילו בעצמותו אמנם הוא עדן בערך הנהר המתעדן \nויוצא ממנה. וז\"ש אית עדן לתתא ודא אימא עילאה, ואינה עדן בערכה אמנם היא עדן בערך \nהנהר המתעדן ויוצא ממנה. ופי' ונהר יוצא מעדן, ירצה לפי זה תפארת הוא הנהר היוצא \nמהבינה. ועם היות לשון עדן אינו מדוקדק, עם כל זאת ידוקדק לשון נהר יוצא דהיינו \nדנפיק מבינה שאינו יוצא אלא מבינה. הכלל העולה מהמאמרים האלה כי העדן העקרי הוא \nבכתר עליון ובחכמה יתייחס קצת והבינה אחר דוחק גדול ונקראת עדן בערך שהנהר מתעדן \nבה. ובפרשת ויחי (דף רמ\"ז ע\"ב) בפ' ברכות אביך וגו' פי' עדן בענין אחר וז\"ל מאי \nמעדן אלא בכל שעתא דכל שייפין יתבין בקשורא חדא ואינון בעידונא דתיאובתא מרישא \nלעילא ולתתא וכלהו מעידונא ותיאובתא דלהון מריקין ביה ואתעביד נהר דנגיד ונפיק מעדן \nודאי עכ\"ל. והכל ענין אחד כי לעולם עדן הוא למעלה ואם נאמר עדן למטה אין ספירה למטה \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "שנקרא עדן אלא בהתייחד הספירות כלם איש באחיהו מהראש העליון דהיינו בינה עד למטה אז \nיקרא ענין זה עדן והכוונה כי אינם בערך שהם עדן אלא בערך שהם מתעדנים מעצמם על ידי \nיניקתם מן הראש שהיא הבינה ואדרבא מתוך הלשון משמע כן: \nעדנה היא המלכות כאשר היא מתמלאת שפע ורצון מעדן עליון ופי' עדן ה'. ושרה מטעם \nשנמשך עליה עדנה מעדנ\"ה אמר אחרי בלותי היתה לי עדנה (בראשית יח יב). ודקדק לשון \nהיתה לשון נקבה. וכן דקדק בזהר (שלח דף ק\"ע: \nע\"ש) וכן פירש הרשב\"י ע\"ה בהר פרשת חקת (דף קפ\"ב ע\"ב) בפסוק (קהלת ד ב) ושבח אני \nוגו' אשר הם חיים עדנה שהיא המלכות עדן ה' נקבה: \nעובר על פשע פי' ר' משה שהוא בתפארת ופי' הטעם כי הוא עובר על פשע בכח הרחמים כאב \nרחמן על הבנים: \nויש עובר על הפקודים ופי' בתיקונים (בתקוני ז\"ח דף קי\"א ע\"א) כי נצח והוד נקראים \nפקודים ויסוד עובר עליהן וכמבואר בשער האצילות פ\"ד. נמצא היסוד נקרא כן בבחינתו \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "שהוא למעלה מהם: \nעולה נקראת המלכות בהיותה מקבלת ממקומה דרך מדרגות הסולם מדרגה אחר מדרגה עד עלותה \nעד התפארת להיות עם בעלה ומשם יתעלו שניהם אל הבינה כי שם ביתם. ובהיותם עושין \nהמסעות האלה תקרא עולה. ולכן עולה כולה כליל לה' ואין לאחרים חלק בה כלל ועקר. ולכן \nנאמר בעולת הבוקר שהיא עולת התמיד היא העולה (ויקרא ו) כיון שעלתה לא תרד בשום אופן \nבעולם. מה שאין כן בחטאת שיש בה ירידה שנאמר (שם ט) וירד מעשות החטאת. והעולה לעולם \nעולה. אלו הם דברי הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (פנחס דף רמ\"ז ודף רנ\"ו ע\"ב). ובזהר פ' נח (דף \nע' ע\"א) נראה שעולה הוא בתפארת דהכי קאמר התם עולה סלקא דכר ולא סלקא נוקבא דכתיב \nזכר תמים יקריבנו. אמאי כתיב אשה דהא אש בעי לאשתכחא תמן. אלא אף על גב דעולה \nאתקריב דכר ולאתריה אתקריב, נוקבא לא בעיא לאתפרשא מיניה אלא בה אתקרי בגין לחברא \nדא בדא דסלקא נוקבא לגבי דכורא לאתחברא כחדא וכו' עכ\"ל. האי לא קשיא ולא מידי דהתם \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "נמי קאמר כי עולה היא המלכות כדפי' לעיל בר\"מ. והכי פירוש ואי סלקא דעתך דעולה איהי \nרמיזא בתפארת ולא במלכות משם דכתיב זכר תמים יקריבנו, קשיא אמאי כתיב אשה דהיינו \nלישנא דנוקבא, לימא אש דאיהו לישנא דדכורא אלא ודאי דעולה אתקריב דכר ודאי לאתריה \nאתקריב דהיינו התפארת. ועם כל זאת עיקר הרמז אל המלכות העולה במקום הזכר ופירש עולה \nמלכות דסלקא לגבי דכר ולפיכך אתיא דכר לאחזאה מלכות דסלקא לגבי דכורא ולא אדכר בשמא \nאלא דכורא דאיהו עיקר ועתה צדקו דבריו יחד: \nעולם כמה עולמות הם ומתחלקים לפי מניינם. המלכות נק' עולם ופי' בר\"מ (פנחס דף רמב.) \nכי פירוש מלת עולם פי' נער. והטעם או היא משמשת שימוש נער. או פי' מלשון עלמה פירוש \nנערה מפני שהיא נערה יפה בתולה מקווה להיותה נבעלת מבעלה אחר הגאולה. ובזהר פרשת \nבראשית (דף נ\"ח) כתב כי עלם חסר ו' הוא במלכות. ואפשר כמו שפירשנו. ויש עולם ביסוד \nאך לא נקרא עולם סתם אלא עולם הנשמות והטעם מפני שהוא אילן שממנו פורחות הנשמות כי \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "על ידו הנשמות פורחות לשכינה פי' על ידי היחוד. ויש שקראוהו עולם תיכון והטעם כי \nהוא עולם תיכון והאמצעי בין תפארת ומלכות ואינו ענין. והתפארת יש שקראוהו עולם \nהבנין והטעם שההיקף שהוא הנגדר בשם עולם כאשר נבאר הת\"ת כולל אותו כנודע. שהוא בעל \nשש קצוות לכן ראוי שיקרא בשם עולם. ועתה שני עולמות הם עולם הזה ועולם הבא והוא \nבינה. וכן אמרו רז\"ל (קדושין דף ט\"ו.) ועבדו לעולם זה עולמו של יובל. והיינו בינה. \nולא תקרא בינה העולם אלא בסוד בחינת השש קצוות הנעלמות בה: \nונקראת עולם הבא פירוש שלעולם בא שאינו מתעכב שפעו לעולם אלא בא ולפיכך אמר הבא ולא \nאמר שיבא. ומלכות ג\"כ נקראת עולם כולל שבעה נרות שבעה ספירות בסוד היותה כוללת כל \nההיקף. ועל ב' עולמות אלו נאמר מן העולם ועד העולם [קו] ובין שתי עולמות אלו אוחז \nעולם אמצעי והוא סוד ששה קצוות עצמם. אמנם לא ייחסהו בשם עולם. ונקראת המלכות עולם \nהזה לפי שלפעמים פוסק השפע ממנה בעונותינו. ומטעם ההפסק אין אנו יכולין לומר בה \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "עולם הבא כי עולם הבא מורה על שלילת ההפסק. והמלכות בעלת ההפסק לכן נקראת עולם הזה \nשפי' שאין בה אלא מה שלפנינו לבד עד ירחם ה' ויושפע עליה עוד שפע. ובתיקונים (תקונא \nכ\"ב דף ס\"ב.) פי' הרשב\"י ע\"ה שהתפארת נקרא עולם הבא וז\"ל ו\"ה אינון תרין בנין \nואינון עלמא דין ועלמא דאתי. ו' עלמא דאתי דאיהו עלמא אריכא, ה' עלמא דין דלאו איהו \nאריך עכ\"ל. ונוכל לומר כי עיקר עולם הבא הוא הבינה ונקראת עולם הבא מצד בחינתה \nהמשכת הנהר להשקות הנטיעות אשר בגן. והנהר הוא ו' והיינו עולם ארוך והוא בערך \nבחינתו עם הבינה ויוצא ממנה. ויש שקראו לבינה עולם החיים מפני שהיא מקבלת החיים \nהעליונים שבחכמה ומשפיעם למטה דרך החיי\"ם. ולפ\"ז לא תקרא בשם זה אלא כשתשפיע כח \nהחיים מחכמה. ואחרים קראוהו עולם השכל כי היא נקראת עולם השכל בקבלתה כח השכל מהשכל \nהעליון שהיא החכמה קרובה אל הכתר כאשר נבאר. ואחרים קראו לחכמה עולם ההעלם מפני שבה \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "הקצוות הוויות דקות ביותר לכן קראוה עולם ההעלם. ולפ\"ז לא תקרא החכמה עולם ההעלם \nאלא בהתגלות אותם ההויות הדקות שבה בהעלם. ועם כל זה תקרא עולם ההעלם: \nעומק כל הספירות קראם בעל ספר יצירה עמקים כדפירשנו בשער אם הא\"ס הוא הכתר ושם \nבארנו הטעם: \nעומר הרשב\"י ע\"ה קרא בתיקונים (תקונא י\"ט דף ל\"ז.) להבינה עומר. וז\"ל וימודו בעומר \nדא שכינתא עילאה דאיהי עומר לגלגולת דאיהי גולגולתא דרישא עכ\"ל. ופי' מלת עומר \nמלשון עימור שפירוש ענין קבוץ ואגודה. והנה הבינה הוא העומרת ואוגדת ג' ראשונות \nבתוכה. והיינו גולגולת כי ג' ראשונות נקראים גולגולת. ונמצא לפ\"ז כי הבינה נקרא \nעומר בהיות עומרת ג' ראשונות: \nעוף פירש בתיקונים כי היסוד נקרא עוף השמים כי הוא עוף לת\"ת (הנקרא שמים) והכוונה \nעוף המעופף ומשמש לת\"ת. ומטטרו\"ן עוף למלכות משמש תחתיה. כערך המלכות אל הת\"ת כן \nערך מטטרו\"ן אל המלכות: \nעופר נקרא התפארת. כן ביארו בזהר פ' בראשית (ד\"מט.) ונראה שנקרא עופר בהיותו יונק \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "משני האיילים העליונים שהם גדולה וגבורה ומגביר כח הדין שכן המלכות נקראת עפר מצדו \nכמבואר שם שנקראת עפר בסוד [בחינתה התחתונה] כמו שנבאר בערכו: \nעושה פלא נקרא התפארת מצד הכתר הנקרא פל\"א אל\"ף. כמבואר בערכם. כן פי' בתיקונים. \nוכל עשיית פלא על ידו: \nעז נקרא הגבורה מדת הדין העזה כן פירש בזהר פ' ויחי (דר\"מ.) ע\"פ (שופטים יד יד) \nומעז יצא מתוק: \nעוז הוא תפארת. וכן פירשו רז\"ל (זבחים דף קט\"ז.) ואין עוז אלא תורה. היא תורה שבכתב \nתפארת. ונראה שנקרא עו\"ז בהיותו כלול מע' ענפים ושבע ספירות. ובתיקונים (תקוני ז\"ח \nדף קי\"ט.) פי' עז\"ו היא השכינה אימא עילאה בינה ועליה נאמר (ישעיה סב ח) ובזרוע \nעזו. כי גבורה היא זרוע שלה והיא נקראת ושכינת עזו בגבהי מרומים ע\"ש: \nעטרה המלכות נקראת עטרה ולא נקראת כן אלא בהיותה עולה עד הכתר ושם הוא עטרה בראש \nבעלה עטרת תפארת וכן היא עטרת בראש כל צדיק וכן היא תגא דס\"ת ונאריך בשער האותיות \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "בפירושו בביאור אות זי\"ן (ע' בהקדמת ת\"ז ד\"י ע\"ב) עין הוא כללות קצת הספירות יחד \n(ע' כ\"ז בתקונא ד' דף י\"ח ע\"ב). כיצד גביגין דעינא שהם פותחין וסוגרין הם נצח והוד. \nוהעין עצמו גדולה גבורה תפארת הם ג' גוונין דסחרין לבת עין לבן ואדם וירוק. ובת עין \nהיא המלכות. ובת עין גדולה היא הבינה. אור בת עין דא י' מחכמה ע\"י כ\"ע. אמנם הקיבוץ \nהזה יהיה כאן מן הספירות. ובר\"מ (פנחס דף רנ\"ו ע\"ב) פי' כי נקראת עין מסטרא דימינא. \nואפשר לומר כי הוא כוללת בחינות אלו מצד הגדולה. והטעם ששם הראיה כאשר יתבאר. ולכן \nעל המלכות נאמר (ירמיה ב ב) אהבת כלולותיך שהוא הכללות הזה מן הימין ומצדו האהבה \nמתעוררת. ולכן נאמר (שה\"ש ד ט) לבבתני באחת מעיניך. ורבי משה פירש כי עין בעין \n(ישעיה נב ח) הם ת\"ת והמלכות שניהם נקראים עין. ואפשר להיות כן על ידי כללות המדות \nהאלה בהם. ומתוך הזהר בפ' משפטים (דף קכ\"ב ע\"ב) משמע כי העינים הם בגבורה שאמר דכד \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "גבורה מתפשטא ועיינין מלהטין וכו' כמו שהעתקנוהו בשער מהות והנהגה. ויש שפי' כי \nעינים הם חכמה ובינה ויש שפי' בגדולה וגבורה. ויש קצת מקומות בזהר שנראה מהם שהם \nנצח והוד. ואין לנו לפרש [קז]. ועל כל העינים יש עין אחת שאין לה גבות עינים שמעולם \nאינו נסגר והוא הכתר ונקרא באידרא אשגחותא דכלא והוא משפיע הרחמים בכל עינים \nהתחתונים. ובתיקונים המלכות בהיותה כלולה מהגוונים הנזכרים היא נקראת עין המים שאין \nבו הפסק: \nעיפתה פירש רבי משה כי המלכות נקראת לפעמים ארץ עיפתה מצד הגבורה. והענין בעצמו \nמורה כן [קח]: \nעיר שני עיירות יש. עיר עליון והיא בינה ירושלים של מעלה. ויש עיר תחתון והיא עיר \nדוד ירושלים של מטה מלכות. ונראה שנקראת עיר בכל מציאותיה שיש לה בחומותיה כדפי' \nבשער המציאיות כי יש נקודה אמצעית והוא נקודת בית המקדש וסביב נקודה זו כמה לשכות \nעזרות בתים וחומות כדפירשנו שם: \nעירוב פירש בתיקונים (תקונא כ\"ד דף ס\"ז.) כי תפארת נקרא עירוב מפני שעל ידו מערבין \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "ומטלטלין מבית לבית שהם בית עליון בינה, ובית תחתון מלכות. ותפארת מערבן ומייחדן \nיחד וזהו עירוב: \nעל יהוה פי' בזהר פ' אחרי (דף ע\"ט ע\"ב) כי ג' ראשונות נקראים על יהו\"ד מפני שהם \nלמעלה מן הת\"ת. ומפני כן חנה שידעה כי הבנים במזלא תלייא התפללה על יהו\"ה. וזש\"ה \n(ש\"א א י) ותתתפלל על ה' ונתנה אח\"כ שבח למקום שממנה נשפע לה בן: \nעל שמים הם גדולה גבורה שהם למעלה משמים שהוא ת\"ת. כן נתבאר בזהר פרשה ויקרא (דף \nע\"ז.) והעתקנו לשונו בערך מעל שמים ובארנוהו: \nעל כל מים היא הבינה. כן פירש בזהר שמות (ד\"ו.). ונקראת כן מפני שהיא על כל מים \nשהיא עומדת למעלה מכל הבנין ואפי' למעלה מחסד: \nעלת העלות בארנו בשער אם הא\"ס הוא הכתר. ויש חילוק בין עלת העלות ובין עלת על כל \nהעלות: \nעמוד האש והענן היא השכינה. ובהיותה יונקת מחסד בסוד מדת יום אז נקראת עמו\"ד הענ\"ן \nכי ענן מצד החסד. וכאשר יונקת מגבורה הנקרא מדת לילה אז נקראת עמוד האש. ונצח והוד \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "נקראים עמודי שש והטעם כי בם נכללים שש. נצח נצחים, הוד הודות. כדפירשנו ערך נצח. \nוכן הם היו העמודים שעשה שהע\"ה בבית המקדש ושניהם יכין ובועז נצח והוד. וכן נקראים \nגם כן סתם עמודים: \nעמר נקי נקרא חסד בסוד הלבנונית: \nענבים הענבים הם ו' ספירות ושש קצוות ובהם היין משומר מששת ימי בראשית והם הששת \nימים. ואמנם יש ענבים לבנים, ויש ענבים אדומים, ויש ענבים שחורים. כשיונקים מחסד אז \nהם לבנים והם יפים לחלום מורים על חסד. וכשהם יונקים מגבורה הם אדומים. ואם אכלן \nיפה הוא לו שהכניע הדין ונצחו ובטלו. והשחורים מורים תוקף הדין בסוד השחרות \nשבגבורה. כ\"פ בז\"ח שה\"ש. ובפ' נשא (דף קכ\"ז.) פי' כי הענבים הם במלכות [קט]. ואפשר \nלפרש הענין כי ענבים לשון רבים הם שש קצוות שבמלכות ומקבלת בהם היין העליון הנשפע \nלה. ויש דין יפה ודין חזק והיינו החילוק שיש בין אדומים ללבנים (כמ\"ש בזהר תרומה דף \nקמ\"ד ע\"א): \n", "en": ""}]}
