{"bookId": "kabala-bd11e1351be2", "part": "1", "torah": "43", "title": "ספר פרדס רמונים — פרק תשעה עשר:", "hebrewTitle": "פרק תשעה עשר:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-bd11e1351be2/1/43/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-bd11e1351be2/1/43/", "segments": [{"index": 1, "he": "פרק תשעה עשר: \nאחר שעלה בהסכמותינו בפ' הקודם כי ענין היחוד שבין ת\"ת ומלכות צריך התעוררות \nהעוה\"ז. ראוי שנחקור לדעת מה ענין התעוררות הזה. וזה באר לנו הרשב\"י בפרשת נח \n(ד\"ס.) וז\"ל ר' שמעון אמר בשעתא דקב\"ה מתעטר בעטרוי מתעטר מלעילא ומתתא. מתעטר \nמעילא מאתר דעמיקא דכלא, מתעטר מתתא במה בנשמתהון דצדיקייא. כדין אתוסף חיין מעילא \nומתתא ואתכליל אתר מקדשא מכל סטרין ובירא אתמלייא וימא אשתלים וכדין יהב לכלא. כתיב \nשתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך, אמאי הכא בורך בקדמיתא ולבתר בארך, דהא בור לא \nאקרי אלא ריקנייא דלא נביע, באר מיין דנבעין. אלא כלא אתר חד הוא [אלא אתר] דמסכני \nאחידן ביה אקרו בור דלית ליה מדיליה אלא מה דיהבון בגויה ומאן איהו ד'. לבתר אתעביד \nבאר דאיהי מלייא מכל סטרין ומאן איהו ה' אתמלייא מעילא ונביע מתתא. אתמלייא מעילא \nכמה דאמרן ונביע מתתא מנשמתין דצדיקייא. ד\"א שתה מים מבורך, דא דוד מלכא דכתיב ביה \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "מי ישקני מים מבור מבית לחם. ונוזלים, דא אברהם. מתוך, דא יעקב דאיהו באמצעיתא. \nבארך, דא יצחק דאקרי באר מים חיים. הא בהאי קרא אשתכח רתיכא קדישא עלאה מאבהן ודוד \nמלכא דאתחבר עמהון. ואית מאן דיימא, ונוזלים, דא יצחק. מתוך, דא משה דאיהו \nבאמצעיתא. בארך, דא אהרן דאקרי באר מים חיים ודוד מלכא דאתחבר עמהון. תיאובתא \nדנוקבא לגבי דכורא לאו איהו אלא כד עייל רוחא בה ואושדת מיין לקבלא מיין עלאין \nדכורין. כך כנסת ישראל לא אתערת תאובתא לגבי קב\"ה אלא ברוחא דצדיקייא דעאלין בגווה. \nוכדין נבעין מייא בגווה לקבלא מיין דדכורא. וכלא אתעביד תאובתא חדא וצרורא חדא \nוקטורא חדא ודא הוא רעוא דכלא וטיולא דמטייל קב\"ה בנשמתהון דצדיקייא עכ\"ל לעניינו. \nוהכוונה בשעתא דקב\"ה מתעטר בעטרוי היינו בעת הזווג כמבואר לעיל פי\"ז. בעטרוי לשון \nרבים, לפי שהעטרה כלולה מו' קצוות כי העטרה שהוא מתעטר היינו שהשרשים מהשש קצוות \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "הנעלמים מתגלים על השש ספירות התחתונות ר\"ל האצילות. ולכן אמר בעטרוי שהם עטרות \nרבות. ולזה כיון ר' יוסי במאמר שהעתקנו למעלה בפי\"ז שאמר ופרשא עליה ועל מטרוניתא \nלבושי יקר דהיינו שהם מתלבשים בשרשים הנעלמים ואז היא יחודם וזווגם. וכן נתבארה \nהעטרה במאמר שבארנו בשער עשר ולא תשע פ\"ב דתמן פליגי תנאי אית מאן דאמר דהעטרה איהי \nמשית כדאמרינן ואית מאן דאמר מאינון תלת דהיינו חסד גבורה ת\"ת שהם ג' גוונין. ואפשר \nלומר דלענין הזווג לא פליגי דשית אינון. אבל חד סבירא ליה שהשלשה שהם חסד גבורה ת\"ת \nהם דת\"ת דבהכי פליגי תמן, ושלשה הנשארים הם עטרה אל המלכות דהיינו נה\"י שהם מציאות \nהה\"א שבה שהיא מתקשטת בהם בעת הזווג כדפי' בשער סדר האצילות פ\"ב. אבל לענין מציאת \nהזווג כ\"ע ל\"פ דשית אינון דהכי מוכח בזוהר בכמה מקומות. וזהו שפי' בזהר בענין ז' \nשנים שעבד יעקב ברחל כדי שיהיה מתעטר מו' קצוות שהוא צריך כדי להתייחד והיינו עטרוי \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "הנזכר במאמר. או אפשר דעטרוי היינו תרין עטרין דירית חד מאבא וחד מאימא והם חסד \nשבחכמה וגבורה שבבינה, וכן ביאר הרשב\"י בשעת פטירתו בפ' האזינו. ופי' בספר אור יקר \nכי הב' עטרות אלו יורש התפארת מחכמה ובינה. מתעטר מלעילא ומתעטר מלתתא כדמסיק מעילא \nהיינו ע\"י חכמה ובינה שהם הנקראים עמיקא דכלא והיינו שפירש רבי יוסי במאמר שהעתקנו \nבפי\"ז מענין השמן הטוב ושמן הוא מצד החכמה כמו שנבאר בשער ערכי הכינויים. מתעטר \nמתתא במה בנשמתהון דצדיקייא. פי' נשמתן של צדיקים שהם בחיים חיותם. כי במתים הם \nחפשים מן המצות ואין תורתם וטובתם משפיע ולא מועיל לזה כי לא ניתן ענין זה אלא \nלתחתונים שהם בעלי הבחירה. וענין אמרו בנשמתהון, היינו שהנשמות מציאותם למעלה והם \nחוט המשתלשל ממעלה מעלה מהת\"ת עד עולם התחתון הזה כי משתלשלים מציאות ממציאות \nומציאות ממציאות עד הגיעם אל המציאות הזה. ובעת עלות מעשיהם הטובים הם עולים דרך \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "הצינור והשלשלת הזה עד הגיעם שם ומשם ממשיכים השפע למטה. והיינו שאמר מתעטר במה \nבנשמתהון דצדיקייא שהם המציאות העליונים של הנשמות, שהם מעלים ריח מעשיהם לפניו \nוהוא מתעטר עמהם כאשר יתבאר הענין הזה בארוכה בשער הנשמה פ\"ז. כדין אתוסף חיים \nמעילא ומתתא פי' מצד שמשפיעין מלמעלה החיות והשפע וכן מלמטה בסוד האור המתהפך האור \nהחוזר שהוא מורה על חוזק האור הבא עד שיש בו כח להגדיל המתהפך. וענין זה יתבאר בשער \nממטה למעלה. ואתכליל אתר מקדשא. פי' הבחינה האחרונה שבמלכות בחינתה התחתונה היא \nהנקרא אתר מקדשא פי' מקום שכינת המקדש שהמקדש שורה בו. והבחינה הזאת האחרונה \nשבמלכות היא נכללת מכל סטרין. כי מפני היותה אחרונה ע\"י שפע הברכות היא נכללת בכל. \nואמרו מכל סטרין, אפשר לומר מג' צדדין שהם קו הימין וקו השמאל וקו האמצעי. או אפשר \nלומר מכל סטרין משתי בחינות בחינת האור ממעלה למטה ובחינת האור ממטה למעלה. ובירא \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "אתמליא וכו'. היינו בחינת המלכות האמצעיות שיש בו מים רבים ו' [יד] היא מלאה. אבל \nבחינתה העליונה היא הנקראת ים שהיא נשלמת בכל מיני שלמות. ועם היות שהיא נקראת \nבכנוי ים בסוד בחינתה התחתונה ששם מצולות ים כמו שנבאר בערכי הכנויים, עכ\"ז אפשר \nלפרשו למעלה על דרך השאלה לרבוי המים יותר מן הבאר והפירוש הזה הוא מוכרח. כתיב שתה \nמים מבורך וכו' דהא בור לא אקרי וכו' וא\"כ מה שהוא בור אינו באר ובאר אינו בור, \nוא\"כ איך מכנה למלכות בשתי כנויים שא\"א לשניהם שאם יצדק כנוי באר לא יצדק כנוי בור \nואם יצדק כנוי בור לא יצדק בה כנוי באר. ולומר שיהיו ב' ספירות א\"א, שלא מצינו \nספירה שנקרא באר ובור אלא זו. לזה אמר אלא כלא אתר חד הוא פי' לעולם ספירה אחת היא \nשנק' כך ונקראת כך. והענין לפי שיש לה ב' בחינות כדמסיק. אתר דמסכני היינו בחינתה \nשהוא דלה ואין לה חיות ברבוי ולכן העניים עניותם נמשך להם משם משום שנולדו בחסרונה \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "של לבנה. וזהו אתר דמסכני אחידן ביה אקרי בור שאין השפע מתרבה בה מטעם שאין לה אז \nמעשה הצדיקים לשאול על ידם השפע. ומאן איהו ד' וכו'. פי' הנה מציאות ה' הוא מציאות \nג' ווי\"ן שהם נצח הוד יסוד כמבואר לעיל בשער סדר האצילות. וא\"כ מציאות הד' הוא ב' \nווי\"ן שהם נצח והוד וזה אינו ע\"י בעלה שהוא הזווג אלא ע\"י קבלתה משתיהם ואין לה \nיחוד בבעלה שהוא ע\"י היסוד מפני שאין לה מעשים כדי להיותה נביע מגוה ולכן היא דלה \nבמסכנות. אבל לבתר. פי' אחר שקבלה מהנצח וההוד שהוא סוד הימין והשמאל אל הזווג כמו \nשנבאר דהיינו סוד החיבוק אז נעשה באר שהיא מציאות ה' שיש בתוכה ו' זעירא שהוא \nמציאות היסוד המריק הברכות בתוכה מכח מעשה הצדיקים שהם מיין נוקבין המעוררים \nהתאווה. וז\"ש לבתר אתעביד באר דאיהו מליא מכל סטרין דהיינו מכל ג' קוים ימין ושמאל \nואמצע, ואז הוא באר שהוא נביע מגוויה וכדמסיק ונביע מתתא מנשמתהון דצדיקייא דהיינו \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "מיין נוקבין הנז' וכדמסיק. ד\"א לענין בור ובאר, כי במלכות הוא בור לבד ובאר הוא \nבספירה אחרת. מבורך דא דוד מלכא פי' בבחינה זו היה דוד מרכבה אל המלכות בערך בחינתה \nהנקראת בור, והראיה שהתאוה למימיה וקראה בור, א\"כ בחינת דוד היא הנקרא בור. וכן \nמוכח שם (בזהר דס\"ג) בפסוק הקשיבה לישה וכו'. ונוזלים דא אברהם לא הוצרך לראייה כלל \nכי ממילא משתמע כי מים הנוזלים ונשפעים הם מצד החסד מדתו של אברהם. מתוך דא יעקב כי \nהוא האמצעי והמתווך בין האבות, וז\"ש דאיהו באמציעותא. בארך דא יצחק דאקרי באר מים \nחיים פי' מצד מעין החיים שהיא הבינה שעליה. ובמלת חיים הכריח הענין. הא בהאי קרא \nאשתכח כו'. לפי שנדחק בעניין ייחס הכנויים אל המדות במה שאפשר לפרשו בפנים אחרות. \nלכן אמר עם היות שאפשר לפרשו בדרך שפי' לעיל או כיש מפרשים, (על) [עם] כל זה עד\"ז \nהרווחנו שבהאי קרא אשתכח רתיכא קדישא עלאה, שהם ד' רגלי המרכבה חסד וגבורה ת\"ת \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ומלכות, והיא ענין נאה בהיות נזכרים ד' אלה יחד בכתוב שהם מדות מתייחסות כנודע \nמשא\"כ לפי' הקודם שהכל הוא במלכות ולא דקדק בשאר המלות. רתיכא קדישא עלאה מאבהן \nודוד מלכא דאתחבר עמהון. פי' כי עם היות שאלה הפירושים שפירשו המפרשים כדבעי למימר \nגם לפי הדרך ההוא יש בכתוב ד' מדות (על) [עם] כל זה אינם ממש ג' אבות אלא יצחק ומשה \nואהרן ודוד. ולפי האמת אין בעצם יחס דוד עם הג' האלה אלא עם האבות כנודע בענין \nמלכותו בחברון כדי להתיחד עם האבות כמו שפי' בזוהר פ' וארא (דף ל\"א. ובפ' ויחי \nדרמ\"ו ע\"ב), וא\"כ נמצא שהפי' הזה בבחינות האלה הוא משובח משני הפירושים האחרים. \nואית מאן דיימא כו'. המפרשים האלה שבקוה לפירוש קדמאה מפני דוחק באר בגבורה כי באר \nהוא יותר מן הנוזלים, וזה דוחק. והפי' הראשון לא נדחק בזה מפני סדר האבות ועם היות \nשסדרם הוא אברהם יעקב יצחק (על) [עם] כל זה כבר נתן טעם לדבר ואמר דאיהו באמצעיתא \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "ולכן הוא בתוכם. ואל קדימת דוד ג\"כ כיון שאמר מאבהן ודוד מלכא וכו', שפי' הפסוק דוד \nהמתייחס בג' אבות, ולכן קדם דוד אל שלשתם, וזה כיון באמרו דאתחבר כבר. והמפרשים \nכיון שראו שכבר אין סדר האבות כראוי ולכן רצו בהבלבול ושיהיו הכנויים מתייחסים קצת \nולזה אמרו ונוזלים דא יצחק שכבר יש בו קצת מים כענין גבורות גשמים. מתוך דא משה כבר \nבארנו החלוק שבין יעקב למשה בשער י' ולא תשע פ\"ב, כי יעקב הוא מלבר משה מלגאו וכו', \nיעויין שם. ומפני שפי' שנוזלים הוא יצחק ומציאות נוזלים מורה על הרחמים, אמר שאין \nהכוונה כאן אלא על מציאותם הנעלם יצחק דומיא דמשה, וזהו שאמר מתוך דא משה דאיהו \nבאמצעיתא על הדרכים שפי' לעיל. ועוד רצה לבאר מתוך דא משה, לדקדק היטב לשון מתוך \nולא אמר תוך אלא מתוך שר\"ל תוכניות התוך דהיינו משה דאיהו באמצעיתא ומלגאו כמבואר \nבשער הנזכר. בארך דא אהרן לקבל משה, והוא באר מים חיים ודאי, ששם רבוי המים של חסד \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "ובפרט במדרגות אהרן שהוא כנגד מדרגת מרע\"ה ולכן בה רבוי מים ולא כן אברהם שמדתו \nנגבה שהוא לשון נגוב כמו שנבאר בשער ערכי הכינויים בע' נגבה. ודוד מלכא דאתחבר \nעמהון דקדק עמהון ולא אמר עם אבהן כדפי' לעיל. ואמר ודוד מלכא וכו', לתקון הדוחק \n[טו] הנזכר לעיל בפירוש קדמאה. תאובתא וכו' חוזר לבאר עניין ראשון. תאובתא דנוקבא \nכו' לאו איהו אלא כד עייל רוחא בה. פי' הוא משל כאשר נכנס היסוד בה דהיינו משך הת\"ת \nמשך הוא\"ו ואז היא אושידת מייא, היינו מעשה הצדיקים שהם המים הנוקבין והיא אושידת \nהמים האלה לקבלא מין דכורין כי בזכותם היא מקבלת מן הזכר והיא תובעת בזכותם. והיינו \nאושידת שמראה פעולתה ממטה למעלה בסוד האור חוזר. וז\"ש כך כנסת ישראל כו', כי מבשרי \nאחזה אלוק. ולכן מים נוקבין הם מעשה הצדיקים העולים ע\"י נשמתם על דרך שפי' לעיל. \nוכלא אתעבידא תאובתא חדא וכו' ר\"ל התפארת והמלכות עושים תאובתא חדא הוא ההתעוררותם. \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "וצרורא חדא היינו מציאות החיבוק שהוא שמאלו תחת לראשי שנבאר. וקטורא חדא היינו \nמציאות היחוד הם ג' בחינות שביחוד. הראשונה היא זאת שנתעסקנו בה בפי\"ח י\"ט כ', שנית \nהיא אותה שנתעסק בפ' כ\"א, השלישית היא אותה שנתעסק בפכ\"ב. ודא הוא רעוא דכלא פי' \nהענין הזה וההתעוררות הזה הוא מרוצה ונחמד אל הכל אל התפארת ואל המלכות ואל \nהצדיקים. ודא הוא רעוא דכולא וטיולא דמטייל קב\"ה וכו'. מתוך הלשון משמע כי \nההתעוררות הוא ע\"י הנשמות שבגן עדן מדקאמר ודא הוא כו' וטיולא דמטייל וכו', והענין \nהוא בנשמתן של הצדיקים שבגן עדן. וקשה במאמר דכתבנו לעיל בפרק י\"ח דבעי אתערותא \nדלתתא דהיינו מהעה\"ז, וכן משמע בזוהר פ' אחרי (דף ע\"ד) וז\"ל רבי יהודא אמר בשעתא \nדאסגיאו זכאין בעלמא כנסת ישראל סלקא ריחין טבאן ומתברכא ממלכא קדישא ואנפהא \nנהירין. ובזמנא דאסגיאו חייבין בעלמא כביכול כ\"י לא סלקא ריחא ואטעמת מסטרא אחרא \nמרירא, כדין כתיב השליך משמים ארץ וגו'. ואנפהא חשוכין. רבי יוסי אמר בשעתא דאסגיאו \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "זכאין בעלמא כתיב שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני ובזמנא דאסגיאו חייבין בעלמא כתיב \nהשיב אחור ימינו. רבי חזקיה אמר מהכא ונרגן מפריד אלוף, כלומר פריש מלכא מן \nמטרוניתא וכו' עכ\"ל. הנה מתוך דברי התנאים האלה משמע כי ענין היחוד הוא על ידי מעשה \nבני אדם התחתונים כמו שאמר בשעה דאסגיאו זכאין בעלמא כ\"י סלקא ריחין טבין דהיינו \nריח מעשה המצות. ועל ענין הזה אמר יצחק על יעקב (בראשית כז כז) ראה ריח בני כריח \nשדה וכו' כי הוא היה מריח בו ריח השכינה כאשר היא מקבלת מן התפארת, וז\"ש אשר פירושו \nכאשר. ריח שדה כאשר ברכו ה' שהוא הת\"ת. ובזמנא דאסגיאו וכו' ואין במה להתיחד, לא \nסלקא ריחא לפי שאין מע\"ט. וענין ואטעימת מרירא פי' בשער הצינורות בפ\"ד. רבי יוסי \nאמר בשעתא דאסגיאו זכאין כו' אפשר לומר כי רבי יהודא לא דבר אלא בשפע הכולל לבד, \nוז\"ש ומתברכא ממלכא קדישא דהיינו שפעו ולא מתייחדא או מזדווגא. אבל רבי יוסי פירש \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "בענין היחוד ממש, וז\"ש שמאלו תחת לראשי דהיינו החיבוק שנדבר בו. ועוד בזולת זה בפ' \nויקהל (ד\"ר ע\"ב) רבי חייא בשם הרשב\"י היה אומר לר' אבא תקונין דתפלה. ובתיקון נפילת \nאפים אמר שם וכדין אצטריך למנפל על אנפוי ולממסר נפשיה בשעתא דאיהי נקטא נפשין \nורוחין כדין הוא שעתא לממסר נפשיה בגו אינון נפשין דאיהי נקטא, דהא כדין צרורא \nדחייא איהו כדקא יאות. מלה דא שמענא ברזין דבוצינא קדישא ולא אתייהב לי רשו לגלאה \nבר לכו חסידין עליונין. דאי בההוא שעתא דאיהי נקטא נפשין ורוחין ברעו דדביקותא חדא \nאיהו ישוי לביה ורעותיה לדא ויהיב נפשיה בדבקותא בההוא רעותא לאכללא לה בההוא \nדבקותא, אי אתקבלת בההיא שעתא בההוא רעותא דאינון נפשין ורוחין ונשמתין דאיהי נקטא, \nהאי איהו בר נש דאתצריר בצרורא דחיין בהאי עלמא ובעלמא דאתי. ותו דבעייא לאתכללא \nמכל סטרין מלכא ומטרוניתא מעילא ומתתא ולאתעטרא בנשמתהון בכל סטרין. אתעטרת בנשמתין \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "דלעילא ואתעטרת בנשמתין דלתתא. ואי בר נש יכוין לביה ורעותיה לכל דא וימסר נפשיה \nמתתא בדבקותא ברעותא כמה דאתמר כו' עכ\"ל לענייננו. והנה נראה בפירוש כי מה שהקב\"ה \nושכינתו נכלל מלמטה הוא באיש הזה המוסר נפשו בנפילת אפים אחר תפילתו, כדי שיהיה \nנכלל מלמעלה בסוד הנשמות הנשפעות מלמעלה שהם מתחדשות דהיינו שפע הזכר ומיין דכורין, \nומלמטה דהיינו מיין נוקבין, הוא בסוד האיש הזה וכיוצא בזה. וכמו שדרשו בזוהר (ויצא \nדף קנ\"ג ע\"ב) בענין יוסף ובנימין שזה צדיק לתתא וזה צדיק לעילא. ונמצא השכינה נקבה \nבין תרין זכרים דהיינו בנימין לתתא בסוד מים נוקבין. וכן נתבאר בפ' תרומה (דף קכ\"ח \nע\"ב) וז\"ל כיון דמטו לשים שלום כדין עביד שמושא ההוא נהר דנפיק מעדן באידרא דא \nוכדין בעאן כולא לנפקא מקמי מלכא ולא אצטריך ב\"נ ולא אחרא לאשתכחא תמן ולא למשאל \nשאלתין אלא אצטריך למנפל על אנפין. מ\"ט בגין דההוא שעתא שעתא דשמושא הוי ובעי כל בר \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "נש למכסף מקמי מאריה ולחפיא אנפוי בכסופא סגי ולאכללא נפשיה בההוא שמושא דנפשין \nדאתכליל ההיא אידרא מעילא ומתתא בנפשין ורוחין עכ\"ל לעניננו. ומתוכו מתבאר כי \nאתערותא דלתתא היינו נשמתן של החיים העומדים בחיים בעה\"ז. והענין מעצמו מוכרח כי \nאין ראוי שנאמר שע\"י הצדיקים שבגן עדן יהיה הענין הזה שהרי הם חפשים מן המצות ואין \nמעשיהם מעלים ולא מורידים. ועוד שא\"כ שהזווג הוא על ידי אותם הנשמות, א\"כ היה ראוי \nשלא יחסר לעולם אלא אדרבה יעדיף, וקשה לרבי יהודה ולרבי יוסי ורבי חזקיה דפי' דבהאי \nעלמא תליא אי אסגיאו זכאין ואי אסגיאו חייבין. וכדי ליישב הענין הזה נשאל עוד שאלה \nלפום מאי דמשמע כי ענין אושידת וכו' הוא ענין הטיול והשעשוע שהקב\"ה משתעשע עם \nהצדיקים. הרי ידענו מתוך המאמרים הקודמים כי ענין היחוד והזווג הוא בעת שים שלום. \nוהשעשוע הוא בחצי הלילה כדמשמע בכמה מקומות מהזוהר. וז\"ל בפ' לך (דף צ\"ב ע\"ב) וז\"ל \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "חצות לילה אקום להודות לך על משפטי וכו'. מאי קא חמא דוד דאיהו אמר חצות לילה ולא \nאמר בחצות. אלא חצות לילה ודאי ולקב\"ה אמר הכי. וכי קב\"ה אקרי הכי. אין, דהא חצות \nלילה ממש קב\"ה אשתכח וסיעתא דיליה, וכדין היא שעתא דעייל בגנתא דעדן לאשתעשע עם \nצדיקייא וכו' עכ\"ל. ועוד הוא מאריך שם בענין זה הרבה הרי משמע בפירוש דשעשוע דקב\"ה \nעם הצדיקים בג\"ע הוא בחצות לילה. ועוד בפרשת נח (דע\"ב) וז\"ל כל ב\"נ דקם למלעי \nבאורייתא מפלגו דליליא כד אתער רוח צפון קב\"ה אתי לאשתעשע עם צדיקיא בגנתא דעדן \nוהוא וכולהו צדיקיא דבגנתא כולהו צייתין ליה וצייתא להנהו מלין דנפקין מפומיה וכו' \nעכ\"ל לעניננו. ומתוכו מתבאר כי השעשוע שהקב\"ה משתעשע עם הצדיקים בג\"ע הוא בחצות \nהלילה. וכדי ליישב הענין הזה נאמר כי שעשוע שהקב\"ה משתעשע עם הצדיקים בגן עדן זהו \nענין השכינה מלכות עם התפארת המשתעשעת עמהם בסוד הבריאה והיצירה והעשיה. דהיינו ג\"ע \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "העליון תחת כסא הכבוד, וג\"ע התחתון יצירה, ומדור הנפשות עשיה, כאשר נבאר לקמן בשער \nהנשמה. וכן מוכרח מתוך לשון הזהר שאין השעשוע הזה ייחוד שמתייחד הת\"ת עם השכינה \nבסוד האצילות למעלה למעלה אלא קבלת שפע שמקבלת מתוך הנהר העליון וכן מקבלים \nהצדיקים. ות\"ת עם המלכות מתגלה ביניהם ובסוד מציאותם מתייחדים ואור הצדיקים נוסף \nוהיינו שעשועים. וז\"ל בס' הזוהר פ' לך (דף צ\"ב.) בפלגותא דליליא כד צפרין מתערין, \nסטרא דצפון אתער ברוחא. קם בקיומיה שרביטא דבסטר דרום ובטיש בההוא רוחא ושכיך \nואתבסם. כדין אתער קב\"ה בנמוסוי לאשתעשע עם צדיקייא דבגנתא דעדן. בההוא שעתא זכאה \nחולקיה דבר נש דקם לאשתעשע באורייתא דהא קב\"ה וכל צדיקייא כולהו צייתין לקליה הה\"ד \nהיושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני. ולא עוד אלא דקודשא בריך הוא משיך עליה \nחד חוטא דחסד למהוי נטיר בעלמא. דהא עלאין ותתאין נטרין ליה. הה\"ד יומם יצוה ה' \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "חסדו ובלילה שירה עמי. אמר רבי חזקיה, כל מאן דאשתדל בהאי שעתא באורייתא ודאי אית \nליה חולקא תדיר בעלמא דאתי. אמר רבי יוסי מ\"ט תדיר. א\"ל, הכי אוליפנא דכל פלגות \nליליא כד קב\"ה בג\"ע, כל אינון נטיען דגנתא אשתקיין יתיר מההוא נחלא דאיקרי נחל \nקדומים נחל עדנים דלא פסקין מימוי לעלמין. כביכול ההוא דקאים וישתדל באורייתא כאלו \nההוא נהרא אתרק על רישיה ואשקי ליה בגו אינון נטיען די בגנתא דעדן. אמר ר' יוסי, \nולא עוד אלא הואיל וכלהו צדיקייא דבגו גנתא צייתין ליה חולקא שויין ליה בההוא שקייו \nדנחלא. אשתכח דאית ליה תדיר חולקא בעלמא דאתי עכ\"ל. ומתוכו מתבאר בפי' כי אין כוונת \nענין השעשוע הזה אל הזווג העליון שבין תפארת ומלכות באצילות אלא השפע שמשפיע הקב\"ה \nעליהם. ועל האמת כי הקב\"ה הנזכר בכל המקומות האלה אין הכונה על התפארת דוקא אלא על \nהמלכות שהיא נקראת ג\"כ הקב\"ה ברוב המקומות. וסוד ענין זה הארכתי בבאורו בזוהר פ' \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "בלק סימן ה' משער ח' יע\"ש. אמנם הטיול הנזכר במאמר שלפנינו היא יחודם באצילות. \nואמרו בנשמתהון דצדיקייא אינו ר\"ל הנשמות שכבר נפטרו מן העוה\"ז אלא אותם נשמות \nשעדיין בחיים חיותם ועל ידי מעשיהם הזכים והטהורים ועל הדרך שפי'. כי אין ביד \nהצדיקים שבגן עדן לא לייחד ולא לקצץ, והעיקר הוא הצדיקים שבעולם המעשה. ועם היות \nשאמרנו שהשעשוע ע\"י החיים לא נכחיש כי בעת שהצדיק נפטר מן העולם על ידי נשמתו \nהמסתלקת מן העולם מתייחדת כנסת ישראל עם הת\"ת כי כן מוכח מקצת דקדוק לשון הזוהר. \nאבל עכ\"ז אין מיין נוקבין הנזכרים במאמר הזה אלא על ידי החיים ממש, ולכן (במאמר \nהזהר מפ' נח ד\"ס הנ\"ל) לא הזכיר עם הצדיקים בג\"ע. אלא ודא הוא רעוא דכלא וטיולא \nדמטייל קב\"ה בנשמתהון דצדיקייא לבד ולא אמר בגנתא. ועל הכל אפשר לומר שהוא בעת \nהסתלקם מן העולם. מכלל הפרקים הקודמים למדנו אל יחוד הת\"ת עם מלכות שא\"א להיות אם \nלא ע\"י התעוררות תחתון, והתעוררות הזה הוא ריח המצות של הצדיקים: \n \n", "en": ""}]}
