{"bookId": "kabala-bd11e1351be2", "part": "1", "torah": "34", "title": "ספר פרדס רמונים — פרק ששי:", "hebrewTitle": "פרק ששי:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-bd11e1351be2/1/34/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-bd11e1351be2/1/34/", "segments": [{"index": 1, "he": "פרק ששי: \nאחרי שנתעסקנו בפ' הקודם בענין החכמה אם דין אם רחמים והעלינו שהיא רחמים גמורים. \nוכן אגב אורחין ביארנו סברת המפרשים בענין הבינה וכן רובם מסכימים שיש בה דין. ואנא \nלא חילק ידענא ולא בילק ידענא אנא מתניתא ידענא והם דברי הרשב\"י ע\"ה בס' הזוהר \n(ויקרא דף י' ע\"ב) וז\"ל תנינא ידו\"ד דאקרי אלקים בגין דההוא נהר רחמי ובגין דדינין \nמתערין מינה אתוון דרחמי כתיב ונקוד אלקים עכ\"ל. שמענו מדבריו שהבינה רחמים עם היות \nדדינין מתערין מינה, פי' עם היות שהיא משפעת בגבורה ששם הדין אבל בעצמותה אין דין. \nויש לנו עוד ראיות יותר חזקות מזו. א'. מזוהר (חדש שה\"ש דע\"ג (וז\"ל) שיר השירים. על \nפומא דאליהו אתגזר ברשו עילאא שיר השירים היא שבחא דשבחין למלכא דשלמא דיליה בגין \nדאיהו אתר דבעי חדוה דלא אית תמן רוגזא ודינא. דהא עלמא דאתי כלא איהו חדוה ואיהו \nחדי לכולהו. ובגין כן משדר חדו וחדוה לכל דרגין. כמה דאיצטריך אתערו דחדוה לאתערא \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "מהאי עלמא לעילא, הכי איצטריך לאתערא חדוה וחידו מעלמא דסיהרא לגבי מלכא עילאה. \nובג\"כ עלמין קיימין בדוגמא חדא ואתערו לא סלקא אלא מתתא לעילא עכ\"ל. ופי' על פומיה \nדאליהו בפי' שיר השירים יש בו ב' פירושים בכל פסוק ופסוק לפחות, הא' שהיה מפרש ר' \nשמעון ואחד שהיה מפרש אליהו. ולמעלה פי' אחר בפסוק והפי' הזה פירש אותו אליהו. וזה \nכונתו על פומא דאליהו וכו'. ברשו עילאה הכונה שנתן הקב\"ה רשות לבא לגלות הסודות \nהנעלמים שהיו מתגלים בין הצדיקים בישיבה של מעלה. שיר השירים שבחא דשבחין וכו'. פי' \nשיעור הכתוב, שיר, שבחא דשבחין. השירים, כמו השרים. אשר לשלמה, מלכא דשלמא דיליה \nלאותו שהשלום שלו דהיינו בינה מלך שהשלום שהוא הת\"ת שלו. מלך בינה ושלום ת\"ת. והטעם \nשמכנה הבינה במלת שלמה בפסוק זה הוא מפני כי זה השיר המשורר אותו הוא המלכות כאשר \nנבאר. והטעם כדי להתיחד עם השלום שהוא בעלה והיחוד הזה הוא על ידי בינה ולכן השיר \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "אל הבינה מטעם שהשלום שלו. בגין דאיהו אתר וכו'. הוקשה לו כי בשלמא לרבי שמעון \nשפירש בפי' אחר כי השיר הזה שרים אותו אל המלכות שתסתלק על ידו אל הייחוד דרך \nהמדרגות הנזכר שם, ניחא כי היא צריכה אל השבח לאסתלקא לעילא כדפי' שם. אבל למה \nשמפרש עתה אליהו שהשיר הזה נאמר אל הבינה קשה כי מה צריך המדרגה הזו אל שיר הזה. \nולזה השיב כי הטעם הוא בגין דאיהו אתר דבעי חדוה וע\"י מתעורר השמחה להשפיע כדמפרש \nואזיל. ופירש שהטעם דבעי חדוה הוא לפי דלית תמן רוגזא ודינא הכונה לא רוגז שהוא דין \nחזק ולא דינא שהוא דינא רפייא. דהא עלמא דאתי וכו'. הוקשה לו כי איך יוצדק אמרנו \nשאין בבינה דין מאחר שדין הגבורה החזקה נאצלת ממנה כדפי' בשער סדר האצילות בפ\"ו, \nוא\"כ הוכרח היות שם דין. לזה הכריח כי אין שם דין מטעם כי הספירה הזאת נקראת עולם \nהבא. והיא עוה\"ב כאשר נבאר בשער ערכי הכנויים. וכיון שהיא עולם הבא א\"כ אין בה לא \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "רוגז ולא דין כמו שבעוה\"ב אין שם לא כעס ולא רוגז ולא דין אלא הכל רחמים ושמחה \nוחדוה. ואיהו חדו לכלא. פי' כי היא נקראת עה\"ב ע\"ש שהיא באה ומשפיע למטה, וזה כוון \nבאמרו ואיהו חדי לכלא כי היא המשלחת שמחה ושפע וששון לכל הספירות. ובג\"כ וכו'. פי' \nהוקשה לו, ואיך נוכל לומר שהיא משלחת שמחה וששון וכו' כיון שאנו רואין שהגבורה \nיונקת ממנה והיא משפיע לה גבורות והיא נקראת פועל גבורות ע\"ש כך. לזה הכריח בהכרח \nגמור ואמר ובג\"כ וכו' אם היתה עיקר השפעתה שהיא משפעת דין א\"כ שבעת ימי הבנין שהם \nיונקים ממנה א\"כ היה ראוי שיהיו דין אבל אנו רואים שרובם הם חסד ורחמים א\"כ הוכרח \nהיות השפעתה עיקרה רחמים ושמחה. וזהו התכת הלשון ובג\"כ וכו', פי' בשביל שהיא שמחה \nמשפעת שמחה לכל הספירות שאל\"כ לא היתה משפעת להם רחמים. ולענין התימה שמאחר שהיא \nרחמים והשפעתה רחמים איך דינין מתערין מינה, כבר תרצנו קצת בשער הצינורות פ\"ב \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "ונאריך בו בפרקים הבאים. ולעתים תקבל הגבורה רחמים מן הבינה כי כאשר תשפיע הבינה \nלגבורה מצד הצינור שממנה אל הגבורה לבדו אז היא משפעת לה דין אבל כאשר תקבל הבינה \nבצינור אשר לה מכתר ע\"י החכמה ותשפיע בגבורה אז תתרחץ הגבורה בחלב האם המלבנות \nאותה. וכענין הזה נתבאר בזוהר פ' משפטים (דקכ\"ב ע\"ב) וז\"ל כד גבורה מתפשטא ועיינין \nמלהטין בגוון סומקא נהיר עתיקא קדישא חיורא דיליה ולהטא באימא ואתמליא מחלבא ואניקת \nלכלא ואסתחון כולהו עיינין בההוא חלבא דאימא דאתנגיד ונפק תדירא הה\"ד רוחצות בחלב \nבחלב דאימא דאתנגיד תדירא ולא פסיק עכ\"ל. ופי' כד גבורה מתפשטא ועיינין מלהטין, כי \nכבר ידוע כי הגבורה יש בה כמה כחות וענפים מתפשטים למטה כלם פועלים בגבורה, ואמר \nדכד גבורה מתפשטא שהוא כח הדין הנשפע בכחות הגבורה ופועלת דין. ועיינין מלהטין, פי' \nכי העינים הם כוחות הדין ורובם דין כדמוכח באידרא. ואמר מלהטין בסוד התלהבות הדין \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "והגבורה. ואמר בגוון סומקא מפני שיש בעינים גוון של רחמים והוא הלבנינות שבהם ואם \nהיו מתלהטים ומושפעים ומאירים מלמעלה א\"כ גם הם היו פועלים ברחמים ואין זה המכוון \nאלא לחוזק הדין, לכך אמר מתלהטין בגוון סומקא פירוש בתוקף האדמומית לבד והלבנינית \nאינו פועל כלל. נהיר עתיקא קדישא חוורא דיליה. פי' אין הדין הזה אלא מפני שהבינה \nאינה נפתחת אלא במקור הגבורה לבד כמו שנאריך הביאור בשער הזה בפרקים הבאים. וכמו \nשאמר בגוון סומקא שהוא האדום בלתי פעולת הלבן כלל כי אין לבינה שפע הלבנינות כ\"כ. \nואמר שאז למתק כח הדין החזק הזה נהיר עתיקא קדישא שהוא הכתר בהכרח כאשר יתבאר ענין \nזה בארוכה בס' אור יקר. חיוורא דיליה, פי' כאמרו (דניאל ז ט) ועתיק יומין יתיב \nלבושיה כתלג חיור שהלבנונית מתייחס אליו בסוד הרחמים. ועוד כי בתוקף בחי' לבנוניתו \nממש שהיא עצם בחינתו בו כח המתקת הדין. ולכן אמר חיורא דיליה פי' בחינתו לא בחינת \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "התחתונה, ועל ידו נפתחים בו כל המקורות ברחמים, כי אין שם דין כמו שפי' לעיל בפ\"ג. \nוהאי חיורא דיליה, היינו בחינת הבינה שבכתר כאשר נבאר בס' אור יקר ח\"א. ולכן בו כח \nהמתקת הדין. ולהטא באימא. פי' מאירה באמא שהיא הבינה בערך בחינתה הנקרא אם שיש בה \nמקורות אל כל השרשים, בין שרש החסד, בין שורש הרחמים, בין שורש הדין. ועוד כי החלב \nמתייחס אל כנוי אם, כי האם בעלת חלב. והכתוב אומר רוחצות בחלב כדמסיק, ולכן אמר \nולהטא באימא ואתמליא מחלבא. בהיות השפע נשפע מלמעלה הוא בסוד דק ולכן אמר ולהטא \nבאימא לשון להטא שהוא כמו הארה ודקות. אבל אחר שנשפע בה אמר אמתליא מחלבא שהוא \nלבנונית אבל הוא מתגלה יותר ומתעבה מאור לחלב. ואניקא לכלא. פי' משפעת בכל המקורות \nבמקור החסד ומקור הרחמים. ולא כמו שהיתה מקודם שלא היתה נפתחת אלא בדין לבד כמו \nשפירש עיינין מלהטין בגוון סומקא לבד ולא הלבנונית. והשתא בסוד הרחמים ואניקת לכלא \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "סוד קו החסד וסוד קו הרחמים. ואסתחון כולהו עיינין בההוא חלבא. פי' כי עתה נשתנה \nהיניקה והשפע מהמנהג. כי עד עתה כשהיתה בינה משפעת היתה משפעת רחמים אל קו הרחמים \nוכן דין אל קו הדין וכן החסד אל קו החסד, אבל עתה שנתעורר כח הרחמים ביותר צריך \nשינקו הכל אפילו הגבורה שהיא קו הדין מצד קו הרחמים וקו החסד בסוד החלב. וזהו שאמר \nואסתחן כולהו עיינין, פי' כל בחינות העינים בין הלבנינות בין האדמימות מתרחצות \nויונקות מההוא חלבא דאימא, פי' סוד הרחמים. ושאר הבחינות שהם קו הרחמים וקו החסד \nשלא ינקו לא טוב ולא רע אמר בהם ואניקא לכלא, ובעינים בסוד הדין שנתפשט בהם אמר \nואתסחן פי' מתרחצות מהדין כדי לבטלו. דאתנגיד ונפיק תדירא. פי' תמיד הוא נשפע כאשר \nהיא נקראת אם שזהו בהשפעת החלב בצד הרחמים והחסד שלעולם הוא נשפע לאותם הבחינות אם \nלא מפני העונות המלהיבות הדין וסותמין הב' מקורות חסד ורחמים שאז אינו נקראת אם \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "שאינה מניקה חלב. ועתה בהיות עתיקא קדישא נהיר חיורא למתק הדין אפילו כל העינים \nמתרחצות מהדין בחלב ההוא והשמאל נעשה ג\"כ רחמים. וז\"ש בחלבא דאימא דאתנגיד תדירא \nולא פסיק. פי' בעוד שנקראת אם יש לה חלב שלעולם היא מניקה החלב לבנים. נמצאו עתה \nבמציאות ג' בחינות. הא' היא הבחינה השוה לכל נפש שהיא נקראת אם והיא מניקה לבנים \nלעולם ואינה פוסקת בסוד ג' קוין קו החסד חסד קו הרחמים רחמים ושתים סוד החלב, וקו \nהדין דין. והבחינה השנייה היא כאשר פועלת דין לבד ואינה מניקה החלב לבנים ואינה \nנקראת אם. ר\"ל אינה נקראת אם בערך החלב, כי כבר ימצא שתקרא אם ויורה דין כמו שנבאר. \nואזי בהיותה מניקה לגבורה לבד בעלי הדין מתגברין ועניינין מלהטין. וכאשר נהיר עתיקא \nקדישא חיורא דיליה אז הדין נשקט והיא הבחינה השלישית שנפתח הצינור מכתר אליה ונפתחו \nהצינורות כלם ברחמים ובחסד ואפילו הגבורה יונקת רחמים ומתרחצת בחלב האם ע\"כ פי' \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "המאמר. ועפ\"י שמועתינו למדנו כי לשאר הספירות היא משפעת בתמידות כשהיא בבחינת האם \nמאותו החלב שהוא השמחה אבל אל הגבורה וכחותיה משפיע בהם השמחה והחדוה לפרקים כענין \nהבחינה הג' שפי' למעלה. ועוד שמענו כי החידוש הזה הוא ע\"י השפעת הכתר בבינה כדפי'. \nואגב אורחין נתיישב קצת שהיא רחמים ועכ\"ז משפעת דין, ונרחיב הביאור בענין הזה \nבפרקים הבאים. ונחזור לענין המאמר (משיר השירים) כמה דאיצטריך וכו'. הוקשה לו בשלמא \nלפי' ר\"ש שפירש כי השבח הוא אל המלכות ניחא שצריך שלימות ועזר התחתונים שעל ידם \nתתייחד למעלה בבעלה ע\"ד (תהלים כה א) אליך ה' נפשי אשא. שהוא מסירת נפשו שעל ידה \nתתייחד עם דודה שהצדיקים הם מיין נוקבין דאושידת לקבלא מיין דכורין כמו שנבאר בשער \nזה. אבל הבינה מה צריך העזר והתעוררות מלמטה עד שישוררו אליה. לזה השיב כמו שמתיישב \nהדבר אלינו ואינו זר בדעתנו היות המלכות צריכה עזר מן התחתונים אעפ\"י שהדבר זר \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "תכלית הזרות, כן נתיישב היות הבינה צריכה עזר מהמלכות, כי המדרגות בשווי, ויותר \nמתעלות שאין ערכנו עם השכינה שוה כערך השכינה עם הבינה. ולכן לא ירע בעיני המשכיל \nהיות הבינה צריכה התעוררות. והכוונה כי כאשר המלכות לא תשפיע למטה לא יתנו לה \nמלמעלה. כמו חלב האשה כי בעוד שמניקה את בנה יש לה חלב להניק וכשיגדל הנער יחסר \nהחלב בדדיה, כן הדבר בבינה כאשר לא תשפיע אל שאר הספי' לא ישפיעו לה רב טוב כמו אם \nהיתה משפעת. וזה כוונתם באמרם שכינה בתחתונים צורך גבוה, וכן מה שנדרש בזוהר מקומות \nרבים ברכאן לא שריין אלא באתר דדכר ונוקבא. והטעם כי כל זכר משפיע וכל נקבה מושפעת, \nובהיות שיש מקבל ראוי שיבואו הברכות על המשפיע אבל כשאין מקבל שהוא זכר בלא נקבה \nאין ראוי שיתנו למשפיע. ודי לנו בזה בעת הזאת. והנה יצא לנו מזה המאמר טוב טעם ודעת \nשבבינה אין דין רק שמתערין ממנה הדינין והכונה על השפע הנשפע ממנה אל הגבורה ואפי' \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "על הגבורה תשפיע לפעמים רחמים ותתלבן על ידה. ועם זה נבין ענין שיר הלוים כי על ידי \nשירתם היו ממתיקין הדין והיו פותחין אותם הצינורות מנהירו דעתיקא שהוא מאיר בבינה \nוהיו עינים רוחצות בחלב. וזהו (במדבר יח כג) ועבד הלוי הוא. פי' הוא בינה וכן פי' \nבזוהר ויצא (דף קנ\"ו ע\"ב) וז\"ל וישכב עמה בלילה הוא. הוא ודאי כו' ועבד הלוי הוא \nבגין לאמשכא מיניה ברכאן לכלא עכ\"ל. ופי' לכלא, אפי' בגבורה צריך להשפיע בה ברכות \nורחמים בסוד השיר הפותח הצנור ההוא. ולטעם זה היה מבקש דוד שיהיו הכהנים לויים \nכאמרו (תהלים קלב ט) וחסידך ירננו (עי' זהר פינחס דף רמ\"ב.) להשפיע לגבורה בסוד \nהימין ויהיה נהירו דעתיקא נהיר באימא ביותר על ידי הימין. אבל לצד הע\"ז שהוא השמאל \nהוא להפך כענין שאמר מיכה (שופטים י\"ז) ויאמר מיכה עתה ידעתי כי ייטב ה' לי כי היה \nלי הלוי לכהן. ר\"ל להגביר צד הלוי שהוא הגבורה והדין בסוד הקליפות. ואין לומר להיפך \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "כי היה לי הלוי לכהן השמאל בימין, כי אין זה מהמתייחס אל הע\"ז ואל הפסל. והנה \nבפירוש היות הבינה רחמים ושמחה עם היות שדינין מתעוררים ממנה. ועוד יש לנו ראייה \nנכונה בזוהר פ' שמיני (דף ל\"ט) וז\"ל ויברא אלקים. כל אתר דדינא אלקים איקרי. וההוא \nאתר עלאה אתר דנפקו מניה הכי קרי לה הכא. ואף על גב דרחמי הוא, מיניה נפקו דינין \nוביה תליין עכ\"ל. וממנו נראה בפירוש כי בינה נקרא אלקים ולא מפני שהוא דין אלא \nשממנו יצא הדין. ודקדק בלשונו שאומר תליין, מפני שממנו יונקים הדינים, ואינם בו אבל \nתלוין ממנו, ולכן אמר תליין. עוד ראייה בפרשת אמור (דף צ\"ט.) וז\"ל ת\"ח האי נהר אע\"ג \nדלאו איהו דינא. דינין נפקין מסטריה ואתתקפו ביה עכ\"ל. ודקדק שאמר מסיטריה, שאין \nההתעוררת ממנו ממש אלא מסיטריה, ר\"ל מצדו מבחינתו אל הגבורה כעין שפי' לעיל. עוד \nראייה בפרשת ואתחנן (דף רס\"ב ע\"ב) ביתא רביעאה והיה אם שמוע, השמרו לכם, וחרה אף \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "יי'. גבורה תקיפא ודינא קשיא היא ונפקת מסיטרא דאימא עילאה. ותנינן אע\"ג דלאו הוא \nדינא, מסיטרהא נפקא דינא גבורה עילאה עכ\"ל. והנה אמר בפי' כי אינה דין כלל, אבל \nנאצלה ממנה הדין שהיא הגבורה כנודע. ונמצא ענין זה מבואר ומוכרח מכמה עדים נאמנים: \n \nשער ח פרק ז\n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "פרק שביעי: \nעם היות שבפרק הקודם הפלגנו בראיות שהבינה היא רחמים. עכ\"ז ראינו להעתיק המאמר הזה \nלהיות שהיא ראיה על הנזכר. ועוד שמתוכו מתבאר ענין איך הבינה רחמים והתעוררותה דין \nעם שהוא ענין זר. וכן מתוכו מתבארים ענינים נפלאים אל הדרוש הזה. וז\"ל בפ' אחרי (דף \nס\"ה.) רבי אלעזר הוה יתיב קמיה דרבי שמעון אבוי, א\"ל הא תנינן אלקים בכל אתר דינא \nהוא. יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א אית אתר דאקרי אלקים, כגון אדנ\"י יהו\"ה. אמאי איקרי אלקים, \nוהא אתוון דרחמי אינון בכל אתר. א\"ל הכי הוא כתיב בקרא וידעת היום והשבות אל לבבך \nכי ה' הוא האלהים, וכתיב ה' הוא האלהים. א\"ל מלה דא ידענא דבאתר דאית דינא אית רחמי \nולזמנין באתר דאית רחמי אית דינא. א\"ל ת\"ח דהכי הוא. יהו\"ה בכל אתר רחמי, ובשעת \nדמהפכי חייביא רחמי לדינא, כדין כתיב ידו\"ד וקרינן ליה אלקים. אבל ת\"ח רזא דמלה. \nתלת דרגין אינון, וכל דרגא ודרגא בלחודוי. ואע\"ג דכלא חד ומתקשרי בחד ולא אתפרש דא \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "מן דא. ת\"ח כולהו נטיעין וכלהו בוצינין דמתלהטין, כולהון נהירין ומתלהטן ומתשקיין \nומתברכן מההוא נהרא דנגיד ונפיק דכלא כליל ביה וכללא דכלא ביה. והאי נהרא אתקרי אם \nלגנתא ועילא מן גנתא, בגין דעדן משתתף בהדה ולא פריש מינה ובגין כן כל מבועין נפקין \nונגדין ואתשקיין לכל עיבר ופתחן בה פתיחין. ועל דא רחמי מינה משתכחין ורחמי פתיחן \nבה ובגין דקרינן לה אם נוקבא, גבורה ודינא מינה נפיק. איקרי רחמי בלחודהא, הא \nמסטרהא דינין מתערין. בגין כן כתיב רחמי ונקוד בדינא אתוון רחמי ואתנגיד בסטרהא \nדינא כגוונא דא יהו\"ה. האי דרגא חד. דרגא תניינא, מסטרא דהאי דרגא קדמאה נפיק ואתער \nדרגא אחרא דאקרי גבורה והאי אתקרי אלקים באילין אתוון ממש ושירותא חד מזעיר אנפין \nהוא וביה אתאחד ובגין דאיתאחיד האי בהאי כתיב יהו\"ה הוא האלקים, כי ידו\"ד הוא \nהאלקים, באילין אתוון, והוא חד, ודא הוא דרגא תניינא. דרגא תליתאה, צדק, כתרא \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "בתראה, האי בי דינא דמלכא. ותאנא, אדני הכי כתיב והכי איקרי וכנסת ישראל בהאי שמא \nאתקרי. והאי שמא באתר דא אשתלים. ואילין אינון תלת דרגין דאיקרון בשמהן דדינא. וכלא \nמתקשר חד בחד בלא פירודא כמה דאוקימנא עכ\"ל. ומה שיש להתעורר בזה המאמר. א' הוא \nשרבי אלעזר שאל השאלה הזו למה שם בן ד' עם היותו רחמים נקוד בנקודת אלקים המורה על \nהדין. וכיון שזה כוונתו ושאלתו מה טעם בענינו באמרו הא תנינן וכו', שאלו הם הקדמות \nמוסכמות. ומן הראוי שיקצר בלשונו ויאמר למה שם בן ד' בנקודות אלקים. ב' מה שאמר בכל \nאתר, מאי בכל אתר. ג' מה שאמר כגון אדנ\"י יהו\"ה, וכי עד השתא לא ידענא דאית שם בן \nד' בנקודות אלקים עד שהוצרך לומר כגון וכו'. ד' אעיקרא דדינא פירכא מה היה מסתפק \nרבי אלעזר, וכי מי לא ידע בכל אלה ששם בן ד' בנקודת אלהים הוא שם מתיחס אל הבינה \nמשא\"כ שאר שמות שם בן ד' שהוא בת\"ת, ואם כן הרי חילוק גדול וטעם השתנות השם הזה \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "בנקודתו. ואם עקר שאלתו לומר למה שם זה בבינה ומה טעם, זו ודאי שאלה היא וזה היה \nראוי שישאל. ואם נראה לפרש שזה היא כוונת שאלתו, למה שאל בעקיפין ילך לו בדרך קצרה \nוישאל טעם התיחס השם הזה בבינה. ה' מה השיב לו ר\"ש הכי הוא כתיב בקרא וכו', היאך \nהשיב לו במאי דקאמר קרא הכי כי יהיה קושיא לאלקינו וקרא צריך סברא. ואם כונתו לומר \nסוף דבריו דאיהו אחד משני תשובות שאמר לו לבסוף, א\"כ איך אמר ר\"א מלה דא ידענא וכו' \nוהשיב הרשב\"י דהכי הוא, ואין שם תשובה. ואם נאמר דלא שביק ליה ר\"א לסיומיה למלתיה, \nזה ודאי דוחק גדול. ו' מה שאמר ר\"א מלה דא ידענא וכו', ואם היה יודע כי לפעמים \nבמקום שיש רחמים אית דינא א\"כ מאי קשיא ליה דמשום הכי נקוד בנקודת אלקים משום \nדמתערב תמן דינא כמו שפירש הוא בעצמו. ואם אין זו תשובה מה חדש לו ר\"ש במאי דקאמר \nובשעתא וכו', שהרי ר\"א היה יודע כן ועכ\"ז לא ניחא ליה. ואם נאמר שחדש לו שמהפכין \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "וכו', זה מה איכפת לו לענין התירוץ אחר שכבר קדם לנו כי לפעמים באתר דרחמי אית דינא \nשהוא עקר תירוצא ועכ\"ז לא ניחא ומאי איכפת לן אם משום דמהפכי או גוונא אחרא. ז' מ\"ש \nהרשב\"י ת\"ח רזא דמלה כו', והנראה לפי הדברים האלה שהוא סוד התשובה ואין חילוק \nביניהם והכל תירוץ אחד ואנן חזינן דאית חילוק ביניהם כגבוה שמים מעל הארץ כדמוכח \nלפום ריהטא דשמעתתא. ח' מ\"ש תלת דרגין וכו', כי הוא אריכות ללא תועלת בתירוץ השאלה \nכי בדרגא קדמאה נתיישבה השאלה ומה צריך להאריך בהודעת תרין אחרנין. ודוחק לומר דאגב \nגררא נקטיה. ט' אריכות לשונו בענין תלת דרגין וכל דרגא ודרגא וכו' עד ת\"ח, כי לפי \nהנראה הוא אריכות ללא תועלת ואם הכונה להודיענו שלא נפריד ונחלק האצילות לחלקים, \nוכי צ\"ל זה הלא הם הקדמות הקודמת לכל מתחיל בחכמה זו כ\"ש ר\"א שהוא אב בחכמה \nובחסידות שיצטרך לאזהרה זו שהרי מנעוריו הורגל בחכמת הקבלה כדמוכח בזוהר במקומות \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "רבים. י' שהאריך וקרא לספירות נטיעות ובוצינין, ב' שמות למה. ועוד אמרו נהירין \nמתלהטין מתשקיין מתברכאן, והם כפל ד\"פ והכל א'. ודוחק לומר שכפל הענין במלות שונות, \nכ\"ש בהיותו משלש וארבע. י\"א מה שאמר דכלא כליל ביה וכללא דכלא ביה, כי זה כפל ענין \nשלם במלות שונות וזה דוחק גדול. י\"ב מה שאמר והאי נהרא אתקרי אם לגנתא וכו', מאן \nגנתא ומאן עילא לגנתא ומאי שייך הכא דלא אדכר הכא גנתא. י\"ג אריכות לשונו עד דרגא \nתנינא, שהוא אריכות לשון בענין קצר שהכל נכלל במלות קצרות כי היא רחמים ודינין ממנו \nמתערין מצד הגבורה ומפני כך שם מורכב מדין ורחמים כמו שהוא מורכב מדין בערך \nהתעוררות גבורה ורחמים בערך עצמה. והיה אפשר לכלול הענין הזה במלות קצרות כדרכו \nבפרשת שמיני ובפ' ואתחנן שהעתקנו לשונו בפ' הקודם. י\"ד אעיקרא דדינא פרכא, כי הם \nשני הפכיים שאין הדעת סובלתם כי איך אפשר שהיא רחמים ויתעורר ממנה הדין, כי האש לא \n", "en": ""}, {"index": 21, "he": "יפעל הקרירות והמים לא יפעלו החמימות ואיך אפשר ב' הפכיים שיורכבו. ט\"ו מ\"ש ושירותא \nמזעיר אנפין איהו, מאי קאמר ומי הוא שרותא דזעיר אנפין דלא שייך לא בבינה ולא \nבגבורה, דזעיר אפין אינו אלא או ת\"ת או מלכות כמו שנבאר בשער ערכי הכינויים. וא\"כ \nמאי קאמר ושירותא מזעיר אפין וכו' דלמלכות ותפארת מאי בעי הכא ואיך מתיישב עם מ\"ש \nה' הוא האלקים. ט\"ז מה שאמר צדק כתרא בתראה האי בי דינא דמלכא, והם ג' כנויין אל \nהמלכות ללא צריך כי דיינו שיאמר מלכות ולא שיכפול הדברים במלות שאין בהם צורך כלל \nלא מינה ולא מקצתה. י\"ז מה שאמר ותאנא וכו' הכי כתיב הרי א' והכי איקרי הרי ב' \nוכנ\"י בהאי שמא אתקרי הרי ג' והאי שמא באתר דא אשתלים וכו' הרי ד' דברים וכלם אחד \nוארבעתם מיותרים. ע\"כ הגיע שכלנו בהערת לשון המאמר להבין אותו לכוננו ולסעדו: \n \n", "en": ""}]}
