{"bookId": "kabala-bd11e1351be2", "part": "1", "torah": "36", "title": "ספר פרדס רמונים — שער ח פרק י", "hebrewTitle": "שער ח פרק י", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-bd11e1351be2/1/36/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-bd11e1351be2/1/36/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער ח פרק י\nפרק עשירי: \nעם היות שעלתה הסכמתינו בפרקים הקודמים כי אפילו הבינה היא רחמים ואצ\"ל החכמה וכ\"ש \nהכתר, אל יחשוב המעיין שבאמרנו שהם רחמים שיהיה כוונתינו שהם רחמים שווים. אלא רחמי \nהכתר הם רחמים פשוטים בתכלית, והטעם מפני הסיפוק והיכולת שיש בידו מפני היותו מקור \nהברכות. והחכמה רחמים, אבל לא כרחמי הכתר. וכן הבינה לא כרחמי החכמה. כי אם הם \nעולות במדריגה זו למעלה מזו אבל שם דין לא יכונה באחת משלשתן. והמעטת הרחמים מזו \nמבחברתה היא מפני היכולת וההסתפקות שיש לכאו\"א מהן על חברתה כנודע. ובענין מוצא \nהדין נתבלבלו רבים בשאול אם אמת הוא שאין דין כלל בכתר. א\"כ איך יוצדק דין משם \nולמטה כי מהיכן יצא הדין ומהיכן סבתו ואצילתו שהרי הכתר שהוא אב לכל הספירות אין שם \nדין כלל א\"כ מהיכן יצא תוקף הדין. וכמעט שרצו לומר שבכתר ג\"כ יש דין קצת. ותלו \nעיניהם בדבר שאסור לחשבו כל שכן להזכירו. וזה חלק קצת מהמקובלים שבדורינו מחבלי כרם \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ה' צבאות. ואין לנו חלק כאלה ח\"ו כי לא מפני מבוכה או מבוכות שיפלו בקבלתינו נכחיש \nפשוטי המאמרים הפשוטים ורוב הסברות. יותר ויותר נאה לומר כי דרך החכמה נעלמה \nונשגבה. ויש קצת מהמפרשים הקודמים שתרצו בדרך אחרת ומכללם הוא הר\"ר יוסף גיקטיליא \nבספר שערי אורה (שער ה' דף מ\"ה) וז\"ל דע כי בכל שמות הקדש והכנויים מן הכתר ולמטה \nאין לך מדה פשוטה שאינה מתערבת עם חברתה. כיצד חסד אברהם אינו חסד גמור שהרי מדת \nהדין של יצחק מתערבת עמו. ואין לך מדת הרחמים שאין בה קצת דין ואין לך מדת הדין \nשאין בה קצת רחמים. ואם תשוב ותאמר א\"כ למה אתה קורא מדת רחמים מאחר שיש בה דין או \nלמה ניחד אותה מדת הדין מאחר שיש בה רחמים. דע כי המדה שעקרה רחמים ורובה מתלבשת \nברחמים אע\"פ שיש קצת דין אנו קוראים אותה מדת רחמים. וכל מדה שעקרה דין ורובה \nמתלבשת בדין אעפ\"י שיש בה קצת רחמים אנו קוראים אותה מדת הדין. אבל אין שם ולא מדה \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "ולא כנוי מאהיה ולמטה שיהיה כלו דין גמור או כלו רחמים גמורים. שאם אתה אומר כן \nנמצאת קוצץ בנטיעות ומפריד ביחוד. שאם תאמר שמדת רחמים הוא רחמים גמורים לעולם לא \nתתחבר עם מדת הדין הגבורה. נמצאו כשני הפכים שאינם מתקרבים זה אל זה לעולם. ואם לא \nיתחברו הרי היחוד נפרד פרקים פרקים מדה\"ר בפ\"ע ומדת הדין בפני עצמה. וע\"ז נאמר \n(משלי טז כח) ונרגן מפריד אלוף. אבל סוד קשר הספי' והשמות והכינויים וכל המדות אלו \nבאלו כמו שאומר לך. דע כי מדת הכתר עליון שכולה רחמים מתאחדת תחלה בצד החכמה הפונה \nלמעלה שהוא ג\"כ רחמים ומצד [הבינה] [השני של חכמה] שהוא פונה למטה ונקרא אחור נולדת \nמדת הדין, ומצד מדת הדין של חכמה הפונה מול בינה חזר אותו צד הנקרא דין להיותו נקרא \nרחמים אצל מערכת הבינה, כי יותר שמתרחקים מן הכתר נולדת מדת הדין ביניהם, וא\"כ \nהאחוריים של חכמה נקראת דין אצל הכתר ונקודה רחמים אצל הבינה. ומשתי אלו הספי' \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "הנקראות חכמה ובינה נאצלים שאר כל השמות והכנויים. נמצאת למד כי כל ימין הוא מצד \nהחכמה, וכל שמאל הוא מצד הבינה. ואע\"פ שהימין מצד החכמה אין החכמה רחמים גמורים כמו \nשאמרנו שהאחוריים של חכמה דין הם נקראים כנגד כתר כל שכן הימין הנמשך מן החכמה שיש \nבו רחמים ודין. אבל זה הכלל, כל הספירות האצולות מצד החכמה כלם נקראים מדת הרחמים, \nוכל הספירות האצולות מן הבינה כלם דין. ולפיכך מערכת אלו אצל אלו, אלו נקראות רחמים \nואלו דין. לא מפני שאלו של צד ימין הם רחמים גמורים אלא שרובם ועקרם הם רחמים אבל \nקצת דין יש בהם. ולא מפני שאלו של צד השמאל הן דין גמור אלא מפני שרובם ועקרם הוא \nדין אבל קצת רחמים יש בהן. וזהו קשר הספי' והמרכבות שאלמלא הערוב של המדות לעולם לא \nהיו מתקרבות ונקשרות אלו באלו עכ\"ל. וכשנדקדק תכלית הדקות דבריו וסוף דעתו שאמר כי \nכל יותר שמתרחקים מן הכתר נולדת מדת הדין בהם, א\"כ אין ספק כי חסד רחוק מן הכתר \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "יותר מן הבינה וא\"כ למה החסד אל הימין בסוד הרחמים ובינה אל השמאל בסוד הדין. וכן \nכמו שהבינה יונקת מאחורי החכמה שהוא דין, א\"כ החסד ג\"כ יונק מאחורי החכמה, ואין ספק \nהיות פני אחורי החכמה המאירים בבינה משובחים מהפנים המביטים בחסד מפני היות הבינה \nשנייה לחכמה והחסד שלישית אליה עד ששלש ראשונות חשובות כאחת כמו שנבאר. וא\"כ למה \nבינה אל השמאל דין, וחסד אל הימין רחמים. דאיפכא הוה ליה למהוי. ועוד כיון שבשלש \nראשונות האחוריים של חכמה הן דין כנגד כתר והם רחמים אצל הבינה וכן פני הבינה הם \nדין כנגד חכמה שזהו כוונתו. א\"כ ג\"כ אחורי בינה יהיו רחמים אל פני חסד, ופני חסד \nדין אצל הבינה. כי כערך הבינה אצל החכמה, כן ערך החסד אל הבינה. ובזולת זה מפורסם \nהוא שהנצח הוא רחוק ממקור הרחמים יותר מן הגבורה. ולכל הפחות יהיו שוים כי הגבורה \nמקבלת מחכמה מדרגה שלישית ונצח מקבלת מחכמה מדרגה שלישית, נמצאת הגבורה [שלישית] \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "לחכמה על ידי הבינה או החסד, והנצח ג\"כ [שלישי] לחכמה ע\"י החסד. ולפי זה היה ראוי \nלכל הפחות שיהיה ג\"כ תגבורת הדין בנצח כבגבורה. ואין אתה יכול לומר דבר זה בשום \nאופן. כי ידוע שהגבורה מדת הדין הקשה, והנצח רחמים בסוד החסד. ועד\"ז יפול השאלה בכל \nהספירות כפי מדרגתם מדרגה אחר מדרגה, כי כל עוד שיתפשטו המדרגות היה ראוי שיתרבה \nהדין לפי דבריו וזה אינו כמפורסם. ועוד בבינה ובגבורה ובהוד למה לא ישפט בהם כמשפט \nג' ראשונות ויהיו אחוריים של גבורה רחמים בערך ההוד אחר שההוד יונק מאחורי הגבורה, \nולמה הגבורה דין קשה וההוד לא כל כך. ואם אמת כי צדקו דבריו שהפנים של חכמה בערך \nהבינה הם אחוריים בערך הכתר, זה יהיה דוקא לענין דקות ורוחניות אבל לא לענין דין \nורחמים. כי אין התלות הדין בדקות או בהתפשטות כאשר חשב. שהרי המלאך מיכאל שהוא ענף \nמהחסד למטה בסוד המלאכים אין ספק שהוא חסד יותר מהגבורה שהוא מדת הדין הקשה, ואף על \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "פי שזה כנגדה כגרגיר חרדל אל הים הגדול ויותר. כי אין ערך ביניהם כי זה דק תכלית \nהדקות מתדבק אל המאציל אחד מהנאצלים, וזה קטן למטה מטה ותרד פלאים. ועל הדרכים האלה \nבכל המלאכים והכוחות. ודבר זה ברור הוא והאריכות בזה כמעט פועל בטל. והן אמת יש לאל \nידנו לבטל שאלה זו מענין הדין מעיקרו באמרנו כי כמו שלא יפול שאלה זו בענין הגבורה \nאיך מאין גבול נאצל גבול ומבלתי בעל תכלית איך יצא בעל תכלית ומבלתי גשם איך יצא \nגשם ומהאין איך יצא היש. כי כל אלו הם מעין השאלה הזו. וקרוב לומר שאין להם תשובה \n[אחרת רק לומר] שאין טעם ברצון וכך עלה ברצונו להמשיך הדברים בענין הנהגת העולם. \nוכן הענין בדין כי הוא אמר ויהי. אבל על כל זה להיותינו בוחרים באמת במה שהוא אמת \nרצונינו להשיב הדברים על מתכונתם וארמון החכמה על משפטו ישב. והענין ידוע שהכתר הוא \nתכלית הדקות שבנאצלים (ועל) [ועם] כל זה הוא שרש אל החסד והרחמים והדין. ואמנם הדין \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "בו אינו דין ממש. ר\"ל שפועל שם דין ח\"ו עם היות ששרשו שם. אלא הוא נעלם על דרך שפי' \nלמעלה בשער הזה בפ\"ג. וכן הוא כולל החסד ונקרא חסד עליון. ולכח הרחמים הוא יסודו \nועקרו כנודע שהוא אב לקו האמצעי קו הרחמים. וכבר הארכנו בזה בשערים הקודמים ונבאר \nאותו בשער הזה ובשער הצחצחות. ומשרש זה נתפשטו ב' כוחות שהם כח החסד מצד החכמה וכח \nהדין מצד הבינה. ולא שיהיו שם חסד ודין ממש, אמנם הם שם בדקות כדרך דקות היסודות \nהארבעה, שהם אויר מים אש עפר, ומקורם בארבע מדות עליונות שהם חסד גבורה תפארת \nמלכות. ולא שיהיו במדות האלה לא אש ולא מים ולא רוח ולא עפר, אלא מקור היסודות האלה \nהוא שם במדות האלה. וכן הענין בחסד דין ורחמים שהם נשפעים מכתר חכמה בינה והם בהם \nבדקות ומתגלים בעצם בחסד גבורה תפארת. חסד כח החסד, וגבורה כח הדין החזק, ותפארת כח \nהרחמים בעצם. ומאלו מסתעפים ג' ענפים משמשים לאלו והם נצח הוד ויסוד נגד שלשה \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "עליונות. והענין, כי כמו שכתר חכמה ובינה היו נעלמים במקורם באין סוף ב\"ה כוללים כל \nהאצילות מתייחדים ונעלמים דקים תכלית הדקות כמו שנבאר בשער הצחצחות, אעפ\"כ אחר \nאצילותם מתגלה כחם וענינם. כן הערך אל שלשה מדות בפעולות שהם חסד דין ורחמים הם \nמתעלמים בכתר מקורם הראשון ולא ישפוט בו לא חסד לא דין ולא רחמים, אלא כדרך שנאמר \nבענין השרשים באין סוף כן ענין הפעולות בכתר עליון. כי כערך אצילותם במציאות עצם \nהספירות למעלה באין סוף, כן ערך בחינת פעולתם שהם חסד דין ורחמים בכ\"ע. כי הפעולות \nהם נמשכות מהמדות, נמצא המדות עילות לפעולות. וכן האין סוף עילה לכתר. וכשווי המדות \nבאין סוף, כן שווי הפעולות בכתר. כי המדות היו נעלמות במקורם ומתייחדים תכלית היחוד \nולא היו במציאות הספי' ממש אלא אחר גלויים בכתר נאצלו ונתגלו שלשה שרשים שהם כתר \nחכמה בינה ולא גלוי עצמי אלא גלוי מה מתגלה בערך המקור הראשון ועדין הפעולות נעלמות \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "שאין בהם שפיטה עד בואם אל מקום גלויים שהם חסד גבורה תפארת. וכדי להעמיד המעיין על \nתוכן דברינו אלה, צריך לעמוד על מה שנכתוב בזה בשער הצחצחות בענין אור קדמון אור צח \nאור מצוחצח. כי אעפ\"י שהם שלשה, הם אחד מיוחד. ועתה לא יפול השאלה מהיכן יצא הדין, \nכי מוצא הספירות ומוצא הדין והרחמים והחסד הכל דבר אחד. כי הם שלשה שרשים, שרש החסד \nושרש הדין ושרש הרחמים, והם אור קדמון אור צח אור מצוחצח נעלמים בשרש אחד ומתגלים \nבכתר חכמה בינה. והפעולות נעלמים ומתגלים היטב בגדולה גבורה ת\"ת (ע' בעסיס רמונים): \n\n", "en": ""}, {"index": 11, "he": " \nשער ח פרק יא\nפרק אחד עשר: \nואחר שתקננו בפרק הקודם ענין הדין ומוצאו, נשאר עלינו לבאר ענין קשר הספירות \nויחודם. כי הוא הדרוש שהכריח רבי יוסף אל הענין הנזכר בפרק הקודם. ולנו בזה דרך נאה \nעל דברי הרשב\"י ע\"ה כמו שנעתיק לשונו הנה. והענין הוא כי כל הספירות כלולות מעשר \nכמו שהארכנו בזה בפ\"ב. ועם הדבר הזה יתבאר ענין יחודם וקשורם. והענין כי הכתר \nמתייחד עם החכמה מצד הכתר שבחכמה וכן הוא מתיחד עם שאר הספירות מצד הכתר שבהם, \nונמצא לפי\"ז לכל ספי' וספירה כמה קשרים עם הספירות. המשל בזה הגבורה עם החסד מצד \nהגבורה שבחסד, וחסד עם הגבורה מצד החסד שבגבורה. בזולת שיוכלו להתייחד ולהתקשר מצד \nשאר ט' חלקי שאר הספירות. המשל בזה כתר שבחסד בכתר שבגבורה. וכן לכל שאר החלקים \nהנעלמים בעצמם בחלקים בעצמם ר\"ל חלקי הספירות שבכל ספירה וספירה מתייחדות הם בעצמם \nזה עם זה על דרך הספירות עצמם כי אין חלק בעולם שלא יהיה כלול מעשר שכן חוייבנו \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "להאמין שאם לא כן הוא פירוד וקצוץ ח\"ו וזה הענין בעצמו ביאר הרשב\"י בזוהר בפ' וארא \n(דף כ\"ג ע\"ב) וז\"ל אמר רבי שמעון, ת\"ח, ד' אינון קדמאי אינון רזא דמהימנותא. ואינון \nאבהן דכולהו עלמין, ואינון רזא דרתיכא עילאה קדישא, ואינון ד' יסודין אש רוח ומים \nועפר אלין אינון רזא עילאה. ואלין אינון אבהן דכולהו עלמין אבהן דכולא. ומאינון \nנפקין זהב וכסף ונחשת וברזל, ותחות אלין מתכאן אחרנין דדמיין לו כגוונא דאלין. ת\"ח, \nאש רוח ומים ועפר אלין אינון קדמאין ושרשין דלעילא ותתא, ועלאין ותתאין עלייהו \nקיימי. ואילין אינון ד' לד' סטרי עלמא, וקיימין בארבע אלין צפון ודרום מזרח ומערב, \nאלין אינון ד' סטרין דעלמא וקיימין בד' אלין. אש לסטר צפון, רוח לסטר מזרח, מים \nלסטר דרום כו', עפר לסטר מערב. וארבע אלין בד' אלין קטירין וכלהו חד. ואלין עבדי \nארבע מתכאן דאינון זהב וכסף ונחושת וברזל. הא אינון י\"ב וכלהו חד. ת\"ח, אש הוא \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "שמאלא לסטר צפון, דהא אש תוקפא דחמימותא ביה, ויבישו דיליה תקיף. וצפון בהיפוכא \nדיליה הוא. ואתמזג חד בחד ואיהו חד. מים לימינא והוא לסטר דרום. וקודשא בריך הוא \nלחברא לון כחדא, עביד מזגא דא כמזגא דא. צפון איהו קר ולח, אש חם ויבש, אחליף לון \nלסטר דרום. דרום איהו חם ויבש, מים קרים ולחים, וקודשא בריך הוא מזיג לון כחד. \nדנפקי מייא מדרום ועאלין בגו צפון, ומצפון נגדו מייא. נפיק אשא מצפון ועאל בתוקפא \nדדרום, ומדרום נפיק תוקפא דחמימותא לעלמא. בגין דקב\"ה אוזיף דא בדא, וכל חד וחד \nאוזיף לחבריה מדיליה כדקא חזי ליה. כגוונא דא רוח ומזרח. בגין דאוזיף כל חד לחבריה \nואתכליל דא בדא לאתחברא כחד. ת\"ח, אשא מסטרא דא, מים מסטרא דא, ואינון מחלוקת. עאל \nרוח בינייהו ואחיד לתרין סטרין. הה\"ד ורוח אלקים מרחפת על פני המים, דהא אש קאים \nלעילא בסטרא דא, ומים קיימי על אפי ארעא. רוח עאל בינייהו ואחיד לתרין סטרין ואפריש \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "מחלוקת. עפר, מים קיימי עלה ורוח ואשא ומקבלא מכלהו בחילא דתלתא אילין דקיימו עלה. \nת\"ח, רוח ומזרח. מזרח חם ולח, רוח חם ולח איהו, ובג\"כ אחיד לב' סטרין, דהא אש חם \nויבש, [ומים קרים ולחים], רוח איהו חם ולח, סטרא דאיהו חם אחיד באשא, סטרא דאיהו לח \nאחיד במייא, ועל דא אסכים בינייהו ואפריש מחלוקת דאשא ומייא. עפר איהו קר ויבש, \nוע\"ד מקבל עליה כולהו, וכולהו עבדי ביה עבידתייהו, ומקבלא מכולהו לאפקא בחילייהו \nמזונא לעלמא. בגין דבמערב אתאחיד עפרא דאיהו קר ויבש, [וסיטרא דאיהו קר אחיד] בצפון \nדאיהו קר ולח, דהא קרירא אתאחיד בקרירא. בג\"כ צפון אתאחיד במערב בסטרא דא. דרום \nדאיהו חם ויבש, בההוא יבשותא דיליה אחיד ליבשותא דמערב בסיטרא אחרא, ואתאחיד מערב \nבתרין סטרין. וכן אתאחיד דרום במזרח, דהא חמימותא דדרום אתאחיד ביה בחמימותא דמזרח. \nומזרח אתאחיד בצפון, דהא לחותא דיליה אתאחיד בלחותא דצפון. השתא אשתכח דרומית \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "מזרחית מזרחית צפונית צפונית מערבית מערבית דרומית. וכולהו כלילין דא בדא לאשתלשלא \nחד בחד עכ\"ל. ומתוכו נראה בפירוש יחוד וקשר גדולה גבורה ות\"ת ומלכות שהם מים אש \nורוח ועפר, ומתייחדים גדולה בגבורה וגבורה בגדולה ע\"י חלקיהם השוים וכן גדולה בת\"ת \nות\"ת בגבורה ושלשתם במלכות ע\"י חלקיהם המשתוים איש באחיו וזהו סבת יחודם. וכן מזה \nנלמוד אל שאר ספירות ואופן יחודם וקישורם כדפי' לעיל. אמנם מה שאמר [בנוסח אחר] \nשרוח קר ויבש, קשה כי מדרך הנראה בנסיון כי הרוח חם ולח הוא משתוה אל האש בחמימותו \nואל המים בלחותו, וכן הסכימו כל החוקרים, וכן כתב הרשב\"י ז\"ל בתקו' (תקונא סט דף \nק\"ד ע\"ב) וז\"ל נקודא באמצעותא שורק דנשיב ברוחא על מייא דאחיד בתרווייהו ואיהו חם \nולח עכ\"ל. נראה ממנו בפירוש שסברת רשב\"י שהוא חם ולח והוא משתוה בין שניהם, פי' אש \nומים שהם שני הפכים כדפי'. ועוד במ\"א (בתקונא כ\"א דס\"ב) סבירא ליה לר\"ש שהאויר חם \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "ולח. ואפשר שבמאמר הזה ג\"כ העיקר רוח חם ולח אלא שט\"ס נפל בספרים. והמאמר צריך \nביאור קצת, וזה ביאורו. ואינון אבהן דכלהו עלמין פי' כי מהם משתלשלין שאר שלשלת \nהנאצלים ונבראים ונוצרים ונעשים כי כלם נחלקים בד' חלקים אלו כענין (שה\"ש ג י) \nמרכבו ארגמ\"ן. שהוא נגד גדולה גבורה תפארת מלכות, שהם אברהם מיכאל, יצחק גבריאל, \nיעקב אוריאל או נוריאל, דוד רפאל. וכן ענין חלוק אש ומים ורוח ועפר. וכן שנים עשר \nמזלות נחלקים אל ארבע מחלקות האלה. וכן במרכבה אריה שור נשר אדם. והיינו ד' נהרות \nגדולים כאמרו (בראשית ב י) ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים, וכיוצא בו אל שאר חלקי \nהמציאות. וכן בענין המדות בעצמם כלם נחלקים בארבע מחלקות אלו בבחינות שונות כאלו \nנאמר חסד גבורה תפארת מלכות הרי ד'. ועל אלו אמר ורזא דרתיכא עילאה קדישא. ועוד \nיתבאר טעם ענין זה מפני שהם חסד דין ורחמים וכלל הכל. וא\"כ יחוייב ענין זה עוד דרך \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "שני אל חילוקם. והוא חכמה בינה חסד גבורה הם ממש ד' אלו הנזכרות. והוא חכמה אדם \nמפני שהיא כלל הכל וממנה מוצא הכל. וכמו שהמלכות כלל הכל מפני שמקבלת מן הכל כן \nהחכמה כלל הכל מפני שמאצלת את הכל כאמרו כלם בחכמה עשית. וכן בינה נשר ועליה נאמר \n(יחזקאל יז ג) הנשר הגדול (בעל) [גדול] הכנפים, וחסד אריה, וגבורה שור, הרי ארבע \nפנים. ועוד ארבע פנים שניים תפארת אדם, נצח אריה, הוד שור, ויסוד נשר. ועוד פנים \nשלישית מלכות תבנית היכל (נ\"א הכל) ודרך זה פי' רשב\"י ע\"ה בתקונים (בהקדמה ד\"ג ע\"ב \nובתקונא א' דט\"ז ע\"ב). נמצא היות רזא דרתיכא עילאה קדישא דהיינו מרכבת האצילות ממש \nכדפי'. וזה דקדק באמרו עלאה קדישא, ולא נכלל באמרו דכלהו עלמי\"ן דהיינו עולמות שהם \nלמטה מהאצילות. והשתא פירש הני ד' מאן אינון. ואמר ואינון אש ורוח ומים ועפר. \nוהענין כי הצורה התחתונה היא חותם תבנית העליונות כמחתים פתוחי חותם צורה נאה בד' \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "טסים האחת היא של זהב שניה של כסף שלישית של נחושת ד' של עופרת. כי הצורה הראשונה \nהיא בכל המקומות, ובחותם אחד נחתמו ובבת אחת נעשו. אלא שכפי רדת החותם הנחתם מהחותם \nהמחוקק כן תתעבה צורתו, וכן כפי עביות החומרים המקבלים החותם כן ירידת הצורה \nהנחתמת. והיינו טעם היות ד' יסודות אלו מקולקלים ועבים וגסים הווים ונפסדים כצורה \nהנחתמת בעופרת שבנקל נפסד צורתו. אמנם ד' יסודות אשר למיכאל וגבריאל ורפאל ואוריאל, \nלהם צורה נחמדה וחומר זך שקבל הצורה ההוא ולא תפסד צורתו מפני קורבתו אל מקורו \nלהחותם העליון המחתים. והיינו טס של נחשת. ועוד הכסא לה ד' עמודים של כסף נחמדים \nלמעלה מד' חיות הנזכרים, והם זכים ככסף קרובים אל מקורם יותר בלי שתפסד צורתם. וכן \nהזהב למעלה מהם. וכדרך זה אל כל סדר העולמות והמרכבות. ולעולם בין למעלה בין למטה \nהם מים אש ורוח ועפר ודאי, אלא שאלו נחתמים במדרגה א' ואלו בשנית וכו' עד רדתם אל \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "פחיתות הגשמיות. וזהו שאמר ואינון ד' יסודין אש רוח מים עפר שאמרנו למעלה, לא ממש \nאש רוח מים עפר הם אלא הויה דקה לא כזאת. וז\"ש אילין אינון רזא עלאה בסוד ד' יסודות \nשבאצילות שהם מים חסד אש דין רוח רחמים עפר כלל שלשתם. ואילין אבהן וכו' שהם חותם \nשבו נחתמו כל אשר מהם ולמטה. ומאינון נפקין וכו', הענין כי מזרח ומערב וצפון ודרום \nהם מתייחדים בסוד המים והאש והרוח והעפר והם ד' נקבות וד' זכרים. והטעם כי החסד \nוהגבורה והתפארת והמל' הם משפיעים בבחי' התחתונה שבמלכות שבה כלול ארבעתן יחד כדפי' \nהרשב\"י בשה\"ש ע\"פ והנה אופן אחד בארץ וכו'. ונמצאו ד' סטרין הם ד' נוקביים אל האש \nוהרוח והמים והעפר. והתולדה היוצא מבין יחוד ארבעה בארבעה הוא ד' מיני מתכות שהם \nזהב כסף ונחשת וברזל. והם מתאצלים מד' בחינות אלו. וז\"ש ומאינון נפקין זהב וכו' שהם \nממש תולדה להם וכדמפרש ואזיל הא אינון י\"ב וכולהו חד. כי הם ד' זכרים מתייחדים בד' \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "נקבות וד' יוצאים מהם והכל ענין אחד ומציאות אחד. והנה להיות שמדרך ההויה הטבעיות \nצריך שלא ישתוו הזכר והנקבה, ואם לא יהיו הפכיים בטבעם לא יולידו. כן ד' זכרים בד' \nנוקביים הם הפכיים בטבעם כדי שיתמזג המזגת הדין והרחמים. והאצילות המתהוה יהיה אל \nהדין והרחמים. וז\"ש ת\"ח אש הוא בשמאלא. שהוא בגבורה ממש והוא מורה על טבע הגבורה \nשברוב דינה מנגבת השפע ומייבשו שלא ישפיע כלל ועיקר. וז\"ש דהא אש תוקפא דחמימותא \nביה ויבישו דיליה תקיף מורה על נגיבת השפע ח\"ו. וצפון שהוא גבורה תתאה דאתי מגבורה \nעלאה שהוא נקבה אל הזכר בהיפוכא דיליה הוא, כי המלכות אין דינה לייבש השפע אלא \nמעצרו ומעכבו ואין יחוד. ומורה בענין הקרירות המגליד המים ומעכבם. והנה בהשתתף בה \nדין הגבורה הוא מחממת המלכות בדיניה ומעורר הזווג והשפע ושם מוצא הזהב שהוא היין \nהמשמח וזה שיאמר ואתמזג חד בחד ואיהו חד. וכן בהדברים התחתונים ממש לקיים כח הבריאה \n", "en": ""}, {"index": 21, "he": "והנבראים שלא יתבטלו מפני התגבר עליהם היובש המרובה או הקור המרובה, כי תגבורת \nהיסוד הא' ביותר הוא סבת החלאים וביטול היסודות כנודע. וסבת הכל שרשם העליון כדפי'. \nומפני שאין החום והיובש אשר בדרום עם היותו חם ויבש חזק כ\"כ כמו חום ויובש האש \nכדמסיק, לכן אמר דהא אש תוקפא דחמימותא ביה ויבישו דיליה תקיף. ירצה כח היובש והחום \nהחזק כדפי', משא\"כ בדרום. מים לימינא וכו' מצד החסד, והם קרים ולחים מורה על תגבורת \nהשפע והרחמים. ודרום חם ויבש לא כחום ויובש שבאש כדפי' אלא חם ויבש כשיעור הגבורה \nתתאה ומורה על יבושת המים מעל הארץ ואין שפע כלל, והנה הנקבה הפך הזכר כדפי' לעיל. \nוקב\"ה לחברא לון וכו' שמן הראוי היה שיהיה הסדר הנכון צפון שהוא קר ולח המורה על \nהמים לצד החסד שהוא מים קרים ולחים, ודרום שהוא חם ויבש לצד האש שהוא חם ויבש, לא \nבהפוכו כשהם עתה. אלא קודשא בריך הוא לחברא לון כחדא עביד מזגא דא כמזגא דא דהיינו \n", "en": ""}, {"index": 22, "he": "שתהיה צד הנקבות היפך צד הזכרות כדי שיתמזג ההוויה ויתהוו מתוכם העניינים הנ\"ל. \nוהמשל בזה כי הצד צפון קר ולח מצד מימי החסד שכנגדם עד שיצדק אמרנו כי צפון הוא צד \nהחסד שבגבורה. והדרום תם ויבש מצד האש שכנגדו עד שיצדק אמרנו כי דרום הוא גבורה \nשבחסד. והנה צפון ודרום צד הנוקביים וחילופם יורה על כת המזגה וההכרעה. ואולם ענין \nקר ולח או חם ויבש וכיוצא יתבאר בשער המכריעין. והנה לפי סדר הענין הנכון הוא כי צד \nהחסד משפיע בצד הנקבה שכנגד הגבורה וצד הגבורה משפיע בצד הנקבה שכנגד החסד וזהו \nצורת הענין לשבר האזן. וז\"ש נפקי מייא מדרום ועאלין בגו צפון כי מדרום שהוא חסד מים \nהוא מוצא המים ואינם נשפעים אלא ע\"י המלכות דהיינו ועאלין בגו צפון ומשם נמשכים אל \nהתתתונים. וכן דין הגבורה נפיק אשא מצפון דהיינו מהגבורה עצמה ועאל בתוקפא דדרום \nדהיינו במלכות עצמה מצד החסד והגבורה ונמשך אל התחתונים, וז\"ש ומדרום נפיק תוקפא \n", "en": ""}, {"index": 23, "he": "דחמימותא לעלמא כו'. כגוונא דא רוח ומזרח וכו'. הכונה כי רוח ומזרח מיחדם. היינו על \nהיות צד המזרח חם ולח מיחד הצפון והדרום שהוא חם בדרום ולח בצפון והרי דרום וצפון \nמיוחד ע\"י שתיהם. וכן רוח הוא חם ולח מיחד המים והאש כי מים לחים ואש חם והרוח \nמשתוה אל המים בלחותו ואל האש בחמימותו. ואמנם הרוח והמזרח אינם שווים ממש, כי צד \nהחם שברוח הוא צד הלח שבמזרח וצד החם שבמזרח הוא צד הלח שברוח. והטעם, כי המים אל \nהדרום ומצדם לצד הימין הרוח לח, והאש אל הצפון ומצדו הרוח לצד השמאל חם, הרי הרוח \nלח מצד הימין וחם מצד השמאל. ולא כן המזרח שהוא לח מצד השמאל ששם הצפון וחם מצד \nהימין ששם הדרום. א\"כ נמצא כמו שהצפון והאש הפכיים והדרום והמים הפכיים כן המזרח \nוהרוח ממש הפכיים, כי מצד החם שבמזרח הוא צד הלח שברוח וצד החם שברוח הוא צד הלח \nשבמזרח והרי חם הפך הלח והלח הפך החם. וז\"ש כגוונא דא רוח ומזרח בגין דאוזיף כל חד \n", "en": ""}, {"index": 24, "he": "לחבריה. פי' כיצד, החם שברוח משפיע בצד הלח שבמזרח ומחממו ומשם נמשך החום בעולם וכן \nצד הלח שברוח משפיע בצד החם שבמזרח ומלחלחו ומשם נמשך הלחות בעולם כדפי' לגבי צפון \nודרום. והיינו דקאמר כגוונא דא כו'. ומפני שנעלם ענין זה מהמעתיקים שבשו הספרים \nלקמן והעתיקו רוח קר ויבש הפך המזרח שהוא חם ולח. ושבוש הוא אלא שהרוח חם ולח \nוכדפי' והוא אמת וכדמפרש הרשב\"י בתקונים ובמקומות אחרים. ושאר דברי המאמר בהקדמה זו \nמבוארים ויתבאר בספר אור יקר. עוד נמצא ענין קשר ויחוד הזה מבואר בספר הבהיר (המובא \nבתוספות זהר די\"ב בסוף ס' בראשית) ז\"ל ולמה נקרא שמים, אלא שהוא עגול כמו ראש ומלמד \nשמים בימינו ואש בשמאלו והוא באמצע ש\"א מים מאש וממים ומכניס ביניהם שלום, בא האש \nומצא מצדו מדת האש, בא מים ומצא מצדו מדת המים, והיינו עושה שלום במרומיו עכ\"ל. \nופי' עגול כמו ראש שהוא עגול כמו השמים. וטעם אמרו כמו ראש ולא אמר כשמים, מפני כי \n", "en": ""}, {"index": 25, "he": "הת\"ת נקרא ראש כי הראש מכריע בין הזרועות, וכמו שהראש למעלה מן הזרועות כן הת\"ת \nלפעמים למעלה מהגדולה והגבורה. והכריח ענין העגול מהראש שהוא עגול ודומה לו. ופירוש \nהעגול, הכוונה כמו שהעגול אין לו ראש וסוף ויסודו מקום נקודת המרכז נקודה דקה \nבתכלית כן התפארת אין לו ראש וסוף ויסודו הנקודה הראשונה והיא נקודת האצילות ג' \nראשונות. עוד שהת\"ת הוא עולם ההיקף בסוד ו' קצוות, ולכן נקרא עגול ושמים עגולים \nלרמוז אל ההיקף. ושאר דברי המאמר מבוארים מעצמם. וכן נתבאר כוונתינו בלי ספק שאמר \nשהשמים מתקשרים בגדולה וגבורה מצד מים במים ואש באש, וכן מצד זה מתקשרים עמו הגדולה \nוהגבורה. ומה שראוי להאריך בענין זה בארנו בשער הצינורות פ\"ה. והנה נתבאר קשר ויחוד \nהספירות בלי שנצטרך אל דברי רבי יוסף בעל ספר האורה: \n \n", "en": ""}]}
