{"bookId": "kabala-bd11e1351be2", "part": "1", "torah": "4", "title": "ספר פרדס רמונים — פרק שביעי:", "hebrewTitle": "פרק שביעי:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-bd11e1351be2/1/4/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-bd11e1351be2/1/4/", "segments": [{"index": 1, "he": "פרק שביעי: \nאחר שנתעסקנו בפרקים הקודמים בחזקת אמונתינו המוסכמות בפי כל המקובלים כי הספירות \nהם עשר לא פחות ולא יותר, ראינו בפרק זה להציל המעיין ממקום השבוש והטעות, והיא \nשאלה נשאלה לרב האי גאון. וז\"ל השואלים ילמדנו רבינו כי מצינו לרז\"ל י\"ג מדות שקבל \nמרע\"ה. ולאברהם אבינו ע\"ה בספר ייחסוהו רז\"ל על שמו והוא ספר יצירה מונה שם עשר \nספירות. ואנחנו צריכים ללמוד מפיו קדוש אם י\"ס הם י\"ג מדות. א\"כ י\"ג מדות מצינו י\"ג \nספירות לא מצינו. או י\"ג מדות לבד וי' ספירות לבד. לתורתך אנו צריכים ותשובתך אנו \nמיחלים עכ\"ל השאלה. והנה הרב באר להם שי\"ג מדות הם ענפי תולדות יוצאות מעשר מעלות \nנקראו ספירות אלו כנגד אלו עם שלשה גנוזות ראשי ראשים. ואם אינם מציאות לכם מסורת \nלהם לקדמונינו איש מפי איש עד מפי הנביאים ז\"ל והתולדות הן הן הפעולות נקראו מדות, \nוהשרשים שהן אבות נקראו ספירות לא מפני שיש מספר וכו' ולא נעתיק כל טופס תשובתו \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "מפני שאנו עתידין להעתיקו ולבאר ביאור רחב בשער הצחצחות פ\"א בע\"ה. ועתה ראוי שנאמר \nשאין כוונת הרב באמרו עם שלשה ראשי ראשים וכו' שיהיה תשובתו אליהם שהם שלש עשרה \nספירות. שאם זו כוונתו של הרב היה לו לתרץ להם עקר שאלתם שהוא שבספר יצירה שאמרו \nעשר ולא אחד עשר אינה הלכה. וכיון שראינו שהגאון לא חש ליישב הלשון ולא לדחותו \nכנראה שהוא מורה שאין הג' הנעלמות ספירות עד שנאמר שהם י\"ג. שאינם אלא כחות נעלמות \nמציאות דקות ממציאות הספירות כמו שנרחיב הביאור שם בה\"ו. וכמו שאין לנו דוחק ממה \nשמצינו שהם עשר דאצילות ועשר דבריאה ועשר דיצירה ועשר דעשיה, כן לא יקשה לנו מציאות \nהנעלמות מפני כי הספירות לעולם אינם אלא עשר. ואם מצינו מציאות נעלמות הם מקורות \nלנגלות ואם יש נגלות הם צל אל העליונות ולעולם אינם עולים מעשר ולא ירדו מעשר \nוהשלשה הם מקורות כמו שנבאר שם בבאור דברי הגאון בע\"ה. עוד יש מקום לטעות בברייתא \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "של ר' שמעון הצדיק והעתיקה רב חמאי גאון בספר העיון שחיבר וז\"ל ואלו שלש עשרה כחות \nיש לכל אחד שם ידוע. ושם מעלתם זו למעלה מזו. א' אוי\"ר קדמון, ב' חכמה קדומה, ג' \nאו\"ר מופלא, ד' חשמל, ה' ערפל, ו' כסא הנוגה, ז' אופן הגדולה הנקרא חזחזית מקום \nמוצא חזיון החוזים, ח' כרו\"ב, ט' גלג\"לי המרכבה, י' אוי\"ר הסובב, י\"א פרגוד זהו כסא \nהכבוד, י\"ב מקום הנשמות הנקרא חדרי גדולה, י\"ג סוד המערכה העליונה הנקרא היכל הקדש \nהעליון. ואלו הי\"ג כחות הם מתגלים כאחד מכתר עליון הנעלם הנקרא אומן וכו' עכ\"ל \nלענייננו. והאמת שלכאורה משמע שהוא מונה סדר הספירות וכן הוא שהספירות הם עשר. האחד \nאויר קדמון והוא הכתר שכך מפורסם שמו ויתבאר בשער ערכי הכינויים, ב' חכמה קדומה \nוהוא ממש חכמה, ג' אור מופלא הוא הבינה, ד' חשמל הוא חסד, ה' ערפל גבורה, ו' כסא \nהנוגה הוא הת\"ת, ז' חזחזית הוא הנצח והוא א' מנביאי קשוט, ח' כרוב הוא הוד, ט' גלגל \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "המרכבה הוא יסוד, י' אויר הסובב הוא מלכות. מכאן ואילך אינו בספירות אלא מדריגות \nשהן למטה מהספירות. ויש שפי' שהם ג' מיני אצילות שהם במלכות ולא אצילות ממש. אלא \nהנראה לנו כי כוונתו שהם ג' מקורות נעלמות במלכות כי באו בה הרמז כמו שנרמזו שלשה \nעליונות נעלמות בכתר כן באו בה בגלוי ואין כאן מקום הענין הזה אלא בשער הצחצחות \nובשער אבי\"ע בעה\"ו. ולענין הג' יתרים הנה בדברי רבי שמעון הצדיק ע\"ה שהם י\"א פרגוד, \nי\"ב מקום הנשמות הנקרא חדרי גדולה, י\"ג סוד המערכה העליונה הנקרא היכל הקדש העליון. \nנראה לנו מתוך לשונו כאשר יעויין בטוב העיון שאינו מדבר בענין הספירות אלא כחות \nהספירות, ובפרט שקרא לי\"א פרגוד שפירוש מקום הפסק והוא פרכת ומסך בין האצילות לשאר \nהדברים שתחת האצילות וקראה כסא הכבוד שהוא כסא הכולל כסאות הרבה והוא אצלנו ענין \nהמכונה בלשון בריאה כאשר יתבאר בשער אבי\"ע בע\"ה. והנה ידוע שהנשמות חצובות מתחת כסא \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "הכבוד, ועם היות שלפי האמת הם אצולות ממעל לכסא עכ\"ז הם חצובות מתחת לכסא שהחציבה \nכנוי אל היצירה כמו שנבאר בשער הנז'. והנה היצירה תחת הבריאה נמצאו הנשמות מקום \nחציבתן תחת כסא הכבוד דהיינו תחת הבריאה, ולכן המדרגה שתחת כסא הכבוד נקרא מקום \nהנשמות וכן חדרי גדולה שהם ממש חדרי גן עדן. ותחת היצירה הזאת עשייה והוא המכונה \nבלשונו סוד המערכה העליונה והם מערכת המשרתים בסוד העשייה שהם תחת היצירה. זהו \nהנראה לנו בענין הברייתא של ר\"ש הצדיק. והנה נתיישב ענין הי\"ג מדות, ובין למר ובין \nלמר לעולם הספירות אינם אלא י'. ואולם בענין השאלה ששאלוהו לגאון אם הי\"ג מדות הם \nספירות אם לאו יש לנו ראיה שאינם רמז לספירות כדרך סברת הגאון. והראיה שהם נקראות \nי\"ג מדות של רחמים, והרי יש בספירות מדות של דין כגון גבורה והוד. לכן הברור לנו \nבזה שהי\"ג מדות הם י\"ב גבולין שהם י\"ב הויות והם י\"ב. ומקום הסובלן שהוא השם הכולל \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "אותם הם י\"ג. והם בכל אחד משלשה מקומות שהם תל\"י וגלגל ול\"ב והסימן תג\"ל. בזולת שיש \nעוד י\"ג נעלמות והם בכתר. ימה שראוי להאריך בביאור ענין הדרוש הזה יתבאר בשער פרטי \nהשמות בע\"ה כי שם מקומו בביאור שם בן ע\"ב. והנה רבי נחוניא בן הקנה ע\"ה מכלל הסברא \nהזאת שמנה י\"ג מדות בכתר כמו שאעתיק לשונו בשער מהות והנהגה בפ\"ג בע\"ה. וכן ג\"כ \nהרשב\"י ע\"ה באדרא כתב י\"ג מדות של רחמים בזעיר אנפין וי\"ג מדות באריך אנפין. נראה \nודאי שסברתם הפך סברת הגאון ז\"ל. ובאור י\"ג מדות אין מקומו הנה כי יתבאר בספר בפני \nעצמו אם יגזור השם בחיים. והמכוון אצלינו בזה להחזיק אמונת המקובלים כי אין להאמין \nבתוספות הי\"ס ולא בפחות מהם כי הוא אהל בל יצען בל יסע י' ולא י\"א והמוסיף או הגורע \nחוטא וגורם רעה לעצמו. ומהאל נשאל יצילנו משגיאות: \n \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "שער א פרק ח\nפרק שמיני: \nאחרי שנתאמתנו בענין מספר הספירות, ראוי שנחקור אם הם מוכרחות מצד החקירה אם לאו. \nולזה נאמר כי הם מוכרחות מכמה סבות. הראשונה מפני שאנו המאמינים בהשגחה ואפי' \nבהשגחה פרטית מוכרחים אנו לומר שהוא משגיח מצד הספירות מפני כי האחד הפשוט סבת כל \nהסבות ועלת כל העלות מסולק מן השנוי ומן המדות. ר\"ל חכם צדיק שומע ושאר התוארים אשר \nסלקו ממנו החוקרים. וכן גדרי הגוף והגשמות כגון וירד ה' וכן ומראה כבוד ה' כאש \nאוכלת וכו' וכן ואראה את ה' יושב על כסא וכו' וכן וכבוד ה' מלא את המשכן וכן ויראו \nאת אלקי ישראל ותחת רגליו וכו' וכן הנאמר בדניאל (ז ט) ועתיק יומין יתיב לבושיה \nכתלג חיור וכן כתובים באצבע אלקים, אזני ה' יד ה' עיני ה' כעניינים אלו אשר באו \nבכתוב המורים על הגבול ועל הגשמות וכן המורים על התוארים. וזה באחד הפשוט בערך \nבחינתו אל עצמותו ופשיטותו א\"א לומר עליו כן. אם לא נערוך בחינתו אל מדותיו כאשר \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "נבאר בשער עצמות וכלים ובשער הכנויים בעזרת האל. והנה על ידי המדות יהיו השינויים \nוהדין והרחמים לא בבחינתו כאשר יתבאר בשער הנזכר. והנה מפאת בחינה זו כדי שלא נכחיש \nעקרי אמונתנו באחד הפשוט במציאות פשיטותו שהוא מסולק מן התוארים המחייבים הגוף \nוהנשמות. ואנו מוכרחים להאמין השגחתו שגם הוא מעיקרי הדת ולכן אנו צריכין להאמין \nבספירות כדי שלא יהיו עיקרי אמונתנו סותרים אלו לאלו כדפי'. וזו הוא סבה או סבות \nהמכריחות אמונת הספירת והם ראיות מוכרחות קצת מפאת התורה על דרך החקירה. אמנם על \nדרך החקירה בזולת סעד וסמך מהתורה כתבו המפרשים עוד ראיות רבות ומפני שאין דרכנו \nבחבור זה על דרך החקירה לא העתקנו אותם כלל. עוד נתבארו המדות האלה עשרה, סודם \nועניינם בכתוב. ג' ראשונות נתבארו מתוך דברי איוב לחביריו שאמר (כח יב) והחכמה מאין \nתמצא ואיזה מקום בינה. בפסוק זה באר לנו סדר ג' ראשונות שהם נקראים אין חכמה בינה. \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ראשונה אמר החכמה היא נאצלת מהספירה הראשונה הנקרא אי\"ן וזהו והחכמה מאי\"ן תמצא. \nוא\"י שהוא א' אין י' חכמה, ז\"ה הוא מקום בינה שע\"י נאצלת הבינה. ואמנם מאצילות \nהאי\"ן לא דבר בו כלל כי אפילו הנאצל נקרא אין כ\"ש המאציל. והנה הז' הנמשכות מהם \nנתבארו בדברי דהמע\"ה בכתוב שנאמר (ד\"ה א' כ\"ט) לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח \nוההוד כי כל בשמים ובארץ לך ה' הממלכה. מלות לך ה' הם כנוי אל ג' ראשונות והבינה \nנקרא לך שעולה נ' כמנין חמשים שערי בינה. ול\"ך וכ\"ל האותיות זה כאותיות זה. והיסוד \nכאשר הוא מקבל מבינה מנו\"ן השערים הנזכר נקרא כ\"ל והוא כדמות החותם המתהפך מן ל\"ך \nאל כ\"ל, והטעם שנרמזו חמשים שערים במלת לך ובמלת כל מפני שהשערים הם נ' בסוד הבינה \nהמתפשטת עד הוד שהם ה' ספירות וכל אחת כלולה מעשר הרי חמשים והם שלשה על שנים גג\"ת \nהם סגול או סגולתא הם ל'. נצח והוד הם צי\"רי או שב\"א. הרי ך' הרי ל\"ך כסדרן. וכ\"ל \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "בסוד חותם המתהפך, מה שהיה למעלה חזר למטה. ושאר ענייני השערים יתבארו בשער השערים \nבע\"ה. הגדולה היינו חסד, הגבורה היינו פחד, והת\"ת והנצח וההוד. כ\"י כ\"ל בשמים \nובארץ, דא יסוד כת\"א דאחיד בשמיא ובארעא. פי' המייחד הת\"ת הנקרא שמים, וארץ הנקרא \nמלכות, והוא היסוד. ומלכות לא נתבארה בכתוב היטב אלא אמר לך ה' הממלכה, מפני כי \nהמלכות מקומה למעלה מהנצח וההוד והיסוד ומפני המיעוט ירדה למטה לכן לא רצה להזכירה \nאלא ע\"י היחוד להורות שמקומה בשמים אלא שהשליך משמים ארץ ואח\"כ אמר לך ה' הממלכה \nלבאר חייליה וקשוטיה בפני עצמה ועכ\"ז חזר ויחד אותה עד השרש העליון באמרו לך ה' \nהממלכה לך בינה כדפי'. ידו\"ד ת\"ת. ממלכה מלכות כמשמעה. והיינו מציאותה עם בעלה שני \nמלכים יונקים מכתר א': \n \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "שער א פרק ט\nפרק תשיעי: \nאחרי אשר נתעסקנו בפרקים הקודמים בהכרח מציאות הספירות ומספרם, ראוי שנדע אם המכחיש \nענין מציאות הספירות יקרא כופר אם לאו. ונאמר כי טעות האדם בענין זה יהיה בא' משני \nפנים. הפן הא' מי שלא ידע בהם כלל לא מצד שאם יתגלו לו תעלומות חכמה יכחישם ח\"ו אלא \nמצד שלא הורגל בהם ולא נתגלו לו שערי אורה. האיש הזה ודאי ראוי שלא יקרא כופר ולא \nמכחיש. וראיה לזה שהרי אפי' בענין סלוק הגשמיות מהפשוט אמיתי ית' אמר הרמב\"ם בס' \nהמדע בהל' תשובה פ\"ג כי המאמין שהא' הפשוט הוא גוף ובעל תמונה הוא מין, וכלל אותו \nבכלל המינין. והשיג עליו הראב\"ד ע\"ה וז\"ל א\"א ולמה קרא לזה מין, וכמה גדולים וטובים \nממנו הלכו בזו המחשבה, לפי מה שראו במקראות ויותר ממה שראו בדברי אגדות המשבשות את \nהדעות ע\"כ. הרי שהראב\"ד ע\"ה תפס עליו על שאמר כי האומר שהאלוה גוף הוא מין. ואין \nראוי לחשוב שיהיה סברת הראב\"ד ע\"ה שלא יהיה מין, כי ודאי המגשים את האלוה הוא מין. \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "אמנם מחלוקתם תלויה בזה שהרמב\"ם לפי הנראה מלשונו ס\"ל שהאומר שאלוה הוא בעל גשם הוא \nמין ואע\"פ שיהיה הטעות הזה מטעם כי לא הורגל באלהיית ורדף אחר פשוטי המקראות \nוהמדרשים ולא ירד לעמקם להבין עניינם כצורתם. ולזה השיגו הראב\"ד ז\"ל והכחישו ואמר \nשאיש כזה שבכל ענייניו עובד את האל והולך בדרכי התורה בתמימות ומפני קוצר ידיעתו \nהאמין בגשמות לא יקרא מין, עם שהוא בודאי טועה. מאחר שאין כוונתו להרע ח\"ו. אבל \nהמכיר את בוראו שנגלו לו שערי ההקדמות בסילוק הגשמות ואינו מודה באמת ומעיז פניו \nואומר שהאלוה הוא גשם, זה ודאי יקרא מין ואפילו לסברת הראב\"ד ז\"ל. וכן נאמר בענין \nהספירות כי ודאי מי שלא ידע בהם והאמין בא' הפשוט בלתי ידיעת הספירות אין ראוי \nשיקרא כופר ח\"ו ולא מקצץ בנטיעות ח\"ו שא\"כ היה מן הראוי שבהיות האדם יודע להבין \nבחנוך המצות יחנכוהו בענין האמונה בספירות וידיעתן מה שלא מצינו כן. אבל אדרבא אמרו \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "כי מן הראוי הוא להסתירם ואין מוסרים דברים אלו אלא לצנועים וכו'. מה שאין כן בענין \nמציאת האל והאחדות וענין תורה מן השמים ונבואת משה ורוב עקרי הדת כי בהיות הנער \nיודע קרוא אבי ואמי יחנכוהו בהם ויגלו לו פשטם של דברים כאמרם ז\"ל במס' סוכ' (דף \nמ\"ב) יודע לדבר אביו מלמדו תורה וק\"ש ושאלו בגמרא תורה מאי היא ואמרו תורה צוה לנו \nמשה כו' וק\"ש שמע ישראל כו'. והנה שבחרו בב' הפסוקים האלה להיות כי בהם כלולים רוב \nפנות עיקרי התורה. בפסוק שמע ישראל כלול מציאות האל והיינו ה'. עוד בהיותו משגיח \nואפי' השגחה פרטית וזהו פי' אלקינו. כי עם היות מציאותו מחויב מצד כל העולם כלו \nוהוא היה הוה ויהיה ומהוה כל הויות שזהו פי' שם בן ד' בכתיבתו. ועם היותו רבון כל \nהעולמים עליונים ותחתונים שזהו פי' קריאתו באדנות. ומזה יוכרח היות השגחתו כוללת \nבכל העולם. עכ\"ז אלקינו פי' משגיח בפרטיות בנו. ה' אחד מכריח האחדות. וכבר בארו \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "בגמרא (ברכות י\"ג) שצריך האדם לכוין במלת אחד שהוא מלך מעלה ומטה ובד' רוחות. ובזה \nהוכרח שאינו גשם שהגשמי לא ימצא במקומות מתחלפים בזמן אחד. עוד פי' אחד פי' לא כאחד \nהמנוי וכו' כאשר נבאר בשער עצמות וכלים בשער ד' בפ\"ה בעה\"ו. ובפסוק תורה צוה לנו \nמשה כלול עיקר תורה מן השמים ונבואה ונבואת משה וזהו תורה צוה לנו משה כמפורסם. שכר \nועונש באמרו מורשה קהלת יעקב כי ה' חפץ למען צדקו את ישראל והנחילם תורתו. וזה \nכוונו באמרם שני פסוקים האלה מטעם כי כאשר יגדל הנער יתחיל לשוטט במחשבתו במלות \nהאלו וישאל לאביו וזקנו טעמם ועניינם. והם יגידוהו ויכניסוהו בענייני פנות התורה \nמעט מעט לפי שכלו כאשר יוכל שאת. זהו הנמצא במציאות העקרים. משא\"כ בספירות העליונות \nאדרבא יעלימו סודם מעין כל ולא יגלום אלא לצנועים יחידים בדור, והרי מכאן ראיה שמי \nשלא יבחין בענין הספירות לא יקרא מפני זה כופר ולא מקצץ בנטיעות ח\"ו. אמנם יצדק \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "אמרנו עליו שלא זכה לראות מאורות מימיו ולא טעם במתק התורה וצוף אמריה הנעימים והנה \nמת באין חכמה ולא ראה טובה. הפן השני הם אותם אשר נגלו אליהם ענין הספירות \nומציאותם, ויכחישום מפני רוע תכונתם כי הורגלו בחכמות חצוניות ובילדי נכרים יספיקו. \nואלו אם לא יקראו כופרים או מינים מפאת כי הם מאמינים בכל ענייני האלהות, עכ\"ז \nיקראו כופרים מפני שהם מכחישים פי' תורה שבע\"פ. והאחד מג' כופרים הוא המכחיש פי' \nמפירושי תורה שבע\"פ כמו שכתב הרמב\"ם בפ' הנזכר, והוא ג\"כ מכחיש דברי רז\"ל. ומלבד \nאשר אלה לו עוד יוסיף על חטאתו פשע כי מהכחשת הספירות ימשך על הכפירה כי נכריחנו \nבהקדמות ופנות התורות כי מאחר שהאחד הפשוט לא ישיגהו שנוי איך ישגיח בעניינים \nחולפים. וכן אחר שהוא אחד איך ישגיח על סוגי המינים כי יחייב הרבוי כנודע. ולזה \nיוכרח להאמין בספירות ואם לאו יכפור ח\"ו. כאשר טעו רבים בסלוק ההשגחה הפרטית \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "ובעניינים האלה שאין ראוי להעלותם בכתב. והנה על כרחו נכריחהו בהאמנת הספירות או \nיקרא כופר. ועל זה הדרך יוכרח שהאומר שאין לו עסק בקבלה ואינו רוצה לכוין בתפלתו \nאלא לבעל האורות כאשר חשבו רבים ודאי שיקרא טועה שאם יבא אדם לדבר באחד הפשוט בערך \nבחינתו אל מציאותו בזולת מציאותו ובחינתו בערך הספירות נמצא מסלק פעולותיו מכל וכל. \nכי הא\"ס בערך בחינת עצמותו הוא פשוט ואינו בעל שנויים שישתנה מדין אל רחמים ושיתפעל \nברצון וישתנה מרצון אל רצון על ידי התפלה אם לא בערך בחינתו אל ספירותיו שהם הם \nהשגחותיו ועל ידם יהיה שנוי הדין והרחמים. ואל ידחוק המעיין ליכנס מתוך דברינו אלה \nלפנים מהמחיצה להבין ענין השינויים וההשגחה כי ישיגהו היזק ולא תועלת אמנם נבאר \nהענין בארוכה בשער עצמות וכלים בע\"ה. סוף דבר האדם מוכרח להאמין בספירות כדי שיצדק \nבעקרי האמונה ובפנותיה שא\"א להעמיד פנות התורה אלא בהם ר\"ל על ידם שעל ידם יפעול \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "המאציל השנויים ולא ישיגהו מזה שנוי כלל ח\"ו כמבואר בארוכה בשער הנחמד ההוא. ומהאל \nנשאל המחילה: \n \nשער א פרק י\n", "en": ""}]}
