{"bookId": "kabala-bd11e1351be2", "part": "1", "torah": "40", "title": "ספר פרדס רמונים — פרק חמישה עשר:", "hebrewTitle": "פרק חמישה עשר:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-bd11e1351be2/1/40/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-bd11e1351be2/1/40/", "segments": [{"index": 1, "he": "פרק חמישה עשר: \nאחר שבפרקים הקודמים התהלכנו כאשר התהלכנו בענין ג' ראשונות. ראינו בפרק זה לדבר \nבהם ובמה שהפליגו רז\"ל לומר כי אין ראוי להאריך הדבור בהם. ונמצא בס' הזוהר פ' יתרו \n(דצ\"ג. וכעי\"ז בפ' ויצא דף קנ\"ח) וז\"ל שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך וגו'. רזא \nדעלמא עלאה דלא איתהיב ביה רשו לאסתכלא ואצטריך לשלח מגו שאלתא ואסתכלותא ביה. ואת \nהבנים תקח לך, דכתיב כי שאל נא לימים ראשונים וגו' ולמקצה השמים ועד קצה השמים. אבל \nלעילא מקצה השמים שלח תשלח מרעיונך למשאל. ובדא כתיב למען ייטב לך והארכת ימים כו'. \nכמה דכתיב תקח לך, ברשותיה דבר נש איהו עכ\"ל. וממה שראוי לדקדק במאמר הזה הוא אמרו \nשלח תשלח רזא דעלמא עלאה וכו' ואצטריך לשלח מגו שאלתא, שאין ראוי לשאול בה כלל וזהו \nלשלח מגו שאלתא. וכן מוכח מתוך מה שאמר ואת הבנים תקח לך דכתיב כי שאל נא לימים \nראשונים. פי' ואם תרצה לדבר ולשאול, דוקא בימים שהם הבנים. כי בהאם שלח תשלח וכו'. \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "כלל הדברים נראה שאסור לשאול מהבינה ולמעלה ואפילו בבינה אסור לשאול. וקשה דבזוהר \nפ' תרומה (דף קכ\"ו ע\"ב) פי' הרשב\"י דמותר לשאול. וז\"ל מ\"י הא אוקמינא דרגא עלאה \nלעילא שרותא דקיימא בשאלתא עכ\"ל. משמע שנקרא מ\"י לשון שאלה להורות שכאן מקום השאלה. \nודוחק לומר שהכונה לומר שיש כאן מקום שאלה אבל לא שיהיה מותר לשאול. מפני שבמק\"א \nבזוהר (בלק דף קצ\"ג.) נראה הפך זה. וז\"ל, פתח ר' אלעזר ואמר ה' אלקי אתה ארוממך \nאודה שמך וגו'. האי קרא רזא דמהימנותא איהו. יהו\"ה, רזא עלאה שרותא דנקודה עלאה \nסתימא דלא ידיע. אלקי, רזא קול דממה דקה ואיהי שרותא דקיימא לשאלה ואסתים ולא ידיע \nולית מאן דאתיב עליה בגין דאיהו סתים וטמיר וגניז. אתה, דא ימינא שירותא דקיימא \nלשאלה ולאתבא ביה והוא כהן לעלמין כד\"א אתה כהן לעולם עכ\"ל לעניננו. וכונתו מבוארת \nשיהו\"ה הוא חכמה ודאי, ונק' החכמה ראשית מפני שהיא ראשית גלוי האצילות. סתימא דלא \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "ידיע. הכוונה כי למעלה מחכמה הוא הכתר והוא בהסתר ובהעלם כי הכתר אינו יושג אפילו \nהעלמו. כמו שהארכנו בזה בשער אם הא\"ס הוא הכתר. אלקי רזא קול דממה דקה ואיהי וכו'. \nפי' כי היא הבינה ג\"כ נקרא ראשית ובערך שהיא ראשית מקום השאלה. והכונה ודאי ששם \nמותר השאלה עם היות שאין השגת תשובה, מדקאמר אתה דא ימינא שרותא דקיימא לשאלה \nולאתבא ביה משמע שאין חילוק בין זו לזו אלא שהבינה יש בה שאלה ואין תשובה, והחסד יש \nבו שאלה ותשובה. וכמו שבחסד מותר לשאול ודאי כמו שאמר במאמר אשר לפנינו כי שאל נא \nלימים ראשונים, כן ודאי מותר לשאול בבינה עם היות שאין תשובה. ומנין לנו לחלק בין \nזו לזו מאחר שלא שינה בלשונו ובכלם בשוה אמר דקיימא לשאלה וכו'. ובזולת כל זה יש \nלחקור ענין שליחת האם ושאין ראוי לדבר בג' ראשונות במאי עסקינן, אם הוא לומר לנו \nשאין ראוי לדרוש בהם ולא בענינם, א\"א שהרי ראינו הרשב\"י ע\"ה עוסק בהם ובעניינם, אם \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "בכתר בענין תר\"ך עמודי אור וכמה עניינים רבים הנדרשים בו בדברי הרשב\"י ע\"ה ובפרט \nבתיקונים, וכן בחכמה בענין ל\"ב נתיבות חכמה וכמה דרושי' אחרי' הנדרשי' לאין חקר \nותכלית, וכן בבינה ובחמשים שעריה, ולא נאמין שיהיה הרשב\"י ע\"ה נאה דורש ולא נאה \nמקיים ח\"ו. ואם נרצה לומר שיהיה ענין האזהרה הזאת אל הנביאים המביטים באספקלריאות \nשיהיו נזהרים שלא לשאול על ענין שלשה מדות אלה. קשה שהרי בנבואה היו משיגים עד הכתר \nולא נעלמה מהם אלא הכתר לבד כנרמז במראות יחזקאל כשהגיע אל הכתר אמר [ואראה] ואפול \nעל פני כדפי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (בהקדמה ד\"ו ע\"ב). ועם שלא השיגם אלא בציורין \nכחותמא דשעוה כמו שיתבאר בשער אבי\"ע, אפי' הכי כבר השיג עד הכתר. ולפי האמת מעולם \nלא השיג נביא בספירות עצמם ח\"ו כמו שיתבאר בשער ההיכלות. וא\"כ כשנחקור ענין האזהרה \nהזאת בשלש ראשונות לא נמצא לה מקום כלל. ולכן נאמר שענין המדות האלה הם תוארים אל \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "המאציל ב\"ה, כענין חסד ר\"ל חסיד שהוא פועל חסד על ידי החסד הזה והוא נקרא בו חסיד, \nוכן חכם בחכמה גבור בגבורה נבון בבינה. ועתה כאשר ירצה המעיין להשכיל במדותיו \nהקנויות אליו נאמר בקצתם כיצד אחר שהראשונה נקרא מחשבה או שכל והוא הכתר הרי כשיבא \nהאדם להשיג מהותה ודאי אסור כי דמה להשיג מה שאין באפשריות. וכי אפשר לאדם להשיג \nמחשבת המאציל אשר האציל מראש האצילות ועד כל סדר המדרגות הגדולות והנוראות והוציא \nמההעדר אל ההויה כל הנמצאות. ודאי כי איש הלזה כביכול הוא נוגע בכתר מלכו של עולם. \nוכן החכמה הוא חכמתו של המאציל והוא וחכמתו אחד. וכי אפשר לאדם להשיג חכמת מלכו של \nעולם ח\"ו. כי החכמה הוא ממש קרוב אל שכלו ואל מחשבתו. ולא ממש החכמ' הוא השכל. כי \nהשכל יותר מתאחד בעצמותו יען כי השכל הוא יותר דק מהחכמה. ומהאדם אנו יכולים לדעת \nהענין הזה כי השכל הוא ממש האדם והחכמה הוא דבר חוץ ממנו. ובמאציל אינו כן אלא הוא \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "וחכמתו אחד אבל עם כל זאת לא תתאחד חכמתו כיחוד שכלו ומחשבתו שהוא הכתר שזה נאצל \nאחד, וזה נאצל שני. וכן הבינה הוא כח האדם להשיג דבר מה מתוך החכמה והרי אין ראוי \nלדמות האדם להשתכל בבינת המאציל אחר שהם מהדברים הנוגעים אל עצמותו והם הם עצמותו \nממש. עם היות שכל המדות עצמותו עם כל זאת נשתנו אלו מכלם יען היות תשמישם במקום \nהקודש ולהיות שהם בעצמות אסור להסתכל במהותם ועצמותם כי הרוצה להשיג במהות ועצמות \nשלש אלה נוגע בעצמות ומהות המאציל עצמו. ופורץ גדר במה שיגיעהו היזק ולא תועלת, \nכביכול שהוא מורד במלכות. ולתכלית זה אמרו ג' ראשונות חשובות כאחת שהם השכל והחכמה \nוהבינה ולכן הזהירנו בתורתו לבל נמרוד בכתרו ח\"ו ושלא נדמה להשיג מהות עצמות שכלו \nוחכמתו ובינתו. אבל החסד והגבורה והתפארת והנצח וההוד והצדיק והמלכות הם מדות \nכביכול בזולת ממנו ר\"ל מתייחדות בו תכלית היחוד אבל הם להנהגת העולם וההשגה בהם \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "אפשריות. כי מתוך חסידותו בעולם נדע דרך הנהגת חסדו בעולם ונוכל להשיג הדרך שהמאציל \nמתנהג במדת החסד. וכן הגבורה וכן היות מתפאר בעולם הזה נוכל להשיגו מתוך נוראותיו \nאשר עשה. וכך נצחתו ונצחונו, וכן הודו וכן צדקתו וכן מלכותו, כל המדות האלה נוכל \nלשאת ולתת בהם יען היותם מדות שנוכל להשיג קצת ההשגה בדרך הנהגתו בהם כפי הפעולות \nהמתיילדות מהם בעה\"ז. אבל בשכלו שהוא מחשבתו וחכמתו ובינתו מי יוכל להשיג ענין \nמחשבתיו אשר עמקו שגבו. ומי יוכל להשיג הצד אשר הוא מתנהג במחשבתו והדרך שהוא מתחכם \nבחכמתו. וכן הדרך אשר הוא מתנהג להבין בבינתו. זה בלי אפשר והוא מהדברים אשר אנו \nמוזהרים להבדל מהם שלא נכשל ח\"ו. וכיון שהשלשה מדרגות האלו אינם שוים כמו שפי' כי \nכל אחת היא מתרחקת מהשגתנו יותר מחברתה מטעם קורבתה אל המאציל, לכן הן נעלמות בלשון \nהתורה כענין ה' אלקי אתה הנדרש בזוהר שהעתקנו לעיל. והנה החכמה לא חויב בה כנוי כלל \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "כענין אלוקי שפי' אלוה שלי. אלא ה' בלי מורה גילוי כלל. להורות שהוא בחכמה הנעלמת \nוהיא תחלת הגלוי כענין הנביאים ששם מצב השגתם בראיית הרעיונים בהשגת הנבואה. וזהו \nהנרצה בדברי המאמר באמרו שירותא דנקודה וכו'. הכונה כי הכתר לא הזכיר יען היותו \nנעלם יותר מהחכמה אבל החכמה הוא שרותא דנקודה עלאה וכו'. שהרי יש בה תחלת הגלוי אל \nהנביאים כדפי'. לא השגת העצמות והמהות ח\"ו אלא השגת שפעה ואורה ברצוא ושוב. ובבינה \nמפני שהיא יותר מושגת אמר אלקי שיש בו קצת הוכחה אל הגילוי באמרו אלקי שפירושו אלוה \nשלי. וזה שאמר ואיהי שרותא דקיימא לשאלה וכו' וענין השאלה נבאר. אתה, הוא מורה על \nהמושג כמדבר אליו לנוכח וז\"ש דא ימינא שרותא דקיימא לשאלה ולאתבא. והיותר עוסק בהם \nהוא יותר משובח. ובלבד שיזהר מן הטעות ח\"ו. ואמר והוא כהן לעלמין פי' המדה הזו הוא \nתחלת העסק והדבור אל העולמות כלן כי משם תחלת ההשגה ונמשכת משם עד סוף המדרגות. \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ונאמר כי יש חלוק בין חכמה לבינה כי החכמה מה שהוא קנוי אליו כבר ולא תוספות דבר \nולכן בעסק חכמתו יתחייב שלא יתהוה פעולה הנמשכת יען כי משתעשע בחכמתו לא שבשעשוע \nההוא יתחייב הויה נמשכת. כענין אדם המשתעשע ומתענג במה שהחכים לא שבשעשוע ההוא \nיוולד תוספות חכמה כלל דא\"כ היינו בינה שהוא המבין דבר מתוך דבר. וכן הדבר אל \nהמאציל בהבדל אשר בינינו לבינו שאין הפה יכולה לדבר ולהמשילו. אבל כאשר יבין \nבתבונתו הנה יובן ויתהוה הויה מחודשת מה שלא היה עד עתה וזו היא הויה נמשכת \nלתחתונות מתוך הבינה שהוא המובן מתוך הפעולה בבינה והיא מציאות השרשים הנעלמים \nבבינה שהוא הקול היוצא משופר בהיותו נעלם בתוך הפנימיות וזהו קול דממה דקה הנזכר \nבמאמר ה' אלקי שפי'. ושם קיימא בשאלתא אבל לא שיושג יען שהוא מסתתים בתוך עמקי \nהבינה. והשגת המדות ההם בתוך הבינה במציאות הנהגתו בהם יש שאלה ואין תשובה לפי \nקורבתם אל הבינה שעדיין השאלה בה אסורה ולכן השגת הנהגתו בחסד ובגבורה ובתפארת \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "ובנצח ובהוד והצדקות והמלכות הנעלמים שם היא מותרת בשאלה אבל אין תשובה כי אין \nידיעה להשיג מפני ההעלם וההסתר בסבת הקורבה אל הבינה שהשאלה בה אסורה כדפי'. ועתה \nצדקו דברי המאמר באמרו כי שאל נא לימים ראשונים שהם המדות האלה. אבל אל השלשה \nראשונות ההשגה בעצמותם ומהותם אסורה מכל וכל. ובזה נתבארו דברי הרשב\"י ע\"ה בכל \nמקומות מושבותם ושאר לשון המאמרים מבואר. ומהאל נשאל הסליחה והכפרה אל הנדרש: \n \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "שער ח פרק טז\nפרק ששה עשר: \nאחר שכבר עלה בהסכמתנו כי הדבור בהשגת הנהגתו בו' קצוות הבנין מותרת. א\"כ לא נאסוף \nידינו מלשאת ולתת במה שכתבו הראשונים בהם. הראשונה היא מדת החסד. והיא פעולתה החסד \nעל שמה ופעולתיה נמשכים מהחכמה. ומהות הנהגתה הוא לבטל כח הקליפות להכניעם \nולהשביתם. וזה טעם המבול שהיה במים עם היות שהמים ההם היו מסטרא אחרא עכ\"ז כבר היה \nבמים. או יהיה קליפה מצד החסד. או שמקבל המקטרג מצדה כדי לטהר העולם מכל טומאות \nהדור הרע ההוא. ומפני היות פעולת המדה הזאת נגד הטומאה והקליפה עליה נאמר ואל זועם \nבכל יום, ופי' בזוהר (פ' צו דל\"א) שהוא זועם על המקטרגים שלא יקטרגו. והוכרח הפעולה \nהזאת במדה הזאת מפני שמדתה לפעול בחסד ר\"ל שלא כדין אלא לפרנס ולהטיב לרעים \nולטובים. הנה בשלוות החוטא תצעק הקליפה חמס לומר אלו עובדי ע\"ז וכו' כמנהגה הרע \nלקטרג ולגלות מומי בני אדם. ואם לא היה בכחה לזועמם ולבטלם היתה פעולתה מתבטלת \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "והדין מתרבה והולך. לכן כדי לפעול פעולתה ולסכור פי דוברי שקר הוצרך כפי גזרת חכמתו \nית' להיות בידה יכולת השבתת הקליפות שלא יקטרגו ויבלבלו שמחתה. כי שמחתה בפעולתה \nשהיא פעולת החסד. והנה מפעולת המדה הזו הם כל הדברים שהם בסוד הלובן ר\"ל כל הדברים \nאשר בהם הלובן יורה על מדת החסד. כמו האבנים שהם בגוונם לבן שהם בסגולתם לחן ולחסד \nלהיות מציאותם נשפע מהחסד. וזולת הדברים האלה המתבארים מתוך שער ערכי הכנויים. ועוד \nמפעולות המדה הזו האהבה כי כן פעולתה למעלה בסוד הזווג לאהוב ולקרב חתן וכלתו. ועם \nהיות שכבר נמצא לעתים הפעולה הזו אל הגבורה כמו שיתבאר בערכי הכנויים. הענין הוא כי \nהאהבה יתעורר מתוך הגבורה ותושלם ע\"י המדה זו, ומבשרנו נחזה אלוק כי תחלה יתעורר \nהאדם לאהבת נוקבתו מצד ההתלהבות והחום ואח\"כ יתקע האהבה ההיא בלבבו מצד מורך לבבו. \nויש עתים שתהיה להפך הכל לפי הנושא והנשוא. ונתבאר מתוך דברי רז\"ל והרשב\"י ע\"ה כי \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "החכמה אל האדם נשפעת מצד המדה הזאת בשתוף החכמה שהיא עליה ונתנו סימן לדבר הרוצה \nלהחכים ידרים. וכן אמרו כי האור והדומה אליו רמוז בה. והסוד מנורה בדרום ומשם אורה \nיוצאה לעולם. ויש כמה מענייני הפעולות אשר א\"א לכוללם כאן אלא בפי' הכינויים אשר \nבערכי הכינויים. ואין המדה הזאת רחמים וחסד כחכמה יען נמזגה ונתייחדה עם הגבורה \nבסוד העקידה כמו שנבאר כי משלימות המדה הזאת להיותה מתיחדת לעולם בגבורה ולכן מצד \nהגבורה שבה יוחס אליה קצת מפעולות הדין ביובש בצד הדרום שכן נקרא נגב. וכמו שאמר \nהכתוב (שמות טו) ימינך ה' נאדרי בכח כמו שנתבאר בזוהר פר' בשלח ומקומות רבים זולתם. \nודרך זו גם כן אל הגבורה שמשלימותה עם היותה תוקף הדין להיותה נכללת בחסד וזהו סוד \nהליחות בצפון עם היות הצפון רמז אל הגבורה. וזהו סוד עקדת יצחק שנכלל אש במים ומים \nבאש כמו שנתבאר בזוהר פ' העקידה. ונודע במדה הזאת היות בה ע\"ב גשרים, והרמז אליהם \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "ע\"ב שמות אשר בויס\"ע ויב\"א וי\"ט, וביאר הענין הזה רבי נחוניא בן הקנה ע\"ה בתפילתו \nהנחמדת. וז\"ל אתה יחיד בסתר הזהר הוא מתחלק לשבעים ושתים גשרים שהם מורים על זיעת \nהחיות ומהם המים העליונים ונקראים ספירה רביעית והיא חסד וכל גשר וגשר יש לו שם והם \nמוכתרים מסודרים בתיבות מזומנות יוצא מן הכח אל הפועל והם וה\"ו ל\"י וכו' עכ\"ל. ולפי \nהנראה מתוך לשון גשרים הוא היותו ע\"ב מאורות אלו שבחסד צנורות ומקורות אל השפע \nהנשפע מן העליונות דרך החסד שהוא תחלת הבנין. והם גשרים אל מימי החסד. ונחשוב היות \nע\"ב גשרים רמז אל ג' פעמים כ\"ד כ\"ד לכל ספירה וספירה מהספירות העליונות, לכתר כ\"ד \nלחכמה כ\"ד לבינה כ\"ד. והנה הכ\"ד זה הם כ\"ד צרופים המצטרפים מתוך שם בן ד' כמו \nשנרחיב ביאור בשער פרטי השמות בשם ע\"ב. ולהיות שכל שם מג' שמות בן ד' מדה בפני עצמה \nוענין בפני עצמו, כי הכתר שורש הרחמים וחכמה שורש החסד והבינה שורש הדין, לכן נחלקו \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "למחלקות השלשה כ\"ד לכל חלק. והטעם מפני שלכל שם ושם ארבע אותיות מורות בפרטות על \nארבע ספירות שהם חכמה ובינה ותפארת ומלכות. והם ארבע נגד המערכות שבהם מתגלות הששה \nקצוות כמו שנתבאר בשער סדר האצילות, לכן ארבע פעמים ששה הם כ\"ד וכן צרופם ו\"פ לי' \nו\"פ לה' ו\"פ לו' ו\"פ לה'. וענין חילוק השמות וצרופם לששה ששה ולכ\"ד מתיישב היטב כמו \nשנבאר יחוסם וחילוקם ועניינם בשער פרטי השמות פ\"ט. זה הנראה לנו לכאורה בענין ע\"ב \nאלה בלתי שנאריך בו כלל. כי ברור לנו כי הענין סובל הרחבת הביאור כאשר ישוטט המעיין \nבשכלו. והקצור יפה ובפרט במקום שאין לנו קבלה בהן ולא גלוי מספיק. ומפני שכל מדה \nומדה מג' ראשונות היא כלולה מכל שלשה כמו שנבאר בשער המכריעין. לכן הושפע לכ\"א מג' \nאבות ע\"ב כי מג' שבחכמה ע\"ב לחסד וכן חכמה עולה ע\"ג ע\"ב גשרים וחכמה החסד הגדול \nחופף עליהם. ומג' שבבינה נשפעים ע\"ב אל הגבורה ומג' שבכתר נשפע ע\"ב אל התפארת. ובאו \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "עיקר ע\"ב בחסד והם בהשאלה אל התפארת ואל הגבורה. מפני שאין בכתר ובינה השלשה נקודות \nשהם שלשה ראשונות כסדר מפני שבכתר הם בחינת הכתר בחינת עצמו ובחינת חכמה ובינה מפני \nהשפעתו בהם ואינם כסדר. ובבינה הם ג\"כ כן מפני שהיא מקבלת משתיהם מהכתר מהפאה אחת \nומחכמה מפאת אחרת. ונמצא אל הכתר חכמה ובינה בהשוואה אחת, וכן אל הבינה כתר וחכמה \nבהשוואה אחת. אבל החכמה הבחינות אליה הם כסדר, שיש לה בחינות הכתר קודמות לכל מצד \nקבלתה ממנו, ובחינתה מצד עצמה אמצעית, ובחינת בינה מצד השפעתה בה. והרי בה שתי \nהבחינות כל אחת לפי ערכה ולכן עיקר ע\"ב גשרים בחסד. וענין ע\"ב שבגבורה וע\"ב שבת\"ת \nיתבאר בשער ההיכלות בפרק ד': \nוהספירה השנית אל ששת ימי הבנין היא הגבורה והיא פועלת גבורה ודין כשמה וכל ענייני \nהדינים והגבורות נשפעים ממנה והיא רצועה לייסר האנשים במוסרה לחזקם ולעוררם בעבודת \nהבורא. וכן ע\"י שהיא נותנת כח וגבורה באדם להגביר יצר הטוב על יצר הרע כדפי' בפ\"ג. \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "וכן כל הגבורה שהיו ישראל מתגברים על אוביהם היתה על ידה כדכתיב (תהלים ס יד) \nבאלקים נעשה חיל. וכל גבור עיקר יניקתו מהגבורה (ע' בהקדמת ת\"ז ד\"י ותמן גבורים \nכו'). ומצד המדה הזאת נשפעים כל החצונים ובעלי הדינין. אלא שיש חלוק גדול ביניהם \nשבעלי הדין הטהורים נשפעים ממנה מצד הטהור בסוד זהב טהור והתחתונים בעלי הקליפות \nנשפעים ממנה מצד סיגי הזהב. והיא צריכה אל הכחות ההם לדון העולם הזה בנזקי קרן ושור \nובור וחמור וכיוצא באלו. והם רצועות טמאות לייסר בעקרבים הפושעים והזדים. ומפעולות \nהמדה הזאת כל הדברים שהם בסוד אדמימות. ומן המדה זו הדברים אשר בהם האודם יורו על \nהגבורה כמו האבנים שהם אדומים שסגולתם להטיל אימה על הבריות מפני שיניקתם מן המדה \nהזאת. והנמצא עוד כדברים האלה מתבאר בשער ערכי הכנויים. ומצד המדה הזו ג\"כ התעוררות \nהאהבה בסוד התלהבות היצר כדפי' רז\"ל חיבת ביאה. ומן המדה הזאת ההתעוררות בסוד \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "ויאהבה (ע' זהר חיי דקל\"ג) ועם היות שהאהבה היא בחסד ג\"כ עכ\"ז תחלת ההתעוררות מן \nהגבורה כמו שיתבאר בערכי הכנויים בערך אהבה. ונתבאר מתוך דברי רז\"ל והרשב\"י ע\"ה כי \nהעושר נשפע אל האדם מן המדה הזאת ונתנו סימן לדבר הרוצה להעשיר יצפין. וכן אמרו כי \nהאש וכיוצא בו והשלהבת וכיוצא בה הם במדה הזאת. ועוד אמרו כי עיקר המזון נשפע מן \nהמדה הזו, והעד על זה שלחן בצפון ומשם מזון בא לעולם. וכן הגשמים נשפעים ממנו ולכן \nכינום רז\"ל גבורות גשמים ופירשו מפני שהם יורדים בגבורה. ושמיעת כל דבר צעקה ותפלה \nהם במקום הזה. וכן מבואר מתוך דברי הרשב\"י ע\"ה. אמת שהוא בסיוע הבינה ולכן נמצא \nשמיעה לדין ולרחמים בשם אלקים כגון (בראשית ל כב) וישמע אליה אלקים וישמע אלקים את \nקול הנער (שם כא יז). לדין (במדבר יא א) וישמע אלקים ויחר אפו (לפנינו \"ה'\" ולא \nאלוקים). והראיה היא בחסד וכן וירא ה'. ונמצא לדין ולרחמים. ועכ\"ז הכל בחסד. ונתן \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "סימן ראיה אריה, ואריה הוא בחסד כנודע, ואותיות אריה יראה והוא דין. ויש במדה הזאת \nששים גבורים ורמיזתם בשש גבורות שש קצוות שבה. וכן ענין ע\"ב סנהדרין כמו שבארנו \nעניינם לעיל. ויש יותר בפעולות מן המדה הזאת ויתבאר מתוך שער ערכי הכנויים: \n \n", "en": ""}]}
