פרק שמיני: עוד סיפר לנו הרשב"י בענין ההיכלות האלה בכלל ויחס להם שם מדורין והכל ענין א' היכל ומדור. וז"ל בפ' תרומה [ה] שבעה מדורין אינון לעילא דרגא על דרגא ובכלהו מדורין מלאכי עלאין אלין על אלין. הכי נמי לתתא. וכלא אחיד דא בדא למהוי כלא חד. ז' מדורין אינין לעילא והאי ארץ עלאה אחידת לון וכלהו קיימין בה ובכלהו קיימא תושבחתא דקב"ה דרגין פרישן דא מן דא ואתרין פרישן דא מן דא: מדורא קדמאה הוא אתר בי חשוך בלא נהיר והוא מתתקן למדורי רוחי וקסטרי ועלעולי תקיפין דלא אתחזיין ולא אית בהו נהורא ולא חשוכא ולא דיוקנא כלל. ותמן לא ידעי ביה ידיעה כלל דלאו ביה צורה גו כלל כרסיא. ועל ההוא אתר ממנא חד מלאכא טהריא"ל שמיה ועמיה שבעין ממנין מעופפין ואתמחן מבזיקי שביבין דעלייהו ולא קיימין ולא אתחזון ולא משתכחין. וכד אתא צפרא כלהו מתחדשין ולא קיימי. כד מטאן לגבי האי אתר אבדין ולא משתכחין ועאלין בחד נוקבא דתהומא ולא אתחזון. כד רמש ליליא אתמחון מאינון שביבין עד דימטי צפרא: מדורא תניינא הוא אתר דנהיר יתיר ואיהו חשוך אבל לא חשוך כההוא קדמאה והוא מתתקן למדורי מלאכין די ממנן על עובדיהון דבני נשא ולמסטי להון בההוא אורח בישא דאינון אזלין וההוא אתר אתחזי יתיר מן קדמאה ואלין מלאכין אית לון קורבא עם בני נשא ומתהנן מריחא ובוסמא דלתתא לסלקא בתועלתא ולאנהרא יתיר. ועלייהו חד ממונה קדומיא"ל שמיה ואלין פתחין שירתא ומשתככי ואזלי לון ולא אתחזן עד דישראל דלתתא פתחי ואמרי שירתא כדין קיימין בדוכתייהו ואתחזון ונהרין יתיר. ותלתא זימנין ביומא מקדשי קדושתא וכד ישראל עסקין באורייתא כלהון טאסין וסהדי סהדותא לעילא וקב"ה חייס עלייהו: מדורא תליתאה הוא אתר דשביבין וקטורין. ותמן נגידו דנהר דינור דנגיד ונפיק דאיהו בי מוקדא דנפשייהו דרשיעייא דמתמן נחית אשא על רישייהו דרשיעייא ותמן מלאכי חבלה דטרדי להו. ומתמן אשתכח דלטורא עלייהו דישראל לזמנין ולאסטאה לון. בר בזמנא דנסבי אסוותא לדחיה ליה. וחד ממנא עלייהו מסטרא דשמאלא כלהו מסטרא דחושך כד"א וחושך על פני תהום וסמאל חייבא אשתכח תמן: מדורא רביעאה הוא אתר דנהיר ותמן הוא נהירו למלאכי עלאה דבסטר ימינא ופתחי שירתא וסיימי. ולא אזלין לאתעברא כהני קדמאי דפתחי שירתא ואתוקדן ומתעברן בנור דליק ותבין ומתחדשין כמלקדמין. והני קיימי בדוכתייהו ולא מתעברן והני מלאכי דרחמי דלא משתניין לעלמין. ועלייהו כתיב (תהלים קד) עושה מלאכיו רוחות וגו'. ואלין עבדי שליחותא בעלמא ולא אתחזון לבני נשא בר בחזווא או בסטרא אוחרא בסוכלתנו סגי. וחד מלאכא ממונא עלייהו פדא"ל שמיה וביה פתיחין מפתחן דרחמי לאינון דקיימין לגבי דמאריהון ופתחין תרעין לאעברא צלותהון ובעותהון: מדורא חמישאה הוא מדורא נהיר בנהירו יתיר מכלהו קדמאי. ואית ביה מלאכין מנהון אשא ומנהון מיא לזימנין משתכחי ברחמי ולזמנין משתכחי בדינא. אלין בסטרא דא ואלין בסטרא דא. לזמנין נהירין אלין וחשכין אלין. אלין ממנן לזמרא למריהון. אלין בפלגות ליליא ואלין כד סליק נהורא. וחד ממנא עלייהו קדשיא"ל שמיה. כד אתפליג ליליא ואתער רוחא דצפון וקב"ה אתי לשתעשעא עם צדיקייא בגנתא דעדן, כדין רוח צפון אקיש ומטא לאלין דממנן בפלגות ליליא לזמרא וכלהו מזמרין ופתחין שירתא. וכד אתי צפרא ומתחבר קדרותא דצפרא בנהורא, כדין כלהו אוחרנין אמרי שירתא וכל ככבי רקיעא וכל שאר מלאכין דלתתא מסייעין לון כד"א (איוב לח) ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלהים עד דישראל נטלי שירתא ותושבחתא אבתרייהו: מדורא שתיתאה הוא מדורא עלאה קריב למלכו שמייא. וביה ארבין ונהרין ונחלין דמתפלגין מן ימא. וכמה נונין דמרחשן לד' סטרי עלמא. ועילא מנהון סרכין ממנן. וחד ממנא עלייהו ואוריא"ל שמיה והוא ממנא על כל אלין תתאין. וכלהו נטלי בשעתי ורגעי כד נטלי ארבי לסטרא דא ולסטרא דא. כד נטלי ארבי לסטר דרום ממנא דקאים לההוא סטרא הוא מיכאל דאתי מימינא. וכד נטלי ארבי לסטר צפון ממנא דקאים עלייהו לההוא סטרא הוא גבריאל דאתי מסטרא דשמאלא. וכד נטלי ארבי לסטר מזרח הא תמן ממנא דקיימא עלייהו להאי סטרא רפא"ל (נ"א אוריאל] שמיה והוא לימינא. וכד נטלי ארבי לסטר מערב ממנא דקאים עלייהו להאי סטרא אוריא"ל (נ"א רפאל] שמיה וההוא לבתראה: מדורא שביעאה הוא מדורא עילאה על כלא. ותמן לא אשתכחו בר נשמתהון דצדיקייא דתמן מתעדנין מזוהרא עלאה ומתעדנן בתפנוקין ועדונין עלאין. ותמן לא אשתכחו בר אינון זכאין, וגנזי שלום וברכה ונדבה, כלא הוא כגוונא עלאה, והא אמרו חברייא: כדין הוא לארץ דלתתא בשבעה מדורין וכלהו כגוונא עלאה. ובכלהו אית זינין בחיזו בני נשא וכלהו מודן ומשבחן לקב"ה. ולית מאן דידעי למפלח ליה כדקא יאות כאינון דבמדורא עלאה ואינון חזאן יקריה למפלח ליה כדקא יאות ולשבחא ליה ולאשתמודעא יקריה. ועלמא דא עלאה דאיהו תבל לא קיימא בקיומיה אלא בגיניהון דצדיקייא דאינון גופין קדישין. כגוונא דלעילא לא קיימא ההוא מדורא שביעאה אלא לנשמתהון דצדיקייא הכי נמי האי מדורא שביעאה לתתא לא קיימי אלא לגופיהון דצדיקייא למהוי כלא חד דא כגוונא דדא עכ"ל: והנה כבר אמרנו לעיל כי אין תימה מה שאלו היכלות אינם דומים לאלו. שההיכלות הנז' לעיל הם פנימיות ההיכל והרוח הפנימי וזהו הוא ההיכל בעצמו. ומה שמנה ג' היכלות הראשונים ששם החצוניים כן הוא כי כבר פירשנו בפרק ג"ד שהמלאכים עומדים ומכריזים לחיצוניים ומודיעים לבני אדם וזהו מפני קרבתם כי סביב למשכן יחנו וסביב רשעים יתהלכון ולכן הם אלה קרובים אליהם אמצעיים בין הקדושה לטומאה רצוצה. ומה שאמר שסמאל בהיכל ג' אין זה מן התימא כי כבר ספרו לנו שקודם החטא של אדם הראשון היה סמא"ל אחד מן השרפים בעלי שש כנפים ומרד באדוניו עד בא יומו יום פקודתו כי בא יבא ולא יאחר. וכן פי' הרשב"י ע"ה (בתקונא כ"א דף מ"ב.) שההיכלות הם ז' בז' אלה מוח לאלה כאשר נבאר בס"ד: שער כד פרק ט פרק תשיעי: ואחר שכבר כתבנו את כל הרשום בכתב אמת הנה ראוי לנו לחקור על ענין היכלות אלו מה עניינם אם אצילות או בריאה או יצירה או עשייה ומה עניינם ולמה בא עניינם ז' ולא עשר כמנין הספירות כי כל הדברים אשר תחת הספירות הם מי' לי'. ואחר החקירה בענין זה נאמר שא"א שיהיו אצילות מכמה טעמים. א' מפני שאין ראוי שבאצילות יתיחס ענין המלאכים והנה בהיכלות הם מלאכים ממש כדמוכח מתוך דברי הרשב"י ע"ה שהעתקנו בפרקים הקודמים, ומזה הטעם ג"כ לא יתיחס בבריאה שהוא הכסא נכון כדפירשנו בשער אבי"ע בפ"ב בס"ד. ב' כי הרשב"י ע"ה בפ' פקודי (דף רמ"ה.) פי' בענין ההיכלות כי הקליפה סביב קרובה להיכל ראשון וז"ל היכלא קדמאה שרותא גו מהימנותא האי איהו שרותא לרזא דמהימנותא ובדרגין דחיזו דמהימנותא. נביאי קשוט הוו חמאן מגו דא אספקלריא שאינה מאירה. ובגין דהאי איהו שרותא דמהימנותא כתיב (הושע א) תחלת דבר ה' בהושע דחמא מגו דרגא דאאיהו שרותא לכל דרגין לסלקא לעילא וסופא דכל דרגין לנחתא לתתא. ובגין דהושע חמא מגו שרותא דא סופא דכל דרגין אצטריך לנטלא האי אשת זנונים בגין דישראל אתאחדון ואתמשכו מתמן לתתא לגבי ההוא אתר דאקרי אשת זנונים בגין דשבקו ולא אתדבקו בההיא אשת חיל. וחמא מתמן כל אינון היכלין דאינון בסטרא דמסאבא. דאית לון היכלין דמסאבין, כלהו מסאבי למאן דאתדבק בהון וע"ד כתיב קח לך אשת זנונים וילדי זנונים. וכי נביאה דקשוט אצטריך לדא. אלא בגין דאסור ליה לבר נש לאעלא באינון היכלין בגין דלא יתמשך אבתרייהו כגוונא דעבד נח דכתיב (בראשית ט) וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה. והושע דחיל לאסתכלא באינון היכלין דאסתאבו בהו ישראל ואתדבקו [ו]. עד דאמר ליה קח לך אשת זנונים וילדי זנונים. וכתיב וילך ויקח את גומר בת דבלי' למנדע במה אתדבקו ואסתאבו ושבקו רזא דמיהמנותא בגין אל נכר. וע"ד חמא מגו היכלא דא שירותא לכל דרגין. היכלא דא שרותא לכלא לסלקא בדרגין עכ"ל. הנה משמע מתוך המאמר הזה בפי' שההיכל הזה ראש ותחלה לקדושה [ממטה למעלה] וסוף הקדושה ממעלה למטה וממנו למטה היא הקליפה ולכן ירד הושע אל מקום זה להביט באיזו מקום נטמאו ישראל ואין סוף אחר לקדושה כדי שיוכל לרדת אליו להסתכל בו מדרגות הטומאה. ונודע כי הקליפה היא סביב לעולם של מטטרון וכן פירש הרשב"י ע"ה בפי' וכמ"ש בשער התמורות בס"ד. וכאשר אנו אומרים שנכנסו טמאים להיכל הוא דווקא בעולם המלאכים עולם מטטרון כמ"ש התם בעז"ה. ובזולת זה לנו מאמר מורה בפי' שההיכלות הם תחת הכסא וז"ל (בתקונא כ"א דף מ"ג ע"ב) פתח ר' אלעזר ואמר אבא והא שבעה ימים אינון וים עלאה על כלהו ועלייהו אתמר כי שפע ימים יינקו למאן אינון יונקים. א"ל ברי שבעה בשבעה אינון מוצקות והכי אינון רקיעין שבעה כו' והכי אינון ארעין שבעה בשבעה [ז] וראשין דלהון תרין ורזא דמלה שנים שנים שבעה שבעה וכלהו זכר ונקבה ולעילא חד טמיר וגניז והכי אינון ז' כורסיין שבעה בשבעה ז' היכלין ז' בז' והכי ממנן אינון ז' בשבעה עכ"ל. והנה ר' אלעזר התאווה תאוה לדעת סדר מציאות העולם מראשו ועד סופו בקיצור ולזה שאל כי ידוע שהספירות נקראים ימים והם ז' וים עלאה שהיא הבינה שהיא ג"כ מתייחס בשם ים אבל ממנה ולמעלה לא יתייחס אלא מקור ומעיין שהוא דק ונעלם אבל ים שמורה התפשטות לא יתיחס, והכתוב אומר כי שפע ימים יינקו הכוונה כי הימים יונקים שפע וממי יונקים כי הם עצמם מקורי השפע ולא שייך בהו לשון יניקה. ולזה תירץ הרשב"י ע"ה כי הם ז' ימים עליונים וז' ימים תחתונים והתחתונים יונקים מן העליונים ואין ספק שהעליונים הם עצם הבינה שהיא ים עליונה כלולה מז' וז' ימים התחתונים יונקים ממנה. או נבאר שהספירות עצמן הם ז' ימים עליונים וז' ספירות שבמלכות הם ז' ימים התחתונים והעליונות מוצקות בתחתונות ואמר לשון שבעה בשבעה מוצקות לישנא דקרא להכריח מן הכתוב (זכריה ד) דאמר שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר על ראשה וכן ג"כ יתיחסו בשם רקיעים מצד התפארת וכן יתיחסו בשם ארעין מצד המלכות וכלם הם ז' בז' כדמפרש ואזיל. ואח"כ אמר כמו סדר הספירות כן הם סדר הבריאה שהיא כסא הכבוד כדפירשנו בשער אבי"ע בפ"ג בס"ד והם כסאות ז' מוצקות בז' ונכללות כלם בשם כסא הכבוד. וכן דרך היצירה, וזהו היכלין ז' בז' ועניינם שהם ז' בתוך ז' כדפירשנו כי אלה רוחות לאלה אלו יונקים מאלו כמבואר בפ' הקודם. ואומר עוד כי כן דרך העשיה, וזהו ממנן אינון ז' בז' כדפי' בשער אבי"ע. עוד בפי' פי' הרשב"י (בזהר בראשית דף מ"א ע"ב) בענין ההיכלות שמהם יניקת ז' כוכבי לכת וז"ל בדברו בהיכל לבנת הספיר שהיא היכל ראשון. תחות היכלא דא מתפשטין חילין לבר לכמה סטרין דרקיעין דלתתא עד דמטו לככבא דשבתאי כלהו אסתכיין להיכלא דא. מתמן אתזנו כל אילין די בהיכלא דא. כלהו אסתכו לההוא רוחא כו'. ובהיכל עצם השמים (שם דמ"ב ע"ב) אמר וז"ל וכן כמה חיילין ומשריין דנחתי לתתא ואתערבו בהדי תתאי עד דמטו לככבא דצדק. ותמן כמה ממנן על עלמא. ובהיכל נוג"ה (שם דמ"ג.) אמר ז"ל בהאי דוכתא תליין בד' סטרין שית מאה אלף רבבן מגינין דדהבא לכל סטר וסטר. וכן לתתא מנייהו שורין מקפאן ואינון שורין וכל הני מגינים כלהו מגיחי קרבין סייפין ורומחין לבר בכל אינון שלוחי דינין דעלמא עד דמטו דרגין בדרגין לככבא דמאדים כו'. ובהיכל זכות (שם דמ"ד.) אמר וז"ל ומגו כרוזי אילין נטלין מלה כל מאריהון דגדפין עד דאודע מלה לרקיעא דחמה. ובהיכל אהבה (שם דמ"ד ע"ב) אמר מנהון רמונים. עד דמטו כמה חיילין לבר עד ההוא ככבא דאקרי נגה. ובהיכל הרצון ובהיכל קדש הקדשים לא גלה בהם דבר ואפשר שיהיו נמשכים מהם אל ככב לבנה וקצר בענין. ומה שאמר בהם מלמטה למעלה לפי שהם כדמות חותם המתהפך מיצירה לעשייה, או אפשר כי שבתי הוא אוכמא פתיא כנגד הקליפה הגוברת בו כמו שפי' בתיקונים ולכן יניקתו מן ההיכל הראשון ששם דיבוק הקליפה כדפי'. איך שיהיה הנה הורה שז' כוכבי לכת שצ"ם חנכ"ל יונקים מן ההיכלות לפי סדר המדרגות המשתלשלות אלו מאלו עד הכוכבים בגלגליהם. הורה בפי' שאין בין אלו לאלו אלא שזו היא יצירה וזו עשיה ורצה לגלות סדר יניקת היצירה מהעשיה [ח]. ומה שכתב בפ' פקודי ובפ' בראשית כי זה שלימות הקבלה ליחד ההיכלות האלו והם ז' הנערות הראויות לתת לה. אין מזה תימא כלל כי אדרב' משם ראיה לזכות המעיין מה שבארנו מענין היצירה בשער אבי"ע ושם אמרנו שאין היצירה אלא עשר מדרגות המלאכים הכלולים בשם מטטרון בשיתא ימי חול ואמנם עשר ספי' היצירה הם ענפי הספי' המתפשטות עם השכינה הנקראים ע"ש יצירה ולכן צריך אל היחוד ליחד הענפים אל מקוריהם ולכן אינם מתיחדות כל עצם ההיכלות אלא המאור הזך שבתוך כל א' ואחד מהם ומפני שהם ענפים מתפשטים במטטרו"ן הנק' נע"ר לכן הענפים האלה נקראים נערות ואלה הם ז' נערות הראויות לתת לה מבית המלך שהם מתפשטים מהספירות העליונות עם השכינה אל תוך הנער ומתלבשות שם ואז השכינה ג"כ נקר' נערה ולפעמים נקראת חסר ה' בסוד נער וע"ז נאמר (תהלים קג ה) תתחדש כנשר נעוריכי כמבואר עניינים אלו בזוהר במקומות רבים. ולהיות שהענפים המתפשטים הם נכללים בששת ימי החול כדמוכח בתיקונים. ולכן ביום השבת שהוא המלכות אין לה היכל כלל שהיכל לבנת הספיר הוא ביסוד ועכ"ז לא אשתכח יסוד בלא שכינתא שלא להפריד והיינו ה' דיום הששי שהוא יסוד ומלכות מיוחדים. ולכן בהיכל לבנת הספיר כלל זכר ונקבה ספיר זכר לבנת נקבה כמבואר בפרק א'. והיכל עצם שמים נגד הוד והיכל נוג"ה נגד נצח והיכל זכות נגד הגבורה והיכל אהבה נגד חסד והיכל הרצון נגד הת"ת שכן הוא עליון על כלם שביעי ודאי כדפי' בשער סדר האצילות. והיכל קדש הקדשים הוא נעלם נגד ג' ראשונות. וכלם עשר ענפים מתפשטים למעלה פירוש מדרגות המלאכים הכלולות בז' היכלות הנזכרים וזה ענין הסדר והיחס שיש להיכלות בספירות. ואולם מתוך המאמרים הקודמים משמע היות מעלת הנשמות של הצדיקים משובחת ממעלת המלאכים בפרט מתוך המאמר שהעתקנו בפ"ח ולהשכיל הענין היטב ניחד לו פרק בפני עצמו: שער כד פרק י