{"bookId": "kabala-bd11e1351be2", "part": "1", "torah": "54", "title": "ספר פרדס רמונים — פרק שני:", "hebrewTitle": "פרק שני:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-bd11e1351be2/1/54/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-bd11e1351be2/1/54/", "segments": [{"index": 1, "he": "פרק שני: \nכבר פירשנו בשער א' פ\"ז שאין הנרצה להגאון בתשובה זו לומר שהם י\"ג ספירות ח\"ו כפי \nהנראה מפשטי דבריו כמו שהכרחנו שם הכרח גמור. וענין שלש נעלמות יתבאר. וכן דקדק \nבלשונו שאמר י\"ג מדות האמורות בתורה הם ענפי תולדות יוצאות מי' מעלות נקראים ספירות \nאלו כנגד אלו עם ג' גנוזות ראשי ראשים וכו'. הנה שלא רצה להעלות בפיו י\"ג ספירות \nח\"ו. אבל אמר מי' מעלות נקראו' ספירות, שהעשרה הם ספי' ואין למעלה מי' שום ספי', \nועלו לענין המדות לי\"ג עם ג' הנזכרות שהם הנעלמות כמו שיתבאר עניינם. עוד אמר \nוהתולדות הן הן הפעולות נקראות מדות, והשרשים שהן האבות נקראים ספירות. ירצה לבאר \nענין עצמות וכלים. כי המדות הם הכלים המודדות לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו אם מעט ואם \nהרבה אם טוב ואם רע כי הם בעלי השינוי. ולא כן העצמות שהם אשר מכנה בלשון שרשים \nואבות מפני שהם שרשים מתפשטים מאור העצם הפשוט. והם עצמותו ואין להם פעולות השנוי \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "בעצם כמו שבארנו בשער עצמות וכלים. וקראם אבות יען היותם אבות וסבות אל תולדות שהם \nהמדות הכלים המודדות כדפי'. והעצם נקרא ספירות מלשון ספיר כי הוא אור ספיריי ילאה \nהלשון להגיד דקותו אלא במשל הספיריי. לא מפני שיש להם מספר או הן עצמן חשבון ומנין, \nרק על דרך סוד עשרה עולמות שנתחדשו מהם. הכונה כי גדר המספר עשר הנרצה בלשונינו, \nאין הכוונה שיהיו השרשים נחלקין לעשר ממש ח\"ו. שאין האחד הפשוט נחלק לחלקים. אמנם \nהמספר בהם מפני היות שרש מתפשט אל תוך עשר עולמות שנתחדשו מן השרשים העליונים שהם \nהעצמות כדפי'. ויצדק בהם המספר מצד בחינת עשר עולמות. כמו שנאמר בהם דין ורחמים \nמפאת בחינת הכלים כדפי' בשער עצמות וכלים פ\"ד. שאין להם חשבון ודרך להשיגם רק מי \nשבראם לבדו. פי' אפי' הכלים עם היות שהם המחייבים חשבון בשרשים לא מפני כן נחייב \nשהם מספר ח\"ו ושהן עולמות מתגלים, אלא הם נעלמות ואין להם חשבון ח\"ו כי חשבונם הוא \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "מצד שהם מתחלקות בדרך עילה ועלול כדפי' בשערים הקודמים. והוא אדון על הכל וכו'. פי' \nשהוא אדון על השרשים והמדות כלם בכלל. ושלמה בשה\"ש רמז ועלמות אין מספר. הכונה \nהעולמות העשרה המתחדשות מן העשרה השרשים הנעלמים שהם מחייבים מספר העשר בהשרשים, \nעכ\"ז אין להם מספר שלא יצדק בהם מספר העשר הגבוליי שאין להם מספר וחילוק, ומספרם \nהוא על דרך עילה ועלול כדפי'. ואין לנו רשות וכו'. להנצל מטעם שלא גילה ענין העצמות \nוהכלים אלא ברמז וקצור מופלג. ועשר ספירות נחלקו ביצירתן. פי' באצילתן. כי היצירה \nבספיר' הוא אצילות, כמו שראינו בראשית ברא, והכונה האציל, וכיוצא בהם הרבה. והכונה \nכי מה שאנו אומרים שהם נחלקות לעשר, אין הכונה שהם נחלקות מצד המאציל. שבבחינתם אל \nהמאציל הם שוים מיוחדים תכלית היחוד. וחלוקם ורדתם זו מזו מעילה לעלול, הוא מצד \nעצמם מצד אצילותם. שהעילה למעלה מעלול, והעלול למטה מהעילה. והנה כיון לחלק הספי', \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "ג' ראשונות לבד וז' אחרונות לבד, מפני מעלת השלש על הז', כמבואר בשע' מהות וההנהגה. \nואמר שענין החלוק הזה הוא מצד אצילותן, אלו קרובות למאציל ואלו יורדות יותר מאת \nפניו. האחד אור מופלא אור שאינו מושג רק הוא מיוחס ונערך למחשבה הטהורה. פי' כ\"ע \nנקרא אור, כי אין לנו דקות יותר בעולם הגשמי כדקות האור להמשיל בו הרוחניות. ומפני \nדקות והעלם הכתר על שאר הספירות קראוה מופלא, פירוש נעלם מלשון (שופטים יג יח) והוא \nפלאי. וזהו שבאר עוד ואמר אור שאינו מושג. כי עם היות שנאמר שהוא אור מופלא. אין \nכונתינו לומר שאנו משיגים הפלאתו עד שנאמר בו שהוא אור מופלא. אלא שהוא אור שאינו \nמושג בשום השגה בעולם כלל. עד שכאשר נבא ליחס הספי' אל אברי הגוף נייחסהו ונעריכהו \nאל המחשבה הדקה תכלית הדקות שאינה אבר מאברי הגוף ולא עצם מעצמיו אלא היא פעולה \nגוברת על הגוף והיא הפעולה היותה דקה ורוחניות שבכל פעולת הגוף. וקראה מחשבה טהורה, \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "כלומר לא כאשר תהיה המחשבה ההיא באדם בדברים הגשמיים שהיא מחשבה עבה ודאי, אלא \nהכונה מחשבה טהורה דהיינו בחשבו בדברים הטהורים ודקים ורוחניים שאז תתעלה המחשבה \nההיא על השכל והמדע בלי ספק כי היא מחשבה בדברים דקים יותר משכל האנושי. ונערכים \nאליה מאורות המדע והשכל. הם ב' כחות רוחניות בגוף האדם, ובהם נמשלות חכמה ובינה. \nוהמחשבה היא יותר דקה ורוחניות מהמדע והשכל. כי המדע והשכל הם ב' כחות בגוף יותר \nמתגלות, אמנם המחשבה היא יותר רוחניות מעולה בלי ניכרת. כי כן משפט הכתר שהוא יותר \nדק מחכמה ומבינה. ונקיט לשון ונערכים אליה וכו', לרמוז ששלשתם חשובות כאחד. וכמו \nשהמדע והשכל הם א' עם המחשבה שרוכבת עליהם, כן הדבר בספירות. והחכמה והבינה נטפלים \nאל הכתר ונכללים בו. ואומר מאורות, כלומר רוחניות המתפשט מן הכתר בחכמה ובינה. \nואמרו שהמחשבה תדין בשתיהם, היינו בערך שמן הכתר נמשך ההכרעה לבין החכמה והבינה \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "בסוד הדעת כדפי' בשער המכריעין פ\"ו. הג' מהם כף זכות וכו'. היינו גדולה כף זכות, \nגבורה כף חובה. ולשון וכו' הוא התפארת נקרא לשון הסליחה, מפני שהוא נק' לשון \nבבחינתו עם הבינה כדפי' בשער עשר ולא תשע בפ\"ב, ולכן אז הוא לשון הסליחה, כי הבינה \nהיא יום הכיפורים כנודע, והוא לשון הסליחה מצדה. והמאור הד' הוא המחדש כו'. הוא \nהיסוד והקדימו לנצח והוד מן הטעם שאמרנו בשער סדר האצילות פ\"ד. ומלכות נק' עולם \nהנשמות כי על ידה היסוד מוליד הנשמות כנודע. וחכמי התלמוד וכו'. כענין אז\"ל (חגיגה \nי\"ב) על מה העולם עומד על עמוד א' וצדיק שמו שנא' וצדיק יסוד עולם. והורו בזה \nעמידתה וקיומה של המלכות הוא ע\"י היסוד וע\"י חדושה והוא הנדרש לעיל. ועוד יש אור \nחיצון וכו'. ויחד [ויחס] המלכות אל היסוד כדי שיהיה כסדר תפארת יסוד ומלכות. ועכ\"ז \nפי' אור חיצון וכו', דהיינו הנגלה שבכלם. והעד על זה (שמות כד יז) ומראה כבוד ה' \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "כאש אוכלת בראש ההר לעיני ב\"י, ולכן מכנה אותה בשם אש אוכלת. והטעם שנק' כך להורות \nעל הדין. וזרועותיו צפון וימין פי' זרועותיה של המלכות הם נצח והוד. והיא סוף \nהמאורות והתחלת כל המעשים פי' המלכות היא סוף אל המאורות שהם הספירות והיא התחלת כל \nהמעשים כענין (תהלים קד) כלם בחכמה עשית שהיא האדריכ\"ל שעל ידה נעשה כל מעשה \nבראשית. להורות שהיא סוף לכל האצילות. והאריך בזה להורות שעם היות שהקדים המלכות אל \nנצח והוד לא מפני זה הוכרח שתהיה היא שמינית לאצילות אלא לעולם היא עשירית וטעם \nהקדימה כדפי'. ועתה ארמוז וכו' אין להם התחלה. פי' כי השגת וידיעת הספירות הוא אל \nהנביאים מעילה לעלול. המשל בזה כי כאשר ישיג הנביא העלול, יעלה עד העילה. ומן העלה \nהזאת יעלה משם אל עילתה. המשל בזה כאשר ישיג המלכות שהיא עלולה מן היסוד, יעלה \nבהשכלתו ובהשגתו וישיג כי סוף המלכות ממטה למעלה היא התחלת עילתה שהיא היסוד. וכן \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "מן היסוד ישכיל וידע כי סופו הוא תחלת עלתו שהוא ההוד. וכן עד\"ז יעלה בראיית נבואתו \nעד הכתר. אמנם בכתר עצמו ומכתר ומעלה אין השגה לשום נביא וחוזה. וכן נתבאר ענין זה \nביחזקאל אמרו לשון מראה עד עשר, ובעשירית אמר ואראה ואפול ע\"פ, כי לא עצר עוד כח \nלהשיג, כי הוא מן הנמנע. וכן פי' הרשב\"י בס' התיקונים (בהקדמה ד\"ו וז\"ל) וכד מטא \nלדמות כתר דאיהו דרגא עשיראה חזי מה כתיב ביה ואראה ואפול על פני דלא יכיל למסבל \nעכ\"ל. ואל זה כיון הגאון באמרו אין להם התחלה, כי אפי' בכתר אפס קצהו יראה וכלו לא \nיראה, ואיך ישיג אפי' התחלה ממה שלמעלה מהכתר. כי הם שם ועצם ושרש וכו'. הוקשה לו \nא\"כ שכבר יש למעלה מהכתר ג' עולמות עד שיהיו נעלמות לסבה ידועה, סוף סוף הם י\"ג \nספירות, א\"כ קשה למה שאמר בעל ס\"י שהם י' ולא ט' ולא י\"א ואדון יחיד וכו' והלא י\"ג \nהם ע\"פ דרכו. לזה אמר כי אינם במנין הספי' ח\"ו אלא הם ש\"ם ועצמו\"ת ושר\"ש כל השרשים. \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ואמר שם ועצם ושרש, שהם ג' דברים והכל אחד והכל א\"ס. כי השם הוא העצם והעצם הוא \nהשרש והוא ושמו אחד מיוחד. ולכן אין לו שם כלל. כי כמו שמציאות עצמותו אינו נגבל, \nכן אין שמו נגבל, ואין לו שם כלל, אלא מחויב המציאות, והשם נודע אל עצמותו ולא \nלזולתו. ולהיות שהג' נעלמות הם בו, לכן אינם ספי' אלא עצם הא\"ס. ואין המחשבה יכולה \nלהשיג וכו'. כדפי' שאין מחשבה נתפסת בא\"ס מן הטעם הנזכר. אור קדמון אור מצוחצח אור \nצח. ג' שמות אלה בשם אור וקדמות וצחות הכל מורה על העלם, כמו האור הצח והבהיר שאין \nהעין יכול לשלוט בו, כן הג' נעלמות אין השגה בהם אל ראות השכל והנביא וזולתם. \nוהראשון נקרא קדמון להורות אל קדמותו על הכל בשרש. ובענין צח מצוחצח נבאר לפני' \nבע\"ה איזו מהם קודמת. ופי' הגאון כי ג' שמות אלו נמצאו לאלה המאורות. וטעם חלוקם \nלשלשה אלה מפני התפשטותן בעצמותן לא מפני גלויין לחוץ אל זולתן אלא התפשטותן \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "וגילויין הוא בעצמותן. וז\"ש והוא מתפשט בשרש הנעלם וכו'. ולהורות שעם היות שבפינו \nנקראם ונכנם בדמות ג' אורות בעצמותן הן אחד, אמר כולו אור אחד ועצם אחד ושרש אחד. \nומפני שהמחשבה והחקירה בהם סבת הסכנה, אמר וחכמי התלמוד וכו'. ואמר שאין להם שם \nידוע כמו שאין לא\"ס שם ידוע לרוב העלמו כדפי'. וענין השמות והכנויים ואפי' שם בן ד' \nהכל רמז אל הספירות כדמפרש ואזיל. וענין ד' המערכות הנז' בלשונו באותיות השם יתבאר \nאל המעיין כאשר יזכור מה שכתבנו בשער סדר האצילות פ\"ה, וכן יתבאר עוד ענין זה בשער \nשם בן ד' בפ\"ד: \n \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "שער יא פרק ג\nפרק שלישי: \nראינו בפרק זה לבאר בענין ג' נעלמות אלה באור יפה יתיישב בשכל המשכיל. והענין כי לא \nמחשבותיו מחשבותינו ולא דרכיו דרכינו כי כאשר ידמה האדם בשכלו להוות איזו מציאות \nשיהיה, הנה מחשבתו לא תפעיל. ואף אם ידמה ויצייר בשכלו צורת המציאות אשר ברצונו \nלהוות, עכ\"ז והיה כלא היה עד יפעל ויצא לפועל. ונמצא הפועל שלם מהכח. כי הכח חסר \nהמציאות ואין לו מציאות ושלימות כלל, והפועל הוא העיקר והמציאות וזולתו אין דבר. \nואין כן פעולותיו והוייתיו של ממ\"ה הקב\"ה. כי כאשר עלה ברצונו להוות ולהאציל אצילות \nהטהור והקדוש הנה אז נאצל ונצטייר כלו בעצמותו בלי שנוי בו ח\"ו אלא מציאות מתייחד \nעמו עד שאין בין המאציל והמציאות ההוא הבדל כלל אלא הוא והם הכל אחד ועצם אחד ושרש \nאחד. ואף אם נייחס האצילות ההוא אל הג' בחינות כאשר נבאר שהם אור קדמון וצח \nומצוחצח. אין בחינת חלוקם בערך עצמותם אלא בערך בחי' ענפיהם המתפשטות ומתאצלות. \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "והענין בזה, כי כבר בארנו בשער סדר האצילות כי האצילות נכלל בכתר וחכמה ובינה מפני \nהיותן שרש החסד ושרש הדין ושרש הרחמים, וכן בסדר אצילותן היו נצח בחסד חסד בחכמה \nנכללין זה בזה והכל א', וכן הוד בגבורה וגבורה בבינה נכללים זב\"ז, וכן המלכות ביסוד \nויסוד בת\"ת, והכל בכתר. ולכן בעלות הרצון להאציל האצילות נצטיירו בעצם השרש ג' \nנקודות שהם כתר חכמה בינה ובהם נכלל כל האצילות. וטעם היותם מתחלקים אל ג' עם היות \nשהם מיוחדים תכלית היחוד, מציאות החילוק הזה א\"א אם לא ע\"ד השאלה. כי כמו שהעצם \nהשרש אחד כן הג' נקודות אחד וכן הנקודה והשרש הכל דבר אחד, אמנם נייחסם אל השלשה \nמפני שהם שורש ומקור אל ג' ענפים שהם כתר חכמה ובינה. ולא כתר חכמה בינה ממש אלא \nכתר חכמה בינה המצטיירים בכתר מצד מציאות התחלת התפשטותם מעצם השרש אל הכתר. והנה \nנמצא שכתר חכמה בינה הם שואבים שפע ממקוריה' המיוחד בכתר חכמה בינה שבכתר. וכח\"ב \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "שבכתר שואבים ממקור הנעלם בעצם השרש שהוא אור קדמון וצח ומצוחצח המיוחדים תכלית \nהיחוד. וכאשר יעלה בדעתנו עוצם ייחוד כתר חכמה בינה המתגלים בספירות, ר\"ל הספירות \nבעצמם כפי אשר חוייבנו בייחודם בפרט יחוד מתעלה על יחוד שאר הספירות כדפי' בשער \nמהות והנהגה. ונעלה על יחודם עלוי והפלגת היחוד. עאכ\"ו יחוד הכתר וחכמ' ובינה \nשבכתר, עד שנאמר שאין בכתר אלא מקור אחד ועצם אחד ושרש אחד. ואם נייחסהו לג', הוא \nמפני יניקת הג' ספירות משם שהם כתר חכמה בינה. ואח\"כ עוד נפליג ונעלה על יחוד הג' \nשרשי' שבכתר יחוד הג' [נקודות] הנעלמות, הנה לא ירחק ממנו יחודם בהפלגה מרובה, \nואינם מתייחסים בג' אורות אלא בערך שמהם שואבים שלשה שרשים שהם אחד ומתייחסים בשלשה \nמפני שהם מריקים שפע וברכה לג' הספי' מיוחדות תכלית היחוד. ומכאן יפליג המעיין \nבייחוד הספירות בעצם השרש שהם כולם מתייחדים יחוד אמיץ. נצח בתוך חסד וחסד בתוך \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "חכמה כזה: \n[] על הדרך שפירשנו בשער עמידתן בע\"ה. וכן הוד בתוך גבורה וגבורה בתוך בינה כזה []. \nוכן המלכות בתוך הצדיק והצדיק בתוך התפארת ותפארת בתוך כתר כזה []. וכל זה בהיותן \nבתוך הכתר. ומה יתייחדו עוד בהיותן בתוך השרש המיוחד בלתי מתחלק לחלקים כלל. ואם \nניחסהו מספר השלשה הוא מפני שהם מקורות לג' מקורות של ג' ענפים כדפי'. אבל בערך \nעצמם בהתפשטותם הם מיוחדים תכלית היחוד. והנה המציאות והיחוד והמקור הזה נתגלה \nבמציאותו הפשוט מצד בחינת רצונו אל האצילות. ואמרנו נתגלה הכונה מציאות ההווייה שלא \nהי' משפעת [מושפעת] להעלם האצילות בעצמותו ועתה מצד התפשטותו באצילות משפיע במקורות \nההם. והיינו גלויים, ולא שהם גלוי אל הנאצלי\"ם כ\"ש אל הנבראי\"ם כ\"ש אל הנוצרי\"ם כ\"ש \nאל הנעשי\"ם. כי אין מציאותם מתגלה אל זולתו כדפי'. אלא בערך המשכת השגחתו באצילות \nיתייחס ענין זה אליו אל התפשטות וגלוי ולא שיהיה נגלה אל זולת עצמותו, וכמו שנבאר \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "בפרקים הבאים. וגילה הענין הזה יותר האלקי רב חמאי גאון ונעתיק אותו בפרק בפ\"ע כפי \nאשר מצאנוהו שהעתיקו רבי דוד בס' מגן דוד עם היות שלא כוון אל הדרוש הזה כלל. ועם \nפי' רבי אהרן על דבריו כי הוא מורה צדק בדרוש הנחמד הזה בס\"ד: \n \nשער יא פרק ד\nפרק רביעי: \nכתב רב חמאי גאון בספר היחוד ג' ההוויות ראשונות שהניח למעלה מן הכתר, כמו שבארנו \nבפ' ראשון בתשובת רבינו האיי. כי אלו השלשה שמות כלם ענין אחד הם ועצם אחד דביקים \nדבוק אמיץ מבלי פרוד ובלי חבור בשרש כל השרשים. כדמיון משל גשמי הלב והריאה והטחול \nשרש אחד לכלם, ולשאר האברים שבכל החלל. ואור קדמון נמשכה ממנו המחשבה הטהורה כהמשך \nמחשבות הלב, ומן האור המצוחצח והצח כשתי מעיינות נמשכה מהן המדע והשכל. ובאמצעית \nהשכל והמדע נתעצמו כל השלהביות הרוחניות זה בזה וזה עם זה כענין הלהבות הנאחזות \nבתוקף הגחלים ומה שיהיה (נ\"א שהיה) כנוס ונסתר זה בתוך זה וזה בתוך זה עד שהגיע זמן \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "רצון הפועל הקדמון ויצאו מן הכח אל הפעולה הרוחניות ונאצל אצילות העולם העליון עד \nיסוד אבן העשירית הנקרא בלשון חכמי הרזים או\"ר ע\"ב. ומרוב העובי קראוהו גם כן חשך \nמעורב, כי כל כחות השלהביות מתערבות בה ומשתנות בתוכה והוא יסוד כל העולמות רוחניים \nוגשמיים. וכמה מיני גוונים מתעצמים בהן ומצטיירים בכחה מהם צורות רוחניות ומהם \nצורות גשמיות. כי היא חותם האחרון לכל החותמות. עכ\"ל הרב רבינו חמאי גאון בספר \nהיחוד. וזה פרישת רבינו אהרן ע\"ה. הנה כוונת הרב לבאר שג' שמות אלה ענין א' ועצם א' \nדבקים דבוק אמיץ בלי פרוד. ואחשוב שאמר זה לא להבדילם מהמלאכים והמורכבים אבל \nלהבדילם הבדל מה מהי' ספירות שהם א'. ר\"ל הי\"ס עם שלא יצוייר בהם חבור ופרוד לענין \nהמשכת השפע אבל אלה השלשה הכל עצם אחד וענין א' בשרש כל השרשים והן הן עצמותו, \nוהבן. כי לא אמר משרש כל השרשים אלא בשרש כל השרשים, להורות על רוב היחוד שהם \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "בעצמותו ית' ועצמותו בהם. ולמה שהדבר קשה להצטייר שתהיינה ג' והכל ענין א', הביא \nמשל גשמי ואמר שזה כדמיון משל גשמי. אמר הלב והריאה והטחול שורש א' לכלם, וראינו \nשהם אברים נפרדים, ונתחייב לומר שקודם שיצטיירו בפועל באלו הצורות היו גנוזות \nומעורבות באותו הגולם שיתהוו ממנו בתחלת הווייתן מהטיפה זרעיית עם היות שעדיין לא \nנתפשט פעל ההויה להבדיל כל דבר ודבר לעצמו. אבל היו אותן כחות האברים גנוזות \nומעורבות בגולם ההוא בלתי נפרד זה מזה וזה מזה עד שתגזור על שלשתן ועל שאר כחות \nהאברים הגנוזות שם שהם היו אז ענין א' ועצם א', עם היותנו אומרים ששם גנוזות כח הלב \nוכח הריאה וכח הטחול. וכן יש להמשיל בקצת דמיון אע\"פ שאינו משל אמת. ונאמר אנחנו \nידענו מפי השמועה שהתפשטות היותר רוחני והיותר דק ונעלם מכל האצילות היו הג' ספי' \nהעליונות הרוחניות הם כתר חכמה ובינה. וא\"כ נתחייב שאלה הג' ספירות עם היותן \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "מתייחדות באחדות נפלא ודקות נעלם יותר נפלאות ונעלמות עד מאד שכבר יצטיירו בשרש \nהשרשים והוא הא\"ס באחדות ודקות והעלם יותר נפלא ממה שהם אחר התפשטותן כי כל מה \nשהדבר מתקרב אצל השרש הוא יותר מתאחד כדמיון ענפי האילן. שאל\"כ ילך הדבר אל בלתי \nתכלית. ולא נאמר שהמשל דומה לנמשל מכל צדדיו. וזהו כי האברים אחר שיצאו אל הפועל לא \nנשאר מהם שום מציאות מאותו המציאות שהי' להם קודם צאתם, משא\"כ בכאן כי בעבור שהאין \nסוף לא יקבל שינוי נשארו שם גנוזות אחר שנאצלו כח\"ב כמו שהיו קודם התפשט אצילותן. \nכי האצילות אינו אלא כמדליק נר מנר לענין העדר השינוי במאציל. ובעבור היות הגנוזות \nיותר נעלמות יובדלו. וכן נוכל לומר בכל שאר הספי' שהבינה היא הו' קצוות וכן הו' \nקצוות הם הם הבינה אחר שנשארו שם השש קצוות נעלמות ואין הבדל ביניהם כ\"א מצד העלם \nוההתגלות. וז\"ש שאין בין הספירות שום פירוד לומר שהם עצמים נבדלים בעצמם. אבל הם \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "הכל אחד כי כל א' כלולה מכלם. ואמר אור קדמון נמשכת ממנו המחשבה הטהורה, שהוא הכתר \nנמשך ממנו כהמשך מחשבת הלב. ומן האור המצוחצח וצח שהם כשתי מעיינות נמשכות מהם \nהמדע, שהיא החכמה. והשכל, שהיא הבינה. ובאמצעות השכל והמדע נתעצמו כל השלהביות \nהרוחניות זה בזה וזה עם זה, עד שלא תמצא האחת בלתי האחרת ולא האחרת בלתה. עד שאם \nתצייר שאתה רומז באצבעך לאחת מהם אתה רומז לכלם כי כלם בה. וענין התפשטות מן השכל \nוהמדע כענייני הלהבות הנאחזות בתוקף הגחלים. ומה שהיו גנוזים ונסתרים זה בתוך זה \nוזבת\"ז, היו לעולם באותו אופן מן הגנוזה. עד הגיע זמן רצון הפועל הקדמון ויצא מן \nהכח אל הפעולה הרוחניות ונאצל אצילות עולם העליון עד יסוד אבן העשירית היא המלכות \nהיא הנקרא בלשון חכמים אור עב. ומרוב עביו בהקש אל מה שלמעלה ממנה קראוהו ג\"כ חשך \nמעורב, כי כל השלהביות מעורבות בה והיא יסוד כל העולמות הרוחניים שהם כל הספי'. כי \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "על ידה פועלות, ובלעדה לא יפעלו. והיא יסוד העולמות הגשמים, כי היא משפעת להם \nמציאותם. וכמה מיני גוונים מתעצמים בה ומצטיירים בתוכה, כפי כח כל אחת מהספי' \nהמשפיעות בה מהן צורות רוחניות ומהם צורות גשמיות, כפי הצריך לפעול, כי היא חותם \nאחרון לכל הצורות עכ\"ל. הנה בפי' פה קדוש ימלא תהלת ה' ברוך הוא מדבר בענין הג' \nנעלמות איך הם מציאות ג' ראשונות שנשארו שם בעצם השרש מציאות דק ונעלם יפה ושלם \nיותר ויותר ממציאותם המתגלה והם מיוחדים תכלית יחוד ולא יצויר בהם מנין השלש אלא \nבערך מציאותם המתגלה אחר ההתפשטות. והנה ע\"י הגאון רב חמאי ופרישת רבי אהרן עליו לא \nחסרנו מכל מבוקשנו כלל. והם לנו מעיר לעזור אל כל הנדרש בענין הזה בפ' הקודם בלי \nשנעורר בדבריהם וביאורם כלל לאהבת הקצור. והנה עתה לא יקשה לנו שהם י\"ג מדות אחר \nשהם מציאות ג' ראשונות הנעלם במקורם, כמו שלא יקשה עלינו ממציאות ו' קצוות הנעלמות \n", "en": ""}, {"index": 21, "he": "בבינה כדפי' הרב. והם הם י' צחצחות, מפני שכל אחד משלשה ראשונות כולל באמצעיתו \nובמציאותו מיוחד בעצמותו כל הקוים קו החסד בחכמה קו הדין בבינה קו הרחמים בכתר כפי \nאשר הארכנו לעיל. ובזה יתבאר מה שפירש הרב רבינו האי גאון בתשובתו, שאמר שהמערכת \nהראשונה שהיא בציור היוד שיש לה שלשה נקודות עוקץ למעלה ועוקץ למטה ונקודה באמצע \nלהורות על הכתר והחכמה והבינה שהם מתפשטות מש\"ם ועצ\"ם ושר\"ש דהיינו השלשה הנעלמות. \nואמרו נתגלמו ונצטיירו. הכונה הגולם שהם הכלים. והצורה שהוא העצמות. דהיינו צורת \nונשמת האצילות כמבואר בשער עצמות וכלים בפ\"ד. ואמר כי הם בכח השלשה נעלמות כי על \nידם נאצלו. והכונה כי בעת עלות רצון לפניו להאציל היו\"ד שהם נכללות בשלשה נקודות \nדהיינו שלשה יודי\"ן שלשה נקודות אשר ביו\"ד כדפי' לעיל, הנה אז קנו מציאות השלשה \nבעצם השרש כדפי' בפרק הקודם. ומכח המציאות ההוא שנתפשט בשרש עצמו, נאצלו שלשה \n", "en": ""}, {"index": 22, "he": "ראשונות עם השלשה נכללות בשלשה. כי בחכמה נכללים שתים ונעלמים בלתי נראים שהם חסד \nנצח, ובבינה נעלמים שנים שהם גבורה הוד, ובכתר נעלמים שלשה שהם תפארת יסוד ומלכות \nכדפי'. ושאר התשובה מבוארת. הנה נתבאר מתוך דברי הגאונים ענין הצחצחות הנעלמות \nבהאין סוף: \n \n", "en": ""}]}
