{"bookId": "kabala-bd11e1351be2", "part": "1", "torah": "24", "title": "ספר פרדס רמונים — פרק שני:", "hebrewTitle": "פרק שני:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-bd11e1351be2/1/24/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-bd11e1351be2/1/24/", "segments": [{"index": 1, "he": "פרק שני: \nאחר שבפרק הקודם עמדנו להציב ענין האצילות בצורה שהסכימו בה כל המקובלים או רובם \nוהכרחנו אותו במקצת מאמרים מדברי הרשב\"י ע\"ה בתקונים. ראינו להעתיק הנה סברת בעל \nמאירת עינים שיש מתוך המאמרים האלה הריסה אל דבריו והוא מנגד אל כל המקובלים וז\"ל \nבפרשת תרומה. ראשונה כתב בשם ר' שם טוב צורה אחת והיא עם הצורה המוסכמת צודקת ואינה \nחולקת על הצורה שהכרחנו בפרק הקודם אלא בשלש ראשונות וזו צורתה. \n      כתר\n      חכמה\n      בינה\n      גדולהגבורה\n      ת\"ת\n      נצחהוד\n      יסוד\n      מלכות\n\n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ועם היות סדר ג' ראשונות אלו הוא סברת בעל מאירת עינים ודעת רבי טודרוס הלוי בספר \nהמערכ' וכן כתב קצת מזאת הסברא רבי משה דיליאון. הנה מתוך המאמרים שהכרחנו בצורה \nהקודמת בפרק הקודם נמצא הריסה אל דבריהם בפירוש ואין צריך להאריך. עוד כתב בספר \nמאירת עינים בפרשה הנז' וז\"ל הנני מצייר לך צורת עשר ספי' בהעמדתן הנכונה האמיתית \nלאשר נתן השם ית' עינים לראות ולב להבין ולא ראיתי אחד מן אלף בכל המקובלים שהרגיש \nבענין זה מבלעדי מורי שקבלתי ממנו וזו היא. \n      כתר\n      חכמה\n      בינה\n      גבורהגדולה\n      ת\"ת\n      הודנצח\n      יסוד\n      מלכות\n\n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "וכל האומר על התבני' הזאת שהיא מהופכת, דור תהפוכות הוא. ואם כונת האומר טובה, שכלו \nמהופך הוא. מבקש לראות אחוריים, ואנחנו הפנים שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד וגו'. \nואעפ\"י שאין הספירות אלא רוח הקדש מחשבות רוחניות מיוחדות זו לזו יחוד אמתי. והכל \nמיוחד באין סוף, לא\"ס. ואין למעלה לא ימין ולא שמאל. אלא שאלו מיימינים לזכות, \nולפיכך נקרא ימין ורחמים. ואלו משמאילים לחובה, ולכך נקרא שמאל ודין. מ\"מ הרי \nדהמע\"ה אמר שויתי ה' לנגדי תמיד וגו' (תהלים טז ח). ועל כל זאת אחז\"ל (יומא דף נ\"ג) \nכשאדם פוסע שלש פסיעות יתן שלום לשמאלו תחלה מפני ששכינה כנגדו והכי הוא משתחוה \nלימינו של שכינה ואח\"כ נותן שלום לימינו שהוא שמאלו של שכינה עכ\"ל. ויש לנו עליו \nכמה תשובות. ראשונה במה שאמר הוא מבקש לראות האחוריים ואנחנו הפנים. אפילו לדידיה \nאין בטעם זה ממש כי כן ראוי שלא להביט בפנים כדכתיב (שמות לג כג) וראית את אחורי \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "ופני לא יראו. ואפילו האחוריים כמה אחוריים לאחוריים הנראים כ\"ש להביט בפנים \nהנוראים (ע' בתקונא סט דקי\"א במ\"ש על לא תוכל לראות את פני). וזהו הפך הדעת הנכון. \nועוד כי הענין הוא הפך דעתו [ז] כי הפנים הם בסדר הזה ימין כנגד ימין ושמאל כנגד \nשמאל. וראיה מענין דתפילין כי פרשה ראשונה קדש והיא חכמה לימין הקורא ולשמאל המניח, \nופרשת והיה אם שמוע שהיא גבורה לימין המניח ולשמאל הקורא. ולפי דעתו היה ראוי להיות \nבהפך כי המניח מניח ימין כנגד ימין ושמאל כנגד שמאל והקורא שהוא כנגדו יהיה שמאל \nלימין וימין לשמאל. ואין תשובה מן והיה כי יביאך שהוא הבינה ושמע שהוא הגדולה הם \nביושר שמע גדולה לימין המניח והיה כי יביאך לשמאל המניח. זו אינה תשובה כלל, שאדרבה \nהחכמה והגבורה הם עיקר אל הענין הזה מפני כמה דברים. כי מן הראוי לסדר חכמה אל \nהימין מפני שהוא ימינית ראש לכל הספירות, וגבורה עיקר השמאלית לחובה. ולמה לנו להפך \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "אלו שהם עיקר מפני שנים שאינם [אלא] שורש הימין והשמאל. ועוד כי שמע נמי אל הימין \nהקורא בבחי' והיה אם שמוע וכן והיה כי יביאך אל שמאל הקורא בבחינת קדש. וזו ראיה \nמוכרחת מה שא\"א לומר בקדש והיה אם שמוע, שבבחינת כלם לעולם קדש לשמאל המניח וימין \nהקורא, והיה אם שמוע לימין המניח ושמאל הקורא. וזה ודאי הריסה אל דברי בעל ספר \nמאירת עינים. ועוד ראייה מעליית המזבח כי שם יסוד היחוד, כמו שפי' הרשב\"י ע\"ה בזוהר \n(במדבר דף ק\"ך), והעתקנו ל' בשער עצמות וכלים בפ\"א, ובשער מהות והנהגה פכ\"א. והנה \nעלייתו היה בכבש והכבש היה בדרומו של מזבח ובהיותו עולה היה פונה לקרן דרומית \nמזרחית שהוא ימינו של העולה, ואם אמת כדברי ספר מאירת עינים היה ראוי שיפנה על \nשמאלו כי שם ימין כנגדו, והיה ראוי שיהיה הכבש בצפון המזבח כדי שבעלייתו בכבש יפנה \nאל שמאל העולה דהיינו ימין שכנגדו ויפנה לקרן צפונית מזרחית כסדר הזה וכו'. אלא מאי \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "אית לך למימר כי הצורה הזאת אין בו ספק שהיא מהופכת והצורה האמיתית היא הצורה \nהמוסכמת בדברי הרשב\"י ע\"ה שהוא ימין אל הימין ושמאל אל השמאל [ח]. ולכן דרשו כל \nפנות שאתה פונה לא יהא אלא לימין וזה ימינו של אדם ממש דלא שייך תמן שמאל שכנגדו \nולא ימין שכנגדו. וכן דרשו באאע\"ה שכל פנותיו היה אל החסד. עוד תשובה אל מה שרצה \nלהסתייע מפסוק שויתי ה' לנגדי תמיד אינו ראייה כי דהמע\"ה היה אומר כך משום יראת השם \nנגד פניו כל היום והיה חושב כאלו שכינה כנגדו לעולם והוא כעבד לפני המלך לבלתי \nיתמוטט מעבודתו לא מעט ולא הרבה. ומה שרצה להסתייע מענין ג' פסיעות וכי נניח כל שאר \nענייני המעשה ונביא ראיה מפרטי אחד והוא ענין הפסיעות. ועוד כי אין ראייה כלל \nדאדמותבת לי מסברת רבא דאמר ימינו ימינו של הקב\"ה שמאלו שמאלו של הקב\"ה, תסייעי לי \nמסברת אביי דהוה חשיב ימינו ימין דידיה ושמאל שמאל דידיה ממש לחושבו כי ענין \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "הפסיעות ככוונת שאר המצות והמעשים. עד שרבא הורה לו כי פי' ימינו ר\"ל ימינו של \nהקב\"ה שמאלו שמאל של הקב\"ה הפך שאר הדברים. והטעם כי עתה שבא להפטר בא להורות לאדם \nשלא יחשוב היות דבריו לריק ולבטלה ח\"ו אלא שיהיה מובטח שנשמעו דבריו כאדם המדבר עם \nהמלך החדרה ונפטר מהמלך בשלום ואהבה. או אפשר להראות האדם אמונתו שאעפ\"י שייחד \nהעולמות העליונים באחורים הנראים עכ\"ז הקב\"ה הקשיב לו בפנים הנוראים. לפיכך כשבא \nליפטר נותן שלום לימינו של הקב\"ה שהוא שמאלו. ועד\"ז נוכל לפרש פסוק שויתי ה' לנגדי \nתמיד וגו'. או אפשר שנאמר כי ענין השלום בזה הוא למקבל התפלה ועושה אותה כתרים לרבו \nעם היות שאמר ימינו של הקב\"ה ושמאלו של הקב\"ה. כך ג\"כ אמרו (במס' ברכות ד\"ז) א\"ר \nישמעאל ראיתי את אכתריא\"ל י\"ה ידו\"ד צבאות וכו' והוא הוא המקבל התפלות ואינו מלך \nהכבוד, שא\"כ לא היה אומר ראיתי ממש ח\"ו. וכמו שהוא ידוע כי אכתריא\"ל הוא שר במרום \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "ולא אלוה. ועם כל זאת אין דוחק אמרו י\"ה ידוד צבאות, כי המלאכים נקראים בשם רבם בשם \nהכבוד החופף עליהם. וכן הוא אומר באברהם (בראשית יח ג) ויאמר אדני אל תעבור, ופירשו \nחז\"ל לגדול שבהם אמר, והכוונה הכבוד החופף ומתלבש בהם שהיא השכינה. וכן בענין \nאכת\"ריא\"ל כי על הכבוד המתלבש בו נאמר י\"ה ידו\"ד צבאות. וכן בענין עושה שלום שנותן \nשלום לימין שכנגדו ולשמאל שכנגדו מפני שהכבוד חופף עליו ומתלבש בו. ושם שייך שמאל \nממש וימין ממש. וסוד זה תלוי בידיעה ענין המלאכים יתבאר בשער ההיכלות [ט]. ועוד \nתשובה אחרת והוא במה שמפורסם היות האדם צורותיו ותכונתו ואבריו ועורקיו וגידיו דמות \nבבואה עליונה. והאדם הוא צל עליון שנתגשם ונתעבה בעה\"ז והוא דמות בבואה עליונה \nהנראה בעולם הזה. א\"כ מן הראוי שיהיה ימינו לימין הדברים העליונים ושמאלו לשמאל \nדברים העליונים כענין הצל שהוא ימינא נגד הימין שרשו. והענין הוא שרש ועיקר באמונה \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "והחסידות. ועוד כי לפי האמת אין למעלה לא ימין ולא שמאל והכל ימין והכל שמאל. \nוראייה גדולה מענין הלוחות שהיו אחד מהענפים העליונים שנתגשם הרוחניות ונתעבה \nלכבודן של ישראל, והעידו עליהם רז\"ל (שקלים דף ט\"ז) כי עשרת הדברות נראות בהם מכל \nצד ומכל עבר ומכל פנה. ואם במתגשם כך שאין בו לא ימין ולא שמאל אלא הכל ימין והכל \nשמאל, כל שכן וק\"ו בדקות הרוחני המתעלה על כל עילה ישתבח ויתעלה. ואם אנו גוזרים \nימין ושמאל הוא בבחינת הזכות והחובה כענין שאמרו אלו משמאילים לחובה ואלו מיימינים \nלזכות. וידוע כי ענין הזכות והחובה הוא בערכנו לא בערך הרוחניות אלא בערך פעולותיו \nאל נבראיו, אם כן ימינו הוא ימיננו ושמאלו הוא שמאלנו ואין חלוק בין זה לזה. וענין \nהפסיעות הוא על אחד מן הדרכים שפירשנו. ונמצאנו למדים שעיקר הצורה הנכונה בזה היא \nכפי מה שציירנו בפרק הקודם והכרחנו בדעות הרשב\"י ע\"ה ג' אל הימין ג' אל השמאל ג' \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "באמצע והמלכות מקבלת מכלם. זהו העולה מתוך דברי רוב המקובלים. ויש עוד חזון ונבאר \nאותו בפרקים הבאים בעזרת הצור וישועתו: \n \nשער ו פרק ג\nפרק שלישי: \nאחרי שנתעסקנו בפרקים הקודמים בחקירת צורת עמידת האצילות הטהור והקדוש, ועלה \nבהסכמתנו הצורה המוסכמת בפי כל המקובלים. רצוננו לגלות אזן המשכילים בענין הצורה \nהזו מה מהותה וענינה ומה הכוונה בציורה. וקודם כל דבר צריך להקדים עם היות שאנו \nאומרים ימין ושמאל אין שם לא ימין ולא שמאל במקומם לא אחור ולא פנים. אמנם ענין \nהספי' הם כמו שנבאר. והנה ידוע כי כל סבה מקיף את מסובבו וכל עילה מקיף את עלולו \nוהעלול מוקף מעילתו, כאשר נקודת הארץ באמצע הרקיע והרקיע סובב את הארץ והרקיע סבת \nכל הדברים אשר תחת השמים ברצון הקונה, כאשר הוא מפורסם בין החוקרים כי תנועת \nהגלגלים סבת הרכבת היסודות, וביארו הרמב\"ם ז\"ל בפ\"ד מהלכות יסודי התורה ואמר כי \nתנועת הגלגלים יחייב הרכבת היסודות בעולם השפל. וכן הגלגל היומי מקיף כל הגלגלים \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "והוא סבתם עד שהוא מחזירם הפך תנועתם שהוא ממערב למזרח והוא מחזירם ממזרח למערב \nברצון קוניהם. ועל הכל מקיף את הכל גלגל השכל. וכן מידי עלות המדרגות, כי כל אחד \nואחד מקיף את כל המדרגות אשר למטה ממנו. וזה נראה בהכרח ובפרט כשיעיין בפרקי מעשה \nבראשית ישמח ויגל ויושקע אהבת הקדמתנו זאת יותר בלבבו. ויש לזה ראייה ממאמר דריש \nלקיש (בחגיגה די\"ב) וז\"ל אר\"י שני רקיעים הן שנאמר הן לה' אלקיך השמים ושמי השמים \nריש לקיש אמר שבעה ואלו הן וילון רקיע שחקים זבול מעון מכון ערבות. וילון אינו משמש \nכלום אלא נכנס שחרית ויוצא ערבית ומחדש בכל יום מעשה בראשית שנאמר הנוטה כדוק שמים. \nרקיע שבו חמה ולבנה ככבים ומזלות קבועים בו שנאמר ויתן אותם אלקים ברקיע השמים. \nשחקים שבו רחיים עומדות וטוחנות מן לצדיקים שנאמר ויצו שחקים ממעל וגומר וימטר \nעליהם מן לאכול. זבול שבו ירושלם ובית המקדש ומזבח בנוי ומיכאל השר הגדול עומד \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "ומקריב עליו קרבן שנאמר בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים. ומנא לן דאקרי \nשמים דכתיב הבט משמים וראה מזבול קדשך ותפארתך. מעון שבו כתות של מלאכי השר' \nשאומרים שירה בלילה וחשות ביום מפני כבודן של ישראל שנאמר יומם יצוה ה' חסדו ומה \nטעם וכו'. עכ\"ל לעניננו. והנה לומר שהז' רקיעים אלו הם ז' רקיעים שמנו חכמי התכונה \nא\"א שהרי אמר שבאחד משבעה אלו הם חמה ולבנה ככבים ומזלות ואם היו הז' רקיעים אלו \nשבע רקיעים שמנו חכמי התכונה היה ראוי שימנה שמנה. ז' אל ז' ככבי לכת, וא' למזלות. \nולא כן כוונתו שאמר שחמה ולבנה ככבים ומזלות הם באחד מז' רקיעים ששמו רקיע. ולפרש \nכי רז\"ל חולקים עם חכמי התכונה [ס\"ל דחמה ולבנה כוכבים ומזלות קבועים בגלגל אחד לבד \nא\"א. וע\"כ לא פליגי חכמי ישראל עם חכמי האומות אלא אם גלגל קבוע ומזל חוזר או מזל \nקבוע וגלגל חוזר אבל במנין הגלגלים לא פליגי. ועוד הרי חזרו והודו חכמי ישראל לחכמי \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "אומות דמזל קבוע וגלגל חוזר אבל במנין הגלגלים לא פליגי. ואחר שמזל קבוע וגלגל חוזר \nיחויב רבוי הגלגלים לפי מנין המזלות שהם משונים בהתהלכותם, וזה מוכרח. והטעם הנכון \nלזה הוא כי כלל כל הט' גלגלים הוא ברקיע אחד. וכן כל שאר הרקיעים הם עולמות עליונים \nובכל אחד מהם כמה וכמה רקיעים. וכבר אמרו החכמים המדברים בענין מעשה בראשית כי מספר \nהרקיעים כחשבון השמים הנזכר בפסוק (יחזקאל א א) נפתחו השמים ואראה מראות אלקים \nומספרם תשע מאות וחמשים וחמשה כי מ\"ם סתומה של השמים עולה שש מאות שהיא אות שניה של \nהכפולות והם נכללים כלם במספר קצר שהם ז' רקיעים או ט' או ה' כי יש לכלם סמך וסעד, \nואין מקום להאריך. והנה כשאמר חמה ולבנה ככבים ומזלות שם כלל כלל כל הרקיעים שמנו \nחכמי התכונה. ואין זה מן התימה שהרי חכמי התכונה מנו כיוצא בזה שאמרו שגלגל הירח \nאחד והם אמרו בפי' שהם ג' וכן כל הגלגלים מספרם י\"ח כמו שפי' הרמב\"ם בפ\"ג מהלכות \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "יסודי התורה. וכן כלל כלם ברקיע אחד והטעם הזה מספיק ונכון על דרך הפשט. ולפי האמת \nלא מנה ברקיעים אלו אלא עניינים רוחניים כמבואר בזהר ורעיא מהימנא, והרי שמכנה \nהדברים הרוחניים ההם בלשון רקיעים להיות שכלם מקיפים את העולם ואת הגלגלים, וכן הכל \nכי כל שיעלו המדרגות יסבבו המדרגות בתוכן. וכן עד\"ז ענין הספירות, כי כלם בתוך הא\"ס \nממ\"ה, ובתוך הכתר החכמה, ובתוך החכמה הבינה, ובתוך הבינה החסד, ובתוך החסד הגבורה, \nובתוך הגבורה הת\"ת, ובתוך הת\"ת נצח, ובתוך הנצח הוד, ובתוך ההוד יסוד, ובתוך היסוד \nהמלכות. ותוך המלכות הבריאה, ובתוך הבריאה היצירה, ובתוך היצירה העשייה, ובהם \nנכללים ענין מעשה בראשית ומעשה מרכבה. נמצאו בתוך המלכות המרכבות. וביארו רז\"ל \nבפרקי מרכבה מענין המרכבות והכסאות. ובאותן הדברים אשר בפרקי מרכבה אותן הדברים אשר \nבפרקי מעשה בראשית, ובתוך אותן הדברים אשר בפרקי מעשה בראשית הגלגלים, ובתוך \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "הגלגלים הארץ, ובתוך הארץ בטיבורה הם ז' ארצות. ולענין זה מז' ארצות היינו משתוממים \nבכל המציאות הזה בעצמו עד שעלה בדעתנו לומר שענין ז' ארצות האמור במעשה בראשית \nובדברי הרשב\"י ע\"ה היא ענין האיקלימים אשר חלקו התוכנים. עד שזכנו האל ברחמיו ואנה \nלידינו מאמרים הרבה המכחישים הסברא הזאת ומסכימים כי שבעה ארצות ממש הם בתוך הארץ. \nוז\"ל הזהר פ' ויקרא (ד\"ט ע\"ב) רבי יהודא פתח ויאמר אלקים יהי רקיע בתוך המים. תא \nחזי, בשעתא דקודשא ברוך הוא ברא עלמא ברא ז' רקיעים לעילא, ברא ז' ארצות לתתא, ז' \nימים, ז' נהרות, ז' יומין, ז' שבועות, ז' שנים, ז' פעמים, ז' אלפי שנין דהוי עלמא. \nקב\"ה בשביעאה דכלא. ז' שחקים [ס\"א רקיעין] לעילא וכלא חד. ובכל חד וחד שמשין ככבים \nומזלות דמשמשי בכל רקיע ורקיע ובכלהון מאינון רתיכין אלין על אלין לקבל עליהון עול \nמלכותא דמאריהון. ובכלהו רקיעין אית רתיכין ושמשין משניין דא מדא אלין על אלין, \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "מנהון בשית גדפין ומנהון בד' גדפין, מנהון בד' אנפין מנהון בתרין אנפין מנהון בחד, \nמנהון אשא דלהיט מנהון מיא מנהון רוחא הה\"ד עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט. \nוכלהו רקיעין אלין על אלין כגלדי בצלים אלין לתתא ואלין לעילא, כל רקיעא ורקיעא \nאזלא ורעשא מאימתא דמאריהון על פומיה נטלין ועל פומיה קיימין. ועלאה מכולהו קב\"ה \nדנטיל כלהו בחיליה ותוקפיה. כגוונא דא ז' ארצות לתתא וכלהו בישובא. בר דאילין עלאין \nואלין תתאין. וארעא דישראל עלאה מכלהו וירושלים עלאה על כל ישובא. וחבירנא יתבי \nדרומא חמו בספרי קדמאי ובספרא דאדם דהכי מחלק כל אינון ארצות דכלהו משתכחי לתתא \nכגוונא דאינון רקיעים לעילא אלין על אלין ואלין על אלין. ובין כל ארעא וארעא רקיע \nדמפריש בין דא לדא ועל דא כולהו ארצות פרישן בשמהן ובינייהו ג\"ע וגיהנם ואית \nבינייהו בריין משניין אלין מאלין כגוונא דאינון רתיכין דלעילא מנהון בתרין אנפין \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "מנהון בארבע מנהון בחד וחיזו דאלין לאו כאלין. ואי תימא הא כל בני עלמא מאדם נפקא \nוכי נחית אדם לכלהו ארצות ואוליד בנין וכמה נשין הוו ליה. אלא אדם לא אשתכח אלא \nבהאי עלמא עלאה מכלהו דאקרי תבל וכמה דכתיב (ויצו לתבל) [משחקת בתבל] ארצו. והאי \nתבל אחידא ברקיעא דלעילא ואתאחידא בשמא עלאה הה\"ד והוא ישפוט תבל בצדק בצדק ודאי \nובג\"כ בנוי דאדם אשתכחו בהאי עלאה דאקרי תבל ואינון עלאין על כלא כגוונא דלעילא. \nמ\"ט, כמה דלעילא לכלהו רקיעין אית רקיע עלאה מכלהו ולעילא אשתכח כסא דקב\"ה כד\"א \nכמראה אבן ספיר דמות כסא ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, אוף הכא בהאי \nתבל אשתכח מלכא דכלא ומאי איהו אדם מה דלא אשתכח בכלהו תתאין. ואינון תתאי מאן אתו \nאלא מקסטורא דארעא וסיועא דרקיעא דלעילא נפקין בריין משניין אילין מאילין. מנהון \nבלבושיהון, מנהון בקליפין כאינון תולעים דמשתכחי בארעא, מנהון בקליפין סומקין \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "אוכמין וחיורין ומנהון מכל גוונין. כך כל בריין כגוונא דא. ולא אשתכחו בקיומא בר י' \nשנין או יתיר. ובספרא דרב המנונא סבא פריש יתיר דהא כל ישובא מתגלגלא בעיגולא ככדור \nאלין לעילא ואלין לתתא וכל אילין בריין משניין משנוייא דאוירא כפום כל אתר ואתר \nוקיימין בקיומייהו כשאר בני נשא. ועל דא אית אתר בישובא כד נהיר יממא לאלין חשוך \nלאלין לאלין יממא ולאלין ליליא ואית אתר דכולא יממא ולא אשתכח בו ליליא בר בשעתא \nחדא זעירא והאי דאמרי בספרי קדמאי ובספרא דאדם קדמאה הכי הוא. דהכי כתיב אודך על כי \nנוראות נפליתי נפלאים מעשיך, וכתיב מה רבו מעשיך ה'. ועל דא כלא שפיר ורזא דא אתמסר \nלמאריהון דחכמתא ולא למפלגי תחומין בגין דאיהי רזא עמיקא דאורייתא. כגוונא דא אית \nבימא דאית ביה כמה בריין משניין דא מן דא הה\"ד זה הים גדול ורחב ידים כו' שם אניות \nיהלכון כו'. וכלא תליא דא בדא ומתקשרא דא בדא וכלא (כוונא) [כגוונא] דלעילא ובכלהו \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "עלמין לא שלטא בכולהו בר אדם וקב\"ה עליה. רבי נהוראי סבא פריש לימא רבא ואתרגיש ימא \nואתאבידו כל אינון דהוו בארבא ואתרחיש ליה ניסא ונחית בשבילין ידיעאן בליבא דימא \nונפק תחות ימא לישובא חדא וחמא מאינון בריין כולהו זעירין והוו מצלי צלותא ולא ידע \nמאי קאמרי. אתרחיש ליה ניסא וסליק אמר זכאין אינון צדיקייא דמשתדלי באורייתא וידעי \nסתימין דרזי עלאי, ווי לאינון דאפליגו על מלייהו ולא מהימני. מההוא יומא כד הוה אתי \nלבי רב ואמרו מילי דאורייתא הוה בכי. אמרו ליה ואמאי קא בכית אמר לון בגין דעברנא \nעל מהימנותא דמילי דרבנן ומסתפינא מן דינא דההוא עלמא עכ\"ל. וידענו כי הדברים האלה \nקשים אל השכל האנושי ומבהילים לב המעיינים. ואין ראוי למאמין בקבלתם לספק בהן כי לא \nלחנם הביא הזהר שנסתפק ר' נהוראי עם היותו מגדולי ישראל וממעתיקי השמועה כדמוכח \nמתוך המדרשים ומתוך הגמ'. אם נרצה לומר שהוא היה ר' מאיר שהוא ר' נהוראי כדפי' במס' \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "[עירובין] (דף י\"ג) או אם נאמר שהיה זולתו כדמוכח מתוך דברי המאמר הזה שהיה מוקדם \nאל הרשב\"י ע\"ה או בזמנו והיה בעל שם ומסוים בדורו. וכן מוכח במדרש רות מהזוהר וכן \nבספר הבהיר. ועם רוב חסידותו וחכמתו נסתפק בו ונענש בענין אבידת הספינה וראה בעינו \nקצת מן הענין, ולכן הנשארים ישמעו ויראו ולא יזידון עוד. והנה מתוך דברי המאמר יובן \nאיך הם בעצמם לא היו בקיאים בענין הזה בבירור כדמוכח מתוך ראיותיו מספרא דאדם קדמאה \nומספרא דרב המנונא נראה דהוו מילי פייגן בלבייהו ולא מתיישבי כאשר יראה ויקרא \nהמעיין. והדברים מוכרחים מצד עצמם מכח הקבלה האמיתיית ואין להרהר. ואפי' נמשך מזה \nאל המעיין ספק או ספיקות כאשר יקרה לנו ראוי להעלימם ולהסתירם אחר שאין להם כעת \nתרוץ. שלא יבא אחר מן הנרפים בדברי רז\"ל ויקנתר מתוך דבריו. ולכן נקוה רחמי האל \nיזכנו בידיעת זה באמיתית בלי שגיאה בלב. וכעת אין להשפיע לזולתו כלל אלא חוזק \n", "en": ""}, {"index": 21, "he": "האמונה הנמסרת בזה מתוך המאמר הזה. [י] ואל היותר עינינו אל ה' אלקינו עד שיחננו \nויוציא לאור משפטינו ולכן לא נכניס עצמינו בביאור המאמר לא רב ולא מעט. ואיך שיהיה \nהנה מוכרח מתוך המאמר הזה כי בטיבור הארץ הם ז' ארצות זו בתוך זו כדרך הגלגלים, \nוכדרך הזה נעלה מנקודת הארץ עד הסבה הראשונה הא\"ס ב\"ה וכל הדברים הם בתוכו. ועם זה \nנוכל להבין מה שאמרו הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו. וכבוד אלקים הסתר דבר ולא \nיחייב הענין הזה ח\"ו מקום לכבודו ית' עם היות שיש אומרים כי כבר נתן רשות ליחס מקום \n[ר\"ל] המעלה. ואף מזה אנו בורחים אלא שמלא כל הארץ כבודו. כי אפי' מגלגל ט' אמרו \nשממנו ולמעלה אפס המקום והוא בלי מקום כ\"ש למעלה למעלה. ומה שאנו אומרים כאן מענין \nספירה בתוך הספי' ובדברים האלו אין הכונה היות פשוטן של דברים כן ח\"ו כי זה עון \nפלילי ואש הוא עד אבדון תאכל כי המאמין כדברים האלה ח\"ו מגשים האלקות והוא הפך \n", "en": ""}, {"index": 22, "he": "האמונה השלימה שאינו גוף ולא כח בגוף. וכן כל האצילות אחר שהוא קרוב אליו הוא משולל \nמן הגוף ומקריו כי כל הקרוב קרוב מחבירו מקודש מחבירו. ומה שאנו אומרים זה למעלה \nמזה הוא קדימת מעלה לא קדימת מקום כמו שנבאר. וישים המעיין דברינו אלה נגד עיניו \nואל יהיה בחושבי רע ואל יחשוב היותו בעל מקום. כי אדרבה הוא מקומו של עולם ואין לו \nמקום והוא המציא המקום שבו נתהוה כל בעל מקום. וקודם בריאת בעלי המקום הוצרך לברוא \nהמקום שבו יברא בעלי המקום. וכבר הסכימו החוקרים כי מגלגל ט' ולמעלה אין מקום, \nוגלגל השכל העשירי שהוא הקודש חונה בלי מקום והוא מקום אל בעלי המקום שהוא ממנו \nולמטה. ודי לנו בזה להתראה אל המעיין ובאלקיו ישוב וחסד ומשפט ישמור וצריך ליזהר מן \nהשגיאה כי בדברים אלו שגגת תלמוד עולה זדון. ובטחנו בקוננו שלא יבא מתוך דברינו אל \nהשגיאה ח\"ו. כי על כיוצא נאמר (קהלת יב ט) ואזן וחקר ותקן משלים הרבה, ודרשו בגמ' \n", "en": ""}, {"index": 23, "he": "(עירובין דף כ\"א) היתה התורה כקופה שאין לה אזנים. עם שזה נדרש בגמרא על סייגי \nהתורה עכ\"ז ירמז גם אל כונתינו כי היתה התורה כקופה שאין לה אזנים עד שתקן המשלים \nבהגשים הדברים הדקים ומשם יובן הרוחניות. וכמה מעניינים כיוצא באלה בספר הבהיר. \nוכמה מהמאמרים מרז\"ל להגשים עניין האלקות להבין ולשבר את האוזן. ולכן צריך המעיין \nלהזהר ולהשמר: \n \n", "en": ""}]}
