{"bookId": "kabala-bd11e1351be2", "part": "1", "torah": "129", "title": "ספר פרדס רמונים — פרק עשרים ושנים:", "hebrewTitle": "פרק עשרים ושנים:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-bd11e1351be2/1/129/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-bd11e1351be2/1/129/", "segments": [{"index": 1, "he": "פרק עשרים ושנים: \nתאוה פי' בזהר פרשת מקץ (דף ר\"ב ע\"ב) שהמלכות נקרא תאוה והיא בבחינת קבלת התפלות \nומכניסם למעלה ונותנת לכל אחד תאותו: \nתאומים הנצח וההוד הם כדמות ב' תאומים כי נצח והוד תרי פלגי דגופא הוו. ויש בזה פי' \nאחר לרשב\"י ע\"ה (בזהר יתרו דף ע\"ח ע\"ב) כי תאומים הוא הת\"ת ונקרא תאומים שהוא מתאים \nב' קצוות אל המיצוע. וכמעט הכל עולה אל מקום א' כי הנצח וההוד ג\"כ מתאימים ע\"י \nהמכריע (שהוא היסוד): \nתבואה פירש בזהר פרשת ויחי (דף רכ\"ו ע\"ב) שהמלכות נקר' כן והיא בערך בחינתה הראשונה \nבערך מדריגת הקדושה וכן מוכרח שם: \nתבונה הבינה עצמם נק' תבונה. ויש חלוק בין בינה ותבונה כי בינה נקרא בסוד בן י\"ה על \nידי הת\"ת בסוד הדעת המאחד למעלה ומחבר החכמה והבינה והוא בן י\"ה. י\"ה היינו חכמה \nובינה כנודע ובן הוא התפארת בסוד הדעה בן השוכב בחיק אביו ואמו וזהו פירוש בינה. \nאמנם נקרא בשם בינה בהיותה בייחוד עם החכמה ומפני היות עקר הייחוד הזה בבינה ולא \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "בחכמה לפיכך עולה היא בשם ולא החכמה כענין זכור ושמור שביארנו בערכם ע\"ש. ותבונה \nפירוש ה' שהוא הבינה לבדה ובן ובת שהם התפארת ומלכות. ובהיות הבינה שופעת ושוכבת \nעליהם כאם על הבנים נק' תבונה וזה מה שחסר שם היו\"ד שהוא האב חכמה מפני שנסתלק \nהיחוד ההוא. כל זה נתבאר בתקונים (תקונא ס\"ט דף ק\"ג.) ובזוהר ובאדרא (האזינו דף \nר\"ז) אות באות. ופירש בתקונים (בהקדמה דף י' ע\"ב) כי המלכות מצד הבינה נקראת ג\"כ \nתבונה: \nתהו הבינה נקראת תהו והטעם כי פירש בספר הבהיר מאי בהו דבר המלביש את התהו ומאי תהו \nדבר המתהא את בני אדם כן נתבאר שם במקומות מחולפים. ופירש בהו הוא דבר שיש בו ממש. \nוהבינה היא דבר שאין בו אחיזה ועל כן נקרא מי לשון שאלה. והוא כהיולי שהוא דבר שאין \nלו צורה והוא קודם אל מציאות הצורה ומקבל כל הצורות. וזהו הבינה הקודמות אל מציאות \nהגלוי ומקבל כל המציאות כן לפי התפשטותה אם דין ואם רחמים ואם חסד ואין בה השכלה אם \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "לא ע\"י הבנין. ומפני שהיא שאלה בלא תשובה אמר בספר הבהי' דבר המתהא הכונה דבר מתמיה \nבני אדם שאין תשובה לשאלה כדפי': \nתהלה בשם זה פי' פרושים רבים בספר הזוהר. ובר\"מ פי' הרשב\"י עליו השלום כי תהלה \nבכתר. ובמקומות אחרים תהלה בבינה. ור' משה פי' כי חכמה ובינה כל א' נקרא תהלה \nושתיהן יחד תהלות. והמלכות נקראת ג\"כ תהלה וכן מוכח בספר הבהיר ובזהר בראשית (דף \nל\"ו.) בפסוק ותרא האשה וגו'. ור' משה הכריח הענין מפסוק (דברים י כא) הוא תהלתך \nוהוא אלדיך. והנראה לי לפשרת הענין כי תהלה אמיתית הוא הכתר ומשם נשפע אל החכמה ואל \nהבינה ושתיהם יחד תהלות מפני שנשפעות מהתהלה הגדולה. ומלכות תהלה בסוד אני ואי\"ן \nנעוץ סופו בתחלתו. ולא יקראו תהלות כי אם מצד המלכות ששם התהלות בסוד י' מיני תהלים \nשהם בעשר ספי' בסוד המלכות שהם ספר תהילים: \nתוך מפורש בזהר פרשת נח (דף ס'.) בפסוק (משלי ה טו) ונוזלים מתוך בארך שתיבת תוך \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "הוא בתפארת. והטעם כי הוא בתוך באמצע הגדולה והגבורה. ושם פי' ב' הפירושים שהוא \nבת\"ת בסוד הדעת שהוא האמצע שבאמצע כמבואר במקומות רבות בשערים הקודמים. או שהוא ת\"ת \nממש שהוא אמצע בין הגדולה והגבורה ופי' המאמר בשער מהות והנהגה בפי\"ט. ונ\"ל כי לשון \nתוך ומרמה (תהלים נה יב) הוא קליפה בקליפות והוא האמצעי נגד הת\"ת כי גם את זה לעומת \nזה עשה האלדים: \nתולעת הוא ודאי הקליפה דכתיב (דברים כח לט) כי תאכלנו התולעת, וכן רמה ותולעה. אמנם \nיש תולעת בצד הקדושה והיינו תולעת שני והוא במלכות דכתיב (משלי לא) כי כל ביתה לבוש \nשנים. ואפשר תולעת בת\"ת דכתיב (ישעיה מא יד) תולעת יעקב. ועכ\"ז יצדק גם זה במלכות \nכדפירשנו בערך יעקב. ולכן אמר דוד (תהלים כב ז) ואנכי תולעת, ולא איש שהיא הבחינה \nהעליונה בת\"ת כדפי' בערך איש: \nתוספתא פירוש בתקונים (בתקוני ז\"ח דף קט\"ז ע\"ב) כי המלכות מצד היסוד נקרא תוספתא \nוהטעם כי היסוד נקרא מוסף כמבואר בערכו וכמו שהוא נקרא מוסף ביום שבת ובשאר יום טוב \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "כן היא נקראת אז תוספתא: \nתור בזהר פרשת ויקרא (דף ד') בפסוק (שה\"ש ב יב) וקול התור ביאר שהוא התורה שבעל פה. \nדתורה שבכתב אקרי תורה סתם, ותורה שבעל פה קרי ליה תור כמה דאמרינן ויקר ויקרא. \nוהכונה מובנת במה שכתבתי בשער סדר האצילות פ\"ב בשם הזהר מענין נערה ונער כד קבילת \nדכורא עלה אתקריאת נערה. ולכן תורה שבכתב נקרא תורה לרמוז אל התפארת והמלכות יחד \nוהעיקר הוא התפארת שכן היא הדרך שפירשנו בערך שמור ובערך זכור. ולכן נקראת תור בעוד \nשלא קבלה הזכר. וכן ויקר היא מלכות והוא בלא א' לרמוז שעדין לא התיחד עמה האלף. ועם \nהיות שויקרא היא ג\"כ במלכות כבר תירצו זה שם בזהר: \nתורה תורות הרבה הם יש תורה בחכמה ומחכמה נאצלה התורה דהיינו הת\"ת כנודע וזשאחז\"ל \nנובלת חכמה שלמעלה תורה. וכן פירשו בזהר פרשת קדושים (דף פ\"א.) וז\"ל לאו אורייתא \nבלא חכמתא ולאו חכמתא בלא אורייתא וכלא בחד דרגא הוא וכלא חד, אלא אורייתא בחכמה \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "עלאה אשתכחית ובה קיימא ובה אתנטעו שרשהא מכל סטרין עכ\"ל הרי מבואר שהתורה נאצלה \nמהחכמה ועיקרה תלויה בחכמה ואין מתפרדין לעולם. ואף על פי שהיא למטה במקומה בת\"ת עם \nכל זאת שרשיה משורשים למעלה בתוך עמקי החכמה וז\"ש לאו אורייתא בלא חכמתא וכו', ולכן \nנקראת תורה קדומה כמו בראשית שתרגומו בקדמין. ויש תורה שבכתב ותורה שבעל פה ובענין \nזה יש חלוקים רבים בזהר. במ\"א אמר תורה שבכתב חסד וסימנך ותורת חסד על לשונה (משלי \nלא), ותורה שבעל פה גבורה וזה שאנו אומרים מפי הגבורה. ובמ\"א אמר תורה שבכתב ת\"ת, \nותורה שבעל פה מלכות. והענין כי תפארת ומלכות זכר ונקבה והזכר סוד הרחמים מטה כלפי \nחסד, והנקבה סוד הדין כדפי' בזכור ושמור, ובארנו בשער מיעוט הירח בפרק עשירי. ובעת \nעלותה להתייחד יטה זה אל הימין בסוד החסד זכר. והנקבה אל השמאל דין. ונמצאו חסד \nותפארת אל הימין תורה שבכתב, וגבורה ומלכות אל השמאל תורה שבעל פה וזהו מפי הגבור' \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "מפי שהיא מלכות. וגבורה כמשמעו. שניהם מיוחדים כדפירשנו וכן פי' בתקונים (בהקדמה דף \nו' ע\"ב) כי המלכות מצד החסד נקראת תורה שבכתב, ומצד הגבורה נקראת תורה שבעל פה ע\"י \nהגדולה והגבורה כדפי'. א\"כ גם המלכות נקראת תורה שבכתב מצד החסד. ותורה שבכתב ע\"י \nהשמאל והימין נתנה שכן תפארת כלול משניהם. ועם הקדמה זו יובן פסוק (דברים לג) \nמימינו אש דת למו. פי' מימינו חסד, אש גבורה, ד\"ת תפארת. ופי' בתקונים (בהקדמה ד\"ט \nע\"ב) כי נקראת המלכות תורת ה' מסטרא דעמודא דאמצעיתא. והטעם בסוד יחוד תפארת \nומלכות. ואז היא תמימה כי אתתא פלגא דגופא הוי ומלכא בלא מטרוניתא לאו מלכא איהו. \nובמ\"א (בהקדמה דף ד' ע\"ב) פי' כי המלכות נקראת תורת ה' תמימה (תהלים יט ח) מסטרא \nדעמודא דאמצעיתא. ובמ\"א פי' כי היא נקראת תורה שבעל פה בסוד שהיא בעל פה עם בעלה \nבסוד הנשיקה כדכתיב (שה\"ש א ב) ישקני מנשיקות פיהו לשון זכר. ובתקונים במ\"א [קנד] \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "פי' הרשב\"י ע\"ה כי המלכות נקראת תורת חכם במקומה למטה בסוד חכמה תתאה כדפירשנו \nבערכו. ובענין למה הת\"ת נקרא תורה פי' ר' יהודא בזהר פרשת מצורע (דף נ\"ג ע\"ב) ז\"ל \nאמאי אקרי תורה בגין דאורי וגלי מה דהיה סתים דלא אתידע. והכוונה כי הת\"ת נקרא תורה \nמלשון הוראה ונקרא כן כשהוא מגלה הדברים הנעלמים כי צריך גלוי אחר גלוי מחכמה אל \nהבינה ומבינה אל התפארת ומת\"ת אל המלכות והמלכות מגלה אותה למטה. ויש ענין מתייחס \nלזה בפ' (ויקהל ד\"ר) דמוכח התם שהבינה תורה שבכתב והבינה היא התורה והת\"ת כתב המגלה \nאותה והיא נעלמת בתורה. והיינו שהחכמה תורה ר\"ל מגלה העניינים הנעלמים בסוד מערכה \nראשונה. והבינה תורה מגלה הנעלמות שבחכמה והיא תורה ועליה נאמר (משלי א ח. ו כ) ואל \nתטוש תורת אמך, כ\"א לבינה תקרא (שם ב ג), וכן פי' בתקונים. והת\"ת תורה [מגלה] \nהנעלמות שבבינה. והמלכות תורה מגלה הנעלמות שבתפארת. ושם פי' המלכות נקראת תורה \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "שבעל פה שהיא על כל המדרגות אשר תחתיה שהיא נקרא על פה מפני שהם נקראים פה מפני שהם \nמגלות כל האצילות: \nתחום שבת פירוש בתקונים (בהקדמה דף י\"א.) כי תחום שבת הוא תחום המלכות שהיא גבולה \nסביב שאין ראוי לחללה ולעשותה חלל ח\"ו, רק שישמור תחומה מחלל שתסתלק הנקודה חס \nושלום. ובמ\"א פי' בתקונים (בהקדמה ד\"ב. ובתקונא כ\"א ד\"נג.) שתחום שבת ח' אלפים והם \nשמנה ימי המילה ושמנה פרשיות שבתפילין. והענין כי היחוד הוא בסוד שם יאהדונה\"י שהוא \nשמנה אותיות. והם שני יודין שבשם זה הם סוד הנקודה אמצעית אל הזכר ואל הנקבה. \nוסביבם הם ששה אותיות תחומם. וכלל האותיות הם שמנה כאשר נאמר ששני יודין שהם יו\"ד \nבמלואה עשרים. היינו א. י' בראש וי' בסוף היא נקודה אמצעית. ו' באמצע הוא קו העגולה \nהסובב לנקודת המרכז שהוא יו\"ד. והנה בענין ששה אותיות ושמנה נחלקו בגמרא (עירובין \nדף מ\"ט ע\"ב) בענין תחום שבת. זה אומר עגולות. שכן הוא כי כאשר המרובע שמנה העגולה \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "היא ששה. והאומר עגולות משום דסבירא ליה שאין היודי\"ן בכלל שמנה אותיות שהם נקודת \nהמרכז. ונשארו ששה אותיות שהם אהדונ\"ה סביב השני יודי\"ן שהם האמצעית. וזה שאומר \nמרובעות משום דהכי אורחיה ודרך האצילות שהם נמנים הכא והכא כמו שנים עשר גבולים. \nוהנקודה שהיא שם הסובל אותם הם י\"ג וכדפירשנו בערך אי\"ק. ולכן אמר שם כדי שיהא נשכר \nאת הזויות. כי כל זוית הוא יו\"ד בצורתו ובענינו וברמיזתו. ושני יודי\"ן במלואם יו\"ד \nיו\"ד הם ד' יודי\"ן לארבע זויות. ובסוד היודי\"ן עם הזויות נעשו מרובעות וזהו כדי \nשיהיה נשכר את הזויות ולכן חלל הנקודה ששה ימים ואמצעי שבת כדפירשנו בשער השערים \nבפרק י': \nתחנה במלכות. ובזולת זה לשון תפלה הוא המלכות ונקראת תחנה מצד הבינה דהיינו מלשון \nחנון. ושואל אע\"פ שאינו הגון דכתיב (משלי יח כג) תחנונים ידבר רש. וכתיב (שמות לג \nיט) וחנותי את אשר אחון. אף ע\"פ שאינו הגון דהיינו מצד הבינה ששם מתנת חנם [קנה]: \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "תיבה המוסכם בדברי רשב\"י ע\"ה בזהר (פ' נח דף נ\"ט ובר\"מ פנחס דף רנ\"ו) שהתיבה היא \nבמלכות. ולכן נתחבר נח אליה בסוד איש צדיק תמים היה. אמנם בתקונים אמר כי תיבת נח \nהיא בבינה. ובתיבת בית הכנסת שהש\"צ עומד עליה לקרא בתורה פי' הרשב\"י ע\"ה (בזהר שלח \nדף קס\"ד.) שהיא המלכות ומתייחד ספר תורה עמה ע\"י השושבין יסוד דהיינו שליח צבור \nהקורא ומתפלל: \nתיומת הלולב. פי' ר\"מ כי התפארת נקרא תיומת הלולב ופי' בו הטעם נחלקה התיומת פסול \nהוא. ויסוד מוסד אצלינו הלולב הוא קו האמצעי כמבואר בערכו והתיומת למעלה בסוד הדעת \nהמיחד החכמה והבינה ולכן נחלקה תיומתו פסול. וטעם זה יפה הוא עם היות שנחלקו בו \nהמפרשים. וזהו יותר מוסכם כי תיומת היינו השני עלים העליונים: \nתיקו פי' בתקונים (בתקוני ז\"ח דף קט\"ז ע\"ב) שהמלכות נקראת תיקו מצד הכתר מטעם שהוא \nמקום השתיקה כי אין להרהר. ועל כזה נאמר שתוק כך עלה במחשבה. ובמ\"א [קנו] פירש כי \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "המלכות נקראת כן בסוד שנסתלק בעלה אל הכתר בסוד למה ה' תעמוד ברחוק (תהלים י א). \nולעולם שתיקה מצד הכתר [קנז]: \nתכלת היא המלכות במציאותה התחתון בסוד הים המתקרב אל מצולות ים שהם הקליפות \nהתחתונים. ולכן אחז\"ל (מנחות מ\"ג.) תכלת דומה לים. וגוון התכלת בסוד תוקף הדין בה \nהיא מתקרבת אל הקליפה. ולכן אז\"ל כל הגוונים יפים לחלום חוץ מן התכלת. והארכנו בזה \nבשער הגוונים: \nתל פי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (משפטים דף קט\"ז.) יסוד נקרא תל שהכל פונים בו והטעם כי \nהשפע והמזון מהיסוד למטה והעיקר הוא ביסוד: \nתלג חוור (דניאל ז ט) פירש רבי משה בכתר. וקשיא לן דניחא שער רישיה דהיינו בכתר. \nאמנם לבושיה אינו הכתר. לכן נראה לנו לומר דהיינו טלית לבנה שנתעטף בו הקדוש ברוך \nהוא כדפירשנו בערכו: \nתם פירש בזהר (בלק דף קס\"ג ע\"ב) כי תם היא השכינה עם כללות המדרגות הקדושות \nהעליונות שבה נקרא תם. וזהו ויעקב אי\"ש תם (בראשית כה כז) פירוש בעלה דמטרוניתא: \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "תמונה במלכות. וקשו קראי אהדדי כי במקום אחד אומר (דברים ד טו) כי לא ראיתם כל \nתמונה ובמקום אחר (במדבר יב ח) ותמונת ה' יביט. תמונת ה' דקאמר בה יביט היינו הבינה \nשנקראת ג\"כ תמונה כמ\"ש. והטעם שנקראים תמונות מפני שהם תמונות הנראות בהם עליונים \nותחתונים כמו שנודע שבמלכות הם ההויות בגלוי. ובבינה הם בהעלם ולכן נקראים תמונות. \nוכבר הארכנו בזה בשערים הקודמים ובשער זה בערך פה: \nתמורה נפרש בשער הצרוף כי התמורות והצרופין הם במטטרון. והשכינה נקראת תמורה כשהיא \nבמטטרון כמו שנתבאר בשער אבי\"ע בפ\"ד: \nתמים נקרא המלכות והוסיף ים על תם כי תם הוא המלכות בסוד המדרגות הקדושות העליונות \nשבה. וים הוא כללות המדרגות הקדושות התחתונות עם השאינם קדושות ערלה ופריעה יחד כמו \nשנודע כי תחתיה מצולות ים. ובהכלל יחד חיות קטנות עם גדולות נקרא הכל תמים. כן \nנתבאר (בזהר בלק דף קס\"ג.). ומפני שהבחינות האלה יתיחדו ע\"י היחוד לכן נקרא היסוד \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "תמים והמלכות תמימה זה זכר וזה נקבה. וכן נתבאר בזהר פ' ויחי. והמלכות נקראת תמימה \nמצד החסד. והכונה שלימה כן נתבאר בר\"מ (פנחס ד\"רמג). ופרשנו בערך פרה: \nתמנתה פי' רבי אבא בזהר פ' אחרי (דע\"ב) וז\"ל מאי תמנתה כד\"א ותמונת ה' יביט עכ\"ל \nוהכוונה מבוארת. כי תמנתה ותמונת, הכל א' ומבואר בערכו: \nתמר יש תמר זכר ותמר נקבה. ולכן התפארת והעטרת נקרא כל אחד מהם תמר. ולכן אין אילן \nתמר עושה פירות אם לא יהיה זכר כנגדה. ושניהם מבוארים בפסוק, צדיק כתמר יפרח (תהלים \nצב), והיא יושבת תחת תומר דבורה (שופטים ד). הרי זכר ונקבה. וכן תמ\"ר אם פר\"ץ וזר\"ח \nיש בה סוד כי פרץ וזרח הם [בחי'] תפארת ומלכות. וא\"כ לפ\"ז יוכרח להיות תמר בבינה \nוזה דוחק גדול. ונוכל לומר כי פרץ וזרח היו קודם בעלה דתמר [קנח] וכאשר לא זכו ירדו \nלמטה בסוד הגלגול ומאשה עשה אם. והם ירדו ממדרגותם בסוד אותיות ו\"ה. אשתו אמי\"ה, \nאחו\"ה אבו\"ה, הנדרש בסבא (דמשפטים ד\"ק ע\"ב) בסוד הגלגול. ולכן לעולם תמר במלכות. \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "וענין פרץ וזרח הוא מציאות העליה ממש למעלה וקרוב לענין זה נתבאר בסבא (שם דף ק\"א.) \nבענין ער ואונן שנעקרו מעולם הזכר מהיות למעלה מהנקבה תמר, וירדו ממדרגתם. ולהיות \nע\"ר במדרגה עליונה בתפארת בא אונן שהוא ביסוד למלא מקום אחיו. ולא רצה להתקיים \nבמקום ההוא וירדו לסוד עולם הנקבה ואשתנו כאילן הנקבה ההופך את פניו לעלות דרך ממטה \nלמעלה. לכן קדם פרץ לזרח בסוד ה' על ו'. (ע' בס' שפת אמת להרמ\"ע מפאנו זלה\"ה): \nתנאים פירש הרשב\"י ע\"ה (בתקונא כ\"א דמ\"ב ע\"ב) שהם בנצח הוד יסוד. ועניינם בארנו \nבערך אמוראים: \nתנוק הוא התפארת ונקרא כן בהיותו יונק מהבינה. וזהו ותנוק יונק משדי אמו שהיא \nהבינה. והשדים הם גדולה גבורה בסוד דבש וחלב זה לבן וזה אדום. והתינוק הזה מניח \nתפילין וזשאחז\"ל מקום שמוחו של תנוק רופס והיינו מקום המתיחד בתפילין עליונים היא \nבינה תפילין על רישא דעמודא דאמצעיתא: \nתנין הגדול פירש הרשב\"י ע\"ה (בתקונא כ\"א דף מ\"ב ע\"א) כי התפארת שהוא הבריח התיכון \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "בתוך הקרשים והוא נקרא התנין הגדול: \nתנינים הגדולים פירוש בזהר פ' שמיני (דף ל\"ט ע\"ב) וז\"ל את התנינים הגדולים אלין \nאבהן דאינון משתקיין בקדמיתא ומשתרשן על כלא. פי' כי נקראים גדולים מפני שהם \nראשונים לקבל השפע מהנהר העליון בינה: \nתעודה הבינה נקרא תעודה וכן פי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (תצא דף רפ\"א.) ובתקונים (תקונא כא \nדף נ\"ט) ונקרא כן בהיותה משפעת במטטרון [קנט]. ובזהר פ' אמור (ד\"צ ע\"ב) פי' שהמלכות \nנקרא תעודה וז\"ל צור תעדה דא תורה שבע\"פ בגין דתמן אתצר' צרורא דחיי ובתעודה אתקשר \nקשרא דחיי דלעילא למהוי כלא חד עכ\"ל. ופי' שהיא נקראת תעודה מפי שבה מתיחדים החיים \nאל הבינה ומפני שמקבלת מהבינה נקראת כמוהו. ומ\"ש אתצר וכו', הוא פי' צור תעודה לשון \nצרור. ומ\"ש אתקשר קשרא וכו', הוא פי' של תעודה: \nתפארת המרכבה שיעקב מרכבה אליה נקראת ת\"ת. ופי' מלשון פארות (יחזקאל יז ו). וכמו \nפארי המגבעות (שמות לט כח) ופי' ענפים וסעיפים והיא נקראת כן כשהיא מתלבשת בכל \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "הספירות ובכל הגוונים. ונק' ג\"כ לשון פאר שכאשר היא מתלבשת בגוונים הוא מפואר ואז \nנקרא ת\"ת. ולשון תפארת מורה על הנקבה. ופי' בתיקונים כי המלכות בקבלתה מן המדה הזאת \nנקרא מפואר והמלכות מצדו תפארת והארכנו בערך גדולה: \nתפוחים נצח והוד נקראים תפוחים. וז\"ל הרשב\"י ע\"ה (בתקונא י\"ט דף ל\"ח) רפדוני \nבתפוחים (שה\"ש ב ה) אינון תרי סמכי קשוט דאינון חוור וסומק. ונקראים תפוחים ששם ריח \nהברית בזווג ולא יקראו תפוחים אלא בסוד נטייתם לחסד להלבין האדום ולהפיג היין \nהמשכר. וכן פי' בזהר פ' שמיני (ד\"מ.). אלא שנראה משם כי ג' אבות ג\"כ נקראים תפוחים. \nוהכל א' כי מעשה אבות יעשו בנים. ובזהר פ' אחרי (דף ע\"ד.) פי' שהת\"ת נקרא תפוח \nכאמרו (שה\"ש ב ג) כתפוח בעצי היער וז\"ל בכלא קא משבחא ליה בגוונין בריחא ובטעמא. מה \nתפוח הוא אסוותא לכולא אוף הקב\"ה אסוותא לכלא מה תפוח אשתכח בגוונין כמה דאוקימנא \nאוף קב\"ה אשתכח בגוונין עלאין. מה תפוח אית ביה ריח דקיק יתיר מכל שאר אלני אוף \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "קב\"ה כתיב ביה וריח לו כלבנון. מה תפוח טעמיה מתיקא אוף קב\"ה כתיב חכו ממתקים עכ\"ל. \nוכוונתו כי בהיות הת\"ת משפיע לעולם נקרא תפוח. וז\"ש מה תפוח אסוותא וכו', והכונה על \nהוראת ההשפעה לכל כאמרו (תהלים קמה) טוב ה' לכל. או אל המלכות והיינו נמי כ\"ל. \nונקרא תפוח בהיותו כלול מג' דברים שהן גוון וריח וטעם. והגוונים הם בהיותו כלול בג' \nאבות ג' גוונים כנודע וזה מה תפוח אשתכח בגווניו וכו' אוף הקב\"ה. מה תפוח אית ביה \nריחא דקיק, ריח דק היינו השפע הנשפע עליו דרך קו האמצעי מכ\"ע הנקרא לבנון וזהו וריח \nלו כלבנון. מה תפוח טעמיה וכו', הוא שפע החכמה והבינה ששם היחוד כדפי' בערכו. \nוהיינו חכו ממתקים, ב' מיני מתיקות. ובהיותו משפיע כשהוא כלול בעניינים האלה נקרא \nתפוח ויש חלוק בין תפוח לשון יחיד לתפוחים רבים כדפי' (וע' זהר האזינו דף רפ\"ו \nובמאמר ר' אבא שם דרפ\"ז): \nתפלה המלכות נקרא תפלה מפני שבה מתקבצים כל הספי' והיינו תפלה של יד שבה קבוץ \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "הפרשיות הרומזים בשם בן ד'. וכן תפלה כל התפלות רומזת בה אלא שיש חלוק בהם. כי תפלת \nערבית היינו יחוד המלכות עם הת\"ת שבת\"ת, ובשחרית יחודה עם התפארת שבחסד, ובמנחה \nבת\"ת שבגבורה. ולעולם רומזת במלכות מתרפקת על דודה [קס] ובזהר פ' וישלח (דף קס\"ח) \nפי' שהת\"ת תפלה של ראש ונקרא תפלה למשה ומלכות תפלה לעני ע\"ש: \nתקות חוט השני נקרא המלכות וסימנך כחוט השני שפתותיך (שה\"ש ד ג) כ\"פ בזהר פ' ויחי \n(דף רמ\"א ע\"ב). ואפשר שנקרא כן בסוד הדין המעורר נשיקה דהיינו בסוד הגבור' והיינו \nשחוט השני בשפתים הנושקים בסוד הצפון: \nתקיעה תרועה שברים פי' בערך קשת ובערך קשר שהם ג' אבות. ובזהר פי' כי תרועה במלכות \nותקיעה שנייה בת\"ת. ואפשר לומר שלעולם תקיעות כלם בחסד ופחד [קסא] שהוא בת\"ת היינו \nבסוד שהוא מטה כלפי חסד להטות הגבורה אל הרחמים בין הגדולה והת\"ת. דהיינו ב' \nתקיעות. ותרועה לעולם במלכות ותתיחס ג\"כ בתפארת במקומה קודם המיעוט. ובתיקונים \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "המלכות נקרא תרועה מצד הדין תוקף יניקת הגבורה מגבורה עלאה. [קסב]: \nתקיף פירש בתקונים שהוא בחסד והכריחו כן מפסוק (שמות טו) ימינך ה' נאדרי בכח \nותרגומו בתוקפא. ופי' בערך התקפתא: \nתרומה אמר הרשב\"י ע\"ה שהמלכות נקרא תרומה גדולה מצד החסד. ונקרא תרומת מעשר מצד \nהגבורה. והיינו שהיה מפריש אותה הלוי והיה נותנה לכהן להיות הישראל נכלל בימין. \nובתיקונים (בתקונא י\"ז דף כ\"ט ע\"ב) פי' שהיא נקרא תרומה פירש תרי ממאה שהם ת\"ת \nומלכות תרי למאה שעולים הספי' שהם י\"פ י' עולים ק' ועוד פי' שהוא רמז לשני לוחות \nהתורה שנתנו למ' יום. והיינו תרומה, תורה מ': \nתרשיש פי' בזהר תרי שש דהיינו ג' פרקים שבזרוע ימין וג' שבזרוע שמאל. והיינו חסד \nחסדים גבורה גבורות והארכנו בערך נצח נצחים: \nתשובה הבינה נקרא תשובה. והטעם כי שם תשובת הדברים וההויות כלם בסוד היובל. ומשם \nחוזרים ההויות ומתפשטים ומתגלגלים השמיטות וחוזרים ומשלימים היקפם וחוזרים ונבלעים \n", "en": ""}, {"index": 21, "he": "במקומם בסוד היובל. כן פירשו המפרשים. אמנם בזהר פ' ויקרא (דף טז.) פי' וז\"ל אמר ר' \nיהודא אימתי אתקרי תשובה כד אימא מתכסייא וקיימא בחדוא על בנין דכתיב אם הבנים שמחה \nותבאת בקיומא ומה דהוה סגיר תב לאתריה וכלהו תבין חד לחד ומתברכין כל חד וחד וכדין \nאקרי תשובה שלימתא תשובה סתם לאכללא כלא עכ\"ל. והכוונה מבוארת, כי בהיות הדין \nמתהווה בעולם, הבינה מסתלקת ומתבעת דין והעולם נידון. וכאשר תשוב על הבנים ותשפיע \nרחמים נקראת תשובה סתם. אמנם כאשר תשוב היא ותתקן שאר המדרגות לתוכה לקבל ממקומם \nהעליון אזי נקראת תשובה שלימה ששבה היא ושבו המדרגות אחת אל אחת ואז היא שלימה בעצם \nכל המדרגות. ותשובה זו היא ע\"י שיתגלה כ\"ע מראש האצילות ונוקב ויורד עד המלכות וזהו \nתשובה וכן נתבאר שם בפי'. ובפ' נשא (דף קכ\"ב ע\"ב) פי' כי המלכות ג\"כ נקראת תשובה \nוז\"ל אלא דא איקרי תשובה כד מהדר רחמי לקבלהא והיא תבת על כל אינון אוכלסין וינקא \n", "en": ""}, {"index": 22, "he": "לון עכ\"ל. והענין כי בהיותה יונקת מן הדין אז היא משפעת לכל צדדי הטומאה והקליפות \nואז העולם נידון וכאשר הרחמים נשפעים עליהם אז היא שבה להניק לכל חייליה הקדושים \nובאותו הזמן נקרא תשובה פי' תשוב ה' כי שבה ה' אל מקומה על חייליה. וכן לשון תשובת \nשאלה נקראת המלכות מצד הבינה. וכן נתבאר בתקונים (תקוני ז\"ח דף קט\"ז.). והטעם שאין \nתשובה אם לא תקדם הבינה שיבין האדם ובזה ישיב לשואל. וכן פי' שם שהמלכות נק' תשובה \nמצד הבינה. וכן ראוי שלא תשוב להשקות חייליה אם לא תקבל מהבינה ע\"כ. הנה נשלם ערך \nהתי\"ו בעזרת הנותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה. ונכלל השער המפואר הזה תהלה לאל \nבורא עולם ועתה נתחיל שער ההיכלות בס\"ד: \n \n", "en": ""}]}
