{"bookId": "kabala-bd11e1351be2", "part": "1", "torah": "16", "title": "ספר פרדס רמונים — שער ד פרק ו", "hebrewTitle": "שער ד פרק ו", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-bd11e1351be2/1/16/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-bd11e1351be2/1/16/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער ד פרק ו\nפרק ששי: \nחד אריך וחד קצר וחד בינוני, הכונה לבאר לנו כי החסד והרחמים והדין הכל ע\"י הספירות \nלא במאציל. וז\"ש שהספירות הולכים כסדרן וסדרן הוא חד אריך וחד קצר שזה מורה על \nהמדות כמו שנבאר בס\"ד, והכל הוא מצד הנאצלים והם הגבוליים לא המאציל. ואין הכוונה \nבאמרו אריך וקצר על אורך וקוצר גבוליי ממש חלילה. אלא הכונה. אריך, מצד קו החסד ששם \nאריכת אפים אפילו לרשעים. וקצר, ר\"ל קצר אפים דהיינו בעל חימה שהוא קו הדין. \nובינוני, שהוא קו הרחמים המתמצע בין שניהם, דהיינו ת\"ת בין ג\"ג, ויסוד בין נצח \nוהוד. והכל נכלל באריך וקצר ובינוני דהיינו חסד דין רחמים שהוא כללות כל האצילות \nכמו שנבאר בשער מהות וההנהגה בס\"ד. ואנת הוא דאנהיג לון, הכונה כי עם היות שאמר \nששנוי הדין והרחמים ושאר השינוים הם מצד הספירות לא מפני כך ניחס הפעולה אליהם שאין \nהפעולה אלא ע\"י המנהיג המאציל שהוא הנשמה המתפשטת בתוכם, דהיינו הע\"ס שהם עצמות \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "כדפי' בפ\"ד. כי ע\"י הכח החופף עליהם המנהיג אותם כרועה עדרו ולכל אשר יחפוץ יטם \nואין מנהיג אותם זולתו ומושיע אין בלתו. כדמיון הנפש שהפעולות הם ע\"י הנפש ושנויים \nע\"י הגוף כדפי' שם. ונמצא לפ\"ז כי החסד והדין והרחמים הם בערכם שהם בעלי שנוי והכח \nאל הפעולה הוא העצמות. לבושין תקינת לון, פי' שהן כמו לבושין אל מה שבתוכם כענין \nהגוף שהוא לבוש אל הנפש. והכריח הענין הזה מענין הנפש ואמר שהנשמות אצולות מהספירות \nוכעניין הנשמה אל הגוף כן הא\"ס אל הספירות. וז\"ש דמנייהו פרחין נשמתין. פירוש \nאצילות הנשמות הוא מהספירות. ועם היות שאצילותן ממקום אחד דהיינו הספירות ולזה \nיתחייב שיהיו האנשים בשווי אחד מפני שווי נשמתם ואף אם ישתנו לפי מדרגות הספירות \nעכ\"ז לא יתרבו השנוים מפני מיעוט המקורות ר\"ל מקור אצילות הנשמות שאינן אלא י' \nבחינות כנגד י' ספירות. ועכ\"ז נשתנו הנשמות מפני שתופן אל הגוף עד שאין אדם דומה \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "לחבירו. והנה השנויים האלה הם בבחינות הגוף עם היות שהנפש אינה בעלת שנויים. וכן \nהעניין בספירות שהם מקורות הנשמות שהם לבוש אל המאציל ועם היות שהמאציל אינו בעל \nשנוים עכ\"ז השנויים הם בבחינת הנאצלים שהם לבוש אל המאציל. או ירצה לבושין תקינת \nלהון פי' כי עוד ברא המאציל י' ספירות אחרות שהן לבושין אל הספירות. והספירות בערך \nהלבושין שהם הספי' האחרות כערך הא\"ס אל הספירות המתלבש בהן כי כמו שא\"ס ב\"ה אינו \nכלל בעל שנוי כן הספירות שהם כלים אל הנשמה אינם בעצם בעלי שנוים לקרבתם אל מקורם \nוהם נאצלים ראשונים ע\"כ הוצרך לי\"ס דבריאה. והאצילות בערך הבריאה כערך הנשמה \nהמתפשטת אל הכלים. והשניים הנקראים בריאה עוד אליהם לבוש הנקרא יצירה שהבריאה אליו \nכענין הנשמה בתוך הגוף, שביצירה השינויים יותר פרטיים מהבריאה. וכן ערך הבריאה אל \nהיצירה כערך האצילות אל הבריאה. ועוד מפני קרבתם אל מקורם הוצרך המערכת השלישית \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "שהיא היצירה למערכה רביעית שהיא העשייה וע\"י השתלשלות הלבושים האלה תפעל הגבול \nוהשנויים והאפיסה והתכלית. ויתבאר העניין בשער אבי\"ע בס\"ד. ונחזור אל פי' המאמר, כי \nהאצילות שהם עשר ספירות הם כלים בערך הנשמה המתפשטת בהן ועכ\"ז הנשמה והכלים מתיחדים \nיחוד גמור והאצילות נשמה אל הבריאה והבריאה גוף אל האצילות והיצירה כדמות לבוש אל \nהגוף כי כמו שהלבוש מכסה את הגוף ומלבישו כן היצירה לבוש שבו מתלבש הבריאה כמבואר \nשם וז\"ש וכמה גופין תקינת לון. פירוש תקינת עוד לספירות אלה לבושין שבהן מתלבשין \nהגופין לפעול השנויים כי אפילו אותם הגופים יש להם עוד לבוש שבהן מתלבשים דהיינו \nיצירה היא לבוש הבריאה. וז\"ש דאתקריאו גופא לגבי לבושין דמכסיין עליהון פי' אותם \nהגופים הן נקראים גוף בערך לבוש אחר שבו מתלבש אותו הגוף והיא הבריאה שהיא גוף אל \nהאצילות ואל הבריאה הזאת יש לבוש שהיא היצירה כדפי', וזה הפירוש עיקר ונכון. \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "ולהורות ממש שהן כדמיון הנשמה בגוף אמר שהאצילות מכונה בכללו באברי הגוף וז\"ש \nואתקריאו בתקונא דא וכו' חסד זרוע ימין, וגבורה זרוע שמאל, והת\"ת הוא הגוף שבין שתי \nהזרועות, וממנו נמשכים השוקים שהם נצח והוד זה לימין וזה לשמאל, והברית צדיק יסוד \nעולם נמשך ממשך הת\"ת, והמלכות הוא הפה. ומטעם שהוקשה לו הסדר, שמן הראוי היה \nשהמלכות תהיה בסדר הספי' התחתונות לא למעלה מכלם שהיא הפה. לזה הכריח הענין שהיא \nנקראת תורה שבעל פה מפני שהיא תלוייה בפה. ואח\"כ חזר לבאר הג' ראשונות ואמר כי \nהחכמה הוא מוחא ולכן נקרא מחשבה כי המחשבה במוח. ובינה בלב, וראיה לזה ממה שארז\"ל \nהלב מבין רמזו שהלב מבינה. ולהיות שהמחשבה והבינה שבלב הן פעולות נסתרות שבגוף כי \nאין לך בגוף פעולות נסתרות יותר מהמחשבה וההבנה שבלב, ולהיותם בצורה העליונה המוח \nשבה המחשבה והלב שבה הבינה הם החכמה והבינה. עליהם נאמר (דברים כט כח) הנסתרות שהן \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "המחשבה והבינה לה' אלקינו שהם החכמה והבינה שהם נקראים ה' אלהינו שהם המחשבה והבנת \nהלב שהם נסתרות. כתר עלאה איהו כתר מלכות ועליה אתמר וכו'. פי' עתה בה לבאר בענין \nהכתר למה המלכות נקראת פה שהיא למעלה בראש נעוצה בקרקפתא שהוא הכתר ולכן הראש נקרא \nכתר מלכות מפני ששניהן מיוחדים כתר מלכות בסוד מגיד מראשית אחרית (ישעיה מו י) \nראשית הוא הכתר ואחרית המלכות והמשכתה ואצילותה מכתר עלאה. וזהו טעם שהקדים ז' ספי' \nהבנין אל הראשונות, מפני שביאור הפה שהוא המלכות אינה מתישבת אלא מתוך ביאור הכתר \nכדפי'. ויש נסחאות כתוב בהן קרקפתא דלא מנח תפילין. ונ\"ל שאפשר שט\"ס הוא ועיקר \nהנוסחא הנכונה קרקפתא לבד וענינו הגלגולת שבראש החופף על המוח והוא הכתר הכותר \nהחכמה והוא למעלה מן הכל. ואי גרסינן ליה ה\"פ, כי יש למטה מהכתר קרקפתא דזעיר אנפין \nומנח תפילין שהן ד' פרשיות ד' אורות, קדש חכמ\"ה, והיה כי יביאך בינ\"ה, שמע חס\"ד, \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "והיה אם שמוע גבור\"ה. והם תפילין ברישא דזעיר אנפין. אמנם בריש אריך אנפין לית \nתפילי מפני שאין אצילות למעלה מאצילותו. ולכן נקרא קרקפתא דלא מנח תפילין. וענין זה \nיתבאר באדרא בספר אור יקר. מלגאו איהו יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א, כבר פי' למעלה כי בתוך \nהספירות הוא העצמות, והספירות גוף אל הנשמה המתפשטת בתוכם. ולכן אחר שפירש ענין \nהאצילות בצורת גוף ומשל נאות בא לבאר העצמות המתפשטת בתוכם. וכבר נתפרסם כי שם בן \nד' עם היות שיסודו ד' אותיות עולה י' אותיות במלוי שהם עשר ספירות והם הספירות \nהמתפשטין בתוך הכלים. ואיהו שקוו דאילנא וכו'. פי' כמו שבארנו בפ\"ד שבכח העצמות \nלגדל הספירות ולהוסיפם להגדילם ולהקטינם כפי רצון מאצילם כמבואר בפי' במאמר רע\"מ \nשנבאר בפ\"ח. ולכן קרא לעצמות שקיו דאילנא כי כמו שהמים מגדלין האילן ומצמיחים אותו, \nכן האצילות הפנימי מגדל ומחיה הכלים המלבשים העצמות. וז\"ש ואיהו שקיו דאילנא \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "בדרועוי וענפוי כמיא דאשקי לאילנא ואתרביא בההוא שקיו. וזהו עצם השפע כאשר נבאר \nבה\"ו. רבון עלמין וכו', הוצרך להאריך זה להורות כי שם בן ד' במלואו שהוא השקאת \nהאילן הוא עצמות פנימיות הספירות המתפשט מאין סוף אל תוך הספירות. והעצמיות הוא \nהנשמה לספירות הכלים והם חיים בסבת הספירות הפנימיות כנשמה המחיה את הגוף. ובך לית \nדמיון ולית דיוקנא וכו'. בא לבאר לנו כי מציאות הפעולות והדין והרחמים הנפעל על ידי \nהעצמות המתפשט אינו נקנה בקנין אל העצמות אמנם הפעולה נעשית במקרה ע\"י העצמות ובעצם \nע\"י הכלים כדמיון המים שבכלים וכדמיון האור המתפשט בעששיות שאמרנו למעלה. ולכן אמר \nובך, פירוש בא\"ס למעלה קודם התפשטותו בספירות אין דבר לא בפעולה לא במקרה ולא בעצם. \nוהפעולות הם אחר התפשטות הספירות העצמיות בתוך הכלים. וזה שאמר ובך לית דמיון ולית \nדיוקנא מכל מה דלגאו ולבר, פי' לא מן הפעולות שבעצם ולא מן הפעולות שבכלים. ועתה לא \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "יושג לזה כלל מכל מה שהשגנו לדעת ר' מנחם, כי לפי דעתנו עיקר ההשגחה וההנהגה על ידי \nהספירות שהן עצמות המתפשט בתוך הכלים. והעצם ההוא והא\"ס הכל דבר אחד מיוחד. אלא שיש \nחלוק אל השגתינו בו בין קודם התפשטותו אל אחר התפשטותו. פי' הא\"ס ב\"ה בבחינתו קודם \nהאצילות שבבחינה זו לא יושפט בה פעולה כלל. או בערך בחינתו אחר האצילות שאז נתגלה \nוהאיר דרך הספירות האלה ואז העצם מתפשט בתוך הכלים. והגלוי שנתגלה וקודם גילויו הכל \nאחד מיוחדים כדמיון המים המיוחדים במעיין אפי' אחר התפשטותם וכדמיון ניצוץ השמש \nבמקורו. ובראת שמיא וארעא כו', פי' עתה בדרך הזה שבארנו יצדק שבריאת שמים וארץ ושאר \nהנבראים היו ע\"י עצם האלקות לא ע\"י הכלים כפי העולה על הדעת מצד החקירה והיא סברת \nהחוקרים כפי מה שאומרים שסלק מן העולם הזה השגחתו כמבואר פרק ג' אלא הבריאה היתה \nבאמת ע\"י העצם הפשוט ועכ\"ז לא נמשך לו מזה לא רבוי ולא שנוי כדפי' ולכן הרבה בהזכרת \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "עניני הבריאה באמרו שמיא וארעא וכו' כי עם היות שהן דברים הרבים משונים זה מזה עם \nכל זאת לא יתחייב בו רבוי חלילה. לאשתמודעא בהון, הכוונה כי על ידי הבריאה שהרבה \nבענייני הפעולות הוא להודיע בהן הדברים העליונים כי מן התחתונים אנו מכירים \nהעליונים. כאמרו (איוב יט כו) ומבשרי אחזה אלוה. ועל ידם אדם מכיר באלקות. ואחר \nשישכיל האדם מן התחתונים את העליונים, יחזור מלמעלה למטה ויכיר גודל התחתונים שהן \nנתלים בעליונים כי כן סדר השגת הנסתרות מן המאוחר אל הקודם ואחר כך מן הקודם אל \nהמאוחר. והענין הוא שהאציל אצילותו בתחלה ובתוכו מתפשט העצמות ואחר האצילות בריאה \nואחר הבריאה יצירה ואחר יצירה עשייה כל זה להודיע גדולתו ומציאותו בעולם כי מן \nהעשייה נשכיל היצירה ומן היצירה נעלה ונשכיל הבריאה ומן הבריאה נעלה ונשכיל האצילות \nומן האצילות נכיר העצמות המתפשט ואחר כך נכיר קשר הדברים בסבה הראשונה כי נדע ונכיר \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "קשר ויחוד העצם באצילות ושניהם מיוחדים בקשר אמיץ בסבת כל הסבות ומשם נכיר ונדע קשר \nויחוד הבריאה עם האצילות ומן הבריאה נדע ונכיר קשר ויחוד היצירה עם הבריאה ומן \nהיצירה נדע ונכיר קשר ויחוד העשייה ביצירה הכל יחיד מיוחד כשלשלת חזק ואמיץ ומנורה \nשל פרקים. וכל זה בנאצל ונברא ונוצר ונעשה ממנו, אבל בעצמותו אין השכלה אלא שנדע \nונכיר שהכל תלוי בו כקמיע בזרוע. וזה רצה באמרו ולית דידע בך כלל, כי אין שיוכל \nלהשיג ברוממותו כלל אלא שנכיר ונדע שהוא אדון הכל וממנו נמשך הכל בשלשלת הרצון \nוהאהבה ולא בהכרח כלל רק בנדבה מעלה לעלול והוא עילה על כלא. וז\"ש ואנת אשתמודעא \nאדון על כלא, כי השגת השכל האנושי בו הוא השתלשל העולמות ממנו מעלה לעלול והוא עילה \nעל הכל. וכל ספירן כל חד אית לה שם ידיע. ר\"ל כאשר נתבאר בשער הראשון ויתבאר בשער \nשם בן ד' כי השמות והספירות במציאות, הכל דבר אחד. והשם המגביל הספירה הוא כולל \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "הספירה במציאות רוחניותו. ואמר שם ידיע שיש לכל ספירה שם בפני עצמו אין זה כזה כמו \nשאין פעולותיהם שוות. ובהון אתקריאו מלאכיא, כי אותן השמות אשר לספירות, פעמים \nיקראו בהן המלאכים הממונים על פעולות הספירות כמו שיתבאר בשער ההיכלות פרק ט\"ו. \nוהאריך בזה לומר כי עם היות שערך הספירות אל הבריאה כערך הא\"ס אל הספירות וכן ערך \nהבריאה אל היצירה כדפי' לעיל. עכ\"ז לא ישתוו העניינים. כי האין סוף אינו נקרא בשם \nהספירה והמלאך נקרא בשם הספירה והספירה בשם הפעולה כענין הגבורה גבריאל. ולא כן \nבא\"ס, כי לא יקרא הוא בעצמו גבור שאינו בעל תארים. ומזה נקיש אל ההויות ושמות שאינם \nנמחקים. כי הספירה והמלאך נקראים בשם אחד, מפני שהם נגבלים בשם או ההויה ההיא. אבל \nבא\"ס אין הויה ושם שיגבילהו. וזה שאמר אבל אנת לית לך שם ידיע, מפני שאין בו יחס \nהפעולות ואינו בעל שנוי ולא נגבל בגבול ולא בעל תכלית כדי שיהיה מכונה בשם פעולה או \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "בהויה ושם. דאנת הוא ממלא כל שמהן, כנודע כי הוא עצמות המתפשט בתוך הספירות וממלא \nומחיה אותן והוא עיקרן כדמיון הנשמה שהיא עיקר אל הגוף. וזה שאמר ואנת הוא שלימו \nדכלהו, כי שלמותם בכחם וכחם הוא העצמות המתפשט. ולהורות שהוא הנשמה ועיקר הפעולה \nתלויה בו ואעפ\"י שהפעולות נפעלות על ידי הספירות כדפירשתי, לכן אמר וכד אנת תסתלק \nמנהון וכו'. פי' כי בהסתלקות עצמותו המתפשט בתוך הספירות נשארו הכלים ריקנים בלי \nתועלת כגוף בלא נשמה ח\"ו. אנת חכים ולא בחכמה ידיעא. הפליג לומר כי עם היות שהספירה \nנקרא חכמה אין הכוונה שהוא חכם על ידי החכמה הזאת וכן עם היותו נקרא נבון שאינו \nמבין מתוך הבינה הזאת, אלא אדרבא הוא מקור החכמה והבינה, והחכמה והבינה כלים אל \nחכמתו ובינתו, ולא שהספירה הוא ממש חכמתו ובינתו שא\"כ נמצא חכם בחכמה שחוץ ממנו. \nוהוא חיות החכמה והבינה והם נשפעים ממנו כמו שביאר הרעיא מהימנא במאמר שיתבאר בפ\"ח \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "שאמר חכם מעצמו כו' כי החכמה לא אתקריאת חכמה מעצמה כו'. לית לך אתר ידיעא אלא \nלאשתמודע וכו'. פי' כי לא מפני שאנו אומרים שהוא חכם בחכמה ומבין בבינה יחויב מזה \nשיהיה מקורו ושכינתו בחכמה ובינה ח\"ו שאינו בעל מקום ואין החכמה והבינה ושאר \nהספירות מגבילות גדולתו ורוממותו, כי אינו נתפס בגבול ומקום. ואעפ\"י שהאצילות הוא \nמקום שכינתו זהו שצמצם את עצמו להראות העמים כבודו כדי שיוכלו להשיג בקצת מגדולתו. \nושעור הלשון לית לך אתר ידיע, מפני שהמקום מחייב גבול וגשמות שהנתפס במקום הוא גוף \nבעל גבול. ואין הדבר כן באצילות. כי הא\"ס אינו נתפס במקום ואף אם יתלבש באצילות \nומתגלה בו קצת מגדולתו הוא כדי להראות העמים והשרים שידעוהו. וזהו טעם האצילות \nכדפי' בשער השני בס\"ד. ולאחזאה איך אתנהג עלמא בדינא ורחמי. פי' גלה אצילותו להראות \nהנהגתו לבני עולם וכדמסיק כי ענין צדק ומשפט הם בספירות בערך בני אדם לא שיהיה נתפס \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "בו מדות כלל והמדות הם בו במקרה ובעצם בספירות. ע\"כ הגיע שכלנו הדל בביאור המאמר \nהכולל רוב פינות החכמה. ונחלה פני המעיין שבמאמר הזה ישקוד על דלתי העיון פעם \nופעמים ושלש וימצא לנפשו נופש בענין הזה כדפי': \n \nשער ד פרק ז\n", "en": ""}]}
