{"bookId": "kabala-bd11e1351be2", "part": "1", "torah": "47", "title": "ספר פרדס רמונים — פרק עשרים ושלש:", "hebrewTitle": "פרק עשרים ושלש:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-bd11e1351be2/1/47/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-bd11e1351be2/1/47/", "segments": [{"index": 1, "he": "פרק עשרים ושלש: \nבתיקונים פי' הרשב\"י ע\"ה וז\"ל יסודא דעלמא יחודא דקב\"ה ושכינתיה. וכאלה הרבה. מורה \nעל שיחוד הת\"ת והמלכות הוא ע\"י היסוד והיסוד הוא השושבין הקושר ומיחד החתן והכלה \nולא שושבין לבד אלא ממש הוא האמה המייחד הזכר עם הנקבה וכן כל כנויי המדה הזאת \nמורים עליו וכמאמר רז\"ל גוף וברית חשבינן חד פי' כי התפארת כנגד הגוף של אדם והיסוד \nכנגד האמה. ואין ספק כי יש במלכות לענין היחוד ג' בחינות. הא' בחינה אל היסוד, הב' \nבחינה אל הת\"ת, והג' בחינתה אל הגדולה והגבורה והנצח וההוד. והטעם כי כמו שביחוד \nאיש ואשתו יש בחינה בנקבה אל האמה ובחינה אל השדרה שהוא כלל הגוף ובחינה אל הזרועות \nואל השוקים, כן יחוד העליון שהם מתיחדים שש כנגד שש. וכן נתבאר בתיקונים וז\"ל בתקון \nנ\"א (דף פ\"ו ע\"ב) בראשית ברא אלקים את כו'. מאי את אלא הא אוקמוה קדמאין כל אתין \nלרבויא. ודא א\"ת, אורייתא כלילא מא' עד תי\"ו דבה אתבריאו שמייא וארעא. ועוד את \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "השמים שמים. דא קוב\"ה הה\"ד ואתה תשמע השמים, את בת זוגו עמיה, ואת דא צדיק ובת \nזוגיה, הארץ מאנא דכלהו לאפקא זרעין ואיבין עכ\"ל. והנה יש לשאול ודאי כי מאי ניהו \nבת זוגיה דצדיק ומאי ניהו בת זוגיה דקב\"ה ומאי ניהו מאנא דכלהו, כי הכל אחד. אלא \nודאי כדפרשינן כי השכינה נקרא את והכתוב בא להודיענו ענין היחוד בכל בחינותיו. \nוהראשונה אמר את השמים דהיינו בחינת יחוד התפארת עם המלכות שהיא גוף בגוף. שנית אמר \nואת כי הוא\"ו הוא יסוד שהוא נקרא וא\"ו זעירא והיינו צדיק ובת זוגיה שהוא הנקודה \nהאמצעית מציאות היחוד העצמי. הארץ מאנא דכלהו דהיינו בחינתה אל הזרועות שהם גדולה \nגבורה ואל השוקים שהם נצח והוד. וכמו שנמצא היחוד אל הת\"ת והמלכות כן נמצא היחוד אל \nכל בחינותיהם והאברים הרוחנים העליונים עד שנמצא היחוד והזווג אפי' במלאכין דשכינתא \nהמתיחדים במלאכין דקב\"ה. וכן נתבאר בתיקונים (תקוני ז\"ח דף קי\"ג ע\"ב) ז\"ל וכד סליקת \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "עלייהו מיד נחית קב\"ה לקבלא לה בכמה חילין ומשריין. משריין סלקין עם שכינתא ומשריין \nדמלכא נחתין עלייהו ואנון מרכבתא תתאין מעילאין ומקבלין אלין מאילין בחדווא בנשיקו. \nורזא דמלה והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו והנה מלאכים דשכינתא דאיהי אלקים \nעולים ומלאכים יורדים בו לגבה עכ\"ל. והכוונה מבוארת כי בהיות השכינה עולה וכל \nמחנותיה להתיחד בבעלה בעלה יוצא לקראתה ובבואו להתיחד עמה כן מלאכיו יורדין להתיחד \nעם מלאכי השכינה להיות שאלו זכרים ואלו נקבות. ואפשר היות מלאכים האלה רוחות אצולים \nאלו מהזכר ואלו מהנקבה כעין רמ\"ח אברים באדם. ואפשר היות אלו רמ\"ח כוחות שרמז \nהרשב\"י בפקודין פקודא דק\"ש (בפ' ואתחנן דף רס\"ג.) שאמר שאל היחוד מתיחדים רמ\"ח \nאברים עליונים כנדרש שם. ונתבארו ב' הבחי' האלה הנדרשות בפרק זה בתקונים (תקונא י\"ט \nדף ל\"ז) וז\"ל וכד [אינון מקבלין כל ספיראן] מקבלין דא מן דא ומלאכין לתתא מקבלין \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "דין מן דין כד\"א ומקבלין דין מן דין. וכל חד יהיב רשו לאעלאה לתחומא דחבריה כד\"א \nונותנים רשות זה לזה עכ\"ל. והכונה שכאשר מתיחדים ת\"ת ומלכות דעלה קאי התם אלא \nשקצרנו דבריו. ואמר שאז הספירות מקבלות אלו מאלו וכן המלאכים. הורה על שתי הבחינות \nהנדרשות בפרק זה בענין היחוד שהם יחוד ספי' זכרים בנקבות ויחוד מלאכים זכרים \nבנקבות. עוד מתבאר בתקונים (תקונא י\"ח דף ל\"ג) היות לחכמה ובינה ג' יחודים ר\"ל יחוד \nבג' מקומות וכן לת\"ת ולמלכות, והם אלו. ראשונה הם החכמה והבינה יהו\"ד בחכמה אהיה \nבבינה ואהיה הוא היכל לשם בן ד' נרתיקא דחרבא כמבואר בתיקונים והיינו שם בן ד' \nשבחכמה ואהיה הוא בבינה זה אל הימין וזה אל השמאל כדרך הזכר והנקבה שהזכר לעולם \nנטייתו אל הימין והנקבה לעולם נטייתה אל השמאל בסוד שכל נקבה נוטה אל הדין ולכן זה \nבימין וזה בשמאל כל אחד כראוי לו ושניהם מתיחדים בסוד יחודם בכתר ונרמז יחודם בשם \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "זה יאההויה\"ה כי הוא שם מורכב מב' שמות מורה שאהי\"ה היכל ומכון לשם יהו\"ה, וגם מורה \nשיהו\"ה בהיכלו. ולכן להורות על יחודם בספי' הכתר שניהם מיוחדים שם בשם הנזכר. וכן \nהם מתפרדים אל הימין ואל השמאל בגדולה וגבורה כזה יהו\"ה בחסד אהיה בגבורה ומתיחדים \nבאמצע שהוא התפארת כזה יאההויה\"ה. וכן הם מתפרדים אל הימין ואל השמאל בנצח והוד כזה \nיהוה בנצח אהיה בהוד והם מתיחדים באמצע שהוא היסוד כזה יאה\"הויה\"ה ושתיהם במלכות \nשהיא נקרא קרית ארבע על שם שבה נכללות ד' שמות שם יהו\"ה אהי\"ה יהו\"ה אדנ\"י שד' שמות \nאלה הם ד' אותיות שבשם בן ד'. ששם ראשון הוא כנגד הי' שבחכמה, ושם אהי\"ה כנגד הה\"א \nשהיא בבינה, ושם בן ד' השני הוא התפארת שהוא כנגד הוא\"ו, ושם אדני הוא כנגד ה\"א \nאחרונה שהיא במלכות. וראשי תיבות ד' שמות אלה הוא י\"א י\"א כו' שם קדוש והוא ר\"ת \n\"יהוה \"אלהינו \"יהוה \"אחד שהם ד' אותיות שבשם כדפי'. והנה יחוד יהו\"ה שבחכמה ואהיה \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "שבבינה הוא בסוד ממעלה למטה מפני ששניהם משפיעים, וסוד המשפיע הוא בסוד האור הישר \nממעלה למטה. ויחוד יהו\"ה אדנ\"י בתפארת ומלכות הם מושפעים ויחודם הוא ממטה למעלה. \nולכן בנצח והוד הם מתפרדים יהוה אדני זה אל הימין וזה אל השמאל כדרך זכר ונקבה \nשהזכר לעולם אל הימין והנקבה לעולם אל השמאל ושניהם מתיחדים ביסוד ושניהם יאהדונה\"י \nשם המורה שהשם אדני נעשה כסא ומכון ומעון לשם יהוה ושם יהו\"ד שוכן בהיכל שהוא אדנ\"י \nכדכתיב (חבקוק ב כ) וה' בהיכל קדשו הם מפניו כל הארץ. ה\"ס כמנין אדנ\"י וכמנין \nהיכ\"ל. וכן שניהם מתפרדים אל הימין ואל השמאל בגדולה ובגבורה יהו\"ה בגדולה אדנ\"י \nבגבורה זה אל השמאל וזה אל הימין נקבה אל השמאל בסוד נטייתה אל הדין והזכר אל הימין \nבסוד נטייתו אל הרחמים ושתיהם מתיחדים בתפארת שהוא האמצע כזה יאהדונה\"י. וכן ענפים \nמתפרדים בחכמה ובינה ומתיחדים בכתר. זהו העתק דברי הרשב\"י ע\"ה מהתיקונים בתוספות \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "מעט מזעיר לא כביר בביאור מקצת דבריו ודי לנו כנדרש עד הנה בביאור ענין היחוד. ומה \nשנשאר בענין יחודם בחול ע\"י מטטרון ובשבת ע\"י היסוד, לא נדבר בו הנה יען נבאר אותו \nבשער אבי\"ע כי שם הוא המתיחס. ונחזור לבאר ענין מהות המדות בדין ורחמים ובפעולתם: \n \nשער ח פרק כד\n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "פרק עשרים וארבע: \nאחר שבארנו בפרקים הקודמים בענין הגדולה והגבורה והת\"ת. נבאר עתה ענין נצח והוד \nוהיסוד. ובמדות האלה אין צריך להאריך בעניינם אם דין אם רחמים כי הם ענפים מסתעפים \nמחסד וגבורה ות\"ת. וכפעולות האלה כן פעולות האלה אלא שאין דינם חזק כ\"כ ולא החסד \nכ\"כ בחוזק מפני שהן יונקין מהת\"ת. והענין שהנצח הוא ענף החסד ולכן פעולתו חסד וכן \nבענין המים כמבואר בחסד אבל מפני שהוא יונק מצד הת\"ת שבו כח הגבורה כנודע שהוא איש \nהבינים, לכן אין פעולתו גוברות על צד החסד כחסד עצמו. ובזולת זה פי' הרשב\"י ע\"ה \n(בהקדמת ת\"ז דף י\"ד) שבנצח חותם כח החיים מצד החכמה וז\"ל אסתכל לעילא לגבי חכמה \nואתקשר בירכא ימינא וחתים ביה חיים עכ\"ל. הורה שעם היות שחיים הם בחכמה כענין (קהלת \nז יב) החכמה תחיה בעליה, עכ\"ז האוצר שבו נתון החיים להחיות בני העולם הוא הנצח עם \nהיות שפתיחתו תלוי בג' ראשונות כאמרם ז\"ל בני חיי ומזוני וכו' אלא במזלא תליא מלתא \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ופרשנוהו בפרק י\"ז. וכיוצא בנצח כן הוא ההוד שפעולתיה דומין לגבורה שהוא ענף נמשך \nממנו ולכן פעולותיו בדין ואש כמבואר בגבורה. אבל מפני שהוא יונק מן הת\"ת שבו כח \nהחסד כנודע שהוא איש הבינים לכן אין פעולתיו גוברות על צד הדין כגבורה עצמה. ובזולת \nזה פי' רשב\"י ע\"ה כי המזון הם תלוים בו וז\"ל שם אסתכל לעילא לגבי אימא עלאה ואתקשר \nבירכא שמאלא וחתים ביה מזוני עכ\"ל. וענין מזוני בהוד הוא על דרך חיים בנצח כמבואר \nלעיל. וזה שיש לדקדק בענין ב' מדות אלו הוא שמצינו אותם משונות בעניינם יותר משאר \nהספירות כי שאר הספירות לכל אחד ואחד שם בפ\"ע כמו שנבאר בשער השמות. ולשתי הספירות \nהאלו שם אחד לבד שהוא צבאות כמו שיתבאר שם. וכן ברוב כנויהם לעולם הם מיוחדות. וכן \nפי' הרשב\"י ע\"ה נצח והוד תרי פלגי דגופא אינון. מורה על שתיהם היותן ענין א' מה שלא \nנמצא כזה אפי' לתפארת ומלכות עם היותם ד\"ו פרצופין ושתיהן אחד. וכן פירש לענין שמים \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "וארץ בפעולת המדות גבי אפריון עשה לו המלך שלמה בפ' תרומה והעתקנוה בשער טעם \nהאצילות בפ\"ד. ואמר שיום ד' הוא הנצח לא הוציא פעולותיו בשלימות עד בא ההוד מפני \nששניהם ענין א' יעויין שם. ועתה צריך לדקדק על הענין הזה בכל האפשר. ואמנם אל מה \nששאלנו למה לא נתייחד לכל א' מהם שם בפ\"ע אלא שלשניהם שם א' והוא צבאות. מצאנו \nלהרשב\"י בשעת פטירתו בפ' האזינו (דף רצ\"ו.) פירש הענין הזה וז\"ל תו אתפשט גופא בתרי \nשוקין ומתאחדן בינייהו תרין כוליין ותרין ביעי דדכורא. דכל משחא ורבות וחילא דדכורא \nדכל גופא בהו אתכנש. דכל חיילין דנפקי, מנהון נפקין. ושריין כלא בפום אמה. ובג\"כ \nאקרון צבאות ואינון נצח והוד. ת\"ת יהוה. נו\"ה צבאות. ובג\"כ ה' צבאות. אמה דדכורא \nסיומא דכל גופא ואקרי יסוד וכו'. עכ\"ל לעניינו. והוא מדבר בענין התפשטות האצי' עד \nנו\"ה ואמר שלהם ג' בחינות כצורת הגוף והם שוקים וכליות וביצי זכר מפני שהם אברים \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "הצריכים אל מציאות הזווג. והטעם שאמרו חכמי הנתוח שמעבר הזרע דרך ב' צנורות א' אל \nהימין וא' אל השמאל וירידתם דרך הירכים ומשם יורדים אל הכליות ועוברים דרך שם ומשם \nנמשכים אל האשכים ומשם אל פי האמה, ולכן אמר דכל משחא ורבותא וחילא דדכורא וכו' \nדהיינו זרע הזכר, ולכן אמר דכל חיילין דנפקי כו' ושריין כלא בפום אמה היינו הזרע \nהנמשך מן הירכים ומן הכליות ומן האשכים אל היסוד אל הבחי' המתייחדים בו שהוא הנק' \nפי האמה. והנה נמצא אל ירכים שהם נצח והוד ג' בחינות. הא' נק' ירכים והיינו בחינתם \nהמתקרבים אל בחינתם הנקראים מתנים שהוא בחינתם אל הת\"ת ואל הזרועות שהם גדולה \nוגבורה, והבחינה זאת נקרא ירכים. ועוד בחינה יותר מתקרבת אל היסוד והיא נקראת \nכליות. ועוד בחינה יותר ויותר מתקרבת והיא נקראת אשכים. וכלם צריכין אל יחוד איש \nואשתו כמבואר לעיל. ולכן אל יחוד העליון ג' בחינות אלה שופעים אל היסוד בבחינתו \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "המתייחד במלכות ומתעלם בתוכה והיא הנקרא ראש צדיק דהיינו מהעטרה ולמעלה כמו שנבאר \nבשער ערכי הכנויים. ואמר ובג\"כ אקרון צבאות לרמוז אל ב' דברים א' על שם החיילים \nדנפקין מתמן כדפי' לעיל. וזה טעם אל שם צבאות לשון צבאות מפני שהמשכתם והשפעתם אל \nהיסוד וזו עיקר צבא המכונה בהם לכן נקראים צבאות בשם אחד שוה לשניהם מורה על הרבוי \nמשא\"כ בשאר השמות הקדש. ולהורות על יחודם עם הגוף שהוא הת\"ת אמר ת\"ת יהו\"ד נו\"ה \nצבאות. הפך דעת האומרים שנצח נק' יהוה צבאות והוד אלקים צבאות. ואין נכלל בשם צבאות \nאלא נו\"ה יחד כמו שנרחיב ביאור בשער השמות. והנה מתוך זה המאמר נתבאר טעם למה \nלשניהם שם א' כדפי'. ואל השאר נאמר כי אחר שידענו ביאור השם זה אל היחוד ויחוסו \nוענין בחי' המדות האלה אל הזווג, א\"כ ראוי שיקראו שניהם בשמות שוים אחר שכבר קדם \nלנו כי אין הזריעה אלא ע\"י ב' האברים האלה. ועם היות שיש חילוק בין חכמי הנתוח לבין \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "חכמי ישראל במס' יבמות בפ' הערל (דף ע\"ה ע\"ש בתוס') דסבירא להו שכבר אפשר להוליד \nבביצה אחת, עכ\"ז כבר הודו חכמי הנתוח שלא יוליד בא' כ\"א זכרים או נקבות לפי היות \nחסרון האבר. ואחר שכבר קדם לנו בפרקים הקודמים שמהזווג העליון נמשך זכר ונקבה א\"כ \nא\"א מציאת הזווג אלא ע\"י שניהם יחד ולכן תרי פלגי דגופא הם ודאי. בזולת שא\"א לגוף \nלעמוד על מעמדו אם לא ע\"י ב' הירכים המעמידים אותו משא\"כ בשאר הזוגות שבכל אברי \nהאדם. ודי לנו בזה ביאור אל הענין הזה: \nואל ענין היסוד, נודע היות מדתו ופעולותיו כפעולת הת\"ת ונתנו סימן לזה רז\"ל באמרם \nכל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף והוא ענף מהת\"ת נמשך ממנו. ולכן פעולתיו ברחמים בסוד \nהאויר כדפי' בת\"ת. אבל מפני שיסוד יונק מן הנצח וההוד ומתגבר עליו כח הגבורה מן \nההוד לכן נטייתו יותר אל צד הדין כמו שבארנו בשער י' ולא ט' בפ\"ב. ועם היות שאנו \nאומרים שפעולותיו כהת\"ת, יש לו עוד פעולות שוות אל כל הספירות מפני שבו מתערבים כל \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "הכחות ושפע הספירות כנודע. ובזולת אלה יש פעולות אל המדות האלה הרבה שא\"א לבארם אם \nלא בשער ערכי הכנויים ע\"י פי' הכנויים: \nוממדות המלכות הוא כל הענינים המתייחסים אל הנקבה בענייני העולם וכן הדברים \nהמתייחסים אל יסוד העפר כדפי' לעיל. ונתבאר בדברי הרשב\"י שנטייתה אל הדין והיא מדת \nהדין אבל לא קשה כגבורה אלא רפה, ומדתה להשכיר ולהעניש מכח המדות העליונות שעליה. \nובה אחוזים כל הכחות אם טובים ואם רעים כענין המלך שהוא צריך לרעים ולטובים להשלים \nחפציו ובזה נכלל ענין שבע מדות ומהותם בדין ורחמים: \n \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "שער ח פרק כה\nפרק עשרים וחמש: \nהכוונה בפ' זה הוא לבאר ב' בחי' שבהם נבחן האצילות. הבחי' הא' נחלקת לג' בחי'. הא' \nקראו העולם מושכל והם כ\"ח\"ב, הב' נקרא עולם המורגש והם גדולה גבורה תפארת, הג' \nקראוה עולם המוטבע והם נה\"י, ובכל א' מג' בחינות אלה מג' ג' ספירות, בזולת המלכו' \nשהיא המקבלת מן הכל כדפי'. והשנית היא ג\"כ נחלקת לג' בחינות אחרות. והם בחינה \nראשונה בחינת הימין והוא בחינת החסד ובה נכללו ג' ספירות והם חכמה חסד נצח, והב' \nבחינת השמאל והיא בחינת הדין ובה נכללות ג' ספירות והם בינה גבורה הוד, והג' בחינות \nהאמצע והיא בחינת הרחמים ובה נכללו ג' ספירות והם דעת תפארת יסוד. והמלכות מקבלת \nמכלן וכתר כלול מכלן כאשר ביאר. וענין זה נתבאר בזהר פ' ויחי (דף רט\"ז ע\"ב) דאמר ר' \nאלעזר לית שכינתא שריא מגו עצבות דכתיב ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן. מנגן \nמנגן תלת זמני אמאי בגין לאתערא רוחא משלימותא דכלא דהוא רוחא שלימא. ר' אבא אמר \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "תרין. [טז] תנינן מד' סטרין כלא אשתכח. א\"ר אבא וכל שרשין דעלאין ותתאין כלא אחידן \nבהו. ותנא דא עייל ודא נפיק דא סתים ודא פריש אתאחד חדא בחברתא ואינון אבהן דכלא. \nר' שמעון אמר רק באבותיך חשק ה' כתיב באבותיך ממש תלתא, ומשמע דכתיב רק, רק ממש, \nומאלין מתפרשן ומתאחדין כל שאר אחרנין וסלקין שמא לאתעטרא עכ\"ל. ופי' כי בענין \nאלישע הנז' בכתוב ג' נגונין. ור' אלעזר פירש שרומזים אל התפארת בהיותו כלול מג' \nאבות וזהו אמרו לאתערא רוחא משלימותא דכלא, וכוון אל מה שהיה צריך אלישע רוח נבואה \nשלא היה לו, היה צריך התעוררות מהתפארת הנקרא רוח, ובהיותו שלם עם הגדולה והגבורה \nהוא רוח שלם כולל כל הבחינות שהם חסד דין ורחמים כדי שתחול על אלישע רוח נבואה מן \nהימין ומן השמאל ומן האמצע בסוד משך השפע אל הנצח וההוד שהם מקום הנבואה והיסוד \nשהוא המיחדם, וזה ענין ג' נגונים שהם כנגד ג' אבות כלולים בתפארת הנקרא רוח ונשפע \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "למלכות שהיא נקראת נבואה. וזהו סוד רוח נבואה ת\"ת ומלכות מתיחדים ע\"י הנצח וההוד, \nת\"ת אל הימין ומלכות אל השמאל, ושניהם מתיחדים ע\"י היסוד בסוד יאהדונה\"י כמו שנבאר \nבשער השמות בפ\"ב וכמו שביארנו לעיל בפרק כ\"ג. ור' אבא חלק על ר' אלעזר משום דסבירא \nליה שאין בכתוב כ\"א ב' נגונין כי ועתה קחו לי מנגן אינו מן המנין כי הוא ספור דברים \nבעלמא והעקר הוא והיה כנגן המנגן שהם ב' נגונים, וז\"ש רבי אבא אמר תרין פי' ב' \nנגונים לבד, וחלק עליו ג\"כ שאין כללות האצילות בשלש אלא בד' ונכללות בשתים והם חסד \nגבורה ת\"ת ומלכות כי הת\"ת מתייחד עם המלכות וחסד עם הגבורה. והנה בהיותם נכללים \nבשתים שהם שני נגונים אז הי' הנבואה שורה על אלישע. וזהו אמרו תנינן מד' סטרין כלא \nאשתכח. פי' שכל הנמצאים מורכבים מד' יסודות אלו הרוחניים. והוסיף עוד מימרא דר' אבא \nאחריו להורות שדעת ר' אבא שבד' אלו נכללים כל האצילות, וז\"ש וכל שרשין דעלאין \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "ותתאין כולהו אחידן בהו פי' בד' אלו נכללים הכל. ותאנא וכו'. הוסיף לבאר היאך הם ד' \nונכללים בשתים, כי דא עייל ודא נפיק, פי' החסד מלאכתו לכנס ולקרב והשמאל לפזר \nולרחק, כאמרם שמאל דוחה וימין מקרבת, ולכן צריך ליחדם ולהמזיגם אל המיצוע. דא סתים \nודא פריש פי' הת\"ת הוא מתעלם והמלכות מתגלה ולכן צריך ליחדם כדי לגלות הנעלם מתוך \nהנגלה וזהו אתאחד חדא בחברתה. פי' להיותם ד' נכללות בשתי כוחות אל המיצוע. ואנון \nאבהן דכלא, פי' שארבעה אלו הם האבות ושרש לאצילות, הכוונה שבד' בחינות האלה נכלל \nהכל. ורבי שמעון חלק על רבי אבא ואמר שהכל נכלל בחסד גבורה ת\"ת שהם חסד דין ורחמים \nכי המלכות מקבלת מהם והיא מכללם לא שתהיה בחינה ד' בפ\"ע, וז\"ש באבותיך ממש אבות \nשלשה שהם אברהם יצחק ויעקב דהיינו הגדולה והגבורה והתפארת שהם החסד והדין והרחמים. \nתלתא דוקא ולא ד' כמו שפי' ר' אבא. ומשמע דכתיב רק. פי' שכוון הכתוב לשלול דעת רבי \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "אבא באמרו רק, כלומר אלו ולא אחרים עמהם שבג' אלו לבד נכלל הכל. ומאלין מתפרשן. פי' \nואע\"פ שיראה לכאורה כי בחינת המלכות בחינה מיוחדת בפ\"ע, אינה ראיה. כי היא נכללת \nבאלו ומאלו הג' היא מסתעפת ולא שתהיה בחינה בפ\"ע כפי הנראה. ע\"כ. והנה מתוך המאמר \nהזה מתבאר היות האצילות כלו נכלל בג' בחינות אלה שהם חסד דין רחמים דהיינו קו ימין \nקו השמאל קו האמצע. עוד ביאר הענין הזה רבי אלעזר בפ' שמות (דף י\"ד) וז\"ל הא תנינן \nבעשרה מאמרות נברא העולם, וכד תסתכל תלתא אינון ועלמא בהון אתברי בחכמה ובתבונה \nובדעת עכ\"ל לענייננו. והנה ג' אלה הם ג' מדרגות שהם חסד דין ורחמים. אמנם הם שרשים \nובהם נעלמים הענפים שהם ג' וג' כמו שבארנו. וראוי לדקדק למה אינם נכללים בכתר חכמה \nובינה שהם שרשים אל ג' קוים כמבואר בשער סדר האצילות. ודעת מאי בעא הכא. והטעם הוא \nמפני שבכתר לא שייך לא דין ולא רחמים מפני שהרחמים נכללים מדין וחסד שהם קו המיצוע \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "והכתר הוא סוד חסד ורחמים שאין בו תערובת דין כלל ולכן לא יצדק אמרנו בו שהוא קו \nהרחמים באמיתות. והדעת הוא בחינת הת\"ת קודם התפשטותו. בערך בחינתו בכתר בין חכמה \nובינה בסוד ההכרעה כמו שיתבאר בשער הבא. ולכן כשנרצה לכלול הבחינה השנית שהוא בחינת \nהרחמים אין אנו יכולין לכללו בכתר בעצם כי לא יצדק מן הטעם שבארנו. אמנם נוכל לכללו \nבדעת שהוא בחי' הת\"ת ובחי' הכתר דהיינו הת\"ת המתעלה עד כתר ובעלותו שם במציאותן \nהעליון נמצא שהוא שורש וכללות הרחמים בקצת דין הנכלל עמו. אבל הכתר בעצמו הוא שורש \nנעלם בו יוכללו ג' הבחינות בהעלם כדמיון הסתר והעלם הענפים הנאצלים בהמאציל. ולכן \nמפני זה לא יצדק בו דין כדפי' לעיל בפ\"ג. ועתה לפי זה נמצאו הספי' נכללות ונבחנות \nבג' בחינות לרחבם ולארכם עם היות שאין בהם לא אורך ולא רוחב כזה: \nכתר: \nחכמה בינה: \nדעת: \nחסד גבורה: \nת\"ת: \nנצח הוד: \nיסוד: \nהרי שלשה על שלשה. כתר חכמה בינה עולם מושכל, גדולה גבורה תפארת עולם מורגש, נצח \n", "en": ""}, {"index": 21, "he": "הוד יסוד מלכות עולם מוטבע. הרי בחינתם נחלקת לרוחב. ולאורך הם חכמה גדולה נצח הרי \nעולם החסד, בינה גבורה הוד הרי עולם הדין, דעת ת\"ת יסוד הם עולם הרחמים. ולמעלה מהם \nכתר כלול כל שלשה בחינות כמו שהוא כולל ג' ראשונות ובהיות כלול מן הדין שהרי הוא \nכלול מהבינה שהוא שורש הדין ולא יחייב הענין הזה בו הדין כלל כמו שבארנו בפ\"ג. \nולמטה מכלם מלכות כוללת ג' בחינות שהיא הכוללת כל הספירות כנודע. נמצא לפ\"ז כי חכמה \nובינה ודעת שהוא במקום הכתר סוד הפעולות בכח, וגדולה וגבורה ת\"ת סוד הפעולות בפועל, \nנצח הוד יסוד הם השלוחים הפועלים הפעולות. נמצא לפ\"ז שכתר נשמה לת\"ת בסוד דעת, \nוהחכמה נשמה לגדולה, ובינה נשמה לגבורה, וחסד נשמה לנצח, וגבורה נשמה להוד, ות\"ת \nנשמה ליסוד, ויסוד המקבל משלשתן נשמה למלכות הכלולה מכלם: \n \n", "en": ""}]}
