{"bookId": "kabala-bd11e1351be2", "part": "1", "torah": "68", "title": "ספר פרדס רמונים — פרק ראשון:", "hebrewTitle": "פרק ראשון:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-bd11e1351be2/1/68/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-bd11e1351be2/1/68/", "segments": [{"index": 1, "he": "פרק ראשון: \nהנרצה בפ\"ז לבאר הכונה במלות אצילות בריאה יצירה עשייה. אצילות הוא נגזר מלשון \n(במדבר יא יז) ואצלתי מן הרוח וגו'. ופי' הענין הוא כי כח המאציל בנאצל ואין המאציל \nחסר דבר אלא כמדליק נר מנר ואין הראשונה חסרה דבר בהדלקת חברתה כן בהא\"ס אין חסרון \nבו אחר אצילות ואין יתרון בו קודם האצילות ולא אחר האצילות. אמנם כחו מתפשט בתוכו \nכמבואר בשערים הקודמים. ולשון אצילות נגזר מלשון אצל המזבח שפירושו ענין קורבה. \nוהכונה להורות על רוב אדיקות השרשים בסבתם. והנה הספי' לרוב אדיקתם במקורם וסיבתם \nיקראו י\"ס דאצילות. ולכן כל הדברים הדקים הרבה המתרבים מדקות סבתם בקרבתם עם סבתם \nיקראו בשם אצילות. ולכן נתייחס נבואת ע' זקנים בלשון אצילות להיות כי כלם היו \nשואבים רוח הקדש ממרע\"ה והיו אדוקים בו כאדיקות אור הלבנה עם נצוץ השמש עד שהכל אחד \nכנודע. ולכן כתיב ואצלתי מן הרוח: \nבריאה: \nהנה בריאה נגזר מלשון (במדבר טז ל) אם בריאה יברא ה' וגו', אשר הכונה בו הויית הדבר \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "בהוייה נגלית יותר מן האצילות. ולהיות כי הועביות הדברים א\"א כ\"א ע\"י הרחקם והבדלם \nמן הדקות והרוחניות. לכן כאשר יתפשט ענין ההוייה להבראות, יוכרח שיבדלו ויתרחקו \nההויות מעילת העלות הנעלם תכלית ההעלם ומרוחק מהעביות. ואע\"פ שההויות ההם לא יהיו \nעבות כעביות גשמי ח\"ו, עכ\"ז הם רחוקות מגדרי האלהות, שהם בעלי הפרוד והחבור והשנוי \nוהגבול. לכן יוכרח הרחקם והבדלם מן השרש. ויקראו בשם בריאה מלשון ברא בנקודת פתח כי \nכונתו חוץ. או מלשון כריתה [כמו כי יער הוא ובראתו] (יהושע יז) והכונה להורות על \nהבדל הדבר מהמקור ואע\"פ שלא יהיה הבדל ח\"ו: \nיצירה היא מלשון יצר סמוך תצור (ישעי' כו), שהוא יותר עב ומתגלה מבריאה. וכמו \n(בראשית ב ז) וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה, הנה בעפר לקח לשון יצירה. וכן \n(ישעיה מג כא) עם זו יצרתי לי, כי הכונה על הועביות הדברים יותר: \nעשיה הוא דבר יותר מתגלה מן הג' הקודמים. והשם מעיד עליו, כי לשון עשיה הוא עביות \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "הדברים ביותר. וראייה אל סדר שלשתן בפסוק א' (שם שם ז) כל הנקרא בשמי ולכבודי \nבראתיו יצרתיו אף עשיתיו: \nואחר שבארנו ביאור המלות בהקדמה זו, נבא עוד בביאור הענין במציאותו העליון. והענין \nהוא כי הספירות הם בעצמותם הם הראשונים המתקרבים אל סיבת כל הסיבות אשר נתעסקנו בהם \nמריש ספרא עד כאן. והוא האצילות הדק שהיה נעלם במקורו ואחר עלות הרצון לפניו נתגלה. \nוהם מתייחדים בשרשם תכלית היחוד ויתייחסו בשם אצילות. ואחר האצילות הטהור והקדוש \nרצה ית' לברוא הויה שנית לאצילות והיא הבריאה והיא נקראת כסא הכבוד מכונה אצל חכמי \nהזוהר כורסייא והיא בת י\"ס. והטעם כי כל העניינים אשר תחת הספירות מדרגתם עשר עשר \nכספירות עצמן. כי עשר שבבריאה הם כסא ולבוש לי' דאצילות המתלבשות בבריאה ואותם \nהענפים המתאצלים מי\"ס ומאירים בכסא הזאת יקרא י\"ס דבריאה. ואל יחשדנו שומע שכונתינו \nלומר שהבריאה דהיינו הכסא הם י\"ס דבריאה. שאין זה כונתינו, אלא י' ענפי הספי' \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "המתפשטות בה הם מאירים בה והם י\"ס דבריאה. ולפי האמת הם הם י' דאצילות אלא התפשטותם \nעד הבריאה שהיא הכסא גרמה להם שהם י' דבריאה. ואחר הכסא הזאת יצר עשר כתות מלאכים \nוהם מתייחסים בשם מטטרו\"ן יען היות מטטרון מלאך שר הפנים ממונה עליהם לתת לאיש לחם \nחקו ושפעו וחיותו וכלם שואבים ממנו. והוא על המלאכים כדמות הלב בגוף שהוא משכן \nהחיות ומשם שואבים חיות כל האיברים לכן נייחס כל המלאכים בשם מטטרו\"ן. והוא הנקרא \nעולם היצירה והענפים המתפשטים מי' מדרגות דבריאה הנזכר לעיל מאירים בו ומתלבשים בו \nוי' מדרגות שבו לבוש אליהם והם הנקראים י\"ס דיצירה. ואחר היצירה הזאת עשה עוד עשייה \nוהם כל הדברים הנעשים מתחלת נקודת העשייה דהיינו כל הנזכר בפרטי מעשה בראשית עד \nנקודת התהום. ובו נכללים הקליפות, והכל נקרא בשם עשייה כאשר נתפשט האור הנעלם \nהמתפשט מעולם היצירה עולם המלאכים אל עולם העשייה הם המתיחסים בעשר קליפות ולא בהם \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "ממש אלא ע\"י כחות הקדושים כאשר נבאר. וטעם התפשטות הקדושה בהם הוא להכניעם ולהשפילם \nכאשר נבאר וזה יקרא י\"ס דעשייה. ואין כונתינו לומר שתהיה העשיה י\"ס דעשיה ולא \nהיצירה י\"ס דיצירה ולא הבריאה י\"ס דבריאה ולא דאצילות, שא\"כ יקשה עלינו מ' ספי' \nובפי' נאמר בספר יצירה י' ולא ט' י' ולא י\"א כדפי' בשער הראשון. אלא הכונה כי \nמציאות הבריאה הוא הכסא והיצירה הוא המלאכים והעשייה הוא כל אשר תחתיה הרקיעים \nוהמזלות והקליפות והאור המתפשט מעצם הספירות להשגיח בעליונים ובתחתונים מתפשט מרום \nהעולמות עד הנקודה האחרונה, והנה ניצוץ אורם המתפשט בבריאה נקרא י\"ס דבריאה וניצוץ \nאורם המתפשט ביצירה נקראו י\"ס דיצירה וניצוץ אורם המתפשט בעשייה נקרא י\"ס דעשייה. \nולעולם הענפים הם מאור העליון המתפשט והם הם עצמם הספי'. ואין ספק כי בבריאה כח \nהיוד וביצירה כח הי' ובעשייה כח הי', ואין ספק שלא תתלבש הי\"ס דאצילות בי' דיצירה \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "אם לא ע\"י י' דבריאה האמצעיים, וכן לא יתלבשו י' דבריאה בי' דעשייה אם לא ע\"י י' \nדיצירה. הא למדנו שאין עשר דעשייה אם לא על ידי ג' מדרגות העליונות אצילות בריאה \nיצירה, ואין י' דיצירה אם לא על ידי ב' מדרגות העליונות שהם אצילות בריאה, ואין י' \nדבריאה אם לא על ידי מדרגת האצילות. ועתה נאמר שאין כן באצילות כמו שיש בבריאה ואין \nבבריאה כמו שהוא ביצירה ואין ביצירה כמו שהוא בעשייה. כי כבר אפשר להתגלות ולהתנהג \nהעולם ביצירה זולת העשייה. עד שאל העשייה פירש הרשב\"י הטעם לאכפייא לאינון קליפין \nלקיים מה שנאמר ומלכותו בכל משלה. הורה שאין חפץ בה להנהגת העולם הזה כ\"א לאכפייא \nוכו' כאשר יתבאר. וי' דיצירה הוא הנהגת העולם על ידי שר העולם שהוא הנקרא שר \nמטטרו\"ן. והנה ההנהגה בעולם על ידו לא חוייבה אם לא ביומין דחול או בימי הגלות כאשר \nיתבאר. אמנם בבריאה הוכרח עד שהרשב\"י ע\"ה אמר עליה לבושין דשבתות וי\"ט. והענין כי \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "בשבתות או בי\"ט יתגלה האור העליון בלי לבוש בלי אמצעי אלא הוא הוא בעצמו ע\"י \nהבריאה, ואז נאמר על זה הענין שהקב\"ה לבוש בגדי מלכות בגדי שבתות וי\"ט. אבל כאשר \nעוד יצטרך האור של בריאה להתלבש באור של יצירה אז נאמר שהמלך לבוש לבושי חול. ולא \nלשלול ממנו שאינו לבוש לבושים דשבת מבפנים אלא כל עוד שאין ההארה ע\"י לבושים \nהפנימים אלא ע\"י לבושים החצוניים יקרא שהוא לבוש בגדי חול. המשל בזה למלך שלבוש \nבגדי חופש ורקמה וממעל למדיו לבש מדו בד, הנה אז יאמר על המלך שהוא לבוש בגדי חול \nשהתראותו לפני עבדיו הוא בלבוש בד כא' הגולים. אבל כאשר האצילות אורו זך בלי \nאמצעיות היצירה אלא ע\"י הבריאה שהוא הכרח לעצמות האור וחולשת הנשמות בעולם השפל, אז \nנאמר שהמלך לבוש לבושי שבת וי\"ט ובגדי חופש וחירות. וכאשר תתלבש הבריאה ביצירה שהוא \nמטטרו\"ן וי' כתות המלאכים אז נאמר שלבש בגדי גלות ועבדות אחר שהאור הנמשך אלינו הוא \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "ע\"י הגלות והעבד. וזהו הקיצור להמאמרים שנבאר עוד. ועתה נאמר כי יחס הבריאה אל \nהאצילות כיחס האצילות אל העצמות המתפשט אשר נתעסקנו בביאורו בשער עצמות וכלים, ויחס \nהיצירה אל הבריאה כיחס הבריאה אל האצילות, ויחס העשייה אל היצירה כיחס היצירה אל \nהבריאה. והענין כי השנויים והעונשים והגשמות הוא רחוקה מהעצמות כמבואר שם. אמנם \nיפעלו השינוים ע\"י הכלים שהם ספי' האצילות, ועכ\"ז לקרבתם אל מקורם הם רחוקים \nמהשנוים עד שנצטרכו אל כלים להתלבש בהם והם הבריאה, והבריאה עדין רחוקה מהגשמות \nוהשנויים עד שנצטרכו אל כלים להתלבש והם היצירה, והיצירה עדיין רחוקה מהשנוים עד \nשנצטרכו אל העשייה שהם המזיקים הפועלים רע בפועל. ולפחותי הנפש (ע' בעסיס רמונים \nפ\"ז ובפלח פ\"ג)לפעמים הם מלאכיהם לטוב. וזה בחוצה לארץ. כי בארץ ישראל אין עשייה \nשולטת כלל כי אין קליפות ואפי' מלאך המות אין שם, וכל השנויים הם נפעלים ע\"י י' \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "דיצירה, כגון המיתה הוא ע\"י מלאך [מענפי היצירה] המתלבש בדין ובאכזריות חמה לא ע\"י \nמלאך המות הטמא ח\"ו. וכאשר ישראל הם בגלות או בימות החול אז הם מוכים בעונותינו \nמפני דין המתוח והעולם מתנהג ביצירה בעלי השנויים יותר. ובימות השבת וי\"ט שאין דין \nאלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם בתוספות נשמתם אז העולם מתנהג בבריאה הנקרא \nכסא. ולפחות מזה א\"א מפני שלא יחשבו כ\"כ. כי אין סיפוק בידם בעולם הזה להנות אלא \nמאור הבריאה שהוא הכסא. עד שתתפשט הנשמה מהגוף כי אז תהנה מהאצילות שהם הספירות. \nואחר שבארנו זה הענין בכללות אבי\"ע, נבא עתה בפרקים הבאים לבאר כל חלק וחלק מאלו כל \nא' לעצמו: \n \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "שער טז פרק ב\nפרק שני: \nבחלק האצילות: \nהנה האצילות הוא עצם הספי' אצילות מהאין סוף. ויחודם בהא\"ס הוא ע\"י העצמות המתפשט \nבהם. ויחודם בעצמות פי' בשער ד' פט\"ו. הנה נמצא בעצם האצילות ג' בחי'. א' בחי' אין \nסוף, ב' בחינת העצמות, ג' בחינת הספי' עצמם. וזה מיוחד בזה וזה בזה כמו שפי' בשער \nהנזכר. והנה אל רמז ג' בחינות אלה כיון הרשב\"י בתיקונים [בהקדמה ד\"ג: \n] וז\"ל די\"ס דאצילות מלכא איהו וגרמיה חד בהון, איהו וחייוי חד בהון, מה דלאו הכי \nבי\"ס דבריאה דלאו אינון וחייהון חד, לאו אינון וגרמיהון חד עכ\"ל. הרי בפי' דקדק \nבלשונו באמרו באצילות איהו וגרמיה חד בהון להורות אל ג' בחינות הנזכר. מלכא איהו, \nהיינו הא\"ס בבחינתו הקדומה. וגרמיה, היינו בבחינת התפשטות העצמות בספי', וקראו \nגרמיה כאמרו עצמותו. חד בהון, פי' בהספי' שהם הבחינה השלישית. ומפני שיחוד הא\"ס \nבספי' הוא ע\"י עצמות המתפשט אמר איהו וגרמיה חד בהון. ומלת אחדות בין גרמיה אל \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "בהון, להורות שיחוד הא\"ס בספי' עם היות שאינם עצמותו הוא ע\"י עצמות המתפשט והעצמות \nהמתפשט מתייחד עם הספירות כדפי' בשער הנזכר. ואין תימא במה שקרא לא\"ס מלך, שהוא \nהמלך האמיתי מלך מלכי המלכים. איהו וחייו חד בהון. פי' איהו שהוא א\"ס, וחייוי היינו \nהעצמות שהוא החיות שלו שהוא שולח אל הספי'. ומלת וחייוי פי' חיים המתפשט ממנו והם \nחיי הספירות. וזה מוכרח לפי שאינו בעל חיים עד שנאמר חייוי חיים שהוא חי בהם ח\"ו. \nאלא הוא חייו והוא עצמותו. מה דלאו הכי. פי' בבריאה וכ\"ש ביצירה אינו כן, לפי שאין \nהאור המתפשט והבריאה חד שאין חייהם שהוא האור המתפשט והבריאה עצמה אחד. שאין יחודם \nהאמיתי אלא למעלה בספי' האצילות. וזה כח המאציל בנאצל שהוא העצם המתפשט להכלים בלתי \nמתפרד לעולם אפי' רגע אחד, אבל בבריאה יצירה ועשייה יחודם לפרקים כמבואר בפרק \nהקודם. ואמנם אל המלך המתייחד בנאצליו עבודתנו ותפילתינו וברכתינו ושבחנו וקיום \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "מצוותינו ועסק תורתנו ויחודנו וזמירותינו אליו. אליו ודאי ולא למדותיו אלא בהצטרפות \nעצמותו. וזהו שיקובלו תפלתינו ושנוכל להגבילו בשמות ומלות ודברים. כי הא\"ס בבחינת \nעצמו לא יוגבל בשם ולא יתכנה לא בכנוי ולא בשם, וע\"י מדותיו הנאצלות נוכל לכנותו \nבשמות כפי יחס כל שם ושם אל כל ספירה וספירה. וכל שמות הקדש וכל כנוייהם ושם בן ד' \nומלואיו כלם כנויים לעצמותו ע\"י ספירותיו הנאצלות. אבל בבריאה יצירה ועשיה אין שם \nמשמות בן ד' ומלואיו ולא שם משמות שאינם נמחקים ולא כינוי מכינויו יתב' ולא יתייחסו \nאליהם שאין באלו לא יכולת ולא גבורה אך בהתפשט האור בתוך הבריאה אז יתכנו בשמות \nשאינו נמחקים בשם אדנ\"י ובשם הנתבאר במס' ברכות (ד\"ז) א\"ר ישמעאל פעם אחת נכנסתי \nלבית קדשי קדשים וראיתי את אכתריא\"ל י\"ה יהו\"ה צבאות כו'. ואין ספק שאכתריא\"ל הוא \nשם שר הבריאה ועכ\"ז נתייחס אליו ג' שמות י\"ה ידו\"ד צבאות על כח אור הספי' המתפשט \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "בתוכן, ולכן א\"ל ישמעאל בני ברכני לפי שהיתה שעת רצון, ולכך אמר יהי רצון כו' \nויגולו רחמיך על מדותיך דהיינו פשיטות הרחמים על המדות בהיותו תוך הבריאה שהוא \nאכתריא\"ל. והנה קראו י\"ה יהו\"ה צבאות כי בי\"ה נכלל ג' ראשונות וביהו\"ה נכלל ג' \nאבות, כדפי' בשם הרשב\"י בשער השמות פ\"א. כי י\"ה בחסד ו\"ה בגבורה ובאמצע ת\"ת יהו\"ה \nמיחד הימין והשמאל. ובצבאות נכלל נצח והוד שהם נקראים צבאות וכן היסוד שהוא אות \nבצבא שלו, והיא עצמה נכללת במלכות שהיא שם אדנ\"י לפעמים כאשר יתבאר. ולסבה זו לעתים \nיתייחס שם משמות הקודש אל הבריאה. וזהו סבה כי ימצא רמז בדברי הרשב\"י היות קצת \nמדברי הספי' מתייחס אל הבריאה. ואחר שדברנו בענין האצילות דבר מספיק, נבא בפרק זה \nלבאר ענין הבריאה: \n \nשער טז פרק ג\n", "en": ""}]}
