{"bookId": "kabala-bd11e1351be2", "part": "1", "torah": "147", "title": "ספר פרדס רמונים — שער כח פרק ו", "hebrewTitle": "שער כח פרק ו", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-bd11e1351be2/1/147/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-bd11e1351be2/1/147/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער כח פרק ו\nפרק שישי: \nאחר שבפרקים הקודמים בארנו ענין הנקודות בפרטות נבא בפ' זה לברר אותם בכלל. והנה \nהנקודות בכללם הם ענפים דקים מתאצלים ומסתעפים באותיות. ומקור אצילותם מחכמה ומשם \nהוויתם והתגלותם ומשם מציאותם. וזה באר הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (בתקונא ע' דף קכ\"ג \nע\"ב) ז\"ל וגביהם, דא אימא עלאה דאיהי על גבי ספירן דאינון תחותה דמינה כל אתוון. \nוגובה להם, דא חכמה דמתמן נקודין עכ\"ל. הנה בפי' כי כערך מוצא האותיות מבינה כן ערך \nמוצא הניקוד מחכמה. ועם היות שאמרנו שמוצאם והויותם מחכמה עכ\"ז הוא ע\"י הכתר כי בכח \nהכתר האצילם החכמה וז\"ל הרשב\"י ע\"ה בשה\"ש [בז\"ח דף פ\"ג) נקודין אינון נפקין מרזא \nדמוחא לקיימא אתוון על תקונייהו ובנקודה חדא אשתני תיבה ואעבר לההוא תיבה מקיומא \n(בקיומא) [נ\"א בגוונא] אחרא בוצינא דקרדוניתא כד בטש ההיא אוירא במוחא בטש ולא בטש \nמטא לגבי דההוא מוחא ומסתלק מניה מטא ולא מטא כדין ההוא בטישו נפיק לגבי אתוון מגו \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "מוחא ואתוון אתנקידו עכ\"ל. ופירושו נקודין כו' פי' הם יוצאים מסוד החכמה ולא מחכמה \nמצד בחינותיה החיצוניות המתפשטות אלא מצד בחינותיה הפנימיות דהיינו רזא דמוחא. ולא \nאמר ממוחא אלא מסודה ופנימיותה דהיינה בחינתה המתדבקת בכתר כי מכח כת\"ר נאצלו \nכדמפרש ואזיל. וקרא לחכמה מוחא ולא קראה בשמה הידוע, לשתי סבות. הא' להורות על העלם \nבחינת מוצא הניקוד דהיינו בחינת היותה מוח דהיינו מפיאותה המתקרבת אל קרום המוח אל \nהקרקפתא שהם כנויים מתייחסים אל הכתר כמו שנתבאר בערכי הכנויים. הב' מפני שהמוח \nמשכן לדעת ולשכל ושכל האדם יכונה בשם מוח וכן שכל התיבות שהם הנקודות כדמפרש ואזיל \nראוי שיתייחסו בשם מוח להאותיות ודעתם והבנתם. לקיימא אתוון וכו', המשל בזה תיבת \nיתן אין לו שכל ותקון אם נאמר יתן או יותן בשורק ויש חילוק גדול במשמעותן כדפירשו \nבגמרא (ב\"מ דף כ\"ב ע\"ב) יתן דומיא דיתן. הנה חלוף הבנת התיבות הוא ע\"י הנקודות וע\"כ \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "תקונם ודעתם ושכלם הם הנקודות כדפירשנו. בוצינא דקרדוניתא וכו', פירוש כתר ופירשתי \nבשערים הקודמים פעמים רבות. כד בטש ההוא אוירא במוחא וכו' פי' כתר נקרא אוירא דכיא \nונקרא בוצינא דקרדוניתא. ויש חילוק גדול ביניהם כי בוצינא דקרדוניתא נקרא על שם \nפנימיותו המתעלם המתאחד בסבתו סבת כל הסבות ממ\"ה הקב\"ה ולכן נקרא בוצינא דקרדוניתא \nכדפירשנו בשערים הקודמים. ואוירא דכיא נקרא בחינתו המתאחד בחכמה שהיא הבחינה החצונה \nשבו. והנה בחינת בוצינא דקרדוניתא בטש בבחי' הג' שהיא אוירא שבו מתאחד בחכמה. ושעור \nהתכת לשון המאמר כך הוא בוצינא דקרדוניתא שהיא הבחינה ראשונה כד בטש ר\"ל הכה או חבט \nופי' גלה הבחי' האחרונה שבו ההוא אוירא דכיא. והנה המגלה היה בוצינא וכו' והמתגלה \nהי' אוירא והענין שבו נתגלה הוא האי מוחא. ואין לשון בטישה ממש כמשמעו אבל כוונתו \nכמו אור המתאצל מן העין ומכה בדבר הנראה ושואף הראות ואין לנו משל נאות בעולם הגשמי \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "אלא זה שהוא יותר דק שבנו להמשיל. בטש ולא בטש הכונה להורות על דקות האצילות שהוא \nגלוי ולא גלוי. גלוי בערכו הנעלם ולא גלוי שאינו מושג אפי' ע\"י גלוי זה. וענין \nהשפעת הכתר בחכמה לא הי' מציאות הנקודים אלא השפע הראוי להם כדפי' בשער הקודם לענין \nכח החכמה באותיות ועקר הוויות הנקודים היה מהחכמה הנק' מוחא. וז\"ש נפיק לגבי אתוון \nמגו מוחא כדין כו' כי משם הנקודות ולכן אתוון אתנקידו. והנה כענין שהחכמ\"ה נפש ורוח \nאל הבינה והבינה גוף בערך החכמה, כן הנקודים שהם מסתעפים מהחכמה אל האותיות שהם \nענפים מסתעפים מבינה. ואין לשאול ולומר א\"כ איך אפשר שיתבאר הנעלם בסתום ממנו הפך \nהעניינים העליונים כי התחתונים מגלים ומודיעים העליונים וכאן העליונים מודיעים \nהתחתונים. זה אינה תמיה כי הוא משל אל העששית שהם כל א' וא' מגוון ידוע והנה בהבטתם \nלא יגלו גוונם ולא יאירו וע\"י ניצוץ השמש הפשוט מגוון שיאיר בהם יראה בהם גוונם. \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "וכן ענין האותיות כי הבינה הוא בענפיה כדמות העששית שאין לה גוון אלא ע\"י ניצוץ \nהשמש המאיר. וכענין ערך הנקוד אל האותיות כן ערך הטעמים אל הנקודות ומתבאר בשער \nהטעמים בעה\"ו. וכמו שמשתנה רוחניות אותיות אל בחי' מתחלפות כדפי' בשער הקודם כן \nהענין ממש בנקודות כי כפי מדרגת הנפש יהיה מדרגת הרוח ולפי מדרגת הרוח יהיה מדרגת \nהנפש כי ודאי לא ישתוה נקוד הכנויים כנקוד השמות וניקוד השמות לא ישתווה אל הניקוד \nההויות כי לפי מעלת וקדושת השמות כן יהיה מעלת ניקודם בגובה ועומק אצילותם. וראייה \nלזה ממה שכתבנו בפ\"ק בשם ספר ברית מנוחה. וידענו שיקשה אל המעיין שא\"כ לפי זה היה \nראוי שיהיה ניקוד השמות אסורים במחיקה כשמות עצמם ויותר מפני שהנקודות רוחניים יותר \nכדפי' ולא מצינו מי שאסר בזה. וגם היות שאסרו האותיות בביאור זרקא זו אינו שאלה כלל \nכי קרה אל הניקוד ואל הטעמים כמו שקרה אל שם אהיה ושם בן ד' [ב] כדפי' בשער השמות \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "(פ\"ה) כי מפני העלם הכתר לא נתגלה בו שם בן ד' לרוב דקותו והעלמו אמנם נתגלה לבוש \nאל לבושו כמו שהארכנו שם בס\"ד, וכן קרה לנקודות ולטעמים כי מרוב העלמם לא נתגלו אלא \nלבוש לבושיהם כערך הכנויים הנמחקים אל השמות שאינם נמחקים. ואפשר היות גם כן זה טעם \nלמה לא נכתב הניקוד בס\"ת בזולת טעמים אחרים מספיקים שיש בענין. והנה בזה נשלם הפרק \nונכלל השער הזה בס\"ד בילא\"ו: \n \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "שער כט פרק א\nשער הטעמים הוא שער כ\"ט: \nאחר שבשער הקודם בארנו כפי הנמצא בדברי הרשב\"י ע\"ה בתיקונים נבא עתה לבאר הטעמים \nכפי הנמצא גם כן בדבריו. והטעמים בשמם וצורתם הם אלו: \nזרקא, מקף, שופר הולך, סגולתא, פזר גדול, ירח בן יומו, קרני פרה, געיא, תלשא, אזלא, \nגרש, פסיק, רביע, שופר מהופך, קדמא, זקף קטן, זקף גדול, שלשלת, שני גרישין, תרי \nטעמי, דרגא, תביר, מאריך, טרחא, אתנח, רפה, דגש, יתיב, תרצא, שבולת, סבולת, מפיק \nבהא, שבא געיא, געיא שבא, סוף פסוק: \nאלו הם הטעמים כשמם וצורתם ומקורם ללשונותם. ועתה נכנס בביאור כל א' וא' מאלו \nהטעמים כאשר נמצא להרשב\"י ע\"ה: \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "פרק ראשון: \nבביאור ירקא מקף שופר הולך סגולתא. ראשונה זרקא הוא המלכות ונקרא זרקא בהיותה נזרקת \nכלפי מקורה הנעלם ועולה ומתאחדת בסוד החכמה עד הכתר כדפי' בשער הקודם פ\"ק בחולם. \nולזה נמצא שהיא חוזרת מסוף התיבה לראשה להורות כי היא למטה בסוף המדרגות ולפעמים \nחוזרת אל בית אביה כנעוריה ומלחם אביה תאכל ותקבל שפע רב ורב טוב לבית ישראל הם \nמחנותיה וחיילותיה המצפים עת בואה לתת טרף לביתה וחק לנערותיה. והיא נקוד הראש \nשבראש החוט ההוא והחוט נרמז בתפארת כי דרך התפארת עלייתה דרך שש המעלות תעלה ושם \nתעשה עטרת תפארת אשת חיל עטרת בעלה. וזה הורה צורת הזרקא בציורה ורמיזתה. ומפני \nשעליה נאמר (דניאל ב לד) חזה הוית עד דאתגזרת אבן די לא בידין ומחת לצלמא. כן היא \nאז מתעוררת בכח וחוזק עלייתה ומבטלת כל צלמי ופסילי אלהים אחרים. והיא הנותנת חנק \nלהדבוקים בשערי המות אשר תחתיה [א] והוא סודר שבו היו חונקין הסנהדרין. ומפני היותה \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "קודם עלייתה צורת חירק למטה קצת כזה [] כי היא מציאותה התחתון ועולה מן השמאל אל \nהימין כי כן כל העליה מן השמאל אל הימין והירידה מן הימין על השמאל כי הימין לעולם \nעל השמאל ואח\"כ מתפשט ביושר כלפי מעלה להביט כלפי הכתר כי שם עיקר כוונת עלייתה \nבסוד אני ראשון ואני אחרון (ישעיה מד ו) אי\"ן בראש ואי\"ן בסוף כמו שבארנו בשער \nהמציאות. נמצא כי זרקא בטעמים ואל\"ף באותיות הכל ענין אחד ורמז א' י' בראש וי' בסוף \nו' באמצע והיינו צורת וכן הזרקא י' בראש וי' בסוף ו' באמצע: \nמקף נ\"ל כי זה הטעם הוא בחכמה כמו הפתח הנרמזת בחכמה ואמנם הוא בסוד הדעת העומד \nומקיף ומחבר ומייחד ב' המדות הם חכמה ובינה כמו שהארכנו בשערים הקודמים ול' מקף מל' \nחבור כמו [אין מקיפין ב' חביות] (ביצה דל\"ב ע\"ב) שעניינו לשון חבור ויחוד. ונמצא \nלפ\"ז פי' הטעמים האלה כך זרקא הוא עליית המלכות למעלה למעלה ותחלת חזרתה חוזרת על \nפי מדותיה וראשונה חוזרת לחכמה ושם מקף אחר עמידתה בכתר כי שם רמז הזרקא כדפי' ולזה \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "נמצא הזרקא למעלה בראשה עקום לצד שמאל להורות על חזרתה וכן בנגונה יש אחרי העליה \nבנגון קצת השפלה ואח\"כ המקף המקיף שתי המדות השניות יחד בנגון מהירות ויחזור המקף \nעם השופר שהיא הבינה כמו שנבאר: \nשופר הולך מהופך. שופר היא הבינה וכן היא שופר שעליה אנו אומרים תקע בשופר גדול \nלחרותינו כי בה החירות כדפי' בשער ערכי הכנויים. ולשון שפר כי היא שפרה המשפרת אל \nהולד שהיא מניקה חלב לת\"ת ומיפה אותו בהשפעתה. ולכן נמצא בשופר צד הרחב להראות אל \nרחובות הנהר ומשפעת למטה ואין תימה מענין התקיעה שהיא מצד הקצר אל הרחב [ב] כי הוא \nלעורר כח העליון והוא בסוד אור החוזר. וכאשר הזכות והמצות מאירים בעולם ומנהרים אז \nהיא שופר הולך שלעולם חוזר ומשפיע כענין נהר דנגיד ונפיק. וכאשר ח\"ו גורמים העונות, \nהשכינה העליונה מסתלקת ואז היא שופר מהופך רצה לומר טוב הפוך כענין הרשעים שמהפכים \nמדת הרחמים למדת הדין ח\"ו והעולם בצער עד יחזור וישקיף האם על הבנים: \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "סגולתא ידוע שמן השופר יוצא אש ומים ורוח כי הקול כלול משלשתן שהם ג' יסודות אש מים \nורוח והם גדולה גבורה ת\"ת והם סגולתא שהם ג' נקודות. ואין לתמוה על הת\"ת שהוא למעלה \nמגדולה וגבורה, כי כבר בארנו בשער סדר האצילות כי גם לו יחס למעלה משתיהם להיות כי \nהוא נאצל מן הכתר ועולה עד הכתר. ומה גם עתה בענין הסגולתא שעסקינו בסוד העלייה \nשעלתה המלכות ועתה תחלת ירידתה אל מקומה ולפיכך הוא למעלה בסוד הדעת בסוד המקף \nלייחדו עם השופר כדפי'. ועם היות שימצא הטעם הזה לפעמים מייחס אותו הרשב\"י ע\"ה בג' \nראשונות, העיקר הוא באבות. ומעטם שג' ראשונות נשפעים הנה בג' אלו נקרא בשמם. וכן \nבאר הרשב\"י ע\"ה בתקונים (תקוני ז\"ח דף קכ\"ז ע\"ב) ז\"ל סגולתא ברזא דתלת אבהן דקיימין \nגו שופרא עכ\"ל. ולמעלה מזה אמר ותלת קשרין קיימין בדוכתיה. ואע\"ג דברזא אחרא \nקיימין. כלא הוא ברזא חדא, דהא תלת קשרין אלין דקיימין בדוכתיה תחות גדפי דההוא \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "שופרא עכ\"ל. הנה כי הוקשה להרשב\"י ע\"ה הקושיא הקושיא עצמה. ותירץ כי אעפ\"י שבמקומות \nאחרים אמר שסגולתה בחכמה [בכח\"ב] עכ\"ז העיקר הוא בג' אבות אלא לפי שעומדים תחת \nהבינה כדרך שהם נקראים סגולתא שנקרא כן העליונות והעיקר הוא בג' אבות כדפי'. ובמ\"א \nבתקונים פי' הרשב\"י ע\"ה כי סגול הוא זכר מציאות הת\"ת וסגולתא היא מצד המלכות אשת \nחיל עטרת בעלה. והטעם כי הת\"ת מצד עמידתו הוא למטה משני אבות והם סגול. ומלכות \nלמעלה מנצח והוד והם סגולתא וכן בסוד עלייתם יהיה בעלה בסוד סגולתא גובר מצד עלייתם \nעל גדולה וגבורה כדפי': \n \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "שער כט פרק ב\nפרק שני: \nבביאור פזר גדול ירח בן יומו קרני פרה געיא תלשא. פזר גדול. הטעם הזה הוא העיקר \nבתפארת עם כללות שש קצוות שבו ונקרא פזר גדול מלשון פזר נתן לאביונים (תהלים קיב) \nכי הוא הזן ומפרנס לב' אביונים שהם יסוד עני ומלכות עני\"ה ושניהם אביונים ותאבים \nלכל מה שישפיע ותנועתו קצת בתמיה להורות על חיותו עליון על כל הבנין וקצת מתמיה. \nוצורת טעם זה הוא כצורת שלש נקודות רוחב ושלש אורך כזה: \nונראין ג' מכאן וג' מכאן והם חמש כך הספי' הם חמש והם שש. הם חמש כי יסוד מעצמות \nהת\"ת ואצלו כדברי הרשב\"י ע\"ה גוף וברית חשבינן חד, והם שש כי היא ספירה בפני עצמה \nעל האמת. וכן הנקודות האלה נראין שש והם חמש. אלו הם העתק דברי הרשב\"י במקום א'. \nובמ\"א פי' כי הפזר ביסוד. ואפשר לומר כי כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף. כי אחר שהוא \nמשפיע ביסוד נעשה היסוד מפזר ונוסף עוד וגו'. גם הוא יורה הזרע היורה כחץ והוא \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "זורקו במלכות כנודע [ג]: \nירח בן יומו פי' הרשב\"י ע\"ה שהוא המלכות שהוא הירח אמנם כבר נתבאר בשער המציאות \nבענין ה' וי' שבמלכות וידוע כי מציאות היו\"ד אין בו חסרון ומיעוט לעולם אמנם המלוי \nוהחסרון הוא במציאות הה\"א ג' גווני העי\"ן שהם נגד ג' אבות כדפירשנו שם. ובת עי\"ן \nהיא המקור המשפיע אור אל כל הצדדים אשר סביבה וממנה יונקים שפע וברכה והיא נקודת \nציון שממנו הושתת כל העולם והיא המנהרת סביבותיה שהוא הירח. ונ\"ל כי הטעם שנקרא ירח \nבן יומו לפי שהיא מתנהרת מהתפארת שהוא יום שלם וזהו בן יומו. ואפשר לומר כי הוא בן \nיומו לבד שהוא תחלת קבלת האור ואז נרמז אליה הטעם הזה. עוד אפשר לומר שהוא ירח מאיר \nמעצמה מיום שלה דהיינו נקודה אמצעית שהיא מאיר' ממנה כדפירשנו ובאותה בחינה נקראת \nהיא יום מאיר [מעצמה]: \nקרני פרה הם נצח והוד שהם שתי קרנים זה אל הימין וזה אל השמאל ונקראים קרני פרה היא \nהמלכות שנקראת פר\"ה אדומ\"ה כשהיא מקבלת מהגבורה. וכן הבינה נקראת פרה אדומה כשהיא \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "משפעת בגבורה ואלו הם קרניה שבהם היא מנגחת כלפי מטה ומשפעת. וכן המלכות ראשה הוא \nהיסוד ועל ראשה הם הקרנים האלה שבה מנגחת ימה וצפונה ותימנה ומזרחה ולפיכך הם בתמיה \nעל סוד קבלתם מן הדין ולהורות על חוזק ועלוי [ד]: \nגעיא הטעם הזה מורה על התפארת שהוא סוד וא\"ו אמנם מורה על יניקתו מן הדין שהוא גועה \nבו והוא דין חזק שהוא נפרד ויורד לבקש על היכלו והנה נשרף על ביתו והנה נחרב ועל \nשכינתו והנה היא נופלת בגלות. וזהו געי\"א לבדה ובהצטרפה אל השבא יתבאר בס\"ד: \nתלשא תרצא פי' הרשב\"י ע\"ה כי התלשא אל השמאל ופי' בו ת\"ל א\"ש, ותרצא אל הימין. \nונוכל לומר כי הרמז בשניהם אל היסוד. ונודע שהיסוד מקבל משני קוין, מהחסד אל הימין \nומגבורה אל השמאל. ולפיכך כשהוא מקבל מן הימין הוא תרצא ל' רצון, ונגוניו ג' נגונים \nלרמוז אל קבלתו מג' מקורות שהם בימין חכמ\"ה חס\"ד נצח. וכשהוא מקבל מהשמאל נקרא תלשא \nת\"ל א\"ש, ונגונו בג' נגונים שהם נגד ג' ספירות שבשמאל והם בינ\"ה גבור\"ה הו\"ד. \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "והצורה מורה על קבלת יסוד על ידי תפארת. ומלכות ועלייתה למעלה זהו כי הוא נקודה ברה \nכאגן הסהר על קו האמצעי והוא נוטה עמה אל שני הצדדים: \n \nשער כט פרק ג\nפרק שלישי: \nבביאור אזלא גרש פסיק רביע קדמא זקף קטן זקף גדול. אזלא גרש פי' הרשב\"י ע\"ה שהם שתי \nזרועות. והנראה באלו הטעמים הוא כי הם הזרועות בעת התייחדם בת\"ת אל קו האמצעי וזהו \nשהא' מצד ימין והא' מצד שמאל ושתיהם תואמים מלמעלה אל הטבעת הא' שהוא התפארת והוא \nהמייחדם בקו המיצוע ולכן נק' הא' אזלא לפי שהוא הימין כח חסד והרחמים הנשפעים \nמאליהם כדרכם והם הולכים בדרך הליכתם. אבל השמאל נקרא גריש שהוא כח הדין המגרש את \nעצמו ממקומו אל צד הרחמים: \nפסיק הוא היסוד הפוסק ומבדיל בין העולם העליון לעולם התחתון כי הוא בין ת\"ת ומלכות. \nוהעד הפסיק שבין שם בן ד' הא' שבי\"ג מדות לשם הב' כי האחד למעלה בכתר והשני למטה \nבמלכות והפסיק מיחדם דרך קו האמצעי. וזהו אין בין מים העליונים זכרים למים התחתונים \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "נקבות מלכות אלא כמלא נימא ומלא נימא הוא חוט השערה והוא יסו\"ד. ופי' הרשב\"י ע\"ה \n(בתקונא י\"ט דף ל\"ו ל\"ז) כי על הפסק הזה שבין שם לשם אמרו שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם \nהצדיקים כחוט השערה. והטעם כי הצדיק נשער מאד מצד מדתו שהוא חוט השערה: \nרביע פי' הרשב\"י ע\"ה כי הרביע הרומז בו אל הבינה שהיא נקודה נעלמת ונקראת כן שהיא \nכאימא רביעא על בנין ותנועתו בעלייה שרומז אל התפארת העולה להתעלם באם. נמצא הרביע \nהרמז בו אל התפארת מתעלם בבינה בהיות הבינה רובצת על הבנים: \nקדמא הוא התפארת המקבל מן הדין להלקות לחייבים ולזה הוא מטה שנוטה לצד השמאל הגבורה \nומשפיע הדין אפי' לנצח העומד לצד חסד. ולזה נגונו כפעם בקול: \nזקף קטן הוא החסד והדין לבד. ועם היות שאין קו המיצוע ביניהם על כל זה גובר החסד על \nהגבורה. ונקרא קטן בערך שאין תגבורת החסד על הגבורה כערך שהכריע קו החס\"ד את קו \nהדין לצד ימין אלא שהם זה על גב זה כדרך אצילותם חסד על גבורה: \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "זקף גדול פי' הרשב\"י ע\"ה כי השתי נקודות הם החס\"ד והגבור\"ה ולפיכך הא' למעלה מחבירו \nלהורות על תגבורות החסד על הגבורה ולכן נקרא גדול מלשון גדולה וכל זה על ידי התפארת \nהמטה הגבורה לצד הימין ולכן הוא לצד השמאל להורות שהעביר הגבורה צד עבר הנהר חסד כח \nרחמים ומה שהיה כזה א' ת\"ת בין שתי הקוים [הנקודות] נעשה כזה: \nדהיינו שני הקוים [הנקודות] לצד ימין: \nשלשלת פירש הרשב\"י ע\"ה כי הוא בת\"ת ואמר שתרועה גם כן בתפארת ועם היות שהיא במלכות \nעל כל זה גם יתיישב בתפארת כי משם עקר המלכות ומשם באה ואליו תחזור כי שניהם יחד. \nוהטעם שהוא בתפארת מפני שהוא שלשלת הקושר ב' קצוות צד הרחמים וצד הדין. ונוכל לומר \nכדי לחלק בין שלשלת לאזלא גרש כי השלשלת נרמז בת\"ת בעת שקושר בין חכמה ובינה ובין \nגדולה וגבורה ובין נצח והוד דגוף וברית חשבינן חד ומטעם זה בשלשלת ג' חטוטרות כזה \n[] להראות קשר שלשה מקומות הללו בסוד ההכרעה ומשפיע השפעתם עד למטה בסוד הנקודה \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "התחתונה אשר בו שהוא סוד ההשפעה המתקבצת במלכות שבו עקר התרועה: \n \nשער כט פרק ד\n", "en": ""}]}
