{"bookId": "kabala-bd11e1351be2", "part": "1", "torah": "153", "title": "ספר פרדס רמונים — פרק חמישי:", "hebrewTitle": "פרק חמישי:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-bd11e1351be2/1/153/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-bd11e1351be2/1/153/", "segments": [{"index": 1, "he": "פרק חמישי: \nבבאור תועלת הנשמה בעולם הזה. והענין הוא כי עקר הנשמה היא אחר עלותה מעולם המעשה \nאל עולם השכר. כי קודם רדתה היא חסרה הרבה ואף אם היא במקום גבוה ברומו של עולם \nוהענין הוא הנשמה אין לה מציאות קודם ההולדה העליונה ואף אחר ההולדה היא כערומה. \nוהיא מתלבשת אחר רדתה בגן עדן התחתון בלבוש טהור מאויר ג\"ע וכן כל דרך המדרגות \nשתתעלה אז תרד ותתלבש. וכאשר תתעסק בעולם הזה במעשה התורה אז תזכה אל לבוש יפה \nהנקרא חלוקא דרבנן והוא לבוש התורה והמצות שבהם נתעסק בעה\"ז ובלבוש הזה זוכה לעלות \nולראות את פני המלך ה' צבאות אביה כי קודם בואה בעולם הזה היתה ערומה ובצאתה מעה\"ז \nלא תבא אל המלך עד היותה מתלבשת בלבושי התורה והמצות. מפני שלבוש אויר ג\"ע הוא לבוש \nפשוט מגוהץ בלי קישוטין והיא צריכה להיות שש וארגמן לבושה לבושי הקשוטין שהם \nרוחניות המצות והם דקים רוחניים שבהם תתקרב על גבי המזבח על ידי [מיכאל] הכהן \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "הגדול. וענייני הלבושים האלה פי' הרשב\"י ע\"ה בזהר פ' ויקהל (דף ר\"י.) וז\"ל כדין \nאילין תרין רתיכין עאלין לגו היכלא טמירא דגנתא דאיקרי אהלות ותמן תריסר מיני \nבוסמין גניזין דכתיב (שה\"ש ד) נרד וכרכם קנה וקנמון וכו'. ואינון תריסר זיני בוסמין \nדלתתא. ותמן כל אינון לבושין דנשמתין דאתחזון לאתלבשא בהו כל חד וחד כדקא חזי ליה. \nבההוא לבושא אתרשימו כל אינון עובדין טבין דעבד בהאי עלמא וכלהו אתרשים ביה ומכריזי \nהאי איהו לבושא דפלניא ונטלין לההוא לבושא ואתלבשת ביה ההיא נשמתא דצדיקייא דבגנתא \nכגוונא דדיוקנא דהאי עלמא וכו'. זכאה חולקיה מאן דזכי לאילין לבושין דאמרן דמתלבשן \nבהו צדיקיא בגנתא דעדן. אילין מעובדין טבין דעביד ב\"נ בהאי עלמא בפיקודי דאורייתא \nובהון קיימא נשמתא בגנתא דעדן ואתלבשת בהני לבושין יקירין. כד סלקא נשמתא בההוא \nפתחא דרקיע לעילא אזדמנן לה לבושין אחרנין יקירין עלאין דאנון מרעותא וכוונא דלבא \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "באורייתא ובצלותא. דכד סלקא ההיא רעותא לעילא מתעטר בה מאן דמתעטרא ואשתאר חולקא \nלההוא ב\"נ ואתעביד מניה לבושין דנהורא דמתלבשת בהו נשמתא לסלקא לעילא. ואף על גב \nדאוקמוה דאינון לבושין בעובדין תליין. אילין לא תליין אלא ברעותא דרוחא כמה דאתמר \nלקיימא גו מלאכין רוחין קדישין. ודא איהו ברירא דמלה. ובוצינא קדישא אוליף הכי \nמאליהו. לבושין דלתתא בגנתא דארעא בעובדין, לבושין דלעילא ברוחא ורעותא וכוונה דלבא \nעכ\"ל. ורצוננו לבאר הענין הזה בענין שמתוכו יתבאר המאמר הזה. נודע כי מציאות הנשמה \nוהנפש והרוח בעת אדיקתם בשרשם קודם אצילותם אינם נגבלות במציאות ההוויה אלא הווייתם \nהיא מצד התפשטותם והשפעתם בנקבה. ע\"ד אור מים רקיע שפירשנו בשער האותיות פכ\"ז. ר\"ל \nשאין לה הוייה כלל אלא כדרך הזרע המתהווה מצד הכח הדק המתפשט מן המוח שאין שם \nמציאות זרע אלא כדמיון אור ר\"ל כח הראוי להתהוות ממנו זרע עד השפעתו אל מקום הבשול \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "ובדרך ירידתו מתהווה אל דם ובמקום הבשול מתבשל ומתהפך אל הזרע ובהיותו בבטן המלאה \nמתהוה ממנו הצורה ההיא. וכן דרך הנשמה כי בבינה היא כדמיון אור וכן השפע הראוי לרוח \nבתפארת ושפע הראוי לנפש במלכות ועל ידי הייחוד מתהוה השפע ההוא אל צורת הנשמה ורוח \nונפש וענין היחוד נתבאר בשער מהות והנהגה ועל ידי הזווג הקדוש והטהור מתהוה מאין \nצורה אל מציאות הצורה: \nועתה בהקדמה זו לא יקשה בעינינו ענין תועלת הנשמה במציאות השפעתה מהשרשים מפני שעל \nידי כך מתהווה בצורת נשמה [ותצא מכח אל הפועל ע' בעס\"ר) כי הנשמות בנים לה' והאב \nוהאם הוא תפארת ומלכות וכמו שלא יפול השאלה במציאות הבן על הווייתו מכח האב והאם \nבצאתו החוצה אל אויר העולם מפני העדרו הקודם, כן לא יפול השאלה בענין הנשמה כי זה \nכזה ומן הגשמי נבין הרוחני כי דרך שוה לשניהם. ומה שנשאר עתה לספק על זה הא תינח \nבענין מציאות אצילותם והווייתם מהשרשים עד אצילותם אל הגן העליון כי שם יוצאים אל \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "מציאות הנשמה. אבל בואם מגן עדנים אל חרפות העולם הזה למה. כי טוב היותם שם \nממציאותם בעולם הזה כי בעולם הזה הם קרובים אל ההפסד ורחוקים מן השכר כי כל הטוב \nאשר ייטיב ה' אותם הוא עלייתם אל מקום אשר חוצבו. והנה לא נשכרו בזה הנשמות כלל. כי \nקודם רדתם היה להם הענין הזה, ועתה בקרבתם אל החומר העכור עכ\"פ תפגם כי האדם אין \nצדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. והנה השאלה הזאת תתבאר על ידי המאמר הזה שכתבנו \nכי בהיותה למעלה קודם רדתה אל מציאות עולם הזה עולם העשיה היא יושבת ערומה בלי לבוש \nכלל ולא תראה אל המלך אביה כלל עד רדתה אל העולם הזה ואז תזכה אל כתונת הפסים הנהו \nחלוקי דרבנן שפי' למעלה במאמר הזהר ונאמר על הכלים האלה (שמואל ב' י\"ג) כי כן תלבשן \nבנות המלך הבתולות מעילים, מועילים להראות אל פני המלך. ובזולת זה צריך הוא אל שני \nמיני לבושים לבוש לגן עדן התחתון ולבוש לגן עדן עליון מפני שני מציאיותיה ברוח \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "ונשמה. המציאות הדק שבג\"ע עליון היא הנשמה, ומציאות שבגן עדן תחתון הוא הרוח כמבואר \nלעיל. ולכן צריך ב' לבושים א' לג\"ע תחתון וא' לג\"ע עליון. ועוד נוסיף לקח בענין \nהלבושים האלה בס\"ד: \nכבר בארנו בשער האותיות ענין רוחניות האותיות והזכרתם ועלייתם ויחודם בשרשם. ולכן \nבתפלה בהיות האדם מתפלל בלא כונת הלב נמצאת התפלה כמעשה בלא מחשבה ולכן כאשר תרצה \nלעלות אין לה יכולת לעלות מג\"ע התחתון ולמעלה מפני שאפיסת המעשה הוא שם ומשם ולמעלה \nצריך לפשוט א\"ע מהגוף והגשמות שהוא המעשה ולעלות בהויה רוחניות שהיא המחשבה. \nוהכוונה הוא נשמת המעשה ולכן התפלה ההיא נדחת מגן עדן של מעלה ואין לה מקום לעלות \nלשם ויש תפלה שתעלה קצת ג\"כ לג\"ע אבל לא תזכה ליכנס במדרגות הפנימיות. ונמצאנו \nאומרים גם בענין הנשמה כי כפי מעשיה כן תעלה אם מעשיה רוחניים דקים בדקות המדרגה \nהעליונה ודאי שתעלה כפי שעור לבושיה מדרגה אחר מדרגה עד כלות הלבושים ההם שלא הגיעה \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "זכותה לעלות משם ולמעלה מפני כוונתו. ובזה יובן מה שפי' הרשב\"י ע\"ה בהיכלות בענין \nהתפלה כי עם היות שקבלו אותה בהיכל הראשון עדין מדקדקים בה בהיכל שני. וקשה אחר \nשדנו אותה בהיכל א' וזכוה בדינה וזכתה לעלות למה לא יקבלוה בהיכל שני וכן בשאר \nההיכלות ולא תצטרך לדינים אלו. ועוד שפעמים שדוחים אותה בהיכל זה אחר שקבלוה בהקודם \nמפני שחייבוה מצד הדין. וכי נוכל לומר כי ח\"ו העוו הדין בהיכל הקודם זה ודאי לא. \nאלא ודאי כדקאמרי' כי אף על פי שתכשר בעניינים לפי שעור דקות ההיכל הזה עדין צריכים \nלדונה בהיכל שני שמא לא זכתה בענייני פעולותיה אל רוחניות היכל שני וע\"ד זה לכל \nהמדרגות. ובהקדמה זו יובן ז' חשבונות שמחשבים לאדם מעת פטירתו עד התחיה כדפי' בזהר \n(ויקהל דף קצ\"ט ע\"ב). וכן בזה יתבאר ענין יום הדין הגדול למה אחר שכבר דנו אותם \nוהשכירום לג\"ע למה יצטרכו עוד אל הדין והחשבון. והענין הוא לראות אם יש להם כח \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "בדקות לזכות לעולם הבא האמתי שהוא אחר התחייה. וכן יתבאר בזה מה שארז\"ל (מנחות דף \nכ\"ט) במרע\"ה בשעה שעלה למרום מצאו להקב\"ה שהיה יושב וקושר כתרים לאותיות כו' ועקיבא \nבן יוסף שמו שעתיד לדרוש ע\"כ קוץ וקוץ כו' אמר לפניו רבש\"ע הראהו לי כו' אמר לפניו \nרבש\"ע הראיתני תורתו הראיני שכרו כו' ראה ששוקלין בשרו במקולין כו' א\"ל שתוק כך עלה \nבמחשבה לפני. וקשיא טובא וכי מרע\"ה שאל על מיתתו או עונשו עד שהראוהו שהיו שוקלין \nאת בשרו, היה להקב\"ה להראות לו שכרו ומה לנו עסק במיתתו במה יהיה כי אין תשובה זו \nמעין שאלתו. והענין הוא כי הקב\"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה מפני כי כשיעור מעשיו \nהטובים כן תתעלה נשמתו במעלות הסולם ועם היות שהוא חטא חטא קטן שבעולם אם הפגם הקטן \nההוא ימנעהו מלזכות אל המדרגה הגדולה והעצומה אשר שם עוצם דקות מעשיו הנה אם לא \nיענשוהו ויטהרוהו ממנו הוא מאבד אבוד גדול שמאבד מעשיו הטובים וזכות רוחניותם \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "העולים מעלה מעלה דרך מעלות הסולם מפני החטא ההוא וזה אינו מהראוי. ולכן ה' חפץ \nלמען צדקו ולמען דכאו החלי לזכותו ולנקותו ליכנס אל המדרגה ההיא מדרגת מעשיו ולכן \nהקב\"ה מדקדק עם הצדיקים. וזהו מעלת ר' עקיבא כי מעשיו הנכונים היו מגיעים עד המחשבה \nהעליונה והוכרח היות עונשו גדול לעון דק כחוט השערה כי לפי מעלת המקום שהנשמה \nמסתלקת לשם כן גדול החטא והעונש. ולכן הראהו הקב\"ה למרע\"ה שהיו שוקלין את בשרו \nשמתוך כך יכיר עוצם מעלת נשמתו שעם היותו צדיק גמור וגודל תורתו על ידי זה הוצרך \nלתקון גדול להעלות נשמתו אל מעלת מעשיו שגברו למעלה ראש. ועם כל זאת תמה מרע\"ה תימא \nבאמרו זו תורה וזו שכרה שהיה נראה בעיניו עונש גדול והשיב לו שתוק כך עלה במחשבה \nפי' כי כך עלה ר\"ע במדרגות מעשיו הטובים למדרגת המחשבה ולעלות למעלה בלי שום פגם \nהיה צריך אל העונש הזה: \nונחזור לענייננו כי בעלות התפלה דרך המדרגות לפי שיעור מדררגת הדבקות והכונה אשר \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "למתפלל או לעוסק במצוה ההיא כן תעלה במעלותיה. כי המעשה לא תעלה מגן עדן התחתון \nולמעלה כי שם מעמד מעלת הגוף וממנו ולמעלה תש כח מעלת הגוף ונפסק ואינו ראוי לעלות \nאלא נשמת התפלה שהוא הכונה והרוחניות וכן הדין אל המצות כי כוונת התפלה והמצוה היא \nנשמתם כאמרם תפלה בלא כוונה כגוף בלא נשמה. ועכ\"ז אין כל הנשמות שוות כמו שאין כל \nהכוונות שוות לפי שיעור הכוונה תהיה גודל הנשמה. וזהו שאמר במאמר [הזהר] שלפנינו \nאזדמן לה לבושין אחרנין יקירין עלאין דאינון מרעותא וכוונה דלבא באורייתא ובצלותא \nדכד סלקא כו' מתעטרא וכו' פי' כאשר עולה התפלה מעוטרת באותם העניינים הידועים שהיא \nמתעטרת כמו שבארנו בשער היכלות. ואשתאר חולקא וכו' פי' ידוע הוא כי עקר התפלה הוא \nלהמשיך ברכות ושפע לעולם ואמר שאעפ\"י שהתפלה תועלת לכל העולם עכ\"ז מאותו השפע והאור \nהיורד על ידי התפלה נשאר שם חלקו כדי שאותו האור יעשה לו לבוש לנשמתו בעת עלייתה אל \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "מקומה. ועם הקדמה זו יובן עניני הלבושים כי אין הכונה שהמצות יעשו לו לבוש כי הענין \nהזה אין הדעת מקיפו אמנם הכונה כי אותו המתפלל או המקיים המצוה ההיא כאשר יזכה \nלהעלות מצוותו או תפלתו דרך מעלות העליונות ומקבלים אותה ההיכלות ומשם מקבלת אותה \nהמלכות אז מכחה מעורר הזכר ומשפיע בה מן המדרגות העליונות והנה בזכותו נשפע עליה \nשפע רב וברכה. ומאותו האור הנשפע נותנים גם לו חלקו ונעשה לו לבוש ואלו הם חלוקא \nדרבנן. ואלו הם המצוות העומדים לפני מלכו של עולם ללמד זכות עליו ואומרת אנא מפלניא \nדעבד לי כדפי' בזהר (קדושים דף פ\"ג ע\"ב). ולפי כח השפעתו ע\"י תפלתו כן יזכה לאור \nבאור לבושו. והנה בזה נמצא כי גם הלבושים הם מאור עליון אור הספירות אלא שיש חלוק \nגדול ביניהם. שהנשמה מתהווה על ידי היחוד והזווג כמער איש ולויות כדרך חבור איש \nואשתו. אמנם הלבושים הם מענין יחוד המלכות עם הת\"ת המקבלת שפע רב טוב ואור גדול. \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "ובהקדמות אלו יובן המאמר הזה היטב. ואין שאר הלשון צריך ביאור כי מבואר הוא מעצמו \n(ע' עס\"ר): \n \nשער לא פרק ו\nפרק ששי: \nאחר כתבנו את כל הרשום בכתב אמת מצאנו מעיר לעזור מאמר א' מפ' פקודי (דף רכ\"ט ע\"ב) \nוז\"ל ת\"ח נשמתא לא סלקא לאתחזאה קמי מלכא קדישא עד דזכאת לאתלבשא בלבושא [דלעילא \nלאתחזאה תמן. וכן כג\"ד לא נחתא לתתא עד דאתלבשת בלבושא דהאי עלמא. כגונא דא מלאכין \nקדישין דלעילא כו' לא נתתין לתתא עד דמתלבשין בלבושא] דהאי עלמא וכלא איהו כגוונא \nדההוא אתר דאזיל תמן. והא אוקימנא דנשמתא לא סלקא אלא בההוא לבושא דנהיר. ות\"ח אדם \nהראשון כד הוה בג\"ע הוה מתלבש בלבושא כגוונא דלעילא ואיהו לבושא דנהורא עלאה. כיון \nדאתתרך מג\"ע ואצטריך לגוונין דהאי עלמא מה כתיב (בראשית ג) ויעש ה' אלדים לאדם \nולאשתו כתנות עור וילבישם. בקדמיתא הוה כתנות אור אור דההוא נהורא עלאה דשימש ביה \nבג\"ע. בגין דהא גנתא דעדן נהורא עלאה דנהיר משמש ביה. ועל דא אדם קדמאה כד עאל לנו \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "גנתא אלביש ליה קב\"ה בלבושא דההוא נהורא ואעיל ליה תמן. ואי לא אתלבש בקדמיתא בההוא \nנהורא לא ייעול לתמן. כיון דאתתרך מתמן אצטריך למלבושא אחרא כדין ויעש ה' אלדים \nוגו'. וכולא כמה דאצטריך. והכא כגוונא דא עשו בגדי שרד לשרת בקודש לעאלא בקודשא. \nוהא אוקמוה דעובדין טבין דבר נש דעביד בהאי עלמא, אינון עובדין משכי מנהורא דזיווא \nעלאה לבושא לאתתקנא ביה לההוא עלמא לאתחזאה קמי מלכא קדישא. ובההיא לבושא דאתלבש \nאתהני וחמי גו אספקלריאה דנהרא כד\"א לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו. וע\"ד נשמתא \nאתלבשת בתרי עלמין למהוי לה שלימו בכלא בהאי עלמא דלתתא ובעלמא דלעילא. ועל דא כתיב \n(תהלים קח) אך צדיקים כו' יודו לשמך, בהאי עלמא. ישבו ישרים את פניך, בההוא עלמא \nעכ\"ל. והנה מתוך המאמר הזה מתבאר כל חלקי הדרוש אשר אנו בו ביאור שלם. ראשונה במה \nשאמר נשמתא לא סלקא וכו' והנה כיון שהנשמה היא ערומה עד עלותה מן העה\"ז בלבושיה \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "הנכבדות והם לבושי המעשים כדפי' בס\"ד וז\"ש בלבושא דלעילא פירוש הלבוש הנעשה ע\"י \nהמצות הנעשות בעה\"ז וזה אי אפשר להשיגם עד בואה להתלבש בעה\"ז שהוא עולם קיום המצות \nוהמעשה. עוד באר כי האדם מתלבש מהאור העליון אשר מושך עליו ע\"י המעשים כדפי' בפ' \nהקודם וז\"ש אינון עובדין משכי מנהורא וכו' וכדפירשנו לעיל כי ע\"י תפלתו ומצותיו \nיתיחדו הספירות וישפיעו אור גדול ומקבלין דין מן דין ומהאור ההוא חלק שמור לו עד \nעלותו להתלבש בו. ועתה בהקדמה זו יובן ענין בריאת אדם הראשון כי הי' עבודתו בעיון \nובכונה ובלמוד והשכלת הנסתרות מסודות המצוות העליונות לבד. מטעם כי לא היה צריך אל \nלבוש עולם המעשה דהיינו לבוש ג\"ע שלמטה כמבואר בפ' הקודם. וענין זה מוכרח ואליו \nכוונו רז\"ל (בזהר בראשית דכ\"ז ובתקונא כ\"א דס\"א ופ\"ה) לעבדה ולשמרה (בראשית ב). \nלעבדה אלו מצות עשה, ולשמרה אלו מצות לא תעשה. וראוי לחקור וכי בג\"ע נצטרך אדם \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "לחרוש עד שנצטוה לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו כו' והלא אחר גורשו מג\"ע נאמר לו בזיעת \nאפך תאכל לחם (שם ג). ומזה נקיש אל השאר לקט שכחה ופיאה ומעשר עני שאם אין חריש \nוקציר לקט שכחה ופאה מהיכי תיתא. ועוד עני גר יתום ואלמנה איך שייך התם והאריכות \nבזה ללא צורך. אמנם הכונה על המצות העיונית ר\"ל השכלת רוחניותם. לא תחרוש בשור \nובחמור יחדיו פי' לא תייחד שתי הקליפות האלה יחד. וזהו בהמשכו אחריהם נותן להם כח \nלהתייחד ח\"ו. וכן ענין עטיפת ציצית פי' שישפיע אור אל המלכות ויקשטה בקשוטים ההם \nשהם ד' ציצית ד' כנפים וכו' כמו שנדרש בזהר שהם פנימיות התורה. וזה היה עקר עבודתו \nואין לו שם במעשיות חלק כלל. אבל כאשר גורש מגן עדן ספר רפואותיו גרשו עמו. וכמו \nשהנשמה נתלבשה לבוש גופני כן התורה נתלבשה לבוש גופני. ובחזירתו אל פנימיותי' \nויפשוט הבגדים הגופניים גם התורה תפשוט בגדיה ויובנו כלליה ופרטיה ודקדוקיה וסדרי \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "משניותיה בפנימיותה וזהו עסק הצדיקים בג\"ע. וענין ל\"ת הוא להצילו שלא ימשך אחר \nהקליפה הסובבת את הגן כמבואר בשער היכלות. ומי יתן ויעמיק המשכיל בדברים האלה \nוישכיל מעלת העוסק בפנימיות בעה\"ז כי פעל בעה\"ז מצות העה\"ב. ומה שיש לנו לשאול בזה \nהוא כי מאחר שפי' רז\"ל (שבת דף קמ\"ו.) שכיון שעמדו ישראל על הר סיני פסקה זוהמתן, \nאם כן למה לא הכניסן אז בגן עדן של מטה ולמה נצטרכו עוד אל יישוב העולם הזה ואל א\"י \nואל שאר הדברים. והאיר השם עינינו בדרוש הנעלה הזה שפי' מענין הלבושים כי אחר שגורש \nאדם מעדן אבד את לבושו ונשאר ערום כדכתיב (בראשית ג) וידעו כי ערומים הם כי נסתלק \nמהם האור ונשארו הרוחות שלהם ערומים בלי לבוש עד שהלבישם הקב\"ה כתנות עור ואויר \nהעה\"ז ועמד בעה\"ז זמן עד שמתוך המעשה וקיום המצות התלבש בג\"ע כדפי'. ולכן עם היות \nשכשעמדו ישראל על הר סיני פסקה זוהמתן אמת כי זככו חומרם הרבה אבל עכ\"ז אלו היו \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "נכנסין בגן עדן היו עומדים ערומים בלי לבוש מפני שעדיין לא קיימו את המצות ובלי \nקיום המצות אין להם במה להתלבש כדפי'. ולומר שיכנסו שם בלבוש הזה שהם לבושים בעולם \nהזה עם שנזדכך חומרם, ח\"ו לומר כן. ודבר זה לאות (ועמל) [וסמל] כי אין לחשוב בהיות \nהאדם זך תכלית הזיכוך שיוכל מפני זה ליכנס בחומרו העכור בג\"ע בחייו אם לא יפשוט \nהלבוש ההוא ויכלה מאליו וילבש הבגדים אשר הם מעין העולם ההוא כדפי' במאמר ריש \nפירקין. כי אפילו אליהו אין עלייתו בין המלאכים בלבוש גופני שהוא מתלבש בהיותו \nבעה\"ז כדפי' בשער ההיכלות. וכן ריב\"ל וחביריו (במס' כתובות דף ע\"ז ע\"ב) שהם חיים \nבג\"ע כי גם הם מתלבשים בלבוש הגן והגוף העכור כלה מאליו ונשארו מתלבשים בלבוש \nמעשיהם הנכונים. וראייה גדולה שהרי פגע שם ברשב\"י ע\"ה וכי יעלה על הדעת שיעמוד חתן \nבין השושבינים ושושבין בין החתנים בלבוש נכרי ח\"ו. אלא ודאי כמוהו כמוהם כלם שווים \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "לטובה לבושים בלבוש מעשיהם הטובים. וא\"ת אם כן מה ענין מעלתם באמרנו שהם חיים בג\"ע \nכיון שמקרה אחד להם ולצדיקים אשר בגן. לזה נשיב כי מעלתם רבה מאד כי מי שהוא טועם \nטעם מיתה הוא מתדבק בחלק המיתה. והקליפות שהם המיתה שולטים בו כענין שליטתם בכל \nהעולם ועפר הוא ואל עפר ישוב ועפר יבלה גופו וגם את יהיה צדיק לא יזכה להתלבש בעדן \nהגן עד שתכלה גופו כי כן נתבאר בזהר (תרומה דף קנ\"א.). ועתה ודאי גדלה מעלת הצדיק \nשלא טעם טעם מיתה וגופו כלה ונשרף מכח האויר הטהור והקדוש ויתלבש שם בלבושו בלי טעם \nמיתה כי אין שם קליפה ח\"ו ואין תימה ממיתת מרע\"ה ושאר מיתת הצדיקים הנזכר בתורה כי \nהמיתה ההיא אינה מיתה כי אם גניזה כל א' לפי שעורו ואין צריך להאריך יותר. והנה \nנשאר לנו לבאר ענין קצר בחלק הזה ונבארנו בפרק בפני עצמו והוא ענין לבושי הצדיקים: \n \n", "en": ""}]}
