{"bookId": "kabala-bd11e1351be2", "part": "1", "torah": "32", "title": "ספר פרדס רמונים — פרק רביעי:", "hebrewTitle": "פרק רביעי:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-bd11e1351be2/1/32/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-bd11e1351be2/1/32/", "segments": [{"index": 1, "he": "פרק רביעי: \nומתנשאים במאמר ומכלל וחשבון, הענין הזה לכאורה קשה הרבה שהעניינים האלה הם חמשה \nתקון וצרוף ומאמר מכלל וחשבון. וכן באו ביאורם בספר מעיין החכמה וז\"ל זהו תיקון \nוצירוף ומאמר מכלל וחשבון פי' של שם המפורש המיוחד בענפי שורש התנועה המתגברת בי\"ג \nמיני תמורה כיצד הוא התיקון להוציא דבר במאמר ומאמר בדבר ותיקון בצירוף וצירוף \nבתיקון ומכלל בחשבון וחשבון במכלל עד להעמיד כל הדברים במעיין השלהבת והשלהבת \nבמעיין עד אין חקר ואין מספר לאורה המתעלמת בתוספת החשך המסותרת ולהביא הכל במלאכה \nהנגמרת בי\"ג מיני תמורה עכ\"ל. והנה לכאורה משמע שר' נחוניא לא כתב אלא ג' שהם מאמר \nומכלל וחשבון וצריכין אנו לדעת מה זה ועל מה זה. קודם ראוי שנכנס בביאור ה' עניינים \nאלה מה תארם. ובספר הקנה ביאר אותם בקצרה וז\"ל התיקון שתדע השם מתחלתו ועד סופי כמו \nשהוא כתוב. וצירוף כמו שתצרף אותו בכ\"ב אלפא ביתא שבספר יצירה של אברהם אבינו, ותדע \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "לעשות מכל צירוף וצירוף מאמר, ואחר כך לכלול הכל ביחד שהוא המכלל, ואחר כך לידע \nבחשבון כדי שלא תטעה בצירוף האותיות גם בנקודם עכ\"ל. ודבריו הם בפי' שם בן מ\"ב \nהיוצא מבראשית כמו שנבאר בשער פרטי השמות. והנה פירש כי התיקון הוא שידע האדם השם \nבענין סדר כתיבתו ותיקונו וזה נתבאר ג\"כ בברייתא אחת המכונה לשמעון הצדיק ע\"ה וז\"ל \nאמר שמעון הצדיק לתלמידיו דעו כי שם המפורש נחלק לה' חלקים ואלו הן תיקון וצירוף \nומאמר ומכלל וחשבון. התיקון הוא שיתחיל אדם סדורו מתחלה ועד סוף כמו השלשה פסוקים \nאשר נקראו שם הע\"ב והם ויס\"ע ויב\"א וי\"ט הראשון הוא מראשו לסופו והאמצעי מסופו \nלתחילתו והאחרון מתחילה ועד סוף וזהו סדר קריאתן וה\"ו יל\"י סי\"ט וכו' עכ\"ל \nלענייננו. והנה דבריו מסכימות עם דברי הקנה שאמר שתיקון הוא לידע האדם תחילה תיקון \nהשם אשר הוא עוסק בו ואחר כך משם ימשך לענינים אחרים. ואפשר שנקרא הענין הזה תיקון \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "להיות שהוא תיקון השם וסדרו בלי בלבול ושבוש וזהו תיקון. ואין דברי ספר מעיין החכמה \nמורים כן שאמר כיצד הוא התיקון להוציא דבר במאמר ומאמר בדבר וכו' ואין הדברים האלה \nמתיחסים לכאורה עם מה שבארנו בענין התיקון. לכן נצטרך לבאר דברי ספר מעיין החכמה. \nוהנה הצירוף הוא המשל בזה אם יש לפנינו שם בן ד' שרצוננו לצרפו הנה צירוף אותיותיו \nיעלו י\"ב תיבות כאשר הם מצורפים בשער פרטי השמות פ\"ט בשם בן י\"ב. והנה אחר תשלום \nי\"ב ונבא אל הי\"ג יחזיר הצירוף אל התיקון שהוא מקורו. וזהו התיקון הבא אל הצירוף \nוהצירוף החוזר אל התיקון מפני שבהתם הצירוף יחזור הדבר אל מקורו דהיינו התיקון שהוא \nהשם ככתבו. וזה מורה ודאי על אחיזת הענפים שהם הצירופים המצטרפים מן השם שהוא השרש \nוהם נאחזים בשרשם ויוצאים ומתפשטים וחוזרים ונכנסים אל מקורם. וכן הדרך אל צירוף \nותמורות השם בכ\"ב אלפא ביתות שכתבנו בשער הצירוף שעל ידיהם יצטרף כ\"ב פעמים וכשנבא \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "לצרפו הכ\"ג הנה יחזיר הצירוף אל מקורו דהיינו התיקון וכל זה מורה על הענפים \nהמתייחדים בשרש. הצירוף חוזר אל התיקון והתיקון אל הצירוף. לכן צריך המסתכל בחכמת \nהצירוף קודם שיבא אל הצירוף שידע אם השם אשר לפניו הוא שורש או ענף כדי שידע מקום \nיניקת הענפים מן השרש כדי שיוכל ליחד הענפים בשרשם. כאלו נאמר אם היה לפניו מצפ\"ץ \nשהוא בא\"ת ב\"ש ידו\"ד צריך לידע אם השם הזה שהוא מצ\"פץ הוא מקור או שורש ואחר כך \nיגלגלהו אל הצירוף. שהמשל בזה אם יגלגל מצ\"פץ כשיגיע אל כ\"ג שהוא תשלום אלפא ביתות \nכלם ותחלתם, בהכרח יחזור השם אל מצ\"פץ שהיה מקורם. נמצא העני בסכלותו שהפך הסדר \nשחשב שמצ\"פץ הוא השרש ובו מתפשטים כ\"ב ענפים ושהשם בן ד' היוצא ממנו בדרך תמורות \nא\"ת ב\"ש הוא ענף, ודאי שהלך חשכים ואין נגה לו. כי מה שחשב לענף הוא שרש ומה שחשב \nלשרש הוא ענף. וזהו שצריך התיקון להוציא צירוף בתיקון ותיקון בצירוף הנאמר בספר \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "מעיין חכמה. וכן הדבר במאמר ומכלל כי מסוד הצירוף שידע לעשות ממנו מאמר. המשל בזה \nאחר שיגלגל בצירוף צירוף מן הצירופים יעשה ממנו מאמר שיהיה בו משמעות מה. כמו המשל \nבזה כאשר יצרף האדם מלת שלמה יעשה ממנו מאמר שיובן ממנו איזו גזירה כמו ש\"ל מ\"ה שהם \nב' מאמרים וגזרתם מ\"ה עולה בגי' שם בן ד' במילואו דהיינו חכמה. וש\"ל ר\"ל שהוא של \nחכמה שהוא הנקרא מ\"ה כדפי'. או ירצה שהת\"ת שהוא נקרא שלמה הוא של. פי' כמו (דברים \nיט ה) ונשל הברזל דהיינו הסרה, הוסר ונאצל מחכמה שהיא מ\"ה. ואחר כך נצרף אותו אל \nשל\"ם ה'. פי' כי בשפעם נעשה המלכות שהיא הה\"א שלמה. וזהו מאמר. ומה שאמר להוציא \nמאמר בדבר ודבר במאמר פי' כי אחר שיעשה מהצירוף מאמר יעשה מן המאמר דבר ומן הדבר \nמאמר. המשל בזה שהרי תיקון שלמה שהוא מקור צרפנו אותה אל ש\"ל מ\"ה זהו צירוף. אחר כך \nיעשה מזה הצירוף מאמר דהיינו ש' מלה. אחר כך יעשה ממנו דבר דהיינו פי'. ופירושו \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "הת\"ת הנק' ש' למה. ירצה ש' הוא בינה שהוא הנקרא ש' שורש האילן כדפי' בתיקו' \nוהעתקנוהו בשער ממטה למעלה. ומל\"ה ירצה קול שהוא ת\"ת היוצא מבינה. עוד יעשה מהצרוף \nשהוא ש\"ם ל\"ה מאמר שהוא שם לה. אח\"כ יעשה מן המאמר הזה דבר והוא פי' המאמר שהוא שם \nפי' שם בן ד' הוא מתייחד עם המלכות דהיינו שם לה' פי' לה' אחרונה שהיא המלכות. ואחר \nשיעשה הדבר יחזור הענין אל המאמר. ואחר כך יעשה מן המאמר מכלל, וענין המכלל הוא \nלכלול תיבה בתיבה אם יצטרך. המשל בזה שלמה אלקים יצטרף שתי תיבות יחד ויכללם לעשות \nמאמר ויאמר של\"ם הא\"ל מי\"ה יש ביד המצרף כח לעשות ולכלול שתיהם יחד. ויעשה מהם דבר \nפי' עקר שלימות הא\"ל שהוא חסד הוא מי\"ה שהוא החכמה והכל על ידי שלמ\"ה אלקים ת\"ת \nומלכות. שעל ידם השפעת השפע מתוך היחוד. וכן יכלול אותם הש\"ל מהא\"ל מ\"י וזהו כלל \nומאמר, ויעשה מהם דבר שהוא פי' מ\"י שהוא הבינה מוריד ומשפיע השפע מהא\"ל. ומפני \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "שמכלל הוא דבר המשבש השכל ברוב הבלבול לכן צריך לדעת מנין האותיות וחשבונם וזהו \nוהחשבון. והענין ג\"כ צריך אל מנין אותיות ר\"ל חשבונם ומספרם שאם יצטרך לעשות מאות \nאחת שתים או משתים אחת על דרך החיבור והפירוד שפי' בשער הצירוף יעשהו ולא יטעה וזהו \nמכלל בחשבון וחשבון במכלל. עד להעמיד כל הדברים במעיין השלהבת וכו' כאשר יחזור \nהחשבון אל המכלל והמכלל אל המאמר והמאמר אל הצירוף והצירוף אל התיקון, זו חזרת \nהשלהבת אל המעיין כי הפרטים יחזרו אל הכללים והכללים אל המקור שהוא הצירוף והצירוף \nאל התיקון דהיינו אפי' השלהבת עצמו במעיין. וכדי לקבוע ענין זה בשכלנו עוד נאריך בו \nעם היות שלא יהיה מהמתייחס אל השער הזה. ונאמר כי הענין הזה הוא שכל קיבוץ אותיות \nהשמות וקיבוץ אותיות התורה הם כוחות מתיחדות יחד, כי כל אות ואות יש לו רוחניות \nונשמה לעצמו, ובהצטרף כל כך אותיות כמו תיבת בראשית הוא מלאך וכח אחד, אשר תחתיו ו' \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "כוחות שהם ו' אותיות ותחתיו כמה מיני כחות וכמה מיני רוחניות. כי כל מה שיעלה ביד \nהמשכיל בצירופם אל יחשוב שהמציא מה שלא היה בעולם, שלא המציא אלא קצת מן הכחות \nהמתעלמים המסתעפים, וכל צירופי התיבה הם ענפים המסתעפים מהכח והרוחניות ההוא וכל מה \nשירחק הצירוף מהמלה כן יסתעף לפרטית ומזה יוכל האדם להכיר כבוד קונו וגודל רוממותו. \nוהנה בהחזיר הדברים אל המעיין השלהבת ידע ויסיר מתוך תוקף הצירוף רום מעלות' וכאשר \nירצה לצרף תיבה מתיבות התורה בכל הצירופים שבאפשר יכלו ימיו וליליו והם לא יכלו \nמרוב הענינים המושגים ע\"י הכ\"ב אלפא ביתות שבספר יצירה וע\"י המספרים והצרופים לאין \nתכלית. ולכן צריך להעמיד הדברים במעיין השלהבת עד לאין חקר כו' לאורה המתעלמת \nבתוספת וכו'. פי' ידע מתוך התיקון הצירוף ומאמר ומכלל וחשבון שאין חקר לאורה \nהמתעלמת שהם הענפים המתגלים מתוך הצירוף וחוזרים ומתעלמים במקורם שהוא כ\"ע ששם העלם \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "הענפים כלם בסוד חזרת הדברים והחוטים והשלהביות אל מקורם. בתוספ(ו)ת החשך \n(המוסתרות) [המסותרת] פי' בתוס' קדושת המאציל א\"ס שהוא חשך בערך ההשגה ולכן נקרא \nחשך מסותרת שלפי האמת הוא אור לכל המאורות כי בהיות הענפים מתעלמים בכתר עליון \nוהכתר בא\"ס אז ודאי שם מתעלים הדברים עד שאין המחשבה יכולה לדמות כח רוממות הענפים, \nולכן צריך להביא הכל במלאכה הנגמרת. ר\"ל היא המלכות שבכתר שבה התעלמות כל הדברים \nושם מצב ההשגה כי משם ולמעלה אין השכלה. והוא הפך מ\"ש בראש דבריו בענפי שורש התנועה \nהמתגברת בי\"ג מיני תמורה. שזה מורה על שרשם המתגברת על י\"ג מדות ששם שרש ומקור כל \nהדברים ומשם יציאתם ואצילתם כי הוא שרש והכחות הם ענפים מסתעפים ממנו. אבל בהבאת \nהכל שהוא חזרת הדברים אל המקור אין כח באדם להעלותם ולהשרישם אלא במלאכה הנגמרת לבד \nכדפי'. בי\"ג מיני תמורה פי' להעמיד הדברים במקורם שהם י\"ג מדות של רחמים הנכללים \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "בכתר כי שם התעלמות הדברים כלם ושם סוף ההשגה כי שם הם מתעלמים. ונקרא מיני תמורה \nשהם מחולפים זה מזה שאין המדות שוות אלא הם מחולפות זו מזו והם הם שלש עשרה מקורות \nשבכתר. ובזה נתבאר ענין תיקון וצירוף ומאמר ומכלל וחשבון ונתבארו קצת על שבו נכלל \nענין רב ואין לנו בעניותינו מי שישיג לקצת מן הקצת עד ירחם ה' משמים. ואגב אורחין \nנתבארו קצת דברי רבי נחוניא בן הקנה ע\"ה. ועכ\"ז לא נשיב ידינו מדבריו שאמר ומתנשאים \nוכו' פי' העמודים האלה הם מתנשאים ברוממות חשבון עד לאין תכלית לענפים המסתעפים \nבמאמר ומכלל וחשבון כאשר נכללם ונעשים מהם מאמרים ויוכללו ואחר כך נחשבם בחשבונות \nויעלו לאין תכלית ובזה נוכל לרמוז קצת. ומשם יוכל המשכיל להבין כי אין ערך העמודים \nהאלה כאשר נבחינם בערך ב' ב' שיעשו אור יותר מובחר מכאשר נבחינם כאו\"א לעצמו, וכן \nאם נבחינם ג' ג' יעלו יותר ויותר אור זך ומובחר מכאשר נבחינם שנים שנים. וכן יעלו \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "לאין תכלית בדרך תיקון וצירוף ובדרך מאמר ובדרך מכלל ובדרך חשבון. המשל בזה נמציא \nבדעתינו שתר\"ך עמודי אור אלה הם תר\"ך אותיות ונחלקם שנים שנים ונצרף התיבות ההם כפי \nהצירוף אשר יוכלון שאת, עוד נחלקם ג' אותיות ונצרפם, עוד נחלקם אל ארבע ארבע ונצרפם \nעד שיגיעו שיהיו תר\"ך אותיות יחד תיבה אחת ונצרפם על דרך הצירוף יעלה מספר תיבותיו \nלאין תכלית. וזה שאמר בצירוף רום קומתם. פירוש רום קומתם הוא תיקונם, פעמים שנים \nשנים והרי תיקון אחד, וג' ג' הרי תיקון אחר. וכן לכל המספרים עד שיהיה תיקונם תר\"ך \nאותיות ויצטרפו אח\"כ ובזה יעלה דקותם לבלי תכלית. וזהו בצירוף דהיינו צירוף. רום \nקומתם היינו תיקון ואין לדקותם תכלית כדפי'. וכאשר ירצה המעיין לעמוד על תוקף \nרוממות העמודים האלה יתבונן בשכלו בכללם שנסדר בשער הצירוף ושם ישכיל בשכלו איך סדר \nהצירוף וענינו וכיצד יעלה למה שאין הפה יכולה לומר ולא האזן יכולה לשמוע ודאי שאז \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "יעמוד על תוקף רוממותם שאין לדקותם תכלית. וטעם אמרו ואין לדקותם תכלית הכונה כי \nבסבת הדקות הוא הבחינות הרבות האלה כי הדקות והאצילות יבחן בהתייחד שני עלולים יחד \nיהיו מציאת בחינה אחרת מהיות העלול האחד לבדו. והטעם כי בהתיחדם שנים הוא דביקות \nויחוד העלול בעלתו ויתרבה תוספת מעלה בעילה ובעלול. בעלול מפני קורבתו ויחודו \nבעילתו, ובעילה ג\"כ מפני שצריך העילה אל העלול כצורך האם אל התינוק כדי שיתרבה לה \nהחלב. ועל דרכים כאלה כמה וכמה כי אפילו תתיחד העלול בזולת עלתו לא ימנע אחת מהשתים \nאם שתהיה למעלה ממנה או למטה ממנה ועכ\"פ הוא שלימות ייחודם. וכן אם יתייחדו שלשה \nאותיות הוא מעלה יותר ויתרבה אורם מפני שהעילה והעלול נתייחדו בעילתם העליונה \nוכיוצא בזה. ולכן כל עוד שיתרבו האותיות יתרבו האורות ויתרבו הבחינות. והטעם כי \nהדקות אשר לעלולים יתיחדו מצד בחינה זו ומצד בחינה זו וכן לכמה בחינות ועניינם מפני \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "דקותם. ואמר שהם מתנשאים עוד במאמר מכלל וחשבון, כי כאשר נדמה לפנינו תר\"ך אותיות \nכתובות כסדרן בתיבה אחת כמה מאמרים ומכלולים וחשבונות נוכל להוליד מתוך התיבה ההיא \nומהם ידע ויכיר נשיאתם ומעלתם. והנה נתבאר שכבר הזכיר רבי נחוניא בן הקנה תיקון \nוצירוף במה שאמר בצירוף רום קומתם. ואם יעמיק המעיין יראה כי זה מסכים עם מה שפי' \nבו בפרק הקודם שאלו ואלו דברי אלקים חיים והכל עולה אל מקום אחד כי על ידי הצירוף \nג\"כ הבחינות הן מתהפכות כי האחרון יעשה ראשון והראשון אחרון והסוף תוך והתוך סוף \nוהראש תוך והתוך ראש ויבחנו עוד ג' בחינות מתהפכות מזכר לנקבה וממשפיע למושפע והוא \nהוא עצמו הצירוף בערך הכללות שנכלל כל אחד בחבירו כמו שנבאר בשער הצירוף ב\"ה. יוצא \nמעיין השלהבת פי' כי בתיקון וצירוף ובמאמר ובמכלל וחשבון הם מתפשטים לכמה וכמה \nעניינים כלם יוצאים ומתפשטים ממעיין השלהבת שהוא המקור. ואפשר היות מעיין השלהבת \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "הגחלת והיינו י' שהיא חכמה וממנה התפשטות השלהבת דהיינו הו\"ה כי כן פירש הרשב\"י ע\"ה \nונבאר אותו בשער הכנויים בערך גחלת. והטעם כי מהחכמה התפשטות הדברים מהמקור ומשם \nיוצא שלהבת להסתעף שהוא עד אין חקר ואין מספר פי' התפשטות הענפים מהמקור עד אין חקר \nואין מספר כדפי'. ואמר מאורה המתעלמת. ובספר מעיין החכמה אמר לאורה המתעלמת. והענין \nמפני שבספר מעיין החכמה אמר להעמיד כל הדברים וכו' שהוא חזרת הדברים אל המקור כדפי' \nלכן אמר לאורה המתעלמת. וכאן הכונה להמשיך ולהוציא הדברים מהמעיין כמו שאמר יוצא \nמעיין וכו' לכן אמר מאורה המתעלמת שהוא הכתר שהוא מתעלם אפילו מהדמיון והמחשבה. \nוחשך המסותרת הוא סבה ראשונה מאציל כל נאצל. ונקרא חשך לפי שבהשגתינו הוא חשך כי \nאין בו השגה כמו שאין מציאות השגה בחשך ולהראות על הענין הזה קורא אותו חשך מסותר \nכי חשך בסבת ההסתר. ואמר כי בתוספות השפע מחשך המסותר באור המתעלם אז יתעלו הענפים \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "ויתרבו לאין תכלית בסוד הארתם אלו באלו ואז יוכללו לאין תכלית בסוד תיקון וצירוף \nומאמר ומכלל וחשבון כדפי' שהיא המציאות הידוע למשכילים. בי\"ג מיני תמורה. פי' שאין \nלנו ידיעה אלא מקור מעיין השלהבת שהיא מחכמה ולמטה הוא הגלוי כי הכתר נעלם ואינו \nמושג, ואמר כי מציאות השגתו הוא בי\"ג מיני תמורה פי' י\"ג מדות שהם ג\"כ בכתר ועל ידם \nיש השגה קצת והשכלה מפני שעל ידם פעולת הכתר בסוד י\"ג מתגלה בי\"ג וי\"ג בי\"ג עד \nהמדרגה האחרונה. וקראום תמורה, פי' מדות מתחלפות, וכ\"פ בס' מעיין החכמה, והתמורות \nמדות והמדות תמורות. שהם גלוים ונעלמים ומונחים על הכתר ממש פי' כי המדות הללו הם \nגלויים בסוד הגבולים שהם י\"ב והכח הכולל אותם י\"ג והם בתלי גלגל ולב, ואלו הם י\"ג \nשהם גלוים, והם נעלמים בסוד המקור המתעלה שהם י\"ג שבכתר ועל ידי הגלוים נדע הנעלמים \nוזהו שאמר שהם גלוים ונעלמים ומונחים על הכתר פי' שהם ממש בכתר לא למטה אלא המדות \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "הם בכתר עצמו במציאותו והם מקורות לי\"ג מדות שהם ג' פעמים י\"ג בתלי גלגל ולב כדפי' \nבשער פרטי השמות בשם בן ע\"ב. וביאר שי\"ג מיני תמורה הם מצפ\"ץ וכו', ואמר שהם מונחים \nעל הכתר ולא בכתר שהם בערך מה שמתייחד הנאצל הזה במאציל. ע\"כ הגיע מה שחננו קוננו \nבביאור המאמר הזה לרבי נחוניא. ובענין הכתר ובי\"ג מדות הללו יש שפי' שהם י\"ג מקורות \nובארנום בארוכה ומפני אהבת הקיצור לא נעתיקם הנה: \n \nשער ח פרק ה\n", "en": ""}]}
