{"bookId": "kabala-bd11e1351be2", "part": "1", "torah": "134", "title": "ספר פרדס רמונים — פרק עשירי:", "hebrewTitle": "פרק עשירי:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-bd11e1351be2/1/134/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-bd11e1351be2/1/134/", "segments": [{"index": 1, "he": "פרק עשירי: \nהנרצה בזה הפרק להתבונן בענין המלאכים היטב וטעם עלות הנשמה למעלה מהם. והענין כי \nכל הדברים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת כלם נאצלו ממקום גבוה ולכן היו נזהרים החסידים \nשלא לספר בגנות שום א' מהנבראים. והענין הוא כי ד' יסודות העליונים הם גדולה יסוד \nהמים, גבורה יסוד האש, תפארת יסוד הרוח, מלכות יסוד העפר. והם מיוחדים יחוד אמיתי \nחזק כמ\"ש בשערים הקודמים. והנה ע\"י ד' היסודות האלה העליונים הנאצלים הדקים נתהוו \nהד' יסודות שבסדר האצילות והבריאה והיצירה והעשייה, מדרגה אחר מדרגה מעלה לעלול \nמאצילות אל בריאה ומבריאה אל יצירה ומיצירה אל עשייה. והנה כל ד' מדרגות האלה הם \nבכל א' וא' מהמדרגות בעצמם כי באצילות בעצמו יש אבי\"ע וכלם אצילות, ובבריאה עצמה יש \nאבי\"ע וכלם בריאה, וכן לכל המדרגות. והענין הזה נמשל אל צורף הכסף שיבדיל לכל מין \nומין בעצמו לד' מינים. הא' הוא כסף נקי שאין בו סיגים כלל, והשני כסף שיורד מדרגה \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "אחת למטה מהכסף הנקי, והשלישי כסף שיש בו כחצי סיגים, והד' כסף שרובו סיגים. וא\"א \nלכסף הנקי שיהיה כלו כסף שלא יהיו בו סיגים כלל (בשוה) אלא בהכרח יש בו ג\"כ ד' \nחלקים מתייחסים אל שעור טהרת הכסף כשעור ד' חלקים הראשונים בעצמם המשל כסף הנקי \nשאין לנקותו יותר וזהו חלק מועט מחלק הכסף, וחלק שני והוא כסף נקי אבל לא כחלק \nהראשון כי מפני נקיון הכסף הקודם לא יתייחס לו שם נקי מכל וכל, וכן יעשה עוד חלק ג' \nוהוא הנקי סתם ולא כשני, הד' הכסף שיש בו תערובות סיגים מעט עד שאינו נחשב למאומה. \nוכן נוכל לחלק ד' חלוקות בשניה, וכן בשלישית, וכן בד'. נמצא כמו כן באבי\"ע כי עשייה \nשבאצילות ראש לאצילות שבבריאה ועשייה שבבריאה ראש לאצילות שביצירה ועשיה שביצירה \nראש לאצילות שבעשייה ומד' השתלשלות מדרגות אלו נשתלשלו כל העולמות מאצילות לבריאה \nמבריאה להיכלות מהיכלות לקליפות מקליפות למציאות הרקיעים הם המזלות ומהם אל היסודות \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "האלה העבים והמורכבים כאשר הם לעיננו. והנה נמצא כי האצילות שרש אל הבריאה והבריאה \nשרש אל היצירה והיצירה שרש אל העשייה. וכן נמצא העולם הזה שואב מצד הקליפה הם השרים \nושמשיהם הטמאים כי הע' שרים אינם טהורים כל כך והשרים מהיצירה הם המלאכים וע' שרים \nהם אמצעיים בין המזלות לבין המרכבות. והכסאות מהספירות והספי' מעצמות הא\"ס המתפשט \nומחיה אותם כדפי'. נמצא לפי זה כי ד' יסודות הרקיעים הם עצמם שביצירה וכן עד \nהעליונים. אמנם מפני השלשלות נתעבו ונתגלו כי כפי ריחוקם ממקורם כן נתעבו ונתגלו. \nולפי זה אין דבר בעולם שלא יושפע עליו מלמעלה שפע ואור אלא שהשפע ההוא כפי רדתו \nמהאחוריים שהם פנים לשאר המדרגות התחתונים כן יתעבו ויתגלו ויתגשמו ממדרגה למדרגה \nכפי הראוי אל החומר העכור ההוא עד שלא תמצא בעה\"ז דבר שלא יהיה בו רוחניות וחיות \nקצת כפי ערך גופו וחומרו לפי המדרגות שיתרחק מהמקור ומחצב כל הדברים. והנה כשיתעלה \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "החומר העב אל מציאות קורבת החומר הדק שעליו הנה יאיר בו שעור אור החומר המעולה \nההוא. המשל אל עששית גדולה דולקת באמצע הבירה ומפני גודל הבירה לא תאיר אל מקצעות \nהבירה בירכתים אלא אור מועט עד שלא יראה האדם את חבירו וכל זמן שיתקרב האדם אל \nהעששית תאיר אור היותר נאה וחזק עד שהמגיע אל תוך ד' אמותיה יכהו עיניו מרוב אורה \nכן הענין בכאן כי בהיות שנתרחקו הדברים ממחיצתם וממקורם יתעב ויתגשמו ונמצאו עכורים \nגסים תכלית הגסות כמו הארץ הזאת ר\"ל יסוד העפר שלא יתנועע וממקומו לא ימוש משא\"כ \nבמים מפני שעפר אחרון במדרגה והמים עליה מדרגה יותר עליונה מתקרבת יותר קודם וכן \nעליהם יסוד הרוח אשר בו קצת יותר תנועה ותכונה מיסוד המים. ומכ\"ש יסוד האש שיש בו \nיותר ויותר חיות ונלמוד מיסוד האש המעט אשר לנו לא ישקוט ולא ינוח עד עלותו אל \nיסודו. הנה אפי' היסודות שהם גולמים מתים לכאורה יש בהם מעלה כל א' על חבירו כפי \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "שעור אור החיות העליון השופע עליו. וכן סדר עליית המורכבים זה על זה, על הדומם הוא \nהצומח ועל הצומח החי ועל החי המדבר. ומזה נוכל להבין ענין נפש הבהמה ושאר בע\"ח, כי \nכאשר יתקבץ החומר ההוא מורכב מד' יסודות ויתהווה ממנו הבהמה או הבריאה ההיא הנה לפי \nשנצטיירו היסודות צורה נכבדת עלו במדרגה ונתקרבו אל האור החיוני השופע ואותו האור \nהשופע בו הוא נשמה אליהם. ועל האמת יש נפש חיונית ועל היותר אמת אין בה נפש כל עקר \nכי במות הבהמה והפרדה תחזור אל יסודותיה להתרחקה מן האור שאין לה נפש ולא רוח ונשמה \nשתעלה או שתרד ולא היתה אלא בדמיון הזבוב הפורחת באויר הנה בהיותה מתקרבת אל העששית \n[הדולקת] תאיר בה האור ונקרא זה חיות שלה ובהתרחקה בירכתי הבירה יכבה האור מעליה \nמפני ריחוקה וזהו מיתתה ואין לה במה לחזור אל מקורה ולא במה לרדת. ואין תשובה ממבחר \nהחכמים שהע\"ה באומרו (קהלת ג') מי יודע רוח בני אדם כו' ורוח הבהמה היורדת היא למטה \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "לארץ. כי אדרבה הוא סיוע אל הענין הזה כי בסוד הגלגול [ט] היא עולה למעלה. אמנם \nכאשר אין לה הענין ההוא היא יורדת למטה בהפרדה וחזרתה אל יסוד העפר והמנו שהיא \nיורדת למטה לארץ בהתרחקה מן המצב והמקור וחוזרת אל יסודותיה והרוח החיוני ההוא \nתחזור כל אחד אל יסודו האש ליסודו והרוח ליסודו. ובזה יובן מ\"ש במס' סנהדרין (ד\"סה) \nרבא ברא גברא שדריה לקמיה דרבי זירא הוה קא משתעי בהדיה ולא הוה קא מהדר ליה א\"ל מן \nחבריא את תוב לעפריך ופרש\"י שם שעשה זה רבא בהתעסקותו בספר יצירה. והדבר הזה קשה \nוכי יעלה על הדעת שיש בכח להוריד נשמה ונפש ורוח בגוף ההוא והנה הדבר הזה מן \nהתמיהין שיהיה כח ביד האדם להוריד נשמה מלמעלה על בריאה חדשה אפי' שתהיה בריאתו בכח \nאלפ\"א ביתות כדפירשנו בשער פרטי השמות בפרק י'. ואם בריאה יברא ה' מה מעלתה ליתרונה \nעל הבריאה ההיא אתמה'. ועוד איך לא תצעק חמס העניה ההיא לפני קונה כי הכריחוה לרדת \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "פה אשר לא תושלם בו ולא יעלה ביד הנשמה ההיא כי אם טורח ומשא כבד העה\"ז. ועוד במאמר \nר\"ז מן חבריא את תוב לעפריך נמצא ח\"ו כשופך דמים לחזרת הנשמה ההיא בבושת פנים עשוקה \nורצוצה לפני קונה [בלי שום השלמה]. אלא בהקדמתינו זאת יובן הכל כי כאשר אותם החכמים \nמקבצים קבוץ העפר ההוא וע\"י חכמתם בהעסקותם בס\"י יבראו בריה חדשה הנה הבריה ההיא \nשהיא בצורת אדם יתקבצו חלקיה ויתעלו למעלה בהתקרבם אל מחצבם ומקורם ויאיר נגד \nהיסודות ההם האור הראוי להם כדמיון קבוץ חלקי הבהמה ולא שיהיה בה נשמה ולא נפש ולא \nרוח אלא חיות בעלמא עם היות שהוא מעולה מחיות הבהמה מפני תכונת צורתו וטבעו שהוא \nמשובח מצורת הבהמה ונתקרב יותר אל מקור האור מהבהמה. והנה בחזרת הגוף ההוא אל \nיסודותיו אין לו כ\"א כמיתת הבהמה שיתפרדו החלקים ויחזרו אל העפר ממש כשהיה כי עפר \nהוא ואל עפר ישוב. ולכן לא נתן עיניו בו להמיתו כי אין לו מיתה בעצם אפילו כבהמה. \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "אלא חזרתו אל העפר כרגע והיסודות מתפזרים ומתפרדים. והיינו דקאמר ליה תוב לעפרך. \nולכן אין במיתתו והריגתו שום עונש כלל כמו שאין עונש בהריגת בהמה כמבואר. ועתה \nלהיות שהיסודות מתקבצים ע\"י הטהרה והקדושה האור המאיר בהם הוא הקדושה והטהרה לכן \nהתירה לנו התורה אכילת קצת מהבהמה חיה ועוף המותרים ומפני כי קצתם קבוץ חלקיהם ע\"י \nהקליפות כנודע והמאיר בהם היא טומאת הקליפות לכן אסרה התורה [בהמה חו\"ע האסורים]. \nועם זה נבין כי כל הדברים בעה\"ז עולים ממדרגה למדרגה המים יורדים על הארץ ויונק \nהזרע ההוא עובי ושומן הארץ וגדוליהם שיסוד' מן העבים אלו אל חלק אבר הזרע ההוא. \nוהזרע גדל ונעשה עשב מאיר בו אור יותר משובח מאור היסודות מפני קבוצם וקרבתם אל \nהמקור ואז מה שהיה תחת מלאך הממונה על יסוד הארץ יצא מרשותו כי אורו השופע בו אינו \nאלא אור הנשפע מן המלאך הממונה על העשבים ובפרט הממונה על העשב ההוא וזהו משאחז\"ל \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "(ב\"ר פרשה י') אין לך עשב מלמטה שאין לו מלאך מלמעלה ומכה אותו ואומר לו גדל. וענין \nההכאה עניינו על הכאת האור והארתו בעשב ההוא ע\"י המלאך והוא הצנור האור הנעלם בסוד \nיצירת עולם המלאכים ולזה המלאך מאיר בעשב ע\"י הכוכב כנודע כי הכוכבים שבעשייה הם \nשמשים ועבדים ליצירה. ולזה נמצא בזוהר לפעמים מיחס ענין זה אל המלאכים ופעמים אל \nהכוכבים והכל ענין א' ואין בהם ספק. ונחזור לעניינינו כי היסודות הפשוטים עולים \nבמדרגה ונעשים חלק אבר לעשב ומתקרבים יותר אל המקור ואח\"כ הבהמה אוכלת העשב ההוא \nונעשה חלק אבר ממנה ונעשה כצורתה ומתקרב יותר אל מקורו וכפי קרבתו אל מקורו כן \nיתקרב אליה האור ויגדל בה ההארה כנודע. ומה שהיה תחת המלאך ההוא הממונה על העשבים \nיוצא מרשותו ונכנס תתחת המלאך הממונה על הבהמות ובפרט אותן המין כי אין המלאך \nהממונה על העשבים שופע בו אלא אור מלאך הממונה על אותם הבהמות. וכאשר האדם יאכל \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "הבשר ההוא יעלה הבשר אל מדרגה משובחת ומעולה בקורבתה אל מציאות האדם השופע עליו אור \nמלך מלכי המלכים הוא הנשמה העליונה כאשר נבאר ב\"ה. ולזאת הסבה עם הארץ אסור לאכול \nבשר מפני שאין לו קורבה אל מקורו מפאת רוע מעשיו וטוב ממנו הבהמה שהיא בצד הקדושה \nוזה בצד הקליפה ברשעו. ובה יובן מה שאחז\"ל (שבת דף קח ע\"ב) מאן דאפשר ליה למיכל \nנהמא דשערי וכו' כי האדם שיוכל להעלות בטבעו אל מדרגת האדם הדברים הקטנים אין ראוי \nשישתדל בהעלות הדברים הגדולים. והמשל אל צורף אומן וחכם שיודע לעשות מהבדיל כסף \nנקי, ויודע ג\"כ לצרף הכסף ולנקותו, הנה לפי האמת ראוי אל האומן הזה שלא ישתדל אלא \nלצרף הבדיל אל הכסף כי היא מעלה משובחת ותועלתו יותר מרובה. ונחזור אל ענייננו שאל \nזה כיוון מבחר החכמים באומרו (קהלת ג' ע\"ש בתרגום ורש\"י) ומותר האדם מן הבהמה אין \nכו'. כי האדם מצד קבוץ חלקיו לבד אין לו יתרון ומעלה על הבהמה. ופי' אנשי כנסת \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "הגדולה באמרם לבד הנשמה הטהורה כו' וכן נשמה שנתת בי טהורה כו' אתה נפחתה כו' כי \nהאדם יש לו על קבוץ החלקים נשמה טהורה חצובה ממקום קדוש ועל זה אחז\"ל אין ישראל תחת \nמזל ומלאך ושרף לפי שהם מעולים ונשמתם עליונה על המלאכים כדמוכח במאמר שהעתקנו בפרק \nח' אלא האור הנשפע עליהם הוא אור האדון ית' המאיר לכל העולמות ואדרבה המלאכים \nשואפים שפע מהצדיקים ולכן בהיות צדיק בעה\"ז אפי' המלאכים יקבלו טוב על ידו. וזהו \nטעם שישראל בעוד שהי' מרע\"ה חי היתה השפעתם ע\"י השכינה ממש וכשחטאו נאמר (שמות כג \nכ) הנה אנכי שולח מלאך וכו' לפי שירדו ממדרגתם ומעלתם אל תחת העלול מהן ולכן לא רצה \nמרע\"ה והשיב אם אין פניך הולכים אל תעלינו מזה (שם לג יד). ובזולת כל זה אפי' \nביסודותיו יש בהם הכנ' כמשחז\"ל (בב\"ר פי\"ד) אדם הראשון ממקום כפרתו נברא שהוא עפר \nהמזבח מטעם כי שם נקודת העולם ושם תוקף הארת אור מלך מלכי המלכים ית' כנודע וזהו \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "דברי חכמים כמסמרות נטועים פי' כמו המסמר הזה שאינו נראה ממנו אלא ראשו וע\"י אדם \nהוא נכנס עד עמקו בתוך נטיעתו בדקותו וחודו כן מאמרי חז\"ל יש להם פנים ועומק ואין \nסוף לעומקן. והנה על ידי הפרק הה נתבאר שהמלאכים זכים וברים בסוד קבוץ חלקיהם \nוקרבתם אל היסודות העליונים ובבחינה זו האדם רחוק ממנו ודאי כי אין מעלת קבוץ חלקי \nהאדם כמעלת קבוץ חלקי המלאך. אבל המלאך אין בפנימיותו אלא אור סתם כדרך שאר מעברי \nהאור השופע והאדם לא כן הוא שיש בתוכו נשמה נקייה וברה עד שכאשר יגביר הנשמה על \nחלקי חומרו יאיר בו אור המאיר נשמתו אור עליון ומשובח מאור השופע על המלאך מפני כי \nנשמתו מאצילות בריאה יצירה עשייה ואינו מצטרך לקבל ע\"י שום אחת מהמדרגות אלא ע\"י \nעצמו כי תאיר ותקבל השפע ממקום מקור נשמתו כאשר יאריך הענין בדרוש הזה בשער הנשמה \nבה\"ו. ועוד נוסיף לקח בענין המלאכים ועניינם בפ' זה כדי שיתבאר עניינו היטב: \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": " \nשער כד פרק יא\nפרק אחד עשר: \nהנרצה בפרק זה לבאר ענין המלאכים ובפרט מה שזכרנו בפ' א\"ב ג\"ד ה\"ו בענין הדינין \nשדנין בני אדם וענין העדים המעידים עליו וכל אלו העניינים שהם זרים קצת אל הדעת. \nולזה נאמר כי כבר נתבאר בשער סדר האצילות שכל עצם האצילות אינו אלא להתלבש בו עצם \nהאלהות. ונתבאר בשער עצמות וכלים כי ענין השנויים אינם בו יתב' כי הוא פשוט ואינו \nמשתנה ח\"ו והכל הוא על ידי הספי'. ואמרנו כי מפני קירוב הספי' אל המקור עדיין אין \nראוי לייחס ענין השנויים כלל אל הספירו' אבל נתלבש האצילות בבריאה וכמו ערך המאציל \nאל האצילות כן ערך האצילות אל הבריאה. ומפני כי השנויים מתרבים לאין תכלית עדיין \nהבריאה קרובה אל הנאצלים ואינה מקבלת כלל השנויים אמנם מתלבשת ביצירה. וערך הבריאה \nאל היצירה כערך האצילות אל הבריאה והיצירה מתלבשת בעשיה בענין פעולות החבלה וטנופי \nהנשמה לטהרה וללבנה ונזקי בני אדם לחבלותם להענישם להקריבם אל העבודה הוצרכה בעשיה \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "שהיא נקראת רצועה בישא רצועה להלקות. ולכן ענייני היצירה בשנוייהם קרובים אל מעשה \nבני אדם זה שוקל וזה סופר זה עד וזה מליץ אלו דייני גזרות ואלו דייני גזלות ואלו \nדייני חבלות ואלו דייני ממונות ואלו דייני נפשות קרובים אל השנויים תכלית הקורבה \nואלו בעלי העשייה ממונים לענוש נכסין לשרושי להמית לאסור לחבל כפי אשר יורו הדיינים \nכן יעשו שוטרי הדיינים. ועתה בהיות הצדיק מתעלה במעלות נפשו שופע עליו אור נשמתו \nהאצילות או הבריאה כי אלו דא בדא אחדין כי לבושיהו די\"ס [דאצילות הוא] הבריאה כדפי' \nבשער אבי\"ע. הנה נמצא הצדיק יוצא מתחת יד הדיינים האלה ואין ביכולתם לדון אותו לא \nברב ולא במעט. ואדרבה הוא מקור השפע עליהם וכלם יונקים ממנו ומשפיע למשרתים ומבטל \nבעבודתם למי שרוצה. כענין שמש בגבעון דום וכן מי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ \nוידליק. וכן כמה וכמה מביטולי הטבע ביצירה ובעשייה. ואפשר באצילות קצת כענין \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "(המבואר בזהר פינחס דף רמ\"ב. ע\"פ) כהניך ילבשו צדק וחסידך ירננו. כל זה הורה על \nתוקף ההשגחה על הצדיק עד שהוא משנה ומבטל כחות היצירה מכל וכל ואינם דנין אותו \nודינו נשפע מלמעלה. וזהו אז\"ל שתוק כך עלה במחשבה להורות שדינו במקום השתיקה במקום \nגבוה. אמנם כאשר יחטא ויסתלק ממנו נשמה האצילה והבריאה וישאר ביצירה אז דנין אותו \nבעלי היצירה וזהו והסתרתי פני מהם והיה לאכול כו' (דברים לא יז) כי נשאר ביד היצירה \nוביד העשיה ואז דנין אותו כפי מעשיו וכפי בחינותיו וזהו ענין שוקל וענין סופר וענין \nמליצים לקרבתם אל השנויים כדפי'. איך שיהיה נמצא כל מציאות העולם מן הנקודה העליונה \nעד הנקודה התחתונה היא כמשל אל נצוץ השמש העובר דרך החלון ולו ד' עששיות. הא' \nבהירה, והב' בהירה ולא כ\"כ, והג' קצת עכורה, והד' עכורה מכל וכל. והנה אור הנצוץ \nעובר דרך העששיות. והנה ד' עששיות אלה הם ד' מדרגות שהם אבי\"ע והאור השופע הוא אור \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "א\"ס ממ\"ה הקב\"ה עצם השורש המתפשט ומאיר עד הנקודה האחרונה. והנה האור לא נשתנה אלא \nבערך המקבלים. והחסים על כבוד קונם יודעים כי אין ראוי להעביר האור ההוא דרך \nהעששיות העכורה היא העשיה. וזה הטעם היך שרייא למגנא רקיעא בא\"י כמ\"ש בשער התמורות \n(בפ\"ב על מאמר הזהר הזה) בה\"ו. והוא משל אל האויר הזך רוח צפוני מרפא לנפש העובר \nדרך אשפה סרוחה שאז הוא בוודאי מזיק. ומי גרם הענין הזה אותם הגורמים העברת (האור) \n[האויר] דרך האשפה ואין הריח ההוא קנוי ברוח ההוא באמת כי מי ששואף אותו קודם בואו \nדרך האשפה ריחו כריח הבשמים וכן ממש ג\"כ משל האור מי גרם עכירות האור העברתו דרך \nהעששית העכורה ומי שהביט בהאור קודם בואו הנה הוא אור מתוק. ומה גם כמה וכמה יגדל \nכבוד האור מי שיביט בו קודם בואו אל העששית השלישי שהיא עכורה ג\"כ קצת שאז יכיר \nבמעלתו. ולומר כי יביט בו קודם העברתו דרך העששית השניה א\"א כי הוא אור בהיר כ\"כ עד \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "שיחשיך עין הרואה. ובזה יובן ענין המלאכים כי יש להם קצת גלוי מכבוד מלכו של עולם \nעל דרך האור המתלבש בהם וזהו תועלתם וענינם וזהו ענין כחם. ומה גם המגידים האומרים \nפעמים רבות שמות היקרים בפסוק מצותי חקותי ותורתי ובעניינים כאלה המורים לכאורה \nזרות. והוא פשוט כי הן אומרים כן ע\"י השפע הנשפע ר\"ל האור המתלבש בהם והם נקרי' \nאיברים יען שהאור מתפשט אל ניצוצות מתלבש בכל מלאך ומלאך נמצא המלאך ההוא אבר \nמאיברי המרכבה אחר שהוא אור מתלבש. והמשל בזה אל עששית גדולה דולקת בתוך הבירה ובה \nחלונות דקים וארובות והאור עובר בין החלונות ומתלבש בצנורות ההם ומאיר אל החוצה \nואין ספק שהניצוצות הכל ענין א' להם ואם יתחלקו לניצוצות רבים הטעם הוא היות \nהארובות מרובות ולפי שעורם יתרבו המאורות עם היותם כלם מיוחדים במקור ואין הרבוי \nההוא נקנה באמת באור שאם יתיחדו הארובות יתיחד האור. וזה טעם היחוד אל ההיכלות בסוד \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "היחוד בסוד התפלה כדי שיתיחדו הניצוצות המתלבשות בהם הוא אור העליון. ואין הענין \nבערך ההיכלות ר\"ל המלאכים בעצמם אבל הוא בערך האור המתלבש בהם וזה כח רבוי האור \nשיתיחדו הארובות א' אל א' על ידו וזה כח גדולת היוצר שיתיחדו האברים הגשמיים ע\"י \nהנשמה המתפשטת בהם. ומבשרנו נחזה הענין הזה כי אין הנשמה עצם מתחלק לחלקים כלל אלא \nהיא עצם א' בלתי נשפט בו חלקים כלל. אמנם נתחלקה לחלקים בערך הגוף המחולק לחלקים \nועכ\"ז יתיחס אמרינו אברי הנשמה בערך התפשטות הנשמה באברים וכן ג\"כ יתיחס אברים אל \nהמתפשט בערך התפשטותו באברים שהם המלאכים אברים עליונים אל האור המתפשט בהם. ואחר \nשעמדנו בזה בסוד המלאכים ועניינם מזה נדע מעלת הנשמה על המלאך כי המלאך הוא גוף מד' \nיסודות פשוטים מתקרבים אל המקור והאור השופע עליהם הוא העיקר. והנה נשמת הצדיק היא \nעיקר האור המתפשט בתוך המלאך המתלבש במלאך ונמצא ערך המלאך אל הנשמה כערך הגוף אל \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "הנשמה אלא שזה עשי\"ה וזה יציר\"ה ובודאי זה ענין גדול ומפתח גדול בענין המלאכים. \nובסוד זה יובן אמרו (במדבר כג) ויקר אלדים אל בלעם ואחז\"ל (בויקרא רבה פרשה א') \nשלשון ויקר הוא לשון קרי וטומאה. כי ח\"ו לחשוב באמרם שיש טומאה וקרי למעלה והענין \nהוא על אותם הברכות המתפשטות ונשפעות מתוך הקדושה אל הקליפה והיינו סוד האור המתפשט \nבתוך העששית העכורה ומטמא האור ח\"ו כדי שיביט בלעם ויתנבא הברכות ההם. ולכן אה\"כ \n(שם כד) אשר מחזה שדי יחזה ופי' בזוהר מחזה שדי ולא שדי ר\"ל מראה שבו מתראה השכינה \nבסוד היותה שוררת להכניע הקליפות בסוד ומלכותו בכל משלה המבואר בשער אבי\"ע פ\"ד. \nוהנה היה אור הקדוש מתפשט ומתלבש בתוך הקליפה כדי שידע בלעם הברכות ההם ויתנבא \nוכביכול שהיה אור הקדושה מתלבשת בו. וגילה הכתוב סוד הזה וישם ה' דבר בפי בלעם \nוכו'. וכה תדבר ורז\"ל (במ\"ר בלק פ\"כ) הסתירו הסוד ואמרו כי מסמר שם לו בפיו להורות \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "כי הוא להכניעו וכמו מסמר שאינו מניחו לדבר כרצונו והוא הכנעה אליו בסוד ומלכותו \nבכל משלה עת אשר שלט האדם באדם לרע לו (קהלת ח ט) וזה לרע לו לאדם בליעל כדפי' בפ' \nהנז'. ועוד רמזו באמרם מסמר כדפי' לעיל בפרק הקודם בסוד וכמסמרות נטועים להורות על \nהאור המתפשט ניצוצו מן המקור עד המקום הנרצה ודי בזה הערה אל ענין זה. וכשבא הקב\"ה \nלהתווכח עם ישראל אמר עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור מן \nהשיטים עד הגלגל למען דעת צדקות ה' (מיכה ו ה) וזה ודאי צדקת ה' צדקה גדולה עשה עם \nישראל בזה כנ\"ל: \n \n", "en": ""}]}
