{"bookId": "kabala-bd11e1351be2", "part": "1", "torah": "49", "title": "ספר פרדס רמונים — שער ט פרק ב", "hebrewTitle": "שער ט פרק ב", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-bd11e1351be2/1/49/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-bd11e1351be2/1/49/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער ט פרק ב\nפרק שני: \nכמו שבמדת החסד מעלת הויתור שלא להבחין בין צדיק לרשע בין עובד אלקים ללא עבדו, \nלענין השפע והמזון. כן למדת הגבורה מעלת הקפיצה שלא להשפיע אלא במדת הדין הקשה למי \nשעמד בנסיון ונתנסה על ידה. כענין יצחק שפשט צוארו על גבי המזבח לעבודת קונו בהיותו \nבתוקף גבורתו בן ל\"ז שנה ואז יש בידה להשכיר. ומדקדק עם הצדיקים כחוט השערה כענין \nשארז\"ל (בב\"ק דף נ') ע\"פ וסביביו נשערה מאד. וכאשר יחטא איש יצא הקצף מלפניה \nויאבדנו כרגע. ולהיות כי אין א' משני קצוות האלה כוונת בריאת העולם ולא בעל הקצוות \nשלם כאשר נבאר. הוכרח להיות בין ב' הקצוות מכריע והוא קו הרחמים, כי מצד החסד \nמיימינים לכף זכות, ומצד הגבורה משמאילים לכף חובה, וקו הרחמים מכריע ביניהם. \nולהיות שאין דעת שלישי מכריע אלא שצריך להיות נטיית המכריע קרוב אל אחד משני \nהקצוות, ובהיות קו הרחמים באמצע כלול משניהם יהיה אל האמצעות ואין ההכרעה זו הכרעה. \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "לכן מוכרח אל המשכתו מכ\"ע שבכח רחמי הלובן העליון יטה אל צד החסד וזה שנקרא מטה \nכלפי חסד. ומצד היות החסד היושבת ראשונה במלכות הוכרח להיות פותח בזכות תחלה. וזהו \nהטעם שאחז\"ל פותחין בזכות תחלה ואם הסנהדרין פתחו לחובה תחלה לא היו דנין אותו כל \nעיקר. וכן דרשו רז\"ל (סנהדרין א') ושפטו העדה והצילו העדה בעינן עדה שופטת ועדה \nמצלת, דבעינן רמז אל שני כוחות הדין והחסד. ולפי שאין המים והאש מתערבים יחד אם לא \nע\"י אמצעי לרוב רחקם, הוצרך אל האויר שהוא קו האמצעי המכריע שהוא כלול מב' הקצוות, \nולכן נק' שמים שהכונה אש ומים. ויש לשאול כי היה ראוי שיאמר מים אש כי המים הם תחלה \nכדפי' א\"כ היה ראוי שיאמר מימש. וי\"ל כי כיון שכוונת ההכרעה להיות מטה כלפי חסד \nכדפי', לזה אמר תחלה שמים אש המושבים אל המים. וזה כונת המשנה (אבות פ\"ה) כל מחלוקת \nשהוא לשם שמים סופה להתקיים דהיינו חסד וגבורה שהם במחלוקת, וחפצים בהכרעה האמצעית \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "דהיינו שמים כדפי'. ולכן סופה להתייחד ולהתקיים שהיא בתוך הקדושה והאצילות הטהור. \nאבל המחלוקת שאינה לש\"ש שאינם חפצים בהכרעה רק מחלוקת לקנטוריא, הוא מתדבק באשו של \nגיהנם שהיא הקליפה שאין מקבלת הכרעה והם הם סטרא דשמאלא שלעולם משמאילים לכף חובה \nואינם רוצים בהכרעת החסד. ולפיכך נאמר בו הבדלה כענין (בראשית א) ויבדל אלקים בין \nהאור שהוא הקדושה ובין החשך שהוא חשך שבגיהנם כענין (ש\"א ב ט) ורשעים בחשך ידמו. \nונבדלת מן הקדושה מפני שנתרחקה מן הדין המקבלת הכרעה כמו שהיה בענין קרח ועדתו שהיה \nעקרם לוים מצד הגבורה ואהרן הכהן איש החסד ומשרע\"ה היה קו המכריע שהיא מדתו. ולא \nרצו עדת קרח בהכרעה לפיכך נאמר בהם הבדלה כענין (במדבר טז) הבדלו מתוך העדה הרעה. \nולכן אמר משה רבינו ע\"ה (שם) ואם בריאה יברא ה' וכו' כיון ששוו אל הקליפה הרעה שהיא \nעדה הרעה אין עדה פחותה מי' והיתה רעה לפיכך הכניסם בגיהנם מין במינו. אבל במחלוקת \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "שהיא לש\"ש כמחלוקת הלל ושמאי שהלל היה נשיא איש החסד ושמאי אב\"ד בעל הגבורה \nוממדותיהם ניכרים שהלל לא כעס מימיו שלא לפגום מדתו ושמאי היה רגזן שמדתו גרמה לו. \nועקר מחלקותם היה לשם שמים לקבל הכרעה, ולפיכך נתקיימה מחלקותם. ועד\"ז יובן מה \nשאחז\"ל (עירובין דף י\"ג) מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותם מפני ענוותנותם. \nוהכונה שהיו מתדבקים לצד החסד בענוה ובשפלות ובהיותם נוחים ולכן הלכ\"ה שהיא השכינה \nכמותם שנטייתה לצד החסד כענין אמרם ז\"ל (מגילה דף י\"ג) אסתר ירקרקת היתה אלא שחוט \nשל חסד משוך עליה. ועד\"ז יובן אמרם ז\"ל (שם בעירובין) אלו ואלו דברי אלקים חיים \nוכו' פי' אלקים חיים הוא הבינה שמשם נשפע כל הבנין. ואמר שבין המטמאין והפוסלין \nוהמחייבין שהם נוטין לצד הגבורה אל החומרא להראות שיש שם רשות לקליפות ולכן חייב \nפסול טמא, בין המטהרין המכשירין והמזכין שהם נוטין לצד החסד אל הקולא להראות שאין \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "שם רשות ושליטה לקליפות ולכן זכאי כשר וטהור, הכל הוא מהבינה שמשם השפעת ב' הקצוות \nוכאשר יגבר יד ושפע המתרבה מאחד משני הקוים אז הלכה כמותו לאסור ולהתיר וכו'. ולכן \nבין המטהר ובין המטמא כל א' דבריו צודקים. ולכן לפעמים ג\"כ יהיה הלכה כבית שמאי \nבדוחק שרוב הנטייה הוא לצד החסד. ולהעירנו על הענין הזה אז\"ל ב\"ה לקולא ב\"ש לחומרא \nזה לחסד וזה לגבורה כמדתם חוץ מדבר מספר כנודע. וטעם החלוף לפעמים הוא ע\"ד (בראשית \nכב ז) הנני בני שלפעמים החסד לצד הגבורה והגבורה לצד החסד שהאש כלול במים והמים \nכלולים באש כדפי' בשער מהות והנהג' פי\"ו, וזה טעם עקידות יצחק כמבואר בזוהר פרשת \nהעקדה. ועם זה יובן טעם חילופם בקצת האילנות אברהם אל השמאל ויצחק אל הימין בפרט \nביריעה: \n \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "שער ט פרק ג\nפרק שלישי: \nאחר שבפרקים הקודמים נתעסקנו בענין ההכרעה, נבא עתה בפרקים האלה במנין המכריעים. \nוהמוסכם בפי כל המפרשים הוא שהמכריעים הם שנים. האחד הוא התפארת המכריע בין הגדולה \nוהגבורה והם ג' אבות אברהם איש החסד יצחק בעל הגבורה ויעקב (בראשית כה כז) איש תם \nיושב אוהלים. ופי' תם הכוונה שלם כי אין ראוי שיקרא שלם בעצם מי שהוא מוכרח בפעולה \nאחת וממנה לא ישתנה כמו הגבורה שהוא כח הדין, וכן החסד כח החסדים, שהם ב' הקצוות \nוהקצוות אינם שלימות. וכן פי' בזהר פ' תרומה (דף קס\"ז) וז\"ל וירא אלקים את האור כי \nטוב, דא איהו עמודא דקאים באמצעיתא וקאים ואחיד בסטרא דא ובסטרא דא. וכד הוה שלימו \nדתלת סטרין כתיב ביה כי טוב מה דלא הוה בהני אחרנין בגין דלא הוה שלימו עד אור \nתליתאה דאשלים לכל סטרין. וכיון דאתא תליתאה דא כדין אפריש מחלוקת דימינא ושמאלא \nעכ\"ל. ופי' למעלה מזה אמר כי יהי אור הוא חסד, ויהי אור גבורה וזהו ויהי לשון צער. \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "ועתה אמר כי וירא אלקים את האור כי טוב הוא התפארת. והאריך בלשונו באמרו דא היא \nעמודא דקאים באמצעי' וכו'. הטעם כי לת\"ת ב' מציאות. הא' מציאותו הפשוט שהוא עצם \nהתפארת סוד קו השלישי קו הרחמים בלי היותו אוחז אל אחד הקצוות כלל. והמציאות הב' \nהוא הרכבתו מג' קוים ג' גוונים והכרעתו בהם מפני היותו נוטה אל אחד מהם והיותו \nמשלים ביניהם. ומפני שהמציאות הראשון כבר יצדק בו ג\"כ החסרון, מפני שהיא דעת שלישי \nשהוא קו הרחמים קו בפני עצמו מבלי נטותו אל א' הקצוות ואין זו הכרעה שאין הכרעה \nשלישית מכרעת, ולכן ג\"כ לא יקרא שלם. אבל המציאות השני נקרא שלם שבו כח כל השלשה \nדעות, ולזה אמר דא איהו עמודא דקאים באמצעי'. ובזולת היותו באמצע, קאים ואחיד בסטרא \nדא ובסטרא דא שהוא היותו כלול מג' הקוים, ואז הוא שלם. וז\"ש וכד הוו שלימו דתלת \nסטרין שהוא השלמת השלשה קוים שהם חסד גבורה תפארת, ודקדק אל הנדרש באמרו שלימו דתלת \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "סטרין, שאם הכונה על התפארת הממוצע בין שניהם שלימו דתרין הוה ליה למימר שהם הגדולה \nוהגבורה, אלא ודאי כדפי' כי הוא עצמו במציאותו הראשון הוצרך אל השלום כדי שיהיה \nמכריע. ולעמוד על בירור ענין זה צריך לעיין בשער י' ולא ט' בפ\"ב. ומה שאנו אומרים \nשאין הקצוות בשלימות, אין הכונה על החסרון שאין חסרון באצילות חלילה כי שם שלימות \nהכל באמת. והכונה בזה לשכך את האזן. ויקרא שלם באמת בעל ההפכים וזה לא יוצדק כ\"א \nבת\"ת במציאותו השני ששם נקרא תם שלם. וז\"ש איש תם יושב אוהלים הכונה על שני אהלים \nשהם גדולה גבורה. ולהורות על הענין ההכרעה הזאת אמר בעל ספר יצירה פרק ג' וז\"ל שלש \nאמות אמ\"ש יסודן כף זכות וכף חובה ולשון חק מכריע בנתים עכ\"ל. והכוונה שבעל ס\"י חלק \nהאותיות לשלש חלקים לענין הבריאה. והחלק הא' הוא אמ\"ש. וקראן אמות לפי שהן אמהות \nלכל הנאצל ונברא ונוצר ונעשה. והרצון באמרנו אמהות הכונה כללות, שם נכלל הכל וממנו \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "תצא הכל כמו שנבאר. ויש שפי' במלת אמ\"ש שר\"ת א'מת מ'שפט ש'לום. ואינו נכון כי שלשת \nתיבות האלה הם כנוי הת\"ת כאשר נבאר בשער ערכי הכנויים ואין כן הכונה הנה כדפי'. \nואמר חובה וזכות ומכריע. יש שפירשו שהם גדולה גבורה ת\"ת. והוא היותר נכון ומתיישבת. \nוהם אמ\"ש אויר מים אש. אויר תפארת, מים חסד, אש גבורה. וכבר מבואר כי בעוה\"ז יסוד \nהאש למעלה ויסוד המים למטה ויסוד האויר בין שניהם מכריע משתוה אל האש מצד חמימותו \nואל המים מצד לחותו שהאויר חם ולח. וטעם שהמים למטה והאש למעלה הפך האצילות שהגדולה \nיסוד המים הוא למעלה והגבורה יסוד האש למטה. הטעם הוא כי העפר הוא כנגד רגל הד' \nשהיא המלכות והוא יסוד העפר העליון ופי' בה כי אסתר ירקרקת היתה וחוט של חסד משוך \nעליה. ולכן נתן יסוד המים אצל יסוד העפר ונטבע בו טבע הכובד כדי שיתחבר אל העפר. \nעוד טעם נכון כי עיקר ההנהגה העליונה עם הנבראים הוא ע\"י החסד, וכן פי' רז\"ל. והעפר \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "הוא מושב השפלים התחתונים לפיכך הרחיקם מן הדין בכל האפשר כי כל הקרב אל העפר הוא \nרחמים יותר מחבירו. ולכן על יסוד העפר יסוד המים שהם כנגד החסד, ועל יסוד המים יסוד \nהאויר שהוא כנגד הת\"ת שהוא רחמים, ועל הכל אש שהוא הדין רחוק מהנבראים מדרגה \nשלישית. ועתה יש לשאול אחר שאמ\"ש ר\"ל אויר מים אש למה לא נזכר בכל ספר יצירה יסוד \nהעפר שהוא יסוד ד' אל הבריאה כדפי'. והדבר הזה יובן במה שפירשו חכמי המחקר שיסוד \nהעפר עם היותו יסוד רביעי הוא כלל ג' יסודות הראשונים שהם מים אש אויר ומהם נתהוה \nיסוד הד'. ואמרו מופת לזה שאם ירתיח אדם כלי של מים על האש באופן שלא ישקטו ולא \nינוחו רתיחותיו לעולם ואם יחסרו המים יוסיף עליהם עוד עד יעבור עליהם על זה זמן מה \nיתהוה בתוך המים עפרורית כדמות אבן. והנה כשיעלה האדם בדעתו יסוד האש בכחו הגדול, \nאשר אין האש המורכב אצלנו א' מכמה חלקים מן האש היסודיי, ובהיות אויר הגדול מנשב \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "ביסוד האש והמים מרתיחים בו, הנה לא ירחק ממנו בריאת העפר הזה והויותו. ולהיות \nשהוייתו כדמות הרכבה כדפי' לכן לא נזכר בס\"י אלא היסודות העיקרים שהם אויר מים אש. \nוכן בענין האצילות כלו נכלל בג' חלקים הללו שהם אויר קו הרחמים מים קו החסד אש קו \nהדין ופעולת המלכות היא פעולה מורכבת משלשתן. וזה בענין הפעול' לא בענין האצילות. \nשאין כוונתינו הנה כדברי ר' יהודא חייטי ח\"ו ורחמנא ליצלן מדעתיה. אמנם כוונתינו אל \nפעולותיה שהם מצד קבלתה מג' קוים האלה וכבר הארכנו בזה בשער מהות והנהגה בפ' כ\"ה \nבעה\"ו. וזהו הנרצה הנה באמרנו אמהות, שהם אמהות לכל חלקי המציאות. יסודן כף זכות \nוכו'. כבר נודע שהאותיות ברוחניות הם אצילות נאצל מהשרשים העליונים והם כלים \nוהיכלות אל השרשים הנכבדים הם הספירות כמו שנבאר בשערים הבאים. ולכן אמר יסודן, פי' \nיסוד ושורש האותיות האלה שהם אמ\"ש הוא כף זכות וכו'. ואמרו כף זכות וכף חובה הוא \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "גדולה וגבורה עם מקורם העליונים שהם חכמה ובינה כאשר נבאר. ולשון חק הוא קו האמצעי \nהמכריע. וכף הוא נגזר מכף מאזנים, והכונה כי הגדולה שהוא הימין הוא הכף השוקל לכף \nזכות, והגבורה שהוא השמאל הוא הכף השוקל לכף חובה. ולשון חק הוא לשון מאזנים שמקום \nנטייתו לצד ההכרעה. וכיון באמרו לשון חק הכונה שהת\"ת נקר' לשון מצד הבינה כדפי' \nבשער י' ולא ט' בפ\"א. וכיון אל הת\"ת ואל מציאות הדעת הנעלם בבינה ומבינה ולמעלה \nכדפי' בשער אם הא\"ס הוא הכתר בפ\"ח. והם שני מכריעין. וחק הוא היסוד המכריע השלישי \nכאשר נבאר ענין שלש מכריעין בפרקים הבאים ושלשתם מכריעים בין כפי זכות וכפי חובה. \nוכבר הוכחנו למעלה בשער י' ולא ט' בפ\"ב ענין המכריע הזה מדברי הרשב\"י ע\"ה. ומה \nשראוי שנדעהו שאין שלימות ההכרעה אל הת\"ת אלא ע\"י המלכות. והענין, שהחסד יסוד המים, \nוהגבורה יסוד האש. והמים והאש הפכים זה לזה מב' בחינות, הא' שהמים קרים והאש חם הרי \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "הפך א', עוד המים לחים והאש יבש הרי הפך שני. ולכן הוצרכנו אל שני מכריעין כי א\"א \nבא', כי הרוח חם ולא משתוה אל האש מצד חמימותו ואל המים מצד לחותו. בא האש ומצא \nבצדו חום האויר, באים המים ומוצאים בצדם לחות האויר, נמצא האויר משלים ביניהם \nומכריע בשתי בחינות אלה. ועדיין מחלקותם עומדת מצד הקור והיובש עד שיסוד העפר שהוא \nנגד המלכות מכריע ביניהם. שהעפר קר ויבש באים המים מוצאים מצדם הקרירות בא האש ומצא \nבצדו צד היובש. ונמצא העפר משתוה אל שניהם ומכריע. שאי אפשר שיהיה יסוד אחד מורכב \nמשני הפכים ממש מקור וחום ולח ויבש שהם ב' הפכים בנושא אחד. ובשתי נושאים שהם האש \nוהמים אינם משתוים, כ\"ש שלא ישתוו בנושא אחד. לכן הם משתוים ע\"י שבנושא אחד ב' \nבחינות שאינם הפכיות כל כך כמו הקור והיובש בעפר והחום והלח באויר. ולכן ההכרעה בין \nהגדולה והגבורה שהם האש והמים אינה אלא ע\"י הת\"ת והמלכות שהם האויר והעפר. וענין קר \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "ולח בחסד וחם ויבש בגבורה, ירצה כי הפעולות בחסד נגד הגבורה הם שתים, וכן בגבורה \nנגד החסד. האחד הוא התעוררות החסד לבטל ולכבות כח האש ר\"ל כדי לבטל הדין, וזה יוחס \nבמלת קר, והכונה שהוא מקרר חום הנכרי הנשפע מהגבורה כדי שיוכל האדם לחיות. והפעולה \nהשנייה אשר לחסד היא להשפיע ממש החסד שיהיה העולם מתנהג בחסידות. והיינו מציאות \nמחודש שאינה הפעולה הקודמת שהיא בפעולת הקרירות, והיינו ענין הזעימה שהיא זועמת \nבמלכי דין שלא יפעלו וישקיט כח הדין ויצנן אש של גיהנם. אח\"כ צריך להשפיע שפע החסד \nשהוא להנהיג העולם במדתו, וזה יוחס בשם הלחות שהוא השפעת מים ממש המלחלחים את \nהצמאים. וכן לגבורה שתי פעולות הפכיות נגד החסד. הא' הוא כח התעוררות לבטל ולייבש \nכח הלחות ולזעום במלאכי החסד ובחסד שלא יתנהג העולם ע\"י, וזה יוחס במלת יבש. והכונה \nשהוא מיבש ליחות המים הנשפעים מחסד. והפעולה השנית אשר לגבורה היא להשפיע ולעורר \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "הדין ממש בעולם שיהיה העולם מתנהג במדת הדין ובגבורותיה וכוחותיה. וזה מציאות מחודש \nשאינה הפעולה הקודמת שבפעולת היבש היינו זעימה שהיא זועמת במלאכי חסד שלא יפעלו \nוישקיט כחם וייבש לחותם. אח\"כ צריך להשפיע שפע הגבורה שהוא להנהיג העולם בדין וזה \nיוחס בשם החום המחמם ושורף. והנה הת\"ת טבעו החם והלח מפני שהם שתי בחינות בלתי \nהפוכות כ\"כ שהם השפעת הדין והרחמים יחד. כי להיותו חם וקר א\"א כי הקור הוא לבטל כח \nהחום שהוא השפעת החסד לבטל השפעת הדין כדפי', וכן להיותו יבש ולח א\"א שהיובש הוא כח \nהגבורה לבטל שפע החסד שהוא הלחות. לכן הטביע המאציל בו כח החום והלח שהוא השפעת \nהדין והרחמים. ולומר שיהיה קר ויבש א\"א שהרי הקרירות והיבשות הוא לבטל כח החמימות \nוהלחות והוא שהוא ממזג ב' ההנהגות וההשפעות יחד. ואם עוד ישפיע החסד והגבורה כח \nהיובש והקרירות הנה לא יועיל המזגת השפעת הת\"ת כי יתבטל פעולותיו, ע\"י הקור הנשפע \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "מהחסד יתבטל פעולת החום שבו וע\"י היובש הנשפע מהגבורה יתבטל כח פעולת הלח שבו. לכן \nבאה המלכות והטביע המאציל בה שתהיה מוזגת הקור והיובש [יח] כדי שלא יתבטלו פעולת \nהת\"ת. נמצינו למדים שע\"י הת\"ת ומלכות הוא ענין ההכרעה של גדולה וגבורה. ונאריך עוד \nבענין ההכרעה הזאת בשער פרטי השמות בפרק ט\"ז. וצריך למעיין ההשכלה והעיון בענינים \nהאלה בטוב ההשקפה: \n \nשער ט פרק ד\n", "en": ""}]}
